גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה: שַׁעַר II - תִּקּוּן, חֵלֶק א' - אוֹשְׁוִיץ, פֶּרֶק 46: לֶפֶת

תַּפּוּחֵי אֲדָמָה

צָעַדְנוּ לָעֲבוֹדָה חָמֵשׁ נָשִׁים בַּשּׁוּרָה.
עַל כָּל מָאתַיִם נָשִׁים שָׁמְרוּ שְׁנֵי חַיָּלִים.
עַל כָּל אֶלֶף נָשִׁים הָיְתָה כִּתָּה שֶׁל חַיָּלִים,
עִם כְּלָבִים גְּדוֹלִים, מְאֻלָּפִים לִטְרֹף אֲנָשִׁים.

לְצַד הַדֶּרֶךְ הָיוּ שְׂדוֹת לֶפֶת רַבִּים.
תְּעָלָה עֲמֻקָּה הִפְרִידָה בֵּין הַדֶּרֶךְ לַשָּׂדוֹת.
הָיִיתִי חוֹמֶקֶת מֵהַשּׁוּרָה, יוֹרֶדֶת אֶל הַתְּעָלָה,
עוֹלָה לַשָּׂדֶה, וְאוֹסֶפֶת בִּזְרִיזוּת לִפְתוֹת אֲחָדוֹת.

הָיִיתִי חוֹזֶרֶת מֵהַר, בְּלִי שֶׁהַנָּאצִים יָשִׂימוּ לֵב.
הָיִיתִי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָשְׂתָה זֹאת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תָּפְשׂוּ אוֹתִי.
הָיוּ בַּחוּרוֹת אֲחָדוֹת שֶׁרָאוּ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, וְהֵן רָצוּ לְנַסּוֹת.
גַּם הֵן הִתְחִילוּ מִדֵּי פַּעַם לָרֶדֶת לַשָּׂדוֹת וְלֶאֱסֹף תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.

רֻבָּן הִצְלִיחוּ, חוּץ מִבַּחוּרָה אַחַת מֵהָעִיר שֶׁלִּי.
הִיא הָיְתָה גְּבוֹהָה וְכִבְדַת מִשְׁקָל, וְלַמְרוֹת זֹאת נִסְּתָה.
הַנָּאצִים רָאוּ אוֹתָהּ, וְשִׁחְרְרוּ שְׁנֵי כְּלָבִים שֶׁהִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ.
הַכְּלָבִים טָרְפוּ אוֹתָהּ. הִיא צָרְחָה צְרִיחָה אֲיֻמָּה. שְׁמָהּ הָיָה קְלוּגֶר.

לְאַחַר שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה,
הָיִיתִי רוֹחֶצֶת אֶת תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה,
וְאוֹכֶלֶת אוֹתָם בַּמָּקוֹם, בְּלִי לְבַשֵּׁל.
הָיָה לָהֶם טַעַם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁל פֵּרוֹת.