30.7.2017

גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה: שַׁעַר II - תִּקּוּן, חֵלֶק א' - אוֹשְׁוִיץ, פֶּרֶק 44: קְלִפּוֹת

קְלִפּוֹת

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן,
עַד שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ עֲבוֹדָה מַתְאִימָה,
הָיְתָה לָנוּ כָּל יוֹם מְשִׂימָה אַחַת:
לִסְחֹב אֲבָנִים עֲנָקִיּוֹת.

לֹא הָיִינוּ מְסֻגָּלוֹת לְהָרִים אוֹתָן.
סָחַבְנוּ אוֹתָן, בְּמַאֲמָץ רַב, מֶרְחָק גָּדוֹל.
לְמָחֳרָת הָיִינוּ צְרִיכוֹת לְהַחְזִיר אוֹתָן לַמָּקוֹם.
זֹאת הָיְתָה זְוָעָה, בַּחֹרֶף, בְּמֶזֶג אֲוִיר קַר מְאֹד.

קִבַּלְנוּ שִׂמְלָה אַחַת בִּלְבַד.
לֹא הָיוּ תַּחְתּוֹנִים אוֹ בִּגְדֵי עֲבוֹדָה.
אִם הָיִית גְּבוֹהָה, קִבַּלְתְּ שִׂמְלָה קְצָרָה.
אִם הָיִית נְמוּכָה, קִבַּלְתְּ שִׂמְלָה אֲרֻכָּה מִדַּי.

בַּהַתְחָלָה גַּם נַעֲלַיִם לֹא הָיוּ.
הָיִינוּ רָצוֹת יְחֵפוֹת עַל הַקַּרְקַע.
בַּהֶמְשֵׁךְ קִבַּלְנוּ נַעֲלֵי עֵץ הוֹלַנְדִּיּוֹת,
שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְרַגֵּל לָלֶכֶת בָּהֶן.

הָאֹכֶל בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הָיָה חֶלְזוֹנוֹת.
נָתְנוּ לָנוּ קְעָרָה גְּדוֹלָה מְלֵאָה בְּחֶלְזוֹנוֹת.
הָיִינוּ מַעֲבִירוֹת אוֹתָהּ בֵּינֵינוּ וּבוֹלְעוֹת חִלָּזוֹן.
כָּל אַחַת הָיְתָה מְקָרֶבֶת אֶת הַקְּעָרָה לַפֶּה וְשׁוֹאֶבֶת.

לֹא יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל אֶת זֶה בְּשׁוּם אֹפֶן.
אִמָּא וְחַוָּה כֵּן אָכְלוּ, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי.
הִתְגַּנַּבְתִּי בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחַת אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטְבָּח.
הָיוּ שָׁם פַּחֵי זֶבֶל גְּדוֹלִים וּבָהֶם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.

חִטַּטְתִּי בְּזֶבֶל זְמַן רַב עַד שֶׁמָּצָאתִי קְלִפּוֹת אֲחָדוֹת.
רָחַצְתִּי אוֹתָן הֵיטֵב. בְּאוֹשְׁוִיץ הָיוּ מַיִם וְהָיָה נָקִי.
לֹא הָיָה לִכְלוּךְ וְלֹא הָיוּ כִּנִּים.
חָזַרְתִּי אִתָּן לְאִמָּא וְחַוָּה.

אָכַלְתִּי מֵהַקְּלִפּוֹת, וְהִצַּעְתִּי לְחַוָּה: ''תֹּאכְלִי אַחַת''
הִיא סָטְרָה עַל כַּף יָדִי וְאָמְרָה לִי בַּסְּלִידָה:
''אַתְּ לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת, אוֹכֶלֶת קְלִפּוֹת?''
הִיא הָיְתָה עֲדַיִן יַלְדָּה.

לִקַּקְתִּי קְלִפָּה אַחַת וְאָמַרְתִּי:
''הַמְמְ, זֶה טוֹב, הֵן טְעִימוֹת כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד.
זֶה הָאֹכֶל הֲכִי טוֹב שֶׁיֵּשׁ, וַאֲנִי לֹא רְעֵבָה יוֹתֵר.''
חַוָּה לָקְחָה קְלִפָּה, הִיא טָעֲמָה, וְאָמְרָה: ''זֶה לֹא רַע''

אין תגובות: