‏הצגת רשומות עם תוויות בארץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בארץ. הצג את כל הרשומות

23.5.2026

2026: רחפני הנפץ של חיזבאללה – "הברזל של היום" מול "הצי בהתהוות"

 

הצי בהתהוות: המלכודת האסטרטגית שחוזרת על עצמה

מניתוח מחדל 1973 ועד מחדל 7 באוקטובר 2023 – והאיום הנוכחי בגבול לבנון (2026) עולה תובנה אסטרטגית חדה: שני המחדלים הגדולים בתולדות מדינת ישראל – מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת "שמחת תורה" (2023) – נובעים מאותו מנגנון פסיכולוגי-אסטרטגי עמוק. המנגנון הזה נקרא "צי בהתהוות". המושג, בהשראת הארסנל הימי של ונציה ושל בריטניה הגדולה, מתאר ארסנל טכנולוגי או צבאי שטרם מומש במלואו, אך נותן לבעליו תחושת ביטחון עמוקה. הצד שמחזיק ב"צי בהתהוות" נוטה להירדם על הכרית הנוחה של העתיד. הצד שרואה אותו אצל האויב – ממהר לתקוף, כי הוא מבין שחלון ההזדמנויות שלו הולך ונסגר.

1973: המיראז' כ"צי בהתהוות"

ישראל בנתה בחשאי מטוסי מיראז' ("נשר" ו"כפיר"). גולדה והדרג הבכיר ראו בכך ביטחון עתידי.

המודיעין (ובראשו רפי הר-לב, טייס מיראז' בעברו) קיבל דיווחים על מיראז'ים מצריים שהועברו מלוב, אך סיווג אותם כ"צפי התהוות" – אפשרות רחוקה.

חוסר מידע + תחושת כבוד מקצועי + הרצון "לא לסבך מצב מסובך" הובילו להערכת חסר.

סאדאת, לעומת זאת, ראה את "הצי בהתהוות" הישראלי והבין: עכשיו או לעולם לא.

2023: הלייזר ("מגן אור") כ"צי בהתהוות"

ישראל הכריזה על מערכת לייזר ליירוט רקטות. הדרג המדיני-טכנולוגי ראה בכך פתרון שישנה את חוקי המשחק תוך שנה-שנתיים.

סינוואר הבין בדיוק את ההיפך: חלון ההזדמנויות של מערך הרקטות שלו הולך ונסגר. הוא תקף לפני שה"צי בהתהוות" יהפוך למציאות.

2026: רחפני הנפץ של חיזבאללה – "הברזל של היום" מול "הצי בהתהוות"

הדפוס חוזר שוב, הפעם בגבול לבנון. ישראל ממשיכה להאיץ פיתוח והטמעה של מערכות לייזר (גרסאות מתקדמות של "מגן אור" / Iron Beam) ומערכות הגנה אוויריות נגד רחפנים. הדרג הביטחוני רואה בטכנולוגיה הזו את "הצי בהתהוות" הבא – הפתרון שינטרל את האיום האווירי הקטן והזול. במקביל, חיזבאללה הפך את רחפני הנפץ FPV מבוססי סיב אופטי לנשק המרכזי שלו בדרום לבנון (גם במהלך הפסקת האש).


הרחפנים הללו:

  • זולים מאוד (מאות דולרים בלבד)

  • חסינים לשיבוש אלקטרוני (jamming) בזכות כבל סיב אופטי

  • קשים לגילוי וליירוט

  • מדויקים ומסוכנים במיוחד נגד כוחות קרקעיים

הם כבר גבו מחיר דמים (הרוגים ופצועים רבים), משנים את כללי המשחק בשטח ומאלצים את צה"ל להתמודד עם איום א-סימטרי קשה.שוב אותו מנגנון:

ישראל בוטחת בטכנולוגיית המחר (לייזרים ומערכות מתקדמות).

חיזבאללה מכה עם הברזל של היום – רחפנים זולים, זמינים וקטלניים – בדיוק כמו שסאדאת וסינוואר עשו לפניו.


המנגנונים הפסיכולוגיים החוזרים

  1. חוסר מידע ומידור – המעריכים בשטח אינם חשופים למלוא התמונה הטכנולוגית החשאית.

  2. "צפי התהוות" / "צי בהתהוות" – מונחים מנחמים שמאפשרים להגדיר איום מיידי כאפשרות עתידית.

  3. תחושת כבוד מקצועי ומדיני – קושי להודות שהאויב מצליח לחקות או לעקוף את "היהלום שבכתר" שלנו.

  4. הרצון שלא לסבך – "המצב ממילא מסובך, למה להוסיף פאניקה?

מסקנה

"הצי בהתהוות" אינו כשל מקומי או טכני – הוא מחלה אסטרטגית קבועה.

הביטחון המופרז בטכנולוגיית המחר משתק שוב ושוב את היכולת להתמודד עם הברזל הפשוט של היום.

ב-1973 זה היה המיראז'.

ב-2023 זה היה הלייזר.

ב-2026 זהו איום הרחפנים הסיב-אופטיים מול מערכות ההגנה המתקדמות ש"כמעט מוכנות".


מי שרוצה לנצח במלחמה הבאה חייב ללמוד להבדיל בין "צי בהתהוות" לבין "צי קיים" – גם כשהצי שלו נראה מבריק ומבטיח יותר.




מרוץ החימוש הפסיכולוגי ומלכודת ה"צי בהתהוות" מ-1973 ועד 2023

 

הסבר ורקע


המאמר להלן מציג ניתוח עומק היסטורי, פסיכולוגי ואסטרטגי, הבוחן את קווי הדמיון המובנים בין שני משברי המודיעין הגדולים של מדינת ישראל: מחדל מלחמת יום הכיפורים (1973) ומחדל שמחת תורה (השביעי באוקטובר 2023). הניתוח חורג מההסברים המקובלים של כשל טכנולוגי מקומי או יוהרה נקודתית, ומגדיר את הכשלים הללו כחלק מ"מחלה קבועה של אימפריות" החוזרת על עצמה בדיוק כמעט מתמטי.

לפי תזה זו, המערכת הריבונית נופלת שוב ושוב למלכודת של ביטחון עצמי מופרז בשל טכנולוגיות עתידיות הנמצאות בפיתוח, בעוד האויב מזהה חלון הזדמנויות מצטמצם ומחליט להכות ב"ברזל של היום" דווקא מתוך פחד מטכנולוגיית המחר. הדינמיקה הזו מנותחת דרך מושגי מפתח כגון "צי בהתהוות" , "מלכודת חוסר המידע של המעריך" , ומנגנון "ההדחקה מתוך כבוד".



חלק א': שורשי המושג האסטרטגי – משל ונציה ומרוץ החימוש החשאי (1973)


כדי להבין את הדינמיקה העמוקה של כשלי המודיעין, יש לחזור אל המושג האסטרטגי "צי בהתהוות" (Emerging Fleet). המושג נשען היסטורית על המודל של הרפובליקה של ונציה במאה ה-16. ונציה לא החזיקה צי ענק שירקב במים, אלא ניהלה את "הארסנל" – מערך מספנות, חבלים וקרשים מתוחכם שאפשר לה לבנות ספינת מלחמה מאפס בתוך שבוע ימים. כדי להרתיע את אויביה, ונציה פשוט הזמינה שגרירים זרים לסיור בארסנל כדי להציג את פוטנציאל המהירות וצבירת הכוח שלה. מאות שנים אחר כך, בריטניה הגדולה שלטה בימים באמצעות אותה שכלתנות בדיוק. המונח המודיעיני "צי בהתהוות" מתאר אפשרות להתפתחות עתידית, פוטנציאל צבירת כוח הדרגתי שנתפס בעיני המעריך כדבר בלתי ודאי שייקח לו זמן רב להבשיל.

ב-1973, השכלתנות הונציאנית הזו הניעה את שני הצדדים במרוץ נגד השעון. נשיא מצרים, אנוואר סאדאת, ידע שזמנו קצוב. הוא ראה את מטוסי המיראז' 5 זורמים בחשאי מצרפת ללוב (בניהולו של אשרף מרואן) והבין כי זהו חלון הזדמנויות זמני לצבירת כוח לפני שישראל תתעורר. המושג "צי בהתהוות" הניע אותו לתקוף מהר, לפני שהיתרון שלו יתפוגג.

מנגד, ראש הממשלה גולדה מאיר נשענה על אותה שכלתנות: היא ידעה שבחשאי, במספנות הטכנולוגיות של התעשייה האווירית, ישראל מייצרת הנדסה לאחור ובונה את ה"צי בהתהוות" שלה – מטוסי הנשר והכפיר העתידיים. ביטחונה של גולדה נבע מהידיעה שתוך זמן קצר המפעלים המקומיים יוכלו להוציא ארסנל שלם של מטוסי מיראז' כחול-לבן, מה שהעניק לה שקט מדומה שהזמן פועל לטובתנו.



חלק ב': מנגנון "ההדחקה מתוך כבוד" ומלכודת חוסר המידע של המעריך


האירוניה הכואבת של מחדל 1973 מתגלה בדמותו של אל"ם רפי הר-לב, ראש מחלקת מודיעין חיל האוויר במלחמה, ומי שהיה בעברו מפקד טייסת מיראז'. הר-לב היה "המומחה מספר אחת" למטוס המיראז', שהיווה את סמל הגאווה הלאומית והעליונות האווירית של מלחמת ששת הימים (ה"שחק"). כאשר הגיעו דיווחים מודיעיניים אמינים על כך שמטוסי מיראז' חונים על אדמת מצרים עם טייסים לוביים או מצריים, תחושת "הכבוד המקצועי והעצמי" שלו הפכה למנגנון מעוור.

הכבוד המקצועי לוחש למומחה שהאויב מחזיק בברזלים אך אינו מסוגל להגיע לרמה המבצעית, הלוגיסטיקה ושעות האימון המורכבות שנדרשות כדי להטיס את ה"יהלום" בשמיים. תחושת הכבוד הפכה את נשק האויב למחמאה עצמית ("הם מחקים אותנו מתוך ייאוש") והפעילה מנגנון של "הדחקה מתוך כבוד". הודאה בכך שהמצרים השיגו את מטוס הדגל של צה"ל הייתה מכה קשה מדי לכבוד הצבאי, ולכן המידע פורסם או קוטלג תחת המונח המנחם "צפי התהוות" – אפשרות רחוקה ובלתי ודאית.

במקביל, המעריך בשטח פעל תחת מלכודת חוסר המידע. בזמן שהר-לב ניסה לפענח את כוונות המצרים בתוך ערפל כמותי (לא היה ידוע כמה מטוסי מיראז' באמת עברו את הגבול) ותוך הסתמכות על אשרף מרואן (שפעל ככל הנראה כסוכן כפול שנועד לבלבל את המעריך ולשמור על שקט מדומה), הוא עצמו היה ממודר לחלוטין מסודות הייצור החשאיים של המדינה שלו בתעשייה האווירית. המפקד בחשיכה, שחווה מצב מסובך ומתוח ממילא במטה, בחר שלא "לזרוק פצצה מודיעינית" ולזעזע את המערכת כדי להגן על היציבות הקיימת, כשהוא בוטח בעליונות המוכחת של חיל האוויר. העיוורון הזה הוביל לכאוס מוחלט בזיהוי במהלך המלחמה, עד שחילוץ המצב דרש סימון משולשים צהובים ענקיים על כנפי המטוסי הישראליים למניעת הפלה עצמית.



חלק ג': השכפול המתמטי בשביעי באוקטובר 2023


המנגנון הפסיכולוגי והאסטרטגי הזה שוכפל בדיוק מתמטי חמישים שנה מאוחר יותר, ערב השביעי באוקטובר 2023, כאשר הברזל הפך לאור והמיראז' הפך ללייזר.

  • הצד של חמאס (סינוואר): כאשר בכירים בירושלים הכריזו בפומבי כי "תוך זמן קצר לישראל תהיה מערכת לייזר ליירוט רקטות" (מערכת "מגן אור"), ההצהרות הללו הדהדו בעזה בדיוק כמו הסיורים של שגרירי המעצמות בארסנל של ונציה. סינוואר זיהה שלישראל יש "צי בהתהוות" טכנולוגי שישנה לחלוטין את חוקי המשחק וינטרל את מערך הרקטות שלו. הוא הבין שאם לא יפעל במהר – לפני שהלייזר יהפוך למבצעי בשטח – כל הארסנל שלו יהפוך לחסר ערך. הפחד מפני טכנולוגיית המחר של ישראל יצר חלון הזדמנויות מצטמצם והיה המניע הקריטי והמכריע לפרוץ את הגדר ולנצל את הברזל הישן של היום.

  • הצד של הדרג המדיני: הדרג המדיני בישראל ידע על פריצות הדרך החשאיות במעבדות (מערכת הלייזר והמכשול התת-קרקעי). מתוך ידיעה זו, המנהיגים חשו ביטחון מוחלט (בדומה לגולדה מאיר ב-73') ונרדמו על "הכרית הנוחה של העתיד". הביטחון בטכנולוגיית המחר סימא את עיניהם, והם פירשו את בניית הכוח, האמצעים והאימונים של חמאס על הגדר כ"צי בהתהוות" בלבד – תרגילים ואיומים בלתי ודאיים שלא יעיזו להתממש מול העוצמה הישראלית.



חלק ד': מלכודת השטח והשקט המדומה בלילה שלפני


בדומה ל-1973, הדרג המדיני הותיר את המעריכים והמפקדים בשטח בחשיכה ובחוסר מידע לגבי הכוונות האמיתיות, כשהם ממודרים מתמונת המצב המלאה שבידי הדרגים העליונים. המעריך בשטח נאלץ להישאר "פשוט" מול תצלומי המצב הנתון, מבלי להבין את עומק הסכנה שמתחת לפני השטח.

בלילה שלפני האסון בשמיני עצרת 2023, המעריכים ראו סימנים מחשידים, אך המצב ממילא היה מורכב, מסובך ומתוח פוליטית וביטחונית. מתוך חוסר המידע המלא שלהם, ובשל הקונספציה המרגיעה של הדרג המדיני, המפקדים לא רצו לזרוק פצצה מודיעינית שתרעיד את המערכת, תסבך את המטה בפאניקה או תוביל לגיוס כוחות שווא. הם הסתכלו על הטנדרים והרחפנים של חמאס והניחו שמדובר באימונים בלבד במסגרת ה"צי בהתהוות", מתוך אמונה שהמערכות הקיימות יחזיקו מעמד. הם בחרו לשמור על השקט ועל יציבות המערכת, מבלי לדעת שהארסנל הטכנולוגי העתידי של ישראל הוא-הוא הסיבה המדויקת שבגללה האויב החליט לבוא.



הצי בהתהוות: המלכודת האסטרטגית שחוזרת על עצמה

מניתוח מחדל 1973 ועד מחדל 7 באוקטובר 2023 עולה תובנה אסטרטגית חדה ומדויקת: שני המחדלים הגדולים בתולדות מדינת ישראל – מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת "שמחת תורה" (2023) – נובעים מאותו מנגנון פסיכולוגי-אסטרטגי עמוק. המנגנון הזה נקרא "צי בהתהוות".

מהו "צי בהתהוות"?:

המושג, בהשראת הארסנל הימי של ונציה במאה ה-16 ושל בריטניה הגדולה, מתאר ארסנל טכנולוגי או צבאי שטרם מומש במלואו, אך נותן לבעליו תחושת ביטחון עמוקה. זהו כוח "בהתהוות" – לא מה שיש כרגע, אלא מה שייווצר בקרוב. הצד שמחזיק ב"צי בהתהוות" נוטה להירדם על הכרית הנוחה של העתיד.

הצד שרואה את ה"צי בהתהוות" של האויב – ממהר לתקוף, כי הוא מבין שחלון ההזדמנויות שלו הולך ונסגר.

1973: המיראז' כ"צי בהתהוות":

בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים, ישראל בנתה בחשאי מטוסי מיראז' (פרויקט "נשר" ו"כפיר") במפעלי התעשייה האווירית. גולדה מאיר והדרג המדיני-ביטחוני העליון ראו בכך "צי בהתהוות" שיבטיח עליונות אווירית מוחלטת. במקביל, המודיעין הישראלי (ובראשו רפי הר-לב – מפקד המודיעין האווירי וטייס מיראז' בעברו) קיבל דיווחים על העברת מטוסי מיראז' מצרפת ללוב ומשם למצרים, באמצעות אשרף מרואן. אך הדיווחים סווגו כ"צפי התהוות" – אפשרות עתידית, בלתי ודאית, לא איום מיידי. רפי הר-לב, כמומחה הגדול ביותר למיראז', חווה חוסר מידע (מידור) ותחושת כבוד מקצועי עמוקה. הוא לא רצה "לסבך מצב מסובך ממילא" ולזרוק "פצצה מודיעינית" שתפריע לשקט המערכת. התוצאה: הערכת חסר קיצונית של היכולת המצרית. סאדאת, לעומת זאת, ראה בדיוק את אותו "צי בהתהוות" הישראלי – והבין שזו הסיבה לתקוף עכשיו, בחלון הזדמנויות אחרון, לפני שהטכנולוגיה הישראלית תנעל את השמיים.

2023: הלייזר כ"צי בהתהוות":

הדפוס חוזר על עצמו כמעט במדויק. ישראל מפתחת ומכריזה על מערכת לייזר ליירוט רקטות ("מגן אור"). נפתלי בנט ואחרים מדברים עליה כפתרון שישנה את חוקי המשחק. הדרג המדיני והטכנולוגי רואה בזה "צי בהתהוות" – ארסנל טכנולוגי שייתן עדיפות מכרעת תוך שנה-שנתיים. סינוואר, בדיוק כמו סאדאת, רואה באותן הצהרות שעון חול שמתרוקן. הוא מבין שה"צי בהתהוות" של ישראל עומד לנטרל את הנשק האסטרטגי המרכזי שלו – מערך הרקטות. לכן הוא חייב להכות לפני שהלייזר יהפוך למבצעי שוב. המעריכים בשטח נשארים בחשיכה, ממודרים, וחוששים "לסבך מצב מסובך". שוב, תחושת הביטחון העתידי משתקת את היכולת לקרוא נכון את כוונות האויב.

המנגנונים הפסיכולוגיים החוזרים:

  1. חוסר מידע ומידור – המעריכים בשטח אינם יודעים את מלוא התמונה הטכנולוגית החשאית של מדינתם.

  2. "צפי התהוות" – מונח מקצועי מנחם שמאפשר להגדיר איום קטלני כאפשרות עתידית רחוקה.

  3. תחושת כבוד (מקצועי ומדיני) – קושי להודות שהאויב הצליח להשיג או לחקות את "היהלום שבכתר" שלנו.

  4. הרצון שלא לסבך – "המצב ממילא מסובך, למה להוסיף פאניקה?"

מסקנה:

"הצי בהתהוות" הוא לא רק מושג היסטורי – הוא מלכודת אסטרטגית קבועה.

הצד שמחזיק בו נוטה להאמין שהזמן עובד לטובתו.

הצד שרואה אותו אצל האויב – מבין שהזמן פועל נגדו, ולכן מכה ראשון. המחדלים של 1973 ושל 2023 אינם כשל מקומי או טכני. הם תוצאה של אותה מחלה אסטרטגית עמוקה: הביטחון המופרז בטכנולוגיית המחר משתק את היכולת להתמודד עם הברזל של היום. מי שרוצה לנצח במלחמה הבאה חייב ללמוד להבדיל בין "צי בהתהוות" לבין "צי קיים" – גם כשהצי שלו נראה מבריק ומבטיח יותר.





6.5.2026

ירושלים - עיר שמיימית

סרט מרגש ומדובב על ירושלים, עיר הבירה הנצחית של עם ישראל. בסרט זה אנו עולים אל לב ליבה של ירושלים – העיר שמחברת בין שמיים וארץ, בין היסטוריה לתקווה, בין העבר לעתיד.

דרך תמונות עוצרות נשימה וסיפור מרתק, נגלה את הקדושה, היופי והמשמעות העמוקה של ירושלים לעם היהודי בכל הדורות.

סרט חובה לכל מי שאוהב את ירושלים ומתחבר למורשתה הרוחנית וההיסטורית.

▶️ צפו בסרטון המלא

17.6.2025

הקולנוע הפואטי באיראן המהפכנית


נקודות מפגש היסטוריות: איראן הפואטית והוליווד הדועכת


שלהי שנות ה-1970 היו תקופה של תמורות משמעותיות הן באיראן והן בהוליווד, ובאופן מפתיע, ניתן למצוא נקודות חיבור בין אירועים אלו. בעוד הקולנוע הפואטי בהוליווד החל לדעוך באמצע שנות ה-1970, ופינה את מקומו להפקות מסחריות גדולות-תקציב, במקביל החל להתגבש בצרפת, בגלותו, המהפך הפוליטי באיראן. מהלך זה הוביל לעלייתו של האימאם חומייני ולכינון משטר האייתולות באיראן. דעיכת הקולנוע הפואטי המערבי השאירה חלל יצירתי, ובאיראן הפוסט-מהפכנית, תחת מגבלות הצנזורה של המשטר החדש, החל דווקא הקולנוע הפואטי האיראני לפרוח. יוצרים איראניים צעירים, שחיפשו דרך לבטא את עצמם בסביבה פוליטית ותרבותית חדשה, מצאו בסגנון זה כלי ביטוי עשיר, שאיפשר להם להביע רעיונות מורכבים ורב-משמעיים, לעיתים גם ביקורתיים, בדרך עקיפה וסמלית, מבלי להתנגש ישירות עם השלטון. כך, מה שדעך במערב מסיבות מסחריות, מצא קרקע פורייה ופורצת דרך במזרח, כתגובה למציאות פוליטית וחברתית סבוכה.



סרטים פואטיים בקולנוע האיראני הפוסט-מהפכני

אחד הסגנונות הבולטים בקולנוע האיראני לאחר המהפכה האסלאמית הוא הסרט הפואטי, המאופיין בשימוש בשפה חזותית ומילולית פואטית, המבוססת על כללים שהתפתחו בקולנוע המערבי מאז שנות ה-1930. מאפיין מרכזי בסגנון זה הוא הדימוי הפתוח, המאפשר פרשנויות סמליות ורגשיות מרובות על בסיס נרטיב מוצק, בניגוד לדימויים בעלי משמעות יחידה בקולנוע הריאליסטי או לריבוי הפרשנויות הבלתי מוגבל בקולנוע הסוריאליסטי.


שורשים והשפעות

מקורותיו של הקולנוע הפואטי נעוצים בריאליזם הפואטי הצרפתי שבין שתי מלחמות העולם. ממנו התפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה הניאו-ריאליזם האיטלקי, שהשפיע רבות על הקולנוע האיראני, וכן הפילם נואר. בשנות ה-1960, במאי "הגל החדש" בצרפת פיתחו את תיאוריית האוטר, ששימשה בסיס ל"הוליווד החדשה" בשנות ה-1970, ובה נוצרו סרטים פואטיים מצליחים. הקולנוע הפואטי האיראני החל להתפתח לאחר נקודת מפנה זו בקולנוע ההוליוודי, ומילא את החלל שנוצר, כשהוא מציע התפתחות מקורית שענתה על צורך קהל איראני ובינלאומי כאחד.


מאפיינים ותכנים

הקולנוע הפואטי האיראני המוקדם כונה "קולנוע מנחם", ונוצר בנסיבות פוסט-מלחמתיות על ידי במאים בוגרי מלחמת איראן-עיראק. סרטים אלו ביטאו את מוטיב "השיבה הביתה" וחיברו בין טראומות המלחמה לבין שאננות העורף, תוך התאמה לתרבות הפרסית הפיוטית. מטרתם הייתה לשבור את הניכור החברתי והקולנועי באמצעות דימויים פיוטיים. הסגנון המקומי התמקד בנושאים מצומצמים, בעיקר עולם הילדים ומיעוטים אתניים. ריבוי המשמעויות בסרטים אלו מאפשר ביקורת על המשטר, אך היות שהילד והמיעוט משמשים גם כסמלים ארכיטיפיים ואידיאולוגיים, סרטים אלה תואמים את עמדת הממשל ולעיתים אף משמשים כתעמולה עבורו, בעיקר בהצגת אידיליה ותחליף חילוני לדמות המשיח הדתית. הסרטים העוסקים במיעוטים (כמו אפגנים וכורדים) תורמים לגישור בין מגזרי האוכלוסייה ומקדמים את רעיון הפאן-איראניות.


הצלחה בינלאומית וביקורת

הסרטים הפואטיים האיראניים זכו להצלחה רבה ופרסים בפסטיבלים בינלאומיים, ועוררו עניין בקרב חוקרי קולנוע ומדעי החברה. הם מציגים מציאות באור חיובי, והמשטר האיראני מעודד את ייצואם. עם זאת, קיים דמיון בין סרטים אלו לבין הקולנוע הנאצי, שכן שניהם מציגים חזות אידילית ואסתטית שמאחוריה מסתתרת אידיאולוגיה בעייתית. בדומה לקולנוע הנאצי שהלאים את תעשיית הקולנוע ודגל בהצגה אידילית של המציאות, גם הקולנוע האיראני מציג תעמולה מובהקת באמצעות סמלים ארכיטיפיים, ובעיקר דמויות ילדים, המשרתות את מטרות המשטר התיאוקרטי.


התפתחויות עתידיות

הקולנוע הפואטי האיראני, הפועל תחת פיקוח צנזורה ובהשראת האמונה השיעית המיסטית, משתמש ב"דימויים פתוחים" הכוללים צילומי מרחב מנותק, מבט אקספרסיבי, סוף פתוח וסמליות. הסמל הנפוץ ביותר הוא הילד, המשמש תחליף לדמות המשיח השיעי. כיום, יש שאיפה של יוצרים איראנים לעסוק גם בצעירים, נשים וחברה פתוחה יותר, אך הדבר נתקל בהתנגדות השלטון. למרות זאת, נוצרו סרטים פוסט-מודרניים המבליטים מחאה חברתית באופן סוריאליסטי ופואטי. רבים מיוצרי הקולנוע הפואטי האיראני היגרו למערב וממשיכים ליצור, והתפתחויות כגון פוסט-מודרניזם, ריבוי ערוצי המדיה וגלובליזציה צפויות להוליד גל נוסף של סרטים פואטיים איראניים.





22.4.2025

מידי שנה מתקיימת בירושלים תהלוכת תחפושות בשושן פורים. התהלוכה היא שיירה של מיצגים מקוריים ובובות ענק, פרי עבודה תהליכית עם אמנים, מוסדות התרבות, וקהילות העיר. התהלוכה נקראה בשנת 2025 בשם "פורים מאוחדים", על מנת לציין את חשיבות האחדות הלאומית, על רקע המחלוקות הפוליטיות הרבות במדינה.

התהלוכה צעדה במרכז הבירה ירושלים, בין מתחם התחנה למרכז רחוב יפו, ביום ראשון ה-16 במרץ, בין השעות 11:00 ל-14:00. את התהלוכה הובילו משפחות החטופים, יחד עם המיצג "הקו הצהוב" בתפילה ודרישה לשובם במהרה.


השנה, יותר מתמיד, קבלה שמחת הפורים בירושלים גוון נוגה ומרגש. לצלילי השיר 'בלב אחד', המוכר גם כ'סלאם עליכום' או 'בוא תגיד שלום', התמזגו קטעי השמחה הססגוניים של תהלוכת פורים עם תמונות מטלטלות של המציאות המורכבת והכואבת בדרום. השילוב הזה מבקש להדהד את הצורך העמוק באחדות ובתקווה, גם ברגעים קשים, ולזכור את אלה שאינם יכולים לחגוג איתנו.

















19.4.2025

יחסי סין-מצרים


לאחר שארה”ב ורוסיה סירבו לספק מטוסי קרב חדישים, מצרים חתמה עם סין על חוזה, בעסקה שטרם אושרה רשמית,  לרכישת מטוסי J-10C. המטוסים הסיניים, המצוידים בטילים מתקדמים ומשווים ל-F-16 האמריקני, צפויים לספק יתרון במאבק להשגת עליונות אווירית. המטוס מבוסס לפי פרסומים זרים על מטוס הקרב הישראלי "לביא", שבנייתו בוטלה ב-1987.

רכישת המטוס, המבוסס על פיתוח ישראלי היא חזרה על התרגיל שעשו המצרים לישראל, כאשר בראשית שנות ה-1970, כהכנה למלחמת יום הכיפורים, הם קיבלו מצרפת, באמצעות לוב, טייסות של מטוסי מיראז' 5 שישראל פיתחה. 

החוזה נחתם ב-11 באוגוסט 2024, ומצרים תהיה הלקוחה הבינלאומית השנייה של מטוסי ה-J-10C מבית צ'נגדו, אחרי פקיסטן. כבר זמן רב שמצרים מחפשת מקור לרכישת מטוסי קרב חדישים. מטוס ה-J-10C הוא מטוס קרב רב-משימתי המצויד בטילי אוויר-קרקע ואוויר-אוויר מתקדמים. ביצועיו מושווים לאלה של ה-F-16 האמריקני, כאשר למטוס הסיני יתרון במשימות להשגת עליונות אווירית. הפנייה לסין נעשתה לאחר שארה"ב ורוסיה סירבו לספק למצרים מטוסי קרב חדישים. מצרים דחתה הצעה אמריקנית לרכישת קיטים לשדרוג ה-F-16, וכן סירבה להצעה רוסית לרכוש מטוסי מיג-29 בעקבות חוויות שליליות בהפעלת דגם זה שנרכש ב-2015. סין הציגה לאחרונה את מטוס הקרב J-10C בתערוכת תעופה שנערכה במצרים, בספטמבר 2024 – שם טסו לצד מטוסי חמקן סיניים מעל הפירמידות של גיזה. בתערוכה השתתף גם הצוות האירובטי של חיל האויר הסיני. זו הייתה הפעם הראשונה שהצוות הופיע במדינה אפריקאית, וזה גם היה הכי רחוק שהם נסעו כדי להשתתף במופע אווירי בינלאומי. סין הכחישה רשמית את הדיווחים לפיהם מצרים קיבלה את המשלוח הראשון של מטוסי ה-J-10, ותיארה אותם כ”חדשות מזויפות לחלוטין ולא נכונות לחלוטין”. לא ברור אם סין מכחישה את המכירה עצמה, או רק את תהליך המשלוח.

מקור: https://news.walla.co.il/item/3583106


בנוסף, מצרים שוקלת לרכוש מטוסי חמקן מסין. חיל האוויר הישראלי הוא היחיד באזור שמפעיל מטוסי F-35, אבל בקרוב זה עלול להשתנות: בקהיר עשויים לרכוש מטוסי חמקן סיניים. מצרים נמצאת בעיצומו של משא ומתן מתקדם עם סין לרכישת חמישה עשר מטוסי קרב חמקניים מדגם J-20, [או ה-J-31 ]. כך עולה מדיווחים ממקורות בקהיר. על פי דיווח של מקורות אלו, השיחות מתקדמות היטב, כאשר מצרים וסין פותרות היבטים טכניים ולוגיסטיים רבים בעסקה. פריצות דרך משמעותיות הושגו במשא ומתן, במיוחד בכל הנוגע להסכמים טכניים על אופן שילוב מערכת השליטה והבקרה הקיימת של מצרים עם מטוס הקרב J-20. שילוב זה יבטיח התאמה מלאה של ה-J-20 למערך ההגנה האווירית והמבצעית של מצרים. 

גם מטוס ה-J-31 הוא התשובה של הסינים ל-F-35, ומבוסס לפי ההערכות גם על חדירות שביצעו שירותי המודיעין הסיניים למינהלת המטוס בפנטגון. קיים דמיון רב בין המטוסים, והסינים טוענים למאפיינים דומים מבחינת הרדיוס הקרבי, כ-1,200 ק"מ, והמהירות המירבית, 1.8 מאך בגובה רב, והוא מצויד גם כן בשני תאי נשיאת חימוש פנימיים ובכושר נשיאת חימוש כולל במשקל שמונה טונות. כמו המטוס האמריקאי, ה-J-31 מיוצר גם בגרסה להמראה מבסיסים יבשתיים וגם מנושאות מטוסים, אך לא קיים בגרסת המראה ונחיתה אנכית. 

מקורות: https://news.walla.co.il/item/3679894, https://www.israeldefense.co.il/node/64683#google_vignette


באמצע אפריל 2025, רכבת אווירית סינית הופעלה לטובת מצרים, באמצעות יותר מחמישה מטוסי תובלה צבאיים מדגם Xian Y-20. הגעת מטוסי הענק הללו מסמלת את העמקת הקשרים הצבאיים בין סין למצרים ומעוררת שאלות לגבי השאיפות האסטרטגיות של בייג’ין באזור שהייתה הרבה זמן תחת השפעה מערבית ורוסית. פריסת מטוסי המטען הכבדים, ה-Y-20, אבן יסוד ביכולות הטיסות האוויריות ההולכות וגדלות של סין, מעידה על שינוי גיאופוליטי רחב יותר שעלול לעצב מחדש בריתות ומאזני כוחות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. 

מקור: https://nziv.net/115530/


החל מאמצע אפריל 2025  סין פורסת מטוס התרעה מוקדמת מדגם KJ-500 מוקדמת למצרים. כנראה לקראת תמרונים אוויריים משותפים שיחלו בקרוב.  זאת הפעם הראשונה שפלטפורמה סינית כזו נפרסה מערבה כל כך. התרגיל האווירי המשותף יתקיים מאמצע אפריל עד תחילת מאי, והם האימון המשותף הראשון בין חילות האוויר הסינים והמצריים, אם כי היו תרגילים ימיים קודמים בין שתי המדינות. תרגיל זה נתפס כבעל משמעות רבה בהגברת שיתוף הפעולה המעשי והעמקת קשרי הידידות והאמון ההדדי בין שני הצבאות. מערכת המכ”ם של ה-KJ-500 נועדה לזהות מגוון רחב של מטרות, כולל כאלה עם חתימת מכ”ם נמוכה. מערכת זו מסתמכת על מכ”ם בעל ביצועים גבוהים עם קצב רענון גבוה, המאפשר לו לעקוב אחר מטרות חמקניות וכלי טיס מהירים. טווח הזיהוי המרבי של המכ”ם הוא כ-470 קילומטרים, מה שהופך אותו למתאים לזיהוי טילי שיוט על-קוליים וכלי טיס בגובה נמוך, עם יכולת לעבד כמויות גדולות של נתונים ביעילות וללא אובדן אותות. דיווחים אחרונים מצביעים על כך שסין פיתחה טכנולוגיית מכ”ם משלה כדי לשפר את יכולתה לזהות מטוסי חמקן אמריקאים. מדענים סינים עבדו על מערכות מכ”ם המקושרות לרשת הלוויין Beidou, שיכולות לעבור למערכות חלופיות ל-GPS ומקביליו במערב. 

מקור: https://nziv.net/115562/


אם אתם סקרנים לגבי סין ורוצים להרחיב את אופקיכם, אני מזמין אתכם לקרוא את ספרי "סין - מסע אל לב האימפריה". הספר מוצג בבלוג שלי כספר דפדוף דיגיטלי מעוצב. ספר זה מזמין אתכם למסע מרתק אל לב ליבה של סין, ארץ עתיקת יומין ומודרנית כאחד. בין דפיו תגלו את סיפורה המורכב והמרתק של סין, החל מהגיאוגרפיה וההיסטוריה שלה, דרך התרבות, הדת והחברה, וכלה בכלכלה, החינוך והאמנות. הצטרפו אלינו למסע בזמן, מימי הקיסרות המפוארת ועד ימינו אנו, ותכירו את האישים שעיצבו את סין לאורך ההיסטוריה, כמו שושלות הקיסרים, מהפכת התרבות והרפורמות הכלכליות. תצללו אל תוך התרבות הסינית המגוונת, ותגלו את המסורות העתיקות, האמונות הדתיות והפילוסופיות שעיצבו את אופייה הייחודי. תכירו את הקונפוציאניזם, הטאואיזם והבודהיזם, ותבינו את השפעתם על החשיבה וההתנהגות הסינית. תפגשו את הדמויות שעיצבו את ההיסטוריה והתרבות הסינית, כמו קובלאי חאן וקאנגשי, וגם את הדמויות הבולטות של ההווה, כמו שי ג'ינפינג ורובין לי. תגלו את האתגרים העומדים בפני סין המודרנית, כמו פערים חברתיים, בעיות סביבתיות והשפעות גלובאליות, ותבינו כיצד סין מתמודדת איתם. הספר משלב טקסט עשיר ותמונות מרהיבות, כדי להעניק לכם חוויה מלאה ומרתקת. בין אם אתם מתעניינים בהיסטוריה, בתרבות, בכלכלה או באמנות, ספר זה יפתח בפניכם צוהר לעולם המופלא של סין.

קישור: https://holymap.blogspot.com/p/blog-page_23.html


היחסים בין סין למצרים נטועים עמוק בהיסטוריה, ומושתתים על מסורת משותפת עתיקת יומין. שתי המדינות מתהדרות בעבר של שלטון קיסרי מפואר ובתרבויות נהרות מהקדומות ביותר בעולם. לאחר תקופת שקיעתן של השושלות הקיסריות, הן חוו שתיהן תקופה ממושכת של שלטון קולוניאלי. בעת החדשה, הן קמו לתחייה והתבססו מחדש בסמיכות זמנים תחת אידיאולוגיה קומוניסטית, אשר עם חלוף העשורים התפתחה לקפיטליזם סוציאליסטי. כיום, סין ומצרים חולקות אינטרס אסטרטגי משותף בשליטה בנתיבי השיט באוקיאנוס ההודי, דבר המנוגד להגמוניה של ארצות הברית ובעלות בריתה באזור, ובראשן הודו ואוסטרליה.

הן בסין והן במצרים, הראשון במאי מצוין כיום חופשה שנתי מלא. לעומת זאת, במדינות רבות במערב, לרבות ישראל, ציון יום זה כמעט ונעלם בעשורים האחרונים.

מקור: https://en.wikipedia.org/wiki/International_Workers%27_Day


לוח השנה הלאומי, מעבר להיותו כלי ארגוני למדידת זמן, טומן בחובו משמעות עמוקה בעיצוב התודעה הקולקטיבית והרגלי החשיבה הן של האזרחים והן של מקבלי ההחלטות במדינה. כל אומה, באמצעות ציון ימי זיכרון, חגים לאומיים ומועדים בעלי חשיבות היסטורית או תרבותית, יוצקת תוכן ומשמעות לזהותה הלאומית. ימים אלה הופכים לאבני דרך בנרטיב הלאומי, מעצבים את הזיכרון הקולקטיבי, ומנחילים ערכים, סמלים ולקחים היסטוריים מדור לדור. הבחירה אילו ימים לציין, ובאיזה אופן, אינה אקראית. היא משקפת את סולם הערכים של החברה, את האירועים המכוננים בתולדותיה, ואת השאיפות והחלומות לעתיד. ימי חג לאומיים מטפחים תחושת שייכות וסולידריות, בעוד שימי זיכרון מעצבים את ההבנה המשותפת של טרגדיות ואת המחויבות לעתיד טוב יותר. באופן זה, לוח השנה הלאומי הופך למעין "תוכנית לימודים" לאומית בלתי פורמלית, המקנה לאזרחים ולמנהיגים מסגרת התייחסות משותפת, המשפיעה בסופו של דבר על תהליכי קבלת ההחלטות המדיניות. 

ההשלכות של לוח השנה הלאומי חוצות את גבולות המדינה ומשפיעות גם על הזירה הבינלאומית. מדינות אחרות עוקבות בקפידה אחר הניואנסים של לוח השנה הלאומי של יריבותיהן ושותפותיהן. הבנה של ימי השבתון, החגים והמועדים המיוחדים יכולה לספק תובנות חשובות לגבי מצב הרוח הלאומי, רמת המוכנות, ואפילו נקודות תורפה פוטנציאליות.

האירועים הטראגיים של השביעי באוקטובר מהווים דוגמא מצמררת לכך. העובדה שהמתקפה הרצחנית התרחשה ביום שבתון, יום בו השגרה הלאומית בישראל שונה, והערנות עשויה להיות פחותה, נוצלה היטב על ידי חמאס. באופן דומה, מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, יום בו חלק גדול מהאוכלוסייה היה עסוק בתפילות ובמסורת, והצבא היה בדלילות כוחות מילואים. שני אירועים אלו מדגישים את החשיבות הקריטית של המודעות ללוחות השנה הלאומיים, הן מבפנים והן מבחוץ, ואת הפוטנציאל הטמון בניצול נקודות זמן אלו.


חשיבות לוח השנה הלאומי בזירה הבינלאומית משתקף גם ברזולוציה נמוכה יותר, בתוך ארגונים מכל הסוגים. קביעת סדר יום מאורגן היא אבן יסוד בניהול אפקטיבי ובהכוונת תהליכי קבלת החלטות. הדבר מקבל משנה תוקף בארגונים מבוססי מידע, שם סדר היום מכתיב את קצב זרימת המידע, את תדירות הדיונים ואת מועדי קבלת ההחלטות הקריטיות.בארגונים אלה, סחר החליפין במידע בין הגורמים האחראים על איסופו וניהולו הוא מרכזי. סדר היום, באמצעות קביעת מפגשים קבועים כגון כינוסים יומיים, פגישות בוקר, דיונים שבועיים, ישיבות חודשיות או סקירות רבעוניות, מבטיח שמידע רלוונטי יגיע בזמן לגורמים הנכונים. מסגרת זמן קבועה זו מאפשרת:סנכרון מאמצים. סדר יום ברור מאפשר לקבוע מועדים לקבלת החלטות חשובות, תוך התבססות על המידע שהוצג בדיונים הקודמים, ויוצר תרבות ארגונית של שיתוף פעולה, אחריות ועמידה בזמנים. קהילת המודיעין היא דוגמא מצוינת לארגון מבוסס מידע בו סדר יום מאורגן הוא קריטי. מפגשים יומיים להערכת מצב, דיונים שבועיים על מגמות אסטרטגיות וסקירות חודשיות של פעילות מבצעית הם חלק בלתי נפרד מסדר היום. יתר על כן, קהילת המודיעין מקיימת קשר רציף עם קהילות מודיעין מקבילות, וגם במסגרת יחסים אלה, סדר יום מוסכם וקבוע של חילופי מידע ועדכונים הוא חיוני לשיתוף פעולה אפקטיבי.


ימים אחדים לפני האחד במאי חוגגים במצרים את החג הלאומי ''יום שחרור סיני'', המציין את שחרור אדמת סיני מהכיבוש הישראלי בחזרה לריבונות המצרית. ''יום השנה לשחרור חצי האי סיני'' נחגג ב-25 באפריל של כל שנה, ומציין את היום בשנת 1982 בו מצרים גבתה את אדמת סיני, ואת נסיגת החייל הישראלי האחרון מהעיר טאבה בשנת 1988. זאת בהתאם להסכם השלום הבינלאומי של 1979 וההסדר הדיפלומטי של 1979. ביום זה נותנים המצרים כבוד לקצינים ולחיילים שהיו הקורבנות שלהם שהובילו להחזרת סיני. יום זה מוקדש גם לחגיגת יופיו של חצי האי סיני, שבו ערים תיירותיות רבות כמו שארם א-שייח' ודהב, לאורך הריביירה המצרית בים סוף, והן יעדים פופולריים עבור מצרים ותיירים זרים כאחד.

מקור: https://en.wikipedia.org/wiki/Sinai_Liberation_Day


בישראל מציינים בסמיכות לתאריכים הנ''ל את ''יום השואה''. יום השואה בישראל בשנת 2025 חל בערב יום רביעי, 23 באפריל 2025, ויסתיים בערב יום חמישי, 24 באפריל 2025. דווקא בערב תשעה באב בשנת 1941, תאריך בעל משמעות היסטורית של אבל וחורבן בעם היהודי, חתם הפושע הנאצי הרמן גרינג על הפקודה המבצעית ל"פתרון הסופי של שאלת היהודים". פקודה זו, שהועברה לידו של ריינהארד היידריך, הייתה למעשה ההוראה המפורשת והמתועדת לתחילתו של רצח העם השיטתי והמתוכנן של יהודי אירופה.

ניתן לראות בכך לא רק צירוף מקרים מצער, אלא גם ביטוי סמלי של הרוע הנאצי, אשר ביקש אולי לנצל את התודעה ההיסטורית היהודית, את יום האבל העמוק, כרקע לתחילת מימוש תוכנית ההשמדה. ייתכן כי הייתה כאן כוונה זדונית נוספת, מעין "חתימה" שטנית על גורל העם היהודי דווקא ביום בו הוא מתאבל על חורבנו בעבר.

ההבנה של הקשר הזה, בין תאריכים בלוח השנה היהודי לבין נקודות מפנה היסטוריות כה נוראות, מעבר לכך שהיא מעמיקה את תחושת האובדן ומדגישה את חשיבות הזיכרון, היא מזכירה לנו כי גם בתוך מעגלי הזמן והמסורת המקודשים שלנו, אירועים חיצוניים יכולים לפרוץ ולחולל טרגדיה בקנה מידה בלתי נתפס. 

קישור: https://holymap.blogspot.com/2009/07/blog-post_6975.html


המעונינים בהרחבת הידע שלהם בנושא השואה מוזמנים לקרוא את הספר: גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה - קורות ניצולת שואה ששרדה שש שנים במחנות הריכוז. "אם צריך, תהיו חזקים כמו ברזל. אם צריך, תהיו רכים כמו חמאה." אלו המילים שמלוות את גולדה הצעירה בדרכה המפותלת, כפי שהיא מספרת בספרה האמיץ. "גולדה גיבורת השואה" הוא סיפור יוצא דופן על נערה שהפכה לגיבורה. ממאבק הישרדות יומיומי, מול מכונת ההשמדה הנאצית, היא צומחת כדמות מעוררת השראה. זהו סיפור על גבורה ותקומת העם היהודי, המשלב בין נקודת מבט אישית לתיעוד היסטורי רחב יריעה. גולדה, נערה יהודייה מלאת חיים, נאלצת להתמודד עם מציאות בלתי נתפסת עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מבית חם ואוהב בעיירה פולנית, היא נשאבת אל תוך מחנות עבודה וריכוז, אך מסרבת להיכנע. זהו סיפור שונה ומרתק על תקופת השואה. זהו אינו רק סיפור על אובדן וחורבן, אלא גם סיפור על נערה צעירה ונחושה, שמסרבת להיות קורבן. גולדה מפגינה כוח פיזי ונפשי יוצאי דופן, בזמן שהיא מתמודדת עם עבודות פרך מפרכות, תנאי רעב קשים, עינויים, ומראות זוועה בלתי נתפסים. גולדה זנדמן שורדת שש שנים במחנות הריכוז, לא בזכות פסיביות, אלא בזכות אומץ ליבה ותושייתה. היא סוחרת ממולחת, מבריחה נועזת, מתחכמת, ועושה הכל כדי לשרוד. היא רוקמת קשרים מורכבים, מתמודדת מול אנטישמיות קיצונית, וניצבת מול המוות בעיניים פקוחות. זהו סיפור מטלטל על גבורה, תושייה ונחישות, המגולל את קורותיה של אישה יוצאת דופן, על רקע התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא מאיר באור חדש את גבולות האנושיות, הנשיות והגבורה.

קישור: https://holymap.blogspot.com/p/blog-page_25.html



8.4.2025

מרכז ושוליים: דינמיקה חזותית ומרחבית בעידן המודרני

בעידן הנוכחי, החשיבה החזותית והמרחבית תופסת מקום מרכזי יותר ויותר על חשבון החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט-מודרניים מצביעים על כך שתמונת העולם שלנו כיום מעוצבת במידה רבה על ידי דימויים חזותיים, כפי שמשתקף בתרבות הקולנוע והתקשורת החזותית. ארנהיים אף טען כי אין הבדל מהותי בין חשיבה מילולית לחזותית, וכי הבנתנו את המציאות נשענת בעיקר על תפיסות חזותיות טהורות, בעוד שהשפה ממלאת תפקיד משני. מחקרים מדעיים אף תומכים בכך, באמצעות גילוי העדפות נושאיות ברשתית העין.

תפיסת העולם העכשווית היא במהותה סינמטית, כאשר המציאות הקולנועית נתפסת לעיתים כממשית יותר מהמציאות עצמה. זוהי הסבה מעולם של מבני דעת מילוליים לעולם דומיננטי של חשיבה חזותית. הגודש החזותי המתמיד הפך למאפיין מרכזי של החשיבה האנושית, בניגוד לעבר בו מבני דעת מושגיים היוו את הבסיס. בעבר, תמונה הייתה נדירה ומילים היו בשפע, כך שסביב תמונה אחת נבנה עולם שלם באמצעות מילים. כיום, המצב התהפך: אנו מוצפים בתמונות אך המילים הפכו יקרות יותר.

בתוך תמונת העולם החזותית, המימד האנכי ממלא תפקיד משמעותי. בעבר, פסגות הרים מרשימות נתפסו כחשובות, אך בעולם המודרני, התפתחות הטכנולוגיה והאדריכלות יצרה שפע של מבנים גבוהים. תהליך זה חיבר בין המימד האופקי הקדום של הקרקע לבין קנה המידה האנכי האינסופי, ויצר את עידן גורדי השחקים. שדה התעופה המודרני אף הוא מהווה ביטוי חזותי מרכזי של עיר העתיד, כהפשטה מוחשית של כיבוש האוויר. חווית ההגעה לשדה התעופה, ההמתנה והטיסה מעוצבות לא פעם כרצף מבוים של אירועים, המדגיש את הקשר לתפקוד הקולנועי של הנוף האווירי.

יחסי מרכז-שוליים הם מושג יסודי בחשיבה האנושית, ובמקורם הם ליניאריים ומילוליים, כפי שבא לידי ביטוי בחוקי המשילות השונים. אולם, חוקי החשיבה החזותית מלמדים כיצד עצמים חזותיים מתארגנים יחד למבני חשיבה, ובכך מסבירים גם יחסי מרכז-שוליים כ"שליטה באמצעות עיצוב". כל צורת הוויה מרחבית מכילה בתוכה יחסי מרכז-שוליים, המוכרים בפיזיקה כצמד הכוחות "צנטריפטלי-צנטריפוגלי". כאשר קיימת תנועה בשני הכיוונים, המרחב הופך למערכת דינמית עם תשומה, תפוקה והיזון חוזר.

התנועה הצנטריפטלית האנושית, מהמרחב פנימה, קדמה לתנועה הצנטריפוגלית. היא מתועדת עוד מהתקופה הניאוליתית, עם התאגדות האדם הקדמון בחבורות והקמת יישובים קבועים. בסביבות שנת 5000 לפני הספירה, עם עליית הערים והשפה הכתובה, החלה להתפתח התנועה הצנטריפוגלית, שהגיעה לשיאה ביוון העתיקה. נוצר דפוס קינטי חדש של תנועה מהמרכז לפריפריה, אשר שילב בתוכו את התנועות הצנטריפטליות הקדומות. התקופה הקלאסית העתיקה מסמנת את הזמן בו המשטר הצנטריפוגלי הפך לדומיננטי יותר.

דימוי משולב זה של תנועה צנטריפטלית וצנטריפוגלית הפך לתנאי ראשוני להתמצאות במרחב. ה"מרחביות" היא תהליך צנטריפטלי של איסוף ו"קיפול" זרימות למקומות מסוימים. מבחינה קינטית והיסטורית, אנו מתחילים בפריפריה, עם מרחבים שונים המתגלים בצורות ביתיות ואנטומיות. כאשר המרחב של הצטברות צנטריפטלית מושלם, נוצרת צומת מרכזית וריכוזית, אשר מגיבה החוצה ומקרינה תנועה לכל הכיוונים.

לשני כוחות אלה השפעה רבה על הגדרת תהליכים חברתיים רבים תחת המושג הרחב של יחסי מרכז-שוליים. הם מאפיינים משטרים פוליטיים, ובמיוחד את הדמוקרטיה. הגלובליזציה היא דוגמא בולטת לכך, כתוצאה של כוחות היסטוריים עמוקים ביחסים בינלאומיים. תהליכים מקומיים יותר מתרחשים באזורים שונים בעולם, המעידים על מתח מתמיד בין כוחות מרכזיים ושוליים.

תחומים ספציפיים בהם בולטת הדינמיקה הזו כוללים את מערכת החינוך, עם העימות בין שאיפות המורה הצנטריפטליות להנחלת ידע לשאיפות התלמידים להתבטאות עצמית צנטריפוגלית, ואת האינטרנט, בו פועלים כוחות צנטריפטליים של חברות ענק מול כוחות צנטריפוגליים של יחידים וקבוצות קטנות.

ה"אנכיות" היא ביטוי חזותי חשוב של יחסי מרכז-שוליים, היוצרת דיאלקטיקה בין ה"נשגב" והשאיפה למעלה לבין המציאות הקרקעית. כל מה שגבוה יותר נתפס כחשוב ומרכזי יותר, כפי שמשתקף בתופעת "מרכז העיר" עם ערך הקרקע הגבוה והבניינים היקרים.

יחסי מרכז-שוליים, אם כן, הם מרכיב יסודי בחברה האנושית, המתקיימים הן כביטוי מילולי והן כביטוי חזותי, ולעיתים משולבים במימד אנכי. הדינמיות בין המרכז לשוליים יוצרת מבנה ספירלי מפותל, כפי שמודגם במהפכה הצרפתית. הוגים כמו לוי-שטראוס וממשיכיו ניתחו את חשיבות הסמלים בחברה המודרנית על בסיס יחסים אלה, תוך שימוש במושגים כמו "פאן-אופטיקון". לבסוף, כפי שטען בשלאר, האדם מוגדר במרחב, וההבדל בין "פה" ל"שם" משקף את הדיאלקטיקה הבסיסית של יחסי מרכז ושוליים בעיצוב תפיסת העולם שלנו.

9.3.2025

ארבעת הבנים בהגדה כמודל לקבלת החלטות בצבא


בהגדה של פסח מופיעים ארבעה בנים:

חכם

רשע

תם 

שאינו יודע לשאול


ניתן לראות את ארבעת הבנים כמודל לקבלת החלטות בצבא, המבוסס על ארבעה עמודי תווך: מודיעין, קבלת החלטות, פיקוד ושליטה וביצוע.

  • החכם: מייצג את איסוף המודיעין. בדומה לחכם השואל ומעמיק, המודיעין אוסף ומנתח מידע קריטי לקבלת החלטות.

  • הרשע: מייצג את קבלת ההחלטות, לרוב על ידי דרג מדיני או פיקודי בכיר. בדומה לרשע המערער, החלטות אלו יכולות להיות נועזות ואף שנויות במחלוקת.

  • התם: מייצג את פיקוד השליטה, האחראי על העברת הפקודות מהמטה לשטח. בדומה לתם הפועל בפשטות, תפקידם הוא להבטיח שההוראות יבוצעו כנדרש.

  • זה שאינו יודע לשאול: מייצג את הלוחמים בשטח, המבצעים את הפקודות. בדומה למי שאינו שואל, תפקידם הוא לבצע את המשימה ללא עוררין. יש לכך שתי סיבות:

    • במסגרת תפקידם, עליהם לבצע ללא שאלות.

    • בפועל, הם המבצעים ולכן, הם יודעים הכל בשטח, ואין להם צורך אמיתי בשאילת שאלות.

באמצעות מודל זה, ניתן להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות הצבאי ואת תפקידו של כל גורם בו.








ארבעת הבנים בהגדה של פסח כמודל לקבלת החלטות בצבא

בהגדה של פסח מופיעים ארבעה בנים:

חכם
רשע
תם 
שאינו יודע לשאול

ניתן להקביל את המספר 4 גם לארבעת רוחות השמיים: צפון, דרום, מזרח, מערב. זאת גם בשילוב הקבלה לארבעת חדרי הלב. האדם מצוי תמיד בצומת דרכים. הבחירה בכיוון הנכון היא משימה קשה, אך הוא חייב לקבל את ההחלטה לגבי הדרך בכוחות עצמו.

4 הוא גם מספר היסודות הבסיסיים האלכימיים: אויר, אש, אדמה, מים.

בעולם המודרני המיספר 4 מתקשר לשרטוט הרשת, הגריד, שבאמצעותו אנו ממפים את העולם ונותנים לכל מקום ציון במספרים של אורך ורוחב. במקביל זאת גם צורת השתי וערב שבה אנו בונים את העולם ההנדסי שבו אנו חיים על פי קווים ישרים ומצטלבים, מחפצים וכלים עד לבניינים ודרכים. מכאן גם שהמספר 4 מתקשר אל חוש המישוש, שהוא הבסיסי מבין חמשת החושים של האדם. חוש המישוש מתפתח באדם בשלבי גדילתו הראשונים, כאשר הוא מזדהה עם העולם יותר מאשר עם עצמו. 

ניתן לראות את ארבעת הבנים כמודל לקבלת החלטות בצבא, המבוסס על ארבעה עמודי תווך: מודיעין, קבלת החלטות, פיקוד ושליטה וביצוע.

  • החכם: מייצג את איסוף המודיעין. בדומה לחכם השואל ומעמיק, המודיעין אוסף ומנתח מידע קריטי לקבלת החלטות.

  • הרשע: מייצג את קבלת ההחלטות, לרוב על ידי דרג מדיני או פיקודי בכיר. בדומה לרשע המערער, החלטות אלו יכולות להיות נועזות ואף שנויות במחלוקת.

  • התם: מייצג את פיקוד השליטה, האחראי על העברת הפקודות מהמטה לשטח. בדומה לתם הפועל בפשטות, תפקידם הוא להבטיח שההוראות יבוצעו כנדרש.

  • זה שאינו יודע לשאול: מייצג את הלוחמים בשטח, המבצעים את הפקודות. בדומה למי שאינו שואל, תפקידם הוא לבצע את המשימה ללא עוררין. יש לכך שתי סיבות:

    • במסגרת תפקידם, עליהם לבצע ללא שאלות.
    • בפועל, הם המבצעים ולכן, הם יודעים הכל בשטח, ואין להם צורך אמיתי בשאילת שאלות.

באמצעות מודל זה, ניתן להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות הצבאי ואת תפקידו של כל גורם בו.