לא מעט מסרטי פסטיבל הסרטים הבינלאומי שמתקיים בחיפה, מידי שנה בסוכות, עוסקים בעיר ובאנשיה באורח עקיף. בסרטים רבים שהוקרנו בפסטיבל אפשר למצוא התיחסות למציאות החיפאית. לדוגמא: איכות הסביבה, ים וחופים, שואה והגירה, אורבניזם וכדומה. גם סרטי הפסטיבל שעוסקים ביחסים אישיים נתפשים דרך הפריזמה החיפאית המיוחדת, של עיר במשבר, תלושה מהמציאות, שתושביה נשאבים למערכות יחסים מורכבות ופגומות.
חיפה היתה, בימי תור הזהב של אולמות הקולנוע, עד להמצאת הוידיאו הביתי בשנות ה-1980, שיאנית העולם במספר המושבים לנפש באולמות. יש דמויות בינלאומיות מפורסמות שהיו קשורות לענף המקומי, כמו ד''ר מרים אדלסון, שהוריה היו בעלי בית הקולנוע הקטן ''מירון'' בהדר. מנחם גולן הוא טברייני אשר נולד בחיפה. יוצאי חיפה רבים השתלבו בתעשיית הסרטים בהוליווד. יפהפיות חיפאיות, מדליה לביא עד מורן אטיאס, הפכו לשחקניות קולנוע בינלאומיות. בתעשיית המדיה הישראלית יש יוצרים רבים שגדלו בחיפה, וביניהם גיל זייד ונירו לוי.
אם מניחים את חיפה, והיצירות שמתרחשות בה, על גרף ציר הזמן בשני קווים נפרדים, רואים שהסרטים הופכים להיות אישיים יותר, בעוד שהמציאות החיצונית הופכת להיות בלתי אישית.
בשנות ה-1950 וה-1960 הסרטים עסקו יותר באתוס הציוני והחברתי, שבו כמעט ולא היה מקום לנושאים פרטיים. חיפה היתה, לעומת זאת, עיר נמל ציורית טובלת בירק, וכל אחד יכול היה למצוא בה פינה אישית.
בהדרגה הסיפורים הפכו להיות אישיים יותר, כאשר שיאם הנוכחי הוא חיפוש אחר אמת פנימית. הנוף החיפאי, לעומת זאת, הפך להיות תעשייתי ומזהם, כוחני ובלתי אישי. מגרשי המכולות הענקיים אך שוממים, המפעלים המזהמים, תוכניות הבינוי המנותקות, וההידרדרות החברתית-כלכלית, הפכו לחלק מרכזי מהביטוי היצירתי.
טרם ניתן ביטוי בסרטים החיפאיים להשתלטות אילי ההון על מרחב המטרופולין, באמצעות פרויקטים שהם המשך מגלומני של אישיותם.
מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה מעורר תחושה של אויר פסגות, ויוצר בקרב החיים בו גירוי מתמיד לפעולה, אשר לעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט לנוכח האתגרים הסביבתיים הרבים.
אי אפשר לנתק את חיפה גם מהתפתחות הטלוויזיה. בראשית שנות ה-1960 נקלטו בחיפה, לראשונה בישראל, שידורי הטלוויזיה מלבנון. ילדים רבים עמדו מחוץ לחנויות למכירת מכשירי טלוויזיה וצפו, במהלך ערבי השבוע, בשידורים אלה שהיו בשחור-לבן, ותוכנם היה ברובו סרטים מצוירים. במוצאי השבתות הילדים הלכו, יחד עם בני משפחתם, לסרט רחב יריעה בצבעים באחד מאולמות הקולנוע.
חיפה היא עיר נמל אסטרטגית, ומשחר ההיסטוריה היו ערי הנמל לב הציביליזציה. החל משנות ה-1960, תעבורת הנוסעים האוירית העבירה את מוקדי ההון האנושי לאזורים בקרבת נמלי תעופה. ההובלה הימית במכולות, אשר התפתחה אף היא באותן שנים, ביטלה את חשיבות עיר הנמל כמרכז תעשיה, מסחר ושרותים. בנוסף, היא תופסת שטחי חוף עצומים. כתוצאה מתמורות תחבורה מפליגות אלה הפכו ערי הנמל, תוך פחות מדור אחד, כמעט לשממה אורבאנית.
בשל חשיבות נמל חיפה כנמל יעד, מן הראוי להתחיל את הסקירה הפילמוגרפית אודות העיר בסרטים שכרוכים בו. שני סרטים ידועים נוצרו, עוד בשנות ה-1960. מרבית העלילה מתרחשת על גבי ספינה, אך חיפה מזוהה בהם כסמל מרכזי:
- ''אקסודוס'' [1960] - הסרט ההוליוודי המצליח על פי סיפרו המכונן של ליאון יוריס, אודות ספינת המעפילים שהבריטים מנעו מהם את הכניסה לארץ.
- ''דליה והמלחים'' [1964] - סרטו של מנחם גולן, בהשתתפות שלישית גשר הירקון, אודות נוסעת סמויה בספינת נוסעים שנמצאת בדרכה לחיפה.