Cruise Between Haifa and Acre

Join us for a short but fascinating sea journey, between two ancient ports, interwoven with rich history and breathtaking scenery, on the ferry ship "Carmel Princess".

 

הפלגה בין חיפה לעכו

 מסע ימי קצר אך מרתק, בין שני נמלי עתיקים השזורים בהיסטוריה עשירה ונוף עוצר נשימה.

צורת האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה

האמפיתאטרון מציע פשרה עיצובית אלכסונית בין המימדים האופקי והאנכי של המרחב. זהו מבנה הבנוי בצורת חצי מעגל או מעגל שלם, עם מושבים בשיפוע יורד לעבר במה במרכז הנמוך.

בעידן ההלניסטי אמפיתאטרונים היו חלק חשוב מהחיים. הם שימשו כמרכזים חברתיים ותרבותיים, וסיפקו בידור והנאה לאנשים מכל הרקעים, באמצעות קרבות גלדיאטורים, מופעי ספורט, והצגות תיאטרון. לאחר חורבן האימפריה הרומית הוזנחו מבני האמפיתאתרון הרבים שנבנו בכל עיר.

האמפיתאטרון העתיק באפידאורוס, יוון

בעיר המודרנית אמפיתאטרונים עתיקים, כמו בקיסריה, שופצו, והפכו לסמל של היסטוריה, תרבות וקהילה. הם משמשים כיום לאירוח מופעי תרבות כמו מוזיקה, מחול, ותיאטרון.

בימינו נבנים גם אמפיתאטרונים חדשים, למטרות שונות. איצטדיון הכדורגל הוא הגדול, הנפוץ והחשוב ביותר ביניהם. 

ערי נמל הגולשות אל מפרץ, כמו ריו דה ז'נירו וחיפה, הן בעלות מבנה טופוגרפי של אמפיתיאטרון טבעי. בחיפה, היציעים הם הרי הגליל והכרמל, והבמה במרכז התחתית היא עמק זבולון, המפרץ, והנמלים. תכנון המטרופולין חיב להיות מבוסס על עיקרון זה.

ריו דה ז'נירו

ההמשך הטבעי של האמפיתאטרון הטבעי הוא מחוף הים לעבר העולם התת-ימי. העולם התת-ימי הוא תמונת ראי של העולם על פני האדמה. שוניות האלמוגים הן אמפיתאטרונים תת-ימיים, בהם רוחשים דגים צבעוניים בנופים מרהיבים. 

צוללן מעל שונית אלמוגים

חיפה היא מטרופולין אמפיתיאטרוני טבעי, ועשויה לשגשג כמרכז תרבות, מסחר ותיירות בינלאומי, במידה ותנצל את באורח מיטבי את משאבי הטבע הייחודיים לה, של הרמוניה בין הים, ההר והעמק.

חזון לפיתוח מטרופולין חיפה על פי מודל האמפיתיאטרון הטבעי

מנהרת רכבת מתחת לחיפה

מנהרת רכבת מתחת לחיפה

הפגנה בחיפה נגד ההפיכה המשטרית - פברואר 2023

 

האוניה ''אף על פי כן'' וצורת ה T-O ההפוכה של חיפה

 

ירידה ברכבל מתחנת האוניברסיטה למרכזית המפרץ בחיפה

חצי עץ חצי קיר - קליפ בכיכר פאריס בחיפה

 

החיים חולפים בחיפה - נמל תעופה בינלאומי הוא הפיתרון להחייאת העיר

חיפה נמצאת כיום במצב של הגירה שלילית, צניחה בתעסוקה והעתיד עלול להיות עוד יותר גרוע.

בערי הנמל, בעבר, בגלל מגבלות התובלה, התרכזו מוקדי המסחר, התעשיה והשירותים. הן היו ערש הציביליזציה. בתופעה כפולה של חדשנות משבשת, התרחש מעבר לספנות המכולות החל משנות ה-1970. בעשור זה גם התרחש עיקר המעבר הדרמטי לתחבורה האוירית במטוסי נוסעים במקום בספינות.

החיוניות התוססת של עיר הנמל התחלפה בשממה אורבאנית של מגרשי מכולות ורציפים ענקיים לספינות המכולות, עם תפעול באוטומציה מלאה ואפס כמעט של כח האדם.

מה שמתרחש בחיפה מתרחש במאות ערי נמל ברחבי תבל. כלכלת המכולות תרמה רבות לגלובליזציה. כיום אפשר לשנע סחורות במהירות רבה מכל מקום. אך ערי הנמל, שהיו מוקדי הציביליזציה, הוזנחו לחלוטין.

המצב כיום הוא פרדוקס. הפיתרון המעשי היחיד להחייאת ערי הנמל הוא העיר האוירית. עיר אוירית היא עיר שממוקמת סביב נמל תעופה. נמל תעופה הוא כיום, עם קרית נמל התעופה שסביבו, מוקד הפעילות האנושית ברחבי תבל.

שחיה צלילה ושקיעה בבת גלים

 

הגנים הבהאיים - סיפור דרך

פילמוגרפיה של סרטים שנוצרו בחיפה, עכו והקריות

לא מעט מסרטי פסטיבל הסרטים הבינלאומי שמתקיים בחיפה, מידי שנה בסוכות, עוסקים בעיר ובאנשיה באורח עקיף. בסרטים רבים שהוקרנו בפסטיבל אפשר למצוא התיחסות למציאות החיפאית. לדוגמא: איכות הסביבה, ים וחופים, שואה והגירה, אורבניזם וכדומה. גם סרטי הפסטיבל שעוסקים ביחסים אישיים נתפשים דרך הפריזמה החיפאית המיוחדת, של עיר במשבר, תלושה מהמציאות, שתושביה נשאבים למערכות יחסים מורכבות ופגומות.

חיפה היתה, בימי תור הזהב של אולמות הקולנוע, עד להמצאת הוידיאו הביתי בשנות ה-1980, שיאנית העולם במספר המושבים לנפש באולמות. יש דמויות בינלאומיות מפורסמות שהיו קשורות לענף המקומי, כמו ד''ר מרים אדלסון, שהוריה היו בעלי בית הקולנוע הקטן ''מירון'' בהדר. מנחם גולן הוא טברייני אשר נולד בחיפה. יוצאי חיפה רבים השתלבו בתעשיית הסרטים בהוליווד. יפהפיות חיפאיות, מדליה לביא עד מורן אטיאס, הפכו לשחקניות קולנוע בינלאומיות. בתעשיית המדיה הישראלית יש יוצרים רבים שגדלו בחיפה, וביניהם גיל זייד ונירו לוי.

אם מניחים את חיפה, והיצירות שמתרחשות בה, על גרף ציר הזמן בשני קווים נפרדים, רואים שהסרטים  הופכים להיות אישיים יותר, בעוד שהמציאות החיצונית הופכת להיות בלתי אישית. 

בשנות ה-1950 וה-1960 הסרטים עסקו יותר באתוס הציוני והחברתי, שבו כמעט ולא היה מקום לנושאים פרטיים. חיפה היתה, לעומת זאת, עיר נמל ציורית טובלת בירק, וכל אחד יכול היה למצוא בה פינה אישית. 
בהדרגה הסיפורים הפכו להיות אישיים יותר, כאשר שיאם הנוכחי הוא חיפוש אחר אמת פנימית. הנוף החיפאי, לעומת זאת, הפך להיות תעשייתי ומזהם, כוחני ובלתי אישי. מגרשי המכולות הענקיים אך שוממים, המפעלים המזהמים, תוכניות הבינוי המנותקות, וההידרדרות החברתית-כלכלית, הפכו לחלק מרכזי מהביטוי היצירתי.

טרם ניתן ביטוי בסרטים החיפאיים להשתלטות אילי ההון על מרחב המטרופולין, באמצעות פרויקטים שהם המשך מגלומני של אישיותם. 

מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה מעורר תחושה של אויר פסגות, ויוצר בקרב החיים בו גירוי מתמיד לפעולה, אשר לעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט לנוכח האתגרים הסביבתיים הרבים.

אי אפשר לנתק את חיפה גם מהתפתחות הטלוויזיה. בראשית שנות ה-1960 נקלטו בחיפה, לראשונה בישראל, שידורי הטלוויזיה מלבנון. ילדים רבים עמדו מחוץ לחנויות למכירת מכשירי טלוויזיה וצפו, במהלך ערבי השבוע, בשידורים אלה שהיו בשחור-לבן, ותוכנם היה ברובו סרטים מצוירים. במוצאי השבתות הילדים הלכו, יחד עם בני משפחתם, לסרט רחב יריעה בצבעים באחד מאולמות הקולנוע.

חיפה היא עיר נמל אסטרטגית,  ומשחר ההיסטוריה היו ערי הנמל לב הציביליזציה. החל משנות ה-1960, תעבורת הנוסעים האוירית העבירה את מוקדי ההון האנושי לאזורים בקרבת נמלי תעופה. ההובלה הימית במכולות, אשר התפתחה אף היא באותן שנים, ביטלה את חשיבות עיר הנמל כמרכז תעשיה, מסחר ושרותים. בנוסף, היא תופסת שטחי חוף עצומים. כתוצאה מתמורות תחבורה מפליגות אלה הפכו ערי הנמל, תוך פחות מדור אחד, כמעט לשממה אורבאנית.

בשל חשיבות נמל חיפה כנמל יעד, מן הראוי להתחיל את הסקירה הפילמוגרפית אודות העיר בסרטים שכרוכים בו. שני סרטים ידועים נוצרו, עוד בשנות ה-1960. מרבית העלילה מתרחשת על גבי ספינה, אך חיפה מזוהה בהם כסמל מרכזי:

• ''אקסודוס'' [1960] - הסרט ההוליוודי המצליח על פי סיפרו המכונן של ליאון יוריס, אודות ספינת המעפילים שהבריטים מנעו מהם את הכניסה לארץ.
• ''דליה והמלחים'' [1964] - סרטו של מנחם גולן, בהשתתפות שלישית גשר הירקון, אודות נוסעת סמויה בספינת נוסעים שנמצאת בדרכה לחיפה. 

 

להלן הפילמוגרפיה המלאה של סרטים שנוצרו בחיפה, עכו והקריות:

• ''השיבה לחיפה'' [1982] - סרט פלסטינאי אודות זוג פליטים פלסטינאים משכונת חליסה, הפוגשים מחדש את בנם אשר ננטש כשתינוק כשברחו, ואומץ על ידי משפחה יהודית. 
• ''המאהב'' [1986] - על פי סיפרו של א.ב. יהושע, שעוסק בתובנות אישיות בעקבות מלחמת יום הכיפורים. גיבורי העלילה חיים בחיפה.
• ''קשר עיר'' [1998] - סרטו של יהונתן סגל שמתרחש בחיפה, אודות התפוררות תא משפחתי שמתפורר מחמת הצימאון לאהבה נוספת. 
• ''יום יום ''[1998] - קומדיה של עמוס גיתאי על החיים האפורים של צעיר בצל אימו בחיפה האפורה. בשנות ה-1970 התחיל עמוס גיתאי, יליד חיפה, ביצירת סרטיו הרבים, שלא מעטים מהם עוסקים בעיר. דוגמא אחת היא שלושת הסרטים הדוקומנטריים הקצרים אודות ואדי רושמיה. 
• ''חצוצרה בואדי'' [2002] - רומן בין סטודנט יהודי לצעירה ערביה שמתרחש בואדי ניסנאס. על פי ספרו של סמי מיכאל. 
• ''כנפיים שבורות'' [2002] - דרמה משפחתית שמתרחשת בחיפה בשנות ה-1990, עם קטע מרכזי שמתרחש בחורבות בריכת ''הפועל'' ההרוסה. 
• ''בקרוב יקרה לך משהו טוב'' [2006] -  נער בורח מביתו במושב בחיפוש אחר אחותו שמתגוררת בחיפה ועובדת כדיילת בספינת שעשועים.
• ''ציון ואחיו'' [2009] - על רקע שכונה קשה בפרבר של חיפה, הסרט מספר את סיפורו של ציון, נער כבן 14 ואחיו הגדול אשר להם מערכת יחסים הדוקה. 
• ''פעם הייתי'' [2010] - סרטו של אבי נשר מתאר את הווי החיים של ניצולי שואה בשנות ה-1960.
• התפרצות X'' [שנת 2010] - פרופסור בטכניון מגלה כי לאשתו יש מאהב, עושה מעשה נורא, ונאלץ להתמודד עם התוצאות.
• ''שיר ערש לאבי'' [2011] - סירטו הביוגרפי של עמוס גיתאי, בכיר יוצרי הקולנוע החיפאיים ואחד מיוצרי הקולנוע החשובים בישראל, אודות אביו האדריכל שהיה ממתכנני חיפה. 
• ''לצוד את הזמן'' [2012] - סרטו הדוקומנטרי הקצר של ערן ברק, שעוסק בחוויותיו כצעיר שעבר לגור בחיפה, ופוגש בציד הנאצים החיפאי המפורסם טוביה פרידמן. 
• ''הגנן'' [2012] - סרטו של הבמאי האיראני הידוע מוחסן מחמלבאף, שמתרחש בגנים הבהאיים בחיפה, ומתמקד בתובנות רוחניות.
• ''את לי לילה'' [2014] - צעירה חיננית וכישרונית מקריבה את חייה לטובת טיפול באחותה המפגרת, לאחר שהיא נשאבת לתוך מערכת היחסים עימה. הסרט מתרחש בשכונת נווה יוסף בחיפה. 
• ''היורד למעלה'' [2015] - סרטו של אלעד קידן שעוסק בשני גברים זרים שנפגשים ברחובות המדרגות של חיפה. האחד עולה במדרגות והשני יורד. 
• ''ארץ פצועה'' [2016] - שוטר חיפאי מפליל את מפקדו המושחת על רקע פיגוע דמים שמתרחש בעיר.
• ''ואז היא הגיעה'' [2017] - סיפור אהבה של צעיר ממשפחה חיפאית ידועה עם נערה ירושלמית שפגש במקרה. 
• ''זונה כמוני'' [2019] - סרט דוקומנטרי זוכה פרסים באורך כשעה, שעוסק בסחר הנשים למטרות זנות. סוחר הנשים הוא חיפאי, ואתרים שונים הם במרחב המטרופולין. 
• ''לילה בחיפה'' [2020] - סרטו של עמוס גיתאי שעוסק בסיפוריהם האישיים של דמויות שמבלות במהלך לילה אחד במועדון לילה חיפאי. 

ברשימת משנה אפשר להוסיף את הסרטים שנוצרו בעכו והקריות:

• ''בגלל המלחמה ההיא'' [1988] - קורות חייהם של שני ניצולי שואה, האחת סופרת אינטלקטואלית מתל אביב והשני איש עמל מחוספס מהקריות. 
• ''חולה אהבה בשיכון ג'' [1995] - צעיר שמפעיל תחנת כבלים פיראטית בקרית ים מתאהב ביפהפיה בלתי מושגת. סרטו של שבי גביזון שנולד וגדל בקריה. 
• ''צומת וולקן'' [1999] - חבורת צעירים, חברים בלהקת רוק בקריות, ערב מלחמת יום הכיפורים.
• ''ולקחת לך אישה'' [2004] - הסרט הראשון בטרילוגיה של רונית ושלומי אלקבץ, אודות משפחה מסורתית ממוצא מרוקני בקרית ים. 
• ''געגוע'' [2017] - סרטו של שבי גביזון על שני תלמידי תיכון מעכו שנפטרו בדמי ימיהם.
• ''מונטנה'' [2017] - סיפור אהבה בין שתי נשים שמתרחש בעכו. 
• ''אין בתולות בקריות'' [2018] - חוויות התבגרות של נערה מקרית ים.

''מגנטו'' הוא גיבור על מעולם הקומיקס, שמככב  בסדרות הטלוויזיה המאוירות, ובסרטים שוברי הקופות של חברת ''מארוול'', החל משנות ה-1960 ועד ימינו, לצד דמויות קומיקס נוספות כמו ה''איקס-מן'', ''הרביעיה הפנטסטית'' וכדומה. מגנטו הוא מנהיג המוטנטים שנאבקים באפליה מצד המין האנושי, ומעורר רגשות אמביוולנטיים של אהבה או שנאה כלפיו. בעברו הוא יהודי ניצול שואה, אשר שיקם את חייו לאחר השואה כרופא בבית חולים לחולי נפש בפאתי חיפה. 

סרטים בקטגוריות נוספות שקשורים לחיפה הם בנושאים הבאים: לבנון, גליל, עמק. הסרטים הם רבים ומגווונים, ומראים על עומק האחיזה של מרחבי הצפון בתרבות הקולנוע בישראל. 

עגורני ענק בנמל המפרץ

 

עגורני ענק בנמל המפרץ

ירח זורח מעל מפרץ חיפה

ירח זורח מעל מפרץ חיפה

חיפה היחפה

סרט דרך - מחיפה לירושלים

חיים חולפים בחיפה

חיפה נמצאת כיום במצב של הגירה שלילית, אפס צמיחה בתעסוקה, ומה שהולך להיות בעתיד הוא עוד יותר גרוע. מה שמתרחש בחיפה מתרחש במאות ערי נמל ברחבי תבל , עם המעבר לכלכלת המכולות, שתרמה רבות לגלובליזציה. כיום אפשר לשנע סחורות במהירות רבה מכל מקום. אבל ערי הנמל, שהיו פעם מוקדי התרבות והתעסוקה ברחבי תבל, הוזנחו לגמרי.
בערי הנמל, בגלל מגבלות התובלה, התרכזו בעבר מוקדי המסחר, התעשיה והשירותים. הן היו ערש הציביליזציה. כיום כל זה התחלף בשממה אורבאנית של מגרשי מכולות ורציפים ענקיים לספינות המכולות, שפועלים כמעט באוטומציה מלאה ואפס כמעט של כח האדם.
המעבר לספנות המכולות התרחש החל משנות ה-1970. בשני העשורים שקדמו לתקופה זאת התרחש המעבר לתחבורה האוירית במטוסי נוסעים.
המצב כיום הוא פרדוקס. הפיתרון המעשי היחיד להחייאת ערי הנמל הוא העיר האוירית. עיר אוירית היא עיר שממוקמת סביב נמל תעופה. נמל תעופה הוא כיום, עם קרית נמל התעופה שסביבו, מוקד הפעילות האנושית ברחבי תבל.

שוק אזורי בחיפה

שני קווי רכבת חדשים מגיעים עמוסי נוסעים לחיפה כל יום, בדרכם למרכז הארץ: קו אחד מבית שאן, שמביא איתו גם נוסעים מאזור נצרת, שעולים בתחנת עפולה. קו שני מכרמיאל, שמביא איתו נוסעים גם מאזור צפת והגליל העליון, עמק החולה ורמת הגולן.

כל סוחר טוב נוהג להציג את מרכולתו על אם הדרך, כדי שהנוסעים יקנו. הם גם נוהגים לעשות עסקים נוספים באותה הזדמנות. זה סדר העולם מימים ימימה.

לא כך בחיפה. הרכבות חולפות על פניה עמוסות נוסעים, וראש העיר לא מציג שום סחורה לראווה. הנוסעים חולפים מנומנמים ומפוהקים על פני העיר התעשיתית הדוחה והחולה, ומיחלים לרגע שיסיימו לחצות אותה. הם יודעים היטב שאין לו מה להציע להם, אפילו לא שלט "ברוכים הבאים בשערי עירנו".

כך התעלם מהמציאות ראש העיר גם בשנתיים שפעל בחיפה, בהצלחה חסרת תקדים, נמל תעופה בינלאומי צנוע. הוא לא טרח לארגן קו אוטובוס ממרכזית המפרץ, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה, שהיה משמש כשאטל בין תחנת הרכבת לטרמינל.

דוגמא נוספת: אזרחים מקומיים ותיירים רבים נהנים מסיור וקניות בשוק הכרמל בתל אביב ומחנה יהודה בירושלים. שווקים אלה ממוקמים לאורך צירים ארוכים ישרים, עם סמטאות שיוצאות מהן בזווית ישרה לעבר שדרות מקבילות, שמאפשרות את הרחבת השווקים. בשוק תלפיות בשכונת הדר בחיפה עולה התחושה של חוסר התמצאות ומבוכה. השוק בנוי על מדרון תלול, ואין לו מבנים, רחובות, מדרכות ודוכנים מסודרים.

עדיף שגם השוק העירוני בחיפה יהיה ממוקם לאורך ציר מישורי מרכזי ארוך, אשר יתפצלו ממנו צירי רוחב קצרים. המקום המתאים לכך הוא הוא מבנה השוק הסיטונאי הריק ברחוב קיבוץ גלויות, אשר כיום עומד שומם ברחוב ארוך, רחב, ומישורי זה, שריק גם הוא כיום ברובו.

מבנה השוק הסיטונאי נמצא במרחק של כ-200 מטרים בלבד מתחנת הרכבת הראשונה של חיפה, שכיום משמשת כחלק ממוזיאון הרכבת. צירי התנועה של המטרונית, וכביש אבן גבירול המהיר, הם עורקי תנועה ראשיים מקבילים נוספים, במרחק עשרות מטרים בודדים. סביב צירי התנועה המרכזיים האלה, שמרכיבים יחד את דרך המלך שחוצה את העיר חיפה בין דרום לצפון, ניתן לפתח שוק אזורי ללא הגבלה.
בתור התחלה, אפשר להקים במתחם השוק הסיטונאי הנטוש שוק שבועי נודד, כמו שוק רמלוד, אשר יתמקם ברחבה גדולה ומקורה.