בשנת 1939, לקראת המערכה בפולין, פנה ריינהרד היידריך, אשר היה טייס פעיל ומצטיין בלופוואפה, אל אודט, וביקש ממנו מטוסי קרב למשימות סיור. אודט הסכים, וקיבל בתמורה מספר רכב משטרתי ופנס הבהוב כחול למכוניתו המהירה.
בקיץ 1941, בעיצומה של הפלישה לברית המועצות, התנהלו דיונים במיניסטריון התעופה, כדי לאתר את האשמים באספקת המטוסים הלקויה ללופטוואפה. ארהרד מילך, מתחרהו המר של אודט, האשים אותו בכך בפומבי, וזכה לתמיכת גרינג. אודט איים בפני חבריו להתאבד בעקבות האשמות אלה, ומינויו של מילך לאחראי עליו.
גרינג המודאג, שהיה מייסד הגסטאפו, פנה להיידריך וביקש ממנו לצוטט לאודט. היידריך הסיק, ממכתבים שגילה, כי אודט עלול לברוח לשבדיה. הוא אסר על אודט לטוס בעצמו. אודט ניסה לרכך את הגזירה באמצעות הזמנת היידריך למסע ציד משותף, אשר נמשך ימים אחדים, אך האיסור נותר בעינו. בסוף אוגוסט 1941 התאשפז אודט, בהוראת גרינג, עקב תשישות ואלכוהוליזם. היה זה לאחר שיחה ממושכת עם גרינג באחוזתו, שבה ביקש להתפטר אך סורב.
התמודדותו בתקופת חייו האחרונה היתה מול כשלונות הלופוואפה, ומול בגידות יקיריו בו. לפני התאבדותו הוא כתב מי הם האשמים בכך שהוא שם קץ לחייו: גרינג איש הברזל, אהובתו, וארהרד מילך. אודט התאבד, בירית אקדח, בתאריך 17 בנובמבר 1941. הוא אמר, לפני שהצטרף לנאצים, כי למען התעופה הוא מוכן לחבור עם השטן עצמו.
השימוש במתודת המיתוסים והארכיטיפים בהקשר לארנסט אודט הוא יעיל מאד. הוא מאפשר לחבר בין נרטיבים שונים, כמו הקולנוע, המלחמה, התעופה, הגיבור, התעמולה, האמן, המנהיג, פולחן האישיות, התרבות הפופולרית, ועוד. תורת המיתוסים מאפשרת איפיון כולל של המשטר הנאצי.
פולחן האישיות של המנהיג, וגיבורי תעמולה נוספים, היה אחד המאפיינים הבולטים במשטרים הפאשיסטיים. אחד הכוכבים הרב-תחומיים המוקדמים היה ארנסט אודט, אליל ההמונים שהיה באור הזרקורים לאורך כל התקופה שבין שתי מלחמות העולם. הוא היה: טייס מנעוריו, גיבור מלחמה, טייס פעלולים, אמן קריקטורות, פלייבוי, כוכב תקשורת, שחקן קולנוע, מותג פרסום, דמות תעמולה, דמות להזדהות, ובן אלמוות. אודט הפך את חייו לסוג של יצירת אמנות מוחלטת. אי אפשר היה להפריד בין חייו הפרטיים והציבוריים. מעשי אודט אבדו בחשיבות שהיה לדימוי שלו בציבור. בדיה ומציאות החלו להתערבב. בדרך זאת, רשמים רבים בציבור אודותיו התחזקו שוב ושוב.
אודט כאייקון מראה עד לאן קסם הטיסה יכול להגיע.
הוא היה מודע להשפעת שמו. חברות פרסום קיבלו את חסותו למוצרים שונים. הנאצים השתמשו בו היטב בשירות התעמולה שלהם. בין אם נאצי מאמין ובין אם לא, הוא נרתם לשירותם. באמצעי התיקשורת בגרמניה ומחוצה לה נישא שמו כאחד מהם. הוא לא עשה זאת כדי להיות מתוגמל בטיסות או למטרות פרסום, אלא פרח בקריירה צבאית בכירה מאד. התאבדותו הוסוותה כתאונה על ידי המשטר, כי אחרת היתה המהלומה התדמיתית רבה מידי. הלוויתו היתה אחת המפוארות ביותר. זאת היתה הפקה בלתי נשכחת בסגנון הוליוודי, עם הפיהרר מצדיע לגופתו בהיכל הקבורה של גיבורי העם, והרייכסמרשל בנאום הספד ארוך, שלאחריו הוא צועד מאחרי הארון במרכז משמר כבוד גדול.
מות אודט יכול היה להביא לסיום הפופולריות שלו. מעט מאד גיבורים ממשיכים לחיות בזכרונותיהם של אנשים מעבר למותם. אך המחזה אודותיו הפך לשובר קופות אודות הקרב המיתולוגי בין הדמויות הארכיטיפיות של הגנרל והשטן. דמותו בהצגה, אינה נאצית. במקרה הגרוע ביותר הוא קרייריסט. תערובת הדמיון והמציאות הפכה אותו לאחר מותו לגיבור טרגי. טייסי הקרב האבירים ממלחמת העולם הראשונה מונצחים בעקבותיו בסרטי תעופה רבים שנעשו לאחר מלחמת העולם השניה.
קרל צוקרמאייר, יהודי שהתנצר, היה אחד המחזאים והתסריטאים המפורסמים ביותר בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. הוא היה גם חבר טוב של ארנסט אודט, עוד מתקופת השירות הצבאי שלהם, ועד לבריחתו מגרמניה לאחר עליית המשטר הנאצי. לצוקרמאייר נודע על ההתאבדות עוד בזמן המלחמה, בזמן שהתגורר בארצות הברית. הוא החליט לכתוב מחזה על האיש, תחת הכותרת ''הגנרל של השטן''. המחזה עלה על הבמה בגרמניה בשנת 1947, זכה להצלחה רבה, והוצג אלפי פעמים. בשנת 1955 הופק גם סרט מצליח על פי המחזה.
הסרט הוא בשחור לבן, מסוגנן מאד, ומבוסס על דיאלוגים מהירים. את דמותו של אודט מגלם השחקן קורט יורגנס הגבוה ויפה התואר. הסרט מתאר, לכאורה, את הימים האחרונים בחיי אודט, שנקרא בו גנרל האראס. בתחילת הסרט האראס הוא גנרל פופולרי מאד, והמנהיג הפוטנציאלי של גרמניה. בכירי האס.אס. מבקשים לחבור אליו כדי ליצור מוקד כוח שולט, ויפהפיה צעירה מבקשת את קירבתו. הוא עצמו מודע לכוחו.
החצי הראשון של הסרט מתרחש כולו במסיבה מפוארת בדירה מפוארת, שבה מארח האראס את חבריו, אך האס.אס. מאזין באמצעות מיקרופונים חבויים. האנשים יפים, האוירה נהדרת, ובמקום גם נרקמים קשרים רומנטיים. נוכחותו של פטרונו הרייכסמרשל היא סמויה אך חזקה, כי האראס נקרא אליו מידי פעם. בחדר האחורי האראס מסייע לזוג מכרים יהודים לברוח. גנרל אס.אס., אדם חביב כלפי חוץ, מגיע לביקור. הוא מעלה את שאלת סדרת המטוסים שהתרסקו לאחרונה בעקבות תקלות טכניות בלתי ידועות. הנושא הוא באחריות האראס, והגנרל מזמין אותו לחבור להימלר כדי לפתור את הבעיה בכוחות משותפים. האראס מסרב בגסות. מכאן מתחילה שרשרת הארועים שמובילה לסופו.
האראס נכלא לימים רבים במטרה להפחיד אותו. לאחר שחרורו הוא מגלה שגרמניה הכריזה בינתיים מלחמה על ארצות הברית, ומבין שזאת תחילת הקץ האפוקליפטי. נאמנותו מונעת ממנו לברוח, והוא מנסה לפתור את תעלומת ההתרסקויות. הוא נוסע לבסיס הצבאי כדי לבדוק זאת בעצמו. האס.אס. נמצאים בעקבותיו. הוא ממריא לטיסת ניסוי יחד עם המהנדס האחראי. שניות לפני ההתרסקות מסובב המהנדס ידית תקועה בתא הטייס, וכך מבין האראס כי הוא האיש שאחראי לתאונות. לאחר שהם נוחתים מספר המהנדס כי גרם להן במטרה לנסות להחזיר את גרמניה לדרך הישר. האראס, שזאת עבורו ההזדמנות לטהר את שמו, מחליט למרות זאת שלא להסגיר אותו. כשגנרל האס.אס. נכנס ומבקש ממנו, בפעם האחרונה, להצטרף לסדר החדש במולדת הגדולה והחדשה אשר בהקמה, אומר לו האראס כי ראשי התיבות של המילה ''ארץ אבות'' הם שטניים: מלחמה, טרור, ומחנות ריכוז. לאחר מכן הוא ממריא שוב לבדו, וצולל ומתרסק אל מותו.
העושר החזותי והדינאמיות של המחזה יצרו בקהל תגובות, שניתן להשוות אותן לאלה שעוררו טייסי הקרב הראשונים בציבור. המיתוס הפשטני המשיך להתקיים בעיניהם, ואף קיבל נדבכים חשובים נוספים: הטייס הפך לגנרל, שהוא גלגולו המושלם של ארכיטיפ הגיבור הלוחם. הוא הפך גם לקורבן הגואל הארכיטיפי. האראס מגלם מורה דרך ארכיטיפי, עם אמת שמתגלית בהכרעה פנימית מוסרית ולא במציאות החיצונית. המחזה מעורר תחושה נוסטלגית של גרמניות, גבריות וגבורה. הוא מטיל ספק גם בשאלת חוקיות ההתנגדות המוסרית, שמנוגדת לאידיאל הזהות הלאומית.
צוקרמאייר הבין את השפעתו השלילית של המחזה על הציבור, והתריע על כך, אך מיתוס הטייס גבר עליו.
דמותו המקורית של השטן, או כוחותיו הדמוניים, אינם מופיעים. הדמויות ומעשיהן הם כולם אנושיים. האראס מקיים דיאלוג עם שליחו של השטן. השליח, שהוא דמות מרכזית בעלילה. הוא הגנרל שהימלר שלח, בעל מראה חביב, שמטרתו היא לגייס את האראס לשורותיהם. הוא עושה זאת בצורה ידידותית עד לרגע האחרון.
אזכור מעודן לשואה נמצא בסצנה שבה שני יהודים קשישים מתאבדים בתחנת הרכבת, אך מעשה השטן האמיתי, על פי הנרטיב שמתפתח לאורך העלילה, הוא דווקא החבלה במטוסים, שגרמה גם למות חתנו של האראס. האראס מתעמת עם המהנדס המחבל, באופן שגורם לצופים לחשוב שדווקא הוא השטן.
השטן והגנרל הם גלגול של הצמד הארכיטיפי ה''קוסם'' ו''גיבור העל''. הם מבליטים את הקשר הגורדי בין המיתוס לתעופה. התאבדות האראס מבליטה את ההתלבטות המוסרית הכרוכה בכך, ובדרך זאת מרחיבה את אופק הדיון בנאציזם.
