מטוס המיראז' - המטוס שהיתה לו מדינה

 

מטוס המיראז' 3 שלט בשמיים בשנות ה-1960, וישראל רכשה ממנו כמות נכבדה, כבר בראשית עשור זה. מטוס זה יצר במדינת ישראל תחושת ביטחון בדור שלם של צעירים, שחשו שקיומם ועתידם מובטחים בזכותו. נוצר גם סרט פופולרי לילדים, עם נופך רומנטי, ''שמונה בעקבות אחד'' [1964], אודות מרגל המחפש אחר סודות המטוס בבסיס צבאי, וילדי הקיבוץ הסמוך לוכדים אותו. המטוס, בעל כנפי הדלתא, היה מטוס הירוט הטוב ביותר בתקופתו, בשמי המזרח התיכון, והעניק לישראל עליונות אוירית. מטוסים אלה היו חוד החנית של חיל האויר הישראלי במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ותרמו תרומה מרכזית לניצחון המזהיר במלחמה זאת. המילה ''מיראז''', שמשמעותה ''חזיון תעתועים מדברי'' או ''נס'', הפכה לזהה כמעט עם הניצחון. 

מדינת ישראל השקיעה בפיתוח עצמי של מטוסים עוד מראשית ימיה, למרות שהנושא נחשב לסטארט אפ יקר מאד והפכפך. נמל התעופה בן גוריון בלוד הפך למשכן המרכזי של התעשיה האוירית הישראלית, שהיא כיום אחת המפותחות בעולם. מטוס המיראז'-5 תוכנן בתעשיה האוירית, טרם מלחמת ששת הימים. ישראל פיתחה אותו יחד עם צרפת, עוד בשנת 1966, כדגם משופר של המיראז' 3, המיועד לתקיפות אויר-קרקע. מטוסי המיראז'-5 היו מהפכניים לעומת מטוסי המיראז' 3, שיועדו לירוט בעיקר. המיראז' 5 יכל לשאת 4 טון פצצות לעומת טון אחד בלבד שנשא המיראז' 3, והוא היה זול ופשוט הרבה יותר. 

ערב מלחמת ששת הימים הטילה צרפת, שהיתה ספקית המטוסים היחידה של ישראל באותה תקופה, אמברגו על משלוחי נשק למזרח התיכון, ומנעה את אספקת המיראז' 5, שישראל הזמינה 50 מהם. לאחר המלחמה, מדינת ישראל הצליחה להשיג, בדרכי עקיפין, את כל תוכניות המטוס, ויצרה אותו בראשית שנות ה-1970, תחת השם ''נשר''. זאת למרות הדילמה המוסרית המורכבת שהיתה כרוכה ביצור ללא קבלת הפטנטים וזכויות היצור. בשלב שני, ישראל פיתחה דגם חצי-מקורי של המטוס, עם מנוע אמריקאי,  בשם ה''כפיר'', יצרה ממנו כמות נכבדה, על פי צרכיה הבטחוניים, ואף יצאה אותו למדינות אחדות, אשר בחלקן הוא משרת עד היום. ההשקעה ב''כפיר'' היתה עצומה, וחייבה ארגון מחדש של התעשיה האוירית. היא יצרה את הביטוי כי ''ישראל היא מטוס שיש לו מדינה''. 

הביטוי ''מטוס שיש לו מדינה'' טמן בחובו משמעות עמוקה יותר עבור ישראל. השאיפה לייצר צי מטוסי "נשר" ו"כפיר" גדול וחזק, שיספק למדינה ביטחון לאורך זמן, התמזגה עם תפיסה פוליטית רחבה, אשר דחתה את ההתמודדות עם המציאות המורכבת בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. צורת המשולש של חצי האי סיני נדמתה כמשקפת את כנפי המיראז', והפכה למעין "חזיון תעתועים מדברי". דימוי זה שימש כבסיס למדיניות רשמית, תוך התעלמות מהצעות השלום שהוגשו על ידי מצרים וארה"ב. ללא תוכנית מעשית לגבי עתיד השטחים, ישראל הסתמכה על כוחה הצבאי, ובמיוחד על מטוסי המיראז' 5 המקומיים שיצרה, בעלי יכולת התקיפה לטווח ארוך, כמרתיעים מפני כל התקפה אפשרית.

קבוצה קטנה של קצינים בכירים במודיעין יצרה "קונספציה" שתמכה בגישה זו. טענתם היתה כי כל עוד גם מצרים לא תצטייד במטוסי תקיפה ארוכי טווח משלה, היא לא תעיז לתקוף את ישראל. תפיסה זו, שהתבססה על אשליה של עליונות צבאית וטריטוריאלית, גובתה על ידי ההנהגה המדינית, והובילה לכך שערב מלחמת יום הכיפורים, הממד המופשט דחק הצידה את השיקולים המעשיים בתפיסת הביטחון הלאומי. ערב המלחמה, שפרצה ב-6 באוקטובר  1973, היאו הובילה את ישראל למצב של חוסר מוכנות מפתיע.

עוד בשנת 1970 נערכה עיסקה בין צרפת ללוב, שהיתה אויבת של ישראל ובת ברית של מצרים, לאספקת 110 מטוסי מיראז' 5,  אשר היו העתק משופר של המטוסים שישראל תכננה. לאור תקדים גניבת תוכניות המטוס על ידי הישראלים, הצרפתים עשו זאת כנראה ללא נקיפות מצפון. זאת למרות שמטוסים אלה היו מיועדים כולם מלכתחילה עבור מצרים, האויבת הגדולה של ישראל. האמברגו הצרפתי ערב מלחמת ששת הימים כלל גם את מצרים. אך למרות זאת, המטוסים נמסרו לה במתנה על ידי לוב, החל משנת 1972.

המצרים התבססו עד אותם ימים על מטוסים סובייטים. הם רצו לפתוח במלחמה נגד ישראל,  אך ברה''מ עיכבה את אספקתם של מטוסי תקיפה חדישים לטווח ארוך, מתוצרת ''מיג'' ו''סוחוי'', כיוון שרצתה להבטיח את תלות המצרים בה לטווח ממושך. המצרים לא חפצו לפתוח במלחמה עד שיהיו ברשותם מטוסים כאלה, ומטוסי המיראז' 5 שהיא קיבלה מלוב הפכו לתחליף ראוי. ממשלת ישראל, והקצינים יוצרי הקונספציה, התעלמו מכך שלמצרים זרמו מצרפת מטוסי תקיפה משובחים, בכמות ואיכות גבוהים יותר מאשר הסוביייטים תכננו למסור להם.

המצרים התבססו עד אותם ימים על מטוסים סובייטים. הם רצו לפתוח במלחמה נגד ישראל,  אך ברה''מ עיכבה את אספקתם של מטוסי תקיפה חדישים לטווח ארוך, מתוצרת ''מיג'' ו''סוחוי'', כיוון שרצתה להבטיח את תלות המצרים בה לטווח ממושך. המצרים לא חפצו לפתוח במלחמה עד שיהיו ברשותם מטוסים כאלה, ומטוסי המיראז' 5 שהיא קיבלה מלוב הפכו לתחליף ראוי למטוסים הסובייטים. הם הפכו לכלי נשק מרכזי בארסנל שלה במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ובמלחמה הם תקפו באמצעותם בחצי האי סיני. על מנת שלא לטעות באויר בזיהוי המיראז'ים המצרים, חיל האויר הישראלי נאלץ לצבוע את כנפי המיראז'ים שלו במשולשים צהובים, שהזכירו את טלאי המגן דויד שדרשו הנאצים מהיהודים לתפור על דש בגדם. 

במלחמה זאת מדינת ישראל מצאה עצמה, להפתעתה,  במצב שבו מטוס משוכלל ורב עוצמה שפיתחה בעצמה, והיה קריטי לבטחונה,  נמסר במתנה, בכמות בלתי מוגבלת למעשה, לידי האויב שבעטיו המטוס פותח. יתר על כן, איש העסקים שעמד מאחורי העיסקה הסיבובית הזאת, ותכנן עסקה דומה גם עם סעודיה, היה מצרי, שהיה גם המרגל הבכיר ביותר שהיה לישראל. הוא היה מקורב לנשיא מצרים סאדאת, וסיפק לישראל את ההתראה החפוזה, ברגע האחרון, על כוונת המצרים לפתוח במלחמה. בכל זאת ישראל הופתעה, ולא נערכה כראוי למתקפת הפתע המצרית. מחדל המודיעיני זה הצטרף למחדל היחסים בין ישראל לצרפת. הנושא כולו הפך, לפיכך, ברוח השם ''מיראז''', לחיזיון תעתועים מר עבור ההנהגה הישראלית, והשפיע רבות על מהלכיה המודיעיניים, הצבאיים, והמדיניים, עד ימינו. לדחיקת הנושא מהזיכרון ההיסטורי תרם, במידה רבה, הסכם השלום עם מצרים, שבמסגרתו החזירה ישראל את כל חצי האי סיני שכבשה במלחמת ששת הימים, עד גרגר החול האחרון.

עוד בתחילת האמברגו הצרפתי, ראש הממשלה גולדה מאיר נסעה מירושלים לוושינגטון, על מנת לבקש תחליף מידי למיראז' 5. המקור המרכזי לאספקת מטוסי קרב לישראל הפך להיות ארצות הברית, אשר סיפקה לה מטוסי ''פנטום'' ו''סקייהוק'', שהיו גם איכותיים יותר. ניכסון היתנה את האספקה בשלילת אזרחותו, על פי חוק השבות, של מאיר לנסקי קיסר הקזינו האמריקני-היהודי, אשר סייע לישראל, דרך גולדה, בשעותיה הקשות במלחמת השחרור. 

הביטוי הביטוי ''מטוס שיש לו מדינה'' נכון עוד יותר לגבי המטוס הישראלי שנועד, בשנות ה-1980, להחליף את ה''כפיר'' - ה''לביא'', שהיה תכנון מקורי ישראלי מא' עד ת'. ארצות הברית היתה שותפה בפיתוחו ומימונו. בשלב מתקדם של הפיתוח, לאחר שהאב טיפוס ביצע טיסות בכורה, החליטו האמריקאים להפסיק את מימון הפרויקט. ביטול הפרויקט היסב אלפי מהנדסים לתעשית ההייטק, ויצר את הבסיס ל''אומת הסטארט אפ'' הישראלית. כיום אין מפתחים או מייצרים בתעשיה האוירית מטוסי קרב. הלביא והמיראז' 5 זכורים יותר כחזיון תעתועים.

כיום, מדינת ישראל נשענת על ארצות הברית, ותלויה בה לחלוטין, בנושא אספקת מטוסי קרב. ארצות הברית מספקת לה מטוסי קרב מתקדמים, שעולים הון עתק, ועלותם מרכיבה את רובו של המענק הצבאי השנתי הקבוע לישראל, שגובהו הוא למעלה משלושה מיליארד דולר. הסכום אשר הצטבר מאז התחיל המענק, לפני כיובל שנים, מגיע למאות מיליארדי דולרים. אין לדעת אם ומתי יתהפך הגלגל, והממשל בארצות הברית יחליט לצמצם או לבטל אותו לחלוטין . ממשלת ישראל ואזרחיה התרגלו לקבל כמובן מאליו מענק זה. במידה והוא יבוטל, קיצה של המדינה, כמו שהיא קיימת, יהיה מהיר. 

מטוס ה''כפיר''

הקולנוע והמטוס כמדיום שהוא מסר

''האנשה'', בשמה הלועזי ''אנתרופומורפיזם'' - ''צורת-אדם'', היא הענקת תכונות אנושיות לחפצים דוממים, חיות, כוחות טבע וכדומה. גם בחיי היומיום המודרניים, ככל שהטכנולוגיה הופכת מורכבת יותר, נפוצה מאד החשיבה אודות עצמים שימושיים כבעלי תכונות כמו-אנושיות. האינטליגנציה המלאכותית מחזקת גישה זאת, באמצעות יכולת פניה מילולית ויצירת דיאלוג עם מכשירים משוכללים, כגון המכונית והמחשב, שלעיתים קרובות מתייחסים אליהם כמואנשים. ההאנשה מתחזקת עוד יותר כאשר עצמים אלה דומים בצורתם לצורת האדם, ובפרט הפנים. במקרים רבים מאד אנשים מפרשים תמונות אקראיות, או דפוסי אור וצל, כמו פנים וגף אנושיים. במוח מופעלים תהליכים קוגניטיביים על ידי כל אובייקט שהוא ''דמוי פנים'', והם מתריעים הן על המצב הרגשי והן על הזהות של הנושא, עוד לפני שהמודע מתחיל לעבד או אפילו לקבל את המידע. היכולת החזקה והמתוחכמת הזאת של עיבוד המידע היא בליבת המוח, ולכן תת הכרתית. המידע הופך לידע עוד לפני שהוא מועבר אל שאר המוח לעיבוד מפורט. 

בהיבט החזותי, ההאנשה נקראת בפסיכולוגיה בשם ''פאראדוליה''. על פיה המוח מגיב לגירוי חזותי על ידי תפיסת דפוס מוכר שאינו קיים בפועל. העננים הם דוגמא נפוצה ביותר של פאראדוליה.  אינסוף תמונות של בעלי חיים, פנים או חפצים נידמים בתצורותיהם. לפיכך, העננים הם סולם מרכזי שעליו מטפס הדמיון האנושי והנפש בכלל. העננים הם דימויים ''חסרי אחריות'', המשתנים בלי הרף. הם קריאה מתמדת לשינויים. הם כרוכים במטאורולוגיה, שהיא אחד היסודות המרכזיים של הטיסה. מרחב הפעולה העיקרי של המטוס הוא בין העננים. לכן כל מה שקשור בתעופה זוכה, באופן לא מודע, גם להאנשה מיידית. סיבה נוספת להאנשת המטוס היא שהוא צורה הדומה מאד לגוף האדם הפורש את ידיו, כמו ישו על הצלב. האנשת המטוס נפוצה בכל ארצות המערב. במדינות הדיקטטוריות, האנשה זאת התבטאה בחברה כולה. ייחסו בהן למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית, ואמצעי מרכזי בגיוס ההמונים. במדינות הדמוקרטיות ראו במטוס אייקון המבליט את ייחודו של האינדיבידואל בלבד.

"המדיום הוא המסר" הוא ביטוי שטבע הפילוסוף והסוציולוג הקנדי מרשל מקלוהן ב־1964. הביטוי מתייחס לכך שלא תוכן התקשורת, כלומר "המסר", הוא המכריע בהתקבלותה ובהשפעתה, אלא אופיו וסוגו של אמצעי הקישור, "המדיום". על פי מקלוהן, אמצעי המדיה שבו נעשה שימוש לצורך העברת מסר משולב בתוך המסר עצמו, ושילוב זה הוא בעל השפעה בלתי נפרדת על מהותו ותפיסתו של המסר בקרב הקהל שאליו הוא מופנה. 

''המדיום הוא המסר'' משום שהמדיום מעצב ושולט בקנה המידה ובצורת האסוציאציה והפעולה האנושית. מקלוהן טוען כי הפוליטיקאים במערב לא הקשיבו לאזהרות אודות היטלר, כיוון שלא התיחסו אליו כ''מדיום'', אלא התיחסו לתכנים הטקסטואליים הרבים שהעביר להם. זאת בהתאם למסורת הטקסטואלית של תקופתם, שראתה בפרשנות המילולית של הטקסט, על כל ניסוחיו המפותלים בפרטנות יתר, את המסר העיקרי. אך תוכן דברי היטלר נועד כדי להסיח את דעת הנפש. המלחמה פרצה כתוצאה מטעות אינטלקטואלית זאת.

נפוליאון בונפרטה היה אייקון, מדיום שהוא מסר, שעוצב באמצעות השפעת הכדור הפורח והדפוס על החברה הצרפתית והאירופאית. גם אדולף היטלר היה אייקון, שעוצב על ידי המצאות המטוס והקולנוע.  הכדור הפורח, המטוס, הדפוס והקולנוע, היו מדיומים שהפכו כל אחד למסר בפני עצמו. בשלב שני הם הואנשו באייקונים בשר ודם. 

הכוח המעצב בתקשורת הוא התקשורת עצמה. מדיה טכנולוגית היא יסוד או משאב טבע, בדיוק כמו פחם, כותנה ושמן. כמו שבמדינה שכלכלתה תלויה במוצר עיקרי אחד או שניים, כמו כותנה, או דגן, עצים, דגים או בקר, יהיו כתוצאה מכך דפוסי ארגון ברורים אחדים, חברה המבוססת על הסתמכות על אמצעי תקשורת אחדים מקבלת אותם כקשר חברתי. עיתונות, רדיו, ומטוס, הופכים ל"הוראות קבע" לכל חיי הנפש של הקהילה. עובדה רווחת זו יוצרת את הטעם התרבותי הייחודי של כל חברה. החברה משלמת דרך כל חושיה עבור כל מצרך המעצב את חייה. אמצעי התקשורת הם מגברים קבועים של האנרגיות האישיות. התקשורת היא שלוחה של החושים האנושיים. אמצעי תקשורת מגדירים גם את המודעות והחוויות של כל אדם. דוגמא אחת לכךהיא החברה הרומאית: כל רומאי היה מוקף בעבדים. העבד והפסיכולוגיה שלו הציפו את איטליה העתיקה, וכל רומאי הפך בפנימיותו, כמובן מבלי משים, לעבד. מכיוון שחי ללא הרף באווירה של עבדים, הוא נדבק דרך הלא מודע בפסיכולוגיה שלהם. איש אינו יכול להגן על עצמו מפני השפעה כזו.

קיים דפוס של הוויה החושף צורות חדשות כהפוכות, בדיוק כאשר הצורות המוקדמות יותר מגיעות לשיא הביצועים שלהן. המיכון מעולם לא היה מקוטע ורציף באחת כמו בלידת הקולנוע. הסרט, מעצם האצת המכני, נשא אותנו מעולם הרצף והחיבורים אל עולם התצורה והמבנה היצירתיים. המסר של מדיום הסרט הוא של מעבר מחיבורים קוויים לתצורות. במעבר מקינוסקופ לראינוע, המהירות החשמלית השתלטה על רצף התצלומים הבודדים המכניים. קווי הכוח במבנים ובמדיה הפכו לחדים וברורים. היתה זאת חזרה לצורה המכלילה של האייקון.

ברגע זה של התפתחות הקולנוע הופיע גם הציור בסגנון ה''קוביזם''. היה זה ניסיון רדיקלי להדוף את העמימות ולאכוף קריאה אחת של התמונה. הקוביזם מחליף את כל ההיבטים המתחלפים של אובייקט במציאות, המאופיינים בפרספקטיבה תלת מימדית,  במשחק גומלין של מישורים סותרים, או קונפליקט דרמטי של דפוסים, אורות, מרקמים וצבעים דו מימדיים, היוצרים את המסר על ידי מעורבות. הקוביזם מנפץ את תחושת הפרספקטיבה לטובת מודעות חושית מיידית למכלול. 

אחד השימושים המתקדמים והמסובכים של הגלגל מתרחש במצלמת ובמקרן הסרט. צריך היה להמציא מערכת גלגלים עדינה ומורכבת ביותר כדי להראות שכל ארבעת הרגליים של סוס רץ מנותקים לפעמים מהקרקע בו זמנית. הדבר נעשה בשנת 1889. סדרת מצלמות הוצבו זו לצד זו, כל אחת כדי לצלם הרף עין של סוס דוהר. מצלמת הקולנוע והמקרן התפתחו מהרעיון של שחזור מכאני של תנועה זאת. הגלגל, שהתחיל כתמונות צעדים קפואים, עשה צעד אבולוציוני גדול לאולם הקולנוע על ידי צילום במהירות עצומה של קטעי תמונות. מצלמת הקולנוע מגלגלת את העולם האמיתי על גבי סליל, כדי להפרידו לתמונות בודדות, שמועתקות מחדש לרצף על המסך. העובדה שהסרט יוצר מחדש תהליך ותנועה אורגניים על ידי דחיפת העיקרון המכני עד לנקודת היפוך, היא דפוס שמופיע בכל ההרחבות האנושיות, לא משנה מהן, כשהן מגיעות לשיא הביצועים. המכונית גומאת את המרחק ככל שהיה מהירה יותר, והנוסעים חשים בה כמו בסרט. בהמראה, המטוס מגלגל את המסלול לתוך עצמו. הנוף הסמוך נעלם לתוכו והוא הופך לטיל, מערכת תחבורה עצמאית. בשלב זה הגלגל המקורי נספג מחדש בנפש, כדימוי דינאמי של ציפור או דג, שהמטוס הופך להיות כשהוא עולה לאוויר. צנחנים חופשיים אינם זקוקים לשביל או לדרך, וטוענים שתנועתם דומה לזו של מעוף ציפורים. רגליהם מפסיקות להתקיים כתנועה מתקדמת, רציפה, שהיא מקור הפעולה הסיבובית של הגלגל. 

בניגוד לכנף הציפור, או סנפיר הדג, הגלגל הוא קווי ודורש דרך להשלמתו. היישור בטנדם של הגלגלים הוא שיצר את המנוע, ולאחר מכן את האופניים, שכן עם האצת הגלגל על ידי הצמדה לעקרון הוויזואלי של קו ניידות, הגלגל רכש דרגת עוצמה חדשה. האופניים הרימו את הגלגל למישור האיזון האווירודינמי, ויצרו בעקיפין את המטוס. אין זה מקרי שהאחים רייט היו מכונאי אופניים, או שמטוסים מוקדמים נראו במובנים מסוימים כמו אופניים. לטרנספורמציות של הטכנולוגיה יש אופי של אבולוציה אורגנית מכיוון שכל הטכנולוגיות הן שלוחות של ההוויה הפיזית שלנו. התהליך האבולוציוני הואץ בצורה פנטסטית על ידי העברה למצב המכונה. למכונות ניתנו כוחות רבייה שילוחיים על ידי השפעתן, לאחר מכן, על אותם גופים שהביאו אותן לקיום בהרחבה. התגובה לעוצמה ולמהירות המוגברות של גופנו המורחב היא כזו שמחוללת הרחבות חדשות. כל טכנולוגיה יוצרת מתחים וצרכים חדשים אצל בני האדם שהולידו אותה. הצורך החדש והמענה הטכנולוגי החדש נולדים מהחיבוק שלנו עם הטכנולוגיה שכבר קיימת, בתהליך בלתי פוסק.

מבנה הדעת הספירלי

בימינו החשיבה המרחבית-חזותית גוברת על החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט מודרניים, בעידן הקולנוע והתקשורת החזותית,  מתארים את תמונת העולם לפיה אנו חיים כיום, כמבוססת על חשיבה חזותית קינמטית, שבה תמונת העולם הקולנועית מציאותית יותר מאשר המציאות הממשית. גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

להוויה העיגולית, באופנים השונים, יש ביטויים צורניים רבים בחיי היומיום. דוגמאות אחדות הן: הגלגל, המדחף, ההוריקן, עין המצלמה, וגליל סרט הקולנוע. כיוון שהחשיבה החזותית במיטבה היא  גיאומטרית, התפתחו ממנה צורות גיאומטריות רבות שבסיסן הוא מעגל בעל תוכן, המציג תרשים לפתרון מבוכים.  מעגל כזה, במקרים רבים, מתחיל בנקודת אמצע, ומתפתח בקו רציף של מעגלים גדולים יותר ויותר עד לשולים החיצוניים. הוא נקרא ספירלה. בתרבות האנושית, צורת הספירלה היא בעלת חשיבות רבה כמבנה דעת.  מטוסי הבוכנה בעלי המדחף, אשר היו הדומיננטיים בתעופה בכל המחצית הראשונה של המאה ה-20, השתלבו עם מבנה הדעת הספירלי. סממן בולט זה כמעט ונעלם בעקבות התפשטות השימוש במטוסי הנוסעים הסילוניים, אשר בהם המנוע מחופה במעטפת צינורית, שהטורבינה מוסתרת בה וכמעט ואינה נראית לעין. 

הספירלות הופיעו מחדש במאה העשרים במסגרת החינוך המודרני, כמתארות את תהליך ההתפתחות והלמידה אצל ילדים. אך מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד לגישה פרונטלית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת ממלכתית. אמצעי החשיבה הארגוני הנפוץ ביותר בימינו במערכת החינוך הוא הקיברנטיקה, המבוססת על היזון חוזר שלילי. התלמיד בימינו חש עצמו במנגנון שליטה, שבו כל המערכות הם רכיבים של יחסי כוחות. 

למבני הידע הראויים יש צורת ספירלה עולה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוא נפוץ מאד בתחום החינוך והארגון, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל מתאים יותר ללמידה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי משולב בעשיה. מודל זה מתאים גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. הוגי הדעות  של הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

דדאלוס ואיקארוס הם צמד ארכיטיפי של ניגודים משלימים, שהוא אחד מהחשובים ורבי הפנים ביותר בעולם המיתוסים. בכל דור הם מקבלים צורה חדשה, ועונים על צרכים אחרים. האגדה המיתולוגית על דדלוס ואיקרוס היא אחת החשובות בתרבות המערב, ובימינו היא בעלת השפעה עמוקה על עידן התעופה. האגדה היא מטאפורה לניסיונות האדם להרקיע לשחקים, ושמשה את חוקרי התעופה כמשל לאבחנה בין הצורך בהתקדמות זהירה, לבין הניסיון היהיר לכבוש את השחקים במהירות רבה מידי. בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדלוס לבנות עבורו מבוך לבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים ללבירינט. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. מינוס זעם על דדאלוס, אשר בתגובה ברח יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. 

לבירינט-מבוך כרתים, הוא מבחינה היסטורית, אחד מממבוכים אחדים שהיו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך המעגלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב. בימינו נפוצות שיטת אימון  המוח בפתרון בעיות, המבוססות על מבוכים מופשטים מסוגים שונים. אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים רבות את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך הן בלתי מנומקות ונתפסת כקוריוז אישי. הספירלה נתפסת לרוב כאשליה אופטית. 

תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונת הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. הציפורים היו, מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. התרמיקות, שכתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה בשנות ה-1920 המאוחרות לטייסי הדאונים, היו ידועות כבר לקדמונים באורח בלתי מדעי. הספירלות האדריכליות הקדמוניות, וביניהן הלבירינט, תואמות תופעת טבע זאת. בתעופה המודרנית, מפותח נושא זה בחלקו כ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, שבהם חגים מטוסים סביב השדה, עד שברגע המתאים הם יורדים לעברו. 

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום.  זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו בפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת. אלא שכתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין די מילים מתאימות לתיאורה. 

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת גם בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה עיוור אחד, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס ומתרסק אל מותו. כל זאת לתדהמת מדריך הטיסה והצופים בו מהקרקע. 

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו. יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים מעט מאד ספרים בנושא זה.

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עם האישה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש הדו קרב הגורלי בין החייל העריק למנהיג המיליציה האכזר.  

הטיל ויסוד האש

 

לפי פרויד האדם הפשוט מונע, מחמת הכאבים בעמוד השידרה, לעבר ברוטאליות. המכאניזם הבסיסי של השכל הוא חוסר רציונאליות, חייתיות. ההמון אינו מונע על ידי השכל, אלא על ידי אינסטינקטים שפועלים ומפעפעים מתחת לציוויליזציה. הטיל המודרני נתפש בתודעה האנושית ככלי נשק מסוכן ביותר מצד אחד, וכאמצעי תחבורה מלהיב לכיבוש החלל מצד שני. באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, הוא רפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. באופן פרדוקסלי, באמצעות מעופו האנכי ורב העוצמה לגבולות לא נודעים, הוא גם המשחרר מפחד זה. 

באמצעות הטיל מתחברת התעופה אל היסוד האינטנסיבי ביותר מבין ארבעת היסודות, יסוד האש. הטיל הוא כלי טיס, אך תכונות הקליע שלו גורמות לכך שמטיבעו הוא מתקשר אל יסוד האש יותר מאשר אל יסוד האוויר. הלהבה האדירה הנפלטת היא הרושם העז שנוצר ממנו. בטיל הממריא, הלהבה גדולה פי כמה וכמה מאשר הטיל עצמו. הלהבה ממשיכה להיראות למשך זמן רב, עד שהיא הופכת להיות זעירה ככוכב. הטיל תלוי לחלוטין לצורך מעופו באיתנות הלהבה. 

הטיל הוא מושכל יחידני.  גם הנשק הגרעיני הוא מושכל יחידני. כמוהם גם יסוד האש. שלושתם יחד חוברים ליצירת  מושכל על יחידני ביקום האנושי, של ''גיבור על'' כמו אל השמש הליוס, הדוהר במרכבה בת ארבעה סוסים במיתולוגיה היוונית.

גסטון בשלאר יצר, בספרו ''הפסיכואנליזה של האש'', ניתוח של סימליות האש. האש היא אינטימית והיא אוניברסלית. היא חיה בלב, היא חיה בשמים, היא עולה מהמעמקים, ומציעה עצמה בחום. אך היא יכולה לחזור אל החומר ולהתחבא בו סמויה ועצורה, כמו שנאה ונקמה. היא מקושרת אל השמש, ולכוחות ההשתנות וההיטהרות. תנועתה העיקרית היא כלפי מעלה. האש היא לעולם בתנועה ומאכלת. האש היא תופעה הנמצאת מעל המרחב, והיא מוחצנת ומחצינה. האש מיוצגת על ידי המדבריות, שהם גם, באופן מסורתי, מקומות ההיטהרות. עונת הקיץ ושעות הצהריים נחשבים למייצגי האש. תופעה טבעית נוספת היא הברק. תופעת האש שיצאה מכלל שליטה היא השריפה הגדולה. מאז שגן העדן אבד הוא מוקף באש, בשומרים האוחזים בחרבות אש. הטיל משתלב בין דימויי האש החזקים הקלאסיים: השמש, מקורות האנרגיה הטבעיים והחלופיים, המדורה והשריפה, האדמה הפורחת, המאור, והבשר והאלכוהול. הטיל הוא הקליע והמלחמה, הזיקוק והאש לראווה. 

בשלאר מציין כי האש מספקת תמיד הזדמנות לזיכרונות בלתי נשכחים, וכי יש מצב היפנוטי מעט, שהוא אחיד אצל כל הצופים באש. מצב היפנוטי זה קשור לתודעה המהרהרת. האש היא בבירור העצם הראשוני, התופעה הראשונית, שאליה נתפשת תשומת הלב האנושית. האש היא היסוד העיקרי של השרעף. השרעף בפני האש שכיח גם בקרב אלה האוחזים בדעתם או ממציאים תירוצים. אקט האהבה הוא יכולת האש לשכפל את עצמה. אש וחום משמשים כסמלים של רגשות האדם, ובפרט רגשות הכרוכים בתשוקה המינית. האש מקושרת לתהליך ההישתנות. השינוי המהיר מוסבר על ידי תהליך האש. האש מאפשרת את התשוקה לשינוי, את זירוז עיתות הזמן, את הבאת החיים לשיאם ולאחריתם. קיימת באש ניגודיות מפתיעה: מכל התופעות, היא האחת והיחידה שניתן בהחלטיות לשייך אותה בבת אחת אל הטוב והרע כאחד. היא זורחת בגן העדן. היא שורפת בגיהינום. היא התבשיל והיא השואה. הפירומאניה היא הדחף להצית אש במטרה להשתחרר ממתחים פסיכולוגיים. הפירומאניה דומה מאד לתסביך הניקיון הכפייתי. גם היא מיועדת ליצר תחושת טוהר מלאכותית. טיפוס האישיות הפירומאני מזכיר את החולה בתסביך הניקיון. מסיבה זאת האש נוחה למניפולציות פוליטיות,  באמצעות מפגני ראווה. 

הסגידה לאש ידועה בדתות שונות. היא מהווה חלק מביטויי התגלות האל. יהודים רבים מאמינים כי אותיות האלף בית הן אותיות אש, וכי התורה, דבר האלוהים, נכתבה באש. בדת הזורואסתרית הקדומה התקיים פולחן האש, עם ''בית האש'' כסמל הטוהר. העלאה למוקד היתה נפוצה, כעונש על עברות חמורות, עד שלהי ימי הביניים. בעת מלחמה במיוחד, הקרבת אדם נתפשה כמקרבת את הניצחון. הנאצים ערכו מצעדי לפידים, שרפו ספרים, שרפו בתי כנסת, שרפו ערים שלמות באמצעות הפצצות מהאויר, שרפו קהילות אוכלוסייה אזרחית בתוך מבנים, ושרפו גופות במשרפות ענק משוכללות במתקני השמדת אדם המוניים. השואה היתה, מזווית זאת, שיא של פולחן דתי. המילה HOLOCAUST נוצרה באמצעות חיבור שתי המילים היווניות HOLO-CAUSTUS, שמשמעותן ''שריפה מלאה''. היא במקורה ''הקרבה דתית של בעלי חיים בדרך של שריפתם עד תום''. 

מדיניות ''האדמה החרוכה'' היתה נר לרגלי היטלר, שפקד להרוס כל דבר שיכול היה להיות להם לעזר לבעלות הברית. לדוגמא מכתב מהימלר למפקד הכללי של האס-אס באוקראינה, מספטמבר 1943: ''המטרה שיש להשיג לאחר שתפונה אוקראינה היא שאף בן אנוש, ראש בקר, שק חיטה, ותחנת רכבת, לא יישארו מאחור. שלא יישאר אף בנין עומד על תילו, אף מכרה שמיש למשך שנים רבות, אף באר שלא תורעל. האויב חייב למצוא ארץ חרוכה והרוסה לחלוטין''. 

הטיל הוא אש אינסופית, המחוברת ממספר מרכיבים שונים, שכל אחד מהם הוא מושכל יחידני. כמו חבורת גיבורי העל, מרכיבים אלה התעצמו יחד לכדי מושכל יחידני החזק פי כמה מכל מרכיביו בנפרד. שלהבתו באה לידי ביטוי בכל אחד משלבי מעופו: הוא מלא דלק ההופך לבעירה הנראית לעין במרחק רב, ובראשו מוצבים ראש נפץ, לווין, או חללית מאוישת. החללית המאוישת מכילה את כל המערכות הדרושות לחיים בחלל הריק. החיכוך באטמוספירה לקראת החזרה לכדור הארץ עוטף אותה בלהבות, אך היא מצליחה לנחות בשלום. לפיכך, השפעת הטיל, על כל רבדיו, היא עמוקה ומותירה רושם מקיף ומורכב, והטיל הוא גם נר זיכרון. ניצולי השואה וצאצאיהם חפצים למלא את החלל שנוצר בעקבות השואה, ולקום מתוך האפר. אך האש מכלה את העבר. הוא אינו קיים עבורה. היא מנציחה את ההווה. היא הסחת הדעת של הטלוויזיה, המשמשת תחליף קל לכל. הטיל, כנר זיכרון, מאיר את נתיב החיפוש אחר מורשת העולם שאבד.

מהירות הקול וגובה הרי ירושלים

כ-1,250 מטרים הוא בממוצע הפרש הגבהים בין ים המלח להרי ירושלים. גובה הרי ירושלים ביחס לים המלח משתנה בהתאם למיקום הספציפי בהרים. בדרך כלל, גובה הרי ירושלים הוא מעט מעל 800 מטרים מעל פני הים. לעומת זאת, מפלס ים המלח הוא מעט מתחת 400 מטרים מתחת לפני הים. לכן, ההפרש הגובה בין הרי ירושלים לים המלח הוא בין 1,223 ל-1,423 מטרים. לדוגמה, הר הצופים, שהוא הנקודה הגבוהה ביותר בירושלים, מתנשא לגובה של 822 מטרים מעל פני הים. מצד שני, עין כרם, שנמצאת בדרום-מערב ירושלים, נמצאת בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים.

מהירות הקול היא קבועה, כ-1,250 קמ''ש, ונקראת ''מאך 1'' על שם המדען שגילה אותה, אשר השפיע גם על אלברט איינשטיין. כמו גובה ההרים, מהירות זאת משתנה מעט בהתאם לתנאי מזג האוויר. שנות ה-1940 התבססה דעה מוטעית שלא ניתן יהיה לשבור את מחסום הקול בשל הכוחות החזקים הפועלים על המטוס. בעיית מחסום הקול במטוסים היתה קיימת כבר במטוסי מדחף מהירים. במטוסים שהתקרבו למהירות הקול שותקו ההגאים, ונגרמו רעידות בלתי פוסקות וגוברות, עד שהמטוסים התפרקו באוויר. כתוצאה מכך נוצר מיתוס "מחסום הקול". 

אלפית אחת מממהירות הקול היא כ-1,250 מטרים בשניה. כ-1,250 מטרים הוא גם הפרש הגבהים בין ים המלח להרי ירושלים. באלפית אחת מהמרחק אותו הוא עובר בשעה, עובר קול הנשמע בים המלח את הדרך לירושלים. 

היחס בין מהירות הקול לגובה הרי ירושלים הוא מעניין מאד, על פי מפת דמות האדם של ארץ הקודש, שבה ים המלח היא האוזן וירושלים היא הפה. 

המילה ''אלף'' היא בעלת משמעות רבה ביותר בתנ''ך ובשפה העברית בכלל. היא השם, בניקוד שונה מעט, של האות הראשונה באלף בית העברי, וגם שם של מספר עגול וגבוה מאד, אשר משמש בתנ''ך למנין העם. המילה כורכת התחלה וסוף בנשימה אחת.

דוגמאות למשפטים בתנ''ך עם המילה אֶ֧לֶף: 

שמות יב לז: וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף.

שופטים טו טז: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן--בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ. 

שופטים טז ה: וַיַּעֲל֨וּ אֵלֶ֜יהָ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֨אמְרוּ לָ֜הּ פַּתִּ֣י אוֹת֗וֹ וּרְאִי֙ בַּמֶּה֙ כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל וּבַמֶּה֙ נ֣וּכַל ל֔וֹ וַאֲסַרְנֻ֖הוּ לְעַנֹּת֑וֹ וַאֲנַ֙חְנוּ֙ נִתַּן־לָ֔ךְ אִ֕ישׁ אֶ֥לֶף וּמֵאָ֖ה כָּֽסֶף.

הסדר העולמי סביב ישראל

לשתי הטבעות באיור זה יש להוסיף עוד שתי טבעות פנימיות בהן מסודרים, על פי כיוון השעון, בעלי ענין נוספים במעמדה של ישראל:

טבעת 1 - סוריה, ירדן, בדואים, ערביי ישראל

טבעת 2 - לבנון, גדה, עזה, הספק הפנימי

הסדר המלא הוא לפיכך:

צפון - רוסיה, תורכיה, סוריה, לבנון 

מזרח - סין, איראן, ירדן, גדה

דרום - הודו, מצרים, בדואים, עזה

מערב - ארה''ב, אירופה, ערביי ישראל, הספק הפנימי

 

ירושליים עיר שמיימית

סרט אודות העיר העתיקה והקדושה ירושלים, ומהפכות התחבורה המודרנית המעצבות אותה כחלק מהעיר הגלובאלית. 

סנטר כפול - מה זה סנטר כפול ואיך נפטרים ממנו

סנטר כפול הוא מצב שבו ישנה הצטברות שומן מתחת לסנטר, מה שגורם למראה של שני סנטרים. סנטר כפול יכול להופיע אצל גברים ונשים בכל הגילאים, אך הוא נפוץ יותר עם הגיל.

ישנם מספר גורמים שיכולים לתרום להיווצרות של סנטר כפול, כולל:

משקל עודף: השמנה היא הגורם העיקרי לסנטר כפול. כאשר יש עודף שומן בגוף, הוא עשוי להצטבר גם מתחת לסנטר.

הזדקנות: עם הגיל, העור מאבד את אלסטיות שלו, מה שעלול לגרום לעור להתמתח מתחת לסנטר.

גנטיקה: סנטר כפול יכול להיות מועבר בתורשה.

עישון: עישון יכול לגרום לעור להיראות מבוגר יותר ולכן גם לתרום להיווצרות של סנטר כפול.

ישנן מספר דרכים להיפטר מסנטר כפול, כולל:

ירידה במשקל: ירידה במשקל תסייע להפחית את כמות השומן בגוף, כולל השומן מתחת לסנטר.

תזונה בריאה: תזונה בריאה תעזור לשמור על משקל תקין ולהפחית את הסיכון לעלייה במשקל.

פעילות גופנית: פעילות גופנית תורמת לירידה במשקל ולשיפור מראה העור.

טיפולים אסתטיים: ישנם מספר טיפולים אסתטיים שיכולים לעזור להפחית את מראה הסנטר הכפול, כולל:

שאיבת שומן: שאיבת שומן היא הטיפול היעיל ביותר להיפטר מסנטר כפול. בטיפול זה, מחדירים צינורות דקים מתחת לעור ומשאבים שומן עודף.

הזרקות: הזרקות של חומצה היאלורונית, קולגן או בוטולינום טוקסין יכולות לעזור למלא את העור מתחת לסנטר ולהסתיר את השומן.

טיפולי לייזר: טיפולי לייזר יכולים לעזור למיצוק העור מתחת לסנטר.

הטיפול המתאים ביותר להיפטר מסנטר כפול תלוי במספר גורמים, כולל מצב העור, חומרת הסנטר הכפול ורצונות המטופל. חשוב להתייעץ עם רופא עור או מומחה פלסטי לפני בחירת טיפול.

התפתחות האדם מקוף לדמות ארץ הקודש

 

דמות האדם של ארץ ישראל עם חרב אברהם

 

דמות האדם של ארץ הקודש עם הרי הלבנון כקרני מלאך בראש

החרב של האביר האגדי הספרדי אל סיד על גבי מפת  ארץ ישראל

קריקטורה עם מפת ישראל בצורת חרב

ענן אנכי מעל הרי הגליל

שער אברהם בתל דן

אברהם אבינו וברית בין הבתרים

הרי הלבנון ומיקום אתר ברית בין הבתרים

המעיין הגדול בראש נחל דן

מטיילים בנחל שניר

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:
פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה
פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר
פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני
פרשת שלח לך עוסקת בחושים
פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר
פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות
פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול
פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה
פרשת מטות עוסקת בספירת הפחד
פרשת מסעי היא פרשת הסגירה

להלן סיפור מעשה פנחס:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.

חלום יעקב

יעקב מגדל את צאן לבן בחרן

יעקב נאבק במלאך

בליעת חרבות

טילי קרקע-אויר סוריים מכוונים לעבר ישראל

האוניה ''אף על פי כן'' וצורת ה T-O ההפוכה של חיפה

 

מפת T-O בירושלים

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם

 

מפת ארץ הקודש בצורת גוף האדם