‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות הנפש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות הנפש. הצג את כל הרשומות

2.1.2025

פרדיקס - סיפורו של אחיין איקארוס


פרדיקס. היה שמו של אחיינו של איקארוס ותלמידו של דדאלוס. למילה "פרדיקס" יש משמעות ביוונית, והיא השפיעה על מילים בשפות שונות, כולל בשפה הבינלאומית. ביוונית, המילה "פרדיקס" (Περδίκκας) מורכבת משתי מילים: "פרדי" (περί) שמשמעותה "סביב" או "בנוגע ל", ו-"דיקאס" (δίκη) שמשמעותה "צדק" או "משפט". לפיכך, פירוש השם "פרדיקס" הוא "מי שדואג לצדק" או "מי שמקיף את הצדק". השם "פרדיקס" היה נפוץ ביוון העתיקה.

מהמילה היוונית "פרדיקס" נגזרו מילים בשפות שונות, כמו Perdrix בצרפתית ובאנגלית, שבהן היא השם של עוף החוגלה, הרץ על הקרקע אך אינו מסוגל לעוף. 

בשפות אלה נגזרת מהמילה ''פרידקס'' גם המילה ''פרדיקציה'' (Prediction), שמשמעותה ניבוי או חיזוי. 

בפילוסופיה וספרות, המילה "פרדיקציה" משמשת לתיאור תהליך של ניבוי או חיזוי אירועים עתידיים על סמך ידע קיים. המילה מסמלת גם את החיפוש אחר צדק ואמת, את הרצון להבין את העולם ולפעול בצורה מוסרית.

פרדיקס היה בן אחותו של דדאלוס, שלמד אצל דודו את אומנות הבנייה וההנדסה. הוא היה נער מוכשר מאוד, תלמיד מבריק, ואף המציא כלים חדשניים כמו המסור והמחוגה. לרוע המזל, סיפורו נגמר בטרגדיה: דדאלוס, שחש קנאה בכישרונו של אחיינו, וחשש שיתפוס את מקומו של איקארוס בנו הטבעי האהוב אך האיטי יותר, דחף את פרדיקס מגג מקדש אתנה. אלת החוכמה ריחמה על פרדיקס והפכה אותו לציפור הקרויה על שמו - חוגלה. לאחר מכן ברחו דדאלוס ואיקארוס לכרתים. כעונש על הרצח, נגזר על דדאלוס, בסופו של דבר, לחזות במותו של איקארוס נופל מהשמיים עם הכנפיים שבנה עבורו. 

לפעמים הורים רוצים שילדיהם יגשימו בכל מחיר את החלומות שהם לא הצליחו להגשים. האבא רוצה שבנו ימשיך את מרוץ המרתון שהוא התחיל, אך לא הצליח לסיים. עכשיו תורו של הבן להמשיך מאותה נקודה ולנצח. יש הבדל משמעותי בין הרצון שהבן יממש את חלומותיו של האב בכל מחיר, לבין הרצון שהבן יתפוס את מקומו באופן שמרני. המשך הדרך בכל מחיר משקף ציפייה שהבן יגשים את חלומות ותשוקות האב הכמוסים, והיא זאת שדדאלוס שאף כי בנו הטבעי איקארוס ימלא. תפיסת העולם המשקפת ציפייה שהבן ימלא באורח שמרני את התפקיד שהאב מילא, ויירש את מקצועו ומעמדו, דומה לתפקיד שפרדיקס מילא. שתי הגישות, במידה ואינן מאוזנות, עלולות להביא לסוף טראגי. סיפורם של דדאלוס, פרדיקס ואיקארוס עשוי לשמש תמרור אזהרה, ולהאיר את המורכבות של העברת מורשת וציפיות בין דורות. 

דמותו של פרדיקס, בהקשר של המצאת המסור, מלמדת על העדפת השיטתיות והמיידיות על פני השאיפה להגשמת חלומות. דדאלוס היה בנו של מלך אתונה, ויתכן שתשוקותו האמיתית היתה להיות יורש כס המלכות. פרדיקס, לעומת זאת, ייצג גישה מעשית ורציונלית יותר, המכוונת להשגת שליטה וסדר בעולם. ניתן לפרש את דמותו כמי שמייצג את הצד הפרקטי והרציונלי של הטבע האנושי. בניגוד לדדאלוס, הוא אינו נמשך לחלומות גדולים, או לתכניות ארוכות טווח. הוא מעדיף את המיידי, את הברור, את מה שניתן להשיג כאן ועכשיו. המסור, ככלי עבודה, מסמל פירוק וחיתוך. איקארוס לעומת זאת, בהמשך לתשוקת אביו, מייצג את התשוקה לחופש ולשבירת גבולות. הוא מעדיף את החוויה הדרמטית, גם במחיר הסיכון וההרס העצמי.

ארגונים מתמודדים כל הזמן עם הצורך לקבל החלטות, קטנות כגדולות. לעיתים קרובות, ההחלטות הללו כרוכות בדילמה בין שמירה על הקיים לבין חדשנות ולקיחת סיכונים. דמויותיהן של פרדיקס ואיקארוס מתאימות לשמש כמטאפורות שונות לדרכים שבהן ארגונים ניגשים לתהליך קבלת ההחלטות: 

פרדיקס מייצג את הגישה האנליטית, את הניסיון לחזות את העתיד. ארגונים שפועלים כמו פרדיקס משקיעים משאבים רבים באיסוף נתונים ובניתוח שלהם, במטרה לקבל החלטות מושכלות ורציונליות. גישה זו יכולה להוביל לצמיחה וחדשנות, אך גם לשיתוק ולקבלת החלטות איטית. ארגונים אלה מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלהם ולקבל החלטות על סמך ידע קודם וניסיון. גישה זו יכולה להיות יעילה בטווח הקצר, אך היא עלולה להוביל לקיפאון וחוסר התפתחות בטווח הארוך. 

איקארוס, לעומת זאת, מייצג את הגישה החדשנית, את הרצון להגשים חלומות ולפרוץ גבולות. ארגונים שפועלים כמו איקארוס מעודדים יצירתיות, יוזמה ולקיחת סיכונים. גישה זו יכולה להוביל לפריצות דרך וליצירת ערך משמעותי, אך גם לכשלונות ולנפילות כואבות. כמו איקארוס, ארגונים אלה שואפים לחדשנות ואינם חוששים לקחת סיכונים. גישה זו יכולה להוביל להצלחה מסחררת, אך היא גם טומנת בחובה את הסיכון לכישלון.

למרות תרומתם המהפכנית, אפשר לראות בהמצאות כמו מטוס הסילון וקלטת הוידאו גם דוגמאות להעדפת המיידיות. בדומה למסור, שמאפשר חיתוך ופירוק מהיר, קלטת הוידאו ומטוס הסילון מציעים פתרונות מהירים ויעילים לצרכים אנושיים. המצאות אלו מאפשרות לאדם לשלוט בזמן ובמרחב, לייעל תהליכים, ולעצב את המציאות לפי רצונו. שתי ההמצאות תרמו לעליית תרבות הצריכה, שבה סיפוק מיידי של רצונות הופך לערך מרכזי.

קודם להמצאת קלטת הוידאו, צפייה בסרטים הייתה מוגבלת לזמני הקרנה בבתי קולנוע או לשידורים בטלוויזיה. קלטת הוידאו אפשרה לצפות בסרטים בכל זמן ובכל מקום, באופן מיידי, ללא תלות בלוח זמנים חיצוני. היא נתנה לצופה שליטה מלאה על התוכן, עם אפשרות לעצור, להריץ אחורה, ולקפוץ בין קטעים שונים. 

מטוס הסילון קיצר באופן דרמטי את זמני הטיסה, ואפשר להגיע ליעדים רחוקים במהירות ובקלות. הוא אפשר לאדם להתגבר על מגבלות הזמן והמרחב, ולחוות את העולם בצורה מיידית ועכשווית, ותרם משמעותית לתהליכי הגלובליזציה, המאופיינים בין היתר בקצב מהיר של חילופי מידע וסחורות.


דדאלוס דוחף את פרדיקס מהגג אל מותו,

והאלה הופכת אותו לחוגלה תוך כדי נפילתו.






23.12.2024

אור ומעוף

 

למילה "אור" (light) ישנה דואליות מרתקת, כשהיא טומנת בחובה הן את משמעות ה"הארה" והן את משמעות ה"קלילות". רובד נוסף הקיים באנגלית, "מעוף" (flight), מוסיף מימד שובה לב של בריחה, התרוממות ונסיקה, בדומה לפעולת התעופה. הקשר הזה בין אור, קלילות ומעוף חוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה ביצירות רבות, וניתן למצוא אותו גם בעבודתם של הוגים דגולים.

לדוגמה, אלברט איינשטיין שילב את ה"אור" במשוואתו המפורסמת, E=MC², ובכך קישר בין האנרגיה העצומה הטמונה בחומר לבין מהירות האור. תורת היחסות שלו מראה כיצד תנועה במהירויות גבוהות, הקרובות למהירות האור, משפיעה על תפיסת הזמן והמרחב, ויוצרת תחושה של התרחבות והתעלות, מעין "מעוף" אל מחוזות חדשים של הבנה קוסמית.

בדומה לאיינשטיין, המשורר היווני אודיסאוס אליטיס חיבר בין האור החיצוני, אור השמש הבוהק של יוון, לבין קלילות הנפש והשתחררותה מהמסה הכבדה של העבר המעיק. יצירתו משולה למסע, "מעוף" פואטי, שבו האדם מתרומם מעל צללי העבר, מנער מעליו את כובד המשקעים, ומתעלה אל עבר האור והחופש. שיריו מלאים בדימויים של אור, ים, שמיים וציפורים, המסמלים את השאיפה להתעלות רוחנית, לברוח ("מעוף") מהמציאות הכובלת אל מרחבי הדמיון והיצירה.

הקשר בין אור, קלילות ו"מעוף" בא לידי ביטוי באופן מובהק גם באמנות הקולנוע. הקולנוע, כאמנות המבוססת על אור וצל, משתמש בתאורה כדי ליצור אווירה, להדגיש רגשות ולספר סיפור. יתרה מזאת, תנועת המצלמה, המדמה לעתים תנועה של מעוף או ריחוף, תורמת לתחושת ה"מעוף", של התנתקות מהקרקע ומהמציאות היומיומית. סרטים רבים משתמשים בדימויים חזותיים של תעופה, בין אם באופן מפורש, כמו בסצנות של טיסה במטוס או חללית, ובין אם באופן מרומז, דרך זוויות צילום גבוהות, תנועות מצלמה זורמות ושימוש באפקטים מיוחדים היוצרים אשליה של ריחוף. בסרטים רבים, המעוף הפיזי או המטאפורי משמש כאמצעי להבעת שאיפה לחופש, התעלות רוחנית וחציית גבולות.

החיבור בין "אור" (light) במשמעויותיו השונות – הארה, קלילות ו"מעוף" (בריחה, תעופה) – מדגיש את הקשר בין העולם הפיזי, עולם החומר והאנרגיה, לבין עולם הרוח, עולם הרגש והדמיון. אור השמש, כמו גם האור הקולנועי, כסמל לידע, אמת וחופש, מאפשר את ה"מעוף", את ההתרוממות הרוחנית וההשתחררות מכל מה שכובל אותנו, בין אם זה כובד פיזי או רגשי.




8.11.2024

מגיפת השפעת העולמית

חודש נובמבר מזוהה בישראל כתקופה שבה משרד הבריאות קורא לציבור להתחסן נגד שפעת. מזג האוויר המתחיל להתקרר, והמעבר בין עונות, יוצרים קרקע פורייה להתפשטות וירוסים, כולל וירוס השפעת. אנשים רבים חשים חולשה ועייפות בתקופה זו, וחוששים מהידבקות במחלות חורף.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בנובמבר 1918, בסיומו של גל מגיפת שפעת בקרב החיילים. המגיפה התעצמה ברחבי תבל לאחר המלחמה, וגרמה אבידות בנפש באוכלוסיה האזרחית במימדים שהאפילו על המלחמה עצמה. 

חוסר המידע בציבור לגבי היקפה ומשמעותה הצבאית והאזרחית של מגיפת השפעת, ההשפעה החברתית הקשה שלה, וההסתבכות הפסיכיאטרית שנגרמה לעיתים בעטיה, היו בית גידול מוצלח לעלית הימין הקיצוני והנאצים בגרמניה. 

התחושה בקרב חלקים בציבור הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה שחיל האוויר היה קרוב להכריע את המלחמה בזכות עליונותו הטכנולוגית והטייסים המיומנים שלו. תחושה זו, למרות שלא תאמה לחלוטין את המציאות, תרמה לעליית כוחו של הימין הקיצוני בגרמניה.  תעמולה ימנית קיצונית הפיצה את המיתוס שגרמניה לא הפסידה במלחמה בשדה הקרב, אלא "נדקרה בגב" על ידי גורמים פנימיים כמו יהודים, סוציאליסטים ופוליטיקאים מושחתים. מיתוס זה טען שהצבא הגרמני, ובעיקר חיל האוויר, היה קרוב לניצחון, אך נבגד ונאלץ להיכנע.

בימי קדם, ציפורים בכלובים הוצבו בחדרי חולים, כסגולה לטיהור האויר, ומטוסים, כמו הציפורים, מגיעים לאויר הפסגות הצח בקלות. גם סרט הקולנוע נחשב כמטהר אויר. אנשים נהרו לבתי הקולנוע, בראשית ימיו, בין היתר כי חווית הצפיה בתמונות הנעות שעל המסך היתה חוויה מרגיעה, שיצרה תחושה של אויר נקי.

מדינת ישראל נמצאת בימים אלה של חודש נובמבר 2024 במצב תשישות שאינו רחוק מזה של המדינות שלחמו במלחמת העולם הראשונה. מתקפות הטילים, הרקטות והדרונים הרצופות מחלישות את האוכלוסיה, במשך יותר משנה של מלחמה מתישה בשבע חזיתות.

מתקפות אלה באות בהמשך לגורמים רבים שגרמו להחלשות האוכלוסיה בשנים האחרונות: חמש מערכות בחירות בזו אחר זו, מגפת הקורונה, השסע הפנימי והמאבק הציבורי כתוצאה מרצון הממשלה במהפכה משפטית והשתמטות חרדית, וולאחרונה גם מערכת הבחירות המותחת  בארצות הברית.

המלחמה, מעבר להיותה מאבק פיזי בשדה הקרב, היא גם מלחמה על התודעה. הצדדים הלוחמים משקיעים משאבים רבים בתעמולה, בהפצת מידע כוזב, ובניסיון לעצב את הנרטיב לטובתם. הדבר נעשה באמצעות אפיקי התקשורת הממוסדים כמו ערוצי טלוויזיה, אתרי חדשות ועיתונים, וגם באמצעות רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות אחרות. ההצפה המתמדת של מידע, לעתים קרובות סותר ומטעה, יוצרת תחושת בלבול וחוסר אמון בקרב הציבור. אנשים מתקשים להבחין בין אמת לשקר, ומפתחים ציניות ודחייה מכל מידע שמגיע מאפיקי התקשורת הממוסדים. תופעה זו מכונה לעתים "הרעלת אלקטרונית", והיא עלולה להיות הרסנית לא פחות מהמלחמה עצמה.

גם מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בסוף חודש אוקטובר, בתחילת הסתיו. העם ומקבלי ההחלטות כאחד היו שרויים בתשישות כללית. מצב זה הוביל להימנעות מפתיחת מערכה משלימה בחזית המצרית, שתוכננה לחודש נובמבר.  במקום זאת, התחזקו הקולות ששאפו לטשטש את מחדלי המלחמה ולקדם פשרות.

סתיו 2024 מעמיד את ישראל בצומת דרכים גורלית.  מצד אחד,  השילוב של תשישות  לאומית,  קושי כלכלי,  ולחץ בינלאומי גובר  מטה את הכף לכיוון פשרה,  אולי  אפילו  "קניית הסכם".  מצד  שני,  הישגי  המערכה  הצבאית  והחשש  מתדמית  חולשה  עלולים  לדחוף  את  הממשלה  להמשיך  במאבק  עד  לניצחון  מוחלט,  אשר  עלול  להיות  ניצחון שמחירו  גבוה  מדי.

בימים אלה, איתנותו של חיל האוויר חשובה שבעתיים. הוא משמש כעוגן מרכזי לביטחון ישראל, ומספק נשימה אסטרטגית חיונית במציאות המורכבת שבה אנו נמצאים. 

הסרט "טופ גאן 2" עם טום קרוז יצא לאקרנים בתקופה מעניינת - סיום מגיפת הקורונה, והפך לסמל של חזרה לשגרה ותקווה לעתיד טוב יותר. הצלחתו הקופתית המרשימה חיזקה את המסר הזה, והסרט נתפס כסמל לסיום תקופה קשה. ההודעה על קבלת טייסת F-15 משוכללת חדשה לישראל מעוררת גם היא תחושות דומות. בדומה לטייסת ה-F-15 הראשונה שהגיעה לישראל בסוף שנות ה-1970, לאחר מלחמת יום הכיפורים, גם טייסת זו יכולה לסמל עידן חדש של בריאות והחלמה. היא מסמלת את חיזוק ביטחונה של ישראל, את היכולת שלה להגן על עצמה, ואת השאיפה לעוצמה וקדמה. נקווה שטייסת זו תתרום לביטחון וליציבות באזור, ותאפשר לישראל להמשיך לשגשג ולפרוח.





17.9.2024

מבנה הדעת הספירלי

 

בימינו, החשיבה המרחבית-חזותית גוברת על החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט מודרניים, בעידן הקולנוע והתקשורת החזותית,  מתארים את תמונת העולם לפיה אנו חיים כיום, כמבוססת על חשיבה חזותית סינמטית, שבה תמונת העולם הקולנועית מציאותית יותר מאשר המציאות הממשית. 



ההוויה העיגולית:

גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

המעגל הוא צורה גיאומטרית בעלת השפעה עצומה על חיינו. המעגל, אותה צורה עיגולית מושלמת, נמצא בכל מקום סביבנו, הן בטבע והן בעולם המעשה. גלגלים, מדחפים, הוריקנים, עיני מצלמה וגלילי סרט קולנוע - אלו רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות להופעותיו השונות של המעגל בחיי היומיום. החשיבה החזותית נעזרת רבות בצורות גיאומטריות, והמעגל הוא אחת מהנפוצות שבהן. צורתו הפשוטה אך המושלמת מאפשרת יצירת מגוון רחב של צורות גיאומטריות מורכבות יותר, המבוססות על עיגול בעל תוכן. צורות אלו משמשות, בין היתר, ליצירת ספירלות. 



הספירלה:

הספירלה היא אחת מהצורות הגיאומטריות החשובות ביותר בתרבות האנושית. היא נבנית ממעגל שמתחיל בנקודת אמצע ומתפתח בקו רציף של מעגלים הולכים וגדלים עד לשוליים החיצוניים. צורתה הייחודית של הספירלה מייצגת מבנה דעת ייחודי, והיא נמצאת בשימוש נרחב בתחומים רבים, כמו אמנות, אדריכלות ואף מדע. מטוסי הבוכנה בעלי המדחף, ששלטו בשמיים במחצית הראשונה של המאה ה-20, היו דוגמה מצוינת להשתלבות בין טכנולוגיה למבנה דעת ספירלי. המדחף בראש המטוס סימל את התנועה הסיבובית וההתקדמות, והיה קשור באופן הדוק לצורת הספירלה. עם התפתחות מטוסי הסילון, סממן זה כמעט ונעלם. המנועים הסילוניים חזקים ויעילים יותר, אך הם אינם נראים לעין וחבויים בתוך מעטפת צינורית. כתוצאה מכך, הקשר בין מטוסים לבין מבנה דעת ספירלי נחלש משמעותית. המסוק, לעומת זאת, נותר נאמן למבנה הדעת הספירלי. המדחף הענק שלו, המסתובב במהירות רבה, ממשיך לייצג את התנועה הסיבובית המתפתחת, וקשור באופן הדוק לצורת הספירלה.



הלבירינט באגדה על דדאלוס ואיקארוס:

דדאלוס ואיקארוס הם צמד ארכיטיפי של ניגודים משלימים, שהוא אחד מהחשובים ורבי הפנים ביותר בעולם המיתוסים. בכל דור הם מקבלים צורה חדשה, ועונים על צרכים אחרים. האגדה המיתולוגית על דדלוס ואיקרוס היא אחת החשובות בתרבות המערב, ובימינו היא בעלת השפעה עמוקה על עידן התעופה. האגדה היא מטאפורה לניסיונות האדם להרקיע לשחקים, ושמשה את חוקרי התעופה כמשל לאבחנה בין הצורך בהתקדמות זהירה, לבין הניסיון היהיר לכבוש את השחקים במהירות רבה מידי. בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה, והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדלוס לבנות עבורו מבוך לבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים ללבירינט. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. מינוס זעם על דדאלוס, אשר בתגובה ברח יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. למרות שלכאורה אין קשר בין השניים, סיפור המעוף של האב ובנו הוא המשך ישיר של סיפור הלבירינט, והם מאוחדים בדומה לציפורים המעופפות בתרמיקות ספירליות כלפי מעלה, כביטוי של שחרור מכבלי כוח המשיכה. 



תרמיקת הציפורים:

תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונות הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים, המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. הציפורים היו, מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. התרמיקות, שכתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה בשנות ה-1920 המאוחרות לטייסי הדאונים, היו ידועות כבר לקדמונים. הספירלות האדריכליות הקדמוניות, וביניהן הלבירינט, תואמות תופעת טבע זאת. בתעופה המודרנית, מפותח נושא זה, בחלקו, כ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, שבהם חגים מטוסים סביב המסלול, עד שברגע המתאים הם יורדים לעברו. 



המבוך הספירלי:

לבירינט-מבוך כרתים, הוא מבחינה היסטורית, אחד ממבוכים ספירליים אחדים שהיו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים ספירליים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך הספירלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב. בימינו נפוצות שיטת אימון  המוח בפתרון בעיות, המבוססות על מבוכים מופשטים מסוגים שונים. אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים רבות את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה נתפסת לרוב כאשליה אופטית, או כלי עזר אמנותי.  



מבנה הדעת הספירלי בחינוך:

הספירלות הופיעו מחדש במאה העשרים במסגרת החינוך המודרני, כמתארות את תהליך ההתפתחות והלמידה אצל ילדים. אך מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד, לגישה מילולית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת הממלכתית. אמצעי החשיבה הארגוני הנפוץ ביותר בימינו במערכת החינוך הוא הקיברנטיקה, המבוססת על היזון חוזר שלילי. התלמיד בימינו חש עצמו במנגנון שליטה, שבו כל המערכות הם רכיבים של יחסי כוחות. 

למבני הידע הראויים יש צורת ספירלה עולה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוגי הדעות  של אסכולה זאת, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

מבנה הדעת הספירלי נפוץ מאד בתחום הפדגוגיה, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל מיושם בעיקר בלמידה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי משולב בעשיה. המודל מיושם גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. 



הורטיגו:

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום. זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו בפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת. כתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין מילים לתיאורה. 



ספירלת השתיקה:

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית בה מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. 

תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה עיוור אחד, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס ומתרסק אל מותו. כל זאת לתדהמת מדריך הטיסה והצופים בו מהקרקע. 



ספירלת הורטיגו בקולנוע:

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו. יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים ספרים בודדים בלבד בנושא. הספירלה בקולנוע עשויה להיות חזותית או נרטיבית, או שילוב בין שתיהן. 



סרטים המציגים מבנה דעת ספירלי:

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית והמרחבית, בפונדק העיירה. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עימה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של חייל עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות משטרה קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש דו קרב גורלי בין החייל למנהיג מיליציה אכזר.  



''גלגל רפאים'' הקדמוני ברמת הגולן 

מבוך מעוצב כספירלה בגן באנגליה



ספירלה רוחנית בקתדרלת שארטר, צרפת

מבנה דעת ספירלי בחינוך המודרני










20.7.2024

מדממה לדיבור ומדיבור לדימוי

 

הקשר ההתפתחותי הפסיכולוגי מדממה לדיבור ומדיבור לדימוי הוא תהליך מורכב ורב-שכבתי, המושפע הן מהתפתחות קוגניטיבית והן מהתפתחות חברתית.


מדממה לדיבור:

שלב פרה-לינגוויסטי (0-12 חודשים): בשלב זה, התינוק מתקשר בעיקר באמצעות בכי, צחקוקים, הבעות פנים ותנועות גוף. הוא לומד להבין את שפת הגוף של המטפלים בו ולהגיב אליה.

שלב המילים הראשונות (12-18 חודשים): התינוק מתחיל להפיק מילים בודדות בעלות משמעות, לרוב שמות של חפצים או אנשים קרובים. הוא מבין יותר מילים ממה שהוא מסוגל להפיק.

שלב המשפטים הראשונים (18-24 חודשים): הילד מתחיל לשלב מילים למשפטים קצרים ופשוטים, לרוב בני שתי מילים. הוא מרחיב את אוצר המילים שלו בקצב מהיר ולומד כללי דקדוק בסיסיים.

שלב השפה המתפתחת (24 חודשים ומעלה): הילד מפתח יכולת שיחה מורכבת יותר, משתמש במשפטים ארוכים ומורכבים, ומסוגל להביע מגוון רחב של רגשות ומחשבות.


מדיבור לדימוי:

שלב החשיבה המוחשית (2-7 שנים): הילד חושב בעיקר באמצעות דימויים מוחשיים וקונקרטיים. הוא לומד לזהות ולהבין סמלים וייצוגים חזותיים, כמו ציורים ותמונות.

שלב החשיבה המופשטת (7 שנים ומעלה): הילד מפתח יכולת לחשוב באופן מופשט וסימבולי. הוא מסוגל להבין מושגים מורכבים, מטאפורות ואנלוגיות. הוא יכול להשתמש בדימויים חזותיים כדי לייצג רעיונות מופשטים.



הקולנוע כמשקף התפתחות:

התפתחות הקולנוע משקפת, במידה מסוימת, את ההתפתחות הפסיכולוגית מדממה לדיבור ומדיבור לדימוי. הקולנוע האילם, בדומה לתינוק בשלב הפרה-לינגוויסטי, הסתמך על דימויים חזותיים והבעות פנים כדי להעביר סיפור. הקולנוע המדבר, בדומה לילד בשלב השפה המתפתחת, אפשר העמקה של הדמויות והעלילה באמצעות דיאלוג. הקולנוע הצבעוני, בדומה למתבגר בשלב החשיבה המופשטת, העשיר את החוויה הקולנועית באמצעות דימויים חזותיים מורכבים ועשירים יותר.

ההתפתחות הפסיכולוגית היא תהליך אינדיבידואלי, וקצב ההתפתחות יכול להשתנות מאדם לאדם. עם זאת, ההבנה של הקשר בין דממה, דיבור ודימוי יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את האופן שבו אנו מתקשרים וחושבים, ואת האופן שבו הקולנוע משקף את ההתפתחות האנושית.

הקולנוע, במיוחד בהתפתחותו המוקדמת, מציג קשר מורכב ומרתק בין דממה, דיבור ודימוי. הקולנוע האילם, למרות היעדר הדיאלוג המדובר, היה עשיר בדימויים חזותיים, הבעות פנים, שפת גוף ומוזיקה שהעבירו סיפורים ורגשות. הדממה אילצה את היוצרים למצוא דרכים יצירתיות לספר סיפור דרך הוויזואליות בלבד, מה שהוביל לפיתוח טכניקות קולנועיות ייחודיות. 

עם כניסת הסרט המדבר, נוספה שכבה חדשה של משמעות לסרטים. הדיאלוג המדובר אפשר העמקה של הדמויות והעלילה, אך במקביל, הוא גם שינה את האופן שבו הקהל חווה את הסרט. המעבר לקולנוע מדבר דרש מהיוצרים למצוא איזון חדש בין דימוי ודיבור, והוביל לשינויים בסגנון הקולנועי. המעבר לקולנוע צבעוני, שהתרחש במקביל להתפתחות הסרט המדבר, הוסיף רובד נוסף של עושר ויזואלי לסרטים. הצבע אפשר ליוצרים להעביר רגשות ואווירה בצורה עמוקה יותר, והעניק לסרטים מראה ריאליסטי יותר. 

התפתחות הקולנוע מדממה לדיבור ומאילם לצבעוני מדגימה את האופן שבו הטכנולוגיה והאמנות מתפתחות ומשפיעות זו על זו. כל שלב בהתפתחות זו יצר אתגרים חדשים ופתח אפשרויות חדשות לביטוי קולנועי, והוביל ליצירת מגוון רחב של סגנונות וסרטים. 

הקולנוע המודרני משלב את כל האלמנטים הללו - דממה, דיבור, דימוי וצבע - ליצירת חוויה קולנועית עשירה ומורכבת. היוצרים יכולים לבחור להשתמש בכל אחד מהאלמנטים הללו כדי להעביר את המסר שלהם, וליצור סרטים שפונים למגוון רחב של קהלים.




16.7.2024

האם השלמות היא סוג של שחזור

 


השאלה האם השלמות היא סוג של שחזור היא שאלה פילוסופית מעניינת שיכולה להתפרש בכמה דרכים:

1. השלמות כשחזור של מצב אידיאלי: במובן זה, השלמות היא שאיפה להחזיר משהו למצבו המקורי, הטהור או האידיאלי. זה יכול להתייחס לאובייקטים פיזיים (למשל, שחזור של יצירת אמנות), למצבים מנטליים או רגשיים (למשל, חזרה לשלווה פנימית), או אפילו לחברות (למשל, חזרה לערכים מסורתיים). שחזור של חפץ עתיק או יצירת אומנות פגועה יכול להחזיר אותם למצבם המקורי, ובכך להשיב להם את שלמותם האסתטית והפונקציונלית. 

2. השלמות כתהליך של שיפור מתמיד: מנקודת מבט זו, השלמות אינה מצב סטטי אלא תהליך מתמשך של למידה, צמיחה והתפתחות. כל "שחזור" הוא למעשה צעד קדימה, שיפור של המצב הקודם. זה יכול להתייחס להתפתחות אישית, התקדמות טכנולוגית או כל תחום אחר שבו יש שאיפה למצוינות.

3. השלמות כאיחוד של חלקים: בגישה זו, השלמות היא הרכבה של חלקים שונים לכדי שלם אחד, הרמוני ומאוחד. זה יכול להתייחס לאיחוד של היבטים שונים של האישיות, איחוד של קבוצות חברתיות שונות, או אפילו איחוד של ידע מתחומים שונים. בתחומים מופשטים, תהליכי ריפוי וצמיחה אישית יכולים להתפרש כשחזור של מצב נפשי או רוחני מיטבי, ובכך להביא לשלמות פנימית.



השאלה האם השלמות היא סוג של שחזור היא מורכבת ותלויה בפרשנות. ישנם היבטים שבהם השלמות יכולה להיתפס כסוג של שחזור, אך ישנם גם היבטים שבהם היא שונה ממנו באופן מהותי. חשוב לזכור כי השלמות היא מושג סובייקטיבי ומשתנה בהתאם להקשר ולנקודת המבט. ישנם זרמים הרואים בשלמות מצב ארעי ודינמי, ולא יעד סופי. השאיפה לשלמות היא תהליך מתמשך של צמיחה והתפתחות, ולא נקודת סיום. בדתות מסוימות השלמות האלוהית נתפסת כמצב נעלה ובלתי מושג לבני האדם, אך השאיפה להתקרב אליה היא חלק מהותי מהמסע הרוחני. יש הטוענים שהשלמות היא אשליה, שאינה ניתנת להשגה במציאות. במובן זה, כל ניסיון להשיג שלמות הוא למעשה ניסיון לשחזר פנטזיה.








21.6.2024

בין חרדה לשמחה: חג הקורבן, "הקול בראש 2" והקשר המפתיע ביניהם


חג הקורבן הוא מועד עלייה לרגל למכה, אירוע משמעותי עבור המוסלמים ברחבי העולם. השנה, גל חום קיצוני באזור גבה קורבנות רבים והזכיר לנו את המחיר הכבד של אמונה עיוורת לעיתים.

חג הקורבן המוסלמי, שחל השנה בסוף יוני, חופף לתאריך יציאתו לאור של סרט האנימציה "הקול בראש 2". צירוף מקרים? אולי. אבל הקשר בין החג לסרט מעניין הרבה יותר כשמתעמקים במשמעויות ובסיפורים שמאחוריהם.

שני הסיפורים המכוננים של היהדות והאסלאם, עקדת יצחק ועקדת ישמעאל, עומדים בבסיס חג הקורבן. שמותיהם של יצחק וישמעאל, למרות הדמיון הצלילי, נושאים משמעויות שונות בתכלית.

  • ישמעאל – שמו מעיד על חרדה ("שמע" ו"אל") וציות עיוור לאל.
  • יצחק – שמו מעיד על שמחה ("צחוק") ותקווה, ומייצג תפיסת עולם אופטימית ואמונה בטוב האנושי.

בסרט "הקול בראש 2", שתי הדמויות המרכזיות, שמחה וחרדה, מנהלות מאבק על השליטה במוחה של הגיבורה. זהו מאבק שכולנו מכירים – בין הפחד והדאגה לבין האופטימיות והשמחה. בדיוק כמו בסיפור עקדת ישמעאל, החרדה מנסה להשתלט, אך בסופו של דבר השמחה היא זו שמנצחת ומחזירה את הגיבורה לתפיסת עולם בריאה ומאוזנת יותר.



1.6.2024

הרפואה הסינית המסורתית בימינו

 

הרפואה הסינית שרדה יותר מאלפיים שנה בזכות היותה יעילה. מה שלא היה יעיל בה התבטל בחלוף הזמן. כיום, כמו בעבר, היא מתמודדת עם תמורות שונות. עם סיום המשטר הקיסרי בסין בתחילת המאה ה-20 תם באופן רשמי העידן הקונפוציאניסטי, והרפואה הסינית עמדה בבעיה של הישרדות מול עקרונות רפואיים חדשים, מודרניים. זאת גם מבלי לאמץ עדיין לגמרי את הרפואה המערבית החדשה. בשנת 1914 הצהיר שר החינוך הסיני שהחליט להחרים את הרפואה הסינית ולא להשתמש יותר בתרופות סיניות. היו התנגדויות רבות להצהרה זו במהלך השנים לאחר מכן, אך מאז הרפואה הסינית לא חזרה להיות כבימי פריחתה. נוצרו ניתוחים חדשים לכתבים עתיקים, ולימודי הרפואה הסינית התחילו להתבסס על תיאוריה קלה להבנה ופרקטית מאוד, מרשמים מפורטים וטכניקות מוגדרות. היתה זאת הפיכת עקרונות הרפואה הסינית למערביים, עד כדי התעלמות הסינים מהרפואה הסינית שלהם. רופאים רבים התנגדו להפיכת התרבות שלהם למערבית. כותבים אחדים הגדירו את הרפואה הסינית כנפש העם, וקבעו שהרפואה המערבית מטיראליסטית. אך עם התגברות השפעת המערב דעכה הרפואה הסינית, עד שהוגדרה בשנת 1941 "אוסף זבל של אלפי שנים''.

היה זה דווקא מאו דזה טונג אשר, בשנת 1958, הצהיר כי “הרפואה הסינית היא אוצר גדול, וחובתו של העם הסיני לעשות כל מאמץ על מנת לגלות ולשמר אותה ולהעלות את הסטנדרטים שלה“. הרפואה הסינית חזרה לתפקד, אך מכאן החל להתפתח שילוב הלוקח את הטוב מהרפואה המערבית והטוב מהרפואה הסינית ומשלב את שניהם יחד. שילוב זה נקרא ''הרפואה החדשה'', והתפתח מאוד בתקופה המאואיסטית. 

למרות זאת הרפואה הסינית המסורתית לאחר מאו הפכה פגומה, כי מטפלים רבים בחרו לטפל דרך ''מאגר נקודות אנרגיה'' שאותו הם למדו ושימרו ממוריהם, ולא התייחסו למסרים האמיתיים שהגוף משדר. הרופאים אגרו סינדרומים של מחלות, במקום להבין באמת את מהות ושורש המחלות. מערכת הבריאות הסינית הבינה את הבעיה. בעבר הרופא היה לומד שלוש שיטות והן: תיאוריית היין והיאנג וחמשת היסודות, מערכת האיברים, ותיאוריית צירי האנרגיה. מתישהו בהיסטוריה נשארו רק שתי השיטות הראשונות והתיאוריה השלישית איבדה מערכה, אך לא בגלל חוסר אפקטיביות אלא אולי מסיבות צניעות. הרופא היה ממשש את צירי האנרגיה עד לברך ולמרפק ולעיתים אף בבטן ובגב. באמצעות בחינת כל חלקי הגוף ניתן להגיע לאבחנה נכונה יותר.

הרפואה הסינית המסורתית כיום שונה במידה מסויימת מהרפואה הסינית הקלאסית. במקביל למחקר שנעשה על מנת להבין מה חלף בראשם של מורי הרפואה מן העבר, נעשה גם מאמץ להתאים את הרפואה הסינית המסורתית לעולם המודרני. שימוש בקרני לייזר במקום מחטים, וחיבור המחטים לחשמל על מנת לעורר את פעולתן, הם רק חלק מהתוספות המודרניות לרפואה הסינית. שמירה על הטבע ועקרונות צער בעלי חיים מונעת מהרופאים הסינים להשיג חומרי גלם נדירים כמו קרן קרנף, כבד נמר, ועוד, על מנת להשתמש בהם כתרופות. למטפלים הסינים בארצות המערב יש קשיים גדולים עוד יותר, כיוון שצמחי מרפא רבים נאסרים בהן לשימוש. הרפואה הסינית המסורתית צברה פופולריות משמעותית במערב בשנים האחרונות. היא מוצעת במגוון רחב של מסגרות, החל ממרפאות פרטיות ועד לבתי חולים משולבים. מטפלים ברפואה סינית מסורתית מציעים טיפולים כמו דיקור, צמחי מרפא, טווינה ושיאצו, לטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים, כולל כאב כרוני, בעיות עיכול, בעיות פוריות ומתח. 

ברפואה המודרנית, אין הכרה בצירי אנרגיה כפי שהם מוגדרים ברפואה הסינית המסורתית. הרפואה המודרנית מבוססת על ידע מדעי ומתמקדת באנטומיה, פיזיולוגיה וביוכימיה של הגוף. עם זאת, ישנם מחקרים שבוחנים את הקשר בין נקודות הדיקור הסיניות, הממוקמות לאורך צירי האנרגיה, לבין מערכת העצבים. מחקרים אלה מצביעים על כך שגירוי נקודות דיקור מסוימות עשוי להשפיע על פעילות מערכת העצבים, וכך להקל על כאב ולשפר תפקודים שונים בגוף.





14.1.2024

מבנה הדעת הספירלי


בימינו החשיבה המרחבית-חזותית גוברת על החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט מודרניים, בעידן הקולנוע והתקשורת החזותית,  מתארים את תמונת העולם לפיה אנו חיים כיום, כמבוססת על חשיבה חזותית קינמטית, שבה תמונת העולם הקולנועית מציאותית יותר מאשר המציאות הממשית. גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

להוויה העיגולית, באופנים השונים, יש ביטויים צורניים רבים בחיי היומיום. דוגמאות אחדות הן: הגלגל, המדחף, ההוריקן, עין המצלמה, וגליל סרט הקולנוע. כיוון שהחשיבה החזותית במיטבה היא  גיאומטרית, התפתחו ממנה צורות גיאומטריות רבות שבסיסן הוא מעגל בעל תוכן, המציג תרשים לפתרון מבוכים.  מעגל כזה, במקרים רבים, מתחיל בנקודת אמצע, ומתפתח בקו רציף של מעגלים גדולים יותר ויותר עד לשולים החיצוניים. הוא נקרא ספירלה. בתרבות האנושית, צורת הספירלה היא בעלת חשיבות רבה כמבנה דעת.  מטוסי הבוכנה בעלי המדחף, אשר היו הדומיננטיים בתעופה בכל המחצית הראשונה של המאה ה-20, השתלבו עם מבנה הדעת הספירלי. סממן בולט זה כמעט ונעלם בעקבות התפשטות השימוש במטוסי הנוסעים הסילוניים, אשר בהם המנוע מחופה במעטפת צינורית, שהטורבינה מוסתרת בה וכמעט ואינה נראית לעין. 

הספירלות הופיעו מחדש במאה העשרים במסגרת החינוך המודרני, כמתארות את תהליך ההתפתחות והלמידה אצל ילדים. אך מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד לגישה פרונטלית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת ממלכתית. אמצעי החשיבה הארגוני הנפוץ ביותר בימינו במערכת החינוך הוא הקיברנטיקה, המבוססת על היזון חוזר שלילי. התלמיד בימינו חש עצמו במנגנון שליטה, שבו כל המערכות הם רכיבים של יחסי כוחות. 

למבני הידע הראויים יש צורת ספירלה עולה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוא נפוץ מאד בתחום החינוך והארגון, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל מתאים יותר ללמידה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי משולב בעשיה. מודל זה מתאים גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. הוגי הדעות  של הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

דדאלוס ואיקארוס הם צמד ארכיטיפי של ניגודים משלימים, שהוא אחד מהחשובים ורבי הפנים ביותר בעולם המיתוסים. בכל דור הם מקבלים צורה חדשה, ועונים על צרכים אחרים. האגדה המיתולוגית על דדלוס ואיקרוס היא אחת החשובות בתרבות המערב, ובימינו היא בעלת השפעה עמוקה על עידן התעופה. האגדה היא מטאפורה לניסיונות האדם להרקיע לשחקים, ושמשה את חוקרי התעופה כמשל לאבחנה בין הצורך בהתקדמות זהירה, לבין הניסיון היהיר לכבוש את השחקים במהירות רבה מידי. בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדלוס לבנות עבורו מבוך לבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים ללבירינט. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. מינוס זעם על דדאלוס, אשר בתגובה ברח יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. 

לבירינט-מבוך כרתים, הוא מבחינה היסטורית, אחד מממבוכים אחדים שהיו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך המעגלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב. בימינו נפוצות שיטת אימון  המוח בפתרון בעיות, המבוססות על מבוכים מופשטים מסוגים שונים. אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים רבות את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך הן בלתי מנומקות ונתפסת כקוריוז אישי. הספירלה נתפסת לרוב כאשליה אופטית. 

תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונת הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. הציפורים היו, מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. התרמיקות, שכתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה בשנות ה-1920 המאוחרות לטייסי הדאונים, היו ידועות כבר לקדמונים באורח בלתי מדעי. הספירלות האדריכליות הקדמוניות, וביניהן הלבירינט, תואמות תופעת טבע זאת. בתעופה המודרנית, מפותח נושא זה בחלקו כ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, שבהם חגים מטוסים סביב השדה, עד שברגע המתאים הם יורדים לעברו. 

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום.  זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו בפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת. אלא שכתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין די מילים מתאימות לתיאורה. 

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת גם בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה עיוור אחד, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס ומתרסק אל מותו. כל זאת לתדהמת מדריך הטיסה והצופים בו מהקרקע. 

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו. יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים מעט מאד ספרים בנושא זה.

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עם האישה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש הדו קרב הגורלי בין החייל העריק למנהיג המיליציה האכזר.