30.9.2011

פרשת בראשית - ששת ימי בראשית הן ספירות בגוף האדם



בערב ראש השנה, יום בריאת האדם על פי התורה, חש המאמין שפע מיוחד, כאילו העולם כולו מוצף באבנים טובות שממתינות לו כדי שיאסוף אותן.

הסיבה היא קיומן של ספירות בימי השבוע של הבריאה.

על פי המקובל מחולק גוף האדם לספירות מהקודקוד ועד לגפיים.

הספירות ידועות גם בכינויים כמו צ'אקרות, צירי אנרגיה, מעגלי אנרגיה בגוף, ועוד.

אחת הגישות הנפוצות ביותר קובעת כי מספרן של הספירות בגוף האדם הוא שישה.

מספר זה מתקשר מיד לששת ימי בראשית.

ששת ימי הבריאה הם הקבלה לששת הספירות.

מקובל למנות את הספירות מלמעלה כלפי מטה, מספירת הראש העליונה ועד לספירת הגפיים התחתונה.

אך בפרק א' בבראשית הספירות מתוארות מלמטה כלפי מעלה.

היום הראשון, שעוסק בבריאת האור, מקביל לספירה התחתונה של הגפיים.

היום השישי, שעוסק בבריאת האדם, מקביל לספירה העליונה של הראש.

המיון המפורט של ימי הבריאה על פי הספירות בגוף האדם הוא כדלקמן:
היום הראשון מתיחס לגפיים
היום השני מתייחס למערכות העיכול והמין
היום השלישי מתיחס למערכות הלב-ריאות
היום הרביעי מתיחס לצוואר
היום החמישי מתיחס לחושים
היום השישי מתיחס למוח

מעשי הבריאה בכל אחד מהימים מתאימים לאופי הפעולה של הספירות המקבילות בגוף האדם.

לדוגמא: היום הרביעי מקביל לאיזור הצואר. ביום הרביעי נבראו המאורות בשמים, שהם אותות לימים ולמועדים. הצואר הוא איבר התיקשורת הבסיסי בגוף, שכן בתוכו נמצא הגרון עם מיתרי הקול, וכמו כן הוא משמש כציר שעליו מסובב האדם את ראשו.

על פי מפת צירי האנרגיה של דמות האדם של ארץ הקודש, המופיעה מימין, מחולקת הארץ לשישה צירי אנרגיה שמקבילים לאיברים בגוף האדם.

יש במפה שתי ספירות נוספות, ראשונה ושמינית, שנמצאות מעל ומתחת לגוף. הן מופיעות בהקבלה בתחילת בראשית פרק א' ובסופו.

אחרי ומעל ספירת היום השישי נמצאת הספירה האלוהית של היום השביעי, שמופיעה בתחילת פרק ב'. אלה הם הרי לבנון ושיריון, קרני המלאך בדמות האדם של ארץ הקודש.

לפני ומתחת לספירה של היום הראשון, יום בריאת האור, נמצאת ספירת התוהו ובוהו, שמתוארת ממש בתחילת ספר בראשית. בגוף האדם מקבילה לה ספירת החרדה המתמדת, שהיא הים האדום במפת דמות האדם.


גודלה של כל ספירה בגוף האנטומי הוא שונה.

הספירה התחתונה של הגפיים היא הגדולה ביותר, והספירות שמעליה הולכות ומצטמצמות בגודלן, ביחס הפוך לחשיבותן, עד לראש שהוא הקטן ביותר.

מידות הספירות בגוף האדם הולכות ונעשות קטנות יותר בהדרגה על פי יחס הזהב, וכל ספירה קטנה בערך בשליש מזאת שמתחתיה.

להלן גודל הספירות על פי המספרים הראשונים בסידרת יחס הזהב:
13 - יום ראשון
8 - יום שני
5 - יום שלישי
3 - יום רביעי
2 - יום חמישי
1 - יום שישי
1 - יום שבת

אך במפת דמות האדם של ארץ הקודש כל ספירה היא באותו גודל.

החלוקה היא מדויקת מבחינה גאוגרפית. המרחק בין כל ציר הוא כמאה קילומטר.

שוני זה בין מידות הגוף למידות המפה נותן לכל אחד מהשניים מאפיינים ותכונות ייחודיים ומעניינים.


א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

25.9.2011

נאום החירום של אובאמה באו''ם


מי ששמע את נאום אובאמה בעצרת האו''ם, ובפרט בקטע שהתיחס לסכסוך הישראלי פלשתיני, לא יכול היה שלא להתרשם מהתמציתיות שלו.
אובאמה נמנע מלהשתמש במליצות, במשפטים ארוכים, בהצהרות, בהבטחות, ובכל ניסוח אחר שמקובל.
למעשה, התמציתיות הזכירה במעט דיווח על מצב חירום.

לכן אין להיתפש לאשליות בנוגע לאשראי המדיני שתקבל ישראל מארה''ב.
זה היה נאום של 'ריאל פוליטיק', מנוסח בקפידה על ידי מנהיג המעצמה הגדולה ביותר בעולם ושרת החוץ שלו, שנמצאים על סף הצורך לחשוף לשימוש את העוצמה הצבאית האדירה שברשותם, במקום בו מוצה כל השימוש האפשרי במילים.

אין ספק כי אובאמה התכוון לשימוש המתוכנן בכוח שהוא משער כי יעשה מול ציר הרשע, סוריה, איראן, ולבנון.
אך כל פעולה צבאית כזאת היא בעלת השלכות על יציבות שכנותיה האחרות של ישראל.

מעבר לכך ישנם גם איומי אדרואן על שכנותיה של טורקיה, שעלולים להצית סכסוכים חמושים מול יוון ואולי גם עיראק. גם המצב בירדן עלול להידרדר בקלות, ולהידמות למצבה של מצרים, שבה עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים בין האחים המוסלמים לרוב החילוני. האספקה ממאגרי הנפט של סעודיה, כווית ונסיכויות הנפט, שהיא המפתח למדיניות המזרח התיכון של ארה''ב, נמצאת גם היא בסכנה מחשש לפלישה איראנית, ומחשש להתערערות היציבות הפנימית במדינות אלה.

חוסר היציבות האזורית הכללית הזאת מבליט לכאורה את יציבותה וחוסנה של מדינת ישראל, ומאפשר למנהיגיה לטפוח לעצמם על השכם. אך מבחינת ארצות הברית, הקהילה האירופית, וסין, המצב מדאיג ביותר. הן לא יתחשבו בישראל במאומה כאשר האינטרסים האמיתיים שלהן יהיו בסכנה.

22.9.2011

מושגי מעוף בגרמניה הנאצית

מדע הדיבור דומה מאד לאווירודינמיקה. אותם חוקים של אוויר הנע בסילונים דחוסים על פני גופים אווירודינמיים מסבירים את עילוי המטוס ואת הקול האנושי. כישוריו הלשוניים של היטלר, שהיו מקור כוחו העיקרי, היו כרוכים בקשר בלתי ינתק עם התפתחות התעופה.

הנאצים ייחסו חשיבות רבה לסמנטיקה. השליטה בשפה נחשבה בעיניהם כפסגת היכולת האינטלקטואלית. כישוריו המילוליים של היטלר הם שהעלו אותו לשילטון. הנאומים של היטלר יצרו אצל הנאצים את הסמיכות הבסיסית בין המעוף הניטשאי למרחב המחיה. הייתה לו היכולת להסב את השפה הגרמנית הרגילה לשפה יומרנית וחודרת קרביים.

תהליך קבלת ההחלטות באדם הוא תמיד תוצאה של אופן השימוש בשפה. השפה הנאצית לבשה צורה של הגעה לנקודת ה'אל חזור'. באותה מידה ששילהב את ההמונים, הביא השימוש הלא נכון, הגזמני והצעקני בשפה, לחשיבה והחלטות בלתי ראויות.


הסמנטיקה של הרייך השלישי כשפה הייתה ענייה במילים בכלל. העוני היה עוני עקרוני, כאילו השפה נשבעה לעוני המילולי. אך היא הייתה עשירה במילים מיוחדות שהמציאו הנאצים כדי לאפיין את המסר שלהם.

לדוגמא, אי אפשר היה לפתוח בשלהי המלחמה את העיתון בלי לראות את המילה 'פנאטי' חוזרת על עצמה כתואר חיובי, עד כדי חשק להקיא: 'אמונה פנאטית', 'רצון פנאטי', 'דברי הלל פנאטיים', כאילו שכחו שמילה זאת ציינה תמיד משהו בין המחלה לפשע.

במהלך המלחמה השתנה נוסח הפניה מטעם השלטונות לאזרחים לגוף ראשון יחיד, במקום לשון רבים, כדי ליצור רושם כאילו הפיהרר בעצמו פונה ישירות לכל אזרח.

למכונת הכתיבה הסטנדרטית הגרמנית הסטנדרטית הוסיפו הנאצים מקש עם סמל האס-אס, סמל שהיה מעוצב כשני ברקים.


תאי גזים היו חלק מהטרמינולוגיה הנאצית.

לסמנטיקה הנאצית היו שימושים רבים בלשון ששימשה את מפעילי אתרי ההשמדה, שהשתמשו בכינויים ובקיצורים רבים, על מנת להסוות את מה שהתחולל שם.

'שנל!' [מהר!] היתה המילה הראשונה, ולרוב כמעט היחידה, ששמעו הקורבנות מהקלגסים הנאצים.

הדרך הקצרה בת מאות המטרים הספורים מאזור ריכוז הקורבנות לתאי הגזים כונתה על ידי אנשי הצוות: 'הדרך לשמיים'.

לפני הפיתול שבסוף הדרך עמד איש צוות שהפעיל קורת מחסום, וקבע בדרך זאת את תנועת הנכנסים. המחסום כונה 'השסתום', כנראה כיוון שהזכיר להם את שסתומי שחרור הגזים בספינות-האוויר.

15.9.2011

מודעות אוירית ותודעה אוירית


מכל ההמצאות המרשימות של המאה ה-20, אף אחת לא השפיעה השפעה כל כך חזקה ומתמשכת על הדמיון האנושי כמו המטוס.


המטוס העניק השראה להתבוננות היצירתית של אמנים ואינטלקטואלים רבים. הוא משך תשומת לב ציבורית רבה באמצעות הצגת תדמית אותנטית פופולרית של האומה, ובאותה עת איתגר אותה להסתגל לעולם המודרני. המטוסים חלפו מעל פסגות ההרים וחצו את היבשות, ובדרך זאת שינו את התפישות המסורתיות של הזמן והמרחב. המדינאים נאלצו לשקול מחדש את יחסיהם עם הסדר הטבעי. יחד עם השינויים הפיזיים יצרה התעופה סמלים ודימויים חדשים שהיללו את חוויות המהירות והתנועה, יצרו ושידרו משמעויות חדשות של עוצמה, איכות, סמכות ושייכות, והעשירו לנצח את טווח הביטוי האנושי.


כמובן שהמטוס אינו הסמל התרבותי היחידי של התקופה. הוא כלי נשק צבאי ואמצעי תחבורה נוח, ובאמצעות ביצוע משימות אלה המטוס שימש ככלי מעשי בשירותן של מדינות שניסו להיות מודרניות במהלך המאה ה-20, וחבר לטכנולוגיות אחרות כמו המכונית, הרדיו, והקולנוע.

אך הוא שימש כמייצג השליטה האנושית בכוחות הטבע, ואפיין את הקידמה במידה רבה לאין שיעור לעומתן.

הוא סייע יותר מכל להתפכחותן ולהתפתחותן של אומות. הוא יצר את הרגישות המודרנית, את ליבת החיים המודרניים.


במרכזה של הנפש המודרנית עומדת חווית הטיסה. התעופה בראשיתה נתפשה כסמל מהפכני של התחדשות אישית בסגנון המהפכה הצרפתית. בהמשך אימצו אותה המדינות המודרניות כבעלת כושר מינוף טכנולוגי וכלכלי שאין כדוגמתו, ולבסוף היא הפכה לאמצעי ביטוי לגבורה לאומנית באמצעות טייסי מטוסי הקרב. אין זה מפתיע שאודות המטוס יש יצירה עניפה שחוקרת ומתארת את הדימוי מכל זוית אפשרית.


מחקר מקיף אודות תרבות התעופה נערך לגבי רוסיה. מחקרים רבים אודות התעופה הרוסית והסובייטית מצביעים על חשיבותה הכלכלית והטכנולוגית הרבה. אך ברוסיה היה למטוס תפקיד הרבה יותר חשוב, במסגרת התפישה הרחבה ביותר של ההתפתחות הלאומית. ההתיחסות האישית והציבורית למטוס באומה זאת היתה כאל תרבות שלמה. דורות של מנהיגים רוסים וסובייטים הבינו את המטוס כך. הם קידמו דימויים וסמלים, ומימשו בדרך זאת את חזונם המדיני.


מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את המטוס כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.


המושג 'מודעות אוירית' נוצר על ידי חוקרים אמריקנים כדי להסביר את ההתלהבות הראשונית של האומה האמריקנית מהמכונה המעופפת. בעיקבות זאת התחילו היסטוריונים להשתמש במושג כדי לתאר את התענינותה של אומה, קבוצה או יחיד, בכל קשור לתעופה. המונח מתיחס במקור להתלהבות מהטיסה במכונות מעופפות, אך השימוש בו מתיחס גם לכל המסורות והסמלים שמרכיבים את הגישה לנושא, וגם לכל העיסוק המעשי המגוון בו.


המושג 'תודעה אוירית' משמעותו שימוש מושכל במודעות האוירית ליצירת תפישת עולם מלאה. במילים פשוטות זאת תרבות ייחודית שמיוסדת על מושגי התעופה.



רוסיה היא אבן בוחן בנושא זה, שנחקר לעומק בספר 'הדיקטטורה של התעופה'. אודות רוסיה יש מחקרים רבים שעוסקים בתעופה כמוצר לאומי כלכלי, טכנולוגי, צבאי. הם מתארים בכך מודעות אוירית עניפה, שהיתה פעילות מעשית שנובעת מצרכי השעה. אך מתוך אלה ניתן לזהות גם תנאים תרבותיים ופוליטיים רחבים ומקיפים יותר, שתרמו ליצירת התודעה האוירית הרוסית.


בני תרבות המערב במאה העשרים, האמריקאים והאירופאים כאחד, שילבו מלכתחיללה בין המעשי לסימבולי בהתיחסותם לעולם התעופה. חוקרי התעופה ביטאו את דעותיהם מתוך שילוב בין הטכנולוגי למיתולוגי. האגדה על איקרוס ודדאלוס שימשה כחוט מקשר בהקשר זה. התפתחות המטוס סימלה את המאבק הניצחי והסיזיפי בכוח המשיכה.


כך קרה שהרוסים ניסו לשכתב את ההיסטוריה כאילו הם היו הראשונים בתבל שביצעו ניסיונות מוכחים בתעופה. ניסיונות אלה מתועדים בפולקלור הרוסי, אך היקפם ומשמעותם הם סובייקטיביים. כל אומה אחרת, בין אם אלה הצרפתים, האנגלים, הספרדים, והאמריקאים, מתפארת בפולקלור דומה.


אך ניסיונות אלה ברוסיה לנצל מאמצים חובבניים וחד פעמיי של איכרים ונזירים נועדו להעניק לרוסיה את מעמד הבכורה בדברי ימי התעופה. הם חושפים את המוטיבציה המרכזית בתרבות התעופה הרוסית, שהוא הטענה לבידול, ולפיכך ליכולת התחרות במערב. שאיפה לבידול ולהתבלטות זאת השתלבה בשאיפות הרחבות של הרוסים להתפשטות אימפריאלית, בתאוריות הסלאבופיליות, והאידיאולוגיה הקומוניסטית.


מדינאי ואזרחי רוסיה מדדו עצמם על פי סטנדרטים אירופאים מתקדמים, אך הם שאפו לגשר אותם עם הזהות הלאומית הרוסית. דו המשמעות הזאת קידמה חזון ייחודי של האומה והעתיד שלה. כמאפיין המרכזי של המאה ה-20, המטוס הבהיר יותר מכל דבר אחר את הקשר בין שאיפות לאומיות לקידמה טכנולוגית. כיוון שהבטיח יתרון צבאי יחד עם שליטה על כוחות הטבע, הפך המטוס לאמת המידה הברורה, הטובה והיעיליה ביותר להצלחה אישית, חברתית ולאומית. כתוצאה מכך הוא הפך ברוסיה, ובדיקטטורות התעופה האחרות של המאה ה-20, גרמניה, איטליה ויפן, ליותר מאשר סתם מכונה מעופפת. לעומת מדינאי מעצמות המערב אשר ראו במטוס מרכיב טכנולוגי מרכזי ומדד לקידמה בלבד, ייחסו הרוסים למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית


ברוסיה הפף המטוס כמעט לאייקון דתי מהדת הרוסית-אורתודוכסית. הוא ייצג את האלוהים ואת ישועת האדם, כמו ישו. המטוס נועד לשחרר את האומה הרוסית מכבלי העבר, שבו היו מרבית הרוסים עבדים וצמיתים של הקיסר והאצולה. החברה הנחשלת ציפתה באמצעותו למעבר מהיר למדרגת האומה המתקדמת והחזקה ביותר בעולם.


הרוסים אכן הצליחו מאד בהישגיהם בתחום התעופה, אך אלה התאפיינו גם בחוסר היעילות וחוסר הצדק של השלטון האוטוריטארי הסובייטי.

באופן אירוני, במהלך התיעוש המוחץ של שנות ה-1930 אשר הביא למרבית הישגיה הטכנולוגיים של ברית המועצות, התמסדה שם גם תרבות מיושנת, שמבוססת על עוינות ומאבק בין הפרט לשלטון שבו כל האמצעים כשרים. האזרח הקטן שלא קיבל די צרכו לא בחל בשום דרך להשיג את צרכיו, ואילו המדינה נקטה באמצעי ענישה חסרי תקדים כדי להשיג סדר חברתי. התוצאה היתה המשך התלות הרוסית בנושאי הטכנולוגיה המתקדמת במערב הדינאמי, היצירתי והיצרני יותר.הדיקטטורה של התעופה שביקשו המנהיגים הסובייטים ליצור התמוטטה והפכה לטרגדיה אנושית מונומנטלית.



6.9.2011

האנשת המטוסים




המטוס עבר תהליך האנשה הדרגתי, שבמהלכו הוא הפך עם התפתחותו והשתכללותו לדומה יותר לאדם עצמו, גם מבחינה חיצונית וגם בביצועיו.

רוב המטוסים הראשונים בהיסטוריה שאפו לחקות במידת מה בצורתם ובהתנהגותם באויר את זאת של הציפורים.
המטוס הראשון של האחים רייט, בתחילת המאה העשרים, היה בעל הגה כיוון בחזית, מנועים על גבי הכנף הכפולה, והוא נראה מוזר מאד.
בשנת 1908 עיצב בצרפת הברזילאי סנטוס-דומונט לראשונה מטוס קטן בעל צורה המזכירה את המטוס המודרני: הגה הגובה והכיוון עברו לזנב המטוס, המנוע עבר לקידמת המטוס, והכנף הפכה לבודדה.
המצאת מדפי התימרון באחורי הכנפיים הרחיקה את המטוסים עוד יותר מצורת הציפור.
בהדרגה נעשו צורות המטוסים מסיבות אלה דומים מאד לדמות אדם מופשטת הפורשת את ידיה.
גם המהירות ויכולת התימרון השתפרו בהדרגה, עד שתאמו את מגבלות יכולת התגובה האנושית.

חלום המעוף, משאת הנפש הכמוסה משחר האנושות הפך כעת לטיסה שכל אדם רגיל יכול היה לחוות, וזאת באמצעות כלי אנושי כמעט בעצמו.
לא סתם נקראת המחצית הראשונה של המאה ה-1920 'תור הזהב של התעופה'.

האנתרופומורפיזם, ייחוס תכונות אנושיות לחפצים דוממים, נפוץ מאד בחיי היומיום.
בעולם המודרני נפוצה מאד החשיבה אודות עצמים בודדים כבעלי תכונות כמו-אנושיות.
את האלוהים קשה ביותר לאדם הממוצע לתאר ללא הקשר אנתרופומורפי.

בדרך זאת הפך המטוס לאייקון המרכזי של המאה ה-20, ובמקרים מסוימים, כמו בדיקטאטורות התעופה, לתחליף לדת.


בשנות ה-1940 וה-1950, עם פיתוח מטוסי הסילון בעלי הכנף המשוכה לאחור, כונס האויר הגדול, והביצועים המהירים יותר מיכולת התגובה, שוב הטשטש הדימיון הפיזי בין האדם למטוס.


במחצית השניה של המאה ה-20 נעשה מאמץ רב להבין את גחמות המחצית הראשונה שלה, שבה תחושת האסון המתקרב מחד, והשאיפה לאוטופיה מאידך, יחד עם אהבת המכונה, מילאו יחד תפקידים מנוגדים בתכלית.

צ'רלס לינדנברג, הגיבור העולמי של התקופה, היה מסיבות אלה בעל קסם וסמכות רבים הרבה יותר מאשר כל גיבור במחצית השניה של המאה.

עבור 'הדור האבוד', הנבוך, שבין המלחמות, ההיסטוריה נראתה כחסרת משמעות. להווה בלבד היה ערך, וגם זאת בתוקף יכולתו לממש את העתיד.
מלחמת העולם הראשונה והמהפכות שבאו בעיקבותיה מוטטו כל תיאורית התפתחות חברתית מקובלת.

ההשתחררות מכבלי העבר ה'טיפשי' היתה גולמנית, וכרוכה בחבלי לידה קשים.
המצב הכלכלי הקשה, והתפשטות המשטרים הפאשיסטיים והדיקטאטוריים, מנעו את מנעמי החיים ואת תחושת הביטחון האישי מכל מי שייחלו להם.

אך לרבים אחרים היתה התקופה הסוערת מלאה חיים והזדמנויות.
הקומוניזם והנאציזם, שתי התאוריות הפוליטיות החדישות, יצאו מנקודת הנחה כי את העתיד אפשר לעצב באמצעות הרצון.


אחת הסיבות המרכזיות לתבוסתם של הנאצים במלחמת העולם השנייה היא הכישלון בפיתוח מטוס הקרב הסילוני שלהם.

המטוס, שכינויו היה ME-262, היה מהפכני בביצועיו. הוא היה כה מהיר וזריז שיכול היה להפיל בקלות כל מטוס של בעלות הברית, ולהבטיח בכך את עליונותה האוירית של גרמניה.

אלא שאדולף היטלר סירב לאשר את הפיתוח למטרות יירוט בלבד, והתעקש להתאים את המטוס גם לתקיפת מטרות קרקע, עם מתלי פצצות תחת הכנף.

המטוס לא התאים לדבר מבחינת מבנהו וביצועיו. כדי לעמוד בדרישות הצטרכו המתכננים לעמול קשות.

כתוצאה מכך התעכב ייצור המטוס לזמן רב, והמטוסים יוצרו בקושי רב.


נשאלת השאלה מדוע הסכימו ראשי האוויריה הגרמנית להתעקשותו של היטלר.

הדבר נחשב עד היום לתעמולה בעיני חוקרי התקופה.

נראה כי התשובה לכך נעוצה בצורתו וביצועיו המהפכניים של מטוס הקרב הסילוני הראשון, שהרחיקו אותו מצורת האדם.

בדיקטאטורת התעופה שהיתה גרמניה פירוש הדבר היה כי המטוס, האייקון המרכזי שבאמצעותו נעשתה השליטה בהמון, הולך ומאבד את משמעותו הכמו דתית.


בשנים 1943-1945, בתקופה בה הבשיל תכנון ה-ME-262, הבשילה גם תוכנית הפיתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה והפכה לחלק בלתי נפרד מתוכנית הפעולה השוטפת של המשטר הנאצי.

הפיתרון הסופי חסר האנושיות הפך לפיכך לביטוי לתיסכול שחשו הנאצים כתוצאה מחוסר האנושיות של המטוס החדש.