הסרט היידי-פולני ''אן א היים'' [ללא בית] [1939]

"אן א היים" (On a Heym), הידוע גם בשם "Without a Home" [ללא בית] באנגלית, הוא סרט דרמה ביידיש משנת 1939, הנחשב לסרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. הסרט מבוסס על מחזה משנת 1907 מאת יעקב גורדין, שעובד לתסריט על ידי אלתר קציזנה, סופר, משורר ואינטלקטואל יידיש פולני ידוע, שכתב גם את התסריט לסרט "הדיבוק" משנת 1937. במאי הסרט והשחקן הראשי בו הוא אלכסנדר מרטן.

הסרט מתאר את סיפורה של משפחת ריבקין היהודית, הנאלצת להתמודד עם קשיים כלכליים והגירה לאמריקה בתחילת המאה ה-20. לאחר מותו הטראגי בטביעה של בנם הבכור, האב הדייג מחליט להגר לאמריקה בחיפוש אחר חיים טובים יותר, ומשאיר את אשתו וילדיו מאחור באירופה. הוא מתמודד עם בדידות וקשיים כלכליים באמריקה, ונאבק להביא את משפחתו להצטרף אליו. הסרט מציג את המאבקים והקשיים של החיים כמהגר יהודי בתקופה זו, ואת השפעת ההגירה על המשפחה והקהילה.

הסרט ''ללא בית'' הוא ''סרט געגועים'', ורגש הגעגועים מפכה בו בכל סצנה. הגעגועים הם לבית במולדת הישנה, ולבני המשפחה שאבדו. הסרט רצוף שירים רבים, והוא למעשה דרמה מוזיקלית. השירים מבוצעים על ידי שני זמרים בלבד, שזאת גם דמותם בסרט, והם מופיעים בעיקר על במה. זמרת היידיש ורה גראן, הנקראת בסרט בשם ''בסי'', היא הזמרת העיקרית. היא מופיעה במועדון לילה בניו יורק, ושובה בשירי הגעגועים שלה את ליבו של גיבור הסרט אברהם ריבקין [אלכסנדר מרטן], העובד שם כשוטף כלים. זמר נוסף בסרט הוא החזן-זמר ישראל שומאכר, הנקרא בסרט 'בשם ''פישל'', המבצע בעיקר מזמורים דתיים. מקהלת בית הכנסת הגדול בורשה מספקת רקע מוזיקלי מתאים.

בולטת בסרט במיוחד, ביופיה ובאיכות משחקה, אידה קמינסקה, המגלמת את בת שבע, אישתו של אברהם ריפקין. בת שבע שבורת לב לאחר מות בנה, וחולת געגועים למולדת פולין. מצבה  הנפשי מוחמר מחמת אורח החיים האמריקאי, הכופה על בעלה העדרות ממושכת מהבית לצורך העבודה, ומבטל את אורח החיים המסורתי עם ערכי המשפחה. כאשר בנה השני אינו חוזר הביתה משך ימים אחדים, כיוון שהוא שהוא מחפש עבודה ברחובות ניו יורק, היא מתמוטטת ומאבדת את שפיותה. אך לאחר שהוא חוזר, היא מתאוששת בסצנת סיום מרשימה של קתרזיס מרגש. 

הסרט כולל צוות שחקנים מרשים, מענקי הבמה היידית, וביניהם: אלכסנדר מרטן, אידה קמינסקה, הצמד הקומי דז'יגן ושומאכר המספקים הקלה קומית, ועוד רבים אחרים.

הכותרת, ''ללא בית'', שנועדה על ידי גורדין לסמל את משפחת המהגרים היהודית שנעקרה, ובהרחבה, את העם היהודי, הייתה כותרת נוקבת במיוחד לקהל הקולנוע היהודי בפולין, ערב מלחמת העולם השנייה. הסרט הדגיש את התחושה ההולכת וגוברת בקרב יהודי פולין, המתמודדים עם האיום הנאצי והאנטישמיות הגוברת בפולין, שגם הם עשויים להיות בקרוב "בלי בית".

הסרט הוא פלקטי.  רוב הסצנות הן דיאלוגים ומונולוגים המצולמים מטווח בינוני, בלי צילומי תקריב או צילומים פנורמיים, ואין כמעט תנועות מצלמה ושחקנים. הדבר משרת את המסרים הדידקטיים והמוסריים שמבקש יוצר הסרט להעביר, על חשבון רכבת ההרים של הרגשות הסוערים.

איכות הסרט לצפיה היא גרועה בשולי התמונה, שהיא חשוכה. אך הדבר אינו גורע מהתרשמות מהאיכות המקורית, שכן השחקנים נמצאים בעיקר במרכז התמונה, שהיא ברורה די הצורך. 

אלכסנדר מרטן

אלכסנדר מרטן, במאי וכוכב הסרט ''אן א היים'' נולד ב-13 בנובמבר 1898 בלודז', פולין. הוא היה במאי ושחקן שנודע גם בזכות הסרטים "על מה נשים חולמות" (1937) ו"על חטא" (1936). הוא נרצח על ידי הנאצים בשנת 1942 בוורשה.

אלכסנדר מרטן ב''אן א היים''

יעקב גורדין

גורדין, הידוע בשל הדידקטיות והמוסריות העממית שלו, הביא את חיי עמל היומיום האמריקאים לבמה היידית. עם למעלה מ-100 מחזות לזכותו, גורדין היה בעל השפעה מעצבת על התיאטרון היידי המודרני. הוא היה כל כך פופולרי בקרב חובבי התיאטרון, שעל פי הדיווחים רבע מיליון איש השתתפו בהלווייתו בניו יורק.  המחזה הנוגע ללב "ללא בית" ריתק את קהל התיאטרון היהודי, והוא הפך לחלק מהרפרטואר הקבוע של הבמה היידית באמריקה ופולין.

הסרט היידי-אמריקאי ''טביה'' [1939] של מוריס שווארץ

''טוביה החולב'' (טעוויע דער מילכיקער) הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים, הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894.

"טוביה החולב" מורכב מסדרה של מונולוגים המסופרים בגוף ראשון על ידי טוביה, יהודי עני המתפרנס מחליבת פרות בכפר אנטבקה בתחילת המאה ה-20. הסיפור מתרחש בתקופה סוערת של פוגרומים ושינויים חברתיים, המשפיעים על חיי היהודים ברוסיה הצארית. טוביה חי עם אשתו גולדה וחמש בנותיו. הוא מתמודד עם קשיי הפרנסה, השידוכים של בנותיו והרצון לשמור על המסורת היהודית. בנותיו של טוביה מתאהבות בצעירים שאינם מתאימים לסטנדרטים של הקהילה. צייטל, בתו הבכורה, מתאהבת בחייט עני בשם מוטל, במקום במועמד עשיר שהציע לה טוביה. הודל, בתו השנייה, מתחתנת עם סטודנט סוציאליסטי בשם פרץ, שנאלץ לברוח לסיביר בגלל פעילותו הפוליטית. חוה, בתו השלישית, מתאהבת בגוי בשם פדיה, ומחליטה לעזוב איתו את הכפר. הקהילה היהודית באנטבקה סובלת מפוגרומים ורדיפות מצד השלטונות. טוביה ומשפחתו נאלצים להתמודד עם האלימות והפחד. בסופו של דבר, מתקבל צו גירוש והיהודים נאלצים לעזוב את אנטבקה. טוביה ומשפחתו מתפזרים לכל עבר, כאשר חלקם מהגרים לאמריקה. 

"טוביה החולב" מאת שלום עליכם זכה לעיבודים רבים לבמה, כשהבולט והמוכר ביותר הוא המחזמר "כנר על הגג" (Fiddler on the Roof). המחזמר, שהוצג לראשונה בברודווי בשנת 1964, זכה להצלחה מסחררת ומופיע עד היום ברחבי העולם.

סרטו של מוריס שווארץ מ-1939 מתעלם מעלילות משנה רבות בספר, ומתמקד בסיפור אהבתם של ביתו הצעירה והיפהפיה של טוביה חוה לצעיר הנוצרי פדיה, וביחסים המורכבים  בין טוביה לאנשי הכפר. חוה ופדיה מאוהבים, ומתחתנים תחת הדת הנוצרית. הדבר גורם לטוביה לשברון לב, שאותו הוא אינו מסתיר, ולמות אשתו גולדה מצער. חוה אינה מאושרת בנישואין, בהם היא הופכת למעין משרתת בבית משפחת הורי פדיה. היא שומרת על יהדותה, ומחליטה לחזור לבית אביה, בשעה שהוא מגורש על ידי מועצת הכפר מביתו.

האידיליה הקיימת בסיפור המקורי, ובפרט בגרסת המחזמר, של חיי המשפחה התוססים באוירת הכפר, אינה קיימת בסרט זה. בסדרת סצנות מרשימות בכיכובו של מוריס שווארץ, המגלם את טוביה, האוירה בהדרגה משתנה. מחלבן מבוסס בעל חווה משגשגת, הזוכה לכבור והערכה משכניו, הוא הופך, בעקבות צערו על נישואי ביתו לנוצרי, מות אישתו, ולבסוף כתוצאה מצו גירושו מהכפר, ליהודי הנודד הנצחי. 

המעבר הזורם מאידיליה לטרגדיה מתאים מאד למצבם של יהודי מזרח אירופה ערב מלחמת העולם השניה והשואה. עם זאת, גם סרט זה אינו חוזה את עוצמת השואה העומדת להתחולל, והוא צופה כי גורל היהודים הנצחי ימשיך להסתכם בעיקר בגירוש ממקום למקום. 

סרטו של מוריס שווארץ, במאי וכוכב הסרט, הוא הפקה קולנועית מרשימה וקולחת, למרות שהיא צנועה במימדיה. מוריס שווארץ מגלם את טוביה באותנטיות מרשימה. הוא מוקף להקת שחקניות ושחקנים איכותיים, המגלמים את בני משפחתו ואת אנשי הכפר. 

הסרט מתאפיין בבימוי דינאמי, עם תנועת מצלמה רבה, אך למרות זאת שומר על יציבות ורצף עריכתי מרשימים.

מוריס שוורץ: אגדת תיאטרון היידיש

מוריס שווארץ בתפקיד טוביה

מוריס שוורץ, יליד רוסיה, היה מהשמות הגדולים והמשפיעים ביותר בתיאטרון ובקולנוע היידי. שוורץ, שנולד ב-18 ביוני 1890, היגר לארצות הברית והחל את הקריירה שלו כשחקן נודד, ובסופו של דבר מצא את ביתו בניו יורק. 

תיאטרון היידיש האמנותי: 

בשנת 1918, שוורץ ייסד את "תיאטרון היידיש האמנותי" בניו יורק, במטרה להעלות את קרנו של התיאטרון היידי ולהציג רפרטואר עשיר ומגוון לקהל הרחב. שוורץ לא רק ניהל את התיאטרון, אלא גם הקים בית ספר למשחק בו טיפח דור חדש של כישרונות. התיאטרון פעל במשך שלושה עשורים והעלה הפקות רבות ומגוונות, החל ממחזות של שלום עליכם ועד קלאסיקות כמו שייקספיר. 

הצלחה בינלאומית:

התיאטרון של שוורץ זכה להצלחה רבה, ואף יצא לסיבובי הופעות באירופה ובדרום אמריקה. שוורץ עצמו היה לשחקן מוערך, שגילם דמויות איקוניות במחזות כמו "יושה עגל", "בשפל" ו"המלך ליר". 

המעבר להוליווד:  שוורץ לא הסתפק בתיאטרון, והצליח גם בקולנוע, הן ביידיש והן באנגלית. הוא שיחק בעשרות סרטים, ואף כתב, הפיק וביים כמה מהם. 

מוריס שוורץ נפטר בישראל בשנת 1960, אך מורשתו ממשיכה לחיות. הוא זכור כאחד מגדולי התיאטרון היידי, שתרם רבות לפיתוח והעשרת התרבות היידית בארצות הברית ובעולם.

הסרט היידי-פולני ''מאמאל'ה'' [1938]

 

הסרט ''מאמאל'ה'' ["Mamele"] הוא קומדיה מוזיקלית בשפת היידיש שצולמה בפולין בשנת 1938. בסרט כיכבה השחקנית היידית הפופולרית מולי פיקון בתור חבצ'י, אישה צעירה שלוקחת על עצמה את עול הטיפול במשפחתה לאחר מות אמה. 

הסרט היה סרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה. זהו תזכורת נוגעת ללב לתרבות היהודית התוססת שהתקיימה בפולין לפני המלחמה. 

הסיפור עוקב אחר חבצ'י כשהיא מתמודדת עם האתגרים של בישול, ניקיון וטיפול באחיה כפוי הטובה. למרות נטל המטלות, היא מוצאת אהבה עם כנר שגר בחצר ממול. 

הסרט הוא שילוב של הומור, רומנטיקה ופרשנות חברתית, המתארים את רוח החיים היהודיים בפולין שלפני המלחמה. 

הופעתה של מולי פיקון בתור חבצ'י היא גולת הכותרת של הסרט. התזמון הקומי והמשחק האקספרסיבי שלה מפיחים חיים בדמות, מה שהופך אותה לברת קשר ומעוררת חיבה. פיקון הייתה דמות אהובה בתיאטרון היידיש ונוכחותה מוסיפה למשמעות התרבותית שלו. 

כיום, ''מאמאל'ה'' נחשב לקלאסיקה של הקולנוע היידי ולמסמך היסטורי בעל ערך. הוא מספק הצצה לעולם אבוד, ותזכורת לחוסן וליצירתיות של העם היהודי אל מול מצוקה.

עלילת הסרט מתרחשת בעיר לודז'. סצנת הפתיחה מציגה את נוף העלילה והיא תמונה של מפעלי העיר, ומשם עוברת המצלמה לשורות נולי האריגה הפועלים בהם בלי הפסקה. אחר כך המצלמה עוברת לביתה של חבצ'י, המתעוררת מוקדם בבוקר, מסובבת את ידית מטחנת הקפה, ולאחר מכן מתבוננת בשעון. 

חבצ'י מוצאת מרגוע בחתלתול שלה. ביידיש, חתלתול נקרא ''קצל'ה''. כ''ץ [כהן צדק] הוא, למרבה האירוניה, גם שמו של הנוכל בסרט. זהו פושע שרמנטי, החודר למשפחת חבצ'י במטרה לפתות את אחותה, ולדרדר את אחיה הצעיר לפשע. חבצ'י מצליחה, באמצעות תחבולות, לסכל את מזימותיו.

בסרט יש קטעים מוזיקליים רבים בהם מולי פיקון שרה. קטעים אלה הם קטעי חלומות, בהם היא מדמיינת את חייה בעבר ובעתיד. קטעים אלה יוצרים בסרט שילוב בין ריאליזם קודר, קומדיה עממית, ופנטזיה מוזיקלית.

השילוב המורכב הזה מסבך את עלילת הסרט, ומותיר בצופה תחושה של כבדות. זאת למרות הופעתה הקלילה של מולי פיקון הנמרצת, אשר מפיחה חיים בסרט במשך הזמן הרב בו היא מופיעה על המסך. 

שלושת הסגנונות השונים בסרט "מאמאל'ה" – ריאליזם, קומדיה ומיוזיקל – דורשים גישות בימוי שונות, דבר שפוגם בהעברת התחושה המלאה של כל סגנון. בעוד שהריאליזם מצריך תקריבים דרמטיים להבלטת חפצים, הקומדיה זקוקה לצילומי טווח ביניים המדגישים את הדיאלוגים, והמיוזיקל דורש צילומים רחבי יריעה להעצמת תחושת הפנטזיה. בסרט "מאמאל'ה", נראה כי השילוב בין הסגנונות אינו מלא, ובמיוחד חסרים צילומים רחבי יריעה בקטעי השירים.

למרות האמור לעיל, סצנת הסיום החגיגית מצליחה לשלב את כל הסגנונות באופן הרמוני באמצעות תנועת מצלמה דינמית. המצלמה עוקבת אחר חבצ'י הכלה במסעה משולחן סעודת החתונה, דרך המטבח בו היא טועמת מכל התבשילים שבהכנה, ועד לרגע בו היא נזכרת לקחת עימה את החתלתול שלה. תנועה זו יוצרת שילוב מרתק בין הריאליזם של המטבח, הקומדיה של טעימות המזון והמוזיקליות של סצנת החתונה.

תחושת הכבדות הכללית שיוצר הסרט, יחד עם הביקורת החברתית שבו, מבשרים את השואה העתידה לקרות ליהדות פולין בתוך זמן קצר, למרות מראית העין של החיים הנמשכים כסדרם. הסרט מציג ניגוד מרתק בין סכנה קיומית מוחשית לבין תחושת שאננות כללית, ניגוד המזכיר במידה רבה את המצב בישראל כיום.

דוד משה - אחד מסרטי היידיש הראשונים בארצות הברית

''הדוד מוזס'' (1932) - הסרט המלא

בעל סדנת יזע עשיר וחזק מתאהב בביתו המתבגרת של עובד, שמרגישה מחויבת להינשא לו לאחר שהוא חולק את עושרו עם הוריה, למרות שהיא למעשה אוהבת צעיר מרקסיסט.

סרט זה משנת 1932, המבוסס על הרומן של שלום אש, היה אחד מסרטי היידיש האמריקאים הראשונים. הוא עוסק ברבים מהנושאים שהעסיקו את המהגרים החדשים שהגיעו ממזרח אירופה לניו יורק, לרבות זכויות עובדים והתאגדות והניגוד בין חייהם החדשים באמריקה לבין חיי השטעטל שנותרו מאחור. רבים מהנושאים הללו, במיוחד האחרונים, באים לידי ביטוי באמצעות המוזיקה של הסרט. 

הסרט מפתיע באיכותו: התסריט קולח, המשחק משובח, והעריכה מהירה. בתחילה יש תחושה שרואים סרט של האחים מרקס, אך הוא מתפתח לדרמה קומית מורכבת, כמו בסרטי צ'רלי צ'פלין ואף יותר מכך. 

דמותו של גיבור הסרט, הדוד משה, מבליטה את יחודו של הסרט. למרות שבתחילה הוא נתפס כסטריאוטיפ של הגבר העשיר המזדקן והקשוח הרודף אחר עלמה, במהלך העלילה הוא מתגלה כדמות מרשימה ומורכבת, בעלת רגשות מורכבים, אשר שאיפתו המרכזית היא להקים משפחה ולדאוג לקהילה, יותר מאשר רדיפת בצע ושררה. התנופה העלילתית נשמרת בזכות החשיפה ההדרגתית של דמות הגיבור ''המבוגר השמרן'', המנוגדת לזאת של דמות הגיבור הקלאסי ''הצעיר המרדן'', הדועכת ונעלמת. 

קיים בסרט איזון בין נקודת המבט האנושית לנקודת המבט הטכנולוגית, שחסרה בקולנוע המודרני, שהוא פשטני יותר. סצנה בעלילה מבליטה זאת: הדוד משה, למרות התנגדות אחיינו מנהל המפעל, מתפשר עם הפועלים ודואג להם למכונות תפירה חשמליות, שיפור תנאי העבודה והעלאת המשכורות. למרות הציפיות לסצנה קולנועית ממושכת ומורכבת היא קצרה ונמרצת, ומורכבת משוטים חדים ומהירים. 

התוצאה הסופית היא סרט שנון ומענג, המחבר בין האנושי לטכנולוגי.