18.12.2015

סין בונה נמלי ים ותעופה משולבים באיים זעירים

סין בונה נמלי ים ותעופה משולבים באיים זעירים בים סין הדרומי, במה שעלול להיות הסכסוך הבינלאומי החמור ביותר בעשור הקרוב.
במסגרת כתבת תחקיר של הביביסי נשלח מטוס לסייר מעל אחד האיים האלה, שנמצא בטריטוריה בינלאומית אוירית, והמטוס קיבל אזהרה מהסינים שלא להתקרב.
בצילומים מהמטוס נראה האי בתנופת פיתוח אדירה, עם עשרות ספינות שחונות בלגונה שלו. במרכז הפיתוח נמצא מסלול שדה תעופה גדול.
השילוב בין נמל תעופה לנמל ימי צמוד נמצא במרכז אסטרטגית הפיתוח וההשתלטות של סין באיים אחדים באזור זה, שעשיר במרבצי גז, ונמצא על עורק תחבורה ימית ואוירית חשוב ביותר.
מפרץ חיפה עשוי להפוך גם הוא למוקד פיתוח בינלאומי במידה וישולב בו פיתוח נמל תעופה בנמל ימי.
במידה ומדינת ישראל לא תעשה זאת, ימצאו אזרחיה בתוך שנים אחדות את עצמם במציאות שבה מעצמות, כדוגמת סין, ילטשו עיניים לחלל הריק שנוצר כתוצאה מהזנחת הפוטנציאל הזה, והמדינה תהפוך לכלי משחק בידיהן.

האי שצולם במסגרת כתבת הביביסי

באי נוסף המסלול למטוסים הוא באורך של כ-3 ק''מ, ומתאים למטוסי תובלה ונוסעים ענקיים. המסלול כבר משמש כצלע של נמל ימי.


מסלול למטוסים באורך של כ-3 ק''מ שמשמש כצלע של נמל ימי.

29.10.2015

בובה של לווין בעל צורה אנושית

סוכנות החלל האירופאית, במאמציה לגייס את דעת הקהל לתמוך בתוכניותיה, עיצבה בובה של לווין שמזכירה צורת אדם. הבובה החביבה הוצגה בכנס החלל הבינלאומי שנערך בירושלים באוקטובר 2015. 

 בובת לווין בעלת צורה אנושית, שבה הלוחות הסולאריים הם הגפיים

26.9.2015

מערת זאוס והאי כרתים

מערת זאוס נמצאת במרכז הגיאוגרפי של כרתים

מערת הנטיפים דיקטאון (Dikteon) היא מערת נטיפים לא גדולה במיוחד הנמצאת ברמת לאסיטהי המקסימה. המערה נחשבת לחשובה ביותר מבין 3,000 המערות של כרתים ובין החשובות ביוון כולה, זאת גם בזכות מבנים מרשימים מאוד של נטיפים וזקיפים אך גם בגלל האגדה המספרת כי במערה זו עצמה נולד זאוס – ראש האלים במיתולוגיה היוונית.

מערת דיקטאון מפורסמת ומושכת מבקרים מכרתים או המגיעים לאי כרתים כבר אלפי שנים, זאת בגלל האמונה כי כאן נולד זאוס. הוכחות לכך ניתן למצוא בכתבים עתיקים וגם במנחות הרבות שהובאו למקום ע"י עולים לרגל ומבקרים שנמצאו במקום. אתר המערה עבר חישוף וחפירות ארכיאולוגית בשנת 1900, אז נתגלו שרידי זבח ומנחות המוצגים במוזיאון בהרקליון.

כינוי המערה בפי המאמינים הוא Ideon Andron ופירוש השם הוא ''אנשי האידיאות''.

צורתו הכללית של האי כרתים היא של קו ישר עם נטיה לחצי קשת, צורה שמזכירה את קו אגן הירכיים.

צורת האי דומה גם לצורת הים התיכון. הגדלה של כרתים למימדי הים התיכון מראה חפיפה רבה בקווי המתאר.

הצורה המיוחדת מעניקה פרשנות נוספת ומעניינת למעמדו של האי כערש התרבות היוונית בתקופות שונות:
  • הולדת זאוס
  • מקום התרבות המינואית
  • כרתים, ובפרט עיר הבירה הרקליון - עירו של הרקולס, היו במוקד קרבות ומלחמות מהקשים בהיסטוריה. 
  • ניקוס קאזאנצקיס, מחבר ''זורבה היווני'', הוא יליד כרתים.
  • הסיבה לפקודת הפיתרון הסופי של גרינג היתה שאיפתו לפצות על חולשת הלופטוואפה באמצעות ניצול סמכותו כאחראי על נושא היהודים ברייך. חולשת הלופטוואפה החלה להתגלות בקרב על כרתים. 

התרבות המינואית, שהיא ערש התרבות היוונית והאירופאית, חרבה בעיקבות צונאמי אדיר שהציף את כרתים בעיקבות התפרצות הר הגעש סנטוריני. אפשר להשתמש במושג ה''צונאמי'' גם לתיאור שואת יהודי אירופה, אשר נחתה על העם היהודי כרעם ביום בהיר. 


Cave of Zeus בויקיפדיה

12.9.2015

מדדאלוס עד השואה

כמו שבמלחמת העולם הראשונה ההקשר המיתולוגי למציאות הלוחמה באויר היה מציאות שמעבר לדמיון, כך היה גם במלחמת העולם השניה.

הסיבה לפקודת הפיתרון הסופי של גרינג היתה שאיפתו לפצות על חולשת הלופטוואפה באמצעות ניצול סמכותו כאחראי על נושא היהודים ברייך. חולשת הלופטוואפה החלה להתגלות בקרב על כרתים. כרתים היא האי ממנו המריא דדאלוס, שהאגדה המיתולוגית אודותיו היא משל מרכזי בשימוש חוקרי התעופה.


הטיטאן כרונוס, ששלט בעולם, לא רצה ביורשים, ועל כן ציווה על אישתו להביא לו כל תינוק שילדה והוא אכל אותו. כשנולד זאוס הערימה אשת כרונוס על בעלה ונתנה לו אבן עטופה במקום התינוק, אותו הסתירה במערה בלב הרי כרתים.

המערה בה גדל זאוס, בעזרת עיזים, היא עד ימינו מקום קדוש למאמינים הפגאניים של סקנדינביה.

זאוס היה חובב נשים, והערים על אישתו הקנאית בכל שהתחפש לבעל חי בכל פעם שראה אישה שמצאה חן בעיניו.

יום אחד הוא התאהב באירופה, ביתו של מלך הפניקים בצור. על מנת לפתות אותה התחפש לפר מהודר וכך גרם לה להתקרב אליו ולעלות לרכב עליו. לאחר מכן התרחק בשחיה מחוף. כאשר הנערה גילתה מיהו כעסה מאד, אולם זאוס התאהב והבטיח לתת לה את כל היבשה שהיא רואה, ומכאן השם יבשת אירופה. אירופה ילדה שלושה בנים לזאוס והבכור, מינוס, קיבל את כרתים.

בנו של מינוס חלה מאד, וכדי שיחלים הבטיח מינוס לפוסידון כי יקריב לו את המשובח שבפריו. הבן החלים אך מינוס, שהיה רשע, הקריב לפוסידון פר פחות ערך. פוסידון התנקם בכך שגרם לאשת מינוס להתאהב בעצמה בפר, וכך נולד המינוטאור.

מינוס לא היה יכול להרוג את בנו ועל כן כלא אותו בלבירינט, אותו בנה עבורו המהנדס המוכשר שלו, דדאלוס.
גיבור אחד הצליח לחדור ללבירינט ולהרוג את המינוטאור, באמצעות חוט שקשר לפתח המבוך ובדרך זאת לא טעה בדרך.

דדאלוס חשב שחייו שלו הם בסכנה כעת, ועל כן בנה לו ולבנו איקרוס כנפיים מנוצות מודבקות בשעווה ועימם המריאו מהארמון. דדאלוס הזהיר את איקרוס לבל יגביה לעוף כי השמש עלולה להמיס את השעווה, אולם איקרוס לא שמע בקולו, והשמש המיסה את הכנפיים והוא נפל לים ומת.

דדאלוס המשיך לסיציליה ושם הפך לבן חסותו של המלך, שהעריך מאד את האיש החכם.

מינוס חיפש את דדאלוס בלא הצלחה, וכדי למצוא אותו חיבר חידה שידע שדדאלוס החכם מכל הוא היחיד שידע לפתור.

החידה, שהופצה בכל מקום, היתה: 'כיצד אפשר להשחיל חוט בקונכיה'.

התשובה של דאלוס היתה: 'לקשור חוט לנמלה ולתת לה לעבור דרך הקונכיה'.

מינוס נסע לסיציליה והתארח אצל המלך המקומי במטרה לגלות את דדאלוס ולהרגו. המלך הבין זאת. הוא ביקש משלוש בנותיו לערוך רחצה באמבט ביחד עם מינוס. הבנות ישבו איתו באמבט, ונתנו לו לשחק בכדור עשוי מחוט כרוך. מינוס שיחק עם החוט הארוך, הסתבך בו, טבע ומת. 


הקרב על כרתים היה נקודת מפנה משמעותית במלחמת העולם השניה. 
הקרב, שהתחיל ב-20 במאי 1941, היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוצנח; הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני; בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית. הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית, בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. לאור האבדות הכבדות של צנחנים, שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעקבות הקרב כונתה כרתים "בית הקברות של הצנחנים הגרמנים".


להרמן גרינג, המשנה להיטלר, שהיה צאר הכלכלה הגרמני, האחראי על התעופה הנאצית, ובמקביל גם האחראי על נושא היהודים ברייך השלישי, היה הקרב על כרתים בבחינת ציר בשרשרת מאורעות שליליים, אשר הניעו אותו לחתום על פקודת ''הפיתרון הסופי'' לריינהארד היידריך בתאריך 29 ליולי 1941, ערב תשעה באב תש''א.

שרשרת המאורעות אשר הניעו את גרינג להורות על הפקודה הן, בסדר כרונולוגי, כדלקמן:

  • 10 למאי 1941 - עריקתו של רודולף הס, סגנו השני של היטלר, טייס מצטיין וחברו לטייסת ''הקרקס המעופף'' של גרינג. הס ערק בטיסת יחיד לאנגליה, במטרה להניע את הבריטים לכרות הסכם שלום נפרד עם הנאצים. הוא הוכרז כבוגד, והטיסה הפכה לכתם שלא נמחק על כל הצמרת הנאצית וגרינג בפרט.
  • מאי-יוני 1941 - הקרב על כרתים ותוצאותיו הקשות, אשר גרמו לנאצים לוותר על השימוש בכוחות מוצנחים בפלישה לרוסיה, למרות הנתונים הטובים לפעולה של כוחות אלה בתנאי השטח המישוריים ברוסיה.
  • יוני 1941- אחד מראשי התעשיה האוירית הנאצית, היהודי לשעבר מילך, פונה לגרינג בעקבות הקרב על כרתים, כדי לדווח לו כי ארנסט אודט, המנטור של ''הקרקס המעופף'' אשר מונה על ידי גרינג לאחראי על ייצור מטוסי הקרב בגרמניה הנאצית, פיברק נתונים ומספר המטוסים שיוצרו בפועל הוא נמוך בהרבה מאשר מתפרסם על ידי אודט. לאחר בירור מתגלה כי זאת האמת ואודט מתאבד. גרינג מאבד כתוצאה מכך את שליטתו על התעשיה האווירית.
  • 22 ליוני 1941 - מתחיל מבצע ברברוסה, ולגרינג חסרים כ-2,000 מטוסים לעומת התכנון המקורי. משנתו הכלכלית של גרינג היתה ''ניצול מלא של כל גורם כלכלי בשטחים ובאוכלוסיה הכבושים''. ההצלחה הראשונית של מבצע ברברוסה, לעומת זאת, היתה משולבת במדיניות ה''אדמה החרוכה''. פקודת ה''פיתרון הסופי'' כללה את מרכיב ''האדמה החרוכה'', ולכן היתה בבחינת צונאמי לגבי היהודים.

11.9.2015

שירים חדשים אחדים

להעביר קיץ בשלווה

להעביר קיץ בשלווה
בלי ביטחון עצמי
עם הרבה אהבה

האמונה לכולם ניתנה
ולא לנו לחלקה
במחשבה לפי משורה

הבה נשמח בחלקנו
עד שיגיע יומנו
בארץ של כולנו




שה רך אני

שה רך אני
אפילו לא גדי
רועה לי בשדה

טללים כהים רבים
עוטפים את הכרים
במשך ימים רבים

אין אגדות וקסמים
יש שבילים צרים
חוצים את ההרים




נכתב לא בכתב

נכתב לא בכתב
אלא בכף יד
שאצבעות פרכה בשוגג

מי החכם שיגיד
שוונוס חכמה כתלמיד
והדבר אינו מדאיג

קשה להיות יהודי
אך שבעתיים מאמץ
להיות אני עצמי




היא אוכלת בעכוז

היא אוכלת בעכוז
נאנקת לה בסיפוק
תספיק אל תפסיק

צביטה אחת בלחי
והיא האדימה כתמוז
הבשילה לפתע בדיוק

היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה האהא
עלתה לפתע המנגינה




גולום שד הטבעות

גולום שד הטבעות
תלוי בטרמינל בוולינגטון
מרחף מעל כולם

הוא לא פה ולא שם.
התגלמות הקופי - פייסט
מעתיק - מדביק מושלם

דבק קמח ונייר עיתון
עם ריח מטבח קטנטן
משתלט על העולם




מתחיל ואדי לוטם

מתחת לקו הרכס
נמצא גן האם
ומתחיל ואדי לוטם

משולש הפוך ירוק
מושא ערגה מתמדת
בין שמים לארץ

בסופו חוף הים
אליו זורמות המשאלות
של היורדים בו




זאוס נולד בכרתים

זאוס נולד בכרתים
במערה בראש הר
משם ירד לעם

הוא התאהב באירופה
התחפש לפר בשבילה
ונולד להם מינוס

צונאמי ענק היכה
התרבות המינואית חרבה
וכיום יוון במצוקה




Sea is mirror

Sea is mirror
Alive by itself
Women are too

Sea and women
Create love together
Beauty peace love

Wind is blowing
Ship is sailing
Music is coming



הים הוא מראה

הים הוא מראה
עם חיים משלה
וכך גם האישה

כשהים והאישה נפגשים
הם יוצרים אהבה
שלום תשוקה ושלווה

הרוח נושבת קלילה
הספינה מפליגה לדרכה
והמוסיקה עולה מעצמה





Under the sea

Under the sea
There are fish
With many colors

In the cities
There are streets
With neon lights

But your beauty
Is shining more
Of them all




Seven Tastes Liquer

High on mountains
Monks prepare liquer
Of seven tastes

Made from herbs
Bottom to heaven
It is felt

Shoes to hair
You're the same
When passing by





21.8.2015

להעביר קיץ בשלווה

להעביר קיץ בשלווה
בלי ביטחון עצמי
ועם הרבה אהבה

האמונה לכול גלויה
ולא אני צריך
לתת אותה מתנה

הבה נשמח ביומנו
בעולם של כולנו
עד שיגיע חלקנו

9.5.2015

צורת שוברי הגלים של נמל חיפה על פי ספירלת הזהב


מתווה לשוברי הגלים של נמל חיפה המורחב על פי ספירלת הזהב. קווים ישרים של שוברי גלים הם כמעט תמיד הזולים והיעילים ביותר, לכן יתכן ומתווה זה הוא מעשי.
מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה יוצר בקרב הצופים בו גירוי מתמיד לפעולה, שלעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט על רקע האנטגוניזם שיוצרים המפעלים הפטרוכימיים.
שרטוט זה נועד להקנות, כקריטריון לעיצוב מפרץ חיפה, את אמות המידה ההרמוניות והאוניברסליות של ''יחס הזהב'', ששימש את אדריכלי כל הדורות כאמת מידה אסתטית ותכנונית ראשונה במעלה.
מעבר לכך אין הרבה מה לומר, אלא לעשות בלבד. בסופו של דבר מפרץ חיפה, כמו יחס הזהב, מציע לנו דרך פעולה פשוטה ומעשית ולא יותר מכך.
יחס הזהב מופיע בטבע באלפי דוגמאות ועוזר להבין את המציאות. לכן ניסו רבים וטובים למצוא בעזרתו צופן עליון להבנת היקום והאדם. אך ההיגיון הנוצר בשכלנו באמצעותו אינו יותר מאשר צוהר להכרת יחסי הגומלין בין סדר לכאוס.

26.4.2015

מפרץ חיפה וספירלת הזהב

מפרץ חיפה וספירלת הזהב. 

הקשת התחתונה ביותר בתוך המלבן מראה כי בעבר, לפני יבוש המפרץ והקמת הנמל, היה קו החוף באזור זה בצורה כמעט מדויקת של חצי קשת. החוף היה חוף רחצה, שכונה בשם ''חוף שמן'', שאליו מתגעגעים עד היום חיפאים ותיקים. קו החוף של כל המפרץ בין חיפה לעכו דומה לספירלת זהב שלמה, כקונכיה מוארכת.

25.4.2015

שיר אהבה - שלמה ארצי וצילה דגן



מילים: איציק מאנגר
לחן: עממי אידי
תרגום: יעקב שבתאי

אנא בואה, הו בואה מחמד ליבי
ונאהב, נאהב לעולמים
אשבע לך בשמי ובשם אבי
שאחכה לך ימים רבים.
שתי שנים, גם שלוש אחכה לך,
גם חמש ושש, מחמד ליבי.
את כספי, חייל שלי, אשלח לך,
בחוט ומחט אכלה כוחי.
התגנבי לך הלילה מבית אביך
בואי נא אלי לתחנה
חיבקתיך אלי ונשקתיך על פיך
והרכבת כבר נסעה, חלפה.
הרכבת דוהרת הרחק הרחק
רגע תעצר בתחנות.
כשאני נזכר בך אז אני שותק,
אך מעיני זולגות, זולגות דמעות.
אנא בואה, הו בואה מחמד ליבי
ונאהב, נאהב לעולמים
אשבע לך בשמי ובשם אבי
שאחכה לך ימים רבים.

22.4.2015

העברת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה

בתי הזיקוק, ברקע, חולשים על פני הנוף במפרץ חיפה והורסים אותו - מראה משכונת חליסה

שאלת שימושי הקרקע, ולא זיהום האויר, היא סוגית המפתח כאשר באים לדון בנושא ניקיון מפרץ חיפה. 

זיהום האויר והים הם בעיה שאפשר לפתור יחסית בנקל: סוגרים את הארובה או הצינור ולמחרת הכל חוזר לסידרו. עם כל הכאב והסבל שגורם הזיהום לחולים ולבני משפחותיהם, זאת בעיה יחסית פשוטה. ככזאת היא גם משמשת כלי בידי פוליטיקאים ובעלי ענין, שמנפנפים בנתונים סותרים ודוחים עד לאין קץ את הפיתרון.

הבעיה המרכזית, שכרוכה בבעית זיהום האויר במפרץ, היא עצם קיומם של המפעלים, שהוא פארסה מבחינה כלכלית. אל יעד זה בתודעת הציבור ומקבלי ההחלטות חייבים לכוון כל העוסקים בנושא, כמטרה סופית וממוקדת. עליהם לבטא זאת במסגרת כל המחאות הציבוריות שהם מתכננים.

המשוואה הבסיסית בנדון היא: לא לבתי הזיקוק - כן לשדה התעופה. 
נמל תעופה בין לאומי בחיפה, שמוקף בקרית שדה תעופה של עסקי הייטק יתרום לכלכלת האזור באופן חסר תקדים.
שדה תעופה זה צריך לקום במפרץ חיפה, באותו המקום שבו מתוכנן לקום נמל המפרץ. התוכנית להקמת השדה שיזם אפרים סנה אושרה על ידי הות''ל, אך התמסמסה מכיוון שלא שולבה עם המרכיב של חיסול הדרגתי של המפעלים הפטרוכימיים.

אין די להסתפק במחאה נגד זיהום האויר ולדרוש לנטר אותו כהלכה. הצעד היחיד הנוסף שמתבקש אינו מניעת הקמת מפעלים מזהמים חדשים בלבד. המאבק לניקיון מפרץ חיפה הוא רב תחומי ויש לכלול בו, במקביל, גם התנגדות להקמת נמל המפרץ ודרישה להקמת נמל תעופה בינלאומי באותו השטח.

הציבור מעוניין ללמוד ואוהד את המאבק, אך חשוב לו לקבל הצעות פשוטות וברורות לפיתרון. הצעת הפיתרון חייבת להיות כוללת אלטרנטיבה מוגדרת היטב.

מתוך ראיה רחבה זאת מן הראוי להוסיף כי לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

מפלגת הליכוד עברה תהפוכות הרבות במהלך שנות שלטונה הארוכות. על הליכוד לשדרג את עצמו פעם נוספת, ולהפוך למפלגה ירוקה. חיפה צריכה להיות ראש החץ שלו בנדון. הליכוד הוא מפלגה ממושמעת, אך באמצעות פעילות נכונה אפשר להפנות בה את תשומת לב החברים בה לנושאים חשובים. 

18.4.2015

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.
מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.
האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.
משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.
על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 
חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?
התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.
המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.
בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.
האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?
הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.
השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?
בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.
על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.
את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.
כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.
בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.
חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.
לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

28.3.2015

מושגי היסוד של פסיכולוגית האויר

התואר המקושר ביותר לשם העצם 'אויר' הוא חופשי. אויר טבעי הוא אויר חופשי. גסטון בשלרד, בסיפרו ''אויר וחלומות'', פירט את התובנות, הדימויים, והמליצות שכרוכים ביסוד האויר, ואשר משמשים כבסיס לפסיכולוגית האויר, וביניהם: נשימה והחלמה, מעוף ודמיון, צפרות וטיסה, חירות ואומץ, מבט על ונפילה, חלל וכוכבים, יוהרה ודו משמעות, רוח וזעם, שתיקה וקול, אוירודינמיקה ותהודה, גזים וזוך, זקיפות ויושרה, דחיסה וריק, בועה ובעירה, עליון ושיממון, תכלת ולבן, נישא ונעלם, שקוף וחד, חדק וחנק, ניקיון וסירחון, אור ועור, מרחב ואופק, ועוד.

18.3.2015

בוגנוויליה


כאשר כאן סתיו
בחצי הכדור הדרומי
שורר האביב בהדריו

צמחיו היגרו אלינו
אך עונות השנה
נשארו אצלם בתודעה

בארץ הם בפריחה
בעת השלכת הערומה
וביניהם שיח הבוגנוויליה


4.3.2015

ילד על חומות עכו - סיפור אישי לרגל יום השואה הבי''ל במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ

שהייתי ילד, בערך בין הגילים 7-13, הייתי מבקר דרך קבע, כמעט כל שבת שנייה, בבית החולים לחולי נפש בעכו העתיקה. היה לי שם דוד, בנימין, שנפשו התערערה מחמת זוועות המלחמה העולמית השנייה, ואימי היתה האפוטרופוסית שלו. בית החולים בעכו היה שם נרדף, באותה תקופה של תחילת שנות ה-1960, לכל מה שקשור באי שפיות במדינת ישראל, שכן היה זה כמעט המתקן היחיד לכך. החולים אושפזו בתוך כתלי מצודת עכו, בחדרים ובחצרות שבין החומות. אנחנו, אבי, אימי, אחי ואני, היינו מגיעים בשבת בבוקר דרך שער הכניסה, ומתישבים על הדשא שלפני הגשר שמעל החפיר אשר למרגלות המצודה. הייתי צופה בחולים אשר היו יוצאים אל החפיר, שבו היתה חצר המנוחה שלהם. הם היו מאות, לבושים בחאקי, והתנהגו למופת. לא נראה היה שמגבלת המקום והצפיפות מפריעה להם. הבנתי כבר אז שלהיות משוגע זאת לא עיסקה של מי יודע מה עם החיים. אתה אמנם מקבל קורת גג, לבוש ומזון, אבל מנגד מאבד את החירות לעשות כרצונך.
מיד לאחר שהגענו הייתי מתחמק מההורים, ומתחיל לבדי בטיול במסלול הקבוע כמעט, שהיה נמשך כשעתיים. הייתי נכנס למצודה, לבית הכלא שהיא שמשה בעבר, והייתי משוטט בין תאי האסירים, שמזרונים היו פרושים בהם ועליהם שמות כמו זאב ז'בוטינסקי ואסירי ציון אחרים. הייתי יורד לפעמים אל חדר הגרדום ומביט שוב ושוב במנגנון התליה, בימים ההם עדיין המקום לא הפך לאתר הנצחה, והמתקן היה בעיני סימבולי במידת בה. היו באולמות הכלא גם כלי נשק ישנים, והמקום נראה בהחלט מתאים להיעשות למוזיאון, למרות שלא היתה שם כמעט נפש חיה. אחר כך או עוד קודם, תלוי בהחלטה ספונטנית, הייתי יוצא מבית החולים והולך לעבר חצר החאן הגדולה עם הקשתות, שגם היא היתה ריקה מאדם, ומדמיין את שיירות הגמלים והסוחרים שהיו יושבים בחאן לפני מאות שנים. לעיתים הייתי נכנס גם למסגד הגדול, ומחפש את הכספת שבתוכה טמונה שערה של מוחמד, שהיה נדמה לי כי נמצאת שם. לנמל לא הייתי מגיע כמעט. הוא היה בבחינת קו הגבול עם המציאות, מציאות שממנה הייתי מתרחק בשיטוט הקבוע שלי בין החומות העבות של העיר, שהיתה אז כולה שוממה כמעט.
הבילוי העיקרי שלי, כמין טקס קבוע שהייתי עושה כמעט כל פעם, היה לרוץ על גבי החומות של חצר התותחים הגדולה שיש בחומה לפני שער בית החולים, בסוף הטיילת הארוכה והישרה שגובלת בקו המים. לפני הריצה הייתי הייתי נעמד בכוך שבחומה בצד הכביש בסמוך לחצר התותחים, שהוא כעין מרפסת שמשקיפה אל המים מגובה עשרות רבות של מטרים, ומתבונן בגלים, בסלעים, במים העמוקים ובמרחק הרב, ותוהה אם אפשר לקפוץ מהגובה הזה למים. אחר כך הייתי מתחיל בטכס. הטכס היה לעלות על גבי החומה, שחרכים לירי תותחים קבועים בה ברווחים של מטרים אחדים, ולרוץ לאורכה. החומה בנויה מאבנים מסותתות באורח גס, אשר יכולים לשמש כל אחד למדרך ילד, אך הם אינם מפולסים ויש הפרשים של סנטימטרים אחדים בגובה של כל אבן ביחס לאחרות. חרכי הירי, לתותחים יצוקים ענקים ועתיקים שבשנים הראשונות עוד ניצבו במקום אחדים מהם אך במשך הזמן נעלמו כולם, הם ברוחב של כחצי מטר בצד החצר ועד לשני מטר בצד שפונה לים. הייתי רץ במרכז החומה, מדלג על המפתח ברוחב מטר לערך של כל חרך תותח באמצעיתו, עד שהייתי משלים כך כמה עשרות מטרים. מעלי היו השמיים, למרגלותיי הים, ובליבי התכלת. תפילה אחת היתה כל העת בליבי. דבר אחד ביקשתי בלבבי, והוא שכשאגדל אזכה לכתוב את הסיפורים של אימי ניצולת השואה. היא היתה מספרת לנו מעט מידי פעם, אך בעיקר נחרת במוחי הסיפור שהיא כבר כתבה אותם פעם והכתב-יד ירד לטימיון. הבנתי שאני, כילד ניצול שואה, נימצא בין מיצרי השכחה שממתינה לי כמבוגר. באותם ימים המושגים הרווחים היו בעיקר 'היסתדרות' ו'בן גוריון', ולשואה לא היה סיכוי להתנחל בתודעה הציבורית, ולפיכך גם בתודעה האישית. נדונתי אם כן, עוד מילדותי, לחיים של שכחה עצמית, ולא חשבתי אלא על מפלט אחד מכך, והוא לכתוב את קורותיה. לאחר כמה דקות של ריצה על החומה הייתי יורד וחוזר לבית המשוגעים, וזה היה פחות או יותר הסימן שחוזרים הביתה. מעולם לא סיפרתי להורים מה עשיתי, והם גם לא שאלו. היתה לי גם ילדות נוספת, של חופי ים, ודודים ומושבים, בתי ספר,  חברים ועוד, אך החומה העתיקה היתה עולם בפני עצמו שמעולם לא סיפרתי עליו, וגם לא על התקוות החבויות שהתגלמו בו. התקופה הזאת נמשכה שנים לא מעטות, כי אני זוכר שהפסקתי לרוץ על החומה לאחר שאמרתי לעצמי שאני כבר גבוה מידי מכדי לראות בבירור את הפרשי הגבהים שבין האבנים שעליהם רצתי, והסכנה למעוד היא לפיכך מוחשית הרבה יותר. כשהייתי ילד קטן גם אם הייתי נופל, היה לי עדיין סיכוי להישאר על גב החומה, אך אם הייתי נופל כילד גדול קרוב לוודאי שהייתי מתגלגל אל התהום.
כחייל טרי בשירות סדיר חוויתי את משבר מלחמת יום הכיפורים, והדבר הביא אותי, לאחר שנות נעורים בסגנון הסיקסטיס על מדרגות בית רוטשילד בחיפה, לשוב אל המסקנה שאין לי מוצא אלא לכתוב את סיפורי אימי כדי ליצור זהות אמיתית משלי. נסעתי לחו''ל לשנתיים, והקפתי את העולם. ראיתי ערים לעייפה, וחזרתי לבית הוריי בחיפה, בשכונת הדר בקצה רחוב הרצל שלפני בית התעשיה. ידעתי שבכל מקום שאליו אפנה אני נדון לשכחת השואה ולשכחת מוצאי. לכן ביקשתי מאימי, כלאחר יד, שתספר לי את סיפוריה. הקלטתי אותה כמעט מידי יום במשךי חודשים אחדים, ובמהלך שנים רבות לאחר מכן עמלתי, בדרך שתיארתי בספר 'הנסיך הקטן נוחת', ליצור את ההארה והמיתוס המתמשך שיאפשרו לי להנציח את הסיפורים בדרך המפוארת ביותר שאוכל, משימה שלא חדלתי ולא אחדל ממנה לעולם. הקלטת הסיפורים התרחשה באביב-קיץ שנת 1978, זמן קצר לפני שנחתם הסכם השלום עם מצרים, ואני חי מאז בתחושה שמסרנו את סיני וקיבלנו בתמורה את פסטיבל חומות עכו.
את הסיפור על הריצה על החומות סיפרתי לראשונה לפני כשנה בפני תלמידים, שמורתם הזמינה אותי לטכס יום השואה לאחר שקראה את 'סיפורי גולדה', שהוא שם ספר הזכרונות של אימי שיצא לאור במהדורה צנועה. חשבתי שנסגר מעגל, אך כחודש לאחר מכן ראיתי סרטון על האנדרטה לזכר השואה שעיצב האדריכל ליבסקינד במרכז ברלין. האנדרטה בנויה כחצר שבה ניצבים מאות קוביות בטון בגובה מטרים אחדים, בגדלים ובצורות שונים במקצת, אשר ביניהן מפרידות מעין סמטאות צרות. לא התעניינתי בזמנו באנדרטה למרות הפירסום הרב שלו זכתה, אך בסרטון שבו צפיתי ראיתי בחור שמדלג על גבי קוביות הבטון. וואלה, אמרתי לעצמי, זה בדיוק מה שעשיתי על גבי חומות עכו העתיקה כשהייתי ילד.
לאחר השנים הרבות שהשקעתי בעריכת זכרונות אימי ובעיצוב מעגלי התובנות המורכבים שסביבם, חשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אימי כבר היתה מבוגרת מאד, מעל גיל שמונים, והיתה לה שגרת יום קבועה. היא היתה יושבת במרפסת שברחוב הרצל ומשקיפה על התנועה ברחוב, ביחד עם המטפלת שלה. כל אורח בביתנו היה מקבל עותק מהספר 'סיפורי גולדה', ומידי פעם היו גם מתקשרים מעיתון או ארגון כלשהוא ומבקשים לשוחח איתה. כך עברו השנים, כשאנו חשים כמו דגל גאה להנצחת השואה והתקומה, ואימי מתכננת כיצד להגיע לגיל מאה. זאת עד שבאו הבולדוזרים והחריבו את עולמנו, וגרמו למותה בטרם עת. את הבולדוזרים הביא ראש העיר, לצורך פרויקט משולב של הקמת המטרונית ושדרוג התשתיות ברחוב. הבולדוזרים פעלו בלי מנוח במשך שנים אחדות, כשהם יוצרים מטרדי אבק ורעש בלתי פוסקים. בהדרגה הפכנו, ככל שהחפירות התקדמו, לנצורים ומנותקים מיתר העולם, כמו תושבי הרחוב ב'תעלת בלאומילך'. המדרכה וגם הרחוב נמחקו, והקטע שלפני ביתנו הפך בלתי עביר לרכב. אחות קופת חולים, רופא, אמבולנס, וכל רכב הצלה ושירות, פסקו מלהגיע אל ביתנו, כי לא יכלו להתמודד עם קשיי העבירות. לא קיבלנו מהעיריה שום הנחיה ושום סיוע. הכל נחת עלינו בהפתעה גמורה, תוך אי ודאות לגבי כל מה שעומד להתרחש מבחינת תכנון ולוח זמנים. הוודאות היחידה היתה ערימות האבנים שנערמו שוב ושוב מתחת למרפסת, מגיעות לגובה רב ומזכירות את ערימות הגוויות בברגן בלזן. בעקבות הבולדוזרים הגיעה גם, בתזמון מושלם, אוכלוסיה חדשה לבנין ולשכונה, של מפרי חוק משלל גווני הקשת, אשר השליטו טרור ותחלואה.
כל העם ראה והריע. ראש העיר שיעשע אותו בהבטחות, באירועי חינם, ובפרויקטים פומפוזיים, והעם לא טרח להבין שהוא מכחיד שכונה שלמה. אימי דעכה אט אט במהלך אותם שנים, והפכה לסיעודית ובסופו של דבר נפטרה, ביום שבו נפתח נתיב המטרונית החדש לתנועה. זאת לאחר שהעץ הגדול לפני המרפסת נכרת, והמדרכה שלפני הבית הוצרה מאד והפכה בלתי נגישה לחניה. מכיוון שבזמנו התנגדתי להקמת האיצטדיון בדרום העיר, ולפרויקט 'מגדלי מגידו' לפניו, כי חשבתי שהם אינם ראויים ומהווים בזבוז כספי ציבור, חייתי בתחושה שכל פרויקט המטרונית לפני בית אימי בוצע על ידי ראש העיר במטרה להתנקם בי.
המטרונית מובילה מעכו לחיפה. הפס האדום שלה מוביל מהחומות שעליהם הייתי רץ בילדותי אל האצטדיון שאמור לשמש להן תחליף. אני לא מוותר על הזיכרון האישי שלי והפס של המטרונית יזכיר לי לעד את אימי ז''ל.

15.2.2015

החשיבות שיש לחיסול המפעלים הפטרוכימיים המזהמים במפרץ חיפה

נושא מרכזי לעתיד ישראל הוא החשיבות שיש לחיסול המפעלים הפטרוכימיים המזהמים במפרץ חיפה, שגם מסוכנים מאד מבחינה ביטחונית.
במקומם יש להקים אזורי מגורים, מסחר ותעשיה מתקדמים.
בדומה לפינוי הבסיסים הצבאיים במרכז, יעזור דבר זה מאד לפתרון בעיית הדיור.

המפעלים הפטרוכימיים, ובראשם בז''ן, יושבים על קרקעות יקרות ערך, לחוף ים ונחל וצופים אל נוף מרהיב, בלב ריכוזי אוכלוסיה. המסים שהם משלמים למדינה נמוכים לאין ערוך לעומת המסים שתשלם אוכלוסיה שתגור במקום בערים חדשות שיקומו על שטחי המפעלים. 

בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם: מנקים את מפרץ חיפה, שעוסקת בנושא.

בימים אלה מתנהל הליך התנגדויות לתוכנית המתאר החדשה של חיפה, אשר  מצדדת בהמשך פיתוח המפעלים ובהקמת נמל ענק עם שטחי מגרשי מכולות אינסופיים. את הנמל והמפעלים צריך להעביר לארצות עולם שלישי, ולו מסיבות של כדאיות כלכלית, כמו שהעבירו בשעתו את תעשיית הטקסטיל לארצות כאלה.

ראש העיר חיפה, יונה יהב, והקואליציה שלו, מצדדים בהקמת הנמל ובפיתוח המפעלים, וכתוצאה מהכשל הזה חיפה הולכת ומתפוררת מבחינה כלכלית-חברתית.

כאלטרנטיבה לתוכנית המתאר המוצעת, שדוגלת בהמשך פיתוח המפעלים המפטרוכימיים והקמת נמל ענק, מובאת כאן תוכנית מפורטת להפיכת מפרץ חיפה לאזור מגורים ותעסוקה מתקדמים. מדובר בתוכנית משולבת, אשר בה כל המרכיבים כרוכים זה בזה. תוכנית מורכבת זאת צריכה לכלול, בתוכנית מתאר חדשה, בין היתר את המרכיבים הבאים:
א. פינוי כל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, מא' ועד ת', כאשר יש להתחיל עם חוות המיכלים לחוף הים בין נמל הקישון לקרית חיים, שבה נמצא גם מיכל האמוניה המסוכן. פינוי חוות המיכלים יאפשר יצירת טיילת לאורך חוף הים, והקמת רצועת נופש שמאחוריה שכונות מגורים יוקרתיות. את רצועת החוף יש להאריך ולפתח בהדרגה באותה המתכונת עד לנהריה.
ב. בשטחי המפעלים, ובאמצעות שידרוג השטחים הבנויים והפתוחים הנוספים באזור, שבהם מתאפשרת כיום בניה מינימלית בלבד, בין היתר מחמת זיהום האויר הכבד, תתאפשר תוספת של מאות אלפי דירות, ואזורי מסחר ותעסוקה מתקדמים, אשר תשנה את פני האזור לחלוטין, תוך יצירת תקבולי מסים למדינה שיהיו גדולים עשרות מונים מאשר כיום.
ג. הרחבת נמל חיפה חייבת להיעשות במידה מתונה בלבד, כך שיענה על צרכי המשק הישראלי והובלה יבשתית למדינות סמוכות. אין צורך בנמל שמגיעות אליו אוניות ענק כדי לפרוק המוני מכולות שנטענות למחרת על אוניות קטנות. בחלקו הצפוני של הנמל החדש ישולב מסלול נחיתה ארוך לתוך הים עבור מטוסי נוסעים גדולים, שיהיה המשך של שדה התעופה הקיים.
ד. יש להגדיל את שדה התעופה חיפה ולהפוך אותו לשדה בינלאומי שיספק תעסוקה לאלפי תושבים, על חשבון התוכנית להרחיב את שטחי מגרשי המכולות שגובלים בו, אשר יספקו תעסוקה לתושבים בודדים. 
ה. את פארק הקישון יש להרחיב באופן שיהפוך לפארק מטרופוליני. את ערוצי הנחל במישור המפרץ יש להרחיב ולהגדיל באופן שישמשו את התושבים גם לפעילות נופש ימית. בלב הפארק יש להקים קרית ספורט בינלאומית, ובמרכזה איצטדיון כדורגל במקום זה שהוקם בדרום חיפה. 

11.1.2015

מנין ט''ל - 39 בתאריכי 4 הצומות שכרוכים בתשעה באב

במסורת היהדות יש 6 ימי צום במהלך השנה. 4 מהם קשורים לתשעה באב, ואלה הם:

10 בטבת - צום תחילת המצור על ירושלים
17 בתמוז - צום פריצת החומות וימי בין המיצרים
9 באב - צום חורבן הבית
3 בתשרי - צום גדליה 

כאשר מסכמים את המספרים של ימי התאריכים התוצאה היא 39, שהיא מניין אותיות ט''ל.

להלן החישוב: 10+17+9+3 = 39