9.2.2021

פילמוגרפיה של סרטים שנוצרו בחיפה, עכו והקריות

לא מעט מסרטי פסטיבל הסרטים הבינלאומי שמתקיים בחיפה, מידי שנה בסוכות, עוסקים בעיר ובאנשיה באורח עקיף. בסרטים רבים שהוקרנו בפסטיבל אפשר למצוא התיחסות למציאות החיפאית. לדוגמא: איכות הסביבה, ים וחופים, שואה והגירה, אורבניזם וכדומה. גם סרטי הפסטיבל שעוסקים ביחסים אישיים נתפשים דרך הפריזמה החיפאית המיוחדת, של עיר במשבר, תלושה מהמציאות, שתושביה נשאבים למערכות יחסים מורכבות ופגומות.

חיפה היתה, בימי תור הזהב של אולמות הקולנוע, עד להמצאת הוידיאו הביתי בשנות ה-1980, שיאנית העולם במספר המושבים לנפש באולמות. יש דמויות בינלאומיות מפורסמות שהיו קשורות לענף המקומי, כמו ד''ר מרים אדלסון, שהוריה היו בעלי בית הקולנוע הקטן ''מירון'' בהדר. מנחם גולן הוא טברייני אשר נולד בחיפה. יוצאי חיפה רבים השתלבו בתעשיית הסרטים בהוליווד. יפהפיות חיפאיות, מדליה לביא עד מורן אטיאס, הפכו לשחקניות קולנוע בינלאומיות. בתעשיית המדיה הישראלית יש יוצרים רבים שגדלו בחיפה, וביניהם גיל זייד ונירו לוי.

אם מניחים את חיפה, והיצירות שמתרחשות בה, על גרף ציר הזמן בשני קווים נפרדים, רואים שהסרטים  הופכים להיות אישיים יותר, בעוד שהמציאות החיצונית הופכת להיות בלתי אישית. 
בשנות ה-1950 וה-1960 הסרטים עסקו יותר באתוס הציוני והחברתי, שבו כמעט ולא היה מקום לנושאים פרטיים. חיפה היתה, לעומת זאת, עיר נמל ציורית טובלת בירק, וכל אחד יכול היה למצוא בה פינה אישית. 
בהדרגה הסיפורים הפכו להיות אישיים יותר, כאשר שיאם הנוכחי הוא חיפוש אחר אמת פנימית. הנוף החיפאי, לעומת זאת, הפך להיות תעשייתי ומזהם, כוחני ובלתי אישי. מגרשי המכולות הענקיים אך שוממים, המפעלים המזהמים, תוכניות הבינוי המנותקות, וההידרדרות החברתית-כלכלית, הפכו לחלק מרכזי מהביטוי היצירתי.
טרם ניתן ביטוי בסרטים החיפאיים להשתלטות אילי ההון על מרחב המטרופולין, באמצעות פרויקטים שהם המשך מגלומני של אישיותם. 

מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה מעורר תחושה של אויר פסגות, ויוצר בקרב החיים בו גירוי מתמיד לפעולה, אשר לעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט לנוכח האתגרים הסביבתיים הרבים.

אי אפשר לנתק את חיפה גם מהתפתחות הטלוויזיה. בראשית שנות ה-1960 נקלטו בחיפה, לראשונה בישראל, שידורי הטלוויזיה מלבנון. ילדים רבים עמדו מחוץ לחנויות למכירת מכשירי טלוויזיה וצפו, במהלך ערבי השבוע, בשידורים אלה שהיו בשחור-לבן, ותוכנם היה ברובו סרטים מצוירים. במוצאי השבתות הילדים הלכו, יחד עם בני משפחתם, לסרט רחב יריעה בצבעים באחד מאולמות הקולנוע.


חיפה היא עיר נמל אסטרטגית,  ומשחר ההיסטוריה היו ערי הנמל לב הציביליזציה. החל משנות ה-1960, תעבורת הנוסעים האוירית העבירה את מוקדי ההון האנושי לאזורים בקרבת נמלי תעופה. ההובלה הימית במכולות, אשר התפתחה אף היא באותן שנים, ביטלה את חשיבות עיר הנמל כמרכז תעשיה, מסחר ושרותים. בנוסף, היא תופסת שטחי חוף עצומים. כתוצאה מתמורות תחבורה מפליגות אלה הפכו ערי הנמל, תוך פחות מדור אחד, כמעט לשממה אורבאנית.

בשל חשיבות נמל חיפה כנמל יעד, מן הראוי להתחיל את הסקירה הפילמוגרפית אודות העיר בסרטים שכרוכים בו. שני סרטים ידועים נוצרו, עוד בשנות ה-1960. מרבית העלילה מתרחשת על גבי ספינה, אך חיפה מזוהה בהם כסמל מרכזי:
  • ''אקסודוס'' [1960] - הסרט ההוליוודי המצליח על פי סיפרו המכונן של ליאון יוריס, אודות ספינת המעפילים שהבריטים מנעו מהם את הכניסה לארץ.
  • ''דליה והמלחים'' [1964] - סרטו של מנחם גולן, בהשתתפות שלישית גשר הירקון, אודות נוסעת סמויה בספינת נוסעים שנמצאת בדרכה לחיפה. 
 
להלן הפילמוגרפיה המלאה של סרטים שנוצרו בחיפה, עכו והקריות:
  • ''השיבה לחיפה'' [1982] - סרט פלסטינאי אודות זוג פליטים פלסטינאים משכונת חליסה, הפוגשים מחדש את בנם אשר ננטש כשתינוק כשברחו, ואומץ על ידי משפחה יהודית. 
  • ''המאהב'' [1986] - על פי סיפרו של א.ב. יהושע, שעוסק בתובנות אישיות בעקבות מלחמת יום הכיפורים. גיבורי העלילה חיים בחיפה.
  • ''קשר עיר'' [1998] - סרטו של יהונתן סגל שמתרחש בחיפה, אודות התפוררות תא משפחתי שמתפורר מחמת הצימאון לאהבה נוספת. 
  • ''יום יום ''[1998] - קומדיה של עמוס גיתאי על החיים האפורים של צעיר בצל אימו בחיפה האפורה. בשנות ה-1970 התחיל עמוס גיתאי, יליד חיפה, ביצירת סרטיו הרבים, שלא מעטים מהם עוסקים בעיר. דוגמא אחת היא שלושת הסרטים הדוקומנטריים הקצרים אודות ואדי רושמיה. 
  • ''חצוצרה בואדי'' [2002] - רומן בין סטודנט יהודי לצעירה ערביה שמתרחש בואדי ניסנאס. על פי ספרו של סמי מיכאל. 
  • ''כנפיים שבורות'' [2002] - דרמה משפחתית שמתרחשת בחיפה בשנות ה-1990, עם קטע מרכזי שמתרחש בחורבות בריכת ''הפועל'' ההרוסה. 
  • ''בקרוב יקרה לך משהו טוב'' [2006] -  נער בורח מביתו במושב בחיפוש אחר אחותו שמתגוררת בחיפה ועובדת כדיילת בספינת שעשועים.
  • ''ציון ואחיו'' [2009] - על רקע שכונה קשה בפרבר של חיפה, הסרט מספר את סיפורו של ציון, נער כבן 14 ואחיו הגדול אשר להם מערכת יחסים הדוקה. 
  • ''פעם הייתי'' [2010] - סרטו של אבי נשר מתאר את הווי החיים של ניצולי שואה בשנות ה-1960.
  • התפרצות X'' [שנת 2010] - פרופסור בטכניון מגלה כי לאשתו יש מאהב, עושה מעשה נורא, ונאלץ להתמודד עם התוצאות.
  • ''שיר ערש לאבי'' [2011] - סירטו הביוגרפי של עמוס גיתאי, בכיר יוצרי הקולנוע החיפאיים ואחד מיוצרי הקולנוע החשובים בישראל, אודות אביו האדריכל שהיה ממתכנני חיפה. 
  • ''לצוד את הזמן'' [2012] - סרטו הדוקומנטרי הקצר של ערן ברק, שעוסק בחוויותיו כצעיר שעבר לגור בחיפה, ופוגש בציד הנאצים החיפאי המפורסם טוביה פרידמן. 
  • ''הגנן'' [2012] - סרטו של הבמאי האיראני הידוע מוחסן מחמלבאף, שמתרחש בגנים הבהאיים בחיפה, ומתמקד בתובנות רוחניות.
  • ''את לי לילה'' [2014] - צעירה חיננית וכישרונית מקריבה את חייה לטובת טיפול באחותה המפגרת, לאחר שהיא נשאבת לתוך מערכת היחסים עימה. הסרט מתרחש בשכונת נווה יוסף בחיפה. 
  • ''היורד למעלה'' [2015] - סרטו של אלעד קידן שעוסק בשני גברים זרים שנפגשים ברחובות המדרגות של חיפה. האחד עולה במדרגות והשני יורד. 
  • ''ארץ פצועה'' [2016] - שוטר חיפאי מפליל את מפקדו המושחת על רקע פיגוע דמים שמתרחש בעיר.
  • ''ואז היא הגיעה'' [2017] - סיפור אהבה של צעיר ממשפחה חיפאית ידועה עם נערה ירושלמית שפגש במקרה. 
  • ''זונה כמוני'' [2019] - סרט דוקומנטרי זוכה פרסים באורך כשעה, שעוסק בסחר הנשים למטרות זנות. סוחר הנשים הוא חיפאי, ואתרים שונים הם במרחב המטרופולין. 
  • ''לילה בחיפה'' [2020] - סרטו של עמוס גיתאי שעוסק בסיפוריהם האישיים של דמויות שמבלות במהלך לילה אחד במועדון לילה חיפאי. 

ברשימת משנה אפשר להוסיף את הסרטים שנוצרו בעכו והקריות:

''מגנטו'' הוא גיבור על מעולם הקומיקס, שמככב  בסדרות הטלוויזיה המאוירות, ובסרטים שוברי הקופות של חברת ''מארוול'', החל משנות ה-1960 ועד ימינו, לצד דמויות קומיקס נוספות כמו ה''איקס-מן'', ''הרביעיה הפנטסטית'' וכדומה. מגנטו הוא מנהיג המוטנטים שנאבקים באפליה מצד המין האנושי, ומעורר רגשות אמביוולנטיים של אהבה או שנאה כלפיו. בעברו הוא יהודי ניצול שואה, אשר שיקם את חייו לאחר השואה כרופא בבית חולים לחולי נפש בפאתי חיפה. 

סרטים בקטגוריות נוספות שקשורים לחיפה הם בנושאים הבאים: לבנון, גליל, עמק. הסרטים הם רבים ומגווונים, ומראים על עומק האחיזה של מרחבי הצפון בתרבות הקולנוע בישראל. 

8.2.2021

הסרט ''הדברים שיבואו'' [1936] על פי ספרו של הרברט ג'ורג' וולס

הרברט ג'ורג' וולס (1866 - 1946) היה סופר, הוגה דעות, עיתונאי, סוציולוג והיסטוריון אנגלי, שנחשב לסופר המכונן של ז'אנר ספרות המדע הבידיוני. בספריו הוא כלל ביקורת ביקורת חברתית נוקבת. ספריו המפורסמים הפכו לסרטים. וולס היה אחד מהוגי הדעות ומעצבי דעת הקהל החשובים והבולטים ביותר בזמנו. בסיפרו ''העולם יוצא לחופשי [1914] וולס ניבא את אפשרות קיומה של פצצת האטום, והזהיר מפני סכנות המלחמה האטומית. המדען ליאו זילארד, אחד מאבות הפצצה, טען כי לספר זה היתה השפעת מכרעת עליו. בשנת 1933 סטודנטים  נאצים ביותר מ-30 אוניברסיטאות גרמניות חיפשו בספריות אחר ספרים שהם הגדירו כ''בלתי גרמניים''. בין הכתבים הספרותיים והפוליטיים שהם השליכו ללהבות היו יצירותיו של ה.ג. וולס.


ספרי מדע בדיוני של וולס אשר הפכו לסרטים הם:

מכונת הזמן - גיבור העלילה הוא ממציא מכונת זמן, שהוא נע באמצעותה בתקופות שונות, מהעבר הפרהיסטורי ועד לעתיד הרחוק מאד. 

האי של ד''ר מורו - מדען מטורף הופך חיות ליצורים אנושיים באמצעות ניתוחי השתלות, עד שהעניינים יוצאים מכלל שליטה.

מלחמת העולמות - יצורים ממאדים פולשים לכדור הארץ ומחסלים כמעט לחלוטין את המין האנושי, עד שמתגלית הדרך הפשוטה והיעילה להשמידם.


''צורת הדברים שיבואו'' הוא ספר משנת 1933 של וולס, אשר בו הוא חוזה בכישרון נבואי את המלחמה העולמית שתפרוץ בשנת 1939 בעקבות הפצצות מסיביות מהאויר. וולס מתאר את מאה השנים שיבואו בעקבות המלחמה, כשהוא מכיל בתיאוריו את האנושות כולה, כמאה שמשלבת קידמה וקונפליקט. היצירה הספרותית הפכה, יחד עם כתבים אחדים נוספים  של וולס, לתסריט שהוא חיבר במלואו לסרט מדע בדיוני עתיר תקציב, שנוצר באולפני ''לונדון פילם'', תחת השם המקוצר הדברים שיבואו - Things to Come [שנת 1936] . המפיק היה אלכס קורדה, הבמאי ויקטור המילטון מנדס, וכיכבו רונלד מייסי וראלף ריצ'ארדסון. הסרט נחשב, בזכות התפאורה העתידנית העשירה, להישג טכני יוצא דופן.


התפתחות התעופה בפועל הייתה מואצת ביותר. ה.ג. וולס חזה בשנת 1900 כי יחלפו עוד דורות אחדים עד שימציאו את המטוס, אך כבר בשנות ה-1930 אמר וינסטון צ'ר'ציל כי ''המצאה ארורה זאת תביא למלחמות קשות''. את הסימן הראשון לאקלים הפוליטי הבלתי יציב שיוצרים חידושים בתחום התעופה, ניתן למצוא עוד בסוף המאה ה-18, במהפכה הצרפתית שהתרחשה פחות מעשר שנים לאחר המצאת הכדור הפורח, שהיה אמצעי התחבורה האווירי המוצלח הראשון בהיסטוריה. הכדור הפורח הראשון נחשב, יחד עם הגלגל והדפוס, כאחד מעשרת ההמצאות הטכנולוגיות הגדולות ביותר בתולדות המין האנושי.  חוזה ורסאי, שציין את כניעת הרייך השני לבעלות הברית בסיום מלחמת העולם הראשונה אסר על הגרמנים לבנות מטוסים, והם חשו כי נשללת מהן האפשרות להגן על עצמם ולהתפתח. התעופה סיפקה לנאצים את כושר הניידות הדרוש לפיתוח תוכניותיהם השטניות. הוגי דעות ופוליטיקאים שקישרו בין הצורך המטריאלי לצורך הרוחני, עיבדו את התנועה כלפי השחקים לאידיאולוגיה מעשית, וסיפקו לעם הגרמני המיליטריסטי את התודעה למימוש הפקודות שקיבל. ביניהם היו פרידריך ניטשה, אוסוואלד שפנגלר וקרל האושופר. הם פיתחו את תיאורית הסופרמן הגרמני, השולט בעולם מהאוויר בכוח, ומפתח את מרחב המחיה שלו. בימי המשטר הנאצי עברה השתלבות התעופה בחיי המדינה הקצנה. התעופה הובילה את הכלכלה והחברה. בין השנים 1933-1939 מספר העובדים בתעשייה זאת צמח משלושת אלפים לשני מיליון. חיל האוויר הגרמני חלש על הפוליטיקה העולמית, וזכה עבור היטלר במלחמותיו הפוליטיות בסוף שנות השלושים.  אחדים מהנאצים הבכירים ביותר הגיעו מתחום התעופה, ועסקו  גם בנושא הפיתרון הסופי. סרטי תעופה, בכל תתי הז'אנרים, כמו: דרמות רומנטיות, דרמות חברתיות, סרטי פעולה, מלחמה, מדע בדיוני, דוקומנטריה, חדשות, תעמולה ועוד, היו נפוצים ופופולאריים עוד במשטר ויימאר, ובגרמניה הנאצית הם הפכו להכי פופולריים. הם היו חלק קטן בלבד מסרטי התעופה שנוצרו ברחבי תבל, בעיקר בהוליווד, שעיצבו את דעת הקהל בתקופה זאת שמכונה ''תור הזהב של התעופה''. הקולנוע והתעופה קשורים בטבורם. הם נוצרו כמעט באותה שנה והתפתחו יחדיו בקשר הדוק, טכני, פרסונלי, וציבורי. הקולנוע האדיר את התעופה, ונוצל עוד מתחילתו לצרכי גיוס דעת הקהל. על רקע זה נוצר באנגליה הסרט ''הדברים שיבואו''.


בסרט יש שלושה חלקים נפרדים אשר שונים מאד בסגנונם זה מזה, באופן שמאפשר את התפתחות הנרטיב כ''היסטוריה אלטרנטיבית דיסטופית'':

החלק הראשון, הקצר, מתחיל בשנת 1940. לונדון מופצצת לפתע מהאויר על ידי גלי מפציצים. הטייס ג'ון כבל [רונלד מייסי] וחבריו מגויסים, במסגרת הגיוס הכללי למאמץ המלחמתי. מתחילה מלחמה עולמית שנמשכת כשלושים שנה, ומכלה את משאבי האנושות. בסוף המלחמה לונדון היא עיי חרבות. בשנת 1966 פורצת בה מגיפת זומבים, כתוצאה מהפצצות גזים אויריות, שמשמידה את מחצית האוכלוסיה.

בחלק השני, הארוך והמוצלח ביותר מבחינה קולנועית, על מתרחשת התפנית העלילתית להיסטוריה האלטרנטיבית הדיסטופית. האוכלוסיה ששרדה בלונדון נסוגה לימי הביניים  החשוכים, עם משטר פיאודלי אשר בראשו עומד שליט עריץ וססגוני [ראלף ריצ'ארדסון]. תשוקתו העיקרית היא לשפץ את גרוטאות המטוסים הבודדים שנותרו לו, על מנת שיוכל לפתוח במלחמה נוספת. ימי הביניים ניכרים היטב בתפאורה, בדמויות, במערכות היחסים, ובאורח החיים הפרימיטיבי. יום אחד, בשנת 1970, נוחת בעיר לפתע מטוס חדיש, ויוצא ממנו הטייס ג'ון כבל, שנראה כאילו הגיע מהחלל החיצון. הוא כעת שגריר של ''כנפיים מעל העולם''. זהו תאגיד של טייסים ומדענים, הממוקם בעיר בצרה בעיראק, ששם לו למטרה להקים מחדש עולם חסר גבולות, מונע על ידי שאיפה לקידמה ושלום. כצעד ראשון ומרכזי לשיקום העולם תחת פיקוחו, מציע התאגיד שירותי תחבורה אוירית של דואר, אספקה ונוסעים. 

החלק השלישי של הסרט מתרחש בשנת 2036, לאחר שהתאגיד השתלט על כל העולם, ובנה אותו מחדש כאוטופיה תעשיתית-מדעית-טכנוקרטית. האנושות מתגוררת בערים תת קרקעיות עם שמש מלאכותית, ומקדישה עצמה לשלום ולקידמה מדעית. כעת כל שנותר הוא לשגר את האנושות בהדרגה אל החלל, למרות הסיכון שכרוך בכך. אך סיכון חיי האסטרונאוטים הראשונים, והקידמה בכלל, אינם מוצאים חן בעיני אמן אחד, שטוען כי הקידמה מנוגדת לטובת הפרט. הוא מצליח להסית את ההמון, שמסתער על התותח האלקטרו-מגנטי הענק שעומד לשגר את האנשים הראשונים אל הירח. למרות ההסתערות משוגרת החללית בהצלחה. בסצינה הבאה, שהיא האחרונה בסרט, המנהיג, שהוא נכדו של כבל, צופה אל הכוכבים כמושא של שאיפה אינסופית לקידמה, אשר בלעדיה לא יהיה מסוגל המין האנושי לשרוד. משפט הסיום שלו: ''היקום כולו או לא כלום!'', הוא מהמפורסמים בתולדות הקולנוע.


המנהיג כבל מופיע בסרט כדמות בעלת יופי ארי, ואף מצולם מזווית נמוכה, כמו האתלטים בסרט ''אולימפיה'' של ריפנשטאל. ההתעקשות שלו לשגר את האסטרונאוטים לחלל מזכירה, באופן פרדוקסלי, את התעקשותו של היטלר בסוף מלחמת העולם השניה לייצר את טילי הוי-2 על חשבון כלי נשק קונבנציונליים. יתכן בהחלט כי הסרט שימש מקור השראה להיטלר, שהיה חובב סרטים מושבע.


ליוצרי הסרט עצמם שימש גם הסרט מטרופוליס [1927] של פריץ לאנג מקור השראה ביצירת התפאורה. זאת  למרות  שוולס שנא סרט זה, שאותו הגדיר כ''מלא שטויות''. הוא ביקש מיוצרי סירטו שיעשו בדיוק את ההיפך ממה שעשה לאנג ב''מטרופוליס'', אך במסגרת הוראה זאת ש''יעשו כל מה שעולה על רוחם''.


הסרט נחשב עד היום לאחד מסרטי המדע הבידיוני החשובים ביותר שנוצרו אי פעם. הוא זכה להצלחה קופתית וביקורתית חלקית בלבד, לאחר צאתו לאקרנים בשנת 1936. הפגמים בשטף התסריט, הדיאלוג הפומפוזי, הדמויות הסטריאוטיפיות, וחוסר הרגש לעומת עודף הדידקטיקה, היו כולם בעוכריו, כיוון שהם גימדו את הצופים. מאחר שהציבור האנגלי האמין שהסרט צפה את מלחמת העולם השניה והבליץ, הוא זכה להפצה ענקית מחודשת בשנת 1940. 


הסרט הוא יצירת מופת בזכות רוחב היריעה חסר התקדים שמתרכז לנרטיב אחד, עם סצנות בלתי נשכחות אחת אחרי השניה, ורושם חזותי עז. יתכן שהקיצוצים הרבים בשלב העריכה, מסרט באורך של יותר משעתיים לסרט באורך של כשעה וחצי, פגמו ביכולת העברת המסרים המורכבים. בשנת 2013 זכה הסרט למהדורת DVD מתוקנת ומורחבת, שכוללת גם שחזור פס הקול המוזיקלי המוצלח, וקטעי תפאורה שלא שולבו במהדורה המקורית. ביוטיוב אפשר למצוא גם מהדורה משופרת בצבעים.


כל אלה אינם משתווים לספר ''צורת הדברים שיבואו'' בעצמו. הספר כולל תחזיות פוליטיות הרבה יותר מפורטות, חלקן מדויקות, אודות פרוץ מלחמת העולם השניה וההיסטוריה שתתרחש לאחר מכן. הספר זכה להשפעה רבה החל משנת הפצתו בשנת 1933, עד שמאורעות מלחמת העולם השניה האפילו עליו. 


מן הראוי לסיים כאן בפיסקת הסיום של הביקורת המקורית על הסרט ב''ניו יורק טיימס'' משנת 1936: ''הסרט הוא חיזיון יוצא דופן, פנטזיה, אם תרצו, שמושפעת מרצועות הקומיקס של פלאש גורדון ובאק רוג'רס. אבל הוא גם סרט עם רעיונות מבוטאים באופן דרמטי ועם קסם חזותי. אין דבר שאנחנו יכולים לעשות עכשיו, אלא לשבת ולחכות לשואה [holocaust]. אם מר וולס צודק, אנחנו נמצאים במאה מעניינת.''