המילה ''ליטני'' [''Litany"]

למילה ''ליטני'' [''Litany"] יש משמעויות אחדות, אבל הנפוצה ביותר היא:

רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה של משהו, בדרך כלל תלונות או בעיות.

לדוגמה:

"נציג שירות הלקוחות נאלץ להקשיב לשורה ארוכה של תלונות על המוצר הפגום."

"הנאום של הפוליטיקאי היה פשוט רצף של הבטחות ריקות."

המשמעות המקורית של המילה מתייחסת לסוג מסוים של תפילה: זוהי תפילה הכוללת סדרה של בקשות או תחנונים מצד המתפלל או מוביל התפילה, ואחריהן תגובות שחוזרות על עצמן מצד הקהל או קבוצת המתפללים. 

לדוגמה, בתפילה מסורתית, החזן עשוי לומר "אל! אנא רחם נא" והקהל יענה "רחם, אנא רחם". חזרה זו יוצרת תחושה של קריאה ותשובה, או דיאלוג בין המוביל לקהל.

מקור המילה הוא ביוונית העתיקה, λιτανεία (litaneía), שפירושה "תפילה, תחנון". משם היא עברה ללטינית (litania) ולבסוף לאנגלית.

למרות שמקורה הדתי עדיין בשימוש, כיום המילה ליטני משמשת לרוב בהקשר רחב יותר לתיאור כל רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה, בדרך כלל של תלונות או בעיות.

אז, כשמישהו אומר "a litany of..." הוא מדגיש את האורך והחזרתיות של הרשימה, לעתים קרובות עם קונוטציה שלילית במקצת.

בהקשר של דרונים [הכינוי בהשראת המשמעות של המילה ''פזמון'' לרחפנים או כלי טיס בלתי מאוישים], ניתן להשתמש במילה "litany" לתיאור: רשימה של טענות שליליות או חששות לגבי רחפנים. 

בימים אלה של אמירת הסליחות לקראת ערב ראש השנה, התחנונים הנאמרים בשעות הקטנות של הלילה מהדהדים באופן מצמרר את המציאות הקשה של העימות הצבאי המתרחש על גדות נהר הליטני.

החלונות השונים בסרט ''עין בשמיים''

 

עלילת הסרט ''עין בשמים'' עוסקת, בחלקה הגדול, בילדה המוכרת לחם צמוד לבית שבו נמצאים טרוריסטים, העומדים להיות מחוסלים באמצעות ירי טיל מכטב''ם, וקיים חשש שהיא תיפגע אנושות מהירי. 

הסרט מתאר מבצע צבאי מנוהל מרחוק, באמצעות התקשורת האלקטרונית והכטב''מים, במינימום מעורבות של כח אדם לוחם בשטח. יש לסרט מקבילות רבות במציאות ימינו. 

בסרט מופיע מרקע המחשב בסצנות רבות. במקביל למרקע-חלון זה על גרסאותיו השונות, גם חלון הבית הרגיל הוא מרכיב חזותי בולט בסרט. בנוסף לשני סוגי חלונות אלה, יש מטאפורות ''חלון'' חשובות אחדות בסרט, המופיעות באמצעות עצמים שונים. היצוג הרב והמובנה של החלונות בסרט הופך אותם למיתוס מנחה, מודל לחיקוי הנחרת בהכרת הצופים.

מאמר זה מנתח קטעים נבחרים בסרט בהם מופיעים ''חלונות'' לסוגיהם השונים. נצפו בסך הכל מעל 75 קטעים בהם יש להופעתם משמעות. מביניהם מסוקרים להלן  הבולטים ביותר. גלרית התמונות מופיעה בתחתית הפוסט.

א. החלון המטאפורי

התמונה הראשונה בסרט היא פתח תנור ביתי פרימיטיבי, שבו אופה האמא של הילדה לחם. המצלמה מגיחה מקרבו החשוך של התנור אל פתחו המואר, ומשם לחצר הבית בו מתגוררת הילדה. פתח התנור הוא חלון מטאפורי מרשים, בניגוד לכל ציפיה מפתיחה רגילה, ובפרט מסרט אשר שמו הוא ''עין בשמיים''. בדרך זאת הצופה מודע, מהרגע הראשון, שממתין לו דיון חזותי בנושא התצפית האנושית. תמונת התנור מזכירה את הסצנה האחרונה בסרט ''שליחות קטלנית'' [1984], שבו המחסל הרובוטי מהעתיד נמחץ ומחוסל בכבשן פלדה. סדרת סרטים  עתידניים זאת, שבה המכונות משתלטות על המין האנושי, מציגה ביטוי קיצוני למציאות ימינו, המוצגת גם בסרט ''עין בשמיים'': האוטומציה והאינטליגנציה המלאכותית הולכים ומשתלטים על המין האנושי.  

לפתח התנור המטאפורי אפשר להוסיף עוד חלון מטאפורי משמעותי בסרט, והוא השולחן המאולתר שעליו פורשת הילדה את הלחמים למכירה. חלון זה מופיע על המסך פעמים רבות, בעיקר ממבט העל של הכטב''ם הצופה ומכוון אליו, והוא אחד התמונות הזכורות ביותר מהסרט. השולחן הוא חלון מטאפורי, כיוון שהוא מסגרת ברורה, שבתוכה מוצגים תכנים שונים, המשקפים באופן ממוזער את הפעילות האנושית. 

חלון מטאפורי שלישי הוא הדליים שמוכר הסוכן החשאי ''רינגו'' בשוק, כמסווה לפעילות המעקב שלו על בית הטרוריסטים. גם הדלי הוא חלון מטאפורי שכן בתוכו, המלא מים בדרך כלל, אפשר למצוא השתקפות ממוזערת של הפעילות האנושית.

חלון מטאפורי רביעי, המאולתר ביותר, הוא הבלוקים שעליהם ניצבת גרוטאת המכונית שרינגו מסתתר תחתיה בעת שאנשי המיליציה המקומית, החושדים בו, רודפים אחריו. רינגו צופה במתרחש דרך פתח בבלוקים אלה. זה חלון סמוי, שהוא צוהר לעולם של תקווה.  

ב. החלון האדריכלי 

החלון הפנורמי, זה התופס כמעט קיר שלם בבית, מופיע באופן בולט בסצנות אחדות בתחילת הסרט. הוא מייצג את התרבות המערבית הנאורה, הבריטית, ושקיפות אוניברסלית. 

החלון הפנורמי הראשון מוצג מיד בסצנה השניה בסרט, לאחר ''חלון התנור''. זה החלון בביתה הפרטי של הקולונלית בסאסקס, אנגליה. השעה היא לפנות בוקר, התאורה היא ערפילית, והתחושה היא של מציאות בלתי מוגדרת, מיסטית. המצלמה עוקבת אחריה כשהיא עדיין מנומנמת ועוטה חלוק, מוציאה את הכלב לחצר, ופותחת את המחשב.

לאחר דקות אחדות, בהן ניסקר כל המתווה העלילתי של הסרט, מופיע חלון פנורמי נוסף, בחדר הספריה של הגנרל, שהוא שותפה של הקולונלית לקבלת ההחלטות במבצע. האור הוא כבר אור יום. הגנרל משוחח עימה בטלפון, כשגבו למדפי הספרים והוא מביט באורח מהורהר בחלון הענק. 

חלונות פנורמיים נוספים המופיעים בסרט הם של טרמינל הנוסעים בנמל התעופה בניירובי, שם ממתינים סוכנים חשאיים להגעתם של הטרוריסטים. בכל פעם שאחד מהם מגיע, חלונות הטרמינל נראים מאחוריו. באחת הסצנות רואים גם את מירקע הסמארטפון שבאמצעותו מצלם הסוכן החשאי. מרקע הסמארטפון הוא כיום החלון הממוזער האולטימטיבי. 

חלון פנורמי נוסף הוא חלון הראווה בחנות שבה קונה הגנרל צעצוע לנכדתו. מבעד לחלון זה נשקף מראה רחוב לונדוני יפה, עם עצים נטועים. זה מראה הציביליזציה במיטבה, שעומד בניגוד גמור למראות הכאוס בשכונת עוני בניירובי, ומשקף את האידיאלים שעליהם נלחמת אנגליה. 

דרך החלונות והדלת בביתה של הילדה בשכונת עוני בניירובי משתקפת המציאות המקומית. דרך אחד החלונות רואים את המסגד הענק, שמאפיל על שמי התכלת. דרך הדלת רואים לקוח שנכנס לבית מלאכה בחצר. בשעה שהילדה מכינה שיעורי בית, חודר מבעד לחלונות אור עז, ועוטף אותה בהילה.

ג. המרקע האלקטרוני

המרקע האלקטרוני של המחשב, בגדלים וסוגים שונים, הוא הבולט ביותר בסרט, ומופיע לכל אורכו.

בפעם הראשונה הוא בסצנה השניה בסרט, בה פותחת הקולונלית את המחשב האישי בביתה, ומתחילה בדרך זאת את שגרת הפעילות היומית. 

בפעם השניה היא צופה במרקעי תצוגה ענקיים. זאת לאחר דקות אחדות מתחילת הסרט, וכשעה מזמן תחילת העלילה. היא לבושה במדי צבא, בתוך הבונקר שהוא חדר המבצעים שלה. מרקעים ענקיים מוצבים על כל הקירות והשולחנות, ומעניקים תמונת מצב מכל מקום ברחבי הגלובוס, תוך כדי קשר אינטראקטיבי עם מקבלי ההחלטות והמפעילים השונים.

מרשימים לא פחות הם המרקעים בחדר הבקרה הקטן של מפעילי הכטב'''ם בבסיס בנוואדה, עימם הקולונלית נמצאת בקשר שוטף. 

סט נוסף של מרקעים מרשימים נמצא באולם הפענוח בפרל הרבור, שבו מזהים את הטרוריסטים על פי צילומי פנים חלקיים שלהם שהכטב''ם קלט. מרקעים אלה, יחד עם המרקעים בקרון הבקרה בנוואדה, הם המשוכללים ביותר, שכן הם מאפשרים,  באמצעות מגע אצבע על המסך, הגדלה עד לפרטים הקטנים ביותר.

סט מרקעים נוסף נמצא בחלל הסגור של מכונית מסחרית גדולה, שבתוכה יושבים הסוכנים החשאיים המקומיים בניירובי, שעוקבים אחר הטרוריסטים. 

בחדר המבצעים של המיניסטריון הממשלתי, בו דנים במבצע הגנרל, השר הממונה, היועץ המשפטי ועוזריהם, יש על הקיר שורה של מרקעים גדולים. המרקעים בחדר גדול זה הם צנועים יחסית יותר, דומים ללוח בכיתה. זאת לעומת המרקעים בחללים קודמים, הממלאים את כל שדה הראיה. 

המחשב האישי הנייד מופיע אביזר חיוני. הוא נמצא אצל הגנרל בלונדון, אצל שר החוץ הבריטי השוהה במלון בסינגפור, ואצל המפקד של כוחות הצבא המקומיים, שנמצא בכוננות במחסן בניירובי. 

המירקע האלקטרוני המרתק ביותר בסרט הוא גם הקטן ביותר. זהו הסמארטפון האישי המיוחד של הסוכן החשאי ''רינגו''. הוא מטיס באמצעותו רחפן מיניאטורי בצורת חיפושית. 

ד. מצלמות הכטב''מים והרחפנים

מצלמות הכטב''מים והרחפנים הם סוגת משנה של המרקע האלקטרוני, המאופיינת בכך שהמצלמה שמותקנת בהם מאפשרת צילום כמעט ללא הגבלת מקום וגודל. מצלמות אלה הם 'חלונות תקשורת', מסגרת מופשטת המאפשרת חשיפת-יתר. התמונה מתוחמת בשרטוטי קואורדינטות ובצלב מטרה. השידור החי במהלך המבצע מופיע במרקעים הצבאיים ברחבי תבל, וצופים בהם מרותקים למסך. 

מצלמת הרחפן הקטנה ביותר היא זאת של החיפושית שמפעיל רינגו. רינגו יושב בשוק, תחת מסווה של מוכר דליים, בקרבת בית הטרוריסטים. הוא שולף את החיפושית מתא סמוי בקופסת סיגריות, ומטיס אותו באמצעות הסמארטפון. 

גדולה יותר היא מצלמה המורכבת על ציפור מכנית בצורת יונק דבש. באמצעותה מנסה ללא הצלחה, הסוכנת החשאית במכונית המסחרית, להציץ אל הנעשה בבית, שחלונותיו מכוסים בוילונות.

הכטב''ם הגדול ביותר בסרט דומה בצורתו וגודלו למטוס קטן. הוא בעל מצלמה עוצמתית במיוחד, מצויד גם בטילים, ומסוגל לשהות באויר במשך יממות אחדות בגובה רב. סוג כטב''ם צבאי זה מחליף כיום את המטוס המאויש במשימות רבות. 

אפשר לעסוק בפול וירילו בהקשרים פילוסופיים, פוליטיים, חברתיים, אדריכליים, צבאיים, אמנותיים ואחרים, אך הוא הצהיר על עצמו בפשטות כאדם בעל חשיבה חזותית, והגותו הנרחבת היא בנושא המדיה החזותית. הסרט ''עין בשמיים'' הוא, לכאורה, סרט פעולה צבאי, ואפשר לעסוק גם בו בהקשרים שונים, אך בליבתו הוא עיסוק של הצלם במצלמה ובמדיה החזותית. ויריליו והסרט הם, כל אחד בנפרד, צמד סטרוקטורלי שמאופין בחיבור בין האדם לדימוי החזותי. השילוב המתבקש בין שני הצמדים הנפרדים, שנעשה במודע ככל הנראה, יוצר יחד צמד חדש, שמגדיר את הטוטאלית של החשיבה החזותית בימינו. החשיבה הסינמטית מופיעה בסרט העלילתי בתמציתיות שעשויה לשמש אבן פינה, בזכות סגנונו הריאלי. טוטאליות זאת מתבטאת בימינו, בן היתר, בשימוש בסמארטפון בכל מקום.

גלריה של החלונות בסרט ''עין בשמיים''

א. החלון המטאפורי

פתח תנור אפית הלחם בבית של הילדה	השולחן שעליו מניחה הילדה לחמים למכירה
הדליים שהסוכן החשאי מוכר בשוק בעזרת ילד	הסוכן המסתתר מציץ מבעד לבלוקים

ב. החלון האדריכלי 

החלון הפנורמי הפונה לגן בבית הקולונלית	החלון הפנורמי בחדר הספריה של הגנרל
החלונות הפנורמיים בטרמינל נמל התעופה בניירובי	אור רב חודר מבעד לחלונות ומציף בהילה את הילדה

ג. המרקע האלקטרוני

מרקע המחשב האישי בבית הקולונלית	המרקעים הגדולים הרבים בבונקר המבצעים בלונדון
המרקעים בקרון הבקרה של מפעילי הכטב''ם בנוודה	המחשב הנייד של שר החוץ הבריטי בסינגפור

ד. מצלמות הכטב''מים והרחפנים

הסמארטפון שמפעיל הסוכן המטיס רחפן-חיפושית	רחפן זעיר בצורת ציפור שצופה על בית הטרוריסטים
הכטב''ם שדומה למטוס עם המצלמה בגחונו

הספר ''שמיים פתוחים'' והסרט ''עין בשמיים''

המבוא לספר ''שמיים פתוחים'' [Open Sky, 1997], מאת פול ויריליו, מתחיל בצורה שגרתית. הוא מכנה את השמיים ''חוף הים הראשוני''. השמיים מפרידים בין המלאות של האדמה לריקנות של החלל החיצון. עם המצאת הפרספקטיבה האמנותית בתקופת הרנסאנס, המתמקדת בנקודת מגוז אופקית, התרחק האדם מהקשר הטבעי לניגוד האנכי הראשוני שמיים-ארץ, המגולם בכוח המשיכה. כיום, כאשר השמיים מאוכלסים בגופי תעופה רבים מספור, מן הראוי לחזור ולהתמקד באופק האנכי.

מכאן ואילך ויריליו פונה לתאוריה מקורית: החלל החיצון אינו קיים כמו שהסבירו לנו המדענים. המהות השולטת ביקום היא הזמן, שהוא חומר בפני עצמו. הזמן הוא החומר האפל של היקום. מהאפילה הקוסמית הראשונית משתלשלת הכרתנו את הזמן כחומר. חומר-זמן זה יוצר את המרחב המוכר לנו. את הזמן החולף המוכר אנו צריכים לכנות בשם ''המשכיות''. ההמשכיות קיימת בפני עצמה כחומר, החל מההמשכיות שקיימת בין חלקיקי אטומים, וכלה בהמשכיות שנמדדת בטווחי בריאת היקום. היא חומר שעוצמתו נמדדת במהירותו, שהיא ביחס למהירות האור. 

על אף חוסר הביסוס המדעי של התיאוריה, המשכיות הזמן כחומר בפני עצמו היא מוחשית היטב לכל מי שעוסק בעריכת סרטים. עורך הסרטים מחבר בין קטעי חומר גלם מצולמים. בין כל שני קטעים כאלה יש קטע של מסך שחור. כל קטע כזה מקבל אצל העורך תחושת מוחשיות מלאה. האתגר שלו הוא להתמודד מולו לחתוך אותו מהתוצאה הסופית, בדיוק כמו שהוא חותך ומצמצם קטעים מצולמים. קטעי המסך השחור שבין פיסות חומר הגלם המצולמות הופכים להיות ישות פיזית. ישות זאת היא בלתי ניתנת להגדרה מקובלת. היא דומה מבחינת התחושה לחומר המצולם. לפיכך היא נדמית כחומר בפני עצמו. הטבע מתעב ריקנות לשמה. 

ויריליו זנח את התעניינותו הרבה בקולנוע לטובת התעניינות במימד הזמן, דבר שאפשר לו לחקור את ערי העל בעולם כמרחב קריטי, המשועבד לטכנולוגיה מואצת.

ריקנות שבה הזמן הרגיל הופך לחומר, מאפיינת את סצנת הפתיחה של הסרט ''עין בשמיים'' [Eye in the Sky, 2015]. גיבורת הסרט היא קולונל, האחראית מלונדון על מבצע חיסול באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, שמתרחש באפריקה. 

מיד בראשית ההקרנה אנו נחשפים לכך שלא מדובר בסרט פשוט. הפתיח של הכותרות הוא תמונה מפוארת, במבט מהחלל, של כדור הארץ החג על צירו, לצלילי תזמורת סימפונית, בסגנון ''מלחמת הכוכבים''. זה הפתיח של חברת ''יוניברסל'' מפיקת הסרט. כותרות ההמשך, של מפיקי המשנה, הן בסגנון דומה. אך פס הקול שלהן הוא של מוזיקה מדיטטיבית מזרחית. הסך הכל מכין אותנו לצפיה בלתי שגרתית.

המוטו בראשית הסרט הוא: ''במלחמה, האמת היא הקורבן הראשון''. המוטו הוא תמצית הגותו של ויריליו, העוסקת ברובה בטכנולוגיות התצפית וקבלת ההחלטות בתחום התעופה הצבאית, והשפעתן על החשיבה החזותית בימינו, שבהם המיידיות ממלאת תפקיד מרכזי, בשל גודש הדימויים.

שוט הפתיחה של הסרט ''עין בשמיים'' הוא נועז ומפתיע. הוא מצולם מתוך תנור אפיה פרימיטיבי בחצר בית באפריקה. מתוך החלל השחור של התנור מגיחים לאור העולם, ורואים אישה מכניסה לחם לתנור באמצעות מוט אפיה. המצלמה יוצאת עם המוט מהתנור ועוברת לחצר, לסצנת הפתיחה המלאה. הצילום מתוך התנור מזכיר, בעיקר, אץ סצנת הסיום בסרט 'שליחות גורלית', שבה הטרמינטור מחוסל באמצעות מכבש תעשיתי שלתוכו הוא זוחל.

הסצנה ממשיכה ומראה, בצילומי חצי גוף, ילדה באפריקה בחצר בבוקר שמשי, צופה באמא אופה לחמים, ובמקביל משחקת בחישוק הולה-הופ, לצד אביה שמתקן אופניים. החישוק הוא סמלי. הוא מציין, על פי תפיסת העולם של ויריליו, בהשראת הפיזיקאי הנודע סטפן הוקינג, את הזמן והמרחב הרגילים, המגולמים בקווי הרוחב ההולכים וגדלים על פי קוטרו של כדור הארץ. ויריליו מתאר זאת בספרו ''תאוצה קוטבית'' [Polar Inertia, 1990]. 

באמצעות צילום רחפן, המצלמה מתרחקת בהדרגה מהחצר לעבר הרחוב, שבו נע ג'יפ צבאי ועליו אנשים חמושים. הג'יפ נראה דרך כוונת מטרה של כטב''ם העוקב אחריו. המצלמה ממשיכה להתרחק, וההתרחקות שלה גורמת לכך שנקודת המבט של הצופה הופכת להיות על הציר האנכי, שעל פי ויריליו והוקינג מציין את הזמן והמרחב המופשטים. זאת בדומה לשרטוט של קווי האורך של כדור הארץ, האחידים כולם בקוטר שלהם. קווי הכוונת הופכים לאות E בשם הסרט המופיע על המסך. 

בסוף הסצנה, בשיא התרחקות המצלמה מהשכונה, רואים את עיר הענק האפריקאית שמשתרעת עד מעבר לאופק, כגיבוב בלתי מסודר של בתים נמוכים ומאולתרים, אשר במרכזו קו של גורדי שחקים. צילום זה נראה כתיעוד גאוגרפי אותנטי, שלא כמו הקטעים המבוימים עד כה. לפיכך הוא נקודת התייחסות דוקומנטרית לסרט. תחום עיסוקו העיקרי של ויריליו, במקצועו כפרופסור לארכיטקטורה, היה השפעתם של ערי העל בעולם על האוכלוסיה. ערים אלה הפכו לטרמינלים, המקושרים ביניהן לעיר עולמית אחת, תוך ניתוק קשרי הקהילה המסורתיים. השכונה הדלה, שהיא אתר הצילומים המרכזי של הסרט, מנותקת משני צידיה מהעיר הגדולה, באמצעות קווים ישרים של מסילת ברזל ותעלת מים.

התמונה  עוברת לקולונל, שהיא אישה מבוגרת אותה מגלמת הלן מירן. היא נראית בסצנת פתיחה ארוכה שניה, בקלוז אפ של פניה בחשיכה מוחלטת, כשהיא מתעוררת במיטתה בביתה הכפרי, לקראת יום עבודה. השעה היא עדיין שעת לילה. התאורה היא ערפילית וחמה, באמצעות מנורות לילה בבית ובחוץ. בניגוד לתחושת המציאות הברורה באפריקה, התחושה כאן היא של מציאות בלתי מוגדרת, מיסטית. כאילו הזמן כחומר הוא המימד המרכזי, ולא האדם או המרחב בו הוא פועל. 

המצלמה עוקבת אחריה בצילומי חצי גוף: כשהיא עדיין מנומנמת היא עוטה חלוק, מוציאה את הכלב לחצר, ופותחת את המחשב באמצעות טביעת אצבע. על הקיר תמונות פני הטרוריסטים שהיא מתמקדת בהם. התמונה מתחדדת. התצלומים מעוררים אותה סופית, יחד עם מייל בהול. 

עין בשמיים - הסרט המלא ביוטיוב

פול ויריליו - תנועת מצלמה לאורך שמונים שנים

תכונותיו של יסוד האש מנחות את ויריליו בכתיבה בנושא. האש היא יסוד חסר דימויים כמעט, למעט שלושה: אור, חום, מיידיות. האור על פי ויריליו הוא אור המצלמה, החום הוא כלי הנשק, המיידיות היא קבלת ההחלטות. 

ויריליו סוקר כיצד התפתחות המסרטה נבעה מהתפתחות מכונת היריה, ובכלל כיצד התפתחות הצילום הקולנועי נבעה מהשלכות של פיתוחים צבאיים שונים. התצפית והמודיעין החזותי הם אבן היסוד של הצבאיות. לכן הם הם נמצאו בחזית הטכנולוגיה משחר ההיסטוריה עד ימינו. ככל שכלי הנשק השתכללו והקטל בשדה הקרב גבר, גבר גם הצורך באמצעי תצפית משוכללים יותר. מטוס התצפית הפך לאמצעי היעיל ביותר, ובדרך זאת הפך גם שדה הקרב, ומאוחר יותר העולם כולו, לסינמטי. המלחמה עצמה הפכה למופע חזותי מרהיב עין, בגלל השתכללות אמצעי התאורה הליליים ועוצמת הפגזים, במקביל להשתכללות אמצעי ההגנה נגדם, חפירות וביצורים, שיצרו תחושה של נתק.  

תפקיד המצלמה הוא ראשית לחבר את שברי השלם המתגלים לה בתמונות נפרדות, לתמונה אחת שלמה. לא כמו בצילום המודרני יותר, המתמקד בפרטים ויוצר רזולוציות. כיום, עם התפתחות אמצעי התצפית גם לבלתי נראים, כמו אינפרא אדום ורדאר, ואמצעים אלקטרוניים נוספים, הבעיה היא ניהול המידע שמגיע מהם, שהוא האמין ביותר, אך גם גדוש יתר על המידה. כך נוצר הצורך במיחשוב, ומשם קצרה הדרך לקבלת החלטות אוטומטית. בדרך זאת המלחמה הפכה לסרט בלתי פוסק, וניהול הזמן הבלתי פוסק החליף בה את ניהול המרחב. נוצרה גם האובססיה אחר כלי נשק חמקניים, הדמיות, והטעיות אלקטרוניות. כתוצאה מכך המלחמה הפכה לבלתי אישית ובלתי מוחשית.

כיוון שתחושת המציאות השתבשה, השתבש גם ההיגיון האנושי. הצורך בסינון מידע בתנאים של פעילות משולבת אדם-מכונה, התגלה לראשונה במלחמת העולם השניה עם השתכללות אמצעי ההגנה האווירית. כך נוסד מדע הקיברנטיקה, המבוסס על מושג המערכת וההיזון החוזר, ובפרט ההיזון החוזר השלילי, המאפשר ניפוי טעויות אנוש באמצעות תירגולים.

תמונת עולם מנותקת נוצרה כתוצאה מכך, והפכה את סרטי הקולנוע למוחשיים יותר מהמציאות. המציאות, אשר נכלאה וחוסלה על ידי העולם הקיברנטי האלקטרו-מגנטי, מתעוררת מחדש לחיים באמצעות עולמות הדמיון המודרך של הקולנוע. סרטי הקולנוע הפכו לכוונת הרובה הטלסקופית שבאמצעותה אנו מסתכלים על המלחמה בפרט, ועל העולם בכלל. 

במלחמת העולם השניה, התצפית האווירית, שהשתכללה מאד, הפכה לאמצעי ההזנה החשוב ביותר של חומרי גלם לסרטים שנועדים לתאר את המציאות בעין אובייקטיבית. אך התצפית האווירית גם הפכה את פני השטח לאובייקט מנותק, כמו במעבדה. הכל הפך ברור ומיידי מידי מהאוויר, ונדרשו הוכחות חוזרות ונשנות, כמו בניסוי מעבדה, על מנת לאשר כל דיווח. זאת עקב המהירות והניידות הגוברת של התנועה הצבאית הקרקעית המודרנית. הצורך בפרשנות מילולית נרחבת לגבי תוצאות קרבות אוויר והפצצות, הפך את סרטי התצפית האילמים לסרטים מדברים בקרב הצופים בחדרי הפיקוד. היכולת לבצע תקיפות ליליות באמצעות תאורה עזה והשימוש ברדאר הוסיפו לתחושת ההתנתקות הסינמטית מהמציאות. מהירות ההחלטה הפכה חשובה יותר מנכונותה. הניידות, סימן הכוח המובהק של הכוח הצבאי, הפכה לשורה של פקודות באמצעי הקשר, שאותן שיגר המפקד העליון בלבד לכל כוח בשטח. הסטטיסטיקה הפכה לכלי מרכזי עבורו בקבלת החלטות. 

גם האזרחים בעורף הפכו שותפים למציאות בחדרי הפיקוד. הם היו קשובים לאזעקות, תחת עננת אי הוודאות של ההפצצה המתקרבת אליהם מחד, וחזו בלילות  בחיזיון המרהיב של זרקורי ההגנה האווירית ופצצות התאורה.

חיזיון דומה חווים כיום אזרחי ישראל הצופים מהמרחב המוגן במירקעים בעימותים בעזה, כמו במבצע ''שומר חומות'' שבו האירו את השמים שובלים של אלפי טילים. מלחמת לבנון הראשונה היא דוגמה מוקדמת ושונה להשתלטות אמצעי הראיה על המלחמה, באמצעות כלי הטיס הבלתי מאוישים, שבאמצעות מצלמותיהם התבצעו תקיפות המטוסים. 

במלחמת העולם השניה, שיאו של חיזיון האור והאש היה הפצצה האטומית. מיד אחרי המלחמה החליפה אותו הפליטה ממנועי מטוסי הסילון, ושנים אחדות לאחר מכן האש שפלטו מנועי הטילים ששוגרו לחלל. משבר הטילים בקובה בשנת 1962, שחייב תגובה מיידית מצד ארה''ב בעקבות החשש משיגור טילים מהאי, ביטא העצמה של התהליכים שחיברו בין מאפייני התצפית, המיידיות וכח הנשק, שהם גלגול מודרני של האש הקדמונית.

במלחמת וייטנאם נעשה לראשונה שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים סילוניים, במסגרת מערך אלקטרוני משוכלל של הכוונה ואיסוף נתונים מחיישנים שונים. הכטב''מים, והטילים המשוגרים על ידי טייסים מרחוק בשיטת שגר ושכח, תרמו להתנתקות הלוחמים מהמלחמה. מה שנותר הוא הקישור בין הבזק האור למלחמה, לחימוש המשוגר. למלחמה כחיזיון חבר בוייטנאם השימוש בסמים אצל החיילים. המלחמה כקולנוע הפכה לברירת מחדל. 

בשנות  ה-1970 פותח סימולטור הטיסה המתקדם, שאיפשר הדמיה מלאה של טיסה מבצעית, והפך כמעט לתחליף שלה. הטיסה הפכה למיזנסצנה קולנועית. גם ההרתעה האסטרטגית תורגלה באמצעות משחקי מלחמה אלקטרוניים. המפות הממחושבות, שנוצרו באמצעות הסריקה האווירית של פני השטח, יצרו עולם חדש של מיפוי, הדמיה וניווט ממוחשבים. לטייסים נוספו תצוגה עילית, קסדות מתוחכמות, ויכולות להטיס ולשגר באמצעות דיבור והתמקדות העין. ההטסה הפכה לאוטומטית. העין והנשק התמזגו.

מתוך הספר: The Virilio Reader, העורך ג'יימס דר דריאן.

כטב''מ טקטי מתוצרת אוקראינה

חיל אוויר בשיטת ''עשה זאת בעצמך'' 

לא לכולם יש את המותרות של הפנטגון לבחור ולבחור איזה סוג של כלי נשק הם רוצים לרכוש. כאשר התקציב נמוך, מערכות זולות ויעילות עולות אל פני השטח.

הסכסוך במזרח אוקראינה מתמיד מאז 2014. מיליציות במזרח אוקראינה דוברת הרוסית, ככל הנראה בגיבוי סמוי מרוסיה, נאבקות נגד כוחות הממשלה. 

משרד ההגנה האוקראיני לא תמיד היה יעיל באספקת הציוד הטוב ביותר. המבקרים טוענים שתהליך הרכש מנוהל בצורה גרועה ונגוע בשחיתות. 

כוחות אוקראינים היו זקוקים לכטבמי''ם לצורך סיור ומעקב בקו החזית. כשלא הצליחו להשיג אותם בערוצים רשמיים, הם לקחו את נושא הרכש לידיהם. 

באמצעות כסף פרטי, ובמקרה זה מימון המונים, הם התאימו כטבמי''ם מסחריים לפעולות בשדה הקרב. 

רבים מהכטבמ''ים הקטנים הם פשוט דגמים מסחריים של רחפנים, כמו DJI ''פאנטום'', שסופקו על ידי תומכים בארה"ב. סוג זה של רחפן מבצע צילומי אוויר איכותיים כמעט הוליוודיים עם מצלמת 4K מיוצבת במחיר של כ-2,000 דולר. בקרה כפולה מאפשרת לפצל את עומס העבודה, כאשר מפעיל אחד מתרכז בהטסת הרחפן ואילו השני מכוון את המצלמה. 

''כטבמ''ם העם'' הוא כלי טיס גדול יותר, מיצור מקומי, בעל כנף קבועה, עם מוטת כנפיים בגודל כ-4 מטרים ומדחף דוחף. האוקראינים מתאימים לכטבמי''ם אלה תקשורת משופרת, מכיוון שליריביהם יש גישה למשבשי מערכות תקשורת רוסיות יעילות. הם למדו גם להקפיד על מיקום אנטנות הקשר ועל הצורך בתנועה מתמדת. בשתי הזדמנויות, מפעילי הכטבמי''ם שלהם נפגעו מאש מרגמה, כאשר הרוסים איכנו אותם באמצעות אותות הרדיו שלהם. 

הכטבמי''ם האוקראינים יכולים לאתר ולעקוב אחר האויב ולבצע ירי ארטילרי בזמן אמת. החברה המייצרת אותם טוענת גם שהיא עובדת על כטבמי''ם חמושים בטילים תוצרת בית. 

מקור: Hambling, David. Swarm Troopers: How small drones will conquer the world 

רחפן סולארי עם משקפי תלת מימד של חברת פארוט

 

רחפנים מחליפים את ציוד הצילום המסורתי בתעשיית הקולנוע

 

 

   

 

סרטון רחפן של צפת וקבר רשב''י במירון

סרטון רחפן משנת 2018 של צפת וקבר רשב''י במירון. 

בסוף החלק הראשון יש צילום סלפי מתרחק של המטיס, עומד במצפור בצפת. לאחר מכן המצלמה עוברת לקבר רשב''י, והסיום הוא בדיוק בגרם המעלות שבו אירע האסון שהתרחש אמש. 

רחפן ריגול זעיר בצורת יונק דבש

 

סרטון שצולם בשוט אחד על ידי רחפן שטס בתוך אולם באולינג

 

סרטון שצולם בשוט אחד על ידי רחפן שטס בתוך אולם באולינג במיניסוטה, ונועד להעלות את המודעות לסיוע לעסקים מקומיים שנפגעו בקורונה, זכה לשבחים והוכתר כ"מדהים" על ידי שורה של סלבריטאים ויוצרי סרטים מוערכים.

טיסות ראשונות של רחפן על אדמת המאדים

דור הרחפנים

המושג ''דור הרחפנים'' [DRONE הוא הביטוי המקובל באנגלית לכטבמ''ים ורחפנים כאחד, מכל הסוגים והגדלים] אינו צריך להיות מקושר להיבט של תפוצתם הגוברת בלבד, אשר הולכת ומשתלטת על מגזרים רבים של תעסוקה, אלא גם להיבט האנושי-החינוכי: ההיבט החינוכי של הרחפנים, בפרט בהקשר לתחום הגיימינג, צריך למלא חלק חשוב בכל מחקר מקיף בנושא. תעשיית הגיימינג היא כיום גדולה בהרבה מאשר תעשיית הקולנוע. לנושא הגיימינג יש השפעה רבה על הנוער, החברה ותעשיית הבידור. הקשר ההדוק לרחפנים מתבצע, בין היתר, באמצעות הממשק של הגיימינג, שזהה לסימולטור טיסה במידה רבה. גיוס מפעילי כטבמ''ים  מתבצע מבין גיימרים מצטיינים. 

הפעילות של הטסת הרחפנים בשטח מסוגלת לקחת חלק חשוב בחילוץ הנוער מישיבה מול המחשב. בנוסף, ההטסה שלהם מלמדת מיומנויות פסיכומוטוריות מרכזיות של עבודה עדינה ורגישה עם האצבעות, קואורדינציה, תפיסת תלת מימד ועוד. היציאה אל מרחבי הטבע שהפעלת הרחפנים תורמת לא לבריאות האישית בלבד, אלא גם להכרת הסביבה וטיפוחה. 

אך ככל שהמרחבים החופשיים מצטמצמים, בעידן שבו האורבאניזם הולך ומתפשט, גובר התסכול בקרב הדור הצעיר, ועולם הרחפנים מעצים זאת. במקביל, המיומנות של הפעלת רחפן דורשת למידה מסודרת בשלבים, איטית וסבלנית, שדורשת התמסרות לנושא. למרות שהרחפנים הפכו למוצר ביתי נפוץ, הרוב המכריע של בעליהם אינם מסוגלים להפעיל אותם. בנוסף, הסיכון הבטיחותי והבטחוני מביא לרתיעה מהשימוש החופשי בהם. הרחפנים נותרו, עבור רוב האוכלוסיה, בגדר משאלה כמוסה, שמוצאת פורקן באפיקים אחרים, כחלק מתשוקת המעוף.

הרחפנים הם חוליה היסטורית נוספת בשאיפת האדם להפוך את התעופה לאפשרית לכל אדם. חלומות אלה התנפצו פעמים אחדות במהלך המאה ה-20, ובפרט במסגרת המשטר הנאצי. גרמניה הנאצית שאפה להיות ''אומה של טייסים'', אך התוצאה של המאמץ היתה כפיה של משטר טוטליטרי, שאמנם הביא להישגים משמעותיים בטווח הקצר, אך כשל בטווח הארוך, כיוון שלא הכיל את עקומת הלמידה המורכבת שהתעופה דורשת. 

הפתרון להרחבת תפוצת התעופה והפיכתה לאישית הוא באוטומציה המלאה של כל תהליך הטיסה, נושא שהוא מרכזי בסדר העדיפויות של הפיתוח הטכנולוגי בימינו בכל התחומים.

לאור כל אלה המושג ''דור הרחפנים'' מגדיר היטב את הנוער בימינו, בדומה להגדרות קולעות שלו בדורות קודמים [לדוגמא ''דור האספרסו'']. מגיפת הקורונה, שחייבה את האוכלוסיה להישאר בבתים ולהתמקד בישיבה מול המחשב, וכפתה ריחוק פיזי, מעצימה את תקפות ההגדרה. למרות שהגדרה מקורית זאת נוצרה כמו מאליה בכורח הנסיבות, היא אינה קיימת עדיין במחקר האקדמי ובתרבות הפופולרית.

כל המצאת תעופה חדשה עיצבה גם דמות אנושית בעלת מאפיינים מקבילים. לדוגמא, ספינת האויר נקראת על שם ממציאה ''צפלין'', שהיה דמות סמכותית, אצילית מבוגרת, גדולת גוף ומרשימה, בדומה לנוכחות ספינת האויר בשמיים. גם הרחפן מעצב דמות אנושית מתאימה: זאת דמות של נער מחונן ובודד, בעל ראש גדול ודמיון מפותח, אשר מיומן בעולם הגיימינג. הוא אינו שואף לכושר גופני ספורטיבי, שומר על ריחוק חברתי, ומגלה אופי חקרני, מרדני ועצמאי, בניגוד לאדישותו הפוליטית.