יחסי סין-מצרים

לאחר שארה”ב ורוסיה סירבו לספק מטוסי קרב חדישים, מצרים חתמה עם סין על חוזה, בעסקה שטרם אושרה רשמית,  לרכישת מטוסי J-10C. המטוסים הסיניים, המצוידים בטילים מתקדמים ומשווים ל-F-16 האמריקני, צפויים לספק יתרון במאבק להשגת עליונות אווירית. המטוס מבוסס לפי פרסומים זרים על מטוס הקרב הישראלי "לביא", שבנייתו בוטלה ב-1987.

רכישת המטוס, המבוסס על פיתוח ישראלי היא חזרה על התרגיל שעשו המצרים לישראל, כאשר בראשית שנות ה-1970, כהכנה למלחמת יום הכיפורים, הם קיבלו מצרפת, באמצעות לוב, טייסות של מטוסי מיראז' 5 שישראל פיתחה. 

החוזה נחתם ב-11 באוגוסט 2024, ומצרים תהיה הלקוחה הבינלאומית השנייה של מטוסי ה-J-10C מבית צ'נגדו, אחרי פקיסטן. כבר זמן רב שמצרים מחפשת מקור לרכישת מטוסי קרב חדישים. מטוס ה-J-10C הוא מטוס קרב רב-משימתי המצויד בטילי אוויר-קרקע ואוויר-אוויר מתקדמים. ביצועיו מושווים לאלה של ה-F-16 האמריקני, כאשר למטוס הסיני יתרון במשימות להשגת עליונות אווירית. הפנייה לסין נעשתה לאחר שארה"ב ורוסיה סירבו לספק למצרים מטוסי קרב חדישים. מצרים דחתה הצעה אמריקנית לרכישת קיטים לשדרוג ה-F-16, וכן סירבה להצעה רוסית לרכוש מטוסי מיג-29 בעקבות חוויות שליליות בהפעלת דגם זה שנרכש ב-2015. סין הציגה לאחרונה את מטוס הקרב J-10C בתערוכת תעופה שנערכה במצרים, בספטמבר 2024 – שם טסו לצד מטוסי חמקן סיניים מעל הפירמידות של גיזה. בתערוכה השתתף גם הצוות האירובטי של חיל האויר הסיני. זו הייתה הפעם הראשונה שהצוות הופיע במדינה אפריקאית, וזה גם היה הכי רחוק שהם נסעו כדי להשתתף במופע אווירי בינלאומי. סין הכחישה רשמית את הדיווחים לפיהם מצרים קיבלה את המשלוח הראשון של מטוסי ה-J-10, ותיארה אותם כ”חדשות מזויפות לחלוטין ולא נכונות לחלוטין”. לא ברור אם סין מכחישה את המכירה עצמה, או רק את תהליך המשלוח.

מקור: https://news.walla.co.il/item/3583106

בנוסף, מצרים שוקלת לרכוש מטוסי חמקן מסין. חיל האוויר הישראלי הוא היחיד באזור שמפעיל מטוסי F-35, אבל בקרוב זה עלול להשתנות: בקהיר עשויים לרכוש מטוסי חמקן סיניים. מצרים נמצאת בעיצומו של משא ומתן מתקדם עם סין לרכישת חמישה עשר מטוסי קרב חמקניים מדגם J-20, [או ה-J-31 ]. כך עולה מדיווחים ממקורות בקהיר. על פי דיווח של מקורות אלו, השיחות מתקדמות היטב, כאשר מצרים וסין פותרות היבטים טכניים ולוגיסטיים רבים בעסקה. פריצות דרך משמעותיות הושגו במשא ומתן, במיוחד בכל הנוגע להסכמים טכניים על אופן שילוב מערכת השליטה והבקרה הקיימת של מצרים עם מטוס הקרב J-20. שילוב זה יבטיח התאמה מלאה של ה-J-20 למערך ההגנה האווירית והמבצעית של מצרים. 

גם מטוס ה-J-31 הוא התשובה של הסינים ל-F-35, ומבוסס לפי ההערכות גם על חדירות שביצעו שירותי המודיעין הסיניים למינהלת המטוס בפנטגון. קיים דמיון רב בין המטוסים, והסינים טוענים למאפיינים דומים מבחינת הרדיוס הקרבי, כ-1,200 ק"מ, והמהירות המירבית, 1.8 מאך בגובה רב, והוא מצויד גם כן בשני תאי נשיאת חימוש פנימיים ובכושר נשיאת חימוש כולל במשקל שמונה טונות. כמו המטוס האמריקאי, ה-J-31 מיוצר גם בגרסה להמראה מבסיסים יבשתיים וגם מנושאות מטוסים, אך לא קיים בגרסת המראה ונחיתה אנכית. 

מקורות: https://news.walla.co.il/item/3679894, https://www.israeldefense.co.il/node/64683#google_vignette

באמצע אפריל 2025, רכבת אווירית סינית הופעלה לטובת מצרים, באמצעות יותר מחמישה מטוסי תובלה צבאיים מדגם Xian Y-20. הגעת מטוסי הענק הללו מסמלת את העמקת הקשרים הצבאיים בין סין למצרים ומעוררת שאלות לגבי השאיפות האסטרטגיות של בייג’ין באזור שהייתה הרבה זמן תחת השפעה מערבית ורוסית. פריסת מטוסי המטען הכבדים, ה-Y-20, אבן יסוד ביכולות הטיסות האוויריות ההולכות וגדלות של סין, מעידה על שינוי גיאופוליטי רחב יותר שעלול לעצב מחדש בריתות ומאזני כוחות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. 

מקור: https://nziv.net/115530/

החל מאמצע אפריל 2025  סין פורסת מטוס התרעה מוקדמת מדגם KJ-500 מוקדמת למצרים. כנראה לקראת תמרונים אוויריים משותפים שיחלו בקרוב.  זאת הפעם הראשונה שפלטפורמה סינית כזו נפרסה מערבה כל כך. התרגיל האווירי המשותף יתקיים מאמצע אפריל עד תחילת מאי, והם האימון המשותף הראשון בין חילות האוויר הסינים והמצריים, אם כי היו תרגילים ימיים קודמים בין שתי המדינות. תרגיל זה נתפס כבעל משמעות רבה בהגברת שיתוף הפעולה המעשי והעמקת קשרי הידידות והאמון ההדדי בין שני הצבאות. מערכת המכ”ם של ה-KJ-500 נועדה לזהות מגוון רחב של מטרות, כולל כאלה עם חתימת מכ”ם נמוכה. מערכת זו מסתמכת על מכ”ם בעל ביצועים גבוהים עם קצב רענון גבוה, המאפשר לו לעקוב אחר מטרות חמקניות וכלי טיס מהירים. טווח הזיהוי המרבי של המכ”ם הוא כ-470 קילומטרים, מה שהופך אותו למתאים לזיהוי טילי שיוט על-קוליים וכלי טיס בגובה נמוך, עם יכולת לעבד כמויות גדולות של נתונים ביעילות וללא אובדן אותות. דיווחים אחרונים מצביעים על כך שסין פיתחה טכנולוגיית מכ”ם משלה כדי לשפר את יכולתה לזהות מטוסי חמקן אמריקאים. מדענים סינים עבדו על מערכות מכ”ם המקושרות לרשת הלוויין Beidou, שיכולות לעבור למערכות חלופיות ל-GPS ומקביליו במערב. 

מקור: https://nziv.net/115562/

אם אתם סקרנים לגבי סין ורוצים להרחיב את אופקיכם, אני מזמין אתכם לקרוא את ספרי "סין - מסע אל לב האימפריה". הספר מוצג בבלוג שלי כספר דפדוף דיגיטלי מעוצב. ספר זה מזמין אתכם למסע מרתק אל לב ליבה של סין, ארץ עתיקת יומין ומודרנית כאחד. בין דפיו תגלו את סיפורה המורכב והמרתק של סין, החל מהגיאוגרפיה וההיסטוריה שלה, דרך התרבות, הדת והחברה, וכלה בכלכלה, החינוך והאמנות. הצטרפו אלינו למסע בזמן, מימי הקיסרות המפוארת ועד ימינו אנו, ותכירו את האישים שעיצבו את סין לאורך ההיסטוריה, כמו שושלות הקיסרים, מהפכת התרבות והרפורמות הכלכליות. תצללו אל תוך התרבות הסינית המגוונת, ותגלו את המסורות העתיקות, האמונות הדתיות והפילוסופיות שעיצבו את אופייה הייחודי. תכירו את הקונפוציאניזם, הטאואיזם והבודהיזם, ותבינו את השפעתם על החשיבה וההתנהגות הסינית. תפגשו את הדמויות שעיצבו את ההיסטוריה והתרבות הסינית, כמו קובלאי חאן וקאנגשי, וגם את הדמויות הבולטות של ההווה, כמו שי ג'ינפינג ורובין לי. תגלו את האתגרים העומדים בפני סין המודרנית, כמו פערים חברתיים, בעיות סביבתיות והשפעות גלובאליות, ותבינו כיצד סין מתמודדת איתם. הספר משלב טקסט עשיר ותמונות מרהיבות, כדי להעניק לכם חוויה מלאה ומרתקת. בין אם אתם מתעניינים בהיסטוריה, בתרבות, בכלכלה או באמנות, ספר זה יפתח בפניכם צוהר לעולם המופלא של סין.

קישור: https://holymap.blogspot.com/p/blog-page_23.html

היחסים בין סין למצרים נטועים עמוק בהיסטוריה, ומושתתים על מסורת משותפת עתיקת יומין. שתי המדינות מתהדרות בעבר של שלטון קיסרי מפואר ובתרבויות נהרות מהקדומות ביותר בעולם. לאחר תקופת שקיעתן של השושלות הקיסריות, הן חוו שתיהן תקופה ממושכת של שלטון קולוניאלי. בעת החדשה, הן קמו לתחייה והתבססו מחדש בסמיכות זמנים תחת אידיאולוגיה קומוניסטית, אשר עם חלוף העשורים התפתחה לקפיטליזם סוציאליסטי. כיום, סין ומצרים חולקות אינטרס אסטרטגי משותף בשליטה בנתיבי השיט באוקיאנוס ההודי, דבר המנוגד להגמוניה של ארצות הברית ובעלות בריתה באזור, ובראשן הודו ואוסטרליה.

הן בסין והן במצרים, הראשון במאי מצוין כיום חופשה שנתי מלא. לעומת זאת, במדינות רבות במערב, לרבות ישראל, ציון יום זה כמעט ונעלם בעשורים האחרונים.

מקור: https://en.wikipedia.org/wiki/International_Workers%27_Day

לוח השנה הלאומי, מעבר להיותו כלי ארגוני למדידת זמן, טומן בחובו משמעות עמוקה בעיצוב התודעה הקולקטיבית והרגלי החשיבה הן של האזרחים והן של מקבלי ההחלטות במדינה. כל אומה, באמצעות ציון ימי זיכרון, חגים לאומיים ומועדים בעלי חשיבות היסטורית או תרבותית, יוצקת תוכן ומשמעות לזהותה הלאומית. ימים אלה הופכים לאבני דרך בנרטיב הלאומי, מעצבים את הזיכרון הקולקטיבי, ומנחילים ערכים, סמלים ולקחים היסטוריים מדור לדור. הבחירה אילו ימים לציין, ובאיזה אופן, אינה אקראית. היא משקפת את סולם הערכים של החברה, את האירועים המכוננים בתולדותיה, ואת השאיפות והחלומות לעתיד. ימי חג לאומיים מטפחים תחושת שייכות וסולידריות, בעוד שימי זיכרון מעצבים את ההבנה המשותפת של טרגדיות ואת המחויבות לעתיד טוב יותר. באופן זה, לוח השנה הלאומי הופך למעין "תוכנית לימודים" לאומית בלתי פורמלית, המקנה לאזרחים ולמנהיגים מסגרת התייחסות משותפת, המשפיעה בסופו של דבר על תהליכי קבלת ההחלטות המדיניות. 

ההשלכות של לוח השנה הלאומי חוצות את גבולות המדינה ומשפיעות גם על הזירה הבינלאומית. מדינות אחרות עוקבות בקפידה אחר הניואנסים של לוח השנה הלאומי של יריבותיהן ושותפותיהן. הבנה של ימי השבתון, החגים והמועדים המיוחדים יכולה לספק תובנות חשובות לגבי מצב הרוח הלאומי, רמת המוכנות, ואפילו נקודות תורפה פוטנציאליות.

האירועים הטראגיים של השביעי באוקטובר מהווים דוגמא מצמררת לכך. העובדה שהמתקפה הרצחנית התרחשה ביום שבתון, יום בו השגרה הלאומית בישראל שונה, והערנות עשויה להיות פחותה, נוצלה היטב על ידי חמאס. באופן דומה, מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, יום בו חלק גדול מהאוכלוסייה היה עסוק בתפילות ובמסורת, והצבא היה בדלילות כוחות מילואים. שני אירועים אלו מדגישים את החשיבות הקריטית של המודעות ללוחות השנה הלאומיים, הן מבפנים והן מבחוץ, ואת הפוטנציאל הטמון בניצול נקודות זמן אלו.

חשיבות לוח השנה הלאומי בזירה הבינלאומית משתקף גם ברזולוציה נמוכה יותר, בתוך ארגונים מכל הסוגים. קביעת סדר יום מאורגן היא אבן יסוד בניהול אפקטיבי ובהכוונת תהליכי קבלת החלטות. הדבר מקבל משנה תוקף בארגונים מבוססי מידע, שם סדר היום מכתיב את קצב זרימת המידע, את תדירות הדיונים ואת מועדי קבלת ההחלטות הקריטיות.בארגונים אלה, סחר החליפין במידע בין הגורמים האחראים על איסופו וניהולו הוא מרכזי. סדר היום, באמצעות קביעת מפגשים קבועים כגון כינוסים יומיים, פגישות בוקר, דיונים שבועיים, ישיבות חודשיות או סקירות רבעוניות, מבטיח שמידע רלוונטי יגיע בזמן לגורמים הנכונים. מסגרת זמן קבועה זו מאפשרת:סנכרון מאמצים. סדר יום ברור מאפשר לקבוע מועדים לקבלת החלטות חשובות, תוך התבססות על המידע שהוצג בדיונים הקודמים, ויוצר תרבות ארגונית של שיתוף פעולה, אחריות ועמידה בזמנים. קהילת המודיעין היא דוגמא מצוינת לארגון מבוסס מידע בו סדר יום מאורגן הוא קריטי. מפגשים יומיים להערכת מצב, דיונים שבועיים על מגמות אסטרטגיות וסקירות חודשיות של פעילות מבצעית הם חלק בלתי נפרד מסדר היום. יתר על כן, קהילת המודיעין מקיימת קשר רציף עם קהילות מודיעין מקבילות, וגם במסגרת יחסים אלה, סדר יום מוסכם וקבוע של חילופי מידע ועדכונים הוא חיוני לשיתוף פעולה אפקטיבי.

ימים אחדים לפני האחד במאי חוגגים במצרים את החג הלאומי ''יום שחרור סיני'', המציין את שחרור אדמת סיני מהכיבוש הישראלי בחזרה לריבונות המצרית. ''יום השנה לשחרור חצי האי סיני'' נחגג ב-25 באפריל של כל שנה, ומציין את היום בשנת 1982 בו מצרים גבתה את אדמת סיני, ואת נסיגת החייל הישראלי האחרון מהעיר טאבה בשנת 1988. זאת בהתאם להסכם השלום הבינלאומי של 1979 וההסדר הדיפלומטי של 1979. ביום זה נותנים המצרים כבוד לקצינים ולחיילים שהיו הקורבנות שלהם שהובילו להחזרת סיני. יום זה מוקדש גם לחגיגת יופיו של חצי האי סיני, שבו ערים תיירותיות רבות כמו שארם א-שייח' ודהב, לאורך הריביירה המצרית בים סוף, והן יעדים פופולריים עבור מצרים ותיירים זרים כאחד.

מקור: https://en.wikipedia.org/wiki/Sinai_Liberation_Day

בישראל מציינים בסמיכות לתאריכים הנ''ל את ''יום השואה''. יום השואה בישראל בשנת 2025 חל בערב יום רביעי, 23 באפריל 2025, ויסתיים בערב יום חמישי, 24 באפריל 2025. דווקא בערב תשעה באב בשנת 1941, תאריך בעל משמעות היסטורית של אבל וחורבן בעם היהודי, חתם הפושע הנאצי הרמן גרינג על הפקודה המבצעית ל"פתרון הסופי של שאלת היהודים". פקודה זו, שהועברה לידו של ריינהארד היידריך, הייתה למעשה ההוראה המפורשת והמתועדת לתחילתו של רצח העם השיטתי והמתוכנן של יהודי אירופה.

ניתן לראות בכך לא רק צירוף מקרים מצער, אלא גם ביטוי סמלי של הרוע הנאצי, אשר ביקש אולי לנצל את התודעה ההיסטורית היהודית, את יום האבל העמוק, כרקע לתחילת מימוש תוכנית ההשמדה. ייתכן כי הייתה כאן כוונה זדונית נוספת, מעין "חתימה" שטנית על גורל העם היהודי דווקא ביום בו הוא מתאבל על חורבנו בעבר.

ההבנה של הקשר הזה, בין תאריכים בלוח השנה היהודי לבין נקודות מפנה היסטוריות כה נוראות, מעבר לכך שהיא מעמיקה את תחושת האובדן ומדגישה את חשיבות הזיכרון, היא מזכירה לנו כי גם בתוך מעגלי הזמן והמסורת המקודשים שלנו, אירועים חיצוניים יכולים לפרוץ ולחולל טרגדיה בקנה מידה בלתי נתפס. 

קישור: https://holymap.blogspot.com/2009/07/blog-post_6975.html

המעונינים בהרחבת הידע שלהם בנושא השואה מוזמנים לקרוא את הספר: גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה - קורות ניצולת שואה ששרדה שש שנים במחנות הריכוז. "אם צריך, תהיו חזקים כמו ברזל. אם צריך, תהיו רכים כמו חמאה." אלו המילים שמלוות את גולדה הצעירה בדרכה המפותלת, כפי שהיא מספרת בספרה האמיץ. "גולדה גיבורת השואה" הוא סיפור יוצא דופן על נערה שהפכה לגיבורה. ממאבק הישרדות יומיומי, מול מכונת ההשמדה הנאצית, היא צומחת כדמות מעוררת השראה. זהו סיפור על גבורה ותקומת העם היהודי, המשלב בין נקודת מבט אישית לתיעוד היסטורי רחב יריעה. גולדה, נערה יהודייה מלאת חיים, נאלצת להתמודד עם מציאות בלתי נתפסת עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מבית חם ואוהב בעיירה פולנית, היא נשאבת אל תוך מחנות עבודה וריכוז, אך מסרבת להיכנע. זהו סיפור שונה ומרתק על תקופת השואה. זהו אינו רק סיפור על אובדן וחורבן, אלא גם סיפור על נערה צעירה ונחושה, שמסרבת להיות קורבן. גולדה מפגינה כוח פיזי ונפשי יוצאי דופן, בזמן שהיא מתמודדת עם עבודות פרך מפרכות, תנאי רעב קשים, עינויים, ומראות זוועה בלתי נתפסים. גולדה זנדמן שורדת שש שנים במחנות הריכוז, לא בזכות פסיביות, אלא בזכות אומץ ליבה ותושייתה. היא סוחרת ממולחת, מבריחה נועזת, מתחכמת, ועושה הכל כדי לשרוד. היא רוקמת קשרים מורכבים, מתמודדת מול אנטישמיות קיצונית, וניצבת מול המוות בעיניים פקוחות. זהו סיפור מטלטל על גבורה, תושייה ונחישות, המגולל את קורותיה של אישה יוצאת דופן, על רקע התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא מאיר באור חדש את גבולות האנושיות, הנשיות והגבורה.

קישור: https://holymap.blogspot.com/p/blog-page_25.html

ארבעת הבנים בהגדה כמודל לקבלת החלטות בצבא

בהגדה של פסח מופיעים ארבעה בנים:

חכם

רשע

תם 

שאינו יודע לשאול

ניתן לראות את ארבעת הבנים כמודל לקבלת החלטות בצבא, המבוסס על ארבעה עמודי תווך: מודיעין, קבלת החלטות, פיקוד ושליטה וביצוע.

• החכם: מייצג את איסוף המודיעין. בדומה לחכם השואל ומעמיק, המודיעין אוסף ומנתח מידע קריטי לקבלת החלטות.

• הרשע: מייצג את קבלת ההחלטות, לרוב על ידי דרג מדיני או פיקודי בכיר. בדומה לרשע המערער, החלטות אלו יכולות להיות נועזות ואף שנויות במחלוקת.

• התם: מייצג את פיקוד השליטה, האחראי על העברת הפקודות מהמטה לשטח. בדומה לתם הפועל בפשטות, תפקידם הוא להבטיח שההוראות יבוצעו כנדרש.

• זה שאינו יודע לשאול: מייצג את הלוחמים בשטח, המבצעים את הפקודות. בדומה למי שאינו שואל, תפקידם הוא לבצע את המשימה ללא עוררין. יש לכך שתי סיבות:

• במסגרת תפקידם, עליהם לבצע ללא שאלות.

• בפועל, הם המבצעים ולכן, הם יודעים הכל בשטח, ואין להם צורך אמיתי בשאילת שאלות.

באמצעות מודל זה, ניתן להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות הצבאי ואת תפקידו של כל גורם בו.

ארבעת הבנים בהגדה של פסח כמודל לקבלת החלטות בצבא

בהגדה של פסח מופיעים ארבעה בנים:

חכם

רשע

תם 

שאינו יודע לשאול

ניתן להקביל את המספר 4 גם לארבעת רוחות השמיים: צפון, דרום, מזרח, מערב. זאת גם בשילוב הקבלה לארבעת חדרי הלב. האדם מצוי תמיד בצומת דרכים. הבחירה בכיוון הנכון היא משימה קשה, אך הוא חייב לקבל את ההחלטה לגבי הדרך בכוחות עצמו.

4 הוא גם מספר היסודות הבסיסיים האלכימיים: אויר, אש, אדמה, מים.

בעולם המודרני המיספר 4 מתקשר לשרטוט הרשת, הגריד, שבאמצעותו אנו ממפים את העולם ונותנים לכל מקום ציון במספרים של אורך ורוחב. במקביל זאת גם צורת השתי וערב שבה אנו בונים את העולם ההנדסי שבו אנו חיים על פי קווים ישרים ומצטלבים, מחפצים וכלים עד לבניינים ודרכים. מכאן גם שהמספר 4 מתקשר אל חוש המישוש, שהוא הבסיסי מבין חמשת החושים של האדם. חוש המישוש מתפתח באדם בשלבי גדילתו הראשונים, כאשר הוא מזדהה עם העולם יותר מאשר עם עצמו. 

ניתן לראות את ארבעת הבנים כמודל לקבלת החלטות בצבא, המבוסס על ארבעה עמודי תווך: מודיעין, קבלת החלטות, פיקוד ושליטה וביצוע.

• החכם: מייצג את איסוף המודיעין. בדומה לחכם השואל ומעמיק, המודיעין אוסף ומנתח מידע קריטי לקבלת החלטות.

• הרשע: מייצג את קבלת ההחלטות, לרוב על ידי דרג מדיני או פיקודי בכיר. בדומה לרשע המערער, החלטות אלו יכולות להיות נועזות ואף שנויות במחלוקת.

• התם: מייצג את פיקוד השליטה, האחראי על העברת הפקודות מהמטה לשטח. בדומה לתם הפועל בפשטות, תפקידם הוא להבטיח שההוראות יבוצעו כנדרש.

• זה שאינו יודע לשאול: מייצג את הלוחמים בשטח, המבצעים את הפקודות. בדומה למי שאינו שואל, תפקידם הוא לבצע את המשימה ללא עוררין. יש לכך שתי סיבות:

  • במסגרת תפקידם, עליהם לבצע ללא שאלות.
  • בפועל, הם המבצעים ולכן, הם יודעים הכל בשטח, ואין להם צורך אמיתי בשאילת שאלות.

באמצעות מודל זה, ניתן להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות הצבאי ואת תפקידו של כל גורם בו.

המילה ''ליטני'' [''Litany"]

למילה ''ליטני'' [''Litany"] יש משמעויות אחדות, אבל הנפוצה ביותר היא:

רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה של משהו, בדרך כלל תלונות או בעיות.

לדוגמה:

"נציג שירות הלקוחות נאלץ להקשיב לשורה ארוכה של תלונות על המוצר הפגום."

"הנאום של הפוליטיקאי היה פשוט רצף של הבטחות ריקות."

המשמעות המקורית של המילה מתייחסת לסוג מסוים של תפילה: זוהי תפילה הכוללת סדרה של בקשות או תחנונים מצד המתפלל או מוביל התפילה, ואחריהן תגובות שחוזרות על עצמן מצד הקהל או קבוצת המתפללים. 

לדוגמה, בתפילה מסורתית, החזן עשוי לומר "אל! אנא רחם נא" והקהל יענה "רחם, אנא רחם". חזרה זו יוצרת תחושה של קריאה ותשובה, או דיאלוג בין המוביל לקהל.

מקור המילה הוא ביוונית העתיקה, λιτανεία (litaneía), שפירושה "תפילה, תחנון". משם היא עברה ללטינית (litania) ולבסוף לאנגלית.

למרות שמקורה הדתי עדיין בשימוש, כיום המילה ליטני משמשת לרוב בהקשר רחב יותר לתיאור כל רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה, בדרך כלל של תלונות או בעיות.

אז, כשמישהו אומר "a litany of..." הוא מדגיש את האורך והחזרתיות של הרשימה, לעתים קרובות עם קונוטציה שלילית במקצת.

בהקשר של דרונים [הכינוי בהשראת המשמעות של המילה ''פזמון'' לרחפנים או כלי טיס בלתי מאוישים], ניתן להשתמש במילה "litany" לתיאור: רשימה של טענות שליליות או חששות לגבי רחפנים. 

בימים אלה של אמירת הסליחות לקראת ערב ראש השנה, התחנונים הנאמרים בשעות הקטנות של הלילה מהדהדים באופן מצמרר את המציאות הקשה של העימות הצבאי המתרחש על גדות נהר הליטני.

הסרט היידי-פולני ''אן א היים'' [ללא בית] [1939]

"אן א היים" (On a Heym), הידוע גם בשם "Without a Home" [ללא בית] באנגלית, הוא סרט דרמה ביידיש משנת 1939, הנחשב לסרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. הסרט מבוסס על מחזה משנת 1907 מאת יעקב גורדין, שעובד לתסריט על ידי אלתר קציזנה, סופר, משורר ואינטלקטואל יידיש פולני ידוע, שכתב גם את התסריט לסרט "הדיבוק" משנת 1937. במאי הסרט והשחקן הראשי בו הוא אלכסנדר מרטן.

הסרט מתאר את סיפורה של משפחת ריבקין היהודית, הנאלצת להתמודד עם קשיים כלכליים והגירה לאמריקה בתחילת המאה ה-20. לאחר מותו הטראגי בטביעה של בנם הבכור, האב הדייג מחליט להגר לאמריקה בחיפוש אחר חיים טובים יותר, ומשאיר את אשתו וילדיו מאחור באירופה. הוא מתמודד עם בדידות וקשיים כלכליים באמריקה, ונאבק להביא את משפחתו להצטרף אליו. הסרט מציג את המאבקים והקשיים של החיים כמהגר יהודי בתקופה זו, ואת השפעת ההגירה על המשפחה והקהילה.

הסרט ''ללא בית'' הוא ''סרט געגועים'', ורגש הגעגועים מפכה בו בכל סצנה. הגעגועים הם לבית במולדת הישנה, ולבני המשפחה שאבדו. הסרט רצוף שירים רבים, והוא למעשה דרמה מוזיקלית. השירים מבוצעים על ידי שני זמרים בלבד, שזאת גם דמותם בסרט, והם מופיעים בעיקר על במה. זמרת היידיש ורה גראן, הנקראת בסרט בשם ''בסי'', היא הזמרת העיקרית. היא מופיעה במועדון לילה בניו יורק, ושובה בשירי הגעגועים שלה את ליבו של גיבור הסרט אברהם ריבקין [אלכסנדר מרטן], העובד שם כשוטף כלים. זמר נוסף בסרט הוא החזן-זמר ישראל שומאכר, הנקרא בסרט 'בשם ''פישל'', המבצע בעיקר מזמורים דתיים. מקהלת בית הכנסת הגדול בורשה מספקת רקע מוזיקלי מתאים.

בולטת בסרט במיוחד, ביופיה ובאיכות משחקה, אידה קמינסקה, המגלמת את בת שבע, אישתו של אברהם ריפקין. בת שבע שבורת לב לאחר מות בנה, וחולת געגועים למולדת פולין. מצבה  הנפשי מוחמר מחמת אורח החיים האמריקאי, הכופה על בעלה העדרות ממושכת מהבית לצורך העבודה, ומבטל את אורח החיים המסורתי עם ערכי המשפחה. כאשר בנה השני אינו חוזר הביתה משך ימים אחדים, כיוון שהוא שהוא מחפש עבודה ברחובות ניו יורק, היא מתמוטטת ומאבדת את שפיותה. אך לאחר שהוא חוזר, היא מתאוששת בסצנת סיום מרשימה של קתרזיס מרגש. 

הסרט כולל צוות שחקנים מרשים, מענקי הבמה היידית, וביניהם: אלכסנדר מרטן, אידה קמינסקה, הצמד הקומי דז'יגן ושומאכר המספקים הקלה קומית, ועוד רבים אחרים.

הכותרת, ''ללא בית'', שנועדה על ידי גורדין לסמל את משפחת המהגרים היהודית שנעקרה, ובהרחבה, את העם היהודי, הייתה כותרת נוקבת במיוחד לקהל הקולנוע היהודי בפולין, ערב מלחמת העולם השנייה. הסרט הדגיש את התחושה ההולכת וגוברת בקרב יהודי פולין, המתמודדים עם האיום הנאצי והאנטישמיות הגוברת בפולין, שגם הם עשויים להיות בקרוב "בלי בית".

הסרט הוא פלקטי.  רוב הסצנות הן דיאלוגים ומונולוגים המצולמים מטווח בינוני, בלי צילומי תקריב או צילומים פנורמיים, ואין כמעט תנועות מצלמה ושחקנים. הדבר משרת את המסרים הדידקטיים והמוסריים שמבקש יוצר הסרט להעביר, על חשבון רכבת ההרים של הרגשות הסוערים.

איכות הסרט לצפיה היא גרועה בשולי התמונה, שהיא חשוכה. אך הדבר אינו גורע מהתרשמות מהאיכות המקורית, שכן השחקנים נמצאים בעיקר במרכז התמונה, שהיא ברורה די הצורך. 

אלכסנדר מרטן

אלכסנדר מרטן, במאי וכוכב הסרט ''אן א היים'' נולד ב-13 בנובמבר 1898 בלודז', פולין. הוא היה במאי ושחקן שנודע גם בזכות הסרטים "על מה נשים חולמות" (1937) ו"על חטא" (1936). הוא נרצח על ידי הנאצים בשנת 1942 בוורשה.

אלכסנדר מרטן ב''אן א היים''

יעקב גורדין

גורדין, הידוע בשל הדידקטיות והמוסריות העממית שלו, הביא את חיי עמל היומיום האמריקאים לבמה היידית. עם למעלה מ-100 מחזות לזכותו, גורדין היה בעל השפעה מעצבת על התיאטרון היידי המודרני. הוא היה כל כך פופולרי בקרב חובבי התיאטרון, שעל פי הדיווחים רבע מיליון איש השתתפו בהלווייתו בניו יורק.  המחזה הנוגע ללב "ללא בית" ריתק את קהל התיאטרון היהודי, והוא הפך לחלק מהרפרטואר הקבוע של הבמה היידית באמריקה ופולין.

הסרט היידי-אמריקאי ''טביה'' [1939] של מוריס שווארץ

''טוביה החולב'' (טעוויע דער מילכיקער) הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים, הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894.

"טוביה החולב" מורכב מסדרה של מונולוגים המסופרים בגוף ראשון על ידי טוביה, יהודי עני המתפרנס מחליבת פרות בכפר אנטבקה בתחילת המאה ה-20. הסיפור מתרחש בתקופה סוערת של פוגרומים ושינויים חברתיים, המשפיעים על חיי היהודים ברוסיה הצארית. טוביה חי עם אשתו גולדה וחמש בנותיו. הוא מתמודד עם קשיי הפרנסה, השידוכים של בנותיו והרצון לשמור על המסורת היהודית. בנותיו של טוביה מתאהבות בצעירים שאינם מתאימים לסטנדרטים של הקהילה. צייטל, בתו הבכורה, מתאהבת בחייט עני בשם מוטל, במקום במועמד עשיר שהציע לה טוביה. הודל, בתו השנייה, מתחתנת עם סטודנט סוציאליסטי בשם פרץ, שנאלץ לברוח לסיביר בגלל פעילותו הפוליטית. חוה, בתו השלישית, מתאהבת בגוי בשם פדיה, ומחליטה לעזוב איתו את הכפר. הקהילה היהודית באנטבקה סובלת מפוגרומים ורדיפות מצד השלטונות. טוביה ומשפחתו נאלצים להתמודד עם האלימות והפחד. בסופו של דבר, מתקבל צו גירוש והיהודים נאלצים לעזוב את אנטבקה. טוביה ומשפחתו מתפזרים לכל עבר, כאשר חלקם מהגרים לאמריקה. 

"טוביה החולב" מאת שלום עליכם זכה לעיבודים רבים לבמה, כשהבולט והמוכר ביותר הוא המחזמר "כנר על הגג" (Fiddler on the Roof). המחזמר, שהוצג לראשונה בברודווי בשנת 1964, זכה להצלחה מסחררת ומופיע עד היום ברחבי העולם.

סרטו של מוריס שווארץ מ-1939 מתעלם מעלילות משנה רבות בספר, ומתמקד בסיפור אהבתם של ביתו הצעירה והיפהפיה של טוביה חוה לצעיר הנוצרי פדיה, וביחסים המורכבים  בין טוביה לאנשי הכפר. חוה ופדיה מאוהבים, ומתחתנים תחת הדת הנוצרית. הדבר גורם לטוביה לשברון לב, שאותו הוא אינו מסתיר, ולמות אשתו גולדה מצער. חוה אינה מאושרת בנישואין, בהם היא הופכת למעין משרתת בבית משפחת הורי פדיה. היא שומרת על יהדותה, ומחליטה לחזור לבית אביה, בשעה שהוא מגורש על ידי מועצת הכפר מביתו.

האידיליה הקיימת בסיפור המקורי, ובפרט בגרסת המחזמר, של חיי המשפחה התוססים באוירת הכפר, אינה קיימת בסרט זה. בסדרת סצנות מרשימות בכיכובו של מוריס שווארץ, המגלם את טוביה, האוירה בהדרגה משתנה. מחלבן מבוסס בעל חווה משגשגת, הזוכה לכבור והערכה משכניו, הוא הופך, בעקבות צערו על נישואי ביתו לנוצרי, מות אישתו, ולבסוף כתוצאה מצו גירושו מהכפר, ליהודי הנודד הנצחי. 

המעבר הזורם מאידיליה לטרגדיה מתאים מאד למצבם של יהודי מזרח אירופה ערב מלחמת העולם השניה והשואה. עם זאת, גם סרט זה אינו חוזה את עוצמת השואה העומדת להתחולל, והוא צופה כי גורל היהודים הנצחי ימשיך להסתכם בעיקר בגירוש ממקום למקום. 

סרטו של מוריס שווארץ, במאי וכוכב הסרט, הוא הפקה קולנועית מרשימה וקולחת, למרות שהיא צנועה במימדיה. מוריס שווארץ מגלם את טוביה באותנטיות מרשימה. הוא מוקף להקת שחקניות ושחקנים איכותיים, המגלמים את בני משפחתו ואת אנשי הכפר. 

הסרט מתאפיין בבימוי דינאמי, עם תנועת מצלמה רבה, אך למרות זאת שומר על יציבות ורצף עריכתי מרשימים.

מוריס שוורץ: אגדת תיאטרון היידיש

מוריס שווארץ בתפקיד טוביה

מוריס שוורץ, יליד רוסיה, היה מהשמות הגדולים והמשפיעים ביותר בתיאטרון ובקולנוע היידי. שוורץ, שנולד ב-18 ביוני 1890, היגר לארצות הברית והחל את הקריירה שלו כשחקן נודד, ובסופו של דבר מצא את ביתו בניו יורק. 

תיאטרון היידיש האמנותי: 

בשנת 1918, שוורץ ייסד את "תיאטרון היידיש האמנותי" בניו יורק, במטרה להעלות את קרנו של התיאטרון היידי ולהציג רפרטואר עשיר ומגוון לקהל הרחב. שוורץ לא רק ניהל את התיאטרון, אלא גם הקים בית ספר למשחק בו טיפח דור חדש של כישרונות. התיאטרון פעל במשך שלושה עשורים והעלה הפקות רבות ומגוונות, החל ממחזות של שלום עליכם ועד קלאסיקות כמו שייקספיר. 

הצלחה בינלאומית:

התיאטרון של שוורץ זכה להצלחה רבה, ואף יצא לסיבובי הופעות באירופה ובדרום אמריקה. שוורץ עצמו היה לשחקן מוערך, שגילם דמויות איקוניות במחזות כמו "יושה עגל", "בשפל" ו"המלך ליר". 

המעבר להוליווד:  שוורץ לא הסתפק בתיאטרון, והצליח גם בקולנוע, הן ביידיש והן באנגלית. הוא שיחק בעשרות סרטים, ואף כתב, הפיק וביים כמה מהם. 

מוריס שוורץ נפטר בישראל בשנת 1960, אך מורשתו ממשיכה לחיות. הוא זכור כאחד מגדולי התיאטרון היידי, שתרם רבות לפיתוח והעשרת התרבות היידית בארצות הברית ובעולם.

הסרט היידי-פולני ''מאמאל'ה'' [1938]

 

הסרט ''מאמאל'ה'' ["Mamele"] הוא קומדיה מוזיקלית בשפת היידיש שצולמה בפולין בשנת 1938. בסרט כיכבה השחקנית היידית הפופולרית מולי פיקון בתור חבצ'י, אישה צעירה שלוקחת על עצמה את עול הטיפול במשפחתה לאחר מות אמה. 

הסרט היה סרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה. זהו תזכורת נוגעת ללב לתרבות היהודית התוססת שהתקיימה בפולין לפני המלחמה. 

הסיפור עוקב אחר חבצ'י כשהיא מתמודדת עם האתגרים של בישול, ניקיון וטיפול באחיה כפוי הטובה. למרות נטל המטלות, היא מוצאת אהבה עם כנר שגר בחצר ממול. 

הסרט הוא שילוב של הומור, רומנטיקה ופרשנות חברתית, המתארים את רוח החיים היהודיים בפולין שלפני המלחמה. 

הופעתה של מולי פיקון בתור חבצ'י היא גולת הכותרת של הסרט. התזמון הקומי והמשחק האקספרסיבי שלה מפיחים חיים בדמות, מה שהופך אותה לברת קשר ומעוררת חיבה. פיקון הייתה דמות אהובה בתיאטרון היידיש ונוכחותה מוסיפה למשמעות התרבותית שלו. 

כיום, ''מאמאל'ה'' נחשב לקלאסיקה של הקולנוע היידי ולמסמך היסטורי בעל ערך. הוא מספק הצצה לעולם אבוד, ותזכורת לחוסן וליצירתיות של העם היהודי אל מול מצוקה.

עלילת הסרט מתרחשת בעיר לודז'. סצנת הפתיחה מציגה את נוף העלילה והיא תמונה של מפעלי העיר, ומשם עוברת המצלמה לשורות נולי האריגה הפועלים בהם בלי הפסקה. אחר כך המצלמה עוברת לביתה של חבצ'י, המתעוררת מוקדם בבוקר, מסובבת את ידית מטחנת הקפה, ולאחר מכן מתבוננת בשעון. 

חבצ'י מוצאת מרגוע בחתלתול שלה. ביידיש, חתלתול נקרא ''קצל'ה''. כ''ץ [כהן צדק] הוא, למרבה האירוניה, גם שמו של הנוכל בסרט. זהו פושע שרמנטי, החודר למשפחת חבצ'י במטרה לפתות את אחותה, ולדרדר את אחיה הצעיר לפשע. חבצ'י מצליחה, באמצעות תחבולות, לסכל את מזימותיו.

בסרט יש קטעים מוזיקליים רבים בהם מולי פיקון שרה. קטעים אלה הם קטעי חלומות, בהם היא מדמיינת את חייה בעבר ובעתיד. קטעים אלה יוצרים בסרט שילוב בין ריאליזם קודר, קומדיה עממית, ופנטזיה מוזיקלית.

השילוב המורכב הזה מסבך את עלילת הסרט, ומותיר בצופה תחושה של כבדות. זאת למרות הופעתה הקלילה של מולי פיקון הנמרצת, אשר מפיחה חיים בסרט במשך הזמן הרב בו היא מופיעה על המסך. 

שלושת הסגנונות השונים בסרט "מאמאל'ה" – ריאליזם, קומדיה ומיוזיקל – דורשים גישות בימוי שונות, דבר שפוגם בהעברת התחושה המלאה של כל סגנון. בעוד שהריאליזם מצריך תקריבים דרמטיים להבלטת חפצים, הקומדיה זקוקה לצילומי טווח ביניים המדגישים את הדיאלוגים, והמיוזיקל דורש צילומים רחבי יריעה להעצמת תחושת הפנטזיה. בסרט "מאמאל'ה", נראה כי השילוב בין הסגנונות אינו מלא, ובמיוחד חסרים צילומים רחבי יריעה בקטעי השירים.

למרות האמור לעיל, סצנת הסיום החגיגית מצליחה לשלב את כל הסגנונות באופן הרמוני באמצעות תנועת מצלמה דינמית. המצלמה עוקבת אחר חבצ'י הכלה במסעה משולחן סעודת החתונה, דרך המטבח בו היא טועמת מכל התבשילים שבהכנה, ועד לרגע בו היא נזכרת לקחת עימה את החתלתול שלה. תנועה זו יוצרת שילוב מרתק בין הריאליזם של המטבח, הקומדיה של טעימות המזון והמוזיקליות של סצנת החתונה.

תחושת הכבדות הכללית שיוצר הסרט, יחד עם הביקורת החברתית שבו, מבשרים את השואה העתידה לקרות ליהדות פולין בתוך זמן קצר, למרות מראית העין של החיים הנמשכים כסדרם. הסרט מציג ניגוד מרתק בין סכנה קיומית מוחשית לבין תחושת שאננות כללית, ניגוד המזכיר במידה רבה את המצב בישראל כיום.

דוד משה - אחד מסרטי היידיש הראשונים בארצות הברית

''הדוד מוזס'' (1932) - הסרט המלא

בעל סדנת יזע עשיר וחזק מתאהב בביתו המתבגרת של עובד, שמרגישה מחויבת להינשא לו לאחר שהוא חולק את עושרו עם הוריה, למרות שהיא למעשה אוהבת צעיר מרקסיסט.

סרט זה משנת 1932, המבוסס על הרומן של שלום אש, היה אחד מסרטי היידיש האמריקאים הראשונים. הוא עוסק ברבים מהנושאים שהעסיקו את המהגרים החדשים שהגיעו ממזרח אירופה לניו יורק, לרבות זכויות עובדים והתאגדות והניגוד בין חייהם החדשים באמריקה לבין חיי השטעטל שנותרו מאחור. רבים מהנושאים הללו, במיוחד האחרונים, באים לידי ביטוי באמצעות המוזיקה של הסרט. 

הסרט מפתיע באיכותו: התסריט קולח, המשחק משובח, והעריכה מהירה. בתחילה יש תחושה שרואים סרט של האחים מרקס, אך הוא מתפתח לדרמה קומית מורכבת, כמו בסרטי צ'רלי צ'פלין ואף יותר מכך. 

דמותו של גיבור הסרט, הדוד משה, מבליטה את יחודו של הסרט. למרות שבתחילה הוא נתפס כסטריאוטיפ של הגבר העשיר המזדקן והקשוח הרודף אחר עלמה, במהלך העלילה הוא מתגלה כדמות מרשימה ומורכבת, בעלת רגשות מורכבים, אשר שאיפתו המרכזית היא להקים משפחה ולדאוג לקהילה, יותר מאשר רדיפת בצע ושררה. התנופה העלילתית נשמרת בזכות החשיפה ההדרגתית של דמות הגיבור ''המבוגר השמרן'', המנוגדת לזאת של דמות הגיבור הקלאסי ''הצעיר המרדן'', הדועכת ונעלמת. 

קיים בסרט איזון בין נקודת המבט האנושית לנקודת המבט הטכנולוגית, שחסרה בקולנוע המודרני, שהוא פשטני יותר. סצנה בעלילה מבליטה זאת: הדוד משה, למרות התנגדות אחיינו מנהל המפעל, מתפשר עם הפועלים ודואג להם למכונות תפירה חשמליות, שיפור תנאי העבודה והעלאת המשכורות. למרות הציפיות לסצנה קולנועית ממושכת ומורכבת היא קצרה ונמרצת, ומורכבת משוטים חדים ומהירים. 

התוצאה הסופית היא סרט שנון ומענג, המחבר בין האנושי לטכנולוגי. 

בין חרדה לשמחה: חג הקורבן, "הקול בראש 2" והקשר המפתיע ביניהם

חג הקורבן הוא מועד עלייה לרגל למכה, אירוע משמעותי עבור המוסלמים ברחבי העולם. השנה, גל חום קיצוני באזור גבה קורבנות רבים והזכיר לנו את המחיר הכבד של אמונה עיוורת לעיתים.

חג הקורבן המוסלמי, שחל השנה בסוף יוני, חופף לתאריך יציאתו לאור של סרט האנימציה "הקול בראש 2". צירוף מקרים? אולי. אבל הקשר בין החג לסרט מעניין הרבה יותר כשמתעמקים במשמעויות ובסיפורים שמאחוריהם.

שני הסיפורים המכוננים של היהדות והאסלאם, עקדת יצחק ועקדת ישמעאל, עומדים בבסיס חג הקורבן. שמותיהם של יצחק וישמעאל, למרות הדמיון הצלילי, נושאים משמעויות שונות בתכלית.

• ישמעאל – שמו מעיד על חרדה ("שמע" ו"אל") וציות עיוור לאל.
• יצחק – שמו מעיד על שמחה ("צחוק") ותקווה, ומייצג תפיסת עולם אופטימית ואמונה בטוב האנושי.

בסרט "הקול בראש 2", שתי הדמויות המרכזיות, שמחה וחרדה, מנהלות מאבק על השליטה במוחה של הגיבורה. זהו מאבק שכולנו מכירים – בין הפחד והדאגה לבין האופטימיות והשמחה. בדיוק כמו בסיפור עקדת ישמעאל, החרדה מנסה להשתלט, אך בסופו של דבר השמחה היא זו שמנצחת ומחזירה את הגיבורה לתפיסת עולם בריאה ומאוזנת יותר.