10.12.2010

מפת דמות האדם של ארץ הקודש והמיתולוגיה היוונית

על פי המיתולוגיה היוונית, פרסאוס בנו של זאוס הציל את חיי אנדרומדה בת מלך פיניקיה, מידי מפלצת הים הנוראה, במקום שנקרא כיום 'סלע אנדרומדה', לחוף העיר בת-ים.
מקומות נוספים בסיפור מיתולוגי מרתק זה ניתנים לזיהוי בארץ ישראל.


סיפורים נוספים מהמיתולוגיה היוונית, ומכאן גם בתרבות האירופאית כולה, ניתנים גם הם לזיהוי עם מקומות בארץ ישראל.


כך למשל, ב'איליאדה' של הומרוס מוצאו של אגממנון כובש טרויה הוא משבט הדנאים.
שמו של שבט זה קרוב לשמו של שבט 'דן', שהשתייך יחד עם הדנאים לקהילת 'גויי הים'.
שבט דן שכן בצפון הארץ, למרגלות החרמון, ושם הקים מקדש שהתחרה עם בית המקדש בירושליים.

נגזרות של השם 'דן' נמצאות ומתפרשות לכיוון צפון-מערב לאורך כל יבשת אירופה:
העיר 'אדנה' בתורכיה.
שבט ה'דנאים' ביוון העתיקה.
מדינת 'מקדוניה', שממנה יצא אלכסנדר מוקדון.
נהר ה'דנובה'.
מדינת 'דנמרק' שמוצאה בראש שבט בשם 'דן'.


ב'אודיסיאה', המספרת את מסע חזרתו הממושך של אודיסיאוס לביתו לאחר כיבוש טרויה, עוסק אחד הפרקים בדמותו של הקיקלופ, ענק בעל עין אחת.

ארץ ישראל המקראית נתפשה על ידי היוונים הקדמונים כמקום פראי ובלתי מיושב. הם הגיעו אל הארץ באוניות, ומה שראו היו בעיקר שטחי ביצות במישור החוף.

לכן יתכן שהסיפור על הקיקלופ התרחש מבחינה גאוגרפית בארץ ישראל...

ששת ימי בראשית, צירי האנרגיה במפת דמות האדם, ואתר רוג'ום אל הירי

רוג'ום אל הירי

על פי המקובל מחולק גוף האדם לספירות רוחניות מהקודקוד ועד לשת.
הספירות ידועות גם בכינויים כמו צ'אקרות, צירי אנרגיה, מעגלי אנרגיה בגוף, וכדומה.

אחת הגישות הנפוצות ביותר קובעת כי מספרן של הספירות בגוף האדם הוא שישה.

מספר זה מתקשר מיד לששת ימי בראשית.

ששת ימי הבריאה הם הקבלה לששת הספירות.

הספירה העליונה ביותר היא של היום השישי, שעוסק בבריאת האדם.

הספירה התחתונה ביותר היא היום הראשון, שעוסק בבריאת האור מעל החושך.

ניתן לקבוע חלוקה של הימים כדלקמן:

היום הראשון מתיחס לגפיים
היום השני מתייחס למערכות העיכול והמין
היום השלישי מתיחס למערכות הלב-ריאות
היום הרביעי מתיחס לגרון
היום החמישי מתיחס לחושים
היום השישי מתיחס למוח
היום השביעי מתיחס לאמונה

על פי מפת צירי האנרגיה של דמות האדם של ארץ הקודש, המופיעה מימין, מחולקת הארץ לשישה צירי אנרגיה.

החלוקה היא מדויקת מבחינה גאוגרפית. המרחק בין כל ציר הוא כמאה קילומטר.

מעל ספירת היום השישי נמצאת הספירה האלוהית של היום השביעי, שהם הרי לבנון ושיריון, קרני המלאך בדמות האדם של ארץ הקודש.

מתחת לספירה של היום הראשון, בריאת האור, נמצאת ספירת החושך והתהום, שהיא הים האדום.

סך הכל מופיעים בפרק הראשון בבראשית שמונה ספירות, בדיוק כמו במפת דמות האדם של ארץ הקודש.

אתר רוג'ום אל הירי שנמצא ברמת הגולן ממזרח לימת כינרת, מיועד להתחקות אחר בצירים אלה.

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

ניתן לקבוע כי גודלה של כל ספירה משתנה בהדרגה. הספירה התחתונה היא הגדולה ביותר והספרות שמעליה הולכות ומצטמצמות בגודלן, כמו שבגוף האדם הגפיים הם האיבר הגדול ביותר, והראש הוא הקטן ביותר.

מידות הספירות הולכות ונעשות קטנןת יותר על פי יחס הזהב. כלומר, כל ספירה קטנה בערך בשליש מזאת שמתחתיה.

בערב ראש השנה חש האדם שפעה מיוחדת, כאילו העולם כולו מוצף באבנים טובות שממתינות לו כדי שיאסוף אותן. הסיבה היא קיומן זה של הספירות בימי השבוע.



8.12.2010

תצוגה גראפית של התפשטות האש בשריפה בכרמל 4.12.2010


אתר ארטישוק לעיצוב מידע, אינפוגרפיקה, ומפות אינראקטיביות, מראה תצוגה דינאמית של הדרך בה התפשטה האש ממוקד השריפה בעוספיה ועד כביש מספר 4.

השריפה התפשטה בצורת V.

לאחר היום הראשון היא נותרה במספר מוקדים גדולים בתוך איזור ה-V.


7.12.2010

עתידנות קדומה - כיצד ראו בעבר את העתיד שלא התממש

גלויה משנת 1900 בערך המציגה את שנת 2000 - מכונות תעופה אישיות

האתר PALEO_FUTURE נוצר על ידי מאט נובאק, שהפך למומחה בנושא חזונות העתיד שנוצרו בעבר.

התחום נקרא גם בשם רטרו-פוטוריזם.

ציורים דינאמיים של ציירים פוטוריסטים איטלקים

Shaking Flight - Tullio Crali, 1939

הבלוג CREATIVECLOUD מציג 20 ציורים של האסכולה הפוטוריסטית האיטלקית, ששלטה באיטליה במחצית הראשונה של המאה ה-20.

הציורים מוצגים על ציר הזמן שבו נוצרו, ובדרך זאת אפשר לראות כיצד הפכה בהדרגה המילה 'פוטוריזם' מזוהה עם המילה 'פאשיזם'.

מג''ל - מוח, גב, לב


ראשי התיבות מג''ל הן של המילים מוח, גב, לב.

שלושת איברי הגוף החיוניים האלה מקיימים ביניהם קשרי גומלין, תלות הדדית, ותיזמון משותף.

פרשיות התורה בשבועות האחרונים עוסקות ביוסף בן יעקב אבינו.

אלה הן הפרשיות האחרונות בספר בראשית שהוא לוז התורה, עמוד השידרה שלה.

פעמיים בקורות יוסף בעל כתונת הפסים מתוארות בהרחבה אלומות שיבולים המופיעות בחלומות.

הפעם הראשונה היא בחלום יוסף על אלומות האחים המשתחוות בפני אלומתו.

הפעם השנייה היא בחלומות פרעה אודות אלומות השיבולים המלאות והשדופות, המסמלות את שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות.

השיבולים נקצרו בזמן העתיק במגל, שצורתו היא חצי מעגל, ומזכירה מאד חוליה של עמוד השידרה.

לכן דמותו של יוסף וסיפוריו משקפת, בן היתר, את ההרמוניה החיונית בין שלושת האברים: מוח, גב, לב.

זאת על רקע חיי עבודת האדמה בארץ ישראל המקראית.

שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות אינן אלא חוליות עמוד השידרה, המוצבות בחפיפה זאת מעל זאת.

על האדם לכלכל את תנועותיו ומעשיו בזהירות רבה על מנת שלא תפרוץ חלילה אחת מהחוליות הצידה, ותגרום לו לכאבי גב מייסרים.

החוליות מופיעות במפת דמות האדם של ארץ הקודש בדמות פיתולי נהר הירדן בין ים כינרת לים המלח.

3.12.2010

משירי ארץ אהבתי - חוה אלברשטיין



מילים: לאה גולדברג
לחן: דפנה אילת

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה -
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,
ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,
וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים
ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים בתפילה,
ובנייך בנותייך חתן כלה,
וכל קבצנייך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,
למלך אין בית, למלכה אין כתר -
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה -
אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת.

גידי גוב - שלל שרב



מילים: מאיר אריאל
לחן: יהודה פוליקר

תם השרב הגדול
השמש רד לים הכחול
ורוח חרישית מרגיעה
פנים וצוואר נחיריים ודם.

שני ציירים על החוף
רואים לאור היום את הסוף
ולהקת שחפים כמראה
שביס אפרפר כלטיפה על הים.

היא לא יודעת כמה תוכל למשוך
היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך
וכבר חשבה לברוח מכאן
זה לא עניין רק שאין לה לאן.

והיא נרדמת בהקיץ
עם הגב לים עם הראש לשם
ולא אכפת שכבר יבוא
כך עליה יעבור עם הגב לים
עם הראש לשם.

אור החשמל מדגדג
ואת החושך זה מענג
ואנשים יוצאים לחפש
מקרה שיקרה
אם אפשר במקרה.

שני ציירים על הבר
עוד לא מאמינים שנגמר
ושביס הרקדנית מרחף
על בטן גליה ולא במקרה.

ובשדרות הרעד עובר גובר
בחצרות הפחד נובר צובר
פתאום היא מתרגשת נורא
סף מאורע זה יקרה זה קרה.

העיר נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
לא נלחמת לעצור
לא אכפת לה כבר לגמור
עם הגב לים עם הראש לשם.

והיא נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
יאהבוה צעירים
יציירוה שיכורים
עם הגב לים עם הראש לשם.

תם השרב הגדול
השמש רד לים הכחול
ורוח חרישית מרגיעה
פנים וצוואר נחיריים ודם.