‏הצגת רשומות עם תוויות והיה תמים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות והיה תמים. הצג את כל הרשומות

14.1.2024

מבנה הדעת הספירלי


בימינו החשיבה המרחבית-חזותית גוברת על החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט מודרניים, בעידן הקולנוע והתקשורת החזותית,  מתארים את תמונת העולם לפיה אנו חיים כיום, כמבוססת על חשיבה חזותית קינמטית, שבה תמונת העולם הקולנועית מציאותית יותר מאשר המציאות הממשית. גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

להוויה העיגולית, באופנים השונים, יש ביטויים צורניים רבים בחיי היומיום. דוגמאות אחדות הן: הגלגל, המדחף, ההוריקן, עין המצלמה, וגליל סרט הקולנוע. כיוון שהחשיבה החזותית במיטבה היא  גיאומטרית, התפתחו ממנה צורות גיאומטריות רבות שבסיסן הוא מעגל בעל תוכן, המציג תרשים לפתרון מבוכים.  מעגל כזה, במקרים רבים, מתחיל בנקודת אמצע, ומתפתח בקו רציף של מעגלים גדולים יותר ויותר עד לשולים החיצוניים. הוא נקרא ספירלה. בתרבות האנושית, צורת הספירלה היא בעלת חשיבות רבה כמבנה דעת.  מטוסי הבוכנה בעלי המדחף, אשר היו הדומיננטיים בתעופה בכל המחצית הראשונה של המאה ה-20, השתלבו עם מבנה הדעת הספירלי. סממן בולט זה כמעט ונעלם בעקבות התפשטות השימוש במטוסי הנוסעים הסילוניים, אשר בהם המנוע מחופה במעטפת צינורית, שהטורבינה מוסתרת בה וכמעט ואינה נראית לעין. 

הספירלות הופיעו מחדש במאה העשרים במסגרת החינוך המודרני, כמתארות את תהליך ההתפתחות והלמידה אצל ילדים. אך מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד לגישה פרונטלית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת ממלכתית. אמצעי החשיבה הארגוני הנפוץ ביותר בימינו במערכת החינוך הוא הקיברנטיקה, המבוססת על היזון חוזר שלילי. התלמיד בימינו חש עצמו במנגנון שליטה, שבו כל המערכות הם רכיבים של יחסי כוחות. 

למבני הידע הראויים יש צורת ספירלה עולה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוא נפוץ מאד בתחום החינוך והארגון, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל מתאים יותר ללמידה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי משולב בעשיה. מודל זה מתאים גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. הוגי הדעות  של הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

דדאלוס ואיקארוס הם צמד ארכיטיפי של ניגודים משלימים, שהוא אחד מהחשובים ורבי הפנים ביותר בעולם המיתוסים. בכל דור הם מקבלים צורה חדשה, ועונים על צרכים אחרים. האגדה המיתולוגית על דדלוס ואיקרוס היא אחת החשובות בתרבות המערב, ובימינו היא בעלת השפעה עמוקה על עידן התעופה. האגדה היא מטאפורה לניסיונות האדם להרקיע לשחקים, ושמשה את חוקרי התעופה כמשל לאבחנה בין הצורך בהתקדמות זהירה, לבין הניסיון היהיר לכבוש את השחקים במהירות רבה מידי. בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדלוס לבנות עבורו מבוך לבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים ללבירינט. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. מינוס זעם על דדאלוס, אשר בתגובה ברח יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. 

לבירינט-מבוך כרתים, הוא מבחינה היסטורית, אחד מממבוכים אחדים שהיו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך המעגלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב. בימינו נפוצות שיטת אימון  המוח בפתרון בעיות, המבוססות על מבוכים מופשטים מסוגים שונים. אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים רבות את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך הן בלתי מנומקות ונתפסת כקוריוז אישי. הספירלה נתפסת לרוב כאשליה אופטית. 

תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונת הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. הציפורים היו, מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. התרמיקות, שכתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה בשנות ה-1920 המאוחרות לטייסי הדאונים, היו ידועות כבר לקדמונים באורח בלתי מדעי. הספירלות האדריכליות הקדמוניות, וביניהן הלבירינט, תואמות תופעת טבע זאת. בתעופה המודרנית, מפותח נושא זה בחלקו כ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, שבהם חגים מטוסים סביב השדה, עד שברגע המתאים הם יורדים לעברו. 

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום.  זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו בפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת. אלא שכתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין די מילים מתאימות לתיאורה. 

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת גם בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה עיוור אחד, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס ומתרסק אל מותו. כל זאת לתדהמת מדריך הטיסה והצופים בו מהקרקע. 

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו. יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים מעט מאד ספרים בנושא זה.

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עם האישה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש הדו קרב הגורלי בין החייל העריק למנהיג המיליציה האכזר.  




15.8.2017

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ג' - לְאַחַר הַמִּלְחָמָה

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ג' - לְאַחַר הַמִּלְחָמָה

לְאַחַר שִׁחְרוּר פּוֹלִין עַל יְדֵי הָרוּסִים חָזַרְתִּי לְשָׁם. הִגַּעְתִּי לְלוֹדְז', וּפָגַשְׁתִּי אֶת אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה גוּטָה רוֹזְנֶר, שֶׁהָיְתָה בְּגֶטוֹ לוֹדְז' כָּל הַמִּלְחָמָה. הָיָה לְבַעֲלָהּ מַחְסַן עֵצִים גָּדוֹל, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְנַהֵל אוֹתוֹ עֲבוּר הַיּוּדֶנְרָט.
לְגוּטָה הָיָה חָתָן צָעִיר, שֶׁעָבַד בְּנִקּוּי קְרוֹנוֹת הָרַכָּבוֹת שֶׁחָזְרוּ מִמַּחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה. בִּקְרוֹנוֹת אֵלֶּה הֶחְבִּיאוּ אֲחָדִים מֵהַקָּרְבָּנוֹת, טֶרֶם נִשְׁלְחוּ אֶל מוֹתָם, פְּתָקִים בָּהֶם סִפְּרוּ עַל מָה שֶׁעָתִיד לִקְרוֹת לָהֶם. הֶחָתָן הָיָה מוֹצָא אוֹתָם, וּמְסַפֵּר עֲלֵיהֶם בַּגֶּטוֹ. לָכֵן הָיָה בְּסַכָּנַת חַיִּים מִצַּד בִּיבּוֹב, מְפַקֵּד הָעִיר הַנָּאצִי.
הֶחָתָן וְאִשְׁתּוֹ הִתְחַבְּאוּ מֵאֲחוֹרֵי קִיר כָּפוּל לִפְנֵי חִסּוּל הַגֶּטוֹ. מִדֵּי יוֹם הָיָה בִּיבּוֹב לוֹקֵחַ אֶת גוּטָה, בַּעֲלָהּ וּבְנָם הַקָּטָן, וּמַצְלִיף בָּהֶם מֶשֶׁךְ שָׁעוֹת בְּפַרְגּוֹל, כְּדֵי שֶׁיְּגַלּוּ הֵיכָן הַמַּחְבּוֹא. הֵם לֹא נִשְׁבְּרוּ, וְלֹא גִּלּוּ.
בִּיבּוֹב הִשְׁאִיר בַּחַיִּים שְׁבַע מֵאוֹת יְהוּדִים בִּלְבַד מִכָּל הַגֶּטוֹ. זֹאת עַל מְנַת שֶׁיְּנַקּוּ אֶת מִשְׂרָדָיו, וְיַשְׁמִידוּ כָּל הוֹכָחָה לִפְשָׁעָיו. גוּטָה הָיְתָה בֵּינֵיהֶם. הֵם חָפְרוּ לְעַצְמָם קֶבֶר אַחִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֵיכָן לִקְבֹּר אוֹתָם בְּסִיּוּם הַחֲפִירָה. בִּיבּוֹב בָּרַח לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּזִמָּה.

גוּטָה סִפְּרָה לִי כִּי נוֹדַע לָהּ שֶׁאִשְׁתִּי וּבָנַי נִשְׁלְחוּ לְטְרֶבְּלִינְקָה, יַחַד עִם כָּל דַּיָּרֵי הַבִּנְיָן בְּוַרְשָׁה בּוֹ הִתְגּוֹרַרְנוּ. אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, שֶׁשָּׂרְדָה אֶת הַשּׁוֹאָה, סִפְּרָה לְגוּטָה כִּי רָאֲתָה אוֹתָם עוֹמְדִים בַּמִּסְדָּר לִפְנֵי הַבִּנְיָן, וְעוֹלִים עַל הַמַּשָּׂאִיּוֹת. הַבִּנְיָן הָיָה בִּרְחוֹב מִלָּה, לֹא הַרְחֵק מִמִּפְקֶדֶת הַמֶּרֶד.
חָזַרְתִּי לְוַרְשָׁה. מֵהַבִּנְיָן בַּגֶּטוֹ נוֹתָר רֹק גַּל אֲבָנִים קָטָן. אַחַד הַבָּתִּים הַבּוֹדְדִים שֶׁנּוֹתְרוּ שְׁלֵמִים הָיָה שֶׁל דּוֹדִי, הֶחָסִיד הַגְּבִיר מֶנְדֶל זַנְדְמַן. הוּא הִתְאַבֵּד יַחַד עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁלְחוּ לַהַשְׁמָדָה. הַבַּיִת הָיָה רֵיק, וּסְפָרִים רַבִּים הִתְגּוֹלְלוּ עַל הָרִצְפָּה. כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִבְנֵי מִשְׁפַּחַת זַנְדְמַן הָעֲנֵפָה נִסְפּוּ בַּשּׁוֹאָה.

בְּלוֹדְז' אִרְגַּנְתִּי קוֹאוֹפֶּרָטִיב לְנַגָּרוּת, וּבוֹ כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲבֵרִים. קִבַּלְנוּ מֵהַמִּפְלָגָה מְכוֹנוֹת וּמָקוֹם, וְהִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד. אֲבָל הָיִיתִי מְעֻנְיָן לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְאַחַר כִּשְׁנָתַיִם בְּפּוֹלִין נָסַעְתִּי לְבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן.
בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן הֵקַמְתִּי עִם חֲבֵרִים תֵּאַטְרוֹן אִידִי. שְׁמוֹ הָיָה 'תֵּאַטְרוֹן הָעוֹבְדִים הַיְּהוּדִיִּים'. הִצַּגְנוּ מַחֲזוֹת בְּיִידִישׁ לַפְּלִיטִים בְּרַחֲבֵי גֶּרְמַנְיָה. הָיִיתִי מְנַהֵל הַתֵּאַטְרוֹן, הַבַּמַּאי, מְעַבֵּד הַמַּחֲזוֹת, וְאַחַד הַשַּׂחְקָנִים הָרָאשִׁיִּים.
הַמַּחֲזֶה הַמַּצְלִיחַ בְּיוֹתֵר שֶׁהֶעֱלֵינוּ הָיָה 'הָאוֹצָר', עַל פִּי סִפְרוֹ שֶׁל דָּוִד פִּינְסְקִי. הַמַחֲזֶה עוֹסֵק בְּאִידְיוֹט הָעֲיָרָה, שֶׁמְּסַפֵּר שֶׁגִּלָּה אוֹצָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. יַחַס תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה אֵלָיו מִשְׁתַּפֵּר לְלֹא הַכֵּר, עַד שֶׁמִּתְבָּרֵר שֶׁאֵין אוֹצָר. שִׂחַקְתִּי בַּמַּחֲזֶה אֶת הַגִּבּוֹר הָאִידְיוֹט.
מַחֲזֶה שֵׁנִי שֶׁהֶעֱלָנוּ הָיָה 'הַחֵרֵשׁ', עפ"י דָּוִד בֶּרְגֶלְסוֹן. הַמַּחֲזֶה עוֹסֵק בְּפוֹעֵל חֵרֵשׁ בְּטַחֲנַת קֶמַח, שֶׁמִּתְאַהֵב בְּבִתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַטַּחֲנָה. שִׂחַקְתִּי אֶת בַּעַל הַטַּחֲנָה.
מַחֲזֶה נוֹסָף הָיָה 'הַמֶּרֶד', עפ"י י.ב. צִפּוֹר. אִכָּרִים מוֹרְדִים בַּפֵאוֹדָל, שֶׁדּוֹרֵשׁ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם בְּלֵיל הַכְּלוּלוֹת. שִׂחַקְתִּי אֶת הַפֵאוֹדָל.

אַחֲרַי כִּמְעַט שְׁנָתַיִם בְּבֶּרְגֶּן-בלזן, עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַפְלָגָתִי לָאָרֶץ בָּאֳנִיָּה 'קֵדְמָה', יַחַד עִם חֲבֵרִים רַבִּים. בָּאֳנִיָּה עָלְתָה גַּם קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל שְׁלֵמָה, שֶׁשִּׂחֲקָה בַּלִּיגָה בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן. בִּנְמַל חֵיפָה חִכְּתָה לָנוּ קְבוּצָה שֶׁל קְצִינֵי צָבָא, וּבְרֹאשָׁם יִצְחַק שָׂדֶה. רוֹפֵא עָרַךְ לָנוּ בְּדִיקוֹת, וְגֻיַּסְנוּ. הָיִיתִי מְבֻגָּר מִכְּדֵי לִהְיוֹת חַיָּל, וְשֻׁחְרַרְתִּי. מֵהַנָּמֵל שָׁלְחוּ אֶת הָעוֹלִים הַמְּגֻיָּסִים לְלַטְרוּן. רַבִּים מֵהֶם נָפְלוּ בַּקְּרָבוֹת, וּבֵינֵיהֶם רֹב חַבְרֵי קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל. חֲבֵרִים אֲחֵרִים שֶׁלִּי נָפְלוּ בַּקְּרָבוֹת נִגְבָּה.

הִשְׁתַּקַּעְתִּי בְּחֵיפָה, וְהֵקַמְתִּי אֶת קוֹאוֹפֶּרָטִיב לְנַגָּרוּת 'הַבּוֹנִים'. הַנַּגָּרִיָּה הָיְתָה בְּצֹמֶת הָרְחוֹבוֹת בַּר יְהוּדָה וְדֶרֶךְ נָוֶה שַׁאֲנָן. תִּכְנַנּוּ גַּם לְהָקִים בִּנְיָן מְגוּרִים צָמוּד לַחֲבֵרִים, וְהִשַּׂגְנוּ אִשּׁוּרִים. אֶלָּא שֶׁקִּבַּלְנוּ הַצָּעָה לַעֲבֹר לְמָקוֹם גָּדוֹל יוֹתֵר, בְּתֵל-חָנָן, וּלְהִתְאַחֵד שָׁם עִם עוֹד קוֹאוֹפֶּרָטִיב. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה גָּדוֹל מִדַּי, וּלְאַחַר שָׁנִים אֲחָדוֹת הִתְעַיַּפְתִּי. פָּרַשְׁתִּי, וְהֵקַמְתִּי עִם אִשְׁתִּי גּוֹלְדָּה עֵסֶק עַצְמָאִי.



וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ו': קָזַחְסְטָן

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ו': קָזַחְסְטָן

כְּשֶׁהִשְׁתַּחְרַרְנוּ, שָׁלְחוּ אוֹתָנוּ לְקָזַחְסְטָן, לַקּוֹלְחוֹז עַל יַד הָעִיר טוּרְקְסְטַן.
הָיִינוּ חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים, שֶׁהֶחְזַקְנוּ יַחַד מַעֲמָד בַּמַּחֲנֶה. מְאֹד חָשׁוּב, כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּעֵת צָרָה, שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים מַחְזִיקִים מַעֲמָד בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְעוֹזְרִים זֶה לָזֶה. לֹא הָיִינוּ שָׁוִים אֶחָד לַשֵּׁנִי. אֶחָד הָיָה פּוֹעֵל, אֶחָד בַּחוּר יְשִׁיבָה, אַחַד סוֹחֵר. אֲבָל הַגּוֹרָל אִחֵד אוֹתָנוּ. הָיִינוּ בְּיַחַד. כְּשֶׁהָיָה לְמִישֶׁהוּ חֲסַר מַשֶּׁהוּ, קִבֵּל מֵהָאֲחֵרִים. לָכֵן כְּשֶׁיָּצָאנוּ, נָתַנּוּ אֶת הַמִּלָּה שֶׁנַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת בְּיַחַד.

הָיָה חֹרֶף, וְדַוְקָא שָׁם דֵּי קַר, בַּקַּיִץ חֲמִשִּׁים מֵעַל הָאֶפֶס, וּבְחֹרֶף עֶשְׂרִים מִתַּחַת לָאֶפֶס. רָאִיתִי שֶׁבְּאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה גָּרוּעַ יוֹתֵר מִסִּיבִּיר, הֵיכָן שֶׁיָּבֵשׁ וְשָׁקֵט. סָבַלְנוּ מֵהַקֹּר וְלֹא קִבַּלְנוּ בָּתִּים. קִבַּלְנוּ רַק בִּקְתָּה קְטַנָּה מֵחֵמָר, בְּגֹדֶל מְלוּנָה שֶׁל כֶּלֶב. הִצְטָרַכְנוּ לָקַחַת שַׁחַת מֵהַשָּׂדֶה, כְּדֵי לָשִׂים בִּמְקוֹם מִזְרוֹנִים.
קִבַּלְנוּ אַבְנֵי רֵחַיִם, וְחִטָּה שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לִטְחֹן. מֵהַקֶּמַח אָפִינוּ פִּתּוֹת קְטַנּוֹת. לָמַדְנוּ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כָּל זֹאת מַהֵר מְאֹד.
הִתְחַלְנוּ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה בַּקּוֹלְחוֹז. רָאִינוּ שֶׁגַּם שָׁם הַמַּצָּב מְאֹד עָלוּב, וְהַקוֹלְחוֹזְנִיקִים מְאֹד עֲנִיִּים. עוֹבְדִים בַּשָּׂדוֹת, נוֹתְנִים הַכֹּל לַמְּדִינָה, וּמְקַבְּלִים בִּתְמוּרָה קְצָת אֹכֶל וּבְגָדִים בְּלוּיִים.
אֲבָל יָדַעְנוּ שֶׁעֲבוּרֵנוּ הַמַּצָּב הַזֶּה הוּא זְמַנִּי. כְּמוֹ שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְנוּ מֵהַמַּחֲנֶה, נִשְׁתַּחְרֵר מִכָּאן. אֲנַחְנוּ כָּאן רַק כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַמִּלְחָמָה. הִתְחַלְנוּ כְּבָר לִשְׁמֹעַ מְעַט יוֹתֵר מִפּוֹלִין וּמִכָּל הַמִּלְחָמָה, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ, הַחֲמִשָּׁה, נַחְזִיק מַעֲמָד. אֵיךְ שֶׁהוּא נִסְתַּדֵּר, וְנֵצֵא בְּרִיאִים.

מֶה עָשִׂינוּ? עָשִׂינוּ תּוֹר שֶׁכָּל פַּעַם אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵצֵא. הָיִינוּ בְּעֵרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים מִטַּשְׁקֶנְט. יָדַעְנוּ שֶׁבְּטַשְׁקֶנְט יֵשׁ שֶׁפַע, כִּי הֲרֵי יֵשׁ רוֹמָן בַּשֵּׁם: 'טַשְׁקֶנְט, עִיר הַלֶּחֶם'. רָצִינוּ לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ, וּלְהָבִיא דְּבָרִים טוֹבִים.
לָמַדְנוּ אֶת מִבְנֵה הַכַּלְכָּלָה בָּאֵזוֹר: בְּמָקוֹם אֶחָד יֵשׁ רַק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. בִּסְבִיבוֹת טַשְׁקֶנְט יֵשׁ רַק חִטָּה, קֶמַח לָבָן וְלֶחֶם לָבָן. קְצָת מִזְרָחָה, בִּגְבוּל סִין, יֵשׁ רַק אֹרֶז, וְאֵין תַּפּוּחֵי אֲדָמָה אוֹ קֶמַח. בְּגַ'נְבּוּל, בְּקָזַחְסְטָן הַדְּרוֹמִית, יֵשׁ בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת לִסְפִּירְט. בָּעִיר אָרִיס יֵשׁ מֶלַח בְּשֶׁפַע. בְּטַשְׁקֶנְט יֵשׁ בַּדִּים וּבִגְדֵי חֹרֶף מְאֹד בְּזוֹל. חַם שָׁם כָּל הַזְּמַן, וְכֻלָּם מוֹכְרִים אֶת בִּגְדֵי הַחֹרֶף שֶׁקִּבְּלוּ בַּקִּצּוּב.
הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲבֹד. בְּלִי פֶּתֶק שֶׁעוֹבְדִים אִי אֶפְשָׁר הָיָה. נִרְשַׁמְנוּ כֻּלָּנוּ לָעֲבוֹדָה. אֲבָל בְּכָל פַּעַם אֶחָד מֵאִתָּנוּ לָקַח חֹפֶשׁ, וְהָיָה בַּדְּרָכִים עִם סְחוֹרוֹת.
אָסוּר הָיָה לִנְסֹעַ בָּרַכֶּבֶת בְּלִי רִשָּׁיוֹן, הָיוּ צְרִיכִים לְדַוֵּחַ לַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל כָּל נְסִיעָה. אָז אֵיךְ נוֹסְעִים? הַלֹּא לֹא יַתְנוּ לָנוּ רִשָּׁיוֹן לִנְסֹעַ לִקְנוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר.
נָסַעְנוּ עַל גַּג הָרַכֶּבֶת, אוֹ בַּדֶּרֶךְ הַבָּאָה: כָּל רַכֶּבֶת שֶׁעָבְרָה בַּמְּסִלָּה בֵּין מוֹסְקְבָה לְטַשְׁקֶנְט הָיְתָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַתַּחֲנָה שֶׁלָּנוּ בַּלַּיְלָה. יָצָאנוּ עִם 'חֲכָמִים' כָּמוֹנוּ, מִכָּל מִינֵי קוֹלְחוֹזִים, וּבֵינֵיהֶם הַרְבֵּה יְהוּדִים, וְנָתַנּוּ 'דְּמֵי חָבֵר' לַאֵנְקְוְ''דְ. הֵם עָבְרוּ בְּכָל הַקְּרוֹנוֹת, לִרְאוֹת מִי נוֹסְעִים בְּלִי רִשָּׁיוֹן. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָתַן מֵאָה רוּבָּלִים לְאֶחָד שֶׁהִכִּיר אֶת הַמִּשְׁמָר, וְהוּא הֶעֱבִיר אוֹתָם. הַשּׁוֹטֵר שֶׁעָבַר וְרָאָה אוֹתָנוּ, הִכִּיר עַל הַפָּנִים מִי שַׁיָּךְ לַחֶבְרֶ'ה.
נָסַעְנוּ לִגְבוּל טִיבֶּט וְקָנִינוּ מִזְוָדוֹת מְלֵאוֹת אֹרֶז. מִשָּׁם נָסַעְנוּ לְטַשְׁקֶנְט לַיְלָה שָׁלֵם, וּמָכַרְנוּ אוֹתוֹ עַל הַשּׁוּק. קָנִינוּ בְּגָדִים חַמִּים וְנָסַעְנוּ לְגַ'נְבּוּל, שׁוּב לַיְלָה. מָכַרְנוּ אֶת הַבְּגָדִים, קָנִינוּ סְפִּירְט בְּזוֹל, וְחָזַרְנוּ לַקּוֹלְחוֹז. בּוֹ עֲבוּר סְפִּירְט, יָכֹלְתָּ לְקַבֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ. בַּכֶּסֶף שֶׁהִרְוַחְנוּ קָנִינוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים טוֹבִים.

פַּעַם רָצִיתִי לָצֵאת מִטַּשְׁקֶנְט. הָיִיתִי מָלֵא עַל הַגּוּף בַּבַּדִּים שֶׁכָּרַכְתִּי סְבִיבִי. מֵעַל הַבַּדִּים הָיִיתִי לָבוּשׁ בִּשְׁתֵּי חֲלִיפוֹת חַמּוֹת. הִגַּעְתִּי לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת, אֶלָּא שֶׁכָּאן קָרְתָה לִי תַּקָּלָה. הַמִּשְׁמָר הִתְחַלֵּף. לֹא נָסַע הַמִּשְׁמָר שֶׁלּוֹקֵחַ כֶּסֶף. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִנְסֹעַ בָּרַכֶּבֶת הַזֹּאת.
חִכִּיתִי כַּמָּה שָׁעוֹת. הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה יוֹצֵאת רַק לְמָחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם. אִם אֶסְתּוֹבֵב עִם הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, לָבֶטַח יֶאֶסְרוּ אוֹתִי. מֶה עָשִׂיתִי? עָלִיתִי עַל רַכֶּבֶת מַשָּׂא. רָאִיתִי שֶׁמְּחַבְּרִים קַטָּר לְרַכֶּבֶת מַשָּׂא בְּכִוּוּן שֶׁלִּי. עָלִיתִי עַל הַקָּרוֹן, וְהָרַכֶּבֶת בֶּאֱמֶת נָסְעָה לַכִּוּוּן שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעָה לְעִיר אָרִיס, בָּהּ הִצְטָרַכְתִּי לָרֶדֶת, הָיָה כְּבָר אוֹר יוֹם. אַנְשֵׁי צָבָא הִסְתּוֹבְבוּ בַּתַּחֲנָה. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם כָּךְ הָיָה כָּל יוֹם, אוֹ שֶׁבְּדִיּוּק חִפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ שֶׁבָּרַח, אֲבָל תָּפְשׂוּ אוֹתִי.
לָקְחוּ אוֹתִי מִיָּד לַמִּשְׁטָרָה. לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי לִשְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת בַּמַּאֲסָר. אַחַר כָּךְ הָיָה מִשְׁפָּט.
הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיָה בִּגְלַל שֶׁהוֹבַלְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָמַרְתִּי שֶׁהָלַכְתִּי לִקְנוֹת אוֹתָם עֲבוּר הַחֶבְרֶ'ה. אַחַד מִתְחַתֵּן, סִפַּרְתִּי, וְהִצְטָרַכְתִּי לִקְנוֹת בְּגָדִים עֲבוּר הַזּוּג הַצָּעִיר. עֲבוּר זֶה לֹא עָשׂוּ לִי שׁוּם דָּבָר. רַק שֶׁאָסוּר הָיָה לִנְסֹעַ בְּרַכֶּבֶת מַשָּׂא, וְלָזֶה אֵין שׁוּם תֵּרוּץ. זֶה צַו בְּלִי הַקַּלּוֹת, וְהָעֹנֶשׁ הַקָּבוּעַ בַּחֹק הוּא שְׁנַת מַאֲסָר.
גַּם אֲנִי קִבַּלְתִּי 'אֶחָד'. אֶת כָּל הַדְּבָרִים הֶחְזִירוּ לִי, אֲבָל קִבַּלְתִּי שָׁנָה בְּמַחֲנֵה עֲבוֹדָה. שָׁלְחוּ אוֹתִי לְעִיר צִ'ימְקֶנְט, לְבֵית חֲרֹשֶׁת לַפְּצָצוֹת.

בַּמַּחֲנֶה הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים. לְמָחֳרָת בְּבֹקֶר כָּל הַחֲדָשִׁים, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, עָמַדְנוּ בֶּחָצֵר בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת, אַרְבָּעָה בַּשּׁוּרָה. בָּא מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה, וְהִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב. רָאִיתִי עַל פָּנָיו שֶׁהוּא יְהוּדִי, הִכַּרְתִּי מִיָּד. הוּא הִתְחִיל לַעֲבֹר בֵּינֵינוּ וְלִצְעֹק, שֶׁהָאֲדָמָה רָעֲדָה. חָשַׁבְתִּי: "אֵיזֶה כֶּלֶב בֶּטַח לְפָנַי".
הוּא הִתְחִיל לִשְׁאֹל: "לְמִי יֵשׁ מִקְצוֹעַ? שֶׁיֵּצֵא הַחוּצָה".
הֱיוֹת שֶׁעָבַדְתִּי בַּבְּנִיָּה וּבַנַּגָּרוּת בַּמַּחֲנוֹת, וְיָדַעְתִּי נַגָּרוּת, יָצָאתִי.
"מָה אַתָּה?" שָׁאַל.
עָנִיתִי: "אֲנִי נַגָּר".
הוּא הִתְחִיל לְקַלֵּל אוֹתִי קְלָלוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּעִבְרִית לְהַכְנִיס אוֹתָן לַפֶּה: "מָה! אַתָּה! אֶת הַבֵּיצִים אַתָּה תְּקַלְקֵל פֹּה! אִיֵּי! לְךָ בַּחֲזָרָה!" בִּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁפָּחַדְתִּי וְחָזַרְתִּי לַשּׁוּרָה.

לְבַסּוֹף, אַחֲרֵי כָּל זֶה, יָצָאנוּ לָעֲבוֹדָה, כֻּלָּנוּ, בַּמָּקוֹם בּוֹ מְכִינִים אֶת הַפְּצָצוֹת. לֹא הָיָה רָחוֹק לָלֶכֶת. הָעֲבוֹדָה לֹא הָיְתָה כָּל כָּךְ נוֹרָאָה. הָיָה רַק חַם מְאֹד.
בְּכָל הַמַּחֲנוֹת הָאֵלֶּה יֵשׁ גַּם מְנַהֵל מִתּוֹךְ הָאֲסִירִים, שֶׁאַחְרַאי עֲבוּר הַמְּנַהֵל הָאֶזְרָחִי. פִּתְאוֹם, בְּעֶשֶׂר בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי עַל הַמִּטָּה, שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מַתְחִיל לִצְעֹק: "זַנְדְמַן לַמְּנַהֵל!"
כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁאִם קוֹרְאִים לְךָ בָּעֶרֶב אוֹ בַּלַּיְלָה יֵשׁ כְּבָר מַשֶּׁהוּ חָרִיף, עֹנֶשׁ אוֹ מַעֲצָר. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו. נִכְנַסְתִּי וְרָעַדְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי מָה הָעִנְיָן.
"שֵׁב", אָמַר וְהִסְתַּכֵּל בַּנְּיָרוֹת:
"אֲנִי רוֹאֶה כָּאן אֵיזֶה בַּעַל עָבָר פְּלִילִי אַתָּה", צָחַק.
הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּסַךְ הַכֹּל בִּגְלַל שֶׁנָּסַעְתִּי לְלֹא רִשָּׁיוֹן, וַאֲנִי לֹא בַּעַל עֲבֵרָה גָּדוֹל. הוּא הִמְשִׁיךְ: "טוֹב. אֲנִי אַתֶּן לְךָ פֶּתֶק. אַתָּה תֵּלֵךְ לַמְּהַנְדֶּסֶת שֶׁלָּנוּ, וְהִיא תְּסַדֵּר אוֹתְךָ בַּנַּגָּרִיָּה. לֹא תִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לַעֲבֹד בַּפְּצָצוֹת".
הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתִּי בְּיִידִישׁ, וְשָׁאַל אוֹתִי מֵאֵיפֹה אֲנִי, וְכָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁפָּשׁוּט רָצִיתִי לִבְכּוֹת. רָאִיתִי אֵיזֶה לֵב יְהוּדִי יוֹשֵׁב לְפָנַי. מְנַהֵל שֶׁל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲסִירִים פְּלִילִיִּים, עֲבַרְיָנִים, רוֹצְחִים וְמִתְנַהֵג כָּךְ, כְּמוֹ אָח.
לְמָחֳרָת, בַּמָּקוֹם לָלֶכֶת לָעֲבוֹדָה, הָלַכְתִּי לַמְּהַנְדֶּסֶת. נִכְנַסְתִּי וְרָאִיתִי לִפְנֵי אִשָּׁה, מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. הִיא נִרְאֲתָה כְּמוֹ בַּת רַבִּי, אוֹ רַבָּנִית צְעִירָה, עִם הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת וְהַפָּנִים הַעֲדִינִים. הִיא נָתְנָה לִי סִדּוּר לָעֲבוֹדָה בַּנַּגָּרִיָּה.
לָקַחְתִּי אֶת הַפֶּתֶק לַנַּגָּרִיָּה. הָיָה שָׁם קוֹרֵיאָנִי אֶחָד. לֹא דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה, הוּא רַק שָׁאַל אוֹתִי: "כַּמָּה יֵשׁ לְךָ?"
אָמַרְתִּי: "שָׁנָה".
אָמַר: "אִיֵּי, לִי יֵשׁ עֶשְׂרִים". הוּא לְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּכְבָר יוֹשֵׁב חָמֵשׁ שָׁנִים. עָבַד בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, וְעַכְשָׁו הוּא מְנַהֵל הַנַּגָּרִיָּה.
הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד בְּנַגָּרֶיהָ. לֹא הִרְגַּשְׁתִּי שׁוּם מַחְסוֹר.

אַחֲרַי כְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, קָרָא לִי שׁוּב מְנַהֵל הַמַּחֲנֶה. הוּא דִּבֵּר אֵלַי בְּיִידִישׁ, וְאָמַר לִי כָּךְ: "תִּירְאֶה, תֵּדַע לְךָ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ 'אָסִיר לְלֹא שְׁמִירָה'. תּוּכַל לָצֵאת לָרְחוֹב בְּלִי שְׁמִירָה. אֲבָל אֵם תַּעֲשֶׂה אֵיזֶה שֶׁהוּא קוּנְץ וְתִבְרַח, אַתָּה מַכְנִיס לַבּוֹר שְׁלוֹשָׁה יְהוּדִים".
הוּא גַּם אָמַר לִי מִי חָתַם עַל הָאִשּׁוּר שֶׁאוּכַל לָצֵאת בְּלִי שְׁמִירָה. הוּא, מְנַהֵל אֲזוֹרִי שֶׁל כָּל הַמַּחֲנוֹת, וְעוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה שָׁם מֵהַגְּדוֹלִים. הַמְּנַהֲלִים שָׁם הָיוּ כֻּלָּם יְהוּדִים. אֶחָד הֵבִיא אֶת הַשֵּׁנִי. מֵאָז, כָּל פַּעַם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְסַדֵּר מַשֶּׁהוּ בַּבַּיִת הָיוּ קוֹרְאִים לִי, וַאֲנִי יָצָאתִי וְסִדַּרְתִּי.
אֲבָל מַדּוּעַ הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אָסִיר לְלֹא שְׁמִירָה נוֹדַע לִי רַק אַחַר כָּךְ. בְּמָה הוּא נִצֵּל אוֹתִי? הוּא הָיָה נָשׂוּי. הָיוּ לוֹ אִשָּׁה, יְלָדִים וּמִשְׁפָּחָה. בַּמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ עָבְדָה אִשָּׁה צְעִירָה, גַּם הִיא נְשׂוּאָה, וְהֵם הִתְאַהֲבוּ. הוּא הָיָה צָרִיךְ לְאַרְגֵּן פְּגִישׁוֹת סוֹדִיּוֹת, וְשִׁחְרֵר אוֹתִי כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁלֹחַ מִישֶׁהוּ לְסַדֵּר אֶת הַפְּגִישׁוֹת.

עֶרֶב אֶחָד לֹא אֶשְׁכַּח. הָיָה עֶרֶב פֶּסַח. הָיִיתִי כְּבָר בַּמְּגוּרִים. פִּתְאוֹם בָּא הָאָסִיר הָאַחְרָאִי וְהִתְחִיל לִצְעֹק: "זַנְדְמַן לַמְּנַהֵל". כֻּלָּם כְּבָר אָמְרוּ: "בֶּטַח עָשִׂיתָ מַשֶּׁהוּ, סְפֶּקוּלַצְיָה, אַתָּה סְפֶּקוּלַנְט". נִכְנַסְתִּי לַמִּשְׂרָד. הוּא יָשַׁב שָׁם וְאָמַר: "בּוֹא נִרְאֶה, מִי זוֹכֵר יוֹתֵר אֶת הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח, אֲנִי אוֹ אַתָּה". הוּא הִתְחִיל לְהַגִּיד חֲלָקִים דֵּי גְּדוֹלִים מֵהַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח. אֲנִי גַּם אָמַרְתִּי קְצָת. יָשַׁבְנוּ כָּךְ כַּחֲצִי שָׁעָה, עַד שֶׁאָמַר: "נוּ, טוֹב, מַסְפִּיק, לֵךְ לִישֹׁן".

בַּמַּחֲנֶה הָיָה גַּם רוֹפֵא רָאשִׁי יְהוּדִי. הוּא הָיָה בְּדַרְגַּת אַלּוּף, וְאַחְרַאי עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אֲסִירִים בְּכָל הַמַּחֲנוֹת סָבִיב. כְּבָר שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַחַג הוּא הִזְמִין אוֹתִי לְבֵיתוֹ לְלֵיל הַחַג, לְשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, כְּדֵי לְסַדֵּר דְּלָתוֹת שֶׁל אָרוֹן.
אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתִי מֵהַמְּנַהֵל הָלַכְתִּי אֵלָיו. נִכְנַסְתִּי לַדִּירָה. בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה אַף אֶחָד. רַק שָׁמַעְתִּי קוֹל אִשָּׁה מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, מְבַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּין, הִיא תֵּכֶף תֶּרֶד. אַחַר כָּךְ הִיא נִכְנְסָה. אִשָּׁה כְּבַת שִׁשִּׁים, עִם קְצָת אֹדֶם עַל הַשְּׂפָתַיִם, וּלְבוּשָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ רַבָּנִית, עִם מַשֶּׁהוּ עַל הָרֹאשׁ. הִיא אָמְרָה לִי כָּךְ: "הִתְיַפֵּיתִי קְצָת, וְזֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי מַעֲרִיכָה אוֹתְךָ".
עַד שֶׁהַדּוֹקְטוֹר בָּא, יָשַׁבְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִם הָאִשָּׁה. מִתְבָּרֵר שֶׁעוֹד בִּימֵי הַצָּאר הֵם לָמְדוּ, הוּא בְּפָּרִיס וְהִיא בְּרוּסְיָה, רְפוּאָה. הִיא הֵבִיאָה קֻפְסָה יְקָרָה, הוֹצִיאָה מִמֶּנָּה מִכְתָּבִים, וְהֶרְאֲתָה לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים בְּצָרְפָתִית שֶׁכָּתַב לָהּ, כְּשֶׁהָיָה עוֹד סְטוּדֶנְט בְּצָרְפַת.
יָשַׁבְנוּ קְצָת. אַחַר-כָּךְ בָּא הַדּוֹקְטוֹר הַבַּיְתָה. הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח לֹא הָיְתָה. הָיוּ פִּתּוֹת דַּקּוֹת בְּתוֹר מַצּוֹת, וּבַקְבּוּק יַיִן. יָשַׁבְנוּ, וּמִמָּה שֶׁזָּכַרְתִּי עָרַכְתִּי אֶת הַסֵּדֶר, וְאָמַרְתִּי אֶת הַהַגָּדָה. הוּא חָזַר אַחֲרַי מִלָּה בַּמִּלָּה, וְלֹא רָצָה לְהַפְסִיד שׁוּם דָּבָר. אַחַר כָּךְ הוֹצִיא סֵפֶר שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁל סִפּוּרִי י.ל. פֶּרֶץ בְּיִידִישׁ, וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶקְרָא לוֹ. הוּא לֹא יָדַע לִקְרֹא אִידִישׁ.
יָשַׁבְתִּי שָׁם עַד אַחַת עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה, קָרָאתִי, וְסִפַּרְתִּי לוֹ סִפּוּרִים שֶׁזָּכַרְתִּי. הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים מְאֹד אִינְטֶלִיגֶנְטִיִּים, מְאֹד עֲדִינִים, וְהֶעֱרַכְתִּי אוֹתָם מְאֹד כִּיהוּדִים. לַמְרוֹת שֶׁנִּהֲלוּ אֶת הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הָעֲבַרְיָנִים הֲכִי גְּדוֹלִים, הֵם הָיוּ עִם לֵב יְהוּדִי גָּדוֹל.

14.8.2017

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ה': סִיבִּיר

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ה': סִיבִּיר

בְּעֶרֶב אֶחָד לָקְחוּ אֶת כֻּלָּנוּ, וְהִכְנִיסוּ לִקְרוֹנוֹת מַשָּׂא. מָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לְעֶשְׂרִים אִישׁ הָיָה לְשִׁשִּׁים. קִבַּלְנוּ רַק לֶחֶם וּמַיִם, וְנָסַעְנוּ כַּעֲשָׂרָה יָמִים בָּרַכֶּבֶת. הוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם רָחוֹק, עָמֹק עָמֹק בְּרוּסְיָה, בְּסִיבִּיר.
הוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם רֵיק, לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר חוּץ מִיַּעַר, וְאָמְרוּ לָנוּ: "הֵנָּה לָכֶם! פֹּה הַמָּקוֹם! תָּכִינוּ לָכֶם פֹּה אֶת הַחַיִּים. תַּחְטְבוּ עֵצִים, תִּבְנוּ צְרִיפִים, וְתֵלְכוּ לַעֲבֹד בַּחֲטִיבַת עֵצִים. כָּךְ יִהְיוּ הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם כָּל הַזְּמַן".

אַחֲרַי כְּחָדְשַׁיִם קָרְאוּ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְמִשְׂרַד הַַאֵנְקְוְ''דְ בַּמָּקוֹם, וְאָמְרוּ: "לַחְתֹּם! תַּחְתֹּם!"
- "מָה כָּתוּב פֶּה?"
- ''בְּתוֹר 'בֶּן אָדָם מְסֻכָּן לַחֲבֵרָה', אַתָּה מְקַבֵּל שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מַחֲנֵה עֲבוֹדָה".
כָּךְ הִצְטָרַכְנוּ לִחְיוֹת שָׁם.

הַמָּקוֹם הָיָה בְּאֵזוֹר הַנָּהָר קוֹלְבָה, קָרוֹב לְחוּג הַקֹּטֶב. הַלַּיְלָה בַּקַּיִץ הָיָה קָצָר מְאֹד. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וּמִיָּד זָרְחָה.
הָיוּ שָׁם מַחֲנוֹת לָאֲסִירִים עוֹד מִיְּמֵי הַמַּלְכָּה קָתְרִינַה. זֹאת הָיְתָה רֶשֶׁת צְפוּפָה, וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִמָּלֵט. אִם בָּרַחְתָּ מִמַּחֲנֶה אֶחָד, תָּפְשׂוּ אוֹתְךָ בַּשֵּׁנִי.
בַּמַּחֲנוֹת עָסְקוּ בָּעֲבוֹדָה בְּעֵצִים. הָיָה מַחֲנֶה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ, בּוֹ חָטְבוּ אֶת הָעֵצִים. בְּמַחֲנֶה אַחֵר, עַל חוֹף הַנָּהָר, שִׁלְּחוּ אֶת הַגְּזָעִים. עָשׂוּ זֹאת בְּדוֹבְרוֹת שֶׁנִּבְנוּ שְׁתִי וָעֵרֶב. בְּמוֹרַד הַנָּהָר הָיוּ מִפְעָלִים לְעִבּוּד הָעֵץ. הַכֹּל הָיָה מִתְבַּצֵּעַ תּוֹךְ רִשּׁוּם קַפְּדָנִי: הַחְתָּמוֹת שֶׁל הַגְּזָעִים, וְהוֹדָעוֹת טֶלֶפוֹנִיּוֹת עַל מִשְׁלוֹחִים.
כְּלִי הָעֲבוֹדָה הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ הָיָה הַגַּרְזֶן הַפָּשׁוּט. הוּא שִׁמֵּשׁ כְּפַטִּישׁ, מַשּׂוֹר, מַקְצוּעָה, מַעְדֵּר, סַכִּין וְכַדּוֹמֶה. הָיוּ בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רַבֵּי אָמָּנִים בְּשִׁמּוּשׁ בּוֹ.

הָיוּ בַּמַּחֲנֶה כַּמָּה אַלְפֵי אֲנָשִׁים, רֻבָּם אֲסִירִים פְּלִילִיִּים: גַּנָּבִים, רוֹצְחִים, וְכָל מִינֵי פּוֹשְׁעִיםאֲבָל הָיוּ גַּם כַּמָּה מֵאוֹת 'פּוֹלִיטִיִּים', אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁפְּטוּ עַל 'קוֹנְטְרָה רֶבוֹלוּצְיָה, סְעִיף חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה. הָעֹנֶשׁ הָיָה לְעֶשְׂרִים, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְלַכֹּל הַפָּחוֹת לְעֶשֶׂר שָׁנִים. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ כַּמָּה מֵאוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

הִתְחַלְנוּ לְאַרְגֵּן לְעַצְמֵנוּ אֶת הַחַיִּים בַּמָּקוֹם. לְהָכִין אֶת חֲדַר הָאֹכֶל, הַמִּטְבָּח וְכָל הַיֶּתֶר. הָיִינוּ צְרִיכִים לָקוּם בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, לַעֲמֹד בַּתּוֹר לַמִּטְבָּח, וּלְקַבֵּל חֲתִיכַת לֶחֶם וּמָרָק, שֶׁהָיָה הַרְבֵּה מַיִם וּקְצָת שְׁעוּעִית, מַשֶּׁהוּ אָיֹם וְנוֹרָא.
עָמַדְנוּ שָׁעָה בַּתּוֹר. הָיִינוּ אֲלָפִים, וְהַמִּתְקָנִים לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ גְּדוֹלִים, שֶׁיָּכְלוּ לְשָׁרֵת אֶת הָאֲנָשִׁים אַחַת וּשְׁתַּיִם. עַד שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַמָּנָה הָיְתָה כְּבָר הַשָּׁעָה שֵׁשׁ, וְהָיִינוּ חַיָּבִים לָצֵאת לָעֲבוֹדָה.

יָצָאנוּ לָעֲבוֹדָה עִם שׁוֹמֵר חָמוּשׁ עִם כֶּלֶב מִהַַאֵנְקְוְ''דְ. מֶשֶׁךְ הַהֲלִיכָה הָיָה כְּשָׁעָה וָחֵצִי. הַמָּקוֹם בּוֹ חָטַבְנוּ אֶת הָעֵצִים הָיָה מְרֻחָק כִּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַמַּחֲנֶה.
קִבַּלְנוּ בְּגָדִים טוֹבִים, וּלְיַד הַשַּׁעַר גַּם עָמַד מְפַקֵּחַ וְהִסְתַּכֵּל. מִי שֶׁלֹּא הָיָה לָבוּשׁ טוֹב, אוֹ לֹא נָעַל נַעֲלַיִם טוֹבוֹת, הוּא לֹא נָתַן לוֹ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה. אֲבָל הַחֹרֶף הָיָה שָׁם מְאֹד מְאֹד חָזָק. הַשֶּׁלֶג הָיָה יוֹתֵר מִמֶּטֶר, מֶטֶר וַחֲצִי עֹמֶק. נִכְנַסְנוּ עִם רֶגֶל אַחַת לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהוֹצִיא אוֹתָהּ. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הִגַּעְנוּ.
בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה הַמִּכְנָסַיִם הָיוּ רְטֻבִּים מְאֹד מֵהַשֶּׁלֶג, וְהַקֹּר הִקְפִּיא אוֹתָם לְגַמְרֵי. הֵם הָיוּ כְּמוֹ עֲשׂוּיִים מִפַּח. רָצִינוּ לַעֲשׂוֹת קְצָת אֵשׁ מֵהָעֵצִים, שֶׁלֹּא הָיוּ חֲסֵרִים, אֲבָל הַחַיָּל הִתְחִיל לִצְעֹק: "לְהִתְחַמֵּם בָּעֲבוֹדָה!" שֶׁנַּעֲבֹד וְנִתְחַמֵּם. הוּא לֹא נָתַן לָנוּ לְהַדְלִיק מְדוּרָה אֶלָּא בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁיָּכֹלְנוּ לָנוּחַ חֲצִי שָׁעָה.

הַבְּעָיָה הַגְּרוּעָה בְּיוֹתֵר הָיְתָה עִם חֲתִיכַת הַלֶּחֶם שֶׁקִּבַּלְנוּ. מִי שֶׁיָּצָא לָעֲבוֹדָה קִבֵּל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גְּרַם לֶחֶם. אֲבָל חֲתִיכַת הַלֶּחֶם הַשָּׁחֹר הָיְתָה מְלֵאַת מַיִם. שְׁמוֹנֶה מְאוֹת הַגְּרָם הָיוּ רַק פְּרוּסָה קְטַנָּה. כָּל הַוִּכּוּחַ בֵּינֵינוּ הָיָה מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַפְּרוּסָה. אִם נֹאכַל אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת, בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, מָה יִהְיֶה כָּל הַיּוֹם? נִהְיֶה רְעֵבִים. לְחַלֵּק אוֹתָהּ לַחֲלָקִים? לֶאֱכֹל חֵלֶק מִיָּד וְהַיֶּתֶר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם? זֶה לֹא בָּטוּחַ. מִפְּנֵי שֶׁכָּל כָּךְ גָּנְבוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹר. גַּם אִם בְּאֶלֶף עֵינַיִם שָׁמַרְתָּ, בְּכָל זֹאת גָּנְבוּ לְךָ. יָצָא שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר הָיָה לֶאֱכֹל. זֶה נִכְנַס לַבֶּטֶן, וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִגְנֹב. אֲבָל כָּל הַזְּמַן הָיִינוּ רְעֵבִים וּרְעֵבִים.

עָבַדְנוּ עַד הַשָּׁעָה חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ בָּעֶרֶב. כְּשֶׁחָזַרְנוּ לַמַּחֲנֶה הָיְתָה הַשָּׁעָה כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁבַע. שׁוּב עָמַדְנוּ שָׁעָה בַּתּוֹר לְקַבֵּל אֶת אוֹתָהּ מְנַת מָרָק, הַפַּעַם בְּלִי לֶחֶם.

הַבְּגָדִים הָיוּ רְטֻבִּים מֵהַשֶּׁלֶג וְהַגֶּשֶׁם. הָיָה נָכֶה, שֶׁהָיָה הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַצְּרִיף שֶׁלָּנוּ. הוּא לָקַח אֶת הַבְּגָדִים שֶׁל כָּל הַקְּבוּצָה, וְנָתַן לְיִבּוּשׁ לִפְנֵי הַתַּנּוּר. הַבְּגָדִים לֹא הִסְפִּיקוּ לְהִתְיַבֵּשׁ עַד הַשָּׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְחַלְנוּ לְהִתְלַבֵּשׁ. הוּא הֵבִיא אוֹתָם כִּמְעַט יְבֵשִׁים. לָבַשְׁתִּי אֶת הַבְּגָדִים, עָמַדְתִּי בַּתּוֹר לָאֹכֶל, וְהַמִּכְנָסַיִם הִתְקַשּׁוּ מֵהַקֹּר, שֶׁהָיָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים מִתַּחַת לָאֶפֶס.

רַבִּים נָפְלוּ, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהַחְזִיק מַעֲמָד. הַפְּלִילִיִּים גָּנְבוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְהִסְתַּדְּרוּ. הַוָּתִיקִים 'הַפּוֹלִיטִיִּים' עָבְדוּ בַּמִּשְׂרָדִים אוֹ בַּמִּטְבָּח, אוֹ קִבְּלוּ חֲבִילוֹת מֵהַבַּיִת, וְגַם אֵיךְ שֶׁהוּא הִסְתַּדְּרוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חֲדָשִׁים בְּרוּסְיָה, וְלֹא קִבַּלְנוּ שׁוּם עֶזְרָה.

מִי שֶׁרַק הִפְסִיק לַחְשֹׁב עַל עַצְמוֹ, לְהַחְזִיק עַצְמוֹ בְּנִקָּיוֹן וְכָל הַיֶּתֶר, נִכְנַס מִיָּד לַמַּחֲלוֹת. הַרְבֵּה כִּנִּים הָיוּ שָׁם, וְכִנִּים הֵם מַחֲלוֹת. הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵץ, לְהָכִין וּלְנַקּוֹת הַכֹּל. הָיִיתָ גַּם צָרִיךְ לֶאֱכֹל הַכֹּל. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שָׁם אֹכֶל שֶׁלֹּא כֻּלָּם יָכְלוּ לֶאֱכֹל. נָתְנוּ אֹכֶל שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה טוֹב. מִי שֶׁלֹּא אָכְלוּ, וְשָׁתוּ רַק מַיִם, חָסְרוּ לָהֶם וִיטָמִינִים, הִתְנַפְּחוּ וּמֵתוּ. מֵתוּ כְּמוֹ זְבוּבִים מִזֶּה. הַרְבֵּה הַרְבֵּה נָפְלוּ. בִּפְרָט אֵלֶּה מִצֶּ'כְיָה וְהוּנְגַּרְיָה. הֵם לֹא יָכְלוּ לְהַחְזִיק מַעֲמָד. לֹא הָיוּ רְגִילִים לְמַשֶּׁהוּ כָּזֶה. אֲנַחְנוּ מִפּוֹלִין הֶחְזַקְנוּ מַעֲמָד יוֹתֵר.

בֵּית חוֹלִים לֹא הָיָה שָׁם. הָיָה אֵיזֶה שֶׁהוּא אָח חוֹבֵשׁ, אֲבָל לֹא הָיוּ מַסְפִּיק רְפוּאוֹת. כָּל יוֹם הוֹצִיאוּ מֵהַצְּרִיפִים מֵתִים, שֶׁגָּוְעוּ מִקֹּר אוֹ מֵרָעָב. רַבִּים רַבִּים נִשְׁאֲרוּ קְבוּרִים בְּתוֹךְ הַיַּעַר. כָּל בֹּקֶר לָקַחְנוּ לְשָׁם כַּמָּה עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת מֵתִים. לִפְעָמִים, לְפִי הַתּוֹר, גַּם אֲנִי. רָאִינוּ לַמֵּתִים אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם נֻקְשִׁים מֵהַכְּפוֹר כְּמוֹ מַקְּלוֹת. כָּךְ זָרְקוּ אוֹתָם לְתוֹךְ הַבּוֹר הַמְּשֻׁתָּף.

פַּעַם הָיְתָה הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה כַּחֲמִשִּׁים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס. אַחֲרֵי מִינוּס אַרְבָּעִים לֹא הִכְרִיחוּ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה, וְיָצָא רַק מִי שֶׁרָצָה. בָּאוּ אֵלֵינוּ וְאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לָעֲבוֹדָה, יְקַבֵּל מָנָה כְּפוּלָה. הָיִיתִי רֹאשׁ קְבוּצָה. בָּאתִי לַקְּבוּצָה שֶׁלִּי, לְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְאָמַרְתִּי שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְוִיחַ מָנָה כְּפוּלָה שֶׁל אֹכֶל יָבוֹא, וְנֵצֵא לָעֲבוֹדָה. הָיִיתִי מְלֻבָּשׁ טוֹב וְחַם. הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר: "אֲנִי אֵצֵא". אַחֲרַי בָּאוּ עוֹד אַרְבָּעָה. לָקַחְנוּ אֶת הַשּׁוֹמֵר עִם הַכֶּלֶב, וְיָצָאנוּ שִׁשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים לְתוֹךְ הַיַּעַר. הָאֲוִיר הָיָה כָּל כָּךְ שָׁקֵט, שֶׁכִּמְעַט שָׁמַעְנוּ אֶת הַכְּפוֹר. הִרְגַּשְׁנוּ אוֹתוֹ. אֶפְשָׁר הָיָה לִסְבֹּל אֶת הַקֹּר, כִּי לֹא הָיְתָה שׁוּם רוּחַ. הָיָה עַד כְּדֵי כָּךְ שָׁקֵט.

הִתְחַלְנוּ לַעֲבֹד, וְהִתְחַמַּמְנוּ. עָשִׂינוּ גַּם נוֹרְמָה כְּפוּלָה. הִצְטָרַכְנוּ לַעֲשׂוֹת אַרְבָּעָה קוּבּ, אֲבָל עָשִׂינוּ שְׁמוֹנָה. כְּשֶׁחָזַרְנוּ לַמַּחֲנֶה, הִרְגַּשְׁנוּ כָּל כָּךְ טוֹב, יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. הִרְוַחְנוּ טוֹב. קִבַּלְנוּ מְנוֹת אֹכֶל כְּפוּלוֹת עֲבוּר הַיְּצִיאָה לָעֲבוֹדָה, וְתוֹסֶפֶת אֹכֶל עֲבוּר הַכַּמּוּת הַכְּפוּלָה שֶׁל הָעֵצִים שֶׁחָטַבְנוּ.
רָאִינוּ שֶׁהַשֵּׁד לֹא נוֹרָא כָּל כָּךְ. דַּוְקָא בַּכְּפוֹר, כְּשֶׁהָאָדָם לֹא מוֹרִיד עַצְמוֹ לַשֵּׁפֶל, רַק מַחְזִיק עַצְמוֹ וְעוֹבֵד, יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק לַחַיִּים, וּמַצַּב הָרוּחַ שֶׁלּוֹ לֹא שׁוֹקֵעַ, הוּא יָכֹל לְהַחְזִיק מַעֲמָד.

אַחֲרַי כַּמָּה חֳדָשִׁים הִכַּרְנוּ יוֹתֵר אֶת הַתְּנָאִים. נִכְנַסְתִּי לַקְּבוּצָה שֶׁל בּוֹנִים, שֶׁבָּנוּ אֶת הַבָּתִּים, וּכְבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי מַחְסוֹר. אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה קָמוּ בְּשֶׁבַע, וְלֹא הִצְטָרְכוּ לַעֲמֹד בַּתּוֹר. כְּשֶׁכָּל הַקְּבוּצוֹת כְּבָר יָצְאוּ לָעֲבוֹדָה, הָלַכְנוּ לָקַחַת אֶת הָאֹכֶל, וְקִבַּלְנוּ גַּם מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב, עוֹד כַּפִּית אֹכֶל, עוֹד חֲתִיכַת לֶחֶם. הָיִינוּ כְּבָר מֵהַמְּאֻשָּׁרִים.

הָיִיתִי מִבֵּין הַמִּצְטַיְּנִים בָּעֲבוֹדָה, וְנַעֲשֵׂיתִי רֹאשׁ קְבוּצָה שֶׁל הַבּוֹנִים בַּנַּגָּרִיָּה. כְּבָר לֹא גַּרְתִּי בַּצְּרִיפִים, אֶלָּא עָשִׂיתִי לִי מָקוֹם בַּנַּגָּרִיָּה. הָלַכְתִּי לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר בְּשָׁעָה שֶׁבַע וָחֵצִי, וַאֲרוּחַת עֶרֶב רִאשׁוֹן, לְפָנַי שֶׁהַקְּבוּצוֹת חָזְרוּ מֵהָעֲבוֹדָה. חָיִיתִי חַיִּים שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם, וּבֶאֱמֶת יָצָאתִי בָּרִיא מֵהַמַּחֲנֶה.

בַּמַּחֲנֶה הָיוּ הַרְבֵּה צוֹעֲנִיּוֹת. נָתְנוּ לָהֶם עֶשֶׂר שָׁנִים עֲבוּר שׁוֹטְטוּת. בְּרוּסְיָה לְכָל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כְּתֹבֶת עֲבוֹדָה וּכְתֹבֶת מְגוּרִים. הַצּוֹעֲנִיּוֹת הֵבִיאוּ אִתָּן אֶת הַשְּׂמִיכוֹת הַחַמּוֹת שֶׁלָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁעָבַדְתִּי בַּנַּגָּרִיָּה, וְהָיָה לִי הַרְבֵּה לֶחֶם, קָנִיתִי אֶצְלָן עֲבוּר לֶחֶם אֶת הַשְּׂמִיכוֹת. יָשַׁנְתִּי טוֹב, וּבַלֵּילוֹת הֵן הָיוּ בָּאוֹת לַפְּעָמִים לְהִתְחַמֵּם אֶצְלִי.

לֹא הָיְתָה שׁוּם פְּעִילוּת חֶבְרָתִית. כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ כֵּיצַד נַחְזִיק אֶת עַצְמֵנוּ. יָדַעְנוּ שֶׁזֶּה לֹא לַנֶּצַח. סוֹף סוֹף נֵצֵא מִפֹּה. מְעַט מְאֹד יָדַעְנוּ עַל הַמִּלְחָמָה. לִפְעָמִים הִגִּיעַ לְיָדֵינוּ עִתּוֹן מִלִּפְנֵי חֹדֶשׁ, שֶׁעָטַף חֲבִילָה שֶׁהִגִּיעָה מֵאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת. הִתְקַבַּצְנוּ כֻּלָּנוּ, וּמִי שֶׁיָּדַע לִקְרֹא טוֹב רוּסִית, תִּרְגֵּם לָנוּ כָּל מִלָּה. צֵרַפְנוּ מֵידַע מִפֹּה וּמִשָּׁם, וְכָךְ קִבַּלְנוּ תְּמוּנָה מִמָּה שֶׁהִתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם.

פָּגַשְׁתִּי בְּמַחֲנֶה יְהוּדִי שֶׁהָיָה בְּבִּירוֹבִּיגָ'ן. הוּא בָּרַח מִמֶּנָּה וְקִבֵּל עֶשֶׂר שָׁנִים. הוּא סִפֵּר כַּמָּה הָיָה קָשֶׁה שָׁם עִם הָאֹכֶל. הָאַסְפָּקָה הָיְתָה כָּל כָּךְ גְּרוּעָה, שֶׁלִּפְעָמִים גָּוְעוּ בָּרָעָב. פַּעַם, הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם חָבִיּוֹת שֶׁל דָּגִים מְלוּחִים. הָיָה עֶרֶב וְהֵם נִכְנְסוּ לַחֲדַר הָאֹכֶל. הַבֶּטֶן הָיְתָה כָּל-כָּךְ רֵיקָה, שֶׁהֵם הִתְחִילוּ לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַּיִם הַמְּלוּחִים. אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה הַבֶּטֶן לִשְׂרֹף לָהֶם, וְכָל הַלַּיְלָה לֹא יָכְלוּ לִישֹׁן.

הִצְטָרַכְנוּ לָשֶׁבֶת שָׁם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים. אֲבָל בְּ-1942 נֶחְתַּם הַהֶסְכֵּם בֵּין בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת לְשִׁיקוֹרְסְקִי בְּלוֹנְדוֹן, וְשִׁחְרְרוּ אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁבָּרְחוּ מִפּוֹלִין. אַחֲרֵי שָׁנָה וָחֵצִי יָצָאתִי לַחָפְשִׁי.
הִרְגַּשְׁתִּי מְאֹד בָּרִיא. לָמַדְתִּי לֶקַח שֶׁמָּה שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלַי, אֵיזֶה צָרוֹת שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה, אִם לֹא אֶפֹּל בְּרוּחִי, וְרַק אַחְזִיק גָּבוֹהַּ אֶת מַצַּב הָרוּחַ, אַצְלִיחַ לְהִסְתַּדֵּר. כָּךְ אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים מִכָּל הַצָּרוֹת.

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - במִּלְחָמָה, פֶּרֶק ד': אוּקְרָאִינָה

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - במִּלְחָמָה, פֶּרֶק ד': אוּקְרָאִינָה


כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לִבְרִית הַמּוֹעָצוֹת, אַחֲרֵי שֶׁבָּרַחְנוּ מְהִיטְלֶר, חָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָאָרֶץ הַחֹפֶשׁ, לָאָרֶץ הַשִּׁוְיוֹן.
בָּאנוּ מִפּוֹלִין, הֵיכָן שֶׁהָיָה הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין עָנִי לְעָשִׁיר, בֵּין עוֹבֵד לְבַעַל הַבַּיִת. הָיִינוּ צְעִירִים וְחָשַׁבְנוּ, שֶׁעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בָּאִים לְאָרֶץ בָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל כֻּלָּם. כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל כָּל הָאֲנָשִׁים בְּמִדָּה שָׁוָה, כָּךְ כָּל הָאֲנָשִׁים הֵם שָׁוִים. הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאִי הַשִּׁוְיוֹן שָׁם כָּל כָּךְ גָּדוֹל, כָּל כָּךְ בּוֹלֵט, עַד שֶׁהַמַּצָּב יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵאֲשֶׁר בָּאֲרָצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת.

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִינוּ, כְּשֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַגְּבוּל בְּאוּקְרָאִינָה, וְהִסְתַּכַּלְנוּ דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת, הָיוּ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים עִם סְמַרְטוּטִים, בְּלוּיֵי בְּלוּיִים. הָרַגְלַיִם הָיוּ עֲטוּפוֹת בִּסְמַרְטוּטִים בִּמְקוֹם נַעֲלַיִם. הַיְּלָדִים לֹא הָיוּ מְלֻבָּשִׁים. הַנָּשִׁים סוֹחֲבוֹת קְצָת עֵצִים עַל הָרֹאשׁ. אָמַרְנוּ: "מָה?! זֹאת הָאָרֶץ הַסּוֹצְיָאלִיסְטִית, הֵיכָן שֶׁכֻּלָּם חַיִּים טוֹב!?"

לָקְחוּ אוֹתָנוּ לְדוֹנְבַּאס, וְקִבַּלְנוּ לְמֶשֶׁךְ הַשְּׁבוּעַיִם הָרִאשׁוֹנִים אֹכֶל מְיֻחָד. כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ לַחֲדַר הָאֹכֶל, אַף אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר לֹא נִכְנַס. רָאִינוּ שֶׁעַל יַד הַחַלּוֹנוֹת עוֹמְדִים יְלָדִים וּקְצָת מְבֻגָּרִים, וּמִסְתַּכְּלִים עַל מָה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים. הֵם הָיוּ עִם עֵינַיִם כָּאֵלֶּה, שֶׁזֶּה הָיָה פָּשׁוּט לֹא נוֹרְמָלִי. רַק אַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר לָנוּ, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁהֵכִינוּ עֲבוּרֵנוּ הָיָה מְיֻחָד. אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ שָׁם, כָּל הַפּוֹעֲלִים, קִבְּלוּ אוֹכֵל יוֹתֵר רָגִיל.

בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר יֵשׁ שֵׁם חַג בַּשֵּׁם 'אוֹקְטוֹבֶּרְסְקָאַיה', חַג הַמַּהְפֵּכָה, וְעוֹרְכִים נְשָׁפִים. עָשׂוּ נֶשֶׁף בְּבֵית סֵפֶר גָּדוֹל וְהִזְמִינוּ אוֹתָנוּ, קְבוּצָה שֶׁל כַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעָה מִפּוֹלִין.
הֵכִינוּ שֻׁלְחָן יָפֶה עִם מַפָּה לְבָנָה, הַרְבֵּה שְׁתִיָּה, אֹכֶל טוֹב, שַׂחְקַן-זַמָּר עִם אָקוֹרְדְּיוֹן, וְיָשַׁבְנוּ וּבִלִּינוּ דֵּי טוֹב.
פִּתְאוֹם נֶעֱמַדְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. רָאִיתִי שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם כַּעֲשָׂרָה פּוֹעֲלִים, בְּלִי מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, עִם קְצָת ווֹדְקָה וְלֶחֶם שָׁחֹר, בַּחֲשֵׁכָה.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָם: "מֵאֵיפֹה אַתֶּם? לָמָּה אַתֶּם לֹא בָּאִים לֶאֱכֹל וְלִשְׂמֹחַ יַחַד אִתָּנוּ?"
הֵם עָנוּ: "אֲנַחְנוּ הַפּוֹעֲלִים".

רָאִיתִי אֵיזֶה פַּעַר קַיָּם בֵּין הַמְּנַהֲלִים לְבֵין הַפּוֹעֲלִים. הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵהָאַרְצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת. אֲנִי לֹא מְתָאֵר לְעַצְמִי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בָּהֶן נֶשֶׁף כָּזֶה, וְהַפּוֹעֲלִים בּוֹ יִהְיוּ כָּךְ.
זֶה הִשְׁפִּיעַ מְאֹד לְרָעָה עָלֵינוּ. רָאִינוּ שֶׁלֹּא נָכוֹן מָה שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁבּוֹנִים סוֹצְיָאלִיזְם. הַסּוֹצְיָאלִיזְם, כַּנִּרְאֶה, רַק עֲבוּר שִׁכְבָה דַּקָּה, עֶלְיוֹנָה, וְהַפּוֹעֵל סוֹבֵל הָלְאָה, בָּאֹכֶל, בַּהַלְבָּשָׁה וּבַשִּׁוְיוֹן.

לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים עָבַרְתִּי לְחַרְקוֹב, וְעָבַדְתִּי בַּמִּפְעָל 'לַיְיקָה' לְמַּצְלֵמוֹת. רָצִינוּ לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הָאֹכֶל לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם. הִתְבָּרֵר שֵׁישׁ שְׁנֵי חַדְרֵי אֹכֶל: אֶחָד עֲבוּר הַמְּנַהֲלִים, וְאֶחָד עֲבוּר פּוֹעֲלִים. שׁוּב נוֹכַחְנוּ לָדַעַת שֶׁעַל כָּל צַעַד אִי הַשִּׁוְיוֹן בּוֹלֵט.
בְּאַרְצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת, אִם לֹא הָיָה לְךָ כֶּסֶף, לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְהִכָּנֵס לַמִּסְעָדָה. פֹּה הָיָה דָּבָר אַחֵר. לֹא הָעִנְיָן שֶׁל הַכֶּסֶף. פָּשׁוּט מְאֹד, מַעֲמִידִים אֲנָשִׁים בַּדְּרָגוֹת. דַּרְגָּה כָּזֹאת וְדַרְגָּה כָּזֹאת. לַפּוֹעֵל יֵשׁ תְּנָאִים מְיֻחָדִים, יוֹתֵר נְמוּכִים מֵהַתְּנָאִים שֶׁל הַמְּנַהֲלִים.
פָּשׁוּט אָמַרְנוּ שֶׁהָאֱלֹהִים שֶׁלָּנוּ מֵת. מִפְּנֵי שֶׁזֹּאת הָיְתָה כָּל הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ: שֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְאָרֶץ הֵיכָן שֶׁבּוֹנִים סוֹצְיָאלִיזְם, הֵיכָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל כָּךְ הַפַּעַר בֵּין הָאֲנָשִׁים.

עָבַדְתִּי בְּפוֹלְטַאבָה בְּתוֹר פָּקִיד קָטָן בָּאַסְפָּקָה לְחַדְרֵי אֹכֶל וּמִסְעָדוֹת. מִסְעָדָה הָיְתָה מָקוֹם שֶׁמְּקַבְּלִים בּוֹ אֹכֶל עֲבוּר כֶּסֶף. חַדְרֵי אֹכֶל הָיוּ לְיַד כָּל בֵּית חֲרֹשֶׁת, עֲבוּר הָעוֹבְדִים. סִפַּקְתִּי אֶת כָּל הַמִּצְרָכִים, כְּמוֹ סֻכָּר, סֻכָּרִיּוֹת וְשֶׁמֶן, אֲבָל אֲפִלּוּ עֵצִים לַהַסָּקָה בַּחֹרֶף. כָּךְ שֶׁהָיְתָה לִי גִּישָׁה לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְרָאִיתִי אֵיךְ הַחַיִּים שָׁם מִתְנַהֲלִים.
הָיְתָה חֲלוּקָה מְאֹד זְהִירָה, קְמוּצָה, עֲבוּר חַדְרֵי הָאֹכֶל שֶׁל בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת. לְעֻמַּת זֹאת הַמִּסְעָדוֹת קִבְּלוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר. עֲבוּר חֲדַר אֹכֶל לְמֵאוֹת פּוֹעֲלִים קִבַּלְנוּ חֲצִי שַׂק סֻכָּר. עֲבוּר מִסְעָדָה, שֶׁבָּהּ אָכְלוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת אֲנָשִׁים, קִבַּלְנוּ שַׂק וָחֵצִי.
קִבַּלְתִּי אֶת הַחֲלֻקָּה מֵהַמִּשְׂרָד. הָיוּ בּוֹ מְנַהֵל וּמְנַהֵל חֶשְׁבּוֹנוֹת. הֵם חִלְּקוּ אֶת הָרֹב לַמִּסְעָדוֹת, שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁשִּׁלְּמוּ בָּהֶן הָיָה אוֹ מֵהַשּׁוּק הַשָּׁחֹר, אוֹ אִם הִרְוַחְתָּ יוֹתֵר.

נוֹסָף לְכָךְ, הַגְּנֵבוֹת שָׁם הָיוּ גְּדוֹלוֹת מְאֹד. בָּאוֹטוֹ בּוֹ הוֹבַלְתִּי אֶת הָאַסְפָּקָה יָשְׁבוּ מֵאָחוֹר שְׁנֵי סַבָּלִים. הֵם עָשׂוּ חֹרִים בְּשַׂקֵּי הַסֻּכָּר, וְהוֹצִיאוּ מֵהֶם לְתוֹךְ הַכִּיס, אוֹ לְתוֹךְ שַׂקִּית. עַד שֶׁהֵבֵאתִי אֶת הַסֻּכָּר לְיַעֲדוֹ, הָיָה חֲסַר רֶבַע שַׂק. לְעִתִּים נָסַעְנוּ בְּשֶׁלֶג כָּבֵד, וְהָיוּ עַל הָאוֹטוֹ דְּבָרִים טוֹבִים, כְּמוֹ עוּגִיּוֹת אוֹ סֻכָּרִיּוֹת. בַּדֶּרֶךְ הֵם לָקְחוּ וְזָרְקוּ קֻפְסָא פֹּה וְקֻפְסָא שָׁם לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, וְעָשׂוּ סִימָן הֵיכָן. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. לִפְנֵי שֶׁנָּסַעְנוּ סָפַרְתִּי אֶת הַכֹּל. כְּשֶׁבָּאתִי לַיַּעַד הָיָה חָסֵר וְחָסֵר.

מִצַּד אֶחָד גָּנְבוּ הַסַּפָּקִים. אִם כְּבָר הִגִּיעַ מַשֶּׁהוּ לְחַדְרֵי הָאֹכֶל אָז הַטַּבָּחִים, וְאֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ שָׁם, גַּם גָּנְבוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד. עַד שֶׁהָאֹכֶל הִגִּיעַ לַשֻּׁלְחָן הוּא  כְּבָר הָיָה דָּלִיל, חֲסַר עֵרֶךְ, וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

כָּל הַגְּנֵבוֹת הָלְכוּ לַשּׁוּק הַשָּׁחֹר. הָיָה מַחְסוֹר בַּכֹּל, וּבִפְרָט בַּמָּזוֹן. הָיָה עֵרֶךְ לְכָל חֲתִיכַת לֶחֶם, לְכָל פְּרִיט קָטָן שֶׁל אֹכֶל, וּמְחִיר חֲתִיכַת לֶחֶם בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר הָיָה פִּי עֶשֶׂר מִמְּחִירָהּ בַּשּׁוּק הָרִשְׁמִי. כְּשֶׁבָּאתִי לַשּׁוּק רָאִיתִי יְלָדִים בְּנֵי עֶשֶׂר, חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה, עוֹמְדִים וּמַחְזִיקִים לִמְכִירָה בִּידֵיהֶם, הָאַחַד חֲתִיכַת לֶחֶם, הַשֵּׁנִי קְצָת סֻכָּרִיּוֹת, הַשְּׁלִישִׁי כַּמָּה סִיגַרְיוֹת. כָּךְ מָכְרוּ, וְהָיְתָה הִתְנַפְּלוּת גְּדוֹלָה שֶׁל קוֹנִים עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

הַתּוֹרִים, הֵיכָן שֶׁחִלְּקוּ אֹכֶל, הָיוּ אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר. הָיִינוּ צְרִיכִים לָקוּם בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, לְעִתִּים אֲפִלּוּ בִּשְׁתַּיִם, לַחֲנוּת לִמְכִירַת לֶחֶם. לְעִתִּים בַּקֹּר שֶׁל עַד אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס. עָמַדְנוּ שָׁם מִשְּׁתַּיִם עַד שְׁמוֹנֶה, כְּשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַלֶּחֶם. אֲבָל הַתּוֹר הָיָה כָּל כָּךְ אָרֹךְ, שֶׁעַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים, כְּבָר לֹא הָיָה לֶחֶם. ''אֵין מַסְפִּיק!'' ''חָסֵר!' 'נִגְמַר!' - הָיוּ הַתְּשׁוּבוֹת בַּדֶּלְפֵּק. עָמַדְנוּ כָּל הַלַּיְלָה בַּתּוֹר, וּלְבַסּוֹף הָלַכְנוּ הַבַּיְתָה בְּלִי לֶחֶם.

שָׁאַלְנוּ, אֲנַחְנוּ שֶׁבָּאנוּ מִפּוֹלִין, אֶת הָאֶזְרָחִים שָׁם: "מָה? מָה קָרָה? לָמָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֹכֶל, חֲתִיכַת לֶחֶם, עֲבוּר כֻּלָּם? מַדּוּעַ מֻכְרָחִים עַכְשָׁו לָלֶכֶת לַשּׁוּק הַשָּׁחֹר, לְשַׁלֵּם פִּי עֶשֶׂר, וְלֹא נִשְׁאַר שׁוּם דָּבָר בַּבַּיִת?"
הֵם עָנוּ בַּתְּשׁוּבָה: "מִלְחָמָה, מִלְחָמָה". 
הָיְתָה אָז הַמִּלְחָמָה נֶגֶד פִינְלַנְד. הַלֹּא פִינְלַנְד נֶגֶד רוּסְיָה הִיא כְּמוֹ עַכְבָּר נֶגֶד פִּיל. פֹּה אוּקְרָאִינָה, אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מֵהַגְּבוּל עִם פִינְלַנְד. כָּל כָּךְ רָחוֹק מִשָּׁם. הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁכְּאִלּוּ כָּל רוּסְיָה מְעֹרֶבֶת בַּמִּלְחָמָה, וְכָל הָאֹכֶל צָרִיךְ לָלֶכֶת עֲבוּר הַצָּבָא.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָם: "לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָיָה יוֹתֵר טוֹב?"
הֵם עָנוּ: "כָּל הַזְּמַן אֶצְלֵנוּ מִלְחָמָה".
הֵם הִתְרַגְּלוּ כְּבָר שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת.

רֹב הָאֲנָשִׁים שָׁם קִבְּלוּ אֶת הַמַּצָּב כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו. אוֹ שֶׁכֻּלָּם קִבְּלוּ שְׁטִיפַת מוֹחַ וְאָמְרוּ עַל הַכֹּל: "כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת", אוֹ שֶׁהָיוּ מְטֻמְבָּלִים. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהֶם הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁל יְלָדִים גְּדוֹלִים. אִם שָׁמַעְנוּ מַשֶּׁהוּ, אֵיזוֹ שֶׁהִיא מְחָאָה, אָז רַק מֵהַצַּד, וְגַם לֹא בְּדִיּוּק בְּצוּרַת מְחָאָה אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים לִסְבֹּל, וְאֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת.

הָיוּ הַרְבֵּה חֶבְרֶ'ה שֶׁרָצוּ לַחְזֹר מִבְּרִית הַמּוֹעָצוֹת בְּ-1940, וַאֲנִי בֵּינֵיהֶם. אָמְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִלּוּפֵי אֶזְרָחִים בֵּין פּוֹלִין לְרוּסְיָה. רוּסְיָה תַּחְזִיר אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוּ מִפּוֹלִין, וְתִקַּח אֶת אֵלֶּה שֶׁמְּסֻכָּנִים עֲבוּר גֶּרְמַנְיָה. חִכִּינוּ בִּלְבוֹב עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהַחְלָפָה.
בְּאַחַד הַיָּמִים הֶעֱמִיד לְפֶתַע הַַאֵנְקְוְ''דְ, בְּשָׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, מַשָּׂאִיּוֹת בָּרְחוֹבוֹת. תּוֹךְ שָׁעָה הָיוּ מָעֳמָסִים עֲלֵיהֶם כַּמָּה אֲלָפִים שֶׁבָּרְחוּ מֵהַגֶּרְמָנִים לַמִּזְרָח, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁכָּךְ יַצִּילוּ אֶת עַצְמָם.

לָקְחוּ אֶת כֻּלָּנוּ לְבֵית הַסֹּהַר הַמְּפֻרְסָם בְּרִיגִיטְקֶס. הִכְנִיסוּ בַּחֶדֶר שֶׁנּוֹעַד לְעֶשְׂרִים עַד כְּמֵאָה אִישׁ. לִשְׁכַּב לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי, רַק לָשֶׁבֶת. הָיָה קַיִץ, הַחֹם אָיֹם וְנוֹרָא, וּבִלִּינוּ כָּךְ שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת.
הָיוּ בַּחֶדֶר אֲנָשִׁים מִכָּל הַשְּׁכָבוֹת, כּוֹלֵל עֲשִׁירִים מִלְבּוֹב, שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּתּוֹר 'בְּנֵי אָדָם מְסֻכָּנִים לַחֲבֵרָה'.
הֶעֱבַרְנוּ אֶת הַזְּמַן בַּשְּׁאֵלוֹת 'מָה יִהְיֶה', וְכָל מִינֵי נִחוּשִׁים. לָכֵן נָתַתִּי הַצָּעָה שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֵר מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא סִפּוּר אוֹ שִׁיר, יְסַפֵּר זֹאת כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן.
אֲנִי זוֹכֵר אֲפִלּוּ שֶׁהִתְחַלְתִּי, הֱיוֹת וְהָיִיתִי נוֹתֵן הַהַצָּעָה. דִּקְלַמְתִּי לָהֶם אֶת 'בּוֹנְצֶ'ה שְׁתֹק', מֵאֵת י.ל. פֶּרֶץ: בּוֹנְצֶ'ה הִגִּיעַ לַשָּׁמַיִם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אַתָּה תְּקַבֵּל הַכֹּל, כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה!"
הוּא, שֶׁכָּל הַחַיִּים הָיָה רָעֵב, לֹא אָכַל לָשֹׂבַע אַף פַּעַם, וַחֲתִיכַת לֶחֶם בַּחֶמְאָה לֹא רָאָה לְפָנָיו מֵעוֹלָם, כִּי הָיָה בֶּן אָדָם מְאֹד עָנִי, אָמַר: "אוֹי! אֲנִי רוֹצָה לַחְמָנִיָּה עִם חֶמְאָה!".
יָשַׁבְנוּ שָׁם שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, וְלֹא קִבַּלְנוּ כִּמְעַט אֹכֶל. הָאָלֶגוֹרְיָה הָיְתָה שֶׁכַּאֲשֶׁר נֵצֵא, כָּל מָה שֶׁנִּרְצֶה יִהְיֶה לֶאֱכֹל לַחְמָנִיָּה עִם חֶמְאָה.

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק א' - לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה

וֶהֱיֵה תָּמִים - חֵלֶק א', לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה

א. יַלְדוּת דָּתִית

נוֹלַדְתִּי בִּשְׁנַת 1906 בָּעֲיָרָה גוֹסְטִינִין בְּפּוֹלִין, סָמוּךְ לְעִיר לוֹדְז'. אָבִי, יַעֲקֹב אַרְיֵה זַנְדְמַן, מֵחֲסִידֵי גּוּר, הָיָה רַב דַּיָּן וּבַעַל חֲנוּת מַכֹּלֶת.
הָיִיתִי כְּבֶן חָמֵשׁ כַּאֲשֶׁר מֵת מֹשֶׁה אֲחִי הַבְּכוֹר, תַּלְמִיד יְשִׁיבַת לוֹמְזֶ'ה, מִשַּׁחֶפֶת. הוּא הִצְטַנֵּן בַּמִּקְוֶה, אֵלָיו הָיָה הוֹלֵךְ כָּל חֲצוֹת הַלַּיְלָה. מֹשֶׁה הָיָה סַגְפָן שֶׁעָסַק בַּקַּבָּלָה, וּמְקֻבָּל מְאֹד בְּקֶרֶב תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה. לְאַחַר מוֹתוֹ, נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַחַד מֵחֲבֵרָיו הַקְּרוֹבִים. הָיָה נֶעֱמָד בְּחַלּוֹן בֵּיתוֹ וְצוֹעֵק: "מֹשֶׁה נִפְטַר כִּי לֹא חֲזַרְתֶּם בַּתְּשׁוּבָה!"

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶּן עֶשֶׂר נִפְטְרָה אִמִּי. אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, גוּטָה, הָפְכָה לַמְּטַפֶּלֶת בַּיְּלָדִים. בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה נִשְׁלַחְתִּי לִלְמֹד בִּישִׁיבָה בָּעִיר לוֹדְז'. אָבִי הִתְחַתֵּן בַּשֵּׁנִית.

הָיִיתִי בְּלוֹדְז' בֵּן עֲנִיִּים, שֶׁאוֹכֵל לְפִי 'יָמִים' שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַנְהָלַת הַיְּשִׁיבָה. כָּל יוֹם בַּשָּׁבוּעַ אֵצֶל בַּעַל בַּיִת אַחֵר, שֶׁהִסְכִּים לִתְמֹךְ בַּאֲרוּחָתָם שֶׁל בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה עֲנִיִּים. לְעִתִּים הָיִיתִי יָשָׁן עַל סַפְסַל בֵּית הַכְּנֶסֶת. לְאַחַר כִּשְׁנָתַיִם נִמְאַס לִי, וְהֶחְלַטְתִּי לַחְזֹר הַבַּיְתָה. חָזַרְתִּי לְגוֹסְטִינִין, וְיַחַד עִם אֲחִי הַגָּדוֹל הָיִינוּ בָּעֲיָרָה מְיַסְּדֵי הַסְּנִיף הַמְּקוֹמִי שֶׁל 'פּוֹעֲלֵי אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל'.

אֲחִי הַגָּדוֹל וַאֲנִי הֶחְלַטְנוּ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רָצִינוּ לִלְמֹד מִקְצוֹעַ מוֹעִיל, וּבָחַרְנוּ בְּנַגָּרוּת. אָבִינוּ דָּרַשׁ שֶׁנִּלְמַד אֵצֶל בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ גּוֹיִים. זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא נִתְפַּקֵּר. זֹאת הָיְתָה סַכָּנָה מוּחָשִׁית אֵצֶל בַּעֲלֵי מְלָאכָה יְהוּדִיִּים.
עָבַדְתִּי אֵצֶל נַגָּר כְּשָׁנָה. אַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי הַצָּעָה לַעֲבֹד כְּפוֹעֵל בְּנַגָּרִיָּה בְּלוֹדְז'. אוּלָם הָיִיתִי כְּבָר קְצוּץ פֵּאוֹת וּבַעַל מִנְהָגִים חִלּוֹנִיִּים יוֹתֵר, וּמִשְׁפַּחְתִּי בְּעִיר זֹאת הָיְתָה דָּתִית מְאֹד. לָכֵן עָזַבְתִּי אֶת לוֹדְז' לְאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה, וְנָסַעְתִּי לְוַרְשָׁה.


ב. בַּגְרוּת חִלּוֹנִית

כִּשְׁנָתַיִם הִתְחַלַּקְתִּי, בְּאַכְסַנְיָה בְּוַרְשָׁה הַצְּפוּפָה, בְּמִטָּה אַחַת לֹא גְּדוֹלָה, עִם בָּחוּר בְּשֵׁם בּוּרְשְׁטֵין. הָיִינוּ יְשָׁנִים כְּשֶׁרֹאשׁ הָאֶחָד מֻנָּח בְּצַד רַגְלֵי הַשֵּׁנִי. הוּא הָיָה מֻכְשָׁר מְאֹד בְּנוֹשְׂאֵי הַתֵּאַטְרוֹן. יָדַע לְנַגֵּן הֵיטֵב בַּכִּנּוֹר, הָיָה לוֹ כִּשָּׁרוֹן וְקוֹל לַשִּׁירָה, יָדַע לְשַׂחֵק, לְצַיֵּר דְּמֻיּוֹת, וּלְאַפֵּר שַׂחְקָנִים לְפִי רִשּׁוּמִים. בִּזְכוּתוֹ הִתְחַלְתִּי לְהִתְעַנְיֵן וְלַעֲסֹק בַּתֵּאַטְרוֹן.

הִכַּרְתִּי דֶּרֶךְ בּוּרְשְׁטֵין בַּחוּרָה בְּשֵׁם פֶלָה, אֲשֶׁר הָפְכָה לְאִשְׁתִּי. נוֹלְדוּ לָנוּ שְׁנֵי בָּנִים, דָּוִד וּמִיכָאֵל, הֵם הָיוּ בְּנֵי חָמֵשׁ וְשֶׁבַע שָׁנִים כַּאֲשֶׁר פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה. אִשְׁתִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת מְעֻלָּה, וְהִתְפַּרְנְסָה מִתְּפִירַת שְׂמָלוֹת מְהֻדָּרוֹת.

הִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה, כְּפוֹעֵל יִצּוּר, אֵצֶל יְהוּדִי בַּעַל בַּיִת חֲרֹשֶׁת לְחוּטֵי חַשְׁמַל. הָיָה זֶה אֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת הַיְּהוּדִיִּים הַיְּחִידִים בְּפּוֹלִין, וְגַם אַחַד הַיְּחִידִים שֶׁהֶעֱסִיק יְהוּדִים. עָבַדְתִּי שָׁם שָׁנִים אֲחָדוֹת בְּקַו הַיִּצּוּר שֶׁל חוּטֵי הַחַשְׁמַל. אַחַר כָּךְ הָפַכְתִּי לְאִישׁ הָאַחְזָקָה.

כָּל אוֹתָהּ עֵת הִתְמַדְתִּי בִּקְנִיַּת דַּעַת בְּכוֹחוֹת עַצְמִי. פַּעַם, תּוֹךְ הֲלִיכָה רַגְלִית שֶׁל שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, קָרָאתִי סֵפֶר בֵּן מֵאוֹת עַמּוּדִים.

הָיִיתִי פָּעִיל בְּתֵאַטְרוֹן חוֹבְבִים, אוֹתוֹ יִסַּדְתִּי עִם חֲבֵרִים. הַתֵּאַטְרוֹן נִקְרָא: "הַלַּהֲקָה הַמֶּרְכָּזִית לַדְּרָמָה". הָיִיתִי שָׁם שַׂחְקָן וְעוֹזֵר בַּמַּאי. הַלַּהֲקָה הֶעֶלְתָה עֶשְׂרוֹת מַחֲזוֹת, שֶׁצֻּמְצְמוּ לְמַתְכֹּנֶת מֻקְטֶנֶת.
הָיִינוּ מְפֻרְסָמִים בְּוַרְשָׁה וּסְבִיבָתָהּ. בֵּין הַיֶּתֶר הָיִינוּ הַנִּצָּבִים בַּסֶּרֶט 'בְּיַעֲרוֹת פּוֹלִין', עפ"י הָרוֹמָן שֶׁל דָּוִד אוֹפָּאשׁוּטוֹ. אֶת דַּרְכִּי בְּתֵאַטְרוֹן הִתְחַלְתִּי כְּלַחְשָׁן, בְּאַחַד הַתֵּאַטְרוֹנִים הַיְּהוּדִיִּים הַגְּדוֹלִים.

הִשְׁתַּיַּכְתִּי אָז לְמִפְלֶגֶת 'פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן שְׂמֹאל'. כַּאֲשֶׁר פָּנִינוּ, חֲמִשָּׁה פְּעִילִים בַּמִּפְלָגָה, לְעַסְקַן גְרִינְבּוֹים מִמַפַּאַ"י, כְּדֵי שֶׁיְּסַפֵּק לָנוּ סֶרְטִיפִיקָטִים לָעֲלִיָּה לְיִשְׂרָאֵל, הוּא צִיֵּר לָנוּ עִגּוּל קָטָן וְשָׁחֹר, וְאָמַר: "זֹאת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".
הוּא הִקִּיף אֶת הָעִגּוּל בְּקַו סְפִּירָלִי הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ אוֹתוֹ בְּקַו יָשָׁר לַמֶּרְכָּז. "אַתֶּם", אָמַר, "מַגִּיעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְאַחַר שֶׁעֲשִׂיתֶם סִיבוּבִים גְּדוֹלִים. אֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ אֵלֶיהָ בְּקַו יָשָׁר".
הוּא הִתְיַחֵס לַפָּן הַקּוֹמוּנִיסְטִי שֶׁל הַמִּפְלָגָה שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה בְּנִגּוּד לַצִּיּוֹנוּת הַטְּהוֹרָה שֶׁל מִפְלַגְתּוֹ. הוּא נָתַן לָנוּ חֲמִשָּׁה סֶרְטִיפִיקָטִים. אֲבָל הֱיוֹת וְלִי הָיְתָה אִשָּׁה, וְהָיִיתִי צָרִיךְ שְׁנַיִם, לֹא לָקַחְתִּי אֶחָד.
הָיִיתִי גַּם בְּמַזְכִּירוּת אִגּוּד עוֹבְדֵי הָעֵץ הַיְּהוּדִיִּים בְּוַרְשָׁה. פָּעַלְתִּי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה וְחִלַּקְתִּי יְמֵי עֲבוֹדָה, מַמָּשׁ עַד פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה.
הִתְגַּיַּסְתִּי לַבְּרִיגָדָה הַיְּהוּדִית, שֶׁהִתְכּוֹנְנָה לְהִצְטָרֵף לַכּוֹחוֹת הַסּוֹצְיָאלִיסְטִיִּים שֶׁנִּלְחֲמוּ בִּסְפָרַד בְּמִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים. רַק תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית מָנְעָה אֶת נְסִיעָתִי.


ג. פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה

בְּ-9 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1939, מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה, בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, פָּנָה רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת פּוֹלִין בָּרַדְיוֹ בְּהוֹדָעָה דְּרָמָטִית לָאֻמָּה הַפּוֹלָנִית: "אֶזְרְחֵי פּוֹלִין! הַגֶּרְמָנִים פָּלְשׁוּ לְפּוֹלִין, וּמִתְקַדְּמִים לְוַרְשָׁה. כָּל הַגְּבָרִים שֶׁמְּסֻגָּלִים לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק מִתְבַּקְּשִׁים לְפַנּוֹת אֶת הָעִיר, וְלָנוּעַ מִזְרָחָה לְאֵזוֹר הַבּוֹג. שָׁם נְסַפֵּק לָהֶם נֶשֶׁק, וְנִתְאַרְגֵּן לְהַתְקָפַת נֶגֶד עַל הַפּוֹלֵשׁ".

הִתְיַעַצְתִּי עִם אִשְׁתִּי, וְסִכַּמְנוּ שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר עִם הַיְּלָדִים, וַאֲנִי אֵצֵא מִזְרָחָה. בְּשָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר יָצָאתִי לָרְחוֹב. הוּא הָיָה מָלֵא אֲנָשִׁים עִם כָּל מִטַּלְטְלֵיהֶם, וְכֻלָּם הָלְכוּ מִזְרָחָה.

הָלַכְנוּ שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְאֵזוֹר הַבּוֹג. בְּיָמִים הָיוּ הַגֶּרְמָנִים מַפְצִיצִים אוֹתָנוּ מֵהָאֲוִיר. אַךְ בְּאֵזוֹר הַבּוֹג לֹא חִכּוּ לָנוּ רוֹבִים וּמְפַקְּדִים. לֹא הָיְתָה גַּם דֶּרֶךְ חֲזָרָה. לָכֵן, לְאַחַר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, עָלֵינוּ עַל רַכֶּבֶת לַגְּבוּל הָרוּסִי, לְלְבּוֹב.