16.12.2019

גיבורי על, סרטי ''מלחמת הכוכבים'', ותרבות התעופה במאה ה-20


הלוחמים היו מוקד להערצה בכל דור ודור, בחייהם ובמותם. תכונותיהם היו ממוקדות בדמות אחת, שהיתה לציבור למופת ולמושיע, וקיבלה צביון מיתי. גיבור נערץ במיוחד הוא גיבור-על, כל יכול, בעל כוחות על אנושיים. גיבורי העל עברו תהליך טרנספורמציה במהלך ההיסטוריה, שנוצר כיוון שהם השתייכו לתרבות הפופולרית של תקופתם, אשר היתה בעלת דגשים אופיניים, והשתמשה באמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותה. דמויות גיבורי העל הקדומות, מהתנ''ך והמיתולוגיה היוונית, הפכו לאבירים על סוסים בחברות ימי הביניים. גיבורי העל בתחילת המאה העשרים היו חלוצי התעופה וטייסי הקרב. גיבורי העל בחוברות הקומיקס הצבעוניות היו פופולריים מאד בארצות הברית בתקופה שבין שתי המלחמות. לאחר מלחמת העולם השניה, עם התפתחות הטיסות לחלל, ובמקביל עם התפתחות הצפיה בטלוויזיה, זוהו גיבורי העל עם טייסי החלליות הראשונים, כמו גגארין וארמסטרונג. בתחילת שנות האלפיים עברו גיבורי העל טרנספורמציה נוספת, עם התפתחות טכנולוגיות המיחשוב, וכיום הם מופיעים בעיקר בסרטי חברת ''מארוול''. ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הפך הצורך בארכיטיפים חשוב יותר. הקולנוע, כמדיום רב תחומי ורב משתתפים, הוא מקום שבו מרבה המיתוס להופיע, כיוון שהן הקולנוע והן המיתוס פונים באורח מובהק למכנים משותפים רחבים ככל האפשר.

המעבר התקופתי בין סוגי דמויות שונים אינו חד, וקיימת חפיפה ביניהם, כמו גם תתי ז'אנרים שאופיינים לתקופות ביניים ולמצבים שבהן טרם התגבש איפיון ברור של גיבורי על, או שנחוץ איפיון שונה. לדוגמא, בשנות ה-1930 נהנו מנהיגים פוליטיים דיקטטוריים, כמו היטלר וסטאלין, מדימוי של גיבורי על. בעקבות המשברים הפוליטיים בשנות ה-1960-1970 בארצות הברית, במהלך ולאחר מלחמת וייטנאם, הופיעו על מסך הקולנוע גיבורי על כדוגמת רמבו, שהיו אנושיים יותר וייצגו מחאה אישית וחברתית. בקצה השני של קשת גיבורי העל נמצאים האנשים האמיתיים הפשוטים אשר שרדו תלאות שלא יאמנו, ובראשם ניצולי השואה. מוטיב ההישרדות הוא מרכזי בתרבות הפופולרית, אולם עשרות סרטים בלבד נוצרו אודות מסעות הישרדות אמיתיים, לעומת אינספור יצירות הפיקשן. מחקר רב נעשה בנושא ניצולי השואה, אולם טרם נוצר הדימוי שלהם כגיבורי על. סיפוריהם האישיים נמהלו לתוך המיתוס הכולל של שואה ותקומה.

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת על דפוס גיבורי העל בסיפורי המיתולוגיה, כמו שגיבש אותם פרופ' קמפבל, המומחה הנודע לתורת המיתוסים. יתכן כי ''מלחמת הכוכבים'' היא המורשת הידועה ביותר שהותיר אחריו. במסגרת סדרת הסרטים הזאת יצאו תשעה סרטי המשך, שמהווים את הקנון של הסידרה כאפוס עלילתי. הסרט הראשון בסדרה יצא לאקרנים בשנת 1977, והאחרון בימים אלה של סוף 2019. מדובר, אם כן, בלמעלה מ-40 שנה. הסדרה זכתה לפופולריות חסרת תקדים. היא הוגדרה כמגדירה מחדש את הקולנוע, כיוון שיצרה יקום דימיוני עתיר פרטים. היא רכשה מיליוני מעריצים ברמה של מאמינים דתיים, והיא מוכרת כמעט בכל בית ברחבי תבל. יש מי שטוענים ששינתה את העולם. היא תחליף אסקפיסטי למורכבות של המרוץ לחלל, שהוא אחד המאפיינים של החיים המודרניים ומרכזי בחשיבותו בכל מדינה.



הקנון בן תשעת הסרטים מורכב משלוש טרילוגיות, שמיצגות את חלקי נפש האדם והתפתחותה, על פי איד, אגו, סופר אגו. חברת דיסניי, בעלת הזיכיון על המותג, מפתחת אותו גם באמצעות סרטי ספין-אוף, מתחמים ייחודיים באתרי דיסנייוורלד, וכמרצ'נדייז שכולל משחקי מחשב, ספרים, חוברות קומיקס, ביגוד וצעצועים. בדרך זאת מגיע המותג לכל נפש באופן שהולם ביותר עבורה, על פי גישות המיתוג והשיווק החדישות ביותר.

פרופ' ג'וזף קמפבל שימש מקור השראה מרכזי ליוצר הסידרה, גורג' לוקאס, ונוצרה ביניהם גם ידידות אישית. סיפרו המרכזי של קמפבל הוא ''הגיבור בעל אלף הפנים''. ספר זה מציג את מאפייניה הקבועים של דמות גיבור העל, אשר נשמרים מאחורי התגלמויותיה הרבות בתרבויות ובתקופות שונות. סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת כולה על תורה זאת. הסרטים כוללים גלרית דמויות ארכיטיפיות אופיניות לעולם המיתולוגיה, כמו דמות גיבור העל, המנטור, העלמה במצוקה, הטריקסטר, הגיבור הרע, הקוסם הכל יכול, וכדומה. במקביל, עובר גיבור העל בסרטי הסדרה מסע, שידוע בטרמינולוגיה בשם ''מסע הגיבור''. מסע זה כולל שלבי התפתחות רבים, אשר מאופינים היטב בסיפוריהם של גיבורי על מכל התרבויות.

מכיוון שבחלק גדול מהמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל עם חלוצי הטיסה במטוסים ובחלליות, שניים מגיבורי המשנה של ''מלחמת הכוכבים'', האן סולו הטייס הטריקסטר החביב שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר, ובנו בן, שהפך לגיבור על רשע בשם קיילו ראן וליורשו של דארת' וואדר, הם בעלי חשיבות מרכזית. חשיבות הטרנספורמציות שעוברים האן ובן סולו קשורה גם לחשיבות חלום המעוף להתפתחות הנפש. יכולת התעופה זוהתה, משחר האנושות, כתכונה שאופיינית לאלים. החללית ''מיליניום פאלקון'' של האן, בעלת החרטום הכפול, היא המהירה ביותר בגלקסיה, והיא החפץ שמזוהה יותר מכל עם הסדרה, למעט חרב האור של לוק סקייווקר. האריסון פורד, שמגלם את האן סולו בסדרה, זכה למעמד של כוכב על הוליוודי, ולגילום דמות של גיבור על נוסף שיצר ג'ורג' לוקאס, אינדיאנה ג'ונס.




הקולנוען האנס ברטרם יצר סרטי תעופה אחדים בגרמניה הנאצית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייסי קרב אחדים, שהיו המוצלחים ביותר, קודמו במהרה והפכו לאייקונים מתוקשרים של גבורה, לוחמים שעטו את רוח הלאום במלחמה. תופעה זאת בלטה במיוחד בגרמניה, בדמותם של טייסי להק ''הקרקס המעופף'' ומפקדם ריכטהופן. הם הפכו לסמל לאומי, עם נוכחות בולטת בקולנוע ובדפוס, ובכל חוגי החברה. בין שתי מלחמות העולם סרטי תעופה חיזקו ללא הרף, ועזרו לעצב חשיבה עכשווית על התפתחות התעופה. הישגי התעופה חזו רייך גרמני חדש, חזק וממושמע יותר, שיהיה מסוגל להתמודד עם תביעות תעשייתיות מרובות, ויצטרף לתחרות האימפריאלית של המאה העשרים. הזיכרון של מלחמת העולם הראשונה נבנה באמצעות המיתוס של חווית המלחמה, שהעניק לה לגיטימציה על ידי שינוי תמונת המציאות האמיתית. התדמית העיקרית החקוקה בזיכרון הקולקטיבי מהמלחמה הזאת, עד ימינו, היא של טייס הקרב האבירי. הסמל המובהק של המודרניזם הטוטליטרי והמיתי בגרמניה הנאצית היה המטוס. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו אלא הקונספציות שכרוכות בו, היו במוקד תשומת הלב. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר.

בגרמניה הנאצית לא היו פופולריים גיבורי העל של חוברות הקומיקס האמריקאיות, או גיבורי על אחרים בסגנון זה. הנאצים ראו את עצמם כגזע עליון, על פי מודל ה''סופרמן'' שעיצב ניטשה, הפילוסוף הרשמי שלהם. גיבורי העל הפופולריים היו דמויות מהפולקלור וההיסטוריה הגרמנים, כמו באופרות של ריכארד וואגנר, ומעולם התעופה, שגיבוריו נחשבו כמגלמים את ה''האדם העליון''. ברטרם היה ביניהם. הוא היה חלק מגלרית הטייסים פורצי הגבולות, וצ'רלס לינדברג בראשם, שהפכו לגיבורי על בתקשורת העולמית. בשנת 1927 חצה לינדברג לבדו במטוס את האוקינוס האטלנטי. בחזרתו התקבל בכבוד מלכים, ומיליונים באו למצעד שנערך לכבודו בניו יורק.

בחודש מאי 1932 יצא הנס ברטרם עם חבר לטיסה מגרמניה סביב העולם. הם נחתו נחיתת אונס במדבר באוסטרליה, ועברו שם מסע הישרדות של כחודשיים, תוך כיסוי תקשורתי נרחב לחיפושים אחריהם. הוא חזר לגרמניה בחודש אפריל 1933, לאחר שנה רבת תהפוכות גם בגרמניה, שבמהלכה עלו הנאצים לשלטון. הוא כתב את קורותיו בספר, שהפך לרב מכר עם שבעה מיליון עותקים בגרמניה הנאצית. לאחר מכן עבר לכתיבת תסריטים ובימוי סרטים. סיפור מסע ההישרדות שלו באוסטרליה חופף ל''מסע הגיבור'' המיתולוגי. זאת לאור עלילתו, חשיפתו בתיקשורת, והקשרו למוטיבים של ההישרדות ו''האדם העל'' שהמשטר הנאצי אימץ. ברטרם הוא כנראה הטייס היחיד בגרמניה הנאצית שהשלים את ''מסע הגיבור'', וכתב בנושא זה ספר שאינו ספר תעמולה מלחמתי. סרטו המפורסם ביותר הוא ''טבילת האש'', סרט דוקומנטרי באורך מלא משנת 1940 אודות המערכה בפולין, שהתאפיינה בהפצצות הרסניות מהאויר.



דימויי התעופה והטייסים בטלויזיה ובקולנוע במדינת ישראל כרוכים בתלות הבטחונית בחיל האויר, שיצרה כאן את מיתוס ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. מיתוס זה נזון גם מקשריה של ישראל עם ארצות הברית, שכוללים את התרבות הפופולרית האמריקנית. לכן מעניין לבדוק כיצד השפיעו ארועים טלוויזיונים מרכזיים, כמו הטיסה הראשונה לירח והתרסקות מעבורת החלל ''קולומביה'', או סרטי ''מלחמת הכוכבים'', על החברה הישראלית. במקביל, מעניין לסקור את הסרטים שעוסקים בחיל האויר הישראלי ומידת השפעתם.

התחבורה האוירית הפכה למרכזית בימינו. הנושא סבוך, בין היתר מכיוון שבניגוד לתחבורה הימית והיבשתית, שהם ערש הציוויליזציה, התעופה היא מימד חדש. מיזמי פיתוח חשובים ועתירי הון בתחום התעופה עשויים לעצב את גורלה של אומה. אך הם במידה רבה בחזקת סטארט אפ, שבו יש אחוזים גבוהים מאד של כישלון. שתי דוגמאות לכך הן ניסיון הנחתת החללית הישראלית ''בראשית'' על הירח, ופיתוח מטוס ה''לביא''.

את הצורך בגיבורי על מתחום התעופה מניע, מלבד המרוץ לחלל והמרוץ לפיתוח מטוסים חדשים, גם הצורך בפיתוח תשתיות שדות התעופה, שהפכו למרכזי הציביליזציה בזכות קריות שדות התעופה סביבן. ערי נמלי התעופה החליפו את ערי הנמל הימיות, שהיו עד לא מכבר מרכזי האנושות. נושא ה''טרמינל'' מפותח היטב בסדרת ''מלחמת הכוכבים''. צורותיו הרבות, יחד עם גלרית הדמויות שמופיעות בו, מציגות סדר אלטרנטיבי לכיאוס הקבוע שחווים נוסעי מטוסי הנוסעים בימינו. כיאוס זה, שנובע משיגרת החוויה, מנוגד להילת הטיסה שהיתה קיימת עד מלחמת העולם השניה.

קשר חשוב נוסף בין סרטי גיבורי העל למציאות ימינו הוא, שבסרטים אלה מציגים, במקרים רבים, קטעים של עולם שעומד על סף חורבן, בדרך כלל כתוצאה של המצאת כלי נשק חדש על ידי כוחות הרשע. תמונת העולם השואתית בסרטים חופפת לתמונת העולם של ניצולי השואה, שגם עולמם נחרב. הסוף הטוב של הסרטים האלה, שבהם בדרך כלל האנשים הטובים מנצחים את הרעים, הוא בגדר מהלך תראפוטי. תמונת העולם השואתית קרובה גם למציאות היומיום, כיוון שפוליטיקאים מזהירים דרך קבע מחורבן שעלול להגיע בעקבות התקפות אויב, בדרך כלל מהאויר. לכן כל אזרח מנכס לעצמו את תמונות החורבן הקרב, כמו שמופיעה בסרטי גיבורי העל, לצורך קידום עניניו האישיים. מי שחווה את החורבן לאמיתו, כמו ניצולי השואה, נותר בדרך כלל מאחור במרוץ אחר הגשמת חלומותיו. 


ההיבט השלילי העיקרי של התפתחות העוצמה האוירית הוא המלחמות הרבות שהוכרעו בכוחה, כמו מלחמת וייטנאם ומלחמת יום הכיפורים. בנוסף, הטרור האוירי לסוגיו הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. שיאו היה במתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001. אנו עדים לו כיום באיומי הסייבר, בשיגורי הרקטות הבלתי פוסקים לעבר ישראל, ובבדיקות המחמירות של הנוסעים והמטען לפני טיסות. תאונות אויריות קשות הן חלק בלתי נפרד מהמציאות, מראשית עידן התעופה ועד ימינו.

אחת התוצאות של חשיבות התעופה לקיום האנושי היא, שהשיח בתחום התעופה הפך לחלק בלתי מודע מהשיח היומיומי, וקשה לבודד אותו. לכן חשוב לראות אם לא עימעמה המודעות הרבה לנושא בישראל את הבנת הקשר בין השואה לתעופה. קשר זה התבטא בכך שטייסים נאצים בכירים, שהוכתרו כגיבורי על, נטלו חלק מרכזי בתכנון הפיתרון הסופי. תרבות תעופה רבגונית מתפתחת בימינו, מול המציאות שנכפית עלינו הר כגיגית. סידרת ''מלחמת הכוכבים'' אינה מספקת סט כלים מלא להבנת עולם המעוף והתעופה, אך המורכבות שהיא מציגה היא בהחלט התקדמות, לעומת הגישה השבלונית לנושא עד כה בתרבות הפופולרית.

2.11.2019

חיפה היחפה


המילים ''חיפה'' ו''יחפה'' הן בעלות אותן האותיות, בסדר הפוך מעט. 

''חיפה'' היא שמו של מטרופולין נמל ותעשיה, עתיר בעיות ואתגרים מורכבים. מקור השם הוא בשורש חפ"י שפירושו בעברית לכסות, להסתיר - אולי במשמעות של הר הכרמל שמכסה על העיר. פרשנות אחרת קושרת את השם חיפה עם המילה ''חוף'' או "חוף יפה". פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית ''כיפא'' שמשמעותה סלע.

התואר ''יחפה'' מציין פשטות, דלות, ואינטימיות. המצב הכלכלי הגרוע של העיר מתאים להקשרים אלה. לתואר ''יחפה'' יש גם הקשרים נוספים לעיר חיפה, בנגזרות שלו: אוכף, חוף, חופה, חופי, חפה, כף.


צורתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה מזכירה צורה של כף רגל, שבה העקב הוא  בחוף עכו והאצבעות הן למרגלות הכרמל.

אחת הפעילויות האהובות בחיפה היא להלך בה יחפים לאורך החופים היפים. לפיכך, ''חיפה היחפה'' עשוי להיות שם מותג, שמאפיין את העיר כמכלול של נופים ואנשים.

להלן שיר משולש שנכתב ברוח זאת:


שחף חף חלף
מעל חופי חיפה
מחפף כנפיו ביפעה

חנה בשמים כחופה
כמי שמשליך חכה
לארוחת חיך נאה

יחף בחוף הלכתי
מכף חפותו חויתי
ואל הים חייכתי



9.10.2019

מלחמת ויטנאם ומלחמת יום הכיפורים

תעלת סואץ

השנה היא 1965, וארה"ב שקועה עמוק בבוץ בויטנאם. משלוחי נשק זורמים בלי סוף מברית המועצות דרך תעלת סואץ לויטנאמים, ועל הדרך משאירים עודפים בסין, הודו, ומצרים, כשהם עוברים בתעלת סואץ. נאצר, מעודד מההצלחה הסובייטית, פותח בשנת 1967 חזית מול ישראל. מלחמת ששת הימים מסתיימת בנצחון ישראלי, עם נשק מערבי מול נשק סובייטי. צה"ל מגיע לתעלת סואץ, ואין יותר טוב מזה לאמריקנים. הם מעונינים שהישראלים יחסמו לכמה שיותר זמן את התעלה. הם נותנים לישראל סקייהוקים ופנטומים לצורך כך,  ובתמורה  מקבלים גם את זכות המתווך הבלעדית מול המצרים. קיסינג'ר מנצל את השנים האלה למשא ומתן דווקא עם ויטנאם וסין. ניכסון, דרך רוג'רס, מנסה לתקשר עם המצרים, אך ללא הצלחה. זאת כי במצרים הנרטיב שונה: סאדאת, בעקבות נאצר, מחויב לחלוטין לנרטיב הסוציאליסטי ולנשק הסובייטי. מעודד מההצלחה בויטנאם, באוקטובר 1973 הוא עושה מאמץ לחזור ולכבוש את התעלה בכל מחיר . אם התעלה תיפתח מחדש, הודו וסין יהיו שוב על הקו שעובר דרכה, ומעמדה הגיאופוליטי של מצרים יחזור לקדמותו ואף ישתפר, בזכות הגידול העצום בנפח התעבורה הימית בעידן החדש של ספינות המכולות. במלחמת יום כיפור הוא נכשל בכך, ותעלת סואץ ממשיכה להיות סגורה. קיסינג'ר מבחין כעת בהזדמנות להתקרב למצרים. אחרי ההסכם בויטנאם, אפשר מבחינתו לפתוח מחדש את תעלת סואץ, ולבקש מישראל לשלם על כך. בישראל מזהים, בשנת 1978, את ההזדמנות לשלום בכל מחיר, ומוסרים למצרים את מלוא חצי האי סיני תמורת חוזה שלום מלא.

17.8.2019

ארנסט אודט

ארנסט אודט היה אחד מהאייקונים הבולטים בתבל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם במאה העשרים. דמותו עוצבה על פי המיתוס הארכיטיפי של גיבור המלחמה, שהתאים מאד לפועלו כטייס קרב מעוטר, וכוכב קולנוע שגילם בסרטים את דמותו במציאות. השימוש במיתוסים למיניהם מקובל מאד בקולנוע. הקולנוע היה כלי התעמולה המרכזי של המשטרים הפשיסטיים, שהשתמשו במודלים מיתיים גם במשטריהם. גרמניה עיצבה את מיתוס טייס הקרב לצרכי תעמולה עוד במלחמת העולם הראשונה, באמצעות דמותו של ריכטהופן. אודט היה המשנה שלו לטייסת, שרד את המלחמה, והפך לאחריה ליורש הסטריאוטיפ. זאת באמצעות מפגני תעופה נועזים שהקנו לו פרסום עולמי. הפרסום הביא אותו לתעשית הסרטים, שבה גילם את דמותו בסדרת סרטי הרים שיצר ארנולד פאנק, אשר היו חבל מקשר בין רפובליקת וויימאר למשטר הנאצי. פטרונו של אודט היה הרמן גרינג, שניהל את הכלכלה הגרמנית, והיה אחראי גם על נושא היהודים ברייך השלישי. אודט הפך, באמצעות סרטים נוספים, לאייקון תעמולה מרכזי של המשטר הנאצי. בהמשך, למרות היעדר כישורים מתאימים, הוא מונה לגנרל הבכיר שאחראי על פיתוח וייצור מטוסי תקיפה. אודט התאבד בנובמבר 1941 כתוצאה מכשלונות הלופטוואפה במלחמה. הוא זכור כיום, בעקבות מחזה אודותיו, כמי שהתאבד במחאה על עוולות המשטר הנאצי. ארנסט אודט הוא דוגמא מוקדמת של הכוכבים הרב-תחומיים בימינו, שמובילים את התרבות הפופולרית תוך טשטוש הקשר בין דמיון למציאות. להנצחת דמותו מסייע גם ארכיטיפ הטייס האביר, שנפוץ עדיין בסרטים בימינו, והפך למרכיב משמעותי בזיכרון המלחמות. ניצולי השואה עשויים להסתייע בדמותו כאמצעי מרפא.

13.7.2019

הדימוי של ניצולי השואה ומשתפי הפעולה בחברה הישראלית

דימוי ניצולי השואה בחברה הישראלית מעולם לא היה מזהיר. נהפוך הוא, בתרבות הפופולרית הדימוי של ניצול השואה הוא של בן אדם ירוד, לעיתים שבר כלי ולעיתים בוגר סטאלאג. למדורת דימוי השלילי נוצק שמן רב באמצעות היצירות הספרותיות והקולנועיות אודות משתפי הפעולה, שהפכו באמצעותן לסטארים יודעי כל.

הנאצים היו אמני ההונאה, ההכחשה והשקר. כל תאור של העוול שגרמו נעשה במאמץ רב, ויש בו מידה של תעתוע. קשה להאמין לזכרונות הקשים, גם מכיוון שנמחקו בשיטתיות כל העדויות המוחשיות. לכן חשובה מאד האבחנה כי דימוי ויצוג ניצולי השואה בחברה הישראלית הוא הנושא המרכזי, ואילו יצוג הקאפואים הוא נגזרת שולית שלו בלבד. 

לניצולי השואה בישראל נעשה עוול תדמיתי. את סיפורי הקאפו יש להביא כמדגישים עוול זה בלבד. הנושא של ''משתפי פעולה'' הוא נדוש. משתפי פעולה קיימים בכל העמים, והם בעלי מאפיינים דומים. הנושא של ניצולי השואה כגיבורי על הוא חשוב ומעניין עשרות מונים. 

הסכסוך הישראלי-ערבי נחשב כמייצר שיח מרכזי בנושא השואה. אך כקטליזטור הוא גם סותר את המסקנה והתקווה כי היצירות בנושא זה בישראל הם קרש קפיצה להתמודדות יותר מעמיקה. תובנת ''חוסר הפיתרון'' של סכסוך זה עומדת בניגוד לתובנת ''הפיתרון הסופי'' הנאצי. הדיכוטומיה תישאר לנצח, ככל שמדובר בנקודת המבט הישראלית. לאויב הערבי, לעומת זאת, יש ''פיתרון סופי'' לשאלה הישראלית, ו''חוסר הפיתרון'' מבחינתם הוא שאלה של זמן בלבד.

בין הגורמים ההיסטוריים והחברתיים לעוול התדמיתי שנעשה לניצולי השואה אפשר למנות את: 
א. הנושא הכלכלי - גרמניה שילמה ומשלמת פיצויים, ולכן לא כדאי לפגוע בתדמיתה. 
ב. העליה ההמונית מארצות המזרח - שינתה את המאזן הדמוגרפי בישראל. 
ג. מלחמות ישראל - קורבנותיהם, ואזלת היד הפוליטית בעקבותיהן, גרמו טראומה חוזרת, שיצרה זהות רגשית בין הניצולים לותיקים. 
ד. חוסר היכולת לפענח את השואה - גורמיה הכלליים, ומה שהתרחש בה ברמת הפרט, הם עדיין בגדר תעלומה. 
ה. הקאפואים הם השורדים העיקריים - הם ניהלו את המחנות, את הקשר עם המשחררים, וכיום את הקהילות היהודיות ואת כתיבת ההיסטוריה. 
ו. הלאמת נושא השואה והפרטתו. 
ז. המציאות הלבנטינית - שוחקת את התרבות האירופאית.

היצירות בנושא הקאפו לא נועדו להציף את הסוגיות הנ''ל. להיפך, הם סוג של פופולריזציה של הנושא. ראוי לסקור אותם יחד עם יצירות שנעשו בנושא משתפי פעולה במדינות אחרות. אפשר יהיה לגלות מכנים משותפים רבים מאד ביניהם.

כדאי להוסיף את השינויים הדמוגרפיים במדינת ישראל, כיוצרים את הצורך בהתעמקות יסודית בנושא העוול התדמיתי שנעשה לניצולי השואה: 
א. העליה ההמונית ממדינות ברית המועצות לשעבר. 
ב. הדור השני והשלישי לניצולי השואה הם מרכיב כמותי ואיכותי מרכזי בחברה הישראלית. 
ג. צמיחת המגזר החרדי האשכנזי, אשר רבים בו הם צאצאים לניצולי שואה.

יש חומרים תיעודיים רבים מאד על מדפי הספרים ובארכיונים, שעל פיהם אפשר להרכיב את התמונה השלמה והקשה של מה שהתרחש בשואה, כמו שתארו אותה ניצולי השואה עצמם. אין צורך במשתפי פעולה למטרה זאת, כי כל מטרתם היא לתאר את המציאות בדרך שנוחה להם.

עלינו לראות כיום כאתגר מחייב את הצגת האב טיפוס החיובי המושלם של ניצול השואה: זה אשר שרד את התופת, איבד את כל רכושו ומשפחתו, עלה לארץ חסר כל, השתתף במלחמת השחרור, בנה משפחה לתפארת, התפרנס בכבוד, שלח את בניו לצבא, ולעיתים גם הפך לאב שכול, כמו שהפך לסב גאה. כל זאת תוך שהוא מתמודד ברוח טובה עם כל התלאות במדינה החדשה, שהיתה עבורו תמורה לסבל. 

אלה הם הרוב המכריע של ניצולי השואה, שעל הדימוי החיובי שלהם אפשר עוד להוסיף כהנה וכהנה, אם מוסיפים אליו גם את עלילותיהם של יחידי הסגולה. 

עלינו לאסוף ולחבר בשקדנות את כל חלקי הפאזל החיובי, ולאחר מכן לראות מה התמונה שהתקבלה. לא צריכה להיות בעיה אמנותית מיוחדת בהוספת נופך טראגי לכל רוחב היריעה. מקורות השראה מובהקים הם יצירות ספרות וקולנוע שעוסקות בהישרדותו של היחיד, ולדוגמא ''פרפר'' מאת אנרי שרייר. הקושי בהצגת דמות ניצול השואה היחיד, ששרד בכוח גבורתו ותושיתו את התופת, זהה לקושי אשר בהצגת היחיד בקרב ההמון.

28.3.2019

תענית בין פורים לפסח

הנוצרים מקיימים תענית של 40 יום לפני חג הפסחא. את הימים שלפני התענית הם מציינים בקרנבל שנמשך ימים אחדים, כדוגמת הקרנבל בריו. היהודים חוגגים את חג הפורים חודש לפני חג הפסח. חג הפורים הוא קרנבל שדומה לקרנבל הנוצרי. חג הפסחא חשוב לנוצרים כמו חג הפסח ליהודים. גם המשמעות דומה: עבור היהודים זה חג יציאת מצרים, חג הגאולה מעבדות לחירות. עבור הנוצרים זה חג התחיה, שבו משיחם חזר מן המתים ועלה לשמים.

למרות הדמיון בין שני החגים בשתי הדתות, ולמרות תקופת הזמן הדומה שמפרידה ביניהם,  לא מציינים גם היהודים את חודש הימים שבין פורים לפסח בתענית דומה.

זאת למרות שהתענית הנוצרית לפני חג הפסחא אין פירושה, בזרמים רבים, סיגופים וצומות. זאת לעיתים החמרה קלה במנהגי האכילה, כגון צמחונות, או אי אכילת דברים מתוקים בלבד, או פיוס ומעשים טובים. 

זאת גם למרות שהלך הרוח בקרב היהודים בחודש בין פורים לפסח מזכיר ממילא הלך רוח של תענית. לאחר השמחה המלאה בפורים יש דעיכה רצינית במצב הרוח. הדעיכה הופכת תוך ימים אחדים לרצינות, כאשר מתחילות הכנות לליל הסדר. יש מי שמרגישים יותר בכך, כי זה זמן מתאים לעשות חשבון נפש חברתי, משפחתי ואישי. אפשר לדייק ולהגדיר תקופה זאת כתענית.

יש ביהדות מי שמקיימים תענית ארבעים יום עד תחילת חודש ניסן, בניכוי ט"ו בשבט, 2 ימי פורים, שני ימי ראש חודש אדר, שבתות וט"ו בשבט מגיעים לר"ח ניסן. התענית הזאת אינה כוללת צום. היא קלה יחסית, ומתחברת לדין להתחיל ללמוד את הלכות החג שלושים יום לפני חג הפסח. משמעות לימוד התורה היא, בין היתר, שבכוחה העצב הופך לשמחה. 

על פי רש''י החודש בין פורים לפסח הוא חודש שנעשו בו נסים רבים לעם ישראל. לכן רבים מהפרשנים מסבירים את הדומה בין חג פורים לחג הפסח, ומנסים ליצור רצף בין השניים. יש גם הלכה לפיה בניסן אסור לצום. אך אפשר לגשר בין פורים לפסח באמצעות חודש של תענית חברתית, מעין תענית אסתר מורחבת, שתתחלק בדרגתה בין התקופות של לפני ואחרי ראש חודש ניסן. 

3.2.2019

חכמת האותיות

נקודת המוצא בדרך להבנת "עולם האותיות העבריות" היא באופן הבא :

* א, מ, ש - הן אמות היסוד: שלש אמות אמ"ש בעולם, דהיינו שלושה יסודות –אויר, מים, אש. שמים נבראו תחילה מאש, וארץ נבראת ממים, והאויר מכריע בין האש ובין המים.

* ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת - אותיות הספירות - שבע אותיות כפולות הנקראות
“בגד כפרת” יסודן חיים ,שלום, חכמה, עושר, זרע וממשלה, ומתנהגות בשתי לשונות בּ"ב גּ"ג דּ"ד כּ"כ פּ"פ רּ"ר תּ"ת כלומר מודגשות ורפות.

* ה, ו, ז, ח, ט, י, ל, נ, ס, ע, צ, ק - אותיות צינורות השפע - "שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק, יסודן ראיה, שמיעה, ריח, שיחה, תשמיש, מעשה, הלוך, רוגז, שחוק, הרהור ושינה".

מקור: בלוג חכמה