ועד השכונה בישראל

עו''ד בר סמכא בנושא קובע כי ועד השכונה הוא גוף בעל חשיבות רבה שמטפל בנושאים רבים וכבדי משקל. ועד שכונתי מטפל באינטרסים כספיים ובזכויות קנייניות של מאות ואלפי דיירים. זאת אחריות כבדה, שמחייבת חשיבה והתאמת מסגרת ברורה לפעילות תוך קבלת יעוץ וליווי של אנשי מקצוע. יש להסדיר מערכת חוזית מפורטת על ידי יועץ משפטי שתהיה מצע העבודה הבסיסי של הועד השכונתי.

מומחים לעבודה סוציאלית בנושא ועד השכונה קובעים כי כדי שציבור האזרחים יהיה שותף להחלטות על העיריות ליזום בחירות שכונתיות על בסיס קבוע לטווח ארוך. זאת כדי להטמיע את הנושא ולהעצים בכך את האזרחים. לאירוע בחירות יש פוטנציאל להגדלת ההון החברתי של שכונה, אך נדרש מאמץ מתמשך ומקיף לחיזוק האמון וקשרי הגומלין במעגלים השונים של חיי הקהילה. שיגרה של בחירות במועדים קבועים עשויה להשתלב במאמצים אלה, ולתרום להזדהות התושבים עם שכונות מגוריהם ליחסי אמון בינם לבין נציגיהם, למעורבות בחיי הקהילה, וליחסי אמון ושיתוף פעולה בין השלטון העירוני לאזרחים.

סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית. ההבדל בין אזרח לחייל היטשטש וכמעט נעלם. מתקפת טילים מסיבית ומתמשכת על ישראל תיפגע במוקדי הליבה של הכלכלה ותיגבה את חייהם של אזרחים רבים מאד. בהמשך לכך הטילים יזרעו באוכלוסיה בהלה, חוסר סדר חברתי ותבוסתנות שיערערו את יציבות השלטון. המלחמה תהפוך עקב זאת למלחמת עצבים מתישה. המדינה שתנצח תהיה זאת שתהיה לה מוכנות פסיכולוגית רבה יותר. האזרחים יהיו לפיכך לא הקורבנות הרבים ביותר בלבד, אלא גם הלוחמים החשובים ביותר, שאחראים על הסדר החברתי, העלאת המוראל, והיערכות למתקפת הטילים הבאה. הגנה אזרחית ראויה מחייבת שכונות מאורגנות, מסודרות ומוכנות, שבראשן עומדים אנשים בעלי הכשרה, נסיון ותמיכה ציבורית מלאה.
המלחמות בצפון הארץ ובדרומה הורידו את מחירי הדירות באזורים אלה בעשרות אחוזים למשך כמה חודשים. משקיעים זריזים שזיהו את ההזדמנות רכשו אז נכסים במחירים מצחיקים, והרוויחו תשואות של מאות אחוזים בתוך שנים ספורות. הדירות שמחיריהן ירדו בצורה דראסטית לאחר מלחמה נמצאות בשכונות מיושנות, חלשות ולא מבוקשות, והן אלה שהגיבו באופן הקשה ביותר לטראומת המלחמה. ייתכן מאוד שתושבי השכונות האלה היו נתונים במצוקה כלכלית עקב המלחמה, ולכן נאלצו למכור את דירותיהם גם במחירים מצחיקים. בשכונות הנחשבות לטובות ביישובי הצפון ירדו מחירי הדירות בשיעור קטן מאוד ולמשך תקופה קצרה.

למרות כל אלה, באחת הערים הגדולות בארץ וככל הנראה גם בערים רבות אחרות, אין ועדי שכונות נבחרים בשכונות אלא ועדים מתנדבים בלבד.
הגרעין של מתנדבים אלה הוא לעיתים קרובות אנשים יחידים שהתחילו פועלים לפני שנים רבות על רקע החלל הריק בנושא, וממשיכים בדרך זאת עד היום.
לראשי ועד מתנדבים אלה יש לעיתים משרד עם קבלת קהל, סגנים, אתר אינטרנט ועוד, מה שמעניק לפעילותם מראית עין של גוף נבחר ומוכר.

בלעדי בחירות מתאימות מתנדבים אלה הם:

חסרים סמכות לטיפול בבעיות
חסרי הכשרה
חסרים כלים מתאימים
הם פעילי מפלגות
פעילותם בלתי מחייבת, שולית ומזדמנת.
הם אינם משקפים את המבנה הדמוגרפי של השכונה
הם אינם מבטאים את בעיות השכונה.
מחלוקת עימם אינה ברת פיתרון אובייקטיבי
תושבי השכונה אינם מתייחסים אליהם
הם צוברים ותק רב שנותן להם כוח אישי
לא ניתן להחליף אותם
הם מגבירים את חוסר יעילות שיתוף הציבור של העיריה
זאת הונאת הציבור להודיע ברבים שמתנדב הוא ועד נבחר
ועוד

התוצאות של היעדר מנהיגות שכונתית ראויה הן:

העבריינות המקומית מרימה ראש
בתי השכונה מוזנחים בהיעדר כתובת לטיפול
פרויקטים עירוניים מתבצעים בלי להתחשב בתושבים
ועוד

למרות כל אלה, הועדים המתנדבים זוכים לרוב להכרה רשמית של העיריה והם מופיעים ברשומות העיריה כראשי ועד שכונה.
הם מצוטטים בהודעות העיריה כראשי השכונה וכדובריה.
הם מתראיינים תכופות לתקשורת, שמצטטת אותם יחד עם העיריה בנושאים שונים שעל סדר היום התיקשורתי.

תושבים רבים קובלים על הזנחה בשכונות אך כיוון שאין כוח ציבורי מאורגן מאומה אינו משתנה.
ועד שכונה צריך להיות כלי שמשתמשים בו בשיגרה ובחירום לקידום פיתוח השכונה. הועד צריך להיות החוליה המקשרת לעירייה עבור תושבי השכונה.
במקרה שהעיריה מתלבטת האם להשקיע בפרוייקטים גדולים בעלי משמעות לעיר כולה אפשר לזמן את ועדי השכונות ולתת להם להצביע יחד עם חברי מועצת העיר כחלק משיתוף הציבור.

יתכן ואין הגדרות בחוק ובתקנות עזר מה הם ועדי השכונות: כיצד ייבחרו, איזה תקציב יקבלו לפעילות, כיצד יבוצע איתם שיתוף הציבור בפרויקטים שנוגעים לשכונה, מה יהיה גודלו של הועד וכיצד התושבים יכולים לפעול בתוכו.

יתכן ונוח לעיריות שזה המצב. צמצום כוחם של ועדי השכונות וצמצום הקשר עם הבוחר משרת את האינטרסים של קואליצית העסקנים במועצת העיר. כאשר התושבים אינם מאורגנים אפשר לערוך בהם הפרד ומשול ולהבטיח הבטחות סרק. נוח לראש העיר כאשר ציבור התושבים אילם והוא עושה בתקציב כרצונו. נוח לו שיש אנשים שלקחו על עצמם ייצוג של ועד, אך פועלים לבדם ומטעם מפלגות פוליטיות ולא התושבים.

זה מצב שיוצר קיפאון והתדרדרות באיכות החיים בעיר. במצב כזה הגופים המאורגנים היחידים שאליהם זורמים כספים הם חברות כלכליות גדולות שהעיריה חותמת עימם חוזים.

אפשר לחייב בחוק עיריות לקבוע חלוקת משנה לאזורים ולשכונות ולהקים ועדי שכונות.
במצב אידאלי, מתוך אותם פעילים בועדי שכונות ייבחרו חברי מועצת העיר. זה מודל נכון לפעילות וייצוג עירוני וגם כלל ארצי בבחירות אזוריות.

ועד השכונה אינו מסוגל לפעול בהתנדבות. העבודה היא רבה ומקצועית. עלות ניהול ועד שכונה מתפקד היא זניחה. עיר שתקציבה הוא מיליארדי שקלים יכולה להרשות לעצמה לתקצב ועדי שכונות בסכום של מיליוני שקלים אחדים בשנה ולאזן את סדר העדיפויות הלקוי.

איך הליכוד פרם את עצמו מחוק טל ועד בית הדין בהאג

בנימין נתניהו זכה לתמיכת הציבור בבחירות הקודמות על רקע שני נושאים: הכלכלי והמדיני. הוא הבטיח את שיקום כלכלת מדינת ישראל ועמידה איתנה מול הסחף הבינלאומי בנושא הפלסטיני בזכות כישוריו. אך בתחומים אלה כשלה ממשלתו.

כאשר בנימין נתניהו הכריז כי אינו מסוגל להמשיך בתפקידו על רקע התקציב זה היה סימן מובהק לכך כי משהו רקוב בממלכתו.

ההכרזה על הקדמת הבחירות נעשתה באופן תמוה ושרירותי על ידי ראש הממשלה החזק ובעל הממשלה היציבה, שימים ספורים קודם לכן הוכתר בעיתונות הבינלאומית כ'ביבי מלך ישראל'.

ככל הנראה הסיבה לחוסר היכולת להכריע בענין התקציב היתה לחץ מצד השותפים הדתיים, שרצו בהמשך 'חוק טל' שהעניק להם הטבות כספיות מפליגות.

הקדמת הבחירות התפרשה כחולשה בעיני החמאס בעזה, שהתחיל להתגרות בחיילי צה''ל שעל קו הגבול ולשגר טילים לעבר ישראל.

על מנת להשיב לחמאס, ובאותה הזדמנות גם להשיב את התמיכה בו בבית, פתח בנימין נתניהו במבצע 'עמוד ענן'.

המבצע המוצלח מבחינה צבאית נערך ופוליטית מקומית נערך בעיתוי גרוע מבחינה מדינית בינלאומית, ערב נאומו של אבו מאזן באו''ם על ההכרזה על פלשתין כמדינה.
הנאום היה שיאו של מאמץ בינלאומי שנמשך שנים אחדות, כך שהכל היה צפוי מראש: התאריך, התוכן, והתמיכה. ממשלת ישראל היתה צריכה לשריין עצמה לקראתו ולא לקראת מערכת בחירות משולבת במבצע צבאי.

מדינת ישראל ניצבה בעצרת האו''ם כשהיא מותשת מ'עמוד ענן' ומהקדמת הבחירות, ובלי שום מוכנות מדינית. ראש הממשלה לא הגיע, ומדינת ישראל נחלה תבוסה מדינית קשה. מרבית המדינות שהן ידידות מסורתיות שלה הצביעו באופן גורף בעד ההצעה הפלשתינית.

בנימין נתניהו חשש לעזוב את המדינה כיוון שבזמן העצרת באו''ם היתה עסוקה מפלגת ה'ליכוד' בפריימריס לקראת הבחירות הקרובות. בפריימריס האלה פרמו המועמדים את עצמם לדעת כשהם עסוקים בדילים, ראיונות, ושליחת מסרונים, תוך שהם מתעלמים מהקריסה המדינית של ישראל שהתרחשה לנגד עיניהם.

הרשות הפלשתינאית תמנף חיש מהר את הכרזת המדינה בית הדין הבינלאומי בהאג, שבו היא תתבע את מדינת ישראל בראש ובראשונה על הקמת ההתנחלויות.

בבית הדין בהאג תיאלץ מדינת ישראל, בשארית כוחותיה הדלים, להגן על ישובים אלה, שבהם מתגוררת אותה האוכלוסיה שמממן חוק טל, שבגללו כאמור לא הצליחה הממשלה הנוכחית להמשיך ולתפקד. כך ניסגר המעגל.

לא היה צריך להיות חכם גדול כדי לחזות מבעוד מועד את כל מה שהתרחש.  לא היה צורך במאמץ רב כדי לאכוף את התקציב, אשר לא הוכרע כנראה אלא על קוצו של יוד בלבד. אלמלא הקדמת הבחירות חסרת האחריות היתה מדינת ישראל עומדת היטב במערכה המדינית, ואולי גם היה נחסך מבצע 'עמוד ענן'.

על קוצו של יוד חרבה ביתר לפני כאלפיים שנה וגם כיום המצב דומה. 

מיצוי הרווח הפוליטי מכיפת ברזל

הכדאיות של כיפת ברזל היא רבה יותר פי כמה וכמה מאשר ההערכות האופטימיות ביותר שהועלו.

זאת מכיוון שכבר באמצעות היירוט הראשון, של טילים בודדים, השיגה המערכת את מלוא המטרות של ביטחון ישראל.

ברגע שהאויב יודע כי המטרה שאליה הוא מכוון היא מוגנת בעיקרון, אין זה משנה אם אחוז קטן מהטילים ששיגר פגע. ניטל עוקצם של כל פעולותיו, כי כל חישוביו יורדים לטימיון.

האויב רכש אלפים רבים מאד של טילים יקרים ובנה סביבם מערכת אנושית ופיזית גדולה, סבוכה ויקרה מאד. הם המשענת הצבאית העיקרית שלו, ולפיכך גם המכשיר העיקרי להבטחת השילטון. כאשר המערכת הזאת שבנה בעמל רב כושלת, מתמוטט כל הבסיס הצבאי והשילטוני שלו.

בנוסף, מערכת כיפת ברזל, ובאותה מידה גם מערכת ההגנה נגד טילים מעיל רוח המורכבת על טנקים, ומערכת החץ המשודרגת, מיועדות להשמיד טילים שמיוצרים בתעשיות צבאיות ברחבי תבל בהיקפים אדירים. לפיכך צפוי בקרוב חיסולם של תעשיות נשק שלמות, מהגדולות והמובילות ביותר שמדינות רבות, ובראשן מעצמות שאינן ידידותיות לישראל, השקיעו בהן משאבי עתק.

משמעות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ היא אם כן שינוי מקיף של מאזן האימה ושל מפת היחסים הבינלאומיים. המרד הערבי המתחולל במזרח התיכון בימים אלה הוא במידה רבה ביטוי ראשוני לשינוי זה.

בימים אלה, שבהם משנה המערכת הבינלאומית את פניה ולובשת פנים חדשות, על ישראל להביט אל מעבר להן ולראות כי מאחוריהן מסתתרות המגמות הישנות, של התועלת הכלכלית ושפת הכוח.

על מדינת ישראל להשכיל ולמנף את מערכות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ, עד תום. זאת באמצעות פריטה מירבית לפרוטות של כל מעלותיהן בכל הזמן, המרחב והתחומים האפשריים.

הטיל והאש

מתוך הספר 'שואה ותעופה'

באמצעות הטיל מתחברת התעופה אל היסוד האינטנסיבי ביותר מבין ארבעת היסודות, יסוד האש. הטיל הוא חפץ מעופף, אך תכונות הקליע שלו גורמות לכך שמטיבעו הוא מתקשר אל יסוד האש יותר מאשר אל יסוד האויר. הלהבה האדירה הנפלטת מהטיל היא הרושם המוחשי ביותר שנוצר ממנו. כאשר מתבוננים בטיל ממריא, רואים כי הלהבה גדולה הרבה יותר מאשר הטיל עצמו. בסופו של דבר הטיל אינו נראה יותר, אך הלהבה ממשיכה להיראות למשך זמן רב, עד שהיא הופכת להיות זעירה ככוכב. יותר מכך, הטיל תלוי לחלוטין לצורך מעופו באיתנות הלהבה. תחושת האש גוברת על תחושת האויר.

בימי קדם, הזיקה בין הרקטה לאש היתה ברורה הרבה יותר, בזכות המבנה הפרימיטיבי שלה. בימינו הפכה הרקטה לטיל, כשההבדל בין השניים הוא ביכולת ההנחיה של הטיל, ובשכלולים הטכנולוגיים הרבים. אך העיקרון זהה: מדובר בגליל מעופף, שעיקר תוכנו הוא חומר בעירה רב עוצמה. הדלק מתפרץ מאחור בבת אחת בלהבה אדירה וחסרת שליטה, שמתכלה לאחר זמן קצר.

מפתיע לגלות עד כמה מועטים הם דימויי האש החשובים של האדם, לעומת מרכזיותה של האש בתודעה. האויר, המים והאדמה, הם עתירי דימויים הרבה יותר.
הטיל משתלב באורח טיבעי בין דימויי האש המעטים אך חזקים. הוא ניצב בשורה אחת יחד עם: השמש - הזורחת ושוקעת, המזון - הבשר והמשקה החריף, האש עצמה - המדורה והשריפה, האדמה הפורחת – שדה השיבולים ומטע התפוזים, והמאור – הנר והמנורה.
הטיל, מבחינה זאת, הוא מייצג של שתי קבוצות מרכזיות של דימויי אש: א. הקליע, כלי הנשק והמלחמה. ב. הזיקוק והאש לראווה.

עוצמתה של אש הטיל בתודעה היא רבה עוד יותר בזכות חיבורו לתעופה. הטיל נוגע בעוצמה בשלושה היבטים מרכזיים של הרוח האנושית: מימד הלהט – הבסיסי בחיי האדם, מימד האנכיות - הכרוך בתעוזה, ומימד הגבול האחרון - הכרוך במדע.

הטיל קנה מיד, עקב כל אלה, אחיזה מהירה ואיתנה בתודעת ההנהגה הנאצית, אשר ראתה בו אמצעי העיקרי להבטחת שילטונה, מהבחינות האידיאולוגית, החברתית, הכלכלית והצבאית גם יחד. פיתוח הטיל וי-2 זכה לעדיפות עליונה בהקצאת משאבים, בשלב הקריטי של המלחמה, על חשבון כל אמצעי הלוחמה האחרים. מכונת התעמולה הנאצית הפיצה במיומנות רמזים בציבור אודות 'נשק יום הדין הסודי והפילאי', כאשר התכוונה בכך בעיקר לטיל.

לאחר מלחמת העולם השנייה תפש הטיל מקום חשוב בתשומת הלב של דעת הקהל והתיקשורת העולמית. הוא הפך לאחת ממדורות השבט המרכזיות שלה. במהלך המחצית השניה של המאה העשרים היו החשש ממתקפת טילים אטומיים וכיבוש החלל הנושאים הלוהטים ביותר בתיקשורת. המדורה האלקטרונית, שהוא כינוי רווח לטלוויזיה, היתה לאמצעי דרכו שודרו כל החדשות בנושא.

הטיל המודרני נתפש בתודעה האנושית ככלי נשק מסוכן ביותר מצד אחד, וכאמצעי תחבורה מלהיב לכיבוש החלל מצד שני. הטיל יצר בדרך זאת מציאות אנושית חדשה. זאת כמו שהדו-קרב באקדחים עיצב את המערב הפרוע וגם את תודעת הנוער בראשית המאה העשרים. הטיל, באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, הוא רפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. כמו 'דבר והיפוכו' ניטשאי, הטיל הוא גם מה שמשחרר מפחד זה באמצעות מעופו המרהיב לגבולות לא נודעים.

שלושה סרטים על שלוש נשים גדולות מהחיים

בסוף השבוע שבו מתחילים לקרוא בתורה את פרשת 'חיי שרה' שידרו בכבלים שלושה סרטים תקופתיים חשובים ויפים על שלוש נשים גדולות מהחיים, שכל אחת מהן היא אישיות היסטורית:

1. Enid - על הסופרת אניד בלייטון, סופרת הילדים הידועה מהמאה ה-20, שמכרה כחצי מילארד ספרים.

2. What's Love Got to Do With It - על הזמרת טינה טרנר, שפרצה בשנות ה-1960 את גבולות השירה עם קולה הצרוד והפכה לסמל תרבות.

3. Pope Joan - על יוהנה אנגליקוס שהיתה במשך שנים אחדות במאה ה-9 האפיפיור יוהנס ברומא, תוך שהיא מתחזה לגבר.

שלושת הסרטים עוסקים בתקופות שונות בחיי האדם. האחד עוסק בילדות, השני בנעורים, והשלישי בבגרות:

אניד בלייטון היתה סופרת שראתה עצמה כמגינת עולמם הפנימי של הילדים.

הקהל שאליו פנתה ופונה זמרת הבלוז והרוק טינה טרנר הוא בעיקר נוער וצעירים.

האפיפיורית יוהנה עסקה בעיקר בנושאים דתיים, שהם ענין לאנשים מבוגרים יותר. 

יש קווים משותפים רבים מאד בחייהן של שלושת הנשים המדהימות:
יוהנה אנגליקוס נמלטה מהמנזר בו היתה חיה כדי שלא יגלו את מינה, ועסקה בהצלחה ברפואה עממית שאותה למדה.

טינה טרנר נמלטה מאימת אייק טרנר שהיכה אותה כדי להפוך להצלחה בזכות עצמה.

אניד בלייטון הנערה ברחה מבית אימה לאחר גירושיהם של הוריה, וניסתה במשך שנים לפרסם את יצירותיה עד שהצליחה.

להלן רשימת מאפיינים משותפים בין עלילות חייהן של שלושת הנשים המפורסמות:

שלושתן באו מרקע של משפחות שבורות, ילדות קשה ועוני.
הכישרון האישי שלהן דוכא בצעירותן.

הן היו חסרות השכלה מקצועית מקובלת לצורך קריירה.
הן נחלו אכזבה מרה  במימוש חייהן האישיים עם בחיר לבבן.
הן מחקו בנפשן את עברן הכואב גם במחיר שקר כלפי חוץ.
הן שילמו מחיר אישי עצום עבור ההתפתחות האישית.
הן  פעלו מתוך כורח והיענות לצו פנימי ולא מתוך רדיפה אחר הצלחה.
תחום עיסוקן נשלט על ידי המין הגברי.
הן עבדו קשה מאד ובהתמדה במשך שנים רבות.
הן היו ממוקדות מאד וידעו את רצונן היטב.
הן אהבו יותר מכל ליצור.
הכרתן בעצמיותן ובכוחן נעשתה בהדרגה.
הן זכו להגשמה עצמית מלאה.
הן ניסחו מחדש והרחיבו את הגדרות עיסוקן.
הן היו יוצרות פוריות מאד.
הן הגיעו לפיסגה הגבוהה ביותר בתחום.

שלושת הסרטים אינם מתמקדים בדמויות הנשים בלבד. לדמויות הגברים ולמשפחות יש בסרטים אלה תפקיד רב.

בשלושתם יש תיאור נרחב של הגברים האהובים בחייהן של שלושת הנשים כיוון שהיה להם תפקיד חשוב בעיצוב אישיותן.
מתואר בסרטים בהרחבה גם הקשר של הנשים עם בני משפחותיהן לדורותיהם: ההורים, האחים, והילדים.

פן זה בעלילה מקנה לדמויות הראשיות ולעלילה כולה אמינות רבה.
הוא עושה גם את הסרטים לרחבי יריעה וחשובים יותר כביטוי נאמן של ההיסטוריה.

שלושת הסרטים הם רבי תקציב ומושקעים, ומשחזרים בדייקנות את התקופה בה חיו הנשים:

הסרט על האפיפיורית יוהנס משחזר בדייקנות רבה את אמצע ימי הביניים. גרמניה, שבה מתרחש החלק הראשון של עלילת הסרט, היא ארץ של כפרים פרימיטיביים בלב הטבע הפראי, שבמרחקים גדולים ביניהם יש מנזרים ובתי כנסיות שהם מרכזי השכלה. רומא, שבה מתרחש החלק השני, היא כרך גדול שהדלות של ההווה מעורבת בו בשרידי העבר המפואר.

הסרט על טינה טרנר תבדל''א הוא שיחזור נאמן של שנות ה-50 וה-60. השחזור הוא כל כך נאמן ומפורט, עד שגם מי שלא חי בימים ההם יכול לחוש בנוסטלגיה. הסרט עובר בהדרגה מחיי הרדיו והמועדונים המקומיים בשנות ה-50 שמרכזם במערב התיכון, לחיי הטלויזיה וההופעות הבינלאומיות בשנות ה-60 שמרכזם בקליפורניה.

הסרט על אניד בלייטון משחזר בדייקנות את החיים באנגליה באמצע המאה-20. מבין שלושת הסרטים הוא בעל תקציב העיצוב הנמוך יותר, כיוון שרוב העלילה מתרחשת בביתה של הסופרת, שהוא אחוזה ויקטוריאנית במאה ה-20. בכל זאת יש הקפדה על הריהוט, הלבוש והאביזרים,  ולצופה נדמה כי הוא חי בבית הסופרת.

ההשקעה הרבה בעיצוב מעניקה לו מעין תפקיד משני בעלילה עצמה, ולדוגמא:

האפיפיורית יוהנס היתה גם רופאה, ויש קטעים אחדים בסרט שמראים אותה כותשת צמחים לצורך הכנת תרופות.
טינה טרנר היתה והינה זמרת עם מופע ראוותני, ויש בסרט שחזור נאמן של תלבושותיה והכנותיה להופעות.

אניד בלייטון כתבה את רוב ספריה בהקשה בשתי אצבעות למכונת כתיבה ישנה, שהפכה כמעט לחלק ממנה.

שלושת הנשים פעלו בסביבה שדיכאה את המין הנשי. הן זכו להצלחה אישית לאחר שנמלטו מתפקיד מוגדר תרבותית של רעיה ואם. על מנת לחיות את אהבתן הן דגלו במשמעת העצמית ובכוח הרצון כדרך להיעשות לטובות יותר ולהימנע מטעויות שיפוט. הן מצאו הזדמנות לממש את עצמן בתקופה שבה התערער שלטונם של הגברים על רקע מלחמות קשות.

לכל אלה היה מחיר גבוה. חייהן מראים גם על מגבלות ההצלחה המקצועית כמתכון לאושר. השאיפה כלפי מעלה כרוכה בהתמודדות נצחית מול כוח המשיכה. מרומי התהילה הם מקום שיש לבחון דרך קבע את הפעילות בו לא מתוך התלהבות נעורים, אלא גם על דרך הספקנות וחוש ההומור.

סוד ההצלחה של Gangnam Style

קליפ של הראפר הקוריאני PSY הצליח למשוך 291 מיליון צופים לצפיה בו.

PSY היה עד לא מזמן זמר דרום קוריאני מצליח בארצו אך עלום שם בעולם, ותוך חודשיים עשה מה שמדונה לא עשתה ב-10 השנים הראשונות שלה.

מדוע דווקא Gangnam Style של PSY הצליח כל כך?

סוד הנוסחא הוא בפירוק לחלקיקים. הגאונות היא בפשטות, והגאונים הם אלה שמצליחים לפשט מציאות מורכבת למרכיבים פשוטים.

הקליפ הזה לוקח קטע מוזיקלי קצר אחד וחוזר עליו שוב ושוב בגירסה מעט שונה עד שממצה אותו מכל הזוויות ומפרק אותו בדרך זאת לפיקסלים.
כנ''ל עם הסיפור, התמונה והריקוד.
כאשר הקליפ מחולק, מפורק ומשונן עד שהכל הופך לחלקיקים זעירים ובלתי מזוהים בנפרד, כמו תמונה בהגדלה שהופכת לפיקסלים, הקליפ נקלט ומתאחסן בזיכרון בקלות וכל פרט בו נמצא בהקשרים מירביים שזמינים לשימוש מידי.

זיקה בין הפרעות נפש ליצירתיות

כידוע נמצאו קשרים בין הפרעות נפשיות  למדענים ואמנים דגולים ובני משפחתם. אלברט איינשטיין, אייזיק ניוטון, לודוויג ואן בטהובן ורוברט שומן, הם אחדים בלבד מהנמצאים ברשימה הארוכה.

בשנים האחרונות אף רווחה תופעת האמנים המקדמים את הקריירה תוך אזכור משבר נפשי יצירתי בעברם. עתה מגיע מחקר חדש המחזק את המגמה.

חוקרים בשוודיה בחנו במחקר יסודי חדש את הקשר בין מקצועות יצירתיים, אמנותיים ומדעיים, לבין הפרעות נפשיות שונות. במחקר נאספו נתונים על מעל מיליון נבדקים. החוקרים מצאו עדות לקשר בין הפרעה נפשית לבין נטייה לעסוק באמנות או במדע.

לאמנים ומדענים יש סיכוי גבוה בעשרות אחוזים מהממוצע ללקות במחלת נפש. הסיכויים שיש להם הורה או אח/אחות שלוקים בהפרעה נפשית גם הם גבוהים בעשרות אחוזים מהממוצע.

לקשרים הענפים בין הפרעה נפשית לבין אמנים ומדענים וקרובי משפחתם מספקים החוקרים שני הסברים עיקריים:
הסבר אחד הוא הקשר שקיים בין יצירתיות לבין מחשבה אסוציאטיבית, שאופיינית גם לבעלי הפרעות נפשיות.
הסבר שני הוא הצורך להצטיין, שעלול לגרום למחלת נפש או עשוי לנבוע מהרצון לכפר עליה.

הממצאים מחזקים את חשיבות הגישה הטיפולית על חשבון הגישה הגנטית, כיוון שהם מוכיחים את הצד התועלתי שיש בהפרעה הנפשית.

הר הכרמל והאדם על פי כוכב יחס הזהב

הר הכרמל ודמות האדם על פי מחומש יחס הזהב.

ראש הכרמל מכונה 'סטלה מאריס' - 'כוכב הים'. כנראה שמקור השם הוא בהשראת צורת המשולש של הכרמל, שזוויותיו חופפות את אלה של משולש יחס הזהב שיוצר את המחומש-כוכב.

הדרך הראשית לסטלה מאריס נקראת שדרות טשרניחובסקי, על שם המשורר הרופא שכתב על האדם כתבנית נוף מולדתו.

מתאם מקורי זה בין ההר לדמות האדם באמצעות הגיאומטריה מתאים לפרשת בראשית ולהכרזת מערות האדם הקדמון בנחל מערות כאתר מורשת עולמית.

The Korgis - Everybody's Got To Learn Sometime Lyrics

Styx - Boat On The River

החתול במגפיים

מה היה קורה אילו ישראל לא היתה שולטת בתעלת סואץ

עבור ישראל התחילה מלחמת יום הכיפורים ביום תענית שהפך בעקבות המלחמה לקודר יותר. עבור מצרים היא התחילה בשישי באוקטובר, סתם יום חולין שהפך עבורם ליום חג ושמחה.

בימים אלה של ערב יום הכיפורים מלאים העיתונים בכתבות שחושפות עוד טפח מהעדויות החסויות שנמסרו בוועדת אגרנט, שאינן מוסיפות כבוד לצמרת מקבלי ההחלטות אז וכיום.

במחקר ההיסטורי מקובל לשאול לעיתים את השאלה מה היה קורה אילו מדינה לא היתה מבצעת מהלך מדיני או צבאי מסוים.

מדינת ישראל השתלטה במלחמת ששת הימים על כל חצי האי סיני, כולל תעלת סואץ.

מן הראוי לשאול את השאלה מה היה קורה אילו צה''ל לא היה כובש את תעלת סואץ, אלא עוצר ברכס ההרים שבמרחק עשרות קילומטרים אחדים מהתעלה. בין ההרים לתעלה יש אזור חולות מדבריים מישורי וצחיח לחלוטין.

יתכן וההיסטוריה היתה משתנה במאה ושמונים מעלות:

1. תנועת האוניות בנתיב המים הבינלאומי היתה נמשכת בלא הפרעה, כאשר מצרים נמצאת תחת לחץ בינלאומי וכלכלי תמידי שלא לפלוש לסיני.

2. מלחמת ההתשה לא היתה פורצת בשטח מיושב בצפיפות וגורמת נזק עצום לערי התעלה.

3. לא היתה מתפתחת בישראל הסגידה לאלופי צה''ל שנבעה מהעדפת החשיבה הצבאית הקשוחה, שביטויה המרכזי היה ההשתלטות על תעלת סואץ, על פני החשיבה המדינית הגמישה.

את הרעיון אפשר להמשיך לתקופה של מלחמת יום הכיפורים ולאחריה, בתרחיש שלפיו ישראל כבשה בכל זאת את תעלת סואץ בששת הימים:

4.  במידה וצה''ל היה ערוך בקו ביצורים למרגלות רכסי ההרים שממזרח לתעלה מודיעין השטח היה הרבה יותר טוב, והמערכה הצבאית היתה קרובה הרבה יותר למרכזים הלוגיסטיים בעורף, וזאת מבלי לסכן אותו.

5. ההתעקשות לבלום את הצבא המצרי על קו התעלה במלחמת יום הכיפורים חייבה לקדם כוחות למרחק רב בתנאי השטח החשופים. לא היה צורך להשקיע את המאמץ ההנדסי והמבצעי הקשה כל כך של צליחת התעלה.

6. ישראל היתה יכולה להודיע על נסיגה חד צדדית ממערב לתעלה לאחר  שביתת הנשק במלחמת יום הכיפורים, ולאפשר המשך השתלטות חלקית של של הארמיה השניה והשלישית המצרית על קילומטרים אחדים ממזרח לתעלה, ובדרך זאת לזכות בנקודות זכות חשובות מאד בזירה הבינלאומית ולהרוויח זמן יקר.

7. לא היתה נוצרת עילה להקמת אופ''ק ולחרם הנפט שיצר את תמונת העולם של ימינו, שבה הערבים הם כוח בינלאומי דומיננטי. אופ''ק נוצר במקביל לבידוד הבינלאומי המוחלט של ישראל, בידוד שנבע במידה רבה מכך שתעלת סואץ חיונית לכלכלתן של רוב מדינות תבל, אך היא נסתמה במהלך השנים שישראל שלטה בה.

8. ויתור מראש על נושא התעלה כקלף מיקוח במסגרת המשא ומתן לשלום היה מאפשר למצרים להיות הרבה יותר נדיבים מבחינה טריטוריאלית באזורים אחרים בסיני. 

ההשתלטות על תעלת סואץ במלחמת ששת הימים והמלחמות עליה לאחר מכן היו איוולת מרכזית של ממשלות ישראל בתקופה ההיא.

מן הראוי לשלב  את הריטואל השנתי של העלאת מחדלי הדרג הצבאי במלחמת יום הכיפורים בהעלאה בפרספקטיבה רחבה יותר של מחדלי הדרג המדיני. דבר זה הופך אקטואלי יותר ויותר ככל שמתברר כי הסכם השלום עם מצרים אינו כלי שמחזיק מים, ואין לדעת מה מדיניותה ארוכת הטווח של ממשלת ישראל בקשר לכך.

יתכן כי מיקוד כל האשמה בדרג הצבאי על מחדליו בעבר אינה אלא ניסיון תעמולה ציני של הדרג המדיני בהווה, קרי ממשלת הליכוד, לטייח ולהסתיר את טעותו הרת הגורל של מנחם בגין ז''ל, שחתם על דף נייר שבתמורתה מסרה ישראל את כל חצי האי סיני.

בימים אלה, כאשר סוגית העימות מול מצרים הופכת לחשובה יותר מאשר סוגית העימות מול איראן, מן הראוי להבהיר לעולם כולו את הקווים האדומים שאותם ישראל לא תחצה.

ספר דברים

ספר דברים הוא עליה משפל המדרגה אל מרומי האמונה.

לעומת ספר במדבר שהוא ירידה הדרגתית בעולם הספירות מספירת הכתר לספירת השורש, ספר דברים מתאר עלית מדרגה רוחנית הדרגתית: מ'דברים' אל 'וזאת הברכה'.


על פי הרמב''ן מתחלק ספר דברים לשלושה נאומים של משה רבינו, שיש בהם עלית מדרגה מובהקת: תוכחה, מצוות, ברית.
הנאום הראשון, נאום התוכחה, מטרתו להזהיר את אבותינו העומדים להיכנס לארץ.
הנאום האמצעי, נאום המצוות, מקביל לספר ויקרא אשר מכיל את מרבית מצוות התורה.
הנאום השלישי, נאום הברית, כולל נבואה לעתיד וברכה לכל אחד מן השבטים.

הפרשות בספר מתחלקות בדרך זאת לשלוש קבוצות:
דברים
ואתחנן
עקב
ראה

שופטים
כי תצא
כי תבוא

ניצבים
וילך
האזינו
וזאת הברכה

הספר הוא לפיכך מהלך של התרחבות הנשמה מההברה האחת המאופינת כ'דבר', אל אינסוף הנשמה המאופיין כ'ברכה'.


במקביל לעלית המדרגה הרוחנית יש בספר דברים מבנה משפטי של הנגדת פסוקים,
הדוגמא הבולטת ביותר למבנה ניגודי זה הוא שירת האזינו, אך החוקרים מצאו פרקים נוספים שערוכים על פי סדר דומה, ששמו הבלשני הוא 'מבנה כיאסטי'. בסדר זה משפט הפתיחה מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט הסיום. המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט שלפני האחרון, וכך הלאה. במרכז יש משפט שאין לו הקבלה, והוא המתאר את נקודת המפנה ותחילת המהפך ותהליך התיקון.

אפשר למצוא סדר כזה בפרשות של הספר:
דברים - וזאת הברכה
ואתחנן - האזינו
עקב - וילך
ראה - ניצבים
שופטים - כי תצא - כי תבוא.

הפסוקים המצטלבים בספר דברים נעים בין מידת הדין למידת הרחמים, והמבנה המצטלב הוא כלי ספרותי שבא להביע את הרעיונות שבכתוב ולהדגיש אותם כמאזני צדק. מבנה זה גם מעניק לקוראים בספר תחושת של התקדמות 'עקב בצד אגודל'.

מה שמופלא ושמייחד את ספר דברים הוא  שלעליית המדרגה הרוחנית שבו יש עלית מדרגה רוחנית מקבילה בלוח השנה היהודי.

קריאת ספר דברים מתחילה בימי תשעה באב ומסתיימת בחג הסוכות. בלוח השנה היהודי יש בין שני המועדים האלה עלית מדרגה רוחנית הדרגתית.

ימי בין המצרים ותשעה באב הם קשים מנשוא, שכן הם מסמלים את החורבן ואת המחלוקת שהייתה בעם עם שנאת חינם קשה.

אחריהם מגיעות שבע שבתות הנחמה שהן שבע השבתות בין תשעה באב לראש השנה, שבהן קוראים הפטרות לאחר קריאת התורה  העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו. עימן  מגיע גם חודש אלול שהוא חודש הסליחות.

אחרי שבתות הנחמה וחודש הסליחות מגיעים חגי תישרי, שבהם זוכים להתרוממות רוח שאין שניה לה.

בזכות כל אלה מתרחשת במהלך תקופת הקיץ של קריאת ספר דברים הקבלה עזה בין עולם הרוח לבין עולם המעשה, בין המתקיים בפנימיות לבין המתקיים בחיצוניות.


יש הרבה דרכים לתאר עלית מדרגה פיזית: מדרגות, סולמות, פירמידות וכדומה. אפשר גם לחשוב על הקבלה בין תוכן ספר דברים לתהליך ההריון באישה.

לכן מקובל לערוך במהלך תקופת קריאת הספר תיקון אישי.

פחד ותיעוב בישראל עם הארכת חוק טל

בשנים האחרונות, בהם התרבה מאד עקב חוק טל מספר האברכים החיים על חשבון המדינה, התרבו מאד במדינת ישראל גם מעשי הרצח, השחיתות הציבורית, והפערים בין המעמדות.

לכאורה המצב היה צריך להיות הפוך, וככל שמספר האברכים התרבה כך הייתה צריכה להתמעט העוולה. זה לא קרה, והדבר מעורר את השאלה האם אין ריבוי האברכים החיים על חשבון הציבור בבחינת 'תפשת מרובה לא תפשת'.

מבחינות מסוימות מזכיר בנקודה זאת המצב בישראל את המצב באיראן. איראן שוקעת לפשיעה, עוני, סמים וזנות. למרות המשטר המוסלמי הקיצוני, המומחים מתארים מצב חברתי מזעזע.

הקנאות הדתית גורמת לרוב ציבור האזרחים לחוש תסכול. במקום להתקרב באופן אישי ועצמאי לערכי הדת הנעלים והחביבים הם חשים מתרחקים מהם באמצעות הציבור הדתי קיצוני שמתנהג אליהם בהתנשאות.

מדינות העולם מתקרבות בצעדי ענק לעימות צבאי עם איראן. מדינת ישראל עלולה, מחמת הקנאות הדתית של ממשלתה כמו שמתבטאת בהארכת חוק טל, להכריז מלחמה על איראן באופן פזיז על מנת לכסות על כשליה מבית.

בנימין נתניהו, שמונע פסיכולוגית על ידי הרצון לשמר ולפתח את המורשת החרדית, עלול באמצעות אותו קול פנימי גם לפתוח במלחמה מול איראן, רגע אחד בלבד לפני שבקהיליה הבינלאומית הנאורה תבשיל ההחלטה לעשות זאת, וזאת כי יחוש באותו הרגע מיאוס. 

זאת המלכודת שאליה מושכים איראן, סוריה ויתר מדינות ערב השכנות, את מדינת ישראל. דפוס ההתנהגות הקיצונית הדתית ניתן לצפיה מראש, בניגוד לחשיבה החופשית והמקורית. הפיגוע בבורגס, שאירע יום לאחר פרישת קדימה מהממשלה על רקע חוק טל, המחיש זאת היטב.

בימים אלה של ערב תשעה באב חובה לזכור כי בערב תשעה באב תש"א, 31 ליולי 1941, שלח גרינג, המישנה להיטלר במשטר הנאצי, מכתב לריינהרד היידריך בו הוא מורה לו להתחיל בהכנות לפתרון בעיית יהודי אירופה. היתה זאת פקודת הפיתרון הסופי הידועה, אשר סללה את הדרך להקמת מתקני ההשמדה בהם ניספה רוב הציבור היהודי החרדי באירופה. שוב הפך יום זה ליום פורענויות נורא מכל.

בחודשים תמוז ואב חלה ירידה חזקה באנרגיות הרוחניות אצל העם היהודי, לאחר השיא שחל מחג הפסח דרך ימי ספירת העומר ועד חג השבועות שבתחילת חודש סיוון.
לקראת חודש אב גם מסתיימת קריאת ספר במדבר, האחרון בחומשי התורה שמספר את עלילת בני ישראל.
הגויים יודעים זאת, ומחשבים את צעדיהם בהתאם. הם מכוונים לפגוע בתשעה באב, או בסמיכות אליו, במהלומה הקשה והכואבת ביותר. הם פועלים לאחר תהליך ממושך של בניית כוחות, בלי קשר מודע בין מעשיהם לבין התאריך הנורא.

השואה אינה מוזכרת במדינת ישראל על ידי הציבור החרדי לקראת תשעה באב, למרות שחלק ניכר מציבור זה הוא ניצולי שואה וצאצאיהם.

האם רבני הציבור הדתי חרדי לא הצליחו להפנים בתודעתם את עוצמת ומשמעות צירוף המקרים הגורלי הזה, או שהם חוששים כי הם עלולים לגרום לציבור שלהם להבין דברים בלתי רצויים.

מן הראוי להפוך את יום תשעה באב ליום אבל ממלכתי עם שבתון כללי, אשר יוקדש לחשבון נפש אישי במישור הלאומי.

פרשות מטות-מסעי וספירת השורש

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:
פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה. פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר. פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני. פרשת שלח לך עוסקת בחושים. פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר. פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות. פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול. פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה. לאחר מכן מגיעות פרשות מטות ומסעי. אלה הן שתי הפרשות האחרונות בספר במדבר, אשר חותמות בעצם את כל סיפורי התורה.

בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מסעי.

פרשות מטות ומסעי עוסקות בספירה התחתית ביותר בגוף האדם, שידועה בשמות: 'ספירת השורש', 'הספירה הראשונה', ו'ספירת הפחד'. היא תיקרא להלן בשם ספירת השורש.

המיקום שלה הוא איזור עצם הזנב ופי הטבעת.

לספירת השורש יש תפקיד חשוב בביטחון הקיומי שלנו ברמת ההישרדות הפיזית. מהיותה כזו, היא תהיה מושפעת מכל מצוקה הישרדותית וקיומית, למשל מלחמה.

מנגנון פיזיולוגי שמשפיע ישירות על צ'אקרת השורש הינו מנגנון 'הילחם או ברח'. באנגלית המונח השגור הוא: Fight or Flight.

זה מנגנון ראשוני שמופעל אוטומטית במצב של הישרדות.

מנגנון זה הוא בבחינת גורם מספר אחת למחלות כרוניות במערב. רובנו לא באמת במצב של הישרדות וסכנת חיים, אבל, המנגנון הנ"ל נמצא אצלנו רוב בזמן בפעולה.
אנחנו מפרשים מצבים רבים בחיינו כמצבים הישרדותיים, כך למשל המינוס בבנק, הלחץ בכבישים והתור לקופת החולים.
כל אלה גורמים לנו להיות רוב שעות היום במצב חרום.
זהו בעצם ה'לחץ' השכיח שכולנו חיים אותו.

כאשר הספירה הראשונה יוצאת מאיזון הבסיס שלנו נחלש, וכך גם הביטחון שלנו בעצם הקיום הבסיסי והראשוני.
האדם ירגיש תלוש ומרחף או להיפך: מקורקע מדי- ללא מעוף וחסר יכולת להרים את הראש מבעיות היום יום הקיומיות.


בפרשות מטות-מסעי יש לכאורה גיבוב ענינים שאינם קשורים זה אל זה.

אך כאשר עורכים את רשימת הענינים רואים מיד כי רובם ככולם קשורים לנושא מנגנון ה'הילחם או ברח' הפסיכולוגי.

להלן רשימת הענינים  בפרשות מטות-מסעי:

הנושאים בפרשת מטות:
א. פרשת נדרים: פרשה הלכתית קצרה העוסקת בדיני נדרים והפרתם.
ב. מלחמת מדין: בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'. כאן בא גם הציווי על טבילת כלים והגעלתם, על מנת להכשיר אותם.
ג. פרשת בני גד ובני ראובן: בני שבט גד ובני שבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן. למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם לאחר שהם מתחייבים להשתתף במלחמת כיבוש ארץ ישראל מידי עמי כנען ומצרף אליהם את חצי שבט מנשה.

הנושאים בפרשת מסעי:
א. רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע. הרשימה בנויה לפי התבנית "וייסעו מ... ויחנו ב...", ויש קהילות שבהן קוראים אותה במנגינה מיוחדת.
ב. ציוויים לקראת הכניסה לארץ:
ג. ציווי על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל
ד. תיאור גבולות הארץ
ה. מינוי נשיאים לשבטים
ו. הכנת ערי מקלט וערים ללוויים, ודיני רוצח בשגגה

כאשר בוחנים את הנושא הראשון והנושא האחרון בשתי הפרשות, שהם פרשת נדרים והפרתם והכנת ערי מקלט ודיני רוצח בשגגה, רואים מיד שהם עוסקים בשחור-לבן: שכר ועונש, כוונה ושגגה, אמת ושקר.

כאשר בוחנים את הנושא השני בפרשת מטות, מלחמת מדין, רואים כי אחד הנושאים המרכזיים בסיפור זה הוא חלוקת השלל, אשר מתבצעת על פי עיקרון החצי-חצי, ממש כמו מנגנון 'הילחם או ברח'.
ככתוב: וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה.

על פי ההקבלה בין עיקרון ה'חצי-חצי' למנגנון 'הילחם או ברח' אפשר גם להבין לעמקותה, על חוט השערה, את פרשת בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה.

פרשת פינחס ומערכת הרבייה

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:

פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה

פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר

פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני

פרשת שלח לך עוסקת בחושים

פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר

פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות

פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול

פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה

פרשת מטות עוסקת בספירת הפחד

פרשת מסעי היא פרשת הסגירה


פרשת פינחס עוסקת כאמור במערכת הרבייה. להלן סיפור מעשה פנחס:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.


סיפור המעשה ענינו ניאוף, והתורה מתמודדת עם הנושא לכאורה כפשוטו באמצעות הקנאות הדתית של פינחס, אך זאת ברובד החיצוני בלבד.

ברובד העמוק יותר בא הסיפור, וכמו שנראה בהמשך גם חלקים אחרים בפרשת פינחס, ללמד אותנו שאין זכות אבות נקנית מאבות לבנים סתם כך.

פינחס היה בנו של אלעזר הכהן אשר נולד לו עוד לפני שהובטח לאהרון סבו כי זרעו יזכה לכהונה. פינחס לפיכך לא היה בין אלה שזכו לכהונה. הוא זכה לה בזכות קנאותו ואמונתו.
ספר שולחן מלכים מסביר את הפסוק 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם':
הגמול הטוב בשביל קיום מצוה הוא מתנת חנם, וכמובן אי אפשר להורישו לבנים אחריו מכיון שאינו רכוש ממש, אבל מי שמצפה אימתי תבוא המצוה לידו ויקיימנה וניכר בו שמקיים המצוה במסירות נפש, הלא יש לו קדימה מפני מחשבתו ותשוקתו ושכרו מניע לו בדין, נמצא שהוא רכוש שלו להוריש נם לבניו אחריו.

סיפור דומה מאד בפרשה זאת הוא הסמכתו של יהושע בן נון להחליף את משה רבינו. משה רבינו רצה כי בניו הם שירשו אותו אך הקב''ה קבע כי יהושע, שלא מש ממשה מנערותו ולמד ממנו, הוא זה שיחליף אותו:
'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו'.
ספר שולחן מלכים מפרש: משה קיווה שהגיעה השעה שירשו בניו את גדולתו. א״ל הקב״ה לא כך עלה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתור האוהל וז״ש שלמה נוצר תאגה יאכל פריה.

סיפור שלישי בפרשה מלמד שגם הנחלה אינה נקנית בירושה סתם. בני ישראל סברו כי הנחלה ניתנת בירושה לבנים בלבד ובאין בנים לאדם נחלתו עוברת בירושה לגברים במשפחתו. בנות צלופחד הצדיקות לא היו זכאיות לכאורה לרשת את נחלת אביהן, אך משה קבע כי:  'אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ'.
ספר שולחן מלכים מפרש: רבע״ה המליץ על בנות צלפחד, שאין דרישתן לצורר נשמיות, לרשת נחלה, רק שיהי׳ להם הרחבת הדעת לקדושה, למען שיוכלו לעבוד את ד׳.

התורה אם כן קובעת בפרשת פינחס באופן חד משמעי כי הכהונה, הרבנות, והנחלה מגיעים למי שראויים להם בלבד, וכי לשושלת המשפחתית אין משמעות בתחומים אלה.


בחלק השני של הפרשה מובא תיאור הקרבת הקרבנות למיניהם. זה תיאור מענג חושים שתכליתו בין היתר היא לקרב את הקורא לשמחת מצוות 'פרו ורבו':
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.


הערה: ניתן לראות את חלוקת הספירות בגוף האדם גם במפת 'צירי האנרגיה של ארץ ישראל' בצד ימין של בלוג זה.

סנקציות אישיות לחרדים שמשתמטים מגיוס בגיל 18

בלעדי גיוס חרדים יאבד צה''ל את ציביונו היהודי ויהפוך לצבא מקצועי שברובו ישרתו בני מיעוטים.

לכן יש לשלב חרדים בצבא.

יש לגייס אותם בלי תמריצים ובלי הקלות.

חוק הגיוס נועד ליצור שיוויון בנטל ואי אפשר לגייס המוני חרדים בתנאים מועדפים ביותר שיוצרים אי שיוויון מובנה.

הגיוס לצה''ל הוא בגדר פיקוח נפש ולכן יקבלו החרדים המתגייסים היתר רבני גורף לעשות דברים שמנוגדים לאמונתם כגון עבודה בשבת, עבודה עם נשים וכדומה.

ספר במדבר מתחיל בפיסקה הבאה, על פיה במפקד בני ישראל נמנים הגברים יוצאי הצבא בלבד:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.

מדוע מדגישה התורה כי במפקד יהיו 'יוצאי צבא' בלבד?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' מפרש זאת כך:
המנינים שנמנו ישראל מעולם לא כללו את האוכלוסיה כולה. התורה מדגישה חזור והדגש: "כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם". ובספר דברי הימים (דה"י-א ז,מ) מפורט יותר "והתיחשם בצבא המלחמה" ובמנינו של דוד "איש שולף חרב" (דה"י-א כא, ה). ומפרש הרמב"ן בפרשתנו את הפסוק בדברי הימים: "הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים".
ביחוד מפתיע הדבר שבפרשתנו אחרי הצווי הכולל חוזרת התורה במנין כל שבט ושבט בפרט על ההוראה שנמנים רק "כל יוצא צבא". ותופעה זו אומרת דרשני. ברור שיש פה רעיון יסודי ומסר עקרוני שהתורה רוצה ללמדו, אשר על כן באות החזרות הרבות הללו.
במדרש אמרו חז"ל בהקשר לענשו של דוד, שנענש על שמנה את ישראל: "כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו; שלא לצורך חסרו, כמו בימי דוד". ויש מן המפרשים שביארו כי מנינו של דוד היה שלא לצורך כיון שכבר ניצח במלחמותיו וכבר נכבשה כל הארץ לפניו. ומעתה לא היה עוד צורך למנות את הראויים לצאת לצבא, כי אין טעם עוד למלחמה, והיה צריך לפנות לבנין המקדש. אבל במנינם של משה ואהרן היה צורך שהרי התכוננו אז לקראת הכניסה לארץ ומלחמת שבע אומות.
על כל פנים מבואר שכל עוד לא זכינו שיניח ד' לנו מכל אויבינו מסביב, יש צורך לספור את כל הראויים לצאת לצבא. ואין צריך לומר שעצם היציאה לצבא הוא צורך עליון שהרי כל קיומו של עם ישראל בארצו תלוי בזכותם של היוצאים לצבא.
לפיכך הרבה הכתוב לצוות על הדבר הזה שבהכרעה גורלית מול אויב, רק אלה שהם יוצאים לצבא באים בחשבון. ודאי גם החולים והחלשים והזקנים יש ביכולתם לתרום לעם במישורים שונים, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אבל בסופו של דבר רק אל היוצאים לצבא נאמר: "כי ה' ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"

הצבא הוא כורח המציאות. הוא חוליה חיונית בחברה ועל חוסנו קמה ונופלת המדינה בה חי הציבור היהודי. אי אפשר על פי משמעות 'יוצא צבא' להיות בצבא השם בלי להיות בצבא העם. 'כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו, שלא לצורך חסרו'. 


סרבנות שירות פירושה ביזיון המדינה.

יש סנקציות אישיות שהמדינה יכולה להטיל על סרבני גיוס:

1. המדינה יכולה למנוע מסרבני גיוס להתקבל לעבודה בשירות המדינה.

2. המדינה יכולה למנוע תקציבים מסרבני גיוס.

סנקציות כלכליות כאלה יעודדו את החרדים להתגייס.

דרכם של החרדים לצה''ל סלולה והם אף חייבים להדר בשירות בו. יש קווים מקבילים רבים בין משטר ההלכה למשטר הצבא. אפשר ללמוד הרבה מהאחד לגבי השני. הדבר נעשה בצה''ל כל העת כי התנ''ך הוא מקור השראה חשוב בעבורו והוא בית יהודי. מי שעומד לצאת למלחמה באויב חייב להיות חזק באמונה הרבה יותר מאשר מי שיושב בביתו. כל מה שעל החרדים לעשות הוא לצאת בעיקבות הציבור הממלכתי-דתי שמשלב 'ספרא וסייפא'.


ערכים בויקיפדיה:
סרבנות
סרבנות בישראל

הרב שלמה גורן - צבא ומלחמה לאור ההלכה

עינת וילף על קידום השיוויון בנטל

חברת הכנסת עינת וילף השתתפה בשבועות האחרונים בדיוני ועדת פלסנר. לאורך כל הוועדה היא הביעה את דעת המיעוט המובאת פה ופורסמה גם במאקו.

המשבר הנוכחי מייצר הזדמנות לקחת צעד לאחור מהמלצותיו האישיות של ח״כ פלסנר שהן הגרוע מכל העולמות וללכת בכיוון שונה לגמרי שלא מחייב כלל חוק.

להלן עמדתה בתקווה שהדבר יתרום לשינוי השיח בנושא גיוס החרדים.

כחברה בדעת מיעוט בוועדה לקידום השוויון בנטל אני מקווה כי המשבר הנוכחי יביא לביטול הניסיון הנואל למצוא נוסחה לגיוס חרדים על בסיס המלצות דו״ח פלסנר. המלצות פלסנר הן הגרוע שמכל העולמות: הן נדיבות הרבה יותר מדי לחרדים, הן לא יביאו לגיוסם, והן משמרות את החיבור הלא קדוש שבין רישום בישיבה לבין פטור משירות בצבא. חיבור זה הוא שורש הרע בכל הקשור לגיוס חרדים. הוא הסיבה להשתתפות הנמוכה בכוח העבודה והוא הסיבה לנטל הכבד הצבאי והכלכלי על מעמד הביניים הישראלי.

במצב הקיים עד לגיל 28 החרדים יכלו לבחור באחת משתי דרכים בלבד - רישום בישיבה ושירות בצה״ל. החרדים זוכים לדחיית שירות מהמדינה עד לגיל שבו שירותם כבר לא רלבנטי וזאת על רקע ״תורתם אומנותם״. את אומנותם זו עליהם לקיים משום מה אך ורק בישיבה ואף נאסר עליהם לעבוד. מדינת ישראל מקבלת את העיקרון שרישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית ומוצדקת שלא לשרת בצה״ל. בכוונה אני כותבת ״רישום בישיבה״ ולא לימוד תורה. הרי החיבור בין רישום בישיבה כאמצעי לדחיית השירות בצה״ל עד לפטור בפועל הביא לניפוח מוגזם של מספר הרשומים בישיבות שהפכו ל״מקלטי השתמטות״ המוניים. כך גם התנפחו תקציבי הישיבות המבוססים על מספר הרשומים למימדים בלתי סבירים. גם אם המלצות ח״כ פלסנר מקצרות את התקופה מעשר לחמש שנים הן ממשיכות את העיקרון הפסול לפיו רישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית לפטור מגיוס עבור אלפים ודחיית שירות עבור כל השאר, עם סימן שאלה גדול לגבי הסיכוי האמיתי שבתום דחיית השירות המתמשכת יהיו מי שיתגייסו.

את הקשר הלא קדוש הזה שבין השירות בצה״ל לרישום בישיבה יש לנתק. אין שום קשר ולא צריך להיות שום קשר בין שירות צבאי לבין רישום בישיבה. יש לעשות מאמץ הסברתי ואישי נקודתי לגייס חרדים. לא יותר. אין מקום לנדיבות הרבה בהמלצות פלסנר. אין מקום לאפשר דחיית שירות בתשלום מלגה מלאה מהמדינה במשך חמש שנים. דחייה זו תביא לכך שמי שיתגייסו בתום חמש השנים ייהנו ממשכורות נדיבות המכונות ״תשלומי משפחה״. אלה משולמות למי שמגוייס והוא נשוי עם ילדים, מצב שכיח בקרב חרדים בני 23 ולא קיים בקרב חילונים בני 18. אין מקום לאפשר להחליף שירות צבאי באזרחי ובוודאי שאין מקום לעודד ולהרחיב פתיחת מסלולי שירות ״מותאמים לחרדים״ המבטיחים סביבות ״סטריליות מנשים״.

בחור חרדי שרואה עצמו חלק ממדינת ישראל, מקבל על עצמו את הצורך להגן עליה ולשרת בצבאה, יגוייס לצה״ל. בלי תמריצים. בלי הקלות. בחור חרדי המוציא עצמו מן הכלל הישראלי ונחוש שלא להתגייס לצבא הציונים יקבל פטור מלא. בלי ״תורתו אומנותו״. בלי רישום בישיבה. הישיבות לא יהיו עוד ״מקלטי השתמטות״ והן יתרוקנו מיושביהן הבורחים היום משירות בצה״ל.

ומה תאמר המדינה כשתתבקש להשיב בבית הדין הגבוה לצדק מדוע בחורים חרדים אינם מגוייסים בהמוניהם? תתכבד ותאמר את האמת. תאמר כי כדי לגייס חרדים היא אינה מוכנה לפגוע בעיקרון השוויון בין גברים ונשים והיא אינה מוכנה לקיים מסלולי שירות ״סטרילים מנשים״. תאמר כי אינה מוכנה לדחות גיוס למשך שנים ארוכות ולממן את דחיית הגיוס במלגות לרשומים בישיבה. תאמר כי שירות בן שנתיים קרוב לבית במשכורת נדיבה שאין בו שמירות, שבתות וכל מחויבות אחרת הוא לא יותר מהכשרה מקצועית איכותית ויקרה במימון המדינה.

ומה תענה המדינה על שאלת השוויון צדק? תודיע בבקשה שמי שמוציא עצמו מן הכלל מוציא עצמו מגבולות הסולידריות בחברה הישראלית. תודיע המדינה בתשובתה שלא תתקיים עוד סולידריות חד כיוונית. מנגנוני הסולידריות החברתית יהיו דו כיווניים כפי שהם צריכים להיות. הלוחמים המשרתים בצה״ל יזכו לגמול שייתן להם יתרון ביציאתם לעולם הלימודים והעבודה. שכר לימוד מסובסד יינתן רק למי ששירתו בצה״ל או בשירות אזרחי משמעותי אם קיבלו פטור. כך גם לגבי משכנתאות. כל הטבה וסבסוד ברשימת ההטבות של מדינת ישראל, כולל הטבות מס, תיבחן באופן שיתגמל את המשרתים.

אנחנו עומדים היום בפני הזדמנות היסטורית. את ההזדמנות הזו אין לבזבז על שינויים קוסמטים ומיותרים במנגנונים לגיוס החרדים. יש לפעול לניתוק הקשר בין רישום בישיבה לבין פטור או דחיית שירות בצה״ל. יש לבנות חוזה חדש לחברה צודקת שיש בה סולידריות אמיתית בין שותפים למשימה ושאינה נדרשת לשאת על גבה את מי שאינם שותפים לערכיה.

פרשת משפטים וימי בין המיצרים

כאשר ביקש עם הארץ מהילל הזקן ללמוד את כל התורה על רגל אחת השיב לו הילל: 'ואהבת לרעך כמוך'.
המשמעות של התורה היא פשוטה וניתנת להבנה על ידי כל אחד ובכל דור במידה שווה. 

התורה בוודאי שלא התכוונה להמיר את החירות שנרכשה ביציאת מצרים בעבדות חדשה, עבדות לחוקים ודינים אינספור שאין לבקש את פירושם אלא לציית להם בעיוורון.

עשרת הדיברות הם הסמל המובהק של היציאה מעבדות לחירות.
לאחר עשרת הדיברות מופיעים מספר חוקים שהאחרון בהם הוא 'לא תעלו במעלות אל מזבחי', שמשמעותו היא שיש דין אחד לכל האדם, ואין מי או מה שמפרידים בין הקב''ה ליחיד שמאמין בו:

וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.

פרשת משפטים מתחילה מיד לאחר פסוקים אלה, בפיסקה הבאה:
וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

נשאלת השאלה מדוע נפתחה פרשת משפטים בדיני עבד. אין ספק מתוך הסמיכות לעשרת הדיברות שהפרשה באה ללמד על הנושא לא כפשוטו, אלא מתוך זיקתו הרחבה ביותר לאהבת האל.

דיני עבד עיברי עוסקים בערך היקר מכל שהוא החירות. החירות היא חירות פיזית ורוחנית. היא היכולת לחשוב ולעשות הכל מבלי לפגוע בזולת.

העבדות היא הזדמנות להחזיר אלינו את כל מה שאיבדנו כתוצאה מהתנהגות חסרת אחריות ואנוכיות.

אך בדיני העבד העיברי מופיע נושא מישנה בעייתי שהוא מנוגד לעקרונות היהדות והוא בלתי אנושי מעיקרו:

אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ.
כלומר יש מצב שבו אדוניו של העבד נותן לו שפחה על מנת שהוא ישכב אותה והצאצאים יהיו לעבדי האדון.

יתכן שמדובר בתאור מצב שהיה מקובל ונפוץ בעולם העתיק, אין ספק שהתורה לא התכוונה לעסוק כפשוטו במציאות זאת של שפל המדרגה שבה התייחסו לעבדים כמעט כמו אל בהמות וזיווגו אותם על מנת שהצאצאים יהיו רכוש האדון ויימכרו למרבה במחיר. התורה מעלה את הנושא כדי לקחת אותו לרמות גבוהות יותר של אמונה. 

ניתן לפרש את הפיסקה ברבדים אחדים:

א. ברובד הפשוט התורה ביקשה, מתוך מידת הרחמים, לעסוק מיד אחרי מתן תורה בנושא הכאוב מכל שהוא דיני עבדות ולהקל בו לעומת המצב שהיה מקובל. עבד עברי נשלח לחופשי לאחר שבע שנים עמוס מתנות, לעומת העבדות שנכפתה לכל החיים שהיתה מקובלת בעולם העתיק.
העבד יוצא מבית אדוניו לחופשי ב'גפו'. רש''י מפרש את 'גפו' כ'כנף ביגדו'. המשמעות המוכרת כיום של המילה לקוחה מתוך המילה 'גפיים' שהם רגליים. העבד עלול גם לצאת לחופשי בלי כל במידה ולא תיקן דרכיו. 'גפו' הוא לשון פחיתות לעומת 'גפיו'. זוג רגלי האדם הם  כמו מאזני הצדק. כאשר הוא פועל בנתינה והתחשבות יש ביניהם שיווי משקל. כאשר האדם אינו חי על פי מידות החסד והרחמים הרגליים שלו מאבדות את האיזון.

ב. ברובד גבוה יותר התורה מתיחסת באופן עמוק לשאלת יחסי העבד עם השפחה שזיווג לו אדונו. התורה קובעת כי עבד אשר יצהיר כי הוא אוהב את משפחתו החדשה יוכל להישאר עימה בתנאי שיישאר עם אדוניו לעולם. התורה מקדשת בכך את יחסי האישות ואת מוסד הנישואין והמשפחה ואינה מתירה לאדוני העבד והשפחה לזווג ביניהם בלי כל סייג. 

ג. ברובד התיקון הרוחני אין פרשת עבד עיברי ושיפחת אדוניו אלא משל ליחסי היחיד עם הקב''ה.
העבד הוא מי שחטא ומחפש מחדש את האמונה הקרובה אל אדוני באמצעות השפחה שהיא ההזדמנות.
התנאי לכך הוא אהבה. במידה והעבד מגלה את אהבתו הוא נשאר עם משפחתו החדשה וזוכה לחיים חדשים.
יש קשר עצום בין המילה א ה ב ה למילה י ה ו ה.
שתי המילים נהגות כמעט באורח זהה. הגימטריא של אהב''ה היא 13, מחצית מזאת של השם המפורש, היא כנגד שלוש-עשרה מידות, ועליה נאמר: אַשְׁרֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּות וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁות וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יום תָּמִיד וְאומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד.

ד. ברובד ההיסטורי מתארת פיסקת דיני עבד עברי את עם ישראל שגלה מארצו ונמכר לעבדות, ומנת חלקו היתה מלוא כוס היסורים בגלל שינאת חינם. כאשר מאמץ העם מחדש את ערך 'ואהבת לרעך כמוך' הוא זוכה לחיים חדשים.

ברוח זאת יש להבין את הטכס הפשוט לכאורה של הצהרת הנאמנות של העבד העברי למשפחתו החדשה, שהוא רציעת האוזן אל האלוהים:
 וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
יש לקרוא את הפסוק בדגש על תחילתו 'והגישו אדוניו אל האלוהים'. זאת צורת ביטוי יחידה במינה במקרא לתיאור הקשר בין היחיד לקב''ה. אין זאת רציעה פשוטה בה יוצרים נקב באוזן שמונחת על משקוף של דלת רגילה, אלא ביטוי לחיבור האדם מחדש אל הקול האלוהי. טכס זה שנערך בבית המקדש הוא למעשה לידה מחדש. אין זה פשוט כלל לזכות בכך. זה אות מיוחד של כבוד שמבטא חיבור אל הקדושה, והוא נערך לאדם שבחר בדרך חדשה בחיים, ומשמש מקור השראה. משמעותו היא כי הקול האלוהי חודר אל האדם בתחילה דרך נקב צר ומשם הולך ומתפשט לכל הנשמה.
זאת יציאה מבין המיצרים כדברי הפיתגם של ר' נחמן מברסלב: 'כל העולם כולו הוא גשר צר מאד'.

חישמול רכבת ישראל

בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של המאבק נגד חישמול הרכבת בחיפה.

החישמול העילי בחיפה יביא להצבת עמודים ומתיחת כבלי חשמל לאורך נתיב המסילה ובכך יחסום את מראה הנוף, יכער, ובנוסף יצור קרינה מסוכנת על סביבתו.

חיפה נבחרה משום מה להיות המקום הראשון בישראל שבו ייבנה מערך החישמול של הרכבת.

זאת דווקא בשעה שהעיר זכתה לאישור לפתיחת חזית הים העירונית, ומבקשת למצב את עצמה כעיר תיירותית שנפתחת לים כדוגמת ברצלונה.

זאת איוולת ממדרגה ראשונה מצידו של שר התחבורה להתחיל תוכנית זאת בחיפה.

אך איוולת עוד יותר גדולה היא עצם התוכנית לחשמל את כל רכבת ישראל באמצעות עמודים.

מדינת ישראל היא ארץ תיירותית קדושה והחישמול העילי יעניק לה מראה מכוער של פרבר תעשייתי נידח.

אין חולק על כך כי החישמול יזניק את הרכבת קדימה, אך אסור לעשות זאת על חשבון מראה הנוף של ארץ הקודש.

כל עמוד חשמל יהיה בבחינת מסמר בארון המתים של עתידה התיירותי של ארץ ישראל.


הפיתרון הנכון הוא להשתמש בפס שלישי לחישמול המסילה. פס שלישי הוא קו מתח בגובה הפסים וביניהם. בזכות זאת החישמול אינו פוגם במראה הנוף.

פס שלישי מקובל במרבית מסילות המטרו של ערי תבל.

הוא אינו מקובל עדיין כיום במסילות הבינעירוניות.

אך יש לזכור כי מדינת ישראל ברובה היא מטרופולין אחד מבחינת גודלה, ולכן היישום של פס שלישי מתאים עבורה.


ראוי לציין כי המתנגדים לחישמול העילי של הרכבת בחיפה מבקשים למנהר אותה לכל אורך הדרך, וכי הפיתרון של פס שלישי אינו נמצא כלל על סדר היום שלהם.

עירית חיפה הצליחה, לאחר משא ומתן מתיש, להשיג שיקוע של הרכבת בקטע קצר בלבד לאורך פארק החוף שלה.

זה הישג בטל בשישים לעומת הנזק הגורף שייגרם לחיפה.

מעבר לכך, המינהור יעלה מיליארדי שקלים, הוא יבטל את חווית הנסיעה ברכבת בחיפה, ובעיקר - לא ברור אם הוא כלל אפשרי מבחינה הנדסית.

זאת מכיוון שמנהרה על ציר הרכבת תיבנה לאורך אקוויפר המים של החוף.
המנהרה תיבנה בתנאים של הצפת מים מתמדת, וגרוע מכך: המנהרה תחסום את זרימת מי התהום מהר הכרמל לעבר הים ובכך תיצור בכל האזור שמצידה אדמה רוויה במים שעלולה להביא לשקיעת הבנינים לאורך הציר.


במדינת ישראל הסתיים לא מכבר פיתוחה של מכונית מהפכנית חשמלית. אין ספק כי נמצאים בה המוחות והיכולות לפתח את הפס השלישי לרמה המתאימה, ובכך להפוך אותה למדינה ירוקה מובילה.

פס שלישי לחישמול הרכבת מציב אתגרים טכנולוגיים ובטיחותיים. אך זול יותר בהרבה להקים אותו לעומת עמודי החשמל, ולכן השקעה בפיתוחו עשויה להשתלם גם מבחינה כלכלית.

פרשת בלק מול פרשת וירא

פרשות ספר במדבר עוסקות בספירות שבגוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה.

כל פרשה מתארת את אחת הספירות.

פרשת חוקת עוסקת באזור הלב. סוד פירוש דיני פרה אדומה, שבראש פרשת חוקת, הוא האהבה.

מתחת למערכת הלב-ריאות נמצאת מערכת העיכול.

פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול.

ניתן ללמוד זאת מיד מתוך השם של גיבור הפרשה בלעם, ששורש שמו הוא ב.ל.ע - לבלוע.

כיצד מתקדמת התורה מעיסוק נשגב כאהבה לעיסוק בדבר ארצי כמו מערכת העיכול.

כמו הלב, גם מערכת העיכול מורכבת ברובה משרירים טבעתיים.

שני מעגלי ידע המתחברים בצורה מושלמת הם מאפייני האהבה.

האינסוף האלוהי מלמד אותנו כך לגלות את רגש האהבה שאינה תלויה בדבר, הבוקעת לאחר יאוש מתוך הכאוס האישי.

האתון המדברת של בלעם מסמלת את עולם החומר. יש חיה נוספת אחת בלבד שמדברת בתורה והיא הנחש שמדבר אל חוה אימנו. גם הנחש עשוי כולו שרירים טבעתיים. דרכו של בלעם היא דרך הנחש.

יש הקבלות רבות בסיפור המעשה של בלעם המתכונן לקוב את ישראל ואברהם אבינו המתכונן להעלות לעולה את יצחק.

ניתן ללמוד על כך עוד מההפטרה של פרשת חוקת שקודמת לבלק, שהיא סיפור יפתח הגלעדי אשר נדר להקריב את היוצא ראשון לקראתו משער ביתו לאחר שיחזור כמנצח מהמלחמה, ומי שיצאה היתה ביתו היקרה.

אברהם אבינו ובלעם בן בעור הולכים שניהם בצו אלוהים, שניהם חובשים את החמור/אתון, לשניהם מתלווים שני משרתים, ולשניהם מתגלה מלאך בטרם יבצעו את משימתם.

מדוע פרטה התורה כל כך בסיפור האתון.

התורה הקדושה מתמודדת מול הנושא הארצי באמצעות הבאת קדושה יתירה כנגדו, וזאת כך:

הפועל החשוב ביותר בפרשה, שמופיע פעם אחת נוספת בלבד במקרא, הוא י.ר.ט - וזאת בפסוק 'וירט הדרך לקראתי' שאומר המלאך לאחר שהוא נגלה לבלעם.

פועל זה שייך למשפחת פעלים קטנה שבה גם השורשים הבאים: י.ר.ד, י.ר.ה, י.ר.ק, י.ר.ש, שכולם מציינים לשון ירידה.

אין פעלים אלה מציינים ירידה פשוטה אלא ירידה הדרגתית שיש במהלכה מטמורפוזה מלאה, כדרך ירידת האוכל במערכת העיכול.

בדרך הפשט משמעות 'וירט' הוא שדרכו של בלעם הלכה ופחתה בפני הקב''ה עד שנאלץ לעצור בעדו.

יש פועל נוסף במשפחה זאת והוא: י.ר.א

משמעות הפועל 'לירוא', שהוא מקור המילה 'יראה' שמקבילה ל'אמונה חזקה עם תחושת פחד', קשורה גם כן ליתר הפעלים בקבוצה: הפועל 'לירוא' מתאר אמונה שיש בה מימד של שפל בפני נשגב ממנו.

בלק חוזה שזאת היא נקודת התורפה של ישראל ובוחר מקומות תצפית גבוהים כדי לקללם משם.

סיפור העקידה נמצא בסוף פרשת וירא. סיפור האתון של בלעם נמצא בתחילת פרשת בלק.

פרשת בלק היא יוצאת דופן בתורה מכיוון שהיא מתנהלת כולה מחוץ למחנה ישראל.

התנהלותו של בלעם היא על דרך הבחירה החופשית בבחינת 'מה שיהיה יהיה', בניגוד לאמונה השלמה וההחלטית של אברהם אבינו.

זאת היא גם נקודת החולשה שלו כי אין בעיה שאי אפשר להפוך אותה להזדמנות, אין קללה שאי אפשר להפוך אותה לברכה.

פרשת בלק היא אם כן היפוכה של פרשת וירא.

כאשר קוראים ומשווים בין שתי הפרשות מתגלות צפונות האל.

הניגודיות המוחלטת בין אברהם לבלעם מובאת בדברי חז"ל בפרקי אבות:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

לאחר שאברהם אבינו מקריב את האיל באמצעות המאכלת הוא קורא למקום: 'השם יראה'.

יתכן כי המשך פסוק זה: 'אשר יאמר היום בהר השם יראה', מכוון לפרשת בלק.

בכל אחת משלוש הברכות של בלעם חוזר סיפור המעשה דרך שמונה שלבים, כנגד שני מעגלי הידע שמאפיינים את האהבה:
א. בחירת המקום הראוי
ב. הכנת המזבחות
ג. הליכת בלעם לבדו
ד. מפגש בלעם עם ה'
ה. שובו של בלעם אל בלק
ו. משל הברכה
ז. תגובת הכעס של בלק
ח. תשובת בלעם

התורה אינה מפקפקת בכוחו של בלעם, אלא שכוח זה הוא של בלעם הינו טבעי במובן זה שהוא פועל כמו כוחות הטבע האחרים. האדם יכול לנצל את כוחות הטבע לשם סיפוק צרכיו היומיומיים, אבל אין להעלות על הדעת שניתן להכניע את ה'.

מניפת האיומים על ישראל

בינימין נתניהו ניצב מול שני אתגרים שהם אחד: שיקום מצבה הכלכלי-חברתי של ישראל באמצעות חלוקה צודקת של הנטל.

ביכולתו לשנות במהלך השבוע הזה את המצב הקרוב לפשיטת רגל מקצה לקצה באמצעות חוק גיוס חובה לכל, אשר ישפיע באמצעות ניסוחו באורח מידי על כל התקציב הממשלתי הגרעוני.

באיור למעלה נפרשת מניפת האיומים על ישראל. 

הקשת הקטנה והקרובה ביותר לכף היד משפיעה כמו מנוף על יתר הקשתות.

קשת זאת  היא של הקשר בין הצבא לעם.

די במספר אמירות ברורות כדי שקשת זאת תהיה איתנה. אין צורך בתקציבים גדולים כדי לתחזק אותה.

במידה וקשת זאת היא רעועה, חולשתה משפיעה על יתר הקשתות בתגובת שרשרת מתגברת. 

מעבר לקשת הראשונה נפרשות הקשתות הנוספות במניפה, ההולכות וגדלות עד לקשת האיום האיראני. לישראל אין כמעט השפעה על היווצרותן, אך דרושים תקציבים גדלים והולכים כדי להתמודד מול האיומים שמתוארים בקשתות אלה. 

הקשתות נתמכות באמצעות הכפיסים המקשרים ביניהן. כל כפיס מייצג מרכיב אחר אשר באמצעותו נבנה מאזן הכוח.

מצבה הבי''ל של ישראל הוא טוב מאשר אי פעם, יש ברשותה נשק בשפע, וכוח האדם שלה הוא איכותי. המפתח למשבי אויר מהמניפה נמצא בידי המערכת הפוליטית, שראש הממשלה בראשה.

פרשת חוקת

פרשות ספר במדבר עוסקות בספירות שבגוף האדם, מהעליונה ועד לתחתונה.

כל פרשה, למעט הראשונה והאחרונה שהן מסגרת, מתארת את אחת הספירות.

פרשת חוקת עוסקת באזור הלב.

הלב ממונה על רגש האהבה.

סוד פירוש דיני פרה אדומה, שבראש פרשת חוקת, הוא האהבה.


חז''ל קבעו שאין להבין בהיגיון את דיני פרה אדומה אלא לקבלם כמו שהם.

הסבר אחד לכך הוא שפרה אדומה עוסקת בעולם הרגש בו אנו מצויים בחוסר בהירות, שלא כמו בעולם הפעולה וההיגיון. הסיבה לחמקמקות הרגשות היא תכונת התפשטותם, שבגללה הם בלתי ניתנים למדידה, אלא מתוך מעורבות. עיקר כוחם וחשיבותם הוא יצירת האינטליגנציה הריגשית.


הסבר מקורי נוסף, מדעי יותר, למשמעות חוקת פרה אדומה נובע מהגימטריא של המילה א ה ב ה.

סכום הגימטריא של האותיות במילה א ה ב ה הוא 13.

להלן החישוב:
א - 1
ה - 5
ב - 2
ה - 5

סה''כ 13.

שלוש-עשרה הן מידותיו של הקב''ה.


הצרוף מחזק את הקשר בין המילה א ה בה לשם המפורש י ה ו ה שסכום האותיות שבו הוא בדיוק כפול: 26

י - 10
ה -5
ו - 6
ה - 5

סה''כ = 26


הקשר בין שתי המילים מתבקש מאליו עוד טרם חישובי הגימטריא, באמצעות הדימיון הרב באותיות ובדרך ההגיה של שתיהן:

א - י
ה - ה
ב - ו
ה - ה


לא זאת בלבד!

1,2,5 הם מספרים בסידרת יחס הזהב, שיש לה חשיבות רבה בעיצוב התרבות האנושית.

13 גם הוא מספר בסידרה.

המספר החסר בסידרה בין 5 ל-13 הוא - 8, שנמצא בשורש המילה: א.ה.ב.


צרופים גימטריים אלה של האותיות במילה כה משמעותית מעניקים לחשיבותה משנה תוקף והופכים אותה לגלגל יסוד מניע במחשבה.

האינסוף האלוהי מלמד אותנו כך לגלות את רגש האהבה שאינה תלויה בדבר, הבוקעת לאחר יאוש מתוך הכאוס האישי.



הסיפרה 8 מורכבת מ-2 עיגולים.

כל עיגול נפרד הוא בבחינת עגל הזהב.

האהבה היא שני עיגולים המתחברים זה עם זה.

שני מעגלי ידע המתחברים בצורה מושלמת הם מאפייני האהבה.



על כל אלה נאמר גם הפסוק 'שראשי נמלא טל':

ט''ל בגימטריא הם 39.

39 הם 26 + 13

פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך בספר במדבר עוסקת בספירה השניה מלמעלה בגוף האדם, שמתיחסת אל המוח האנושי ופעולתו.

בתקופת המקרא לא היו כלים מדעיים לחקור את מבנה המוח. על כן הוא תואר בפרשה זאת בעיקר על פי דרך פעולתו המתקדמת שהיא החשיבה האנליטית, בחינת דבר והיפוכו, כלל ופרט, זכר ונקבה, וכדומה.

גם בתחום זה יש רמות שונות, מהעיסוק בנושאים רחבי יריעה ועד לעיסוק בפעולות מיון פשוטות.

פרשת בהעלותך היא מעין רשימה בסדר יורד של הכושר התבוני.

להלן רשימת הנושאים בפרשה:

1. הפסח שבו פסח ה' על בני ישראל מכל הגויים.
2. ענן הכבוד שעל פיו העם במדבר 'יסעו ויחנו'.
3. שתי חצוצרות הכסף שתרועתן קבעה את סדר היום בתוך המחנה.
4. אלדד ומידד המתנבאים שהם בבחינת אדם וחברו.
5. מרים המצורעת שהיא האדם בפני עצמו.

דגמי חלליות המטען לתחנת החלל

נכון להיום יש 4 דגמי חלליות מטען שמשגרות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית:

1. פרוגרס - רוסיה
2. ATV - אירופה

3. HTV - יפן

4. דראגון - ארצות הברית

מעבורות החלל החדשות

נכון להיום יש בפיתוח מתקדם בארצות הברית 2 דגמים של מעבורות חלל חדשות:

1. דרים צ'ייסר
2. X-37

אנדרטת הניצחון בנתניה - שואה ותעופה

תוכנית האנדרטה
תמונות נוספות
חנוכת האתר

אוניברסיטה חרדית

פיתרון אפשרי לשאלת ההשתתפות בנטל של הציבור החרדי במדינת ישראל עשוי להיות הקמת אוניברסיטה חרדית ארצית, במתכונת אוניברסיטאית מלאה ובכפוף למועצה להשכלה גבוהה.

אוניברסיטה כזאת תרכז את העילית מבין תלמידי החכמים שתורתם אומנותם. המורים בה יהיו ברי הסמכא בהלכה והמקשרים העיקריים בין המדינה לדת.

בנוסף ללימודי תורה ילמדו באוניברסיטה הזאת גם מקצועות שימושיים.

משרד האוצר יהיה מסוגל באמצעות תקציבי האוניברסיטה החרדית לחלוש גם על כל תקציבי הישיבות ומערכת החינוך החרדית כולה.

זאת כיוון שהסטודנטים המצטיינים באוניברסיטה החרדית יהיו אלה שיתוקצבו על ידי המדינה, וכל יתר תלמידי החכמים שילמדו בישיבות הרבות יצטרכו למצוא מקורות הכנסה אחרים.

האוניברסיטה החרדית תיצור שקיפות הדדית בין הציבור החרדי לציבור החילוני בזכות הקריטריונים הברורים של הלימודים בה.

פרשת נשא - המים המאררים ובקעת הלבנון

פרשות ספר במדבר עוסקות בספירות שבגוף האדם, מהעליונה ועד לתחתונה.

כל פרשה, למעט הראשונה והאחרונה שהן מסגרת, מתארת את אחת הספירות.

פרשת נשא היא השניה בספר במדבר, ועוסקת בספירת הכתר שמעל לראש האדם.

הנושא הבולט ביותר בפרשה הוא ברכת הכהנים.

ברכת הכהנים מתבצעת בנשיאת ידיים ופשיקת אצבעות.

בהקבלה יש לכך מיתאם עם החבלים הגאוגרפיים של ארץ ישראל על פי מפת דמות האדם שלה.

פרישת האצבעות מזכירה מאד את צורת הרי הלבנון שגם הם בצורת משולש הפוך, שמתכנס בקודקודו לעבר ימת כינרת.

נושא בולט נוסף בפרשת נשא הוא המים המאררים, שאותם שותה אישה שחשודה בחטא הניאוף. במידה והיא אשמה ביטנה צבה, ובמידה והיא זכאית ביטנה נשארת כמו שהיתה.

נשאלת השאלה כיצד מתקשר נושא זה אל מפת דמות האדם של ארץ הקודש.

מי שמתבונן במפת הרי הלבנון רואה שאמנם מבחוץ צורת ההרים היא כשל משולש הפוך, אך בצידם הפנימי הם יוצרים שני קווים מקבילים, שבתוכם בקעה רחבה הידועה בשם בקעת הלבנון.

קווי הרים אלה מסומנים  בתצלום הלווין שלמעלה.

צורה משולבת זאת של משולש הפוך שבמרכזו שני קווים מקבילים מזכירה מאד את המבנה האנטומי של אגן האישה.

לכן מופיע נושא המים המאררים בפרשת נשא.

המילה א ה ב ה ויחס הזהב

סכום הגימטריא של האותיות במילה א ה ב ה הוא 13.

13 הוא מספר בסידרת יחס הזהב.

המספרים הראשונים בסידרה הם כידוע: 1,1,2,3,5,8,13,21,34,55,89

להלן החישוב:
א - 1
ה - 5
ב - 2
ה - 5
סה''כ 13.

לא זאת בלבד!

כל אחת מהאותיות במילה א ה ב ה היא מספר בסידרת יחס הזהב:

1,2,5 הם מספרים בסידרת יחס הזהב.

המספר 3 שחסר בגלוי במילה אהבה קיים בה במובלע באמצעות 3 האותיות השונות ממנה היא מורכבת.

טבע המחשבה הוא למיין לשלושה, כדוגמת: 'על שלושה דברים העולם עומד...'.

צרוף גימטרי זה של האותיות במילה כה משמעותית מעניק לחשיבותה משנה תוקף והופך אותה לגלגל יסוד מניע במחשבה.

הצרוף מחזק את הקשר בין המילה א ה בה לשם המפורש י ה ו ה שסכום האותיות שבו הוא בדיוק כפול: 26

י - 10
ה -5
ו - 6
ה - 5
סה''כ = 26

הקשר בין שתי המילים מתבקש מאליו עוד טרם חישובי הגימטריא, באמצעות הדימיון הרב באותיות ובדרך ההגיה של שתיהן:
א - י
ה - ה
ב - ו
ה - ה

המילה א ה ב ה והמספר 13 נשזרים בתפילה ובמקורות היהדות בדרכים רבות:

הפסוק 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' נאמר לפני ובצמוד לקריאת 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'.

תפילת שלוש-עשרה מידות של הקב''ה היא חשובה מאד.

ביהדות יש רשימה ארוכה של דברים המנויים במספר 13, שיש להם קשר לענינים יסודיים של רוחניות אחדות וקדושה.

על כל אלה נאמר גם הפסוק 'שראשי נמלא טל' משיר השירים, שהוא העיקר בתפילת 'פתיחת אליהו' שקודמת לתפילת מנחה:

ט ל בגימיטריא הם 39.
39 הם 26-הוי''ה + 13-אהב''ה.

הקשר בין יחס הזהב ליהדות הוא עמוק ושורשי הרבה יותר ממה שנדמה.
זה קשר פנימי, אישי ורוחני, ממהויות הנפש.

פרשות ספר במדבר עוסקות בספירות שבגוף האדם, מהעליונה ועד לתחתונה.
כל פרשה, למעט הראשונה והאחרונה שהן מסגרת, מתארת את אחת הספירות.
פרשת חוקת, שבמרכזה דיני פרה אדומה, עוסקת באזור הלב.
סוד חוקת פרה אדומה הוא האהבה.

בין טריפולי למכה - יחס הזהב וקווי הרוחב והאורך של כדור הארץ

קו של י''ח באייר - ל''ג לעומר עובר מעל הר מירון, שהוא גם בקו רוחב 33,.והדבר מעורר למחשבה על המיקום היחסי של קו רוחב זה על פני 90 קוי הרוחב על פי יחס הזהב. 

מפת דמות האדם של ארץ הקודש נוצרה בהשראת יחס הזהב, שהיה אמת מידה דתית בעולם הדתית על פיה ניבנו הפירמידות, הפרתנון, והפנתיאון. בגוף האדם מתקיים יחס הזהב ביחסי המידות של איברים רבים.

הסבר מתמטי קצר:

יחס הזהב הוא החילוק בין שני מספרים בסידרה הבאה: 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21, 34, 55, 89, וכך הלאה.

כל מספר בסידרה זאת הוא חיבור בין השניים הקודמים. לדוגמא: 3 הוא 1+2, 34 הוא 21+13.

היחס בין חילוק כל שני מספרים בסידרה הוא קבוע, בערך 1.61. 

לדוגמא: 89/55 = 1.61

ביחס זה השתמשו כאמור גם במבני הקודש של העולם העתיק. כאשר מחלקים מידות של בנין לפי יחס הזהב, לאו דווקא מספרים מדויקים בסידרה, מתקבלת הרמוניה מיוחדת.

יחס הזהב של 90 הוא 34.4, קו רוחב שנמצא מדרום לעיר הנמל טריפולי בצפון לבנון. 

שני המספרים לחישוב היחס הם 55.6 ו- 34.4 שסכום שניהם הוא 90.

התוצאה של חילוק שניהם זה בזה היא 1.61:

55.6/34.4 = 1.61

הר מירון בקו רוחב 33 אינו מיוחד לפיכך על פי יחס הזהב.

יתכן ויימצא קשר מיוחד בין 33 לל''ג בעוומר. קשר זה יצטרך לנבוע מהמספר 90 שהוא המספר שנקבע לחלוקת קוי הרוחב.

לשם כך צריך לחקור את הסיבה לחלוקת קוי הרוחב כמו שהם מוכרים לנו.

ראוי לדעת כי העיר מכה, המקום הקדוש לאיסלאם, נמצאת על קו רוחב 21.14, שהוא יחס הזהב בין הקוטב הצפוני לדרומי, כלומר 111.14 לפי 180 מעלות.

שני המספרים לחישוב היחס הם 111.14 ו- 68.86 שסכום שניהם הוא 180.

התוצאה של חילוק שניהם זה בזה היא 1.61:

111.14/68.86 = 1.61

העיר מכה לא זאת בלבד שממוקמת על חיתוך הזהב ביחס לקווי הרוחב, אלא שגם ביחס לקו האורך 180 מעלות, שמפריד בין היבשות אמריקה ואסיה לאורך האוקינוס השקט, היא ממוקמת בחיתוך הזהב. 

עובדה זאת מעניקה לעיר מכה סגולות צמיחה יוצאות דופן.

זאת בדומה לאופן פיזור העלים שעל גבי הענף, שנעשה בטבע על פי יחס הזהב.

בהנחה שהשמש והגשם באים מלמעלה, זווית הסטייה של העלים חייבת להיות כזאת שתמזער חסימה של עלים על ידי עלים גבוהים יותר. ההסדר האופטימלי ביותר על גבי הענף  שדרכו עלה חדש פונה מן העלה המבוגר הקודם  מתקבל כשבר של מעגל ביחס של שני מספרי יחס הזהב.

ספירת העומר וקווי הרוחב בכדור הארץ על פי לוח השנה העברי

אדם יקר, אשר לצער רבים אתר האינטרנט שלו הפסיק לפעול, יצר פרשנות מקורית לקווי הרוחב הגיאוגרפיים.
המפות בפוסט זה ותוכנו לקוחות מהאתר המקורי.
לא נמצאה אפשרות ליצור קשר עם יוצר התוכן.
נושא זה מחזק את תוקף מפת דמות האדם של ארץ הקודש.

לפי פרשנותו, ראש השנה - א' תשרי, הוא קו הרוחב הראשון, המצוי בקוטב הצפוני.

משם הולך ומתחלק הגלובוס לקווי רוחב על פי ימות השנה בלוח העיברי.

יש קו לכל יום בשנה.

סך הכול יש 356 קוי רוחב, עד הגיעם לקו המשווה, שהוא קו הרוחב כ''ט באלול.

אם נתבונן בקו הרוחב 30 מעלות במפה 1, נראה כי קו זה, העובר מעט צפונית לאילת הוא, על פי קווי הרוחב העיבריים, הגבול בין חודש אייר לחודש סיוון.

המפה מאפשרת ציון קו רוחב גיאוגרפי של מקום באמצעות היום והחודש בהם הוא נמצא. לדוגמא: ירושליים תצויין במפה זאת ביום כ''ג אייר, כפי שהיא מצויינת בקו רוחב 31 מעלות ו-45 דקות במפה הרגילה.

מפה מס' 1 מתארת באופן סכמאטי את חציו הצפוני של כדור הארץ המחולק ל-12 אזורים שווים, כאשר כל אזור הוא בן 7.5 מעלות [90 מעלות מחולקים ל-12 חודשים].

בימין המפה מופיעות שתי רשימות:

1.           רשימת חודשי הלוח העברי.

2.           רשימה הלקוחה מגלגל המזלות. כל חודש מקבל את שם המזל המתאים לו.

בחודש של 30 [ל] ימים יש 4 ימים בכל מעלה. [30 יום מחולקים ל – 7.5 מעלות].

בחודש של 29 [כ''ט] ימים, וכל יום תופס שטח מיזערי יותר גדול.

מפה 1 - קווי הרוחב בכדור הארץ על פי לוח השנה העברי

במפה 2, שהיא מפת ארץ ישראל, יש חלוקת מישנה לימים:

בשמאל המפה מופיעה רשימת הימים: אייר מט''ז עד כ''ט, וסיוון מ-א' עד ט''ו.

בימין המפה מופיעים קוו הרוחב הרגילים.

על פי מפה זאת עובר קו הרוחב של ל''ג בעומר – י''ח באייר, בהר מירון שהוא בקו רוחב 33.

קו הרוחב של חג השבועות – ו' בסיוון, עובר בהר סיני שהוא מקום מתן תורה.

מפה 2 - קווי הרוחב בארץ ישראל על פי לוח השנה העברי

כדאי לשים לב לכך שיום שחרור ירושלים, שהוא יום חג לאומי בישראל, חל בכ''ח באייר, ואילו על פי המפה קו הרוחב הוא בכ''ג אייר, חמישה ימים קודם. מן הראוי הוא שיום ירושלים יחול בתאריך כ''ג באייר.

בימי ספירת העומר עוברים בארץ ישראל קווי הרוחב של העולם, על פי לוח השנה העיברי.