13.7.2012

סנקציות אישיות לחרדים שמשתמטים מגיוס בגיל 18

בלעדי גיוס חרדים יאבד צה''ל את ציביונו היהודי ויהפוך לצבא מקצועי שברובו ישרתו בני מיעוטים.

לכן יש לשלב חרדים בצבא.

יש לגייס אותם בלי תמריצים ובלי הקלות.

חוק הגיוס נועד ליצור שיוויון בנטל ואי אפשר לגייס המוני חרדים בתנאים מועדפים ביותר שיוצרים אי שיוויון מובנה.

הגיוס לצה''ל הוא בגדר פיקוח נפש ולכן יקבלו החרדים המתגייסים היתר רבני גורף לעשות דברים שמנוגדים לאמונתם כגון עבודה בשבת, עבודה עם נשים וכדומה.

ספר במדבר מתחיל בפיסקה הבאה, על פיה במפקד בני ישראל נמנים הגברים יוצאי הצבא בלבד:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.

מדוע מדגישה התורה כי במפקד יהיו 'יוצאי צבא' בלבד?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' מפרש זאת כך:
המנינים שנמנו ישראל מעולם לא כללו את האוכלוסיה כולה. התורה מדגישה חזור והדגש: "כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם". ובספר דברי הימים (דה"י-א ז,מ) מפורט יותר "והתיחשם בצבא המלחמה" ובמנינו של דוד "איש שולף חרב" (דה"י-א כא, ה). ומפרש הרמב"ן בפרשתנו את הפסוק בדברי הימים: "הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים".
ביחוד מפתיע הדבר שבפרשתנו אחרי הצווי הכולל חוזרת התורה במנין כל שבט ושבט בפרט על ההוראה שנמנים רק "כל יוצא צבא". ותופעה זו אומרת דרשני. ברור שיש פה רעיון יסודי ומסר עקרוני שהתורה רוצה ללמדו, אשר על כן באות החזרות הרבות הללו.
במדרש אמרו חז"ל בהקשר לענשו של דוד, שנענש על שמנה את ישראל: "כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו; שלא לצורך חסרו, כמו בימי דוד". ויש מן המפרשים שביארו כי מנינו של דוד היה שלא לצורך כיון שכבר ניצח במלחמותיו וכבר נכבשה כל הארץ לפניו. ומעתה לא היה עוד צורך למנות את הראויים לצאת לצבא, כי אין טעם עוד למלחמה, והיה צריך לפנות לבנין המקדש. אבל במנינם של משה ואהרן היה צורך שהרי התכוננו אז לקראת הכניסה לארץ ומלחמת שבע אומות.
על כל פנים מבואר שכל עוד לא זכינו שיניח ד' לנו מכל אויבינו מסביב, יש צורך לספור את כל הראויים לצאת לצבא. ואין צריך לומר שעצם היציאה לצבא הוא צורך עליון שהרי כל קיומו של עם ישראל בארצו תלוי בזכותם של היוצאים לצבא.
לפיכך הרבה הכתוב לצוות על הדבר הזה שבהכרעה גורלית מול אויב, רק אלה שהם יוצאים לצבא באים בחשבון. ודאי גם החולים והחלשים והזקנים יש ביכולתם לתרום לעם במישורים שונים, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אבל בסופו של דבר רק אל היוצאים לצבא נאמר: "כי ה' ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"

הצבא הוא כורח המציאות. הוא חוליה חיונית בחברה ועל חוסנו קמה ונופלת המדינה בה חי הציבור היהודי. אי אפשר על פי משמעות 'יוצא צבא' להיות בצבא השם בלי להיות בצבא העם. 'כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו, שלא לצורך חסרו'. 


סרבנות שירות פירושה ביזיון המדינה.

יש סנקציות אישיות שהמדינה יכולה להטיל על סרבני גיוס:

1. המדינה יכולה למנוע מסרבני גיוס להתקבל לעבודה בשירות המדינה.

2. המדינה יכולה למנוע תקציבים מסרבני גיוס.

סנקציות כלכליות כאלה יעודדו את החרדים להתגייס.

דרכם של החרדים לצה''ל סלולה והם אף חייבים להדר בשירות בו. יש קווים מקבילים רבים בין משטר ההלכה למשטר הצבא. אפשר ללמוד הרבה מהאחד לגבי השני. הדבר נעשה בצה''ל כל העת כי התנ''ך הוא מקור השראה חשוב בעבורו והוא בית יהודי. מי שעומד לצאת למלחמה באויב חייב להיות חזק באמונה הרבה יותר מאשר מי שיושב בביתו. כל מה שעל החרדים לעשות הוא לצאת בעיקבות הציבור הממלכתי-דתי שמשלב 'ספרא וסייפא'.


ערכים בויקיפדיה:
סרבנות
סרבנות בישראל

הרב שלמה גורן - צבא ומלחמה לאור ההלכה

אין תגובות: