סלט טחינה וסלט חצילים ומיונז הם שני המוצרים המשלימים, הנמצאים דרך קבע על המדפים במרכולים, בצמוד למתחרה הדומיננטי, סלט החומוס הפופולארי.
מסיבה זאת נתקלת בם באופן מיידי עינו של הצרכן.
סלט חצילים עם מיונז וסלט טחינה הם מהחוויות הקולינאריות הראשוניות הטראומטיות של כל בשלן מתחיל.
שני מוצרים אלה אינם זוכים לפופולאריות המתקרבת לקרסולי זאת של החומוס, ונזנחים עד מהרה.זאת למרות שבמקרים רבים הם מוצעים למכירה בדילים של מחירים אטרקטיביים במיוחד.
לכאורה מה רע שיהיו במקרר סלט טחינה וסלט חצילים עם מיונז מפירמות ידועות, מוכנים לאכילה ואינם דורשים את ההכנה הממושכת מחומרים הגולמיים.
הבעיה היא טעמם האיום!
טעמו של סלט הטחינה הסטנדרטי הוא מריר. המרירות מפתיעה בעוצמתה, ומזכירה את זאת של לימון בלתי בשל.לכן לאחר מספר טעימות זונחים את סלט הטחינה במקרר, בתקווה קלושה לשלבו בעתיד בתבשיל יוקרתי, כגון צלעות טלה ברוטב טחינה.
אם טעמו של סלט הטחינה עוד נסבל איכשהו, הרי שלסלט החצילים ומיונז יש טעם איום ונורא. לא משנה מאיזה פירמה, הטעם בפה הוא של סיליקון או חומר דומה. התחושה בעת האכילה היא כאילו בנאי שם בפיך עיסה שעירבב לצורך בנייה בשיטות מתקדמות. הטעם נשאר יצוק בבטן למשך ימים.
מה עושים כאשר שוכחים כל זאת, ומוצאים בדרך הביתה את שני המוצרים בתוך סל הקניות, לאחר שנקנו במחיר אטרקטיבי, ומתמלאים הרהורי חרטה על הטעם הנורא המתקרב ובא, ועל הבזבוז כתוצאה מההשלכה הצפויה לפח.
התשובה היא שערבוב של שני הסלטים יחד, בשיעור של חמישים אחוז כל אחד, מנטרלת את הטעמים השליליים ויוצרת מעדן שטעמו לא רע בכלל.המרירות של הטחינה מעניקה טעם למיונז הסינתטי, ולהפך: המיונז מקהה את הטעם המריר של הטחינה.החצילים הם תוספת תזונתית משובחת, שגם מחספסת את המרקם החלק, ויוצרת נקודות גרוי קלילות ונעימות בחיך.
התוצאה היא סלט טעים ומזין.
אין לחשוש מאניני הטעם שילינו על כך שטחינה עורבבה עם מיונז. טובים השניים מן האחד.
