תשעה באב הוא יום תחילת הפיתרון הסופי
מאת: אבינועם עמיזן
תשעה באב הוא יום תענית המציין את חורבן שני בתי המקדש: המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר מלך בבל, והמקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס. יום זה מועד לפורענויות מאז ומתמיד, ואירעו בו בתקופת המקרא ובית שני ארבעה אסונות היסטוריים נוספים: חטא המרגלים, כיבוש ביתר בידי הרומאים, מותו של בר כוכבא, חרישת ירושלים בידי הרומאים. בהיסטוריה המודרנית היה זה היום בו התחיל גירוש יהדות ספרד ופורטוגל, בצו שהוציאה מלכת ספרד. יתכן והיו אסונות נוספים לעם היהודי שהתחילו ביום זה, אך הם לא צוינו כיוון שלא נותר מי שיזכירם.
ביום שבעה באב תש"א, 31 ליולי 1941, שלח גרינג, המישנה להיטלר במשטר הנאצי, מכתב לריינהרד היידריך בו הוא מורה לו להתחיל בהכנות לפתרון בעיית יהודי אירופה. היתה זאת הפקודה הראשית להשמדת היהודים המלאה.
את הסיטואציה של מתן הפקודה הגורלית ניתן לדמות במידה רבה לסיטואציה בה אחשוורוש חתם על הפקודה של המן הרשע להשמדת היהודים. כלומר היה זה רגע גורלי, תפנית מכרעת, במסכת של מאמץ להשמדת העם היהודי.
ממנה התחילה תגובת השרשרת בהיררכיית הפיקוד הנאצית, שנמשכה בועידת ואנזה חודשים ספורים לאחר מכן, בה החליט היידריך על הצעדים המעשיים לביצועה.
שבעה באב הם יומיים בלבד לפני תשעה באב. על פי הלוח העברי כל יום מתחיל בערבו של היום שקדם לו. ניתן לקבוע בוודאות כי שואת יהדות אירופה התחילה בתשעה באב תש''א.
שוב הפך יום זה ליום פורענויות נורא מכל. גדול המשוררים לא יוכל להכיל במילים את עוצמת ומשמעות צירוף המקרים הגורלי הזה.
תשעה באב חל באותה שנה ביום שבת. התענית נדחית על פי ההלכה לתחילת השבוע שלאחר מכן. אין הדבר גורע כמובן ממשמעות התאריך. בנוסף, בסוף השבוע העבודה האזרחי היהודי-נוצרי כרוכים הימים שישי, שבת וראשון זה בזה, מה שמפחית את ההבדל ביניהם. ברוב לוחות השנה לעבודה מסומנים בקצרה, או אינם מופיעים כלל, הימים שישי ושבת, או שבת וראשון. שבוע עבודה קצר מתחיל ביום שני ומסתיים ביום חמישי.
לוח השנה של שנת 1941 מראה את התאריכים:
הסיבות שהביאו את גרינג לחתום על הפקודה זה היו שונות, ובלתי קשורות באופן מודע או ישיר למשמעותו הגורלית של התאריך עבור העם היהודי. היה זה כחודש לאחר תחילת הפלישה הנאצית לברית המועצות, אירוע שריתק את כל תשומת הלב שלו בשל גודלו, מורכבותו ומשמעותו, ותפקידו המכריע של חיל האוויר בו.
בין קיץ 1940 לקיץ 1941 איבד גרינג חלק גדול מיוקרתו ומעמדו. ראשית, הוא איבד כ- 3,000 מטוסים, לעומת התכנון המקורי שלו. שנית, הוא איבד את השליטה על התעשייה האווירית. שלישית, התעצמות הפצצות האוויר של בעלות הברית, גרמה להלם בצמרת המפלגה הנאצית. לבסוף, היה הסיפור הבלתי נגמר עם רודולף הס סגנו השני של היטלר, שערק לבריטניה.
אין פלא שהיה מתוח, כועס, מתוסכל, פוחד. חסרו לו 2,000 מטוסים לקראת הפלישה לברית המועצות. הוא חיפש ביטוי של נקמה או פורקן, לתסכול לחוסר היכולת לנקום באופן ישיר באויב. נוצר אצלו גם צורך דחוף להרים את קרנו בעיני היטלר והמפלגה אשר היו שרויים בהתרומות רוח לנוכח ההצלחה הראשונית של הפלישה.
את התסבוכת שלתוכה נקלע היה גרינג חייב לפתור מיד. הוא היה איש פעולה בעל רצון ברזל. הוא חשב שהוא מתחיל לאבד שליטה והוא חייב להבהיר את מצבו. הוא חייב לאזן בין התהפוכות האחרונות לאידיאולוגיה הותיקה. היה עליו לנקוט בפעולה נחרצת. מדוע אם כך, חשב, לא נגד היהודים.
הוא הביט על שולחן הכתיבה. דוחות על הצלחתם של היידריך ואייכמן בגרוש היהודים מהרייך וחיסולם באמצעות 'יחידות הקומנדו', היו מונחות עליו. ניתן יהיה כעת לזרז את התהליך המוביל להשמדתם, כמו שרוצים הקנאים האידיאולוגיים של המפלגה שפוקחים עליו עין גדולה.
גרינג זכר כי הדרך לשליטה במפלגה עוברת דרך האנטישמיות האדוקה. לפני המלחמה הוא היה זה שהכתיב את חוקי נירנברג, וניצח על 'ליל הבדולח', מעשים שזיכו אותו בפופולאריות רבה בצמרת המפלגה, שלא אהדה את קשריו עם אצולת הממון.
גרינג חשב שבדרך זאת הוא יצור דינאמיקה חדשה, שבה סך הכול של המעלה ומטה יתאזן. הוא יפצה על אובדן המטוסים בהשמדת יהודים, ממש על פי הדיאלקטיקה האנכית נעדרת המוסריות של ניטשה. הוא חשב שכך הוא ימשיך לאחוז בכול מה שהיה לו. היה זה ניסיון להרוויח זמן ולטשטש את כישלונותיו.
גרינג היסס בוודאי קלות לפני שהוסיף את חתימתו על המסמך הקצרצר שהודפס במכונת כתיבה על נייר המכתבים הרשמי שלו בצבע תכלת. יתכן אף שחש על סף שיגעון. המחשבות הטורדניות אודות תבוסתה האפשרית של גרמניה השתלטו על מוחו. הוא החליט להחליף מחשבה טורדנית אחת באחרת. הוא פנה לתיאוריית קונספירציה, לפיה אדם חושד שזממו קשר נגדו והוא מתחיל לאסוף הוכחות לכך באופן שיטתי וכפייתי.
תיאורית הקונספירציה היהודית טופחה על ידי התעמולה הנאצית כחלק מרכזי באידיאולוגיה שלה. הספר 'הפרוטוקולים של זיקני ציון' בו מתוארת השתלטות יהודית על העולם היה אבן היסוד בתעמולה זאת. גרינג, שהיה כל יכול בגרמניה הנאצית, יכל לכלול במסגרת תיאורית הקונספירציה הזאת גם יחד עם הדעה כי היהודים שעוד נותרו בגרמניה, וביניהם אלה ששרתו במיניסטריון האוויריה שהיה תחת פיקוחו, תרמו להידרדרות מצבה הצבאי.
השורות הבאות חרצו את גורלו של העם היהודי. האדם שכתב אותן ראוי לדיראון עולם:
פקודה מהרמן גרינג לאלוף משנה ריינהארד היידריך
בהמשך למשימה שהוטלה עליך בצו מתאריך 24 לינואר 1939, לפתור את הבעיה היהודית באמצעות הגירה ופינוי, בדרך הטובה ביותר על פי המצב הקיים, אני ממנה אותך בזאת להתחיל בהכנות הארגוניות, הכספיות והאחרות הדרושות לפתרון כולל של השאלה היהודית, בכל השטחים באירופה תחת הכיבוש הגרמני. במקומות בהם סמכות גופים אחרים נוגעת בעניין, עליהם לשתף פעולה. עליך להגיש לי מוקדם ככל האפשר תוכנית פעולה אודות האמצעים הארגוניים, הכספיים והאחרים, ההכרחיים לביצוע הפתרון הרצוי של השאלה היהודית.
הרמן גרינג
ברלין, 31 ליולי 1941
המסמך, שהיה מודפס על נייר מכתבים תכול, התגלה בין ערימות המסמכים שהובאו ממשרדו של גרינג בעת ההכנות למשפטי נירנברג, ותורגם על ידי מתורגמן של ארה''ב.
גם אם המסמך נכתב במידה מסוימת לצרכי תעמולה אישית, גרינג היה מודע היטב להשלכותיו, שכן חודשים אחדים קודם הוא חתם, בתוקף תפקידו כאחראי על נושא היהודים, על הפקודה שאסרה על הגירת היהודים מהרייך. מכייוון שמזרח אירופה היתה באותה עת שדה קרב שלא ניתן היה לפנות אליו אזרחים, המשמעות ההגיונית שנבעה לפיכך מהביטוי 'פינוי' היתה אחת - חיסול. היידיריך מינף היגיון זה לעבר המסקנה הבלתי נמנעת בישיבת ואנזה בינואר 1942 וזאת לצרכי קידומו שלו, מתוך יוהרה ובטחון עצמי לאחר ההתקפה המוצלחת של היפנים בפרל הרבור.
המקרא וחז"ל זקפו את חורבן שני בתי המקדש לחובתו של עם ישראל, ולשיטתם תשעה באב מסמל את חורבנו הלאומי בעקבות ריקבון מוסרי. בית ראשון נחרב מחמת שלוש העבירות החמורות: רצח, גילוי עריות ועבודה זרה. בית שני נחרב מחמת שנאת חינם. בשני המקרים המנגנון השלטוני הושחת. השופטים רדפו שוחד ושלמונים, השרים היו סוררים חברי גנבים ומושחתים, והכוהנים וחכמי העם עבדו עבודה זרה בבית המקדש עצמו. ההנהגה המדינית סמכה על משענת קנה רצוץ וכרתה בריתות עם מדינות מתפוררות.
האם כזה היה גם המצב ערב חורבן יהדות אירופה?
יהדות אירופה הייתה מורכבת ברובה מאנשים תמימים וישרי-דרך, בעלי נטיות דתיות ופוליטיות מגוונות. עם זאת במהלך המלחמה חלה, כתוצאה מהמצוקה הקשה, שחיקה מוסרית שבאה לידי ביטוי בתופעת היודנראט. חלק מחברי היודנראט היו בעלי עבר פלילי. האחרים היו אנשים מכובדים, שהצטרפו אליו בפקודת הגרמנים. רובם ככולם הפכו לבעלי מוסר ירוד ודאגו רק לעצמם. הם שיתפו פעולה עם הנאצים באכיפת הפיתרון הסופי ובנוסף קיבלו שוחד, גנבו ומעלו.
מה ניתן ללמוד מתשעה באב על עתיד מדינת ישראל?
בחודשים תמוז ואב חלה ירידה חזקה באנרגיות הרוחניות אצל העם היהודי, לאחר השיא שחל בחג השבועות בחודש סיוון, ובו זוכה כל העם להארה וחיוניות מיוחדים. זאת גם תקופת הקיץ המיועדת לחופשה הגדולה.
הגויים יודעים זאת, ומחשבים את צעדיהם בהתאם. הם מכוונים לפגוע בתשעה באב, או בסמיכות אליו, במהלומה הקשה והכואבת ביותר. הם פועלים לאחר תהליך ממושך של בניית כוחות, באופן שנידמה כי אין קשר מודע בין מעשיהם לבין התאריך הנורא.
מהן הסיבות לכך שהשואה אינה מוזכרת במדינת ישראל באמצעי התקשורת בתשעה באב?
מחד, יתכן ופרנסי המדינה חששו להסמיך אירועים היסטוריים קדומים לפצע טרי וכואב.
מאידך, יתכן והדבר נובע מחוסר בקיאות מספקת, שכחה והיעדר תשומת לב.
סיבה שלישית אפשרית היא החשיבות המועטת המוקדשת לזכר השואה בחוגים מסוימים ביחס לכלל מורשת ישראל.
יש צורך להעלות לתודעה הציבורית את הקשר הכרונולוגי הכואב, בעוצמה רבה וברגישות הראויה, כדי לא לפגוע ביום תענית זה בזיכרון העם היהודי.
מן הראוי להפוך את יום תשעה באב ליום אבל ממלכתי עם שבתון כללי, אשר יוקדש לחשבון נפש אישי במישור הלאומי.
קישורים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה