2.6.2021

שואה ותעופה - חלק א', פרק 1 - גסטון בשלאר וסיפרו ''אויר וחלומות''


כדרך כל מהפכה בתחבורה שקדמה לה, מהגלגל ועד ספינת הקיטור, נתנה התעופה בידי השולטים בה את הכלי לכיבוש העולם. אך בניגוד ליבשה והים שהם ערש הפעילות האנושית, האויר הוא תחום פעולה ומחיה חדש לחלוטין. לאנושות חסר הרקע התרבותי להתייחסות אל המעוף הדמיוני, המרכזי בהתפתחות הנפש, בהקשרו לפעילות התעופה המעשית. השפעת התעופה על הקיום האנושי היא עזה, אך הדיאלקטיקה בין המעוף למטוס היא עמומה והרסנית. הקשר הבעייתי בין המעוף לתעופה בולט מאד על רקע מאמצי הנאצים להפוך לשליטי העולם תוך פיתוח מואץ של התעופה.

הפילוסוף הצרפתי הנודע גסטון בשלאר [1884- 1962], בספרו ''אויר וחלומות'' [1942], מתאר את עולם המושגים הפסיכולוגיים של חווית המעוף. זאת תוך שימוש בכלי חקר הדמיון אותם פיתח, ובעיקר במושג 'הדמיון הדינאמי', מושג רב ערך לכל המעוניין בפיתוח יכולותיו היצירתיות. לדבריו, הדימיון נוצר באמצעות תנועה כלשהי. רצון האדם הוא להשתלב בתנועה, והמחשבה היא חיפוש הדרך כיצד לעשות זאת בפועל. פילוסוף המבקש להבין את האדם, חייב להתרכז בלימוד המשוררים.

בשלאר עמד על התועלות הנובעות לדימיון כתוצאה מהאיחוד עם חומר מסוים. יסוד חומרי הוא מוליך טוב מטבעו, המעניק המשכיות לנפש המדמיינת. עולם התופעות מציע כך שיעורים בהשתנות ובתנועה בראשיתית. חפץ אינו אמיתי, אלא מוליך טוב של מה שהוא אמיתי. לסוף המעשי הנדרש על-ידי האורגניזם עקב הצורך הדחוף בצרכים מידיים, תואם גם סוף שירי שמתקיים בגוף כפוטנציאל.

כל יסוד שהדימיון הגשמי מאמץ בהתלהבות מכין הזדככות מיוחדת, התעלות אופיינית. ההזדככות האוירית היא מהטיפוס הטהור ביותר. היא נישאת הלאה בעזרת הזדככות דיאלקטית קלילה. נראה כאילו היצור המעופף נע אל מעבר לאטמוספירה המדויקת בה הוא עף. תמיד יש מקום להתעלות נוספת, והמוחלט הוא השלב הסופי של תודעת החירות הנוצרת בדרך זאת. התואר המקושר ביותר לשם העצם אויר הוא חופשי! אויר טיבעי הוא אויר חופשי.

התופעות האויריות הן אלה ששלביהן הם הברורים והסדירים ביותר. הן מעניקות לנו קווים מנחים חשובים מאד לתחושות הפסיכולוגיות של: הזדקפות, צמיחה, נסיקה, מעוף, והזדככות. תחושות אלה הן עקרונות היסוד של פסיכולוגיה שניתן לקרוא לה: פסיכולוגית המעוף.

בלב ליבה של כל תופעה נפשית נמצאת תחושת אנכיות אמיתית. אנכיות זאת אינה מליצה ריקה מתוכן. היא עיקרון של סדר, סקאלה שלאורכה יכול האדם לחוות את הדרגות השונות של רגשותיו. חיי הנפש, כל הרגשות העדינים והסמויים, התקוות והפחדים, כוחות המוסר המעורבים בעתידנו, הם בעלי דיפרנציאל אנכי, במלוא המשמעות הגיאומטרית של המילה. בולטים במיוחד הם הדימויים והמחשבות הכרוכים בערכי היסוד של הנפש: חופש, עליצות, קלילות.

העילוי, העומק, השקיעה, הנפילה וכדומה, הן מטאפורות אקסיומתיות פאר אקסלנס. מאומה אינו מסביר אותן והן מסבירות הכול. בלשון פשוטה יותר, אם האדם מעוניין לחיות אותן, להרגיש אותן, ומעל לכל להשוותן למציאות חייו, הוא מבין כי הן בעלי איכות ראשונית והן טבעיות יותר מכול. בלתי אפשרי לבטא ערכים מוסריים בלי התייחסות לציר האנכי. כל עצב מעיצבי הגוף משדר אנכיות. האויר הדימיוני הוא הורמון גדילה נפשי עבור האדם.

מכיוון שהדימיון האוירי משליך על הישות כולה, הרי שלאחר שהגענו בעזרת האויר כה רחוק וגבוה, ודאי שנמצא עצמנו במצב של דימיון פתוח. דימויי חירות מציגים בעיה אם שלביהם השונים לא נוסו אחד לאחד, ואותו קושי עולה עם אמיתות הנימסרות עם האויר החופשי, או התנועה האוירית המשחררת. באויר האינסופי מימדים נמחקים, ואנו מגיעים למגע עם חומר חסר מימד הנותן לנו תחושת הזדככות פנימית מוחלטת.

לאחר שהגענו בעזרת האוויר כה רחוק וגבוה, הנפש נישאת הלאה בחוסר שליטה. להוטים לנסות את מציאות האויר העליון, הדימיון בשלמותו יכפיל כל רושם על ידי הוספה של דימוי חדש אליו. בשינוי צורה זה, הדימיון מבטא את אחד מפרחיו הדו משמעיים, המטשטשים את צבעי הטוב והרע, ומפרים את החוקים היציבים ביותר המושלים בערכי האנושות. התוצאה הסופית של כמיהה זאת עשויה להיות דו-משמעות מוסרית.

הדברים אכן צומחים. אורח האנרגיות, בדמיון ובמציאות, הוא להתקדם יותר מידי. שרעפי הרצון לעוצמה הם לעולם שרעפי הרצון להיות כל יכול. לסופרמן אין יריבים שקולים. הוא נדון, מבלי יכולת חזרה, לקיום מלא גאווה בפנתיאון הגיבורים האגדתיים, למרות שיתכן ולעולם לא יודה בכך, אפילו לעצמו. זאת היגיינה פנימית, מעשית כמעט כמו ההיגיינה החיצונית.

העצמים האוויריים מעשי ידי אדם, ובמיוחד המטוסים, הם בעלי כוח משיכה רב מידי מכדי שניתן יהיה לשלבם בפשטות במדרג הצרכים האנושי. המטוס ניתן בקלות להאנשה, שהיא אחת התופעות הרווחת ביותר בתרבות האנושית. המטוס דומה מאד לאדם הפורש ידיו, או למאזניים מעופפות. הוא דומה לישו הצלוב. התחמשות הנאצים במטוסים הייתה עבורם גם הזדמנות להיראות מוצגים כאנושיים יותר.

דימויים שנדמים חסרי משמעות הם בעלי כל היתרונות לחיי הנפש כאשר מתגלים מקורותיהם באגדה הקדמונית. הפולקלור משתלב היטב בדימויי המעוף. יותר מכך, דימויים גדולים החבויים בתוכו מקבלים לפתע כנפיים, פורחים למשמעויות חדשות, עצומות.

באגדות הגרמניות שנאספו על ידי האחים גרים יש קרבה רבה למפלצתיות הנאצית. אגדות אלה הפכו גורם מאיץ בהתפתחות הלאומיות הגרמנית במאה התשע-עשרה. ברוח התקופה הרומנטית, הגרמנים קלטו אותן כדוגמא אישית. כתוצאה מכך הם התמסרו גם למשטר הנאצי, במסגרת קשר שתיקה אשר אפף את החברה הגרמנית.



אין תגובות: