נופי ההרים הגבוהים הם, משחר האנושות, מקורם של הדתי, המיסטי, הסימבולי, והנועז, שמגולמים במימד האנכי. משה רבנו קיבל את התורה על הר סיני, ובית המקדש נבנה בהר המוריה בירושלים, בירת מדינת ישראל. גם הקולנוע עסק בנושא, ולדוגמא סרטו של סטיבן ספילברג ''מפגשים מהסוג השלישי'' (1977), שתוכנו הוא מפגש חיובי עם חוצנים תבוניים בראש הר נישא ובודד. סדרת ''מלחמת הכוכבים'' נוצרה ברוח זאת: היא עוסקת בכוח על טבעי, שמכונה בפשטות ''הכוח'', המופעל בזירת חלליות הטסות בין כוכבים בגלקסיה רחוקה.
המעוף הרוחני הוא סמל מרכזי של רוח האדם וחירותו. המימד האוירי מספק קווים מנחים כלליים וחשובים לנסיקה, צמיחה, והזדככות. קווים מנחים אלה חייבים להיחשב כעקרונות יסוד בפסיכולוגיה שאפשר לכנות ''פסיכולוגית הנסיקה''. הצמד הבינארי ''דדאלוס ואיקארוס'' הוא אחד המיתוסים החשובים ביותר בקנון הספרות המערבית. אינספור ספרי ילדים ונוער, מפיטר פן ועד הברון מינכהאוזן, משתמשים כולם בחווית המעוף לצורך יצירת יצירות הספרות הקסומות ביותר שאנו מכירים. ספר רב מכר בשנות ה-1970 היה הספר ''ג'ונתן ליוינגסטון השחף'', שתיאר את מסע החניכה שעובר שחף קטן ואמיץ, השואף להיפרד מהלהקה שכובלת את רוחו, ולעוף באופן עצמאי למחוזות חדשים.
המטוס הוא אמצעי תחבורה שמאפשר תנועה פיזית של אנשים וסחורות ממקום למקום, תוך התגברות על כל המכשולים הפיזיים. הוא יצר שינוי מוחלט במאזן הכוחות בין העמים. קיים קשר כרונולוגי בין ההתפתחויות בתחום זה לבין האירועים ההיסטוריים החשובים בעידן המודרני: הכדור הפורח, שהומצא בשנת 1783, אומץ מיד בהתלהבות על ידי הציבור כסימלה הנאצל של ההשכלה וההארה, יצר מהפכה בתחומים רבים, והמהפכה הצרפתית התרחשה 6 שנים לאחר המצאתו. מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914, כעשר שנים אחרי הטיסה הראשונה בשנת 1903. מלחמת העולם השנייה החלה בשנת 1939, בעידן ''תור הזהב של התעופה'', כתוצאה מ''מדיניות התעופה'' של היטלר. חלוצי התעופה היו אייקונים של הרוח והחופש האנושיים ברחבי תבל. ככל שהתבררה חשיבותה הבטחונית והמעשית של התעופה, היא הפכה להיות במרכז ההתעניינות והעשייה הלאומיים.
חשיבות התעופה בתרבות הפופולרית היא רבה. הספר ''אויר וחלומות'' מתאר את הסינתזה האלכימית שבין התעופה המעשית לחווית המעוף הנפשית בהשראת ספרי סנט אקזופרי. הספר ''התשוקה לכנפיים: התעופה והדמיון בתרבות המערב'' מראה כי המצאת המטוס הייתה הן הגשמת פנטזיה אנושית עתיקה, שלכדה את דמיונם של אנשי הרוח, ועזרה לעצב דימוי חדש של העולם. על פי הספר ''דיקטטורה של האויר: תרבות התעופה וגורלה של רוסיה המודרנית'', חווית המקור שנוצרה בקרב אזרחי רוסיה בתחילת עידן זה היתה חוויה דתית-לאומית, והמטוס הפך לסמל הקידמה שכיסה על מחדלים בתחומים אחרים. חלוצי הטיסה הפכו לגיבורי העל של תקופתם בתרבות הפופולרית. בסוף המאה ה-19 הפך חלוץ הדאיה אוטו ליליינטאל לגיבור תרבות, באמצעות תצלומי הטיסות שלו הרבים בדאונים, שהופיעו בעיתונות המודפסת. ספינת האויר, שהומצאה ע''י הגראף צפלין באותה התקופה, הפכה לאחד האייקונים הידועים ביותר בתרבות הפופולרית, שתרם רבות גם לקידום הצילום מהאויר.
התעופה והקולנוע צמחו יחד במהלך המאה העשרים, מינקות, דרך התבגרות מהירה, לבשלות. בעוד השחקנים והמנהלים של אולפני הוליווד למדו את האמנות של יצירת סרטים, תעשיית המטוסים והטייסים למדו כיצד לכבוש את השמים. בשלום ובמלחמה, בשגשוג ובשפל, התעופה והקולנוע הפכו לחלק מהתרבות. הקשר היה סימביוטי. בעוד סרטי מטוסים עזרו למכור כרטיסים לקופות, הסרטים סייעו לקידום התעופה. מעריצי הקולנוע וחובבי התעופה מצאו קשר משותף בז'אנר קולנועי מרתק. הסרטים סיפרו את סיפור התעופה, ממטוסי הבוכנה הראשונים, דרך מטוסי הסילון, ועד לחלליות.
''תור הזהב של התעופה'' ו''תור הזהב של הקולנוע'', הם שני כינויים אשר נוצרו בנפרד, לתקופה זהה, בין שתי מלחמות העולם במאה העשרים. הקולנוע חיזק את תדמית התעופה, ויוצרי סרטים גייסו את דעת הקהל לטובת התעופה. התעופה והקולנוע התפתחו באותה מהירות ודרמטיות, ושניהם התבססו במהרה כצורה המרגשת והפופולרית ביותר של פנאי ופעילות, ובתוך כך הפכו לערוץ יעיל להפליא להפצת רעיונות, עמדות ואיכויות שהחברה ראויה לשמור.
התעופה והקולנוע התפתחו במגע קרוב, טכני, אישי וציבורי, על ידי אנשי דומים באופיים. אחת התוצאות של החיבור המלהיב הזה היתה תאונות טיסה קטלניות רבות בעת צילומי פעלולי תעופה. החיבור האנושי תרם מאד על עיצוב דמות ''טייס הקרב האבירי'' בקולנוע. בדרך זאת, של פרשנות אישית, החיבור תרם גם לעיצוב דעת הקהל לגבי ארועים משמעותיים, ובפרט לגבי מלחמת העולם הראשונה, שהונצחה מנקודת מבטם של טייסי הקרב לשעבר שעברו לתעשיית הסרטים.
הסרט העלילתי הראשון, ''הטיסה לירח'' (1902) של מילייה, היה תעופתי בדיוני, וגיבוריו ניתנים להגדרה כ''גיבורי על'' דמיוניים. הטיסה הראשונה במטוס, של האחים רייט, התרחשה בשנת 1903, והאחים הפכו לגיבורי תרבות. יומני החדשות הקולנועיים תרמו לכך. חלוצי התעופה הפכו בהם לבעלי הילה של גיבורי על, אשר ביצעו טיסות אפיות. הדבר קיבל ביטוי נרחב גם בקולנוע העלילתי, שהתפתח במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסרט הראשון שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר היה סרט התעופה האילם ''כנפיים'' (1927), עם פס הקול המוזיקלי הדרמטי.
הזהות התרבותית, האישית, הלאומית והבינלאומית, התחזקה מאד, באמצעות התפתחות התעופה והקולנוע, בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, ולמעשה כל המדינות המודרניות בתבל. המאמר ''זוגות מהירים: טכנולוגיה, מגדר ומודרניות בבריטניה ובגרמניה במהלך שנות השלושים'', סוקר תופעה זאת. לסרטי ויומני הקולנוע בין שתי המלחמות היתה פופולריות רבה. הקשר בהם בין החיזיון האוירי לחיזיון הקולנועי הלהיב את ההמונים, והביא ליצירת תופעת הידוענים, ובראשם צ'רלס לינדברג, אשר הצית את דמיון ההמונים בתקופתו. הוא הוכתר כ''גיבור הכל אמריקני'', חלוץ ופורץ גבולות. למרות רצונו להציג את הטיסה כהישג טכני, שנוצר על ידי גורמים רבים. ההמון חגג את השילוב בין היחיד למכונה, בלי לתת את הדעת לקונפליקט שעלול להיווצר ביניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה