נופי קולנוע פנורמיים הם חלק חשוב מסרט הקולנוע. הם יכולים לשמש כדי ליצור תחושה של יופי, רוחב, עומק, הוד וקסם. "2001: אודיסיאה בחלל" [1968], וסרטי מדע בידיוני רבים נוספים העוסקים בטיסה בחלל, משלבים נופים פנורמיים של כדור הארץ, כפי שנראה מהחלל, נופים המשמשים כדי ליצור תחושה של קנה מידה עצום, וגם כדי להדגיש את קטנותו של האדם בתוך היקום.
הסרט "2001: אודיסיאה בחלל" - כדור הארץ נראה מרחוק במבט פנורמי
המבט האוירי הוא כלי קולנועי רב עוצמה, המאפשר לבמאים ליצור מגוון רחב של אפקטים ויזואליים וסיפוריים. הוא יכול לשמש ליצירת תחושה של מרחב, עומק, תנועה ודרמה.
למשל, צילום אוירי יכול להדגיש את גודלו ועוצמתו של נוף טבעי, לחשוף את הפערים החברתיים בתוך עיר גדולה, או ליצור תחושה של איום וסכנה בסצנת מרדף.
באמצעות המבט האוירי, במאים יכולים לתמרן את תפיסת הפרספקטיבה של הצופים. הם יכולים לשחק עם גודל יחסי, זוויות צילום ועומק שדה כדי ליצור אשליות אופטיות ולעורר רגשות מסוימים.
למשל, צילום אוירי של דמות קטנה הולכת לבדה במדבר יכול ליצור תחושה של בדידות וחוסר אונים, בעוד שצילום אוירי של קהל עצום בהפגנה יכול ליצור תחושה של עוצמה וסולידריות.
המבט האוירי יכול לשמש גם ככלי נראטיבי חשוב. הוא יכול לשמש כדי להציג את העלילה מנקודת מבט רחבה יותר, לחשוף מידע חשוב שאינו נגיש לדמויות, או ליצור אפקטים דרמטיים של הפתעה וגילוי.
למשל, בסרט "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, המבט האוירי משמש כדי לחשוף את מיקומו המבודד של המלון ואת הסכנה האורבת לגיבורה.
המבט האוירי נפוץ במיוחד בז'אנרים קולנועיים מסוימים, כמו סרטי מלחמה, מערבונים וסרטי מדע בדיוני. הוא מאפשר לבמאים ליצור סצנות מרהיבות ועוצרות נשימה, ולהעביר את הצופים לעולמות דמיוניים. למשל, בסרטי "מלחמת הכוכבים", המבט האוירי משמש ליצירת קרבות חלל מרשימים ומלאי אקשן.
התפתחות הטכנולוגיה הקולנועית, ובמיוחד המצאת הרחפן והמצלמה הדיגיטלית, הרחיבה את האפשרויות היצירתיות של המבט האוירי בקולנוע. כיום, במאים יכולים ליצור צילומים אויריים מורכבים ומתוחכמים יותר מאי פעם.
המבט האוירי המודרני הוא תוצאה של שני תהליכים טכנולוגיים: אוטומציה של דרכי הראייה והרחבת טווח הראייה האנושית. האוטומציה של דרכי הראייה החלה עם המצאת המצלמה באמצע המאה ה-19. המצלמה אפשרה לאנשים לצלם תמונות של העולם מנקודת מבט חדשה, של צופה בלתי מעורב. הרחבת טווח הראייה האנושית החלה עם המצאת הכדור הפורח בשלהי המאה ה-18. הכדור הפורח אפשר לאנשים לראות את העולם מנקודת מבט גבוהה יותר, המעניקה תובנה חדשה על המרחב. המבט האוירי בקולנוע הוא שילוב של שני התהליכים הללו. לכך יש להוסיף כי המצלמה הקולנועית הממוקמת גבוה מאפשרת ליצור תמונות קולנועיות של העולם מנקודת מבט גבוהה.
ההיסטוריה של המבט האוירי בקולנוע מתחלקת לשלושה שלבים:
שלב הניסוי [1898–1914]: בשלב זה, במאים קולנועיים התנסו בטכניקות שונות של צילום אוירי. הם השתמשו בכדורים פורחים, ספינות אויר ומטוסים, כדי לצלם את העולם מנקודות מבט חדשות ומפתיעות.
שלב ההתפתחות [1914–1939]: בשלב זה, טכניקות הצילום האוירי הפכו למפותחות יותר. במאים קולנועיים השתמשו בטכניקות אלו כדי ליצור אפקטים מיוחדים ולספר סיפורים חדשים.
שלב ההתמקדות הקולנועית [1939–היום]: המבט האוירי הפך לחלק אינטגרלי מהקולנוע. הוא משמש במגוון רחב של סרטים, החל מסרטי תעודה וכלה בסרטי קולנוע.
המבט האוירי בקולנוע הוא יותר מסתם עניין של חזון. הוא גם עניין של סנסציה. תחושת המעוף היא מרכזית במבט האוירי, כמו גם ההנאה הנחווית מהתבוננות בכדור הארץ מנקודת מבט יוצאת דופן. ההנאה המסוימת של המבט הקולנועי, בכל הנוגע למבט האוירי, טמונה בתנודה בין תפיסה חזותית סטאטית לתפיסה תנועתית.
הקולנוע הופיע בתקופה שבה הייתה התמקדות רבה בכיבוש השמים ובשחרור המבט האנושי מהמגבלות הפיזיות שלו. כבר ב-1898, האחים לומייר צילמו סרט קצר מכדור פורח קשור לקרקע. הסרט צולם מנקודת מבט אנכית, מה שאפשר לצופה לראות את הנוף בצורה שונה מאוד מזו שהוא רואה בדרך כלל. הסרט מציג תנועה הן בתוך גונדולת הנשיאה והן מחוצה לה. התנועה בתוך הגונדולה נוצרת על ידי הנוסעים, והתנועה מחוצה לה נוצרת על ידי האנשים והרכבים שנעים על הקרקע. הסרט ממחיש גם את האופן שבו נראה החלל מנקודת מבט אנכית. קו האופק נעלם, והעולם נראה כשטוח יותר ומסודר יותר. הסרט חושף, אולי לראשונה, את הממדים התנועתיים והקבועים הממשיים של החוויה האווירית במרחב.
הקולנוע, בזכות חופש האפשרויות והניידות חסרי התקדים שלו, הפך לדרך המקובלת להעברת החוויה האוירית, יחד עם חוסר היציבות של נקודת המבט הנלווית לכך. האנכיות של נקודת המבט היא במקור סוג מוזר של אפקט חזותי, מעין מיזוג ייחודי של ראייה מאקרוסקופית והתבוננות מיקרוסקופית. התבוננות בעולם מלמעלה מאפשרת הרחבה חסרת תקדים של שדה הראייה, אך היא גם גורמת לעולם להיראות קטן יותר ומרוחק יותר. הקולנוע הקדום שמר על שילוב בין ה"אני רואה" עם ה"אני עף". התחום היה רחוק מלהיות מוגבל לייצוג קולנועי, והיה קשור לשאלה הרחבה יותר של תרבות חזותית.
התפתחות הצילום האוירי בקולנוע עד 1914 הובילה למצגות מרהיבות ומשמעותיות ביותר. כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, צלמים אחדים החלו לצייד ספינות אויר, ולאחר מכן מטוסים, במצלמות קולנוע, כדי לחקור את התחושה של טיסה חופשית במרחב. מאמר משנת 1911 מספר על צילומי טיול אוירי בצרפת החקלאית, על סיפון מטוסים שונים. הצילומים שהוצגו היו טובים מאוד מבחינת מרכיבי איכות הצילום שלהם, כמו הבהירות והחדות. הם היו טובים מבחינת האיכות התיעודית שלהם, למטרות תצפית, טופוגרפיה, וסיור. מאמר שני, משנת 1912, מתמקד בנושאים טכניים של צילום אוירי. אחד הקשיים העיקריים בצילום אוירי הוא הצורך להשתמש במצלמה בעלת זווית רחבה כדי לתפוס את כל התמונה. חשוב להשתמש במצלמה בעלת מהירות תריס מהירה, כדי למנוע טשטוש כתוצאה מתנועות המטוס. בעשורים הראשונים של המאה ה-20, אמונה כמעט עיוורת באובייקטיביות של שיטות של שכפול ממוכן, כמו צילום וקולנוע, רק הדגישה את הנטייה התכליתית שראתה בדימויים רחבי ידיים שהתקבלו מהאויר את התחליף הטבעי למפות כרטוגרפיות. עם זאת, התמונות הללו התבררו לעתים קרובות כפחות "קריאות" ממפה קונבנציונלית. לדוגמה, כאשר בוחנים מבנים גדולים ממבט אנכי לחלוטין, אי אפשר לזהות אותם, כי הם מופיעים כצורות גאומטריות דו מימדיות.
ב-1918, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, החלו סרטים אויריים להופיע באופן נרחב יותר בקולנוע. אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בתחום זה היה סדרת הסרטונים "בספינת אויר מעל שדות הקרב", שהופקה על ידי הקולנוע הצבאי הצרפתי. הסדרה, שצולמה בין 1918 ל-1919, מתעדת את ההרס שנגרם בצרפת במהלך המלחמה. הסרטון הראשון בסדרה מתאר את המסע של ספינת אויר מעל צרפת, החל בפריז וכלה באזורי החזית. הסרטון השני מתאר את שדות הקרב של הסום, ואילו הסרטון השלישי מתאר את שדות הקרב של איפר. הסרטון הרביעי והאחרון מתאר את תהליך השיקום של צרפת לאחר המלחמה. הסרטונים בסדרה עושים שימוש בנקודת מבט אוירית כדי להציג את ההרס שנגרם בצרפת בצורה דרמטית. הצילומים מראים את הבתים ההרוסים, הכנסיות החרבות והשדות המוזנחים. הם גם מציגים את הגופות של החיילים שנהרגו בקרבות. הסרטונים היוו מסמך היסטורי חשוב, והם שימשו גם למטרות תעמולה. הם הדגישו את גודל ההרס שנגרם במלחמה, וכן את הצורך בשיקום המדינה. הסרטונים בסדרה צולמו באמצעות מצלמות קולנוע מיוחדות שפותחו עבור צילום אוירי. המצלמות היו בעלות זווית רחבה, ומהירות תריס גבוהה. הצילומים בסדרה היו מאתגרים מבחינה טכנית. ספינת האויר הייתה מוגבלת בתנועותיה, והצלמים נאלצו להתמודד עם רוחות חזקות ועם תנודות שלה.
"בספינת אוויר מעל שדות הקרב" (1918-19)
סדרת הסרטונים הזאת הייתה בעלת השפעה משמעותית על התפתחות הצילום האוירי בקולנוע. הם הראו את הפוטנציאל של הצילום האוירי ליצור תמונות דרמטיות ומדויקות של אירועים היסטוריים. הם גם השפיעו על התפתחות הצילום האוירי למטרות תעמולה. הם הדגימו כיצד ניתן להשתמש בצילום אוירי כדי להציג את המציאות בצורה דרמטית ומניפולטיבית. מבחינה קולנועית ספציפית, סרטונים אלה מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות הצילום האוירי בקולנוע. הם היו הראשונים שעשה שימוש נרחב בצילומי מעקב אוירי. צילומי המעקב האוירי בהם ייחודיים בכך שהם מצליחים ליצור תחושה של תנועה חופשית ומלאת אנרגיה. הצילומים חולפים על פני שטחים נרחבים, תוך שהם מדגישים את הנזק שנגרם למרחב. השימוש בצילומי מעקב אוירי איפשר למצלמה ליצור תחושה של אינטימיות עם הצופה. הצופה מרגיש כאילו הוא טס יחד עם ספינת האויר, ומתבונן בהרס ממעוף הציפור. הסרטונים גם היו מקור לפנטזיה. הצילום האוירי מאפשר לצופה לראות את העולם מנקודת מבט חדשה. הצופה יכול לראות את העולם כפי שהוא אינו רואה אותו בדרך כלל, מנקודת מבט שמעל ומעבר לעולם האנושי. הסרטונים המחישו את הפוטנציאל של הצילום האוירי ליצור תחושה של חופש ושל התעלות. הצילומים אפשרו לצופה להרגיש כאילו הוא יכול לעוף מעל העולם, ולראות אותו ממעוף הציפור. סרטוני "בספינת אויר מעל שדות הקרב" השפיעו רבות גם על הקולנוע האוונגרדי. האוונגרדיסטים ראו בסרטונים אלה את הפוטנציאל של הצילום האוירי ליצור צורות חדשות של אמנות קולנועית. האוונגרדיסטים השתמשו בצילומי מעקב אוירי כדי ליצור תחושה של תנועה חופשית ומלאת אנרגיה. הם גם השתמשו בצילומי מעקב אוירי כדי ליצור תחושה של אינטימיות עם הצופה.
ההתמקדות הקולנועית הצילום האוירי התמסדה בשנות ה-1920, בפרט באמצעות ה''עיר'' כנושא מרכזי. יוצרי קולנוע רבים ראו בעיר מקום מאתגר וחדשני לצילום, וסרטונים אויריים איפשרו להם לראות את העיר מזווית חדשה.
דוגמאות בולטות לשימוש בצילום אוירי בקולנוע של התקופה כוללות את הסרטים הבאים:
"ברלין: סימפוניה של עיר גדולה" [1927], הוא סרט של וולטר רוטמן, המשתמש במראות אויריים כדי להציג את העיר הגרמנית מזווית חדשה, וכולל נקודת מבט אוונגרדית.
''גורדי השחקים'' [1929] הוא סרטון יומן חדשות קולנועי, מאת חברת ''גומונט'', המציג צילום אוירי של גורדי השחקים בשיקגו.
''לטוס מעל ניו יורק'' [1932] ו''מתחת לשלג'' [1934] הם שני סרטוני אקטואליה נוספים, מאת חברת ''פאת'ה'', המציגים צילומים אוירי של ניו יורק.
"לטוס מעל ניו יורק" (1932)
