היא למדה אצל קרל גוסטב יונג, שעימו היו לה קשרים רומנטיים.
סבינה נולדה למשפחה של רופאים יהודיים מרוסטוב.
סבינה נולדה למשפחה של רופאים יהודיים מרוסטוב.
אימה היתה רופאת שיניים וגם אביה היה רופא.
אחד מאחיה, יצחק שפילריין, היה פסיכולוג סובייטי, חלוץ בתחום הרפואה התעסוקתית.
סבינה היתה נשואה לפאבל שפטל, רופא רוסי ממוצא יהודי.
היו להם שתי בנות: רנטה, שנולדה ב-1912, ואווה, שנולדה ב-1924.
במהלך אישפוזה היא יצרה קשר ריגשי עמוק עם יונג, שמאוחר יותר הפך ליועץ הדוקטורט שלה.
בעלה של סבינה, פאבל, חוסל בימי הטרור הגדול של סטאלין, וכך גם אחיה יצחק.
לפני שהתחילה בלימודי הרפואה בציריך, אושפזה שפילריין באוגוסט 1904 בבית חולים לחולי נפש סמוך לציריך, שבו עבד באותה תקופה קרל גוסטב יונג, ושהתה שם עד ליוני 1905.
המחלה הנפשית ממנה סבלה היתה כדלקמן: היא לא הייתה מסוגלת לשבת לאכול ארוחה משפחתית מבלי שיתקפו אותה מחשבות על עשיית צרכים. כשנזפו בה, הייתה מגיבה בהיסטריה של התקפי לעג, גועל נפש, ודחפים מיניים מעוותים.
במהלך אישפוזה היא יצרה קשר ריגשי עמוק עם יונג, שמאוחר יותר הפך ליועץ הדוקטורט שלה.
ההיסטוריון והפסיכואנליסט פטר לאונברג טוען כי כי היו אלה קשרים מיניים, תוך הפרת האתיקה הרפואית, וכי ''הדבר פגע במעמדו בבית החולים והוביל לקרע בינו לבין בלאולר ולעזיבתו את אוניברסיטת ציריך''.
שפילריין סיימה את לימודיה ב-1911, עם דוקטורט אודות מקרה סכיזופרניה, ונבחרה מאוחר יותר כחברה באגודה הוינאית לפסיכואנליזה.
שפילריין סיימה את לימודיה ב-1911, עם דוקטורט אודות מקרה סכיזופרניה, ונבחרה מאוחר יותר כחברה באגודה הוינאית לפסיכואנליזה.
היא המשיכה עם יונג עד 1912 ולאחר מכן פגשה את זיגמונד פרויד בוינה.
ב-1923 חזרה שפילריין לברית המועצות יחד עם ורה שמידט והקימה גן-ילדים במוסקבה, שכונה 'גן הילדים הלבן' על ידי הילדים [כל הקירות והרהיטים היו צבועים בלבן].
ב-1923 חזרה שפילריין לברית המועצות יחד עם ורה שמידט והקימה גן-ילדים במוסקבה, שכונה 'גן הילדים הלבן' על ידי הילדים [כל הקירות והרהיטים היו צבועים בלבן].
המוסד הוקם כדי לחנך ילדים כבני אדם חופשיים מגיל צעיר ככל האפשר.
'גן הילדים הלבן' נסגר שלוש שנים מאוחר יותר על ידי השלטונות אשר טענו, בהאשמת שווא, כי הילדים לומדים בו סטיות מיניות [למעשה, סטאלין שלח ל'גן הילדים הלבן' את בנו ואסילי, תחת שם בדוי].
בעלה של סבינה, פאבל, חוסל בימי הטרור הגדול של סטאלין, וכך גם אחיה יצחק.
סבינה ושתי בנותיה נרצחו כנראה על ידי אחת מיחידות המוות של האס-אס, איינזאצגרופן די, ב-1942 בזמייבסקייה באלקה.
למרות ששפילריין אינה זוכה לרוב ליותר מאשר הערת שוליים בהיסטוריה של התפתחות הפסיכואנליזה, הרעיונות שלה אודות הדחף המיני כמכיל בתוכו בד בבד את דחף ההרס ואת דחף ההישתנות, שהוצגו בפני האגודה ב-1912, הקדימו למעשה את התיאוריות של פרויד אודות 'משאלת המוות' ושל יונג אודות ה'טרנספורמציה' [בטלהיים 1983]. אם אכן כך הדבר, היא מקור ההשראה לרעיונות החשובים ביותר שלהם.
מכתביה של שפילריין, יומניה, והמסמכים הרפואיים שלה יצאו לאור, וכך גם התכתבויותיה עם יונג ופרויד.
סרט דוקומנטרי 'שמי הוא סבינה שפילריין', נוצר בשנת 2002 על ידי יוצרת הסרטים השבדית ממוצא הונגרי אליזבט מרטון.
סרט עלילתי אודותיה, 'שומרת הנשמה', שבוים על ידי רוברטו פאנזה, עם אמיליה פוקס בתפקיד שפילריין ואיאן גלאן בתפקיד יונג, יצא לאקרנים ב-2002.
דמותה של שפילריין מככבת באופן קבוע בשני מחזות בריטיים עכשוויים: 'סבינה' [1998], פרי עטו של סנוו ווילסון, ו'ריפוי בדיבור' [2003] פרי עטו של כריסטופר האמפטון.
למרות ששפילריין אינה זוכה לרוב ליותר מאשר הערת שוליים בהיסטוריה של התפתחות הפסיכואנליזה, הרעיונות שלה אודות הדחף המיני כמכיל בתוכו בד בבד את דחף ההרס ואת דחף ההישתנות, שהוצגו בפני האגודה ב-1912, הקדימו למעשה את התיאוריות של פרויד אודות 'משאלת המוות' ושל יונג אודות ה'טרנספורמציה' [בטלהיים 1983]. אם אכן כך הדבר, היא מקור ההשראה לרעיונות החשובים ביותר שלהם.
מכתביה של שפילריין, יומניה, והמסמכים הרפואיים שלה יצאו לאור, וכך גם התכתבויותיה עם יונג ופרויד.
סרט דוקומנטרי 'שמי הוא סבינה שפילריין', נוצר בשנת 2002 על ידי יוצרת הסרטים השבדית ממוצא הונגרי אליזבט מרטון.
סרט עלילתי אודותיה, 'שומרת הנשמה', שבוים על ידי רוברטו פאנזה, עם אמיליה פוקס בתפקיד שפילריין ואיאן גלאן בתפקיד יונג, יצא לאקרנים ב-2002.
דמותה של שפילריין מככבת באופן קבוע בשני מחזות בריטיים עכשוויים: 'סבינה' [1998], פרי עטו של סנוו ווילסון, ו'ריפוי בדיבור' [2003] פרי עטו של כריסטופר האמפטון.
לשני המחזות קדמה ההפקה באוף ברודווי של 'סבינה' [1996], פרי עטו של וילי הולצמן.
האמפטון עיבד את מחזהו לסרט עלילתי בשם 'שיטה מסוכנת' [2010], שהופק עלידי ג'רמי תומאס ובויים על ידי דיוויד קרוננברג.
מקור: ויקיפדיה
לקריאה נוספת: A Most Dangerous Method
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה