לרובנו נראית הכהונה לאורך תקופת בית ראשון ובמרוצת הבית השני כאיזשהו מנגנון שתיפקד בתוך המקדש, התנהל לאורך שנים רבות וחי את חיי שגרתו המשעממים.
ובכן מסתבר שלא כך פני הדברים, ופני הדור כפני הכהונה.
לבוחן ולבודק את תופעת הכהונה, לאורך ההיסטוריה היהודית של ימי הבית הראשון והשני, מתחוור כי המסגרת הזו עברה מהפכים וגלי התפתחות מאוד מעניינים, אותם נסקור בקצרה.
הכהונה, להווי ידוע וברור, אינה אלא המעמד המופקד על העבודה במקדש – הקרבנות, התפילה, האחזקה, התרומות, המינהל, האירגון, בדקי הבית ועוד.
מעמד זה התרכז בירושלים, מני אז שנבנה המקדש בימי המלך שלמה. עד אז תפקדו הכוהנים במרכזים השונים במרחבי כנען כמו דן, גלגל, מצפה, שילה ועוד.
מרגע הקמת המקדש התכוון שלמה למרכז את הפולחן, ליחדו, לאחדו ולהאחידו, כשהוא מנהל את כל המערכת.
מדוע? שלמה היה תוצר של ההוויה הקדומה שהבינה במרוצת הזמן מדוע חשוב, רם ונישא תפקידו ומעמדו של הכוהן. ומדוע? מכיוון שהדת, ומימושה החוויתי-טקסי-חברתי בדמות הפולחן, היתה אולי הכוח המוביל בעולם הקדום.
הדת ואמונותיה באו לענות על שאלות קיומיות בראש ובראשונה, כגון עניין הלידה מזה והמוות מזה, מדוע חולים אלה ובריאים אלה, מדוע נחתה שנת בצורת, מדובר ירד מבול, ועוד כעין זה.
בכל חברה אנושית, קטנה כגדולה, תפסו טרמפ על הענין הזה דמויות מניפוליטיביות, יוזמתיות ומתוחכמות וחלקן הזויות וסחופות באאופוריה עצמית מועצמת. הם הציגו עצמם כבעלי קשר ישיר עם העולם שמעבר, עם האלים, עם הכוחות המשפיעים, ודרשו תמורת זאת, איך לא, תשלום – במעמד, בכוח הנהגתי, ובוודאי שבהזנה קיומית.
כך נוצרה בהדרגה מערכת משומנת, סבוכה מזה או אישית-מיליטנטית מזה, והחזיקה בידה את המפתח אל האושר ואל העושר. מערכת זו נוצלה על ידי כוחות הנהגה חזקים יותר כמו בתי מלוכה או חונטות צבאיות ובעזרתה הפגינה שליטה על סביבתם. מערכת זו בתולדות עם ישראל נקראה בשם כהונה וזו התמקדה סביב מרכז פולחני – המקדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה