אוסוולד ספנגלר [1880-1936] היה פרופסור גרמני לשפות קלאסיות, היסטוריה, ומדעי המדינה. ספרו רב ההיקף והמפורסם הוא ''שקיעת המערב'', שהתפרסם בשנים 1918-1921. הוא מפתח בספר את הרעיון כי כל תרבות עצמאית עוברת מחזוריות של צמיחה ושקיעה, הדומים למחזור חיי האדם. זאת בניגוד לאמונה הרווחת, על פיה מתרחשת התפתחות חיובית מתמדת של הציביליזציות, על בסיס תפישת הנצח המוסרי.
ניתוח החברה המערבית תופש מקום מרכזי בספר. זאת החברה בה חי ספנגלר וכל הספר ממוקד למעשה בה. החברה המערבית נולדה ביערות של מרכז אירופה לפני כאלף שנה. היא הגיע לשיאה בין המאות ה-15 ל-18, בין עידן הרנסאנס לעידן ההשכלה. כעת, בתחילת המאה העשרים, היא התנוונה ובשלבי דעיכה אחרונים, ממתינה ללידה מחדש.
הסימן המובהק ביותר של החברה המערבית הוא האנרגיות, הדינאמיות והפעלתנות הרבה של האנשים, שהביאו לפריחתה הטכנולוגית והתרבותית יוצאי הדופן. זאת תרבות החותרת מבחינה פיזית ורוחנית כאחת, בדבקות, החוצה ומעלה. סימן פיזי ותרבותי מוקדם של שאיפה זאת זאת הוא הקתדרלות הרבות שהוקמו בראשית ''התקופה''.
האדם המערב אירופאי יצר דת חדשה, בה מריה אם ישו היא מלכת השמיים, היא נעלה יותר מאשר ישו בנה. האמונה במריה היא התפתחות חשובה מאד, כיוון שישו מייצג את הקשר למוסריות היהודית החמורה הקדומה, ואילו מריה סלחנית הרבה יותר. במקביל, התפתחה כך אמונה חזקה בנוכחותו הסמוכה של השטן.
שני רעיונות אלה אומצו על ידי המאמינים הנוצרים ברצינות כה רבה, עד שאין אפשרות להגזים בתאורה. כתוצאה מכך האדם נתפש כמתהלך באופן קבוע על פי תהום. מריה השחורה, מריה של הנפילה משמיים, היא חלק בלתי נפרד מאמונה זאת. בשל אמונה זאת הביע ספנגלר את ''התקווה'' כי ''התפישה הטראגית'' של החיים לא נעלמה עדיין.
''שקיעת המערב'' נכתב בסגנון ספרותי יחודי. המוטיב המרכזי שספנגלר חוזר עליו, כמלחין של סימפוניה מוסיקלית, הוא מחזוריות החיים של כל תרבות מוכרת: לידה, בגרות, שקיעה. הם מקבילים להמראה, מעוף, נחיתה. הוא מתאר את הדיאלקטיקה בין המעמד העליון לתחתון, כפי שהתרחשה בהיסטוריה. כך יש לספר עוצמה אינטלקטואלית היפנוטית, המעממת את הביקורת כלפיו.
הספר הפך לפופולארי ורב השפעה. זה היה רב המכר העיקרי בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בפרט בגרמניה. כיום הוא עדיין נחשב למחקר חשוב, ותרומה משמעותית לחקר התאוריות החברתיות בימינו.
ספנגלר הושפע עמוקות מניטשה. יצירתו נועדה לשמש ככלי להתאמת רעיונותיו האוויריים האידיאליים של ניטשה לשימוש החברה המודרנית, הטכנולוגית והצינית. הוא הקצין את רעיונות ניטשה אודות ''הרצון לעוצמה'' עד לשיא: הוא חשב כי בהיסטוריה הכוח הוא אשר מנצח ולא המוסר והאמת. האדם הוא חית טרף, והדיקטטורה היא צורת השלטון הטובה ביותר. הדמוקרטיה אינה אלא תחנה בדרך.
ספנגלר כתב: ''הכוחות שישפיעו על העתיד לא יהיו שונים מהכוחות בעבר. אלה הם: רצון החזקים, האינסטינקטים הבריאים, הגזע, הרצון ברכוש ועוצמה. לעומתם, הצדק, האושר והשלום אינם אלא חלומות, ויוותרו כאלה, מרחפים בחוסר אפקטיביות''.
ספנגלר היה המתנגד האינטלקטואלי המרכזי לרפובליקת וויימאר. הוא היה מעורב באינטנסיביות בפוליטיקה, במטרה להחליף את הדמוקטיה בגרמניה בדיקטטורה של גנרלים ותעשיינים.
הוא השפיע ישירות על הנאצים. גבלס העתיק את רעיונותיו האנטי יהודיים הקיצוניים מהאפילוג של ''שקיעת המערב'', בן תואר המאבק המכריע בין עוצמת הממון לעוצמת הדם.
אזרחי גרמניה תמכו בעקביות בהיטלר והמפלגה הנאצית, כיוון שהם יצגו רעיונות שהיו קרובים לאלה של ספנגלר, שנחשב נביא העידן המודרני, שהילל את יופין של ארובות המפעלים המזדקרות לשמיים.
ספנגלר חתר בהתמדה לעבר מלחמת העולם השניה. הוא כתב בשנות השלושים של המאה העשרים: ''עידן זה הוא אדיר, אך האנשים בו הם חלשים מאד. הם אינם יכולים יותר לשאת בטרגדיות, על הבמה או בחיים עצמם. אך הגורל שהביא אותם לתקופה זאת יאחז בהם כעת בצווארוניהם, ויעשה בהם את שראוי להיעשות, אם ירצו בכך או לא...תפישת העולם הטראגית לא מתה עדיין. היא תפרח מחדש בעתיד כמו שהיא פרחה במלחמת העולם הראשונה''.
