ההתמוטטות בעיקבות מלחמת העולם הראשונה של הקיסרויות האוסטרית, הרוסית והגרמנית, היתה תוצאה של ''אביב העמים'' באירופה, שהתחיל בעקבות המהפכה הצרפתית.
המונרכיה היא התגלמות ארצית של חלום המעוף. המלך היה ראש הפירמידה החברתית. הכנסיה הנוצרית השלימה את המלאכה ביצירת סדר זה. התמוטטות המונרכיות התרחשה יחד עם תהליך החילוניות. החלל הפוליטי שנפער כתוצאה מכך היה גדול מאד.
ממלאיו הטבעיים של החלל היו המדינות האירופאיות העצמאיות, ששמו להן למטרה להחליף את שלטון היחיד בשלטון העם, כלומר בדמוקרטיה. אך הדמוקרטיה, בה כולם שווים, נעדרת סמלים היררכיים. המימד האנכי המוחשי נעלם בה.
נוצר צורך בגורמים מאחדים שיכלילו את חילוקי הדעות הלאומיים ויתעלו אותם לרמות גבוהות יותר. בנוסף מצאו הדמוקרטיות החדשות את עצמן בעימות זאת מול זאת, והיה עליהן לאמן צבאות חזקים. החברות הפכו למגויסות ופיתוח הצבא הפך לערך מרכזי.
התעופה הייתה הפתרון האולטימטיבי. זה היה שילוב מהפנט של רצון והכרח. זאת הייתה התגשמות חלום האדם. העיסוק במיסטיקה וההתחברות למקורות פגאניים, עממיים ולאומיים מצד אחד, בתוספת התבדלות ואנטישמיות, העניקו את הבסיס לכוליות החדשה. הן סיפקו הגדרה חדשה, קיצונית, של ה''אני''.
בסדר החברתי החדש היהודים לא מצאו את עצמם. הם היו לכאורה מיותרים. הם זוהו עם המשטר הישן, הריאקציה שמילאו בה תפקיד כמתווכים בין העם לקיסר וכסמלים דתיים.
התנועה הרומנטית-לאומית הגרמנית הזדהתה עם האמונה הלוהטת, הבלתי רציונאלית, בכל דבר שהיה ''גרמני''. למרות שהיוו קבוצת לחץ פוליטית קולנית ובעלת השפעה בתחילת המאה העשרים, הן נעדרו מיקוד ולהט, והסתפקו בהצהרות כוונות ובגיוס תמיכה ציבורית. את האנרגיה שהפכה אותם לפעילים ותקיפים סיפקה התנועה הנאצית.
מלמטה, מתוך המבוכה בה שרתה גרמניה אחרי התבוסה במלחמת העולם הראשונה, בא הצורך לסדר פרגמאטי. כל סדר כזה, הבנוי ממרכיבים שונים בתחילה, הולך ומתאחד לנושא מרכזי פוליטי יחיד. במקרה שלפנינו, כל הקשת הפוליטית הגרמנית, התאחדה בסופו של דבר, בדרכים שונות, תחת דמותו של הסופרמן הניטשאי. בגרמניה ''סדר הוא סדר'' והנאצים סיפקו זאת.
אבי המפלגה הנאצית היה רודולף סבוטנדורף, גרמני שעסק בתורת הניסתר, הושפע מאד מהמיסטיקה הסופית איסלמית, ופילוסופיות מזרחיות אחרות. הוא פיתח את רעיון תחיית המיתוס הגרמני, מניח את בוא הרגע ההיסטורי שבו, על פי התיאוריה שלו, הגזע הארי יחזור לתפארתו הקדומה, באמצעות הופעת גזע האדם העליון. היטלר יכול היה לכתוב את ''מיין קמפף'' בזכות קפיצת המדרגה הרוחנית שעשה במסגרת התנועה של סבוטנדורף, בין השנים 1919-1924.
המיסטיקה הנאצית שתוארה ב''מיין קאמפף'' הפכה למעין דת עבור העם הגרמני. היא כללה שילוב של הנאציזם עם תורת הנסתר ועיסוק בעל טבעי, מניפולציה בלתי לגיטימית של ההיסטוריה, ניאו פגאניזם וכמובן את תורת הגזע. היא יחסה משמעות דתית לדמותו של אדולף היטלר.
המייסד של האזוטריזם ההיטלראי הרישמי היה היינריך הימלר מפקד האס-אס, שהוקסם על ידי תורת הגזע הארי, והפגאניזם של האל אודין. הימלר טען שהוא ממשיכו הרוחני וגלגול נשמתו של היינריך ''צייד העופות'', מאחד שבטי גרמניה ומייסד האימפריה הגרמנית בימי הביניים. היטלר נתפש בפנטזיה זאת כגילגולו של קרל הגדול, מיסד האימפריה הרומית הקדושה.
הרבגוניות וההיקף הייחודי של מקורות האידיאולוגיה הנאצית הם יוצאי דופן. מבחינה פילוסופית זאת המצאה מחדש של הגלגל ויצירת יש מאין. האידיאולוגיה השטנית הזאת נהגתה כדי לענות בחופזה על צרכים שלא היו ידועים קודם למין האנושי. זאת כי למציאות החיים נוסף מרכיב משמעותי חדש, התעופה, אשר הצריך את ההתאמה האנושית אליו.
