יוצרי סרטים פואטיים איראנים שפועלים כיום
מבין יוצרי הקולנוע הפואטי האיראניים הוותיקים והמוכרים בזירה הבינלאומית, ניתן למנות שלושה אשר ממשיכים גם כיום בעשיה הקולנועית האינטנסיבית.
מוחסן מחמלבאף
מוחסן מחמלבאף ומשפחתו הם, ככל הנראה, היוצרים היחידים האיראנים הממשיכים כיום את מסורת הסרט הפואטי. מוחסן פועל כיום יחד עם בני משפחתו, האישה מרזייה משכיני, והצאצאים סמירה, חאנה, ומייסאם, שהם יוצרי קולנוע ידועים בזכות עצמם, במסגרת בית הפקות סרטים פרטי בינלאומי - Makhmalbaf Film House שמתנהל מלונדון, והם יוצרים יחד סרטים ברחבי תבל. סרטו האחרון של מוחסן מחמלבאף (נולד 1957) הוא ''הנשיא'' (2014). בסרט זה הוא חוזר לסגנון הפואטי, ועוסק באכזריות האנושית. נשיא רודן מופל מהשלטון בהפיכה צבאית, ונמצא במנוסה יחד עם נכדו בן החמש. השניים חוצים את הארץ, המלאה במחסומי צבא, כשהנשיא מחופש לנגן רחוב זקן. הם באים במגע עם פשוטי העם, ומנסים להימלט ממאורעות דמים בלתי פוסקים. סרט קודם של מחמלבאף היה ''הגנן'' (2012), שמתרחש בגנים הבהאיים בחיפה, והוא אמירה דוקומנטרית על האמונה ועל היחסים בין אב לבנו. המעבר להפקות גלובליות לא היטיב עם רמתם של סרטי מחמלבאף, והם נחשבים קרתנים, דוגמטים ובנאליים לעומת סרטיו המוקדמים שנעשו באיראן.
מג'יד מג'ידי
מג'יד מג'ידי (נולד 1959), אשר סרטיו המוקדמים יותר בלטו בקומפוזיציות הציוריות, ובשנת 1997 היה סרטו ''ילדי גן עדן'' מועמד לאוסקר, נע לכיוון הקלאסי ההוליוודי הקלאסי ב ''מוחמד שליח האלוהים'' (2015), שהיה הפקה עתיקת תקציב אודות חיי הנביא. בסרט זה, שגם היה מועמד לאוסקר בקטגוריית ''הסרט הזר הטוב ביותר'', עושה מג'ידי שימוש בכלי ההבעה הפואטיים במטרה לשרת את העלילה האפית. סרטו האחרון של מג'ידי הוא ''מאחורי העננים'' (2017), דרמה בוליוודית בעלת עלילה צפויה, שבה הוא מציג את הססגוניות והפזמון ההודיים הקלאסיים, מבלי לחרוג לכיוון הריאליזם הפואטי.
ג'עפר פאנאהי
ג'עפר פאנאהי (נולד 1960) מתמקד בשנים האחרונות ביצירת סרטי דוקו-דרמה באיראן, דלי תקציב ובסגנון חופשי, שקרובים בסגנונם לניאו ריאליזם המוקדם, אך כוללים צילום ועריכה מוקפדים שמעניקים להם ערך פואטי. סרטו האחרון הוא ''3 פנים'' (2018), אשר זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן (2018). זהו ''סרט דרך'' המתרחש ברובו במכוניתו של פאנאהי, ועוסק בחיפוש אחר ילדה שמבקשת להימלט ממשפחתה השמרנית. בסרטו הקודם ''טקסי'' (2015), מתחזה פאנאהי לנהג מונית בטהרן, אשר מפתח שיחה עם הנוסעים, במטרה ללמוד על השקפותיהם. הסרט זכה בפרס ''דוב הזהב'' בפסטיבל ברלין. סרטיו הם פרובוקטיביים מבחינת השלטונות באיראן, אשר אסרו עליו על יצירת סרטים ועל יציאה מאיראן.
