הפילוסופיה מאחורי הקולנוע הפואטי
הסרט מכונה ''פואטי'' כאשר מתבצע בו שילוב אסתטי וביטוי אמנותי של דימויים ליריים, נרטיביים, חזותיים, לשוניים, ומוזיקליים, במסגרת נרטיב הדוק. ''קולנוע פואטי'' הוא הגדרה כוללנית, הכרוכה במהות השירה. קיימים אתגרים הרבים הכרוכים בלמקם, למצב ולהגדיר את הסגנון. מיקומו בולט ביחס לסרט המסחרי-בידורי הנפוץ, והוא מאפיין סרטים משמעותיים בקולנוע האלטרנטיבי האמריקאי. ככלל, הסרט האמנותי אינו עומד בניגוד בינארי לקולנוע ההוליוודי, אלא ממוקם במקום שונה על פני הרצף. קיימים סגנונות שונים של סרטים פואטיים, וביניהם קלאסיים ומודרניים, טבעיים ותיאטרליים, מינימליים ומפוארים. ההפצה בפסטיבלים בינלאומיים היא מרכיב חשוב בהגדרה: סרטים רבים נוצרו למען פסטיבלים בינלאומיים, בהם הצופים משתייכים לדמוגרפיה ייחודית, ומבקרי הקולנוע הם קהל יעד מרכזי.
ניתן להסמיך את הגישה העומדת ביסוד הקולנוע הפואטי על פי הפילוסוף ג'ון לוק, אשר פיתח את שני המושגים ''סובלנות'' ו''אומדנות'' כאבני היסוד של החברה הדמוקרטית. לוק תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת, כדי להתגבר על אתגרים משותפים, גובר על מלחמת הכל בכל. הצורך יוצר חברה בעלת סובלנות, שהיא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים שונים זה מזה. כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע לוק את המונח ''אומדנות''. איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. את החלק המרכזי בידע שלנו אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו, באמצעות חווית הלמידה של דבר מתוך דבר, והכלת המובן מאליו. ה''אומדנות'' קרובה במהותה לשירה, והיא חלק גדול מן הלמידה אצל ילדים.
בהמשך לקו מחשבה זה, הפילוסוף גסטון בשלאר טוען כי הדמיון מפורר את מה שאנו תופשים. הוא, מעל לכל, היכולת המשחררת אותנו מדימויים מידיים ומשנה אותם. ערך כל דימוי נמדד על ידי טווח הילת הדמיוני בו. הודות לדמיוני, הדמיון ביסודו פתוח ומתעתע. הוא חווית הנפש האנושית של פתיחות וחידוש. יותר מכל כוח אחר, הוא המייחד את הנפש האנושית.
הקולנוע האיראני נשלט על ידי תקנות איסלאמיות רשמיות ומפורטות, אך הקולנוע הפואטי שבו יוצר סרטים בעלי ''סוף פתוח'', שירי, אשר כל אחד יכול לפרש אותם כרצונו, מבלי לעמוד על מקורם. שחרור יצירתי זה נעשה באמצעות שילוב של מיסטיקה שיעית בסגנון מערבי. האמונה השיעית מכילה מאפיינים שנעים מן ההלכתי והנורמטיבי אל האישי והמיסטי. שתי גישות שונות אלה מפגינות את המורכבות של אמונה זאת, והן מתבטאות בשני סוגי סרטים מקבילים: נורמטיביים ומיסטיים. הנורמטיביים הם מסחריים, ופונים לקהל המקומי. המיסטיים הם אמנותיים, ופונים לקהל הבינלאומי.
