אָצֶטוֹן
פִיקְלֶר לֹא הִסְכִּים שֶׁאֲנִי אֶעֱבֹד בַּחוּץ.
הוּא אָמַר לִי: ''אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעַבְדִי בַּמַּטָּע.
'אֲנִי לֹא רוֹצֶה שְׁנוֹבַק יִהְיֶה בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ.''
הַמַּטָּע שֶׁלּוֹ הָיָה כְּמוֹ אַרְמוֹן. הָיוּ שָׁם עֲצֵי פְּרִי מִכָּל הַמִּינִים.
תַּפּוּחִים, שְׁזִיפִים, אֲפַרְסְקִים, אַגָּסִים, דֻּבְדְּבָנִים, וּמָה לֹא.
לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַמַּטָּע הָיָה שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת הֶלֶר.
עָבַדְתִּי בַּמַּטָּע, וְאָכַלְתִּי מִכָּל הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים.
הָיָה לִי טוֹב. אָכַלְתִּי מָה שֶׁרָצִיתִי, וְגַם הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קַלָּה.
לִפְנֵי שֶׁחָזַרְתִּי בָּעֶרֶב לַצְּרִיף, שַׂמְתִּי בַּכִּיסִים פֵּרוֹת עֲבוּר הַמִּשְׁפָּחָה.
יוֹם אַחַד קָבַע נוֹבַק: ''אַתְּ לֹא תַּעַבְדִי יוֹתֵר בַּפְּאֵר הַזֶּה!''
אַתְּ חוֹזֶרֶת לַעֲבֹד אֶצְלִי, בְּתוֹךְ בֵּית הַחֲרֹשֶׁת.''
הוּא הִכְנִיס לַגַּן בִּמְקוֹמִי שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת.
הוּא הִצִּיב אוֹתִי בָּעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת.
הָיִיתִי צְרִיכָה לִמְרֹחַ אַרְגְּזֵי תַּחְמֹשֶׁת בְּלַכַּת אָצֶטוֹן.
שָׂרַר שָׁם רֵיחַ מַחְנִיק, חָזָק מְאֹד, שֶׁל אָצֶטוֹן.
הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים מְאֹד לְכָךְ.
זֹאת הָיְתָה עֲבוֹדָה לִגְבָרִים בִּלְבַד,
שֶׁבַּחוּרוֹת לֹא עָבְדוּ בָּהּ.
הִתְנַחַמְתִּי בְּכָךְ שֶׁלְּפָחוֹת לֹא עָבַדְתִּי בַּחוּץ, בַּקֹּר, בַּשֶּׁלֶג, בַּגֶּשֶׁם.
מִי שֶׁעָבַד בָּאָצֶטוֹן הָיָה מְקַבֵּל כָּל יוֹם חֲצִי לִיטֶר חָלָב.
הָיִיתִי נוֹתֶנֶת אֶת הֶחָלָב לְאָבִי, כִּי הָיָה אָדָם חוֹלֶה.
פִיקְלֶר לֹא הִסְכִּים שֶׁאֲנִי אֶעֱבֹד בַּחוּץ.
הוּא אָמַר לִי: ''אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעַבְדִי בַּמַּטָּע.
'אֲנִי לֹא רוֹצֶה שְׁנוֹבַק יִהְיֶה בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ.''
הַמַּטָּע שֶׁלּוֹ הָיָה כְּמוֹ אַרְמוֹן. הָיוּ שָׁם עֲצֵי פְּרִי מִכָּל הַמִּינִים.
תַּפּוּחִים, שְׁזִיפִים, אֲפַרְסְקִים, אַגָּסִים, דֻּבְדְּבָנִים, וּמָה לֹא.
לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַמַּטָּע הָיָה שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת הֶלֶר.
עָבַדְתִּי בַּמַּטָּע, וְאָכַלְתִּי מִכָּל הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים.
הָיָה לִי טוֹב. אָכַלְתִּי מָה שֶׁרָצִיתִי, וְגַם הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קַלָּה.
לִפְנֵי שֶׁחָזַרְתִּי בָּעֶרֶב לַצְּרִיף, שַׂמְתִּי בַּכִּיסִים פֵּרוֹת עֲבוּר הַמִּשְׁפָּחָה.
יוֹם אַחַד קָבַע נוֹבַק: ''אַתְּ לֹא תַּעַבְדִי יוֹתֵר בַּפְּאֵר הַזֶּה!''
אַתְּ חוֹזֶרֶת לַעֲבֹד אֶצְלִי, בְּתוֹךְ בֵּית הַחֲרֹשֶׁת.''
הוּא הִכְנִיס לַגַּן בִּמְקוֹמִי שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת.
הוּא הִצִּיב אוֹתִי בָּעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת.
הָיִיתִי צְרִיכָה לִמְרֹחַ אַרְגְּזֵי תַּחְמֹשֶׁת בְּלַכַּת אָצֶטוֹן.
שָׂרַר שָׁם רֵיחַ מַחְנִיק, חָזָק מְאֹד, שֶׁל אָצֶטוֹן.
הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים מְאֹד לְכָךְ.
זֹאת הָיְתָה עֲבוֹדָה לִגְבָרִים בִּלְבַד,
שֶׁבַּחוּרוֹת לֹא עָבְדוּ בָּהּ.
הִתְנַחַמְתִּי בְּכָךְ שֶׁלְּפָחוֹת לֹא עָבַדְתִּי בַּחוּץ, בַּקֹּר, בַּשֶּׁלֶג, בַּגֶּשֶׁם.
מִי שֶׁעָבַד בָּאָצֶטוֹן הָיָה מְקַבֵּל כָּל יוֹם חֲצִי לִיטֶר חָלָב.
הָיִיתִי נוֹתֶנֶת אֶת הֶחָלָב לְאָבִי, כִּי הָיָה אָדָם חוֹלֶה.
