מְעִיל פַּרְוָה
עָבַדְתִּי קָשֶׁה מְאֹד בַּחוּץ.
זֶה הָיָה בְּעוֹנַת הַחֹרֶף, בְּקֹר עַז וּבַשֶּׁלֶג.
לָבַשְׁתִּי מִתַּחַת לְבִגְדֵי הָעֲבוֹדָה פַּרְוָה שֶׁהֵבֵאתִי מֵעֲלִיַּת הַגַּג.
נוֹבַק, אִם מִישֶׁהוּ הָיָה יָכוֹל לְשַׁחֵד אוֹתוֹ בִּסְכוּם נִכְבָּד,
הוּא הָיָה נוֹתֵן לוֹ לִפְעָמִים עֲבוֹדָה קַלָּה יוֹתֵר,
וְלֹא הָיָה צוֹעֵק עָלָיו כָּל כָּךְ.
יוֹם אֶחָד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: ''אֲנִי מֻכְרָחָה לִסְתֹּם לִמְנֻוָּל אֶת הַפֶּה.''
''אָרוּץ אַחֲרָיו בְּעֶרֶב אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חוֹזֵר לְבֵיתוֹ,
וְאֶתֵּן לוֹ מְעִיל פַּרְוָה גָּדוֹל שֶׁהֵבֵאתִי.''
עֶרֶב אֶחָד אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה רַצְתִּי אֶל נוֹבַק, וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת:
''אֲדוֹנִי הַמְּנַהֵל! יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד לְךָ, מַשֶּׁהוּ יָפֶה לָתֵת לְךָ!''
הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, וְרָאָה מְעִיל שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג.
אֶת כָּל הַפַּרְווֹת הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַחְזִיר בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה.
לַגּוֹיִים הָיָה מֻתָּר לִלְבוּשׁ פַּרְווֹת, אַךְ לַיְּהוּדִים לֹא.
הוּא רָאָה מְעִיל פַּרְוָה יָפֶה מְאֹד, וְלָקַח אוֹתוֹ.
לֹא דִּבַּרְנוּ עַל תְּמוּרָה עֲבוּר הַמְּעִיל,
אַךְ לְמָחֳרָת הוּא לָבַשׁ אוֹתוֹ,
וּמֵאָז בָּא אִתּוֹ תָּמִיד.
כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים הוּא אָמַר לִי: ''אַתְּ יוֹדַעַת מָה?
אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁלֵּם בְּעַד הַמְּעִיל הַזֶּה.
אַתֶּן לָךְ עֶשְׂרִים כִּכְּרוֹת לֶחֶם.''
קִבַּלְתִּי עֲבוֹדָה קַלָּה מְעַט יוֹתֵר בַּחוּץ,
וּבְכָל פַּעַם נוֹבַק הָיָה נוֹתֵן לִי
גַּם כִּכַּר לֶחֶם.
