ציפיות, חרדות, חוסר הבנה ולא מעט יצרים מתערבבים בשיקול הדעת של הדיירים המעורבים בפרויקטים של תמ"א 38. התוצאה: טעויות, עיכובים, סכסוכים והוצאות גבוהות מדי. במגזין דהמרקר מפרסמים 10 טיפים שיכולים לחסוך הוצאות מיותרות והמון עצבים. הרשימה היא פרי הניסיון הרב שהצטבר בנושא, שבא לידי ביטוי במסגרת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית.
בוועידת ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. נושאי השתלבות ישובי המגזר ברצף האורבאני שנקרא מדינת ישראל, הבניה הבלתי חוקית, ובעיקר שיתופם בניסוי החברתי-תכנוני של הפינוי-בינוי ותמ''א, כלל לא עלו על הפרק.
מפעל התמ''א והפינוי-בינוי זכה גם לכינוי ''המסכסך הלאומי''. זאת כי הפך את רוב תושבי המדינה לספסרי נדל''ן גלותיים. הרחבת המעגל באמצעות שיתופם של אזרחי מגזרי המיעוטים עשויה לתרום תובנות רבות.
לאור זאת, הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר.
גם בכנס זה, שהתקיים במלון הילטון בתל אביב, לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. להיפך, אחת המשתתפות, דר מנאל תותרי מאוניברסיטת בר אילן, הרחיבה את היריעה לגבי ההשתלבות האינטנסיבית של בני המגזר הערבי מהמעמד הבינוני בערים יהודיות. הם נפלטו מישובי מוצאם כתוצאה ממצוקת הדיור הקשה, ועברו להתגורר בערי פיתוח יהודיות, לשעבר, כמו עפולה, כרמיאל ונצרת עילית. כתוצאה מכך נוצרו צרכים לגיטימיים רבים בתחומי חינוך ודת, אשר אוכלוסיה משכילה זאת מפעילה קבוצות לחץ למטרת השגתם. בשיחה קצרה עם הד''ר בסיום הפאנל התברר כי היא אינה מודעת להיקף השטחים העצום והבניה בצפיפות נמוכה של ישובי המגזר הערבי. לדעתה הפיתרון למצוקת הדיור בהם הוא הרחבת השטח המוניציפלי.
באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. זאת אחת השאלות התמוהות ביותר: כיצד הצניעו הממשלה, התקשורת, והאקדמיה, את היקף התופעה של היווצרות רצפים אורבאניים כה משמעותיים.
התרבות האנושית התחילה בשעה שנופי הטבע הפכו להיות מעשה ידי האדם. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם.
מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות.
כאשר הבנין מוכן לכך מראש, אפשר להגביה אותו עוד ועוד מדור לדור. בני משפחה מורחבת אחת מסוגלים לגור בבנינים רבי קומות. במגזר היהודי שעובר לרבי קומות יש משפחות רב דוריות שמתרכזות במגדל או מתחם אחד. המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. התפישה המסורתית פסה מן העולם, עם מגמות של ירידה בתוחלת הילודה, ומעבר למשפחות בודדו של שני בני זוג משכילים שעובדים והם בעלי קריירה.
נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק.
ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה. זאת בשל תוכניות מתאר שלא אושרו, ומונחות על שולחנות הוועדות זה שנים רבות. בדלית אל כרמל כ-4,200 מבנים מתוך 5,200 נבנו ללא היתר ובעוספיה כ-2,000 מבנים. לשלושה מהם הוצאו צווי הריסה, ועליהם בלבד קם המאבק הנוכחי.
