פרשת חוקת היא היחידה בספר במדבר שבה נפגש ציר המסע הפיזי עם ציר האנרגיה שאותו מתאר הפרק.
הפרשות הקודמות מתרחשות מדרום לצירי האנרגיה אליהם הן מתיחסות.
הפרשות הבאות מתרחשות מצפון לצירי האנרגיה אליהם הן מתיחסות.
הפרשה מתרחשת בארץ אדום, שהיא רמת הנגב המשתרעת מהשוליים הדרומיים של הרי יהודה ועד נחל פארן.
אברי גוף האדם בציר אנרגיה חמישי זה הם: אזור הצוואר, הכתפיים והחזה העליון.
הצוואר כולל בחלקו העליון את אברי הדיבור. בחלקו המרכזי הוא כולל את בלוטת התריס, האחראית על הויסות ההורמונלי של הגוף. חלקו התחתון הוא החזה העליון, שהלב במרכזו.
צבעו המסורתי של הלב הוא אדום. פרשת חוקת נשלטת לכול אורכה על ידי הצבע האדום: היא פותחת בתיאור הילכות פרה אדומה, שאפרה מטהר.
הפרה האדומה היא סמל לחוכמת הלב, לאינטליגנציה הריגשית שבאדם.
פרשת חוקת ממשיכה בתאור מותה של מרים. היתה זאת מהלומה ריגשית לעם, שאיבד את המנהיגה האהובה, שתפקידה המיוחד היה לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל.
מיד לאחר מות מרים העם ניתקף בצמא. הגבול העליון של ציר האנרגיה החמישי עובר בין ערד לבאר-שבע. קו זה ידוע בגאוגרפיה כקו הבצורת, שמתחתיו אין צפויים גשמים קבועים.
על משה נאסרת העליה לארץ כיוו שהוא מכה בסלע שמוציא מים, במקום לבקש זאת כפי שהינחה אותו האל. משה דימה עצמו, לרגע קט בלהט הויכוח, כאלוהים ממש, ועל כך נענש.
הצבע האדום ממשיך לשלוט בפרשה בהמשכה, כאשר בני ישראל רוצים לעבור בארץ אדום, מקדש מזרחה. הדבר אינו מתאפשר בשל התנגדות האדומים, והעם עוקף מדרום ומממזרח דרך הרי אדום.
הרי אדום במפת ארץ הקודש הם השיער. השיער הוא הביטוי הצורני של מאווי הלב.
לקראת סוף הפרשה שוב שולט הצבע האדום. פורצת מכת נחשים בעם. משה מקים את נחש הנחושת, שהוא סמל ציר האנרגיה האנכי המרכזי.
