מוקד ציר הרוחב הרביעי במפת דמות האדם של ארץ הקודש עובר בירושליים, המגלמת במפה את מרכז הפה.
על ירושליים נאמר: 'ודבר ה' מירושליים'.
הפה כולו במפת ארץ הקודש משתרע מנחל הירקון בצפון ועד נחל בשור בדרום.
זהו המרכז הדמוגרפי של ארץ ישראל אז והיום.
הארועים ההיסטוריים המרכזיים של עם ישראל התרחשו באזור זה, מניצחון דויד על גוליית בעמק האלה, דרך המצור על מצדה, ועד קרב לטרון במלחמת השחרור.
באזור זה נמצאים כיום נמלי הכניסה והיציאה המרכזיים של מדינת ישראל, נמל התעופה בלוד ונמל הים באשדוד.
בעבר היה נמל יפו שער הכניסה הימי העיקרי לישראל. מיפו יצא יונה הנביא למסע שבמהלכו בלע אותו ליוויתן.
פרשת קורח המקבילה במקומה הסידורי בספר במידבר עוסקת אף היא בפה האנושי ובמוצאותיו.
קורח היה פיקח מאד. עסקן פוליטי מיומן, שקרא תגר באמצעות מכונת תעמולה משומנת על הנהגתו של משה. הוא היה דמגוג שעטף את מאבקו האישי באידיאולוגיה שלפיה העדפת אהרון הכוהן ומשפחתו מנציחה אי שיוויון.
קורח יצר קואליציה עסקנית של בעלי אינטרסים. היתה זאת קואליציה מסכסכת, שלא לשם שמיים, של דברנים שאינם עושים. הוא ותלמידיו הפיצו כי מצוות האל ניתנות לפרשנות אישית ורפורמטורית.
לדוגמא, הוא טען שטלית שכולה תכלת פטורה מציצית, ובית מלא ספרים פטור ממזוזה.
חטאו של קורח לא היה כל כך בתוכן הדברים, אלא בעיקר בסיגנונם ובמוטיבציה שהניעה אותם.
כאשר האדם מתעטף בטלית שכולה תכלת, תכלת הרקיע לטוהר, הוא מרקיע שחקים בהתלהבותו, ויצריו המשתוללים מדרדרים אותו מטה לתהום.
במיתלוגיה היוונית, איקרוס ודדלוס בנו נמלטו מהכלא בטיסה באמצעות כנפיים עשויות מנוצות מודבקות בדונג. אך דדלוס בהתלהבותו נסק לעבר השמש. חום השמש המיס את הדבק, הכניפיים התפרקו, והוא נפל אל מותו.
עונשו של קורח היה שהאדמה פתחה את פיה, בלעה אותו, ונסגרה בחזרה, והכול שב לקדמותו כאילו מאומה לא אירע. בדיוק כמו שהליוויתן שבלע את יונה הנביא, שהפליג מנמל יפו באוניה כדי להימלט מצו האל, המשיך לדרכו לאחר מכן.