ארכיטיפים מרכזיים רבים פועלים בנפש היחיד ובחברה: הנשי-גברי, הרוע, הגיבור הכל יכול, והקורבן הגואל. הארכיטיפים פועלים בנפש האישה כמו בנפש הגבר. ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הופך הצורך בארכיטיפים חשוב יותר.
הקולנוע הוא מקום שבו מופיע המיתוס באורח מובהק. אנו זקוקים לגיבורים לצורך הזדהות עימם, ושחקני הקולנוע הופכים לעיתים דגם לחייהם של בני אדם. שחקנים גדולים הם כמו ארכיטיפים תרבותיים. הם מדריכים אותנו לאורך זמן כדגם מיתולוגי יציב, שבו הם חשובים יותר מאשר הדמויות השונות שהם מחליפים על המסך.
שחקנים רבים, מכיוון שאישיותם נבנית סביב פרסונת השחקן ולא סביב העצמי האמיתי שלהם, אינם מצליחים לגבש אישיות חזקה מספיק. האלילות המדומה עשויה גם לגרום לשחקן לגאוות יתר וליוהרה. במקרים רבים, האימוץ של דמות הגיבור הכוזב היא קלה מאד, לשחקן ולמעריצים, אך ההתפכחות מהאשליה היא קשה מאד. זאת גם כי הקולנוע המסחרי ממעיט בתאור המציאות העגומה. ארנסט אודט היה דוגמא לכוכב כזה. גם הוא ניחן באישיות שלא היתה חזקה מספיק ביחס לפרסונת השחקן שלו. במקרים רבים, האימוץ של דמות הגיבור הכוזב היא קלה מאד, לשחקן ולמעריצים, אך ההתפכחות מהאשליה היא קשה מאד. זאת גם כי הקולנוע המסחרי ממעיט בתאור המציאות העגומה. המיתוס המקורי שמתאים להשוואה בהקשר לשלטון הנאצי הוא האגדה על דדאלוס ואיקארוס.
הקולנוע המודרני עוסק רבות בדגמים ארכיטיפיים-מיתולוגיים של יחסים בין גברים לנשים. האנימה והאנימוס שואפים בסרטים אלה להתחבר להוויה אחת שלמה. בכל תרבות נגלה שהמיתוס נסוב סביב צמדים מנוגדים, שהם זוגות בינאריים כמו חיים-מוות, אדם-אל, שמים-ארץ, ברכה-קללה ועוד. הכלת הניגודים היא המפתח לאינדיבידואציה, שלמות העצמי, שהיא מטרתו של כל יחיד.
לארכיטיפ הצמד המנוגד יש שורשים עמוקים בתרבות העממית והצבאית: אחוות צמד הלוחמים, קשר הלוחם עם נישקו, ואחוות היחידה והאומה. טיב הקשרים ההדוקים הוא גמיש. במקרה של אודט, הוא היה בתחרות מול הרמן גרינג על תפקיד מפקד הטייסת, ונכשל. לאחר מכן, במהלך הקריירה הנאצית כגנרל בכיר, הוא היה בתחרות, שגם בה הפסיד, מול ארהרד מילך, על הקירבה לגרינג והשליטה במיניסטריון התעופה.
כל ארכיטיפ מקבל גם היבט שלילי, שעלול להשתלט עליו. קסמו של הרוע הוא אבן שואבת ליוצרי קולנוע. בסרטי ההרים יש להיחלץ למען הלכודים בכל מחיר כמעט. מול כוחות הרוע הדמוניים חייבים לצאת במאבק אקטיבי וקולקטיבי של הישרדות. אם בו בזמן הגיבור מצליח לשמור על צלם ואחוות אנוש, ומתפתחים בו כוחות פנימיים, המסע הוא חניכה לחיים.
צמד ארכיטיפי שקשור לרוע, והוא מרכיב חשוב ממיתוס טייס הקרב, הוא ''הצייד והניצוד''. ריכטהופן תיאר בפרוט את חוויות נערותו כפרש וכצייד, כבסיס העיקרי לכישורי הטיסה והמנהיגות הצבאית שלו, והרמן גרינג הצטלם לסרטון כטייס גאה לצד מטוס שהפיל. הציד הוא הוכחת הגבריות. הוא לגיטימציה לנטישת הקשר המקודש לזולת. הוא מעודד מנטליות אלימה. ציד הוא גם ביטוי ליכולת להתנתק מהדת.
הגיבור הצבאי מגלם את מיטב התכונות שמבקשים להנחיל לדור הצעיר. הלוחמים היו מוקד להערצה בכל דור ודור, בחייהם ובמותם. תכונותיהם היו ממוקדות בדמות אחת, שהיתה לציבור למופת ולמושיע, וקיבל צביון מיתי. גיבור נערץ במיוחד הוא גיבור-על, כל יכול, בעל כוחות על אנושיים. מאחורי דמות גיבור העל עומדת אישיות הארכיטיפ הקוסם, רב כוח, כל יכול, ובעל מגוון הופעות. מצב שבו ה''אני'' מזדהה עם ארכיטיפ הקוסם יוצר משהו שאינו שייך לו. זאת התנפחות של האני למעלה ממידותיו. האדם נעשה בעיני עצמו לאדם עליון. ארכיטיפים הם בעלי כוח אנרגטי עז ואל-אישי. הפיתוי להישאב להזדהות עם אישיות הקוסם עומד ביחס הפוך לביטחון העצמי, לכוח האגו ולמודעות העצמית.
להק המטוסים המפורסם של גרמניה במלחמת העולם הראשונה כונה ''הקירקס המעופף''. טייסיו היו מהמובחרים שבקציני גרמניה, שהקפידו על קוד צבאיו ומוסרי, שבא לידי ביטוי בהקפדה על נורמות צבאיות ויושרה. חלק גדול מהם הגיע משורות האצולה הגרמנית. ריכטהופן השתייך למשפחת אצולה ואנשי צבא פרוסית. קציני הקירקס המעופף לא היו מסוגלים לעטות את דמות הקוסם. הילת הגיבור הצבאי לא התאימה לכך. להעשרת הדימוי שלהם התאים יותר ארכיטיפ הטריקסטר, הליצן התחבולן, שגם היא עומדת מאחורי דמות הקוסם, אך מתאימה למגזרים נרחבים באוכלוסיה.
החברה במשבר היתה צריכה מנהיג שיחבר בין דמות הטריקסטר לדמות הגיבור. דמות זאת היתה אדולף היטלר, אשר הבין היטב את תפקידו. הקורפורל לשעבר היה מסוגל להתנפחות האגו מבלי שהדבר יטיל בו דופי. הדבר משך אליו ואל התנועה הנאצית את כל כוחות הצל, שמתבטאים בשאיפה לכבוד, שליטה, עליונות, תחרות וכוחנות, ומתאפיינים בניצול והונאה. ההקבלה בין היטלר לדמות הקוסם הארכיטיפית קיימת בהקשר של דמויות ארכיטיפיות נוספות, כמו הגיבור הכל יכול, הליצן הטריקסטר, הצייד והניצוד, והקורבן הגואל.
אחת הסכנות הנוספות של ארכיטיפ הקוסם היא גאוות יתר נרקסיסטית, מתנשאת וכוחנית. דמותו הפומפוזית של גרינג, תאוות השליטה של הס שטס לבריטניה על דעת עצמו, וההוללות של אודט, היו ביטויים לכך. כל עוד אין לגיבור דרך אחרת להתמודד עם החיים, הוא זקוק לגרנדיוזיות שלו. אבל הקוסם מתכחש לרגשותיו, ופועל במנגנונים פרימיטיביים של הכחשה ופיצול. לכן נמנעת ממנו אינטגרציה של רגשות אמיתיים, והסתגלות אמיתית למציאות. כאדם הוא שטחי ובודד. הוא מחובר לטכנולוגיה כפיצוי. הוא גיבור טכנולוגי. הוא תקוע במעין גיל התבגרות. אישיותו מאופיינת באידיאליזציה לא בוגרת, ובאמונה לא בוגרת בעתיד, שממנה עלולים להתפתח אידיאליזם והעזת יתר שאינם יודעים גבולות.
חוברות הקומיקס עם האיורים הגראפיים הבוטים הם אחד המקורות החשובים לגיבורים המיתולוגיים של הסרטים. לדוגמא, בטמן וסופרמן היו גיבורי חוברות קומיקס לפני שהפכו לגיבורי סדרות סרטים. גיבורי העל של ימינו התחילו כאיורים, ואת עיקר עיצובם וכוחם הגרנדיוזי קיבלו בקולנוע. ארנסט אודט היה קריקטוריסט מחונן. קרל ריטר, הקולנוען הנאצי התועמלן החשוב שיצר קרוב למאה סרטים, והיה גם טייס קרב ומדריך טיסה, התחיל כבעל סטודיו לגרפיקה. היטלר היה צייר, ושאיפותיו הגראפיות היו מקור כוחו הרוחני.
מוטיב עיקרי שמאפיין את דמויות הקומיקס כמו סופרמן, ספיידרמן ובטמן, הוא היותם בעלי כוחות על וירטואוזיים. יכולותיהם מבטאות את הדחף להיחלץ ממגבלות הקיום האנושי ולהמריא מעבר להן. המוטיב המיתי של מעוף על טבעי מבטא זאת. מאוויי מעוף זה דחפו את האנושות בדרכה להתפתחות. התעופה חברה לכך, ופרשנים בראשית דרכה השתמשו באגדה המיתולוגית על דדאלוס ואיקרוס כמטאפורה לתיאור הישגיה. נשקי הפלא הנאצים, אשר בהם הם תלו את תקוותיהם, לאחר הכשלונות הגדולים של הלופטוואפה, היו גם תעופתיים ברובם: מטוס הסילון, המיירט הרקטי, טיל השיוט, הטיל הבליסטי, המפציץ ארוך הטווח, ועוד. ל''רעים'', בעלות הברית, היו יכולות תעופה שהתבררו כעוצמתיות עוד יותר. ככאלה, הן אתגרו את הנאצים עוד יותר.
אפשר להביט בגיבורי העל מנקודת מבט של הפרעה נרקסיסטית. של חסר באהבת הורים, שיוצר קשר ביצירת מערכת יחסים ואמפתיה לזולת, ומעצים תחושת חוסר ביטחון, שמחפש פיצוי בפנטזית על. החברה המודרנית הצרכנית והבלתי אישית מעודדת פנטזיה זאת גם על ידי תחרות הישגית אכזרית. הדחף אינו הגשמה פנימית אותנטית, אלא ניצחון על הזולת, שלעיתים גם ניחן באותו כוח-על. אולם כתוצאה מההקצנה, הרעים הם נבלים גמורים. הדחף הגרנדיוזי עשוי לגרות את כל כוחות הרוע בנפש. אחת הסכנות הנוספות של ארכיטיפ הקוסם היא גאוות יתר נרקיסיסטית, מתנשאת וכוחנית. כל עוד אין לגיבור דרך אחרת להתמודד עם החיים, הוא זקוק לגרנדיוזיות שלו. אבל הקוסם מתכחש לרגשותיו, ופועל במנגנונים פרימיטיביים של הכחשה ופיצול. לכן נמנעת ממנו אינטגרציה של רגשות אמיתיים, והסתגלות אמיתית למציאות. כאדם הוא שטחי ובודד. הוא מחובר לטכנולוגיה כפיצוי. הוא גיבור טכנולוגי. הוא תקוע בגיל ההתבגרות. אישיותו מאופיינת באידיאליזציה לא בוגרת, ובאמונה לא בוגרת בעתיד, שממנה עלולים להתפתח אידיאליזם והעזת יתר שאינם יודעים גבולות. היטלר חולה השליטה, דמותו הפומפוזית של גרינג, תאוות השליטה של הס שטס לבריטניה על דעת עצמו, וההוללות של אודט, היו כולם ביטויים לכך.
הגיבור הרע הוא כפילו של הגיבור החיובי. הם עוטים מסכות, שמסתירות את זהותם האמיתית. הם בורחים מרגשות כאובים ומתרגמים אותם לדחף נקמה. הנאצים עטו מסכות. הם הסתירו, לדוגמא, את דבר התחמשותו מחדש של הצבא והקמתו מחדש של הלופטוואפה, ככל שיכלו. הם הונו את מנהיגי ועמי צ'כוסלובקיה ואוסטריה, עד לאחר שכבשו את מדינותיהם. השואה התרחשה תוך מסווה של הונאה, כאשר הקורבנות נשלחו לכאורה למחנות עבודה, ועד לרגע האחרון ממש לא האמינו כי זה סופם.
הגיבור הרע הוא כפילו של הגיבור החיובי, כמו בפיצול של ''ד''ר ג'קיל ומר הייד'' שהוא אחד מתיאורי החברה הנאצית. כל מרכיב ארכיטיפי בחיי האדם הוא כפול פנים. כל ארכיטיפ מקבל גם היבט שלילי, שעלול להשתלט עליו. בסיפורי מיתוסים רבים, מקור הרוע הוא ההאחזות באובייקט מסוים כמקור בלעדי לסיפוק מאוויי האגו. במיתוס ''טבעת הניבלונגים'', הטבעת מאפשרת שיעבוד לתאוות הבצע, ולכן בסופו של דבר מושלכת חזרה אל מי נהר הריין. בסיפורים אחרים, מקור הרע הוא ההיררכיה הבלתי נסבלת, השילטונית, הורית או קהילתית.
קסמו של הרוע הוא אבן שואבת ליוצרי קולנוע. הרוע שמשתקף בסרטי ארנסט אודט הוא השעבוד למאווי האגו. בכל סרטי ההרים מתוארים בהרחבה התלבטויות הגיבורים בנוגע להחלצות למען יקיריהם שלכודים בסערה. התשובה היא זהה בכל הסרטים. יש להחלץ למען הלכודים ולו במחיר הקרבת החיים. מול כוחות הרוע הדמוניים חייבים לצאת במאבק אקטיבי וקולקטיבי של הישרדות. אם בו בזמן הגיבור מצליח לשמור על צלם ואחוות אנוש, ומתפתחים בו כוחות פנימיים, המסע הוא חניכה לחיים. הנאצים, בשם השלמות המקודשת של הניגודים, התמכרו לכוחות השליטה והכוחנות. הם העדיפו את העיקרון המיתי על פני הקיום האנושי. הם יצאו למסע צלב אל השמים, שהיה גם מסע צלב נגד הכופרים באמונתם. במקרה של אודט, הרע שממנו השתחרר בסרטים חזר ותקף אותו בחייו הפרטיים הכושלים.
הקומיקס הוא אחד המקורות החשובים לגיבורים המיתולוגיים של הסרטים. לדוגמא, בטמן וסופרמן היו גיבורי חוברות קומיקס לפני שהפכו לגיבורי סדרות סרטים. גיבורי הקומיקס מזדהים עם כוח על הנגזר מחיות: עכביש אצל ספיידרמן, ועטלף אצל בטמן. גיבורי הקומיקס שואבים כוח מחיות קטנות ודחויות, שטמונה בהן עוצמה ניסתרת. ההזדהות עם חיה חלשה ומיסתורית מאפשרת את התמורה בנפש הגיבור. בעל חיים קטן בעל כוח על ראשוני הוא הציפור. צעירי גרמניה ברפובליקת ויימאר פיתחו דאונים וטכניקות טיסה חדישות בהם, שחיקו את מעוף הציפורים. הם גילו, בין היתר, את תרמיקות האויר החם, שבו משתמשות הציפורים כדי לנסוק במעגלים. בדרך זאת שברו הדאונים שיאי מרחק רבים במהלך שנות ה-1920 . אוטו ליליינטאל, הטייס היהודי שבנה דאונים עם כנפיים שמחקות את כנפי הציפור, הונצח בהיכל קבורה מפואר.
באגדות מתרחשים אירועים פלאיים שמצילים את הגיבורים. המציל יכול להיות דמות חיצונית, אך בו בזמן מתגשמת האמירה: ''אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו''. יותר מכך, הדרך חשובה לעיתים יותר מהמטרה. המסרים סביב יציאה למסע הם מורכבים. קשה לדעת אם מורה הדר הוא רמאי שהתכוון להפיל את הגיבור לתהום, ואם הנפילה אינה אלא דרך לגיוס משאבים נפשיים. האמונה והמאמץ הם שמביאים את הישועה. הברון האדום, והמטוס הכסוף שהביא אודט מארצות הברית, היו מורי דרך כאלה. אי אפשר היה להתווכח עם הפנטזיה הנאצית, כי היא היתה חלק מיכולת ההישרדות שלהם.
המסע עם מורה הדרך מוביל לנושא הקורבן הגואל. מיתוס הקורבן עתיק יומין, ומשמעויות רבות כרוכות בו, לחיוב ולשלילה. הוא כרוך בארכיטיפ ההקרבה. כאשר אדם מקריב עצמו, מתקיימת זהות בינו לבין העולם, וזה המפתח לתודעה חדשה. לעיתים קרובות ההקרבה העצמית באה כפיצוי על חטא הגאווה. רוח ההקרבה היא אחת מתכונות טייסי הקרב, והיא טופחה על ידי המשטר הנאצי. מוות בעת טיסה, בקרב או כתוצאת תקלה טכנית, או טעות אנוש, התרחש לעיתים קרובות בתחילת עידן התעופה. לכן הטייסים נתפשו כמקריבים את חייהם מרצון, כקורבן גואל. מותו של ריכטהופן הפך אותו למיתוס. ההכחשה הרשמית להתאבדות ארנסט אודט היתה גורפת, ופורסם שמת בניסוי טיסה. גרינג התאבד בגלולת ציאניד בסוף משפט נירנברג. כך גם היטלר וגבלס. כולם נעשו קורבנות מרצון.מכיוון שמוטיב הקרבן הגואל הוא ארכיטיפ רב עוצמה, הוא בוקע מעצמו גם בלי התכוונות מודעת. צורת המטוס דומה לצלב של ישו, שהוא מקור השראה נוצרי מרכזי להקרבה עצמית. הגרמנים נמצאו חדשים אחדים בלבד מסיום פיתוח נשקי הפלא שלהם, כאשר התרחשה נקודת המפנה במלחמה שהביאה לתבוסתם. העם היה מונע, בתקופה זאת, על ידי כוח לא מודע חזק, שאותו לא יכל להסביר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה