21.2.2016

סיפורי גולדה, חלק II - תיקון, פרק ב' - ברגן בלזן, קטעים: 3 - תפוחי האדמה, 4 - סיר האוכל, 5 - הרבנית

תפוחי האדמה

שבועות אחדים לאחר שחוה התחילה לעבוד במטבח,
הגיעו לברגן בלזן משלוחי אנשים חדשים מאושוויץ.
באו בהם גם אחראיות על המטבחים שם.
הן תפשו מיד את כל המקומות במטבח.

כשהחדשות הגיעו, קרה משהו מעניין.
ארגנו סידורים חדשים במטבח.
כל העובדות יכלו לאכול כמה שרצו.
הן קיבלו גם מנת אוכל לקחת הביתה.

ביום הראשון של הסידור החדש,
הביאה לי חוה קערה עם תפוחי אדמה.
לא יכולתי לאכול לבד, כי הייתי חלשה.
היא קילפה את תפוחי האדמה, והאכילה אותי.

אכלתי יום, יומיים, שלושה, וקיבלתי קצת כוח.
ראיתי שאני מסוגלת להתרומם מהרצפה.
אלא שהטבחיות מאושוויץ סילקו את כל הותיקות.
לא נתנו לחווה לעבוד יותר במטבח.

אבל חוה כבר ראתה שמטבח זה מטבח.
זרקו אותה מהדלת, והיא נכנסה מהחלון.
הלכה ישר לדוד שלה, ובישלה בו במרץ.
כך היא נשארה לעבוד שם.



סיר האוכל

כשהבראתי עוד קצת, חשבתי:
''חוה יכולה להביא לי סיר אחד,
ואין הבדל אם הוא גדול או קטן''.
ביקשתי בבלוק, ונתנו לי סיר ישן.

ניקיתי את הסיר ואמרתי לחוה:
''מותר לך להביא סיר אוכל אחד.
הנה לך סיר גדול.
קחי אותו ותביאי בו אוכל''.

האחראיות מאושוויץ דאגו שיהיה במטבח הכל.
העובדות אכלו מכל טוב, כמו בבית.
חוה היתה מביאה כל יום סיר מלא אוכל.
שמתי אותו על הרצפה, וכל מי שלידי אכלו ממנו.



הרבנית

הבחורות היו הולכות לעבודה לפנות בוקר.
בפתח המטבח ניצבו שומרים נאצים.
אבל היה חשוך עדיין,
והם לא יכלו לזהות מי נכנס ויוצא.

לימדתי את הרבנית כיצד להביא אוכל:
''תיכנסי למטבח יחד עם חוה.
היא תיתן לך בפנים אוכל לקחת.
תשימי אותו בשרוולים, ותחזרי מיד''.

הרבנית התרגלה לעשות זאת תמיד.
היא הביאה כך סוכר, לחם, או תפוחי אדמה.
הסתדרנו יחד טוב מאד.
אכלנו כולנו, והיינו שבעות.


אין תגובות: