נכתב על ידי דנה שחם
תקציר
מאמר זה עוסק בסינתזה והתרומה ההדדית שיש לתרפיה באומנות ולתרפיה בטבע להציע זה לזה.
הוא כולל סקירה קצרה של שתי שיטות הטיפול והשילוב בניהם.
המאמר מתאר מקרים בהם השילוב בין התחומים יצר מנוף לשינוי אישי ושיוני באיכות הדינאמיקה הקבוצתית.
תרפיה באומנות
התרפיה באומנות היא כלי לטיפול רגשי ונפשי, דרך היצירה וחומרי האומנות ( ציור,פיסול ועוד).
דרך האומנות מביע האדם את רגשותיו ,חוויותיו ומחשבותיו המודעות והבלתי מודעות.
האומנות מהווה כלי לאבחון פסיכולוגי ,ד רך להביע ולתאר את עולם הנפש הפנימי של המטופל ,
התרפיה מאפשרת פורקן וקתרזיס נפשי היצירה מעבירה את החוויה הפנימית למרחב החיצוני , מקבלת צבע וצורה ומאפשרת למטופל להתבונן על קשיו מבחוץ ממרחק רגשי כלשהוא.
התנסות בחומרים וחוויות חדשות שלפני כן לא היה מסוגל להם, למשל: ילדה מאוד חרדתית ואובססיבית שצירה רק בעיפרון וטושים , שהם חומרים נשלטים ומדויקים מאוד הצליחה המהלך הטיפול בעזרת עידוד, הכלה וקבלה להתנסות בצבעי פנדה ואחר כך בצבעי גואש ולשאת את חוסר הדיוק, חוסר השליטה והנזילות שבחומרים הללו, בעקבות החוויה בחדר הטיפול הצליחה הילדה להשתנות גם במציאות, בגן דיווחו שהיא פחות חרדתית ואובססיבית ויותר גמישה עם עצמה וחבריה,כלומר גם החוויה החומרית של החומרים השונים מאפשרים התנסות חדשה ואחרת במקום מוגן ומכיל ומשם לשינוי אישיותי ויצירת דרכי התנהגות אחרים והבנות חדשות של המטופל בעולם.
התרפיה מאפשרת סובלימציה לתוקפנות ואפשרות לראות, לפרש ולהבין תהליכים שעבר, מכיוון שיצירתו נשארת עדות וראי לעולמו הפנימי, בציור או בפיסול אפשר לקרוע להטיח ולהרוס מבלי לפגוע באחר או בעצמי, למשל: ילד שעבר התעללות מינית ויצר שוב ושוב פסל בדמות גבר עם זקפה ואחר כך היה חותך אותה לחתיכות קטנות בעזרת סכי.
דרך הקשר הטיפולי והעשייה האומנותית המטופל עובר תהליך של צמיחה, שינוי, מודעות, חיבור לעצמו ורגשותיו, בניית הביטחון העצמי והדימוי העצמי.
התרפיה באומנות לא שמה דגש על התוצר המוגמר והמראה האסטטי אלא על התהליך של היצירה ובכוח המרפא הטמון בה. היא נגישה לכל אדם ללא צורך בידע ,כשרון או ניסיון קודם, והראיה לכך היא שכל הילדים מציירים מתוך הנאה, צורך ודרך לביטוי ופורקן רגשי.
היא שמה דגש על הכוחות והיכולות של המטופל ופחות על הבעיות ועוזרת לו להאמין בכוחותיו לשלוט וליצור את סיפור חיוו.
הטיפול נעשה בסטינג טיפולי ברור,מוגדר ומכיל, בתוך חדר הטיפול באומנות, בשעה ויום קבועים, תוך שמירה על פרטיות המטופל.
תרפיה בטבע
התרפיה בטבע הינו דרך טיפול המתפתחת בשנים האחרונות, דרך המפגש עם הטבע , המסע בטבע כיחיד או כקבוצה, הקשר עם הטבע והדיאלוג עימו יוצרים חוויות חזקות, למידה על עצמנו, העצמה אישית, התחברות לעצמי אוטנטי, אינטראקציה חברתית שונה המאפשרת לאדם לעשות שינוי רגשי והתנהגותי ולהגביר את מודעותו לדפוסי התקשורת הבין אישית שלו.
לטבע עצמו אספקטים מרפאים , המראה של שקיעה נהדרת או נוף מראש הר מעוררים ברובינו פליאה , התרגשות ורוממות רוח, זו חוויה של התחברות למשהו גדול מאיתנו (אמא אדמה, אבא שמים) , עוצמתי ויפה והתחושה שאנו חלק ממנו.
הפראיות והראשוניות שבטבע מחברים את האדם למקום הראשוני, ילדי ,ספונטאני, שובבי ואוטנטי שבתוכו.
קבוצה היוצאת למסע משותף בטבע מתנתקת מהמציאות היום יומית המודרנית -התחרותית, לוח זמנים, מטלות, רעש, זיהום ,לחץ, סטאטוס, מעמדות, כסף..... אל מקום אחר- לא ידוע ,ללא זמן וגבולות מאפשר התחברות לזמן ולקצב הטבעי שלנו , שקט (או קולות הטבע-ציפורים ,מפל מים) מאפשרים התבוננות פנימה ,אויר נקי,פראי ,ראשוני.... יוצרת דינאמיקה קבוצתית מיוחדת , אנשים מתחברים לחלקים הספונטאניים והילדים של עצמם, עוזרים זה לזה, מכינים אוכל יחד, תלויים הדדית זה בזה , משוחחים שיחות נפש לאור המדורה , חווים חוויה ייחודית של ביחד אחר מהיומיום הרגיל , המאפשרים לחזור למקומות הראשוניים הממלאים והמרפאים שיש לטבע להציע.
המסע בטבע גם מפגיש את האדם עם המאמץ הפיזי והנפשי, הזעה , התמודדות עם קושי, המכשולים, התסכולים, הפחדים וההתגברות עליהם, יוצרים באדם תחושת פוטנטיות/יכולת וחיבור לכוחות הפנימיים שלו, המפגש גוף נפש - הלב ,הדופק מואץ והתרגשות מחד ושקט ושלווה בעקבות הליכה מונוטונית ודופק קצתי ואיטי יותר היוצרים חוויה מדיטטיבית, יכולת להתבוננות פנימה , דיאלוג פנימי ואישי וגילוי השקט הפנימי מגיסא ,כולם מתקיימים במפגש עם הטבע.
גם הריחות והצלילים שבטבע שונים מהעיר ומחברים אותנו לחוויות עתיקות וחוויות ילדות נעימות ומפחידות ומאפשרות עיבוד רגשי של תכנים שהודחקו.
הרבה מטופלים ציינו את תחושת החופש , המרחב המאפשר והספונטאניות שהמפגש עם הטבע מאפשר להם, תחושת ה"חזרה הביתה",לחיות וליהנות מהרגע.
הטבע הוא גם מיכל עצום, הוא מכיל הכול -כעס, תסכול , צעקות, תוקפנות והרס ונשאר עומד איתן ויציב וסופג הכול , בכך הוא מהווה מרחב הטיפולי והאפשרות של המטופל למצוא את המרחב הזה בתוך עצמו ועוד מגוון אינסופי של תהליכים נפשיים ואישים.
המפגש בין תרפיה באומנות ותרפיה בטבע
השילוב של עבודה יצירתית מתוך החומרים הקיימים בטבע והמסע בטבע מאפשרים העצמה של שני התחומים ויצירת משהו חדש ,תהליך חזק ועוצמתי פי 2 .
כשאדם או קבוצה מתבקשים ליצור יצירה מחומרי הטבע נוצר דיאלוג מאוד חזק בין האני הפנימי לשטח, לטבע החיצוני.
היצירה בטבע נותנת לאדם תחושה שהוא חלק מהבריאה, מהטבע מהיצירה האלוהית , הוא יכול לתרום ולהיתרם , הוא משאיר משהו אחריו ,אמירה, מסר .
הטבע יכול לפעמים לעורר באדם את תחושת קטנותו ואפסיותו מול עוצמת הטבע, ביצירה בטבע ומחומרי הטבע האדם חש שהוא פחות קטן ובר חלוף ,יש לו אמירה , נוכחות ויכולת להשפיע, להיות, להשאיר את חותמו בעולם. להיות חלק ולא בודד,לחוות עצמו כתורם ויוצר בונה בטבע ולא רק אשמה כי הוא הורס ומזהם את הטבע, מרוחק ממנו ומעצמו.
רוב היום האדם נמצא במגע עם חומרים מתועשים - פלסטיק, מחשב, כלים שנעשו ביצור המוני זהה ללא נגיעה אישית ואנושית ,דבר היוצר ניכור רב בין האדם לעולם החומרי שסביבו, (אם המחשב מתקלקל אפשר להחליפו באחר, אין לנו קשר אישי ורגשי עימו),במגע עם חומרים טבעים לעתים בני מאות ואלפי שנים עם צורה וטקסטורה ייחודית רק להם, האבן שאנו מרימים נוצרה בתהליך ארוך של מסע והתגלגלות מההר לנחל, של ניתוק מהמקור שלה והפיכה למשהו חדש ואחר עם הזמן והדרך שעברה , יש לה צבעים וטקסטורה ייחודיים שאין שני לה יש לה אופי אישי, הענף שנסתכל בו מקרוב נראה את קליפתו והסדקים והצלקות שהזמן ,הרוח, הגשם וחיות השאירו בו, יש לו סיפור אישי, ההתבוננות והיצירה עם החומרים שאנו פוגשים בטבע מחבר אותנו לחלקים הרבגוניים, האישיים, הצלקות ,המסע בזמן, השינויים וייחודיות שלכל אחד מאיתנו.
במסע טיפולי שעשיתי עם קבוצת מבוגרים בחר כל אדם אבן שמצא בקרבת מקום ושיתף עם הקבוצה למה בחר באבן זו ?מה משך אותו לאבן ספציפית זו? במה האבן דומה לו? מה היא מסמלת עבורו? כל מטופל תחבר לאבן אחרת ושונה ששיקפה עבורו משהו מעצמו, האחד בחר אבן חדה ודיבר על החלק החד, הציני והדוקר שבו, אחר בחר אבן חלקה ,עגולה , צוננת ומושלמת בעיניו ודיבר על הפנטזיה שלו גם להיות חלק,רגוע ,קר רוח ושלם כמוה, אחר בחר אבן עם חורים ודיבר על החללים שיש בנפשו והבדידות.... האבנים אפשרו השלכה רגשית ושיתוף בעולמם הפנימי בדרך סימבולית , כפי שנהוג בתרפיה באומנות ( להשתמש בסימבולים ויזואליים לשיקוף עולמינו הנפשי), לכל אבן ולכל אדם הטקסטורה, הצורה, הקושי ,המרקם והטמפרטורה הייחודית לו.
החומריות הטבעית שיש לחומרים בטבע,כגון:חול ,אדמה, אבן, עץ, צמח, מאובן, אש, שלד של חייה ועוד, מחברים את האדם למקום הראשוני, יצרי,חומרי ,חושני , יצרתי,יצרני,תחושת היצירה של יש מאין מעוררת ברבים התרגשות והשתהות.
יצירת המגע הפיזי עם חומרים טבעיים אילו יוצר קשר אישי ונפשי עם חומר, העצמה אישית וקשר רגשי. מטופלים ציינו את ההפתעה של " איך מכלום יצרתי משהו כל כך מיוחד", רבים התקשו להיפרד מהיצירה שיצרו בטבע , חלקם רצו לקחת אותה עימם, חלקם צילמו אותה כדי שתישאר קימת עבורם, וזאת מכיוון שביצירה ו משאירים משהו מעצמנו בתוכה, אנו מושקעים בה רגשית ,היא מסמלת עבור האדם משהו מעולמו הפנימי .
במסע בטבע שעשיתי עם קבוצת נוער למדבר (פרסת נקרות), התבקש כל אחד ללכת למקום מבודד (אך לא רחוק מידי), לשבת עם עצמו בדממה זמן מה , אחר כך להסתובב קצת בסביבתו הקרובה ולמצוא אובייקטים , חומרים ועצמים שונים , ללא יצירת קשר עם אחרים, לחזור למקומו (רצוי בצל) וליצור באופן ספונטאני ייצוג של תחושותיו. קבענו להיפגש חזרה בנקודת המוצא כשהשמש תהיה במרכז השמיים (לאחר כשעתיים) מכיוון שהורדנו את השעונים כי רצינו לחוות את הזמן הטבעי.
לאחר ההתכנסות ואכילת צהריים יחסית הדממה עברנו יחד דרך כל המקומות והיצירות שבחרו חברי הקבוצה ושמענו את החוויות השונות שעברו. השיתוף היה מרגש עלו תכנים אישים וקבוצתיים , היצירה בטבע אפשרה לחלק מהמשתתפים לומר דברים שיתכן ולא היו מעיזים לפתוח בפורום וסיטואציה אחרים, הסבב נמשך כמעט עד השקיעה וההליכה אחר כך לנקודת הלינה הייתה אחרת מהבוקר, היה הרבה שקט, שיחות המשך של קבוצות קטנות על התכנים שעלו, והייתה תחושה שהקבוצה והבודדים בה עברו חוויה מאוד חזקה ומעצימה , בערב מסביב למדורה הייתה תחושה של התעלות ושמחה , תחושה של הקבוצה כשלם הגדול מסכום איבריו, של ביחד שבטי ,אחוות אחים, אכפתיות וערבות הדדית.
אכן נוצרו שינויים בדינאמיקה הקבוצתית ואצל חלק מחברי הקבוצה.
דוגמאות: אלי (שם בדוי) ילד גבוהה , רזה , ממושקף ושקט , חובב מחשבים שנחשב ל"חנון" של הקבוצה, בתחילת המסע חשש מאוד מחרקים ודברים בלתי צפויים בטבע , ביצירתו יצר ספיראלה מאבנים וענפים יבשים, במרכז הספיראלה היה זרע וניצן מציץ ממנו, בשיחה סיפר שהוא חשב תמיד שכל חייו זה המחשב, אבל עכשיו גילה הנאה ביצירה מאבנים וחול, תיאר איך כשישב תחילה בשקט התמלא חרדה מעקרבים ונחשים... ואיך לאט לאט החל להירגע וליהנות מהשקט והלבד, בלי התחושה שכל הזמן מסתכלים עליו, בוחנים אותו או צוחקים עליו, איך החל לטייל להרים אבנים ללא חשש ואפילו לשיר לעצמו וכשחזר והחל לסדר את האבנים זו הצורה שיצאה לו, שאלתיו האם יצר את הספיראלה מהאמצע כלפי חוץ או מן החוץ פנימה? אלי ענה שמהאמצע כלפי חוץ, אני פרשתי כי לדעתי יש כאן תנועה של היפתחות, של יציאה מן המרכז כלפי חוץ הסביבה, אחד הילדים ציין את הזרע במרכז שהחל לנבוט, לצמוח ולגדול, (לא עוד רק הפוטנציאל שבזרע אל הפריצה החוצה הנביטה מימוש הפוטנציאל הגלום בו), אלי רק חייך במבוכה ואמר "אולי" . בהמשך המסע הקבוצה גילתה אמפטיה וסימפטיה כלפיו , שילבה אותו בפעילויות ואהבה את השקט הפנימי שהקרין.
אני ראיתי את אלי משתנה מול עיני - מזדקף ,מחייך יותר ומביע את דעתו בנושאים שונים בחיי הקבוצה, גילתי ילד נבון, מתחשב ונעים , שביטחונו העצמי גדל בעקבות החוויות שעבר במסע, כאשר היצירה של הספיראלה היוותה נקודת מפנה משמעותית מאוד לדעתי ורגע של תובנה עבור אלי.
נעמה (שם בדוי) נערה שמנמונת, חיכנית ותוססת שתמיד התעניינה בנעשה בחיי הקבוצה ורצתה להיות במרכז, אך בכך משכה אש וכעסים רבים מחברי הקבוצה על שהיא דוחפת את האף שלה לכל מקום. נעמה מצאה אדמה חרסיתית ויצרה ממנו חמר, פיסלה דמות אישה חטובה בישיבה מכורבלת , כמו תנוחת עובר ,פני האישה מוסתרים וחופנים בין זרועותיה, הניחה אותו על סלע גדול שיצר תחושה שהדמות מאוד קטנה . במפגש הקבוצתי סביב פסלה דיברה על העצב הפנימי שבתוכה והתחושה שהיא דחויה בקבוצה בגלל שהיא שמנה,שהיא לבד על סלע ענק ולא יכולה לרדת ממנו, נוצר דיאלוג קבוצתי כשחברי הקבוצה מנסים להסביר לה שהסיבה שהם דוחים אותה אינה המראה שלה אלה התנהגותה החודרנית והתחושה שלהם שהיא מתערבת בעניינים אישים של אחרים ללא שביקשו את עזרתה, זו הייתה שיחה קשה ונעמה בכתה ,כמה בנות ניגשו לחבקה , הייתה שתיקה ארוכה ובסופה נעמה אמרה שתשתדל לשים לב להתנהגותה, כמה בנות ציינו גם את תכונותיה הטובות -את נדיבותה רגישותה לאחר כשעצוב וטוב ליבה,אני צינתי שכולנו יושבים עכשיו במעגל סביב הפסל שלה, מקיפים אותו כמיכל והוא במרכז . במהלך אותו ערב נעמה הייתה שקטה יחסית אך בהמשך חזרה חיוניותה ושינוי בהתנהגותה, למרות שמדי פעם היו צרכים חברי קבוצה לבקשה לא להתערב בענייניהם , ונעמה הייתה מסוגלת לקבל זאת ללא תחושת דחייה, גם חברי הקבוצה למדו תקשורת אמפטית והצבת גבולות כשנדרש.
סיכום
המפגש של תרפיה באומנות והתרפיה בטבע מוציא את שני התחומים נשכרים, הם מוספים , משלמים ותורמים זה להעצמתו של זה.
התרפיה באומנות יוצאת מחדר הטיפולים הדיסקרטי והסטרילי אל המציאות אל הטבע חסר הגבולות , הפראי ,הלא צפוי, היצרי והיצירתי ובכך מאפשרת לתרפיה באומנות לקצר תהליכים ולמטופל לפגוש עוצמות נסתרים וראשוניים שבו.
התרפיה בטבע מקבלת עוד כלי נוסף להתחברות בין האדם לטבע ולטבעו הפנימי.
היצירה בטבע נותנת לאדם דרך להביע עצמו בטבע ולא רק להרגיש נתרם ,לוקח, מבקר בטבע אלא גם נותן וגם מקבל -הדדיות, בונה ותורם ולא רק הורס, יוצר בו,משאיר מתנה.
היצירה בטבע יוצרת חיבור חזק ומעצים בין האדם לטבע וביו האדם לבין עצמו.
דנה שחם: בוגרת מדעי ההתנהגות-אוניברסיטת בן גוריון בנגב.B.A.. בתרפיה באומנות -אוניברסיטת חיפה M.A
לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית בבית החולים גהה.רישיון של משרד הבריאות.
עבודה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, טיפול קבוצתי דרך פיסול סביבתי עם נוער בסיכון- הרשות למלחמה בסמים, (בעבר , מדריכת טיולים בחברה להגנת הטבע ומנחת קבוצות נוער בטבע).
מרצה בבית ברל ומכללת תמרה. בעלת קליניקה פרטית באבן יהודה.
www.art-therapist.co.il
מקור המאמר: מאמרים.
צילום: FLICKER
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה