פאנל מנהיגות בחינוך בכנס חיפה למנהיגות 2017

בכנס חיפה למנהיגות, בפאנל ''מנהיגות בחינוך'', חתן פרס נובל פרופסור דן שכטמן נשא דברי פתיחה. הוא מזועזע מהרמה הירודה של המורים/ות בישראל. לדבריו, כל בחורה שמעונינת בכך, כמעט בלי כל קשר להשכלתה, מסוגלת להתקבל למכללה לחינוך, וגם לסיים אותה בתואר ''מורה''. זאת בניגוד למקובל במדינות אחרות במערב, שבהן בוחרים מועמדים משובחים למשרת ההוראה. לדבריו, ידע נרחב, אנציקלופדי, הוא זה בלבד שמאפשר לבעל הנפש החוקרת לזהות את המוזר והשונה, ולהפוך אותו לתגלית.

בארץ יש כ-50 מכללות לחינוך במגזר היהודי, מתוכן כמחצית במגזר החרדי. הרבנים אוסרים על לימודי ליבה לתלמידים. באירן אומרים האייטלות לתלמידים ללמוד הנדסה. לכן על כל מהנדס ישראלי יש 20 איראנים.

בישראל מוציאים מיליארדים מיותרים על ביטחון, על חשבון השקעה במורים טובים.

המשמעת בבתי הספר בישראל ירודה, והאוירה הגרועה מתחילה בבית. תנאי להוראה מוצלחת הוא אקלים חינוכי טוב, שעליו אחראית ההנהלה.

במבחנים בינלאומיים משווים אנחנו נמצאים בתחתית הסולם. צריך להשקיע במחונננים, אך משקיעים בשכבות הנמוכות. הגאונות היא משאב הטבע החשוב ביותר שיש לנו.

שכטמן מלמד יזמות טכנולוגית מאות סטודנטים בטכניון, למרות שהוא מדען, כי זה חשוב למדינה. לצורך זאת צריך ללמד מדע החל מגן הילדים, ולהקים מערכת חינוך מבוססת מדע. המפתח להצלחה הוא מיון נכון במערכת הכשרת המורים.

יש מורים טובים, ויש רעים. אסור שזה יקרה.

באופן אישי, הזכרונות שלי ממערכת החינוך הם גרועים. בגן החובה היו ילדים רבים מאד, ולא עשיתי שם בפעילות יזומה. אני זוכר את עצמי כגוש בשר שנע מתחת לרדאר, כשמידי פעם מבליחים צבעים של גננת שעוסקת ביצירה עם ילדים אחרים. לבית הספר היסודי הגעתי בתקופת גלי העליה הגדולים של ראשית שנות ה-1960, ולא היו מקומות בכיתות בשעות הבוקר. לכן העברתי את השנתיים הראשונות במשמרת שניה. הלימודים התחילו בשעה 1200, ונמשכו כשלוש שעות באופן רשמי. למעשה, לא היו מורים כמעט לאיוש בשעות אלה, ורוב הזמן היינו בכיתות לבד או שיחקנו בחצר. בכיתות ג'-ד' כבר היו כיתות פנויות בשעות הבוקר, אך עדיין לא היו מורים, והמשכתי בשגרה שהתרגלתי אליה. בכיתה ה' התחילה מערכת שעות מסודרת, עם מורים לכל שעה ולכל מקצוע. נכנסתי להלם. הכרתי את עצמי בתור ילד כשרוני, וכעת לא ידעתי כלום. בכיתה ו' היה הסיפור דומה. בכיתה ז' העבירו אותי, ועוד תלמידים אחדים שנחשבו לבעלי רמה גבוהה בכיתה, לבית ספר תיכון שש שנתי. גררתי את עצמי משנה לשנה, עד שבכיתה י' הצלחתי לישר את עצמי עם הרמה הממוצעת. אלא שעד אז התפתחה בי כבר חשיבה חתרנית, שפסלה את התכנים שלמדתי לטובת מה שנראה היה לי חשוב יותר, ובראש ובראשונה נושא השואה, שהיה מודחק אז. היו נושאים ורעיונות נוספים שמצאתי בהם מפלט ברוחי. הם היו במצב גולמי, אך לא הירפו. ביניהם היו שלוש חלומות: להיות סופר, נגר, וטייס. הגשמתי כמבוגר את שלושת החלומות.

אני סבור שלא הייתי מצליח להגשים אף אחד מחלומות אלה אם הייתי חלק ממערכת החינוך הרגילה. לכן אני מוצא היגיון מסוים, בניגוד לדני שכטמן, במערכת החינוך האנרכיסטית למחצה שאותה הוא תיאר.

את התפישה החינוכית החצי-אנרכיסטית פיתח פילוסוף המדע והחינוך גסטון בשלרד, שמתואר על ידי מתעדיו כ''אינטלקטואל חתרני''. כפילוסוף של המדע הוא מדגיש את חשיבות המשברים בהתפתחות המדע. המפתח לחינוך הוא הפנומנולוגיה, השליטה במילים וההבנה של משמעות כל מילה שנאמרת, שהיא מיומנות שאינה קשורה לרמת ההשכלה, אלא להיפך.

לפני חדשים אחדים התפרסמה בביביסי כתבה מרעישת עולמות אודות ידידתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. היא היתה פנומנולוגית פולנית, אשר כתבה איתו את משנתו הפילוסופית, שהפכה לימים לתורה על פיה התנהל הותיקן בתקופתו הלכה למעשה. המשנה מבוססת, ואפשר לומר אף לקוחה, מתוך תורתו של גסטון בשלרד, שלא היה דתי אך הרוח האלוקית מפעמת מתחת לכתביו.

אני מורה אקדמאי בהשכלתי, בתחום מדעי החברה. בחרתי בהוראה למרות שעל פי מבחני ההתאמה המקצועית התאים לי מקצוע טכני. בחרתי בהוראה כאנטי-יעוד. ידעתי שחוויות בית הספר השפיעו עלי מאד, והבנתי שכדי לפרק ולהרכיב את עצמי מחדש כמו שחפצתי, כדאי לי להכיר היטב את קרבי המערכת.

אבי נולד בגוסטינין, ממש במרכז פולין, כבן למשפחת רבנים. אימו נפטרה בצעירותה, אביו התחתן בשניה, ואחותו גידלה אותו. רבי יחיאל מאיר לימד שם תלמידים לפשט מידרש להמונים. הסופר שלום אש כתב בהשראת דמותו את הרומן ''בעל התהילים''.

כנס חיפה למנהיגות 2017

כנס חיפה למנהיגות נפתח בנאום של יונה יהב. לפני הנאום נעמדו פעילים סביביתיים אחדים והניפו שלטים בגנות הזהום במפרץ. יהב, מעל הדוכן, אמר שהוא מסכים עימם במאה אחוז. הוא אמר שהבעיה היא במנהיגות, של הממשלה ושל ראשי הרשויות של מיליון התושבים באזור, שאינם מסוגלים לקבל החלטות אמיצות. הוא ביקש ששוחרי איכות הסביבה יצטרפו אליו ויהיו הגדודים שהוא ינהיג. בהמשך דיבר יהב על חוסר המשילות שיש בארץ מזה ארבעים שנה. כל פוליטיקאי שנבחר למשרה הוא שורד, וחיב לקבל החלטות פופוליסטיות. לכן גדולתו של מנהיג היא ביכולתו לשנות במהלך כהונתו את האידיאולוגיה שעל פיה הוא נבחר.

אחריו דיבר נפתלי בנט, שאמר שגדולתו של מנהיג היא בלומר ''הנני'' - אני כאן ועושה כל דבר קטן כגדול, כי אין מישהו אחר במקומי.

על פי אלוף במיל' גיורא רום, ראש עמותת הפנימיות הצבאיות, המנהיג נמדד בערכיו. הוא צריך לפעול למען מטרה מוסרית.

אם נבחן את דמות שלושת היהודים הדגולים של המאה שעברה, מרקס, פרויד, ואיינשטיין, נראה שהם שינו את העולם דווקא בגלל שלא רצו להיות מנהיגים. הם לא חיפשו את הפופוליזם. הם ידעו, החל מהרגע הראשון של דרכם כבוגרים, שהכל יגיע למקומו בשלום דווקא אם הם יהיו נאמנים לדרכם, ככל שהיא הפוכה מאשר דרכה של החברה האומללה שבה הם חיים.

ברוח זאת דיבר גל הירש, יו''ר הכנס, שהתריע על חולשתה של החברה השסועה שבה אנו חיים, ודרש להעמיד בראש את מי שחושבים ''אנחנו'' ולא ''אני''. הוא ביקש למתן את השיח, ולא לספור להטוטני מילים, מנהיגים ששופכים בנזין על המדורה. המנהיג צריך ללכת ישר ותמים.

נאום הסיום של הכנס היה מאת המשורר העיור וקטוע היד ארז ביטון. לדבריו, כל אדם הוא מנהיג, בתנאי שהוא בוחר בדרכו ודבק בה! במשך הזמן יצטרפו אליו עוד אנשים, ויחד הם יגיעו למטרה.

משה כחלון בכנס חיפה למנהיגות 2017

הפאנל הראשון ביום השני בכנס חיפה למנהיגות עסק בנושא ''מנהיגות ויזמות עסקית''. הפאנל נפתח בראיון עיתונאי עם שר האוצר משה כחלון.

עליתו של כחלון בסולם הפוליטי היא מטאורית. אין גם ספק, כמעט, שהוא יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, ויעשה זאת היטב, יחד עם הקבוצה האיכותית שגיבש. המבחן הקשה שעומד לפניו, מלבד בתחום האוצר, הוא בנושא שינוי פני מטרופולין חיפה, שבו הוא מעורה.

במסגרת הראיון גילה כחלון חוש הומור משובח:

לשאלה: ''האם תהיה מוכן לעיסקה בנוסח ביבי-מוזס''? הוא ענה: ''חשתי נעלב כשהפרשה התפרסמה, כי אף עיתונאי לא פנה אלי עד היום בהצעה לשיתוף פעולה''.

לשאלה: ''האם היית מוכן לקבל מתנות כשר בממשלה''? הוא ענה: ''מה, אני בחתונה שאני צריך לקבל מתנות''?!

לשאלה: ''האם מנחם בגין היה מוכן לקבל סיגרים''? הוא ענה: ''בגין היה שואל 'מה זה סיגר?'''

תשובות הומוריסטיות היו לו גם לשאלות רבות נוספות.

חוש ההומור הוא אחת מהתכונות החשובות ששר אוצר חיב להיות ניחן בהן, כיוון שהשילוב בין הומור ועסקים הוא חיוני להצלחה עיסקית.

כחלון חיב להבין כי המשוואה לפיתוח מטרופולין חיפה היא פינוי המפעלים הפטרוכימיים והקמת נמל תעופה בינלאומי במקומם. במטרופולין חיפה מתגוררים כמיליון תושבים. באזור יש אתרי תיירות רבים ואוכלוסיה משכילה, אך בדור האחרון חלה בו נסיגה כלכלית-חברתית משמעותית. הסיבה היא שלא מוסיפים אליו תעשיות ושירותים מתקדמים אלא להיפך, מחזקים באמצעות רגולציה את הקיים, שהוא המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. הצורך בפינוי הדרגתי, אך מלא, של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, נבלע בויכוח אודות ממצאי הזיהום. הבעיה העיקרית של מטרופולין חיפה היא חוסר היכולת שלו להתפתח באופן כללי. זאת מחמת המחסור החמור בשטחים לבניה בגלל המפעלים האלה.

שדות תעופה הם העוגן למודל ''העיר האוירית'' של פיתוח כלכלי, שמעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 באופן דומה לזה ש''הערים הימיות'' עשו בעבר. מחקרים רבים מאשרים כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית, וכי שדות תעופה הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או איזור יכולים לעשות. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים בתחומים רבים. קיים קשר בין מספר הנוסעים בנמלי התעופה לבין צמיחת התעסוקה באיזורם. 10% צמיחה בתנועת הנוסעים בשדה תעופה מייצרים 1% צמיחה בתעסוקה. חשוב מכך הוא כי נמלי תעופה, ושירותים לחברות תעופה, קשורים באופן הדוק למאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. מספר הטיסות ומספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז בוגרי האוניברסיטאות באיזור, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות, ובפרט ריכוז תעשיות ההייטק. זה לא גודל העיר כשלעצמו אשר קובע, אלא סף גודל מינימלי שמסייע לעיר להקים שדה תעופה, ובכך יוצר רמות גבוהות יותר של הון אנושי. הייטק, תיירות ומלונאות, בידור, מסחר, כנסים, משרדים ועוד, מושפעים כולם מענף התעופה.

בתוך 20 השנים הבאות יוכפל מספר מטוסי הנוסעים. מדינות רבות בעולם ערות למשמעויות של הצמיחה הזאת, ודואגות לפיתוח תשתיות מתאימות בתחום נמלי התעופה. הטכנולוגיה תמיד מקדימה תמיד את התשתית. מטוסים רבים יותר יוצרים את הצורך בנמלי תעופה חדשים, ולא להיפך. תהליך בנית התשתית נמשך זמן רב, ולא תמיד עונה על הצרכים.

מי שהצליחו לנבא את ההתרחבות חסרת התקדים של ענף התעופה והקימו תשתיות מתאימות, זכו לשגשוג כלכלי חסר תקדים. הדוגמא הבולטת ביותר היא דובאי, שנמל התעופה שלה הוא כיום הגדול ביותר בעולם מבחינת נפח הנוסעים. מנסיכות נפט נידחת לפני דור אחד הפכה דובאי למרכז עולמי, ומיליוני תיירים ואנשי עסקים מגיעים אליה מידי שנה.