"אן א היים" (On a Heym), הידוע גם בשם "Without a Home" [ללא בית] באנגלית, הוא סרט דרמה ביידיש משנת 1939, הנחשב לסרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. הסרט מבוסס על מחזה משנת 1907 מאת יעקב גורדין, שעובד לתסריט על ידי אלתר קציזנה, סופר, משורר ואינטלקטואל יידיש פולני ידוע, שכתב גם את התסריט לסרט "הדיבוק" משנת 1937. במאי הסרט והשחקן הראשי בו הוא אלכסנדר מרטן.
הסרט מתאר את סיפורה של משפחת ריבקין היהודית, הנאלצת להתמודד עם קשיים כלכליים והגירה לאמריקה בתחילת המאה ה-20. לאחר מותו הטראגי בטביעה של בנם הבכור, האב הדייג מחליט להגר לאמריקה בחיפוש אחר חיים טובים יותר, ומשאיר את אשתו וילדיו מאחור באירופה. הוא מתמודד עם בדידות וקשיים כלכליים באמריקה, ונאבק להביא את משפחתו להצטרף אליו. הסרט מציג את המאבקים והקשיים של החיים כמהגר יהודי בתקופה זו, ואת השפעת ההגירה על המשפחה והקהילה.
הסרט ''ללא בית'' הוא ''סרט געגועים'', ורגש הגעגועים מפכה בו בכל סצנה. הגעגועים הם לבית במולדת הישנה, ולבני המשפחה שאבדו. הסרט רצוף שירים רבים, והוא למעשה דרמה מוזיקלית. השירים מבוצעים על ידי שני זמרים בלבד, שזאת גם דמותם בסרט, והם מופיעים בעיקר על במה. זמרת היידיש ורה גראן, הנקראת בסרט בשם ''בסי'', היא הזמרת העיקרית. היא מופיעה במועדון לילה בניו יורק, ושובה בשירי הגעגועים שלה את ליבו של גיבור הסרט אברהם ריבקין [אלכסנדר מרטן], העובד שם כשוטף כלים. זמר נוסף בסרט הוא החזן-זמר ישראל שומאכר, הנקרא בסרט 'בשם ''פישל'', המבצע בעיקר מזמורים דתיים. מקהלת בית הכנסת הגדול בורשה מספקת רקע מוזיקלי מתאים.
בולטת בסרט במיוחד, ביופיה ובאיכות משחקה, אידה קמינסקה, המגלמת את בת שבע, אישתו של אברהם ריפקין. בת שבע שבורת לב לאחר מות בנה, וחולת געגועים למולדת פולין. מצבה הנפשי מוחמר מחמת אורח החיים האמריקאי, הכופה על בעלה העדרות ממושכת מהבית לצורך העבודה, ומבטל את אורח החיים המסורתי עם ערכי המשפחה. כאשר בנה השני אינו חוזר הביתה משך ימים אחדים, כיוון שהוא שהוא מחפש עבודה ברחובות ניו יורק, היא מתמוטטת ומאבדת את שפיותה. אך לאחר שהוא חוזר, היא מתאוששת בסצנת סיום מרשימה של קתרזיס מרגש.
הסרט כולל צוות שחקנים מרשים, מענקי הבמה היידית, וביניהם: אלכסנדר מרטן, אידה קמינסקה, הצמד הקומי דז'יגן ושומאכר המספקים הקלה קומית, ועוד רבים אחרים.
הכותרת, ''ללא בית'', שנועדה על ידי גורדין לסמל את משפחת המהגרים היהודית שנעקרה, ובהרחבה, את העם היהודי, הייתה כותרת נוקבת במיוחד לקהל הקולנוע היהודי בפולין, ערב מלחמת העולם השנייה. הסרט הדגיש את התחושה ההולכת וגוברת בקרב יהודי פולין, המתמודדים עם האיום הנאצי והאנטישמיות הגוברת בפולין, שגם הם עשויים להיות בקרוב "בלי בית".
הסרט הוא פלקטי. רוב הסצנות הן דיאלוגים ומונולוגים המצולמים מטווח בינוני, בלי צילומי תקריב או צילומים פנורמיים, ואין כמעט תנועות מצלמה ושחקנים. הדבר משרת את המסרים הדידקטיים והמוסריים שמבקש יוצר הסרט להעביר, על חשבון רכבת ההרים של הרגשות הסוערים.
איכות הסרט לצפיה היא גרועה בשולי התמונה, שהיא חשוכה. אך הדבר אינו גורע מהתרשמות מהאיכות המקורית, שכן השחקנים נמצאים בעיקר במרכז התמונה, שהיא ברורה די הצורך.
אלכסנדר מרטן
אלכסנדר מרטן, במאי וכוכב הסרט ''אן א היים'' נולד ב-13 בנובמבר 1898 בלודז', פולין. הוא היה במאי ושחקן שנודע גם בזכות הסרטים "על מה נשים חולמות" (1937) ו"על חטא" (1936). הוא נרצח על ידי הנאצים בשנת 1942 בוורשה.
 |
| אלכסנדר מרטן ב''אן א היים'' |
יעקב גורדין
גורדין, הידוע בשל הדידקטיות והמוסריות העממית שלו, הביא את חיי עמל היומיום האמריקאים לבמה היידית. עם למעלה מ-100 מחזות לזכותו, גורדין היה בעל השפעה מעצבת על התיאטרון היידי המודרני. הוא היה כל כך פופולרי בקרב חובבי התיאטרון, שעל פי הדיווחים רבע מיליון איש השתתפו בהלווייתו בניו יורק. המחזה הנוגע ללב "ללא בית" ריתק את קהל התיאטרון היהודי, והוא הפך לחלק מהרפרטואר הקבוע של הבמה היידית באמריקה ופולין.
