עבור רבים, המושג ''אייס'' הוא הזכור ביותר ממלחמת העולם הראשונה. האייסים היו בכירי הטייסים בכל מדינה אשר הפילו לפחות 5 מטוסים בקרבות אויר. ממשלותיהם טיפחו אותם לצורך העלאת המורל, והאזרחים העריצו אותם בזכות אומץ ליבם, התמדתם וכישרונם. העיתונות הנציחה אותם כאבירי השחקים.
באף מדינה לא הייתה דמות האייס פופולארית יותר מאשר בגרמניה. בתחילת המלחמה הושקעו מרבית משאבי הצבא, תוך תמיכה נלהבת של הציבור, בפיתוח הצפלין. במהלך המלחמה, לאחר שהתבררו יתרונותיו של המטוס ככלי נשק, הצטרכה ממשלת גרמניה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהצפלינים, והשתמשה באייסים לצורך כך. הם תוארו בתיקשורת כאבירים מודרנייים, שגילמו את אידיאל הלוחם הגרמני. העיטור הצבאי הגבוה ביותר, ''פור לה מריט'', הוענק לרבים מהם. במותם נערכה להם הלוויה מלכותית. הציבור העריץ אותם, בין היתר כיוון שרובם היו בני המעמד הבינוני. הם כיכבו ביומני הקולנוע ובעיתונות. חלקם אף זכו לספר ביוגרפי פופולרי.
האפשרות לקבל את התואר ''אייס'' הייתה תמריץ חזק לטייסים. לאחר שקיבלו את התואר הנכסף, המדליות והיוקרה הנוספים דחפו אותם להמשיך בקריירת הטיס. הצד השלילי היה שרבים מהם מתו, במהלך קרב אויר או בתאונות טיסה שהיו שכיחות מאד באותם ימים. זאת כיוון שהמטוסים היו בלתי אמינים ובנוסף גם ניסיון הטיסה היה מועט. היה צורך להפוך אותם לדמויות מיתולוגיות לא בעיני הציבור בלבד, אלא גם בעיני עצמם, כדי שיוכלו להתמודד בשיגרה עם המוות שצפוי להם בקרוב.
''הקירקס המעופף'' היה להק מטוסי קרב שהקים הצבא הגרמני במטרה להתמודד מול העליונות האוויריות של בעלות הברית. זהו כנראה להק מטוסי הקרב המפורסם ביותר בהיסטוריה. מפקדו, מנפרד ריכטהופן ''הברון האדום'', הוא אחד הטייסים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. אין חובב תעופה בעולם שאינו מכיר לפרטים את עלילותיא, ובמשך השנים הולך ומתעצם זיכרו. הוא וחבריו הפכו לאייקון מרכזי בתולדות התעופה.
מעטים יודעים כי הקירקס המעופף היה החממה שבה צמחו מנהיגיו של המשטר הנאצי ותפישת העולם הנאצית. זה המקום בו התרחש המפץ הגדול שיצר את תגובת השרשרת שהובילה ישירות למלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה. המשנה להיטלר, הרמן גרינג, היה יורשו של ריכטהופן בתפקיד מפקד הלהק. גרינג וחבריו לא קיבלו את הסכם הכניעה שחתמה ממשלתם בנובמבר 1918. הכניעה לא באה בחשבון, למי שהתעמולה טיפחה כסופרמנים. בנאום הפרידה שלו לחבריו הבטיח להם גרינג כי ''יומנו עוד ישוב''. הם ריסקו את מטוסי הקרב החדישים שלהם, למרות שההסכם חייב להעביר אותם לבעלות הברית.
סרטים אחדים, שהותאמו להנחיה להדריך את הצופים בנושאים מסוימים, הוזמנו על ידי המדינה הנאצית טרם פרוץ מלחמת העולם השניה. החשוב ביותר בקטגוריה זאת היה סרט התעופה ''פור לה מריט'' (1938), שנוצר על ידי קרל ריטר, הקולנוען הבכיר של השלטון, אשר היה גם הוא טייס קרב מהולל במלחמת העולם הראשונה. הסרט היה אירוע תרבותי מכונן, כי במסגרתו שוכתבה, באופן רשמי למעשה, כל ההיסטוריה הגרמנית מאז שלהי מלחמת העולם הראשונה ועד עליית היטלר לשלטון, באופן שתואם את האידיאולוגיה הנאצית. הסרט עוסק בקבוצת טייסי קרב לשעבר, אשר על פי מאפיינים ביוגרפיים והיסטוריים בולטים הם מהקירקס המעופף. בראשם עומד מפקד הטייסת, שדמותו מעוצבת על פי הביוגרפיה של הרמן גרינג. בחצי הראשון של הסרט יש בעיקר קרבות אויר. בחצי השני, לאחר המלחמה, הוא מנהיג את אנשיו למרי נגד שלטון הכיבוש ודמוקרטית ויימאר, שהוא בז לה בפומבי, בעיקר עקב יחסה לחיילים המשוחררים. מתוך תלאות הקיום הטייסים מצטרפים למפלגה הנאצית הקטנה. מאבקם מצליח והיטלר עולה לשלטון. בסוף הסרט רואים את חיל האוויר הגרמני החדש, שהם הפכו למפקדיו.
הסרט מתאר את הפוליטיקה האזרחית כהמשך של המלחמה בדרכים אחרות, וסצנות של הפרות חוק מוצגות בו כבלתי נמנעות, עקב שלטון השמאל המושחת. הסרט הוגדר כ''הסרט הנאצי הטהור ביותר''. בהקרנת הבכורה שלו בברלין, בדצמבר 1938, צפו בו היטלר, גרינג וגבלס, עם קרל ריטר לצידם. מחוץ לאולם הקולנוע עמד משמר כבוד של חיילים ותיקים. מלבד ההצלחה הפוליטית, הקופתית והאמנותית הגדולה, הסרט זכה גם להמלצת צפיה לנוער, וצפו בו מיליוני נערים במסגרת הקרנות החובה שנערכו ל''היטלר יונגד''.
המפלגה הנאצית השולית קיבלה לשורותיה, עם הצטרפותו של הרמן גרינג, את דמות איש הצבא שהיה אולי הבכיר ביותר בגרמניה, למרות גילו הצעיר ודרגתו הזוטרה. הוא הביא עימו את חבריו ובראשם ארנסט אודט, והקים עימם את הלופטוואפה, שהיה עמוד התווך של הצבא הנאצי. רודולף הס, טייס בקירקס המעופף לקראת סוף המלחמה, הפך לסגנו השני של היטלר וניסה, באמצעות טיסה חשאית, להביא להסכם שלום בין אנגליה לגרמניה בלי ידיעת ההנהגה הנאצית. ארתור גרייזר, מפקד טייסת בצי הגרמני, שהצטרף כנראה לקירקס המעופף בימיו האחרונים, היה נאצי קנאי שחירחורי המלחמה שלו כראש עירית דאנציג בפולין גרמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. במלחמה הוא היה מושל חבל לודז' ויצר שם את המודלים למדיניות הכיבוש והנישול הנאצית ולהשמדת היהודים ברייך השלישי כולו. ריינהארד היידריך הצעיר יותר, מתכנן הפיתרון הסופי, שילב בין הקריירה שלו כסגן מפקד האס.אס לזאת של טייס קרב. לכולם מוקדשים פרקים בספר ''שואה ותעופה''. פרק נוסף בספר עוסק בהשפעתו הרבה של ספורט הדאייה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה על תחיית הלאומנות והתעוררות הנאציזם. בכירי הדואים והחברים במועדוני הדאייה היו טייסים ואנשי צוות ממלחמת העולם הראשונה. הם הפכו לעמוד השידרה של הלופטוואפה לאחר הקמתו.
הסמל המובהק של המודרניזם הטוטליטרי המיתי בגרמניה הנאצית היה המטוס. בחזית התעמולה והתרבות הפופולרית נמצאו סרטי הקולנוע, שהיה המדיום האהוב על אדולף היטלר ויוזף גבלס שר התעמולה. הם פיקחו מקרוב על עשייתם. אופ''א, תאגיד אולפני הקולנוע המולאם, הרבה בהפקת סרטי תעופה בסגנון הנאצי, עם דרגה גבוהה של עיצוב מחדש של המציאות. המטוס השתלב, בזכות קווי המתאר ההרמוניים הבולטים, כאייקון מיתי בקולנוע עוד מראשיתו. הוא הפך לסמל המרכזי בסרטיו של קרל ריטר. ריטר, שהיה גם מדריך טיסה, פיתח את נושא התעופה עוד ועוד, במעגלים מתרחבים. דגמי מטוסים שונים מככבים בסרטיו הראשונים, יחד עם צוותי האויר יחידי הסגולה שלהם. במעגל השני מופיעים בסרטיו צוותי הקרקע הגדולים, המקצועיים והמגוונים שפועלים בשדות התעופה. במעגל השלישי נמצאת חזית העורף הרחבה, אשר בה חיים יקיריהם של צוותי האויר יחד עם כלל האזרחים, מגויסים כולם למאמצי ההגנה האוירית. במעגל רחב עוד יותר נמצאים חזיתות הלחימה בגבולותיה השונים של גרמניה. במעגל הרחב ביותר נמצא העולם כולו, שהוא מרחב המחיה הגרמני המלא, אשר מתגלה לציבור באמצעות סרטים אקזוטיים אודות טייסים שהם שילוב של חוקרים והרפתקנים. נמצאה, בדרך זאת, מתכונת מושלמת לבניית החברה הגרמנית החדשה.
