הקבלה בין הקולנוע הנאצי לקולנוע האיראני
למשטר האיראני נוצר דימוי חיובי בזכות הקולנוע הפואטי. אפשר להשוות אותו לדימוי החיובי שקיבלו הנאצים, באמצעות יצירות קולנועיות שהפיקו, למרות שהיו אמני ההונאה וההכחשה. המשטר האיראני פועל במרץ למען השמדת ישראל, ודוגל ב''פיתרון סופי'' לקיומה. הקולנוע שהוא מייצר הוא, בין היתר, כלי למטרה זאת. באמונה האיסלאמית, ובפרט השיעית, קיים מונח בשם ''תאקיה'', שמשמעותו ''התחזות לצורך זהירות''. ה''תאקיה'' היא כלי מדיני טקטי נפוץ.
ניתן למצוא הקבלות רבות בין הקולנוע הפואטי האיראני לקולנוע הפואטי הנאצי:
1. בשני המשטרים קיימת הלאמה של תעשיית הקולנוע, אשר נשלטת על ידי ההנהגה הבכירה, באמצעות תקנות ותקציבים.
2. בשני המשטרים קיימת התמקדות בילדים ובנוער, ומאמצים לגייסם, במטרה להגשים את החזון האוטופי של האומה השולטת במרחב הסובב אותה. בגרמניה הנאצית גיוס הצעירים נעשה במידה רבה באמצעות הקולנוע, וזכה להצלחה רבה מאד.
2. בשני המשטרים אין כמעט בקולנוע ביטויי שנאה ישירים ליהודים. בקולנוע הנאצי, רוב הסרטים התמקדו בהצגה אידילית של החברה הנאצית. באופן זה הפכו למיותרים כל מי שלא השתייכו אליה. בקולנוע הפואטי האיראני הגישה היא דומה.
3. בשני המשטרים קיימים סרטים ''אמנותיים'', אם כי בסגנון שונה. בגרמניה הנאצית התפתח סגנון סרטי עלילה אמנותיים שנקרא ''זייטספילם'', אשר התמחה בהצגה דרמטית של המציאות.
4. בשני המשטרים, אחוז הסרטים האמנותיים הוא נמוך. רוב הסרטים הקיימים בשניהם הם לצורך בידור פשוט ועממי. אחוזים בודדים בלבד הם סרטי איכות אמנותיים, שמטרתם להיות ראש חץ תעמולתי.
5. בשני המשטרים נמצא פער בין אידיאולוגיה מעורפלת לבין חוקים ברורים ונוקשים, שהקולנוע מגשר ביניהם.
6. בשני המשטרים קיימת מחאה תרבותית נגד הגישה הקפיטליסטית שדוגלת ביצירת סרטים בעלי ערך מסחרי בלבד.
7. בשני המשטרים היחס לקולנוע מצד ראשי המשטר הוא כאל כלי בעל חשיבות מרכזית להתפתחות האומה, בזכות השפעתו הרבה על הציבור, והיותו חלק חשוב מהשיח החברתי.
8. מוטיב ''הקורבן הגואל'' אופייני לסרטים רבים בשני המשטרים. בקולנוע הפרסי הוא מושפע מהמורשת הדתית השיעית, ובקולנוע הנאצי הוא הושפע מחזון ''קהילת העם''.
9. בשני המשטרים הקולנוע נתפס כשגריר בינלאומי, שמטרתו להציג את הפנים היפות של האומה, ובמקביל לשמש כענף יצוא חיוני שמכניס מטבע זר למדינה.
