הרברט ג'ורג' וולס (1866 - 1946) היה סופר, הוגה דעות, עיתונאי, סוציולוג והיסטוריון אנגלי, שנחשב לסופר המכונן של ז'אנר ספרות המדע הבידיוני. בספריו הוא כלל ביקורת ביקורת חברתית נוקבת. ספריו המפורסמים הפכו לסרטים. וולס היה אחד מהוגי הדעות ומעצבי דעת הקהל החשובים והבולטים ביותר בזמנו. בסיפרו ''העולם יוצא לחופשי [1914] וולס ניבא את אפשרות קיומה של פצצת האטום, והזהיר מפני סכנות המלחמה האטומית. המדען ליאו זילארד, אחד מאבות הפצצה, טען כי לספר זה היתה השפעת מכרעת עליו. בשנת 1933 סטודנטים נאצים ביותר מ-30 אוניברסיטאות גרמניות חיפשו בספריות אחר ספרים שהם הגדירו כ''בלתי גרמניים''. בין הכתבים הספרותיים והפוליטיים שהם השליכו ללהבות היו יצירותיו של ה.ג. וולס.
ספרי מדע בדיוני של וולס אשר הפכו לסרטים הם:
מכונת הזמן - גיבור העלילה הוא ממציא מכונת זמן, שהוא נע באמצעותה בתקופות שונות, מהעבר הפרהיסטורי ועד לעתיד הרחוק מאד.
האי של ד''ר מורו - מדען מטורף הופך חיות ליצורים אנושיים באמצעות ניתוחי השתלות, עד שהעניינים יוצאים מכלל שליטה.
מלחמת העולמות - יצורים ממאדים פולשים לכדור הארץ ומחסלים כמעט לחלוטין את המין האנושי, עד שמתגלית הדרך הפשוטה והיעילה להשמידם.
''צורת הדברים שיבואו'' הוא ספר משנת 1933 של וולס, אשר בו הוא חוזה בכישרון נבואי את המלחמה העולמית שתפרוץ בשנת 1939 בעקבות הפצצות מסיביות מהאויר. וולס מתאר את מאה השנים שיבואו בעקבות המלחמה, כשהוא מכיל בתיאוריו את האנושות כולה, כמאה שמשלבת קידמה וקונפליקט. היצירה הספרותית הפכה, יחד עם כתבים אחדים נוספים של וולס, לתסריט שהוא חיבר במלואו לסרט מדע בדיוני עתיר תקציב, שנוצר באולפני ''לונדון פילם'', תחת השם המקוצר הדברים שיבואו - Things to Come [שנת 1936] . המפיק היה אלכס קורדה, הבמאי ויקטור המילטון מנדס, וכיכבו רונלד מייסי וראלף ריצ'ארדסון. הסרט נחשב, בזכות התפאורה העתידנית העשירה, להישג טכני יוצא דופן.
התפתחות התעופה בפועל הייתה מואצת ביותר. ה.ג. וולס חזה בשנת 1900 כי יחלפו עוד דורות אחדים עד שימציאו את המטוס, אך כבר בשנות ה-1930 אמר וינסטון צ'ר'ציל כי ''המצאה ארורה זאת תביא למלחמות קשות''. את הסימן הראשון לאקלים הפוליטי הבלתי יציב שיוצרים חידושים בתחום התעופה, ניתן למצוא עוד בסוף המאה ה-18, במהפכה הצרפתית שהתרחשה פחות מעשר שנים לאחר המצאת הכדור הפורח, שהיה אמצעי התחבורה האווירי המוצלח הראשון בהיסטוריה. הכדור הפורח הראשון נחשב, יחד עם הגלגל והדפוס, כאחד מעשרת ההמצאות הטכנולוגיות הגדולות ביותר בתולדות המין האנושי. חוזה ורסאי, שציין את כניעת הרייך השני לבעלות הברית בסיום מלחמת העולם הראשונה אסר על הגרמנים לבנות מטוסים, והם חשו כי נשללת מהן האפשרות להגן על עצמם ולהתפתח. התעופה סיפקה לנאצים את כושר הניידות הדרוש לפיתוח תוכניותיהם השטניות. הוגי דעות ופוליטיקאים שקישרו בין הצורך המטריאלי לצורך הרוחני, עיבדו את התנועה כלפי השחקים לאידיאולוגיה מעשית, וסיפקו לעם הגרמני המיליטריסטי את התודעה למימוש הפקודות שקיבל. ביניהם היו פרידריך ניטשה, אוסוואלד שפנגלר וקרל האושופר. הם פיתחו את תיאורית הסופרמן הגרמני, השולט בעולם מהאוויר בכוח, ומפתח את מרחב המחיה שלו. בימי המשטר הנאצי עברה השתלבות התעופה בחיי המדינה הקצנה. התעופה הובילה את הכלכלה והחברה. בין השנים 1933-1939 מספר העובדים בתעשייה זאת צמח משלושת אלפים לשני מיליון. חיל האוויר הגרמני חלש על הפוליטיקה העולמית, וזכה עבור היטלר במלחמותיו הפוליטיות בסוף שנות השלושים. אחדים מהנאצים הבכירים ביותר הגיעו מתחום התעופה, ועסקו גם בנושא הפיתרון הסופי. סרטי תעופה, בכל תתי הז'אנרים, כמו: דרמות רומנטיות, דרמות חברתיות, סרטי פעולה, מלחמה, מדע בדיוני, דוקומנטריה, חדשות, תעמולה ועוד, היו נפוצים ופופולאריים עוד במשטר ויימאר, ובגרמניה הנאצית הם הפכו להכי פופולריים. הם היו חלק קטן בלבד מסרטי התעופה שנוצרו ברחבי תבל, בעיקר בהוליווד, שעיצבו את דעת הקהל בתקופה זאת שמכונה ''תור הזהב של התעופה''. הקולנוע והתעופה קשורים בטבורם. הם נוצרו כמעט באותה שנה והתפתחו יחדיו בקשר הדוק, טכני, פרסונלי, וציבורי. הקולנוע האדיר את התעופה, ונוצל עוד מתחילתו לצרכי גיוס דעת הקהל. על רקע זה נוצר באנגליה הסרט ''הדברים שיבואו''.
בסרט יש שלושה חלקים נפרדים אשר שונים מאד בסגנונם זה מזה, באופן שמאפשר את התפתחות הנרטיב כ''היסטוריה אלטרנטיבית דיסטופית'':
החלק הראשון, הקצר, מתחיל בשנת 1940. לונדון מופצצת לפתע מהאויר על ידי גלי מפציצים. הטייס ג'ון כבל [רונלד מייסי] וחבריו מגויסים, במסגרת הגיוס הכללי למאמץ המלחמתי. מתחילה מלחמה עולמית שנמשכת כשלושים שנה, ומכלה את משאבי האנושות. בסוף המלחמה לונדון היא עיי חרבות. בשנת 1966 פורצת בה מגיפת זומבים, כתוצאה מהפצצות גזים אויריות, שמשמידה את מחצית האוכלוסיה.
בחלק השני, הארוך והמוצלח ביותר מבחינה קולנועית, על מתרחשת התפנית העלילתית להיסטוריה האלטרנטיבית הדיסטופית. האוכלוסיה ששרדה בלונדון נסוגה לימי הביניים החשוכים, עם משטר פיאודלי אשר בראשו עומד שליט עריץ וססגוני [ראלף ריצ'ארדסון]. תשוקתו העיקרית היא לשפץ את גרוטאות המטוסים הבודדים שנותרו לו, על מנת שיוכל לפתוח במלחמה נוספת. ימי הביניים ניכרים היטב בתפאורה, בדמויות, במערכות היחסים, ובאורח החיים הפרימיטיבי. יום אחד, בשנת 1970, נוחת בעיר לפתע מטוס חדיש, ויוצא ממנו הטייס ג'ון כבל, שנראה כאילו הגיע מהחלל החיצון. הוא כעת שגריר של ''כנפיים מעל העולם''. זהו תאגיד של טייסים ומדענים, הממוקם בעיר בצרה בעיראק, ששם לו למטרה להקים מחדש עולם חסר גבולות, מונע על ידי שאיפה לקידמה ושלום. כצעד ראשון ומרכזי לשיקום העולם תחת פיקוחו, מציע התאגיד שירותי תחבורה אוירית של דואר, אספקה ונוסעים.
החלק השלישי של הסרט מתרחש בשנת 2036, לאחר שהתאגיד השתלט על כל העולם, ובנה אותו מחדש כאוטופיה תעשיתית-מדעית-טכנוקרטית. האנושות מתגוררת בערים תת קרקעיות עם שמש מלאכותית, ומקדישה עצמה לשלום ולקידמה מדעית. כעת כל שנותר הוא לשגר את האנושות בהדרגה אל החלל, למרות הסיכון שכרוך בכך. אך סיכון חיי האסטרונאוטים הראשונים, והקידמה בכלל, אינם מוצאים חן בעיני אמן אחד, שטוען כי הקידמה מנוגדת לטובת הפרט. הוא מצליח להסית את ההמון, שמסתער על התותח האלקטרו-מגנטי הענק שעומד לשגר את האנשים הראשונים אל הירח. למרות ההסתערות משוגרת החללית בהצלחה. בסצינה הבאה, שהיא האחרונה בסרט, המנהיג, שהוא נכדו של כבל, צופה אל הכוכבים כמושא של שאיפה אינסופית לקידמה, אשר בלעדיה לא יהיה מסוגל המין האנושי לשרוד. משפט הסיום שלו: ''היקום כולו או לא כלום!'', הוא מהמפורסמים בתולדות הקולנוע.
המנהיג כבל מופיע בסרט כדמות בעלת יופי ארי, ואף מצולם מזווית נמוכה, כמו האתלטים בסרט ''אולימפיה'' של ריפנשטאל. ההתעקשות שלו לשגר את האסטרונאוטים לחלל מזכירה, באופן פרדוקסלי, את התעקשותו של היטלר בסוף מלחמת העולם השניה לייצר את טילי הוי-2 על חשבון כלי נשק קונבנציונליים. יתכן בהחלט כי הסרט שימש מקור השראה להיטלר, שהיה חובב סרטים מושבע.
ליוצרי הסרט עצמם שימש גם הסרט מטרופוליס [1927] של פריץ לאנג מקור השראה ביצירת התפאורה. זאת למרות שוולס שנא סרט זה, שאותו הגדיר כ''מלא שטויות''. הוא ביקש מיוצרי סירטו שיעשו בדיוק את ההיפך ממה שעשה לאנג ב''מטרופוליס'', אך במסגרת הוראה זאת ש''יעשו כל מה שעולה על רוחם''.
הסרט נחשב עד היום לאחד מסרטי המדע הבידיוני החשובים ביותר שנוצרו אי פעם. הוא זכה להצלחה קופתית וביקורתית חלקית בלבד, לאחר צאתו לאקרנים בשנת 1936. הפגמים בשטף התסריט, הדיאלוג הפומפוזי, הדמויות הסטריאוטיפיות, וחוסר הרגש לעומת עודף הדידקטיקה, היו כולם בעוכריו, כיוון שהם גימדו את הצופים. מאחר שהציבור האנגלי האמין שהסרט צפה את מלחמת העולם השניה והבליץ, הוא זכה להפצה ענקית מחודשת בשנת 1940.
הסרט הוא יצירת מופת בזכות רוחב היריעה חסר התקדים שמתרכז לנרטיב אחד, עם סצנות בלתי נשכחות אחת אחרי השניה, ורושם חזותי עז. יתכן שהקיצוצים הרבים בשלב העריכה, מסרט באורך של יותר משעתיים לסרט באורך של כשעה וחצי, פגמו ביכולת העברת המסרים המורכבים. בשנת 2013 זכה הסרט למהדורת DVD מתוקנת ומורחבת, שכוללת גם שחזור פס הקול המוזיקלי המוצלח, וקטעי תפאורה שלא שולבו במהדורה המקורית. ביוטיוב אפשר למצוא גם מהדורה משופרת בצבעים.
כל אלה אינם משתווים לספר ''צורת הדברים שיבואו'' בעצמו. הספר כולל תחזיות פוליטיות הרבה יותר מפורטות, חלקן מדויקות, אודות פרוץ מלחמת העולם השניה וההיסטוריה שתתרחש לאחר מכן. הספר זכה להשפעה רבה החל משנת הפצתו בשנת 1933, עד שמאורעות מלחמת העולם השניה האפילו עליו.
הביקורת המקורית על הסרט ב''ניו יורק טיימס'', משנת 1936: ''הסרט הוא חיזיון יוצא דופן, פנטזיה, אם תרצו, שמושפעת מרצועות הקומיקס של פלאש גורדון ובאק רוג'רס. אבל הוא גם סרט עם רעיונות מבוטאים באופן דרמטי ועם קסם חזותי. אין דבר שאנחנו יכולים לעשות עכשיו, אלא לשבת ולחכות לשואה [holocaust]. אם מר וולס צודק, אנחנו נמצאים במאה מעניינת.''
