כאשר יש בבית בן משפחה חולה בעל מוגבלויות תפקודיות ונפשיות, המשמעות עבור בן המשפחה המטפל היא זאת:
כל זאת כאשר מדובר בבן משפחה נעים הליכות, חביב, שקט ויציב, שמתפקד ומועיל חלקית.
כאשר מדובר בבן משפחה בעל התפרצויות אלימות, החיים הם קשים מנשוא.
אין לבן המשפחה למי לפנות.
לשכן חולה כזה בהוסטל פרושו לגזור את דינו למוות בטרם עת בגלל קשיי ההסתגלות שלו, וחוסר היכולת של הצוות לתת מענה לצרכיו, ובמקביל יווצר חלל רגשי ותפקודי בקרב בני המשפחה.
- בן המשפחה נמצא במגננה נפשית קבועה שאינה מאפשרת לו לפתח כישורים חברתיים.
- צריך לבשל, לכבס, לנקות, לסדר, לשפץ, לקנות ולהקדיש זמן איכות למישהו שאינו מסוגל להעניק בתמורה, אלא לתבוע עוד.
- אין ארועים ותוכניות משפחתיות, כי החולה 'מככב' בהם על דרך השלילה.
- אין חופשות, כי בכל רגע עלול לקרות מקרה חירום בבית שיפגע בבני המשפחה האחרים.
- אין התפתחות וקריירה אישית, כי אי אפשר להתרכז בכך.
- אין מקום עבודה ולו גם במשרה חלקית ובמשכורת מינימום, כי קשה להקדיש תשומת לב לעבודה.
- אין אפשרות לדאוג לבריאות האישית כי בן המשפחה החולה דורש בלי הרף טיפול רפואי.
- אין חיי בית שקטים ומסודרים בחדרי הבית השונים כי בן המשפחה החולה נע ושוהה בהם רוב הזמן.
- אין חי חברה וזוגיות, כי אף אחד לא מעוניין להעביר זמן עם מישהו בעל רקע כזה.
כל זאת כאשר מדובר בבן משפחה נעים הליכות, חביב, שקט ויציב, שמתפקד ומועיל חלקית.
כאשר מדובר בבן משפחה בעל התפרצויות אלימות, החיים הם קשים מנשוא.
אין לבן המשפחה למי לפנות.
לשכן חולה כזה בהוסטל פרושו לגזור את דינו למוות בטרם עת בגלל קשיי ההסתגלות שלו, וחוסר היכולת של הצוות לתת מענה לצרכיו, ובמקביל יווצר חלל רגשי ותפקודי בקרב בני המשפחה.
