אברהם אבינו הוא בחזקת אדם הראשון אשר ניחן במעלת הרוחניות העליונה.
כמו שביום הראשון נברא האור מן החושך כנגד ימינו ושמאלו של האדם, כך גם קורות אברהם מתחילות במצוות הקב''ה: 'לך לך'.
בפרשת לך לך מופיעה לראשונה העיר סדום, אלא שבניגוד לסיפור הידוע על העיר החטאה, בפרשה זאת היא מופיע בהקשר חיובי:
העיר שוכנת בכיכר הירדן השופעת כל טוב כגן ה', ובה בוחר לוט אחי אברהם לגור מכל המקומות. מלך סדום הוא בן בריתם של אברהם ומלכיצדק, כוהן לאל עליון וידידו של אברהם, במלחמה נגד כדרלעומר. בסיום המלחמה מסרב אברהם לקבל 'מחוט ועד שרוך נעל ' כתגמול על עזרתו.
בפרשה הבאה, וירא, מופיעה העיר סדום בפעם השניה, מיד לאחר לידת יצחק, אך הפעם בהקשר השלילי. כאשר נוכחו גויי הארץ בעוצמת אמונתו של אברהם השתנה המשטר בסדום, וכנגד מידת הרחמים של הקב''ה הנהיגו תושביה את מידת הדין, שבעטיה נגזר עליהם העונש הנורא.
בין שני הארועים הכרוכים בסדום מופיע גם בהרחבה סיפור שרה אשת אברהם, אשר פרעה מלך מצרים חשק בה.
המימד הגיאוגרפי כרוך לפיכך במימד האנושי באופן בלתי ניתן להפרדה.
החיבור למפת דמות האדם של ארץ הקודש מתבקש כמו מאליו על פי הכתוב.
רש''י מפרש כי עונשה של סדום הגיע לה מכיוון שאנשיה הענישו בעונש מוות אכזרי בחורה שנתנה בלי רשות צדקה לעני.
סדום שוכנת לחופי ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם והאוזן על פי המפה. לפיכך מידת הדין בה היתה כה עזה עד שלא היתה יכולת למקום להכילה.
מידת הרחמים, כמו זאת בסיפור לוט הצדיק, מקלה על הדין.
מידת הרחמים היא דמות האדם כולו, אשר אין לאף אחד מאבריו קיום בפני עצמו, אלא כולם כאחד פועלים בהרמוניה.
