הספר 'הבושם' מאת פטריק זיסקינד, שיצא לאור בשנות ה-1980, הוא אחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים.
העלילה עוסקת בצעיר צרפתי, גרנוי, שחי בשלהי תקופת המלוכה, ערב המהפכה הצרפתית.
גרנוי, שנולד באשפתות וגדל בבית יתומים, מגלה חוש ריח מפותח במיוחד.
תכונה זאת מתפתחת אצלו יחד עם תכונות אופי שטניות.
הוא הופך להיות להיות שוליה של יצרן בשמים מפורסם בפריז.
התלמיד מתעלה על רבו, ורוקח בשמים יוצאי דופן באיכותם.
הוא יוצא לחפש אחר הבושם המושלם במחוז גידול פרחי הבושם, פרובאנס.
בדרך הוא מסתתר במערה בראש הר למשך שבע שנים, כדי להימנע מגיוס לצבא.
בעת חזרתו אל בני האדם הוא מתארח אצל מרקיז תמהוני.
בפרובאנס הוא הופך מומחה לזיקוק הפרחים לשמן התמצית לבשמים.
אך הוא אינו מסתפק בכך ושואף, בכל מחיר, ליצר את הבושם עם הריח המושלם.
הריח המושלם הוא ריח בתולות, שאותן הוא רוצח על מנת להפיק אותו.
סופו שהוא נופל בעצמו קורבן לריח המושלם, שכן לאחר שהוא מנסה אותו על גופו הוא הופך מקור משיכה להמון אדם, שמתנפל עליו והורגו בשכרון חושים.
הבושם הוא חומר שנע באמצעות האוויר. בזכות התיאורים המרתקים הרבים של ייצורו, תכונותיו, והשפעותיו על המין האנושי, נוצרת עבור הקורא חווית קריאה מרתקת.
מעבר לכך, גיבור הספר בוחר להתבודד במערה בראש הר, מה שמחדד את חווית המעוף עוד יותר.
אך מה שמדגיש יותר מכל את הזיקה הפסיכולוגית הנאיבית למרומים, באותה תקופה של ערב המצאת הכדור הפורח, הוא המרקיז שמנסה ל'רפא' את גרנוי באמצעות פילוסופיה וטכניקה מיוחדת.
להלן ציטוטים מתוך הספר של עיקרי השיטה:
'המרקיז הטיל את עצמו בהתלהבות לכתיבת מסה מקיפה על אודות הקשרים שבין הקרבה לאדמה ובין כוח-החיות.
התיזה שלו היתה, שאין החיים יכולים להתפתח אלא במרחק מסוים מן האדמה, מאחר שהאדמה אינה חדלה להדיף גאז משחית, המשתק את כוח החיות ובמוקדם או במאוחר מביא לכליה מוחלטת.
לפיכך נוטים כל הדברים החיים להתרחק מן האדמה בצמיחתם, כלומר הם צומחים ומתרחקים ממנה ולא צומחים, למשל, לתוכה.
זאת הסיבה מפני מה את חלקיהם החשובים הם שולחים אל על: החיטה את שיבוליה, הצמח את הפרח שלו, האדם את ראשו.
וכך אפוא, כיוון שהם מזדקנים וגוום מתכופף והם שחים ומשתוחחים אל האדמה, אין להם מנוס אלא ליפול שוב לידי הגאז הקטלני, ובהגיע השעה אף להיות לחלק ממנו, באמצעות תהליך הריקבון שלאחר המוות.
כשגונב לאוזנו של המרקיז שנמצא אדם שבילה שבע שנים במערה - כלומר נתון כולו לחסדי היסוד המשחית של האדמה - יצא מכליו מרוב העונג והורה שיביאו אליו את גרנוי מיד למעבדתו, ושם בדק אותו בדיקה יסודית ומצא בו חיזוק ציורי מאין כמותו לתיאוריות שלו.
''הגאז הקטלני'' כבר השפיע על גרנוי השפעה רבה כל כך, עד שבגופו בן העשרים ווחמש ניכרת בבירור התנוונות של זקנה. ודאי כבר היה מת, הצהיר המרקיז, לולא ניזון בתקופת מאסרו בצמחים רחוקים מן האדמה, דהיינו לחם ופירות. ועתה לא יוכל לשוב לבריאותו הקודמת אלא אם יסולק הגאז סילוק מוחלט בעזרת המצאה שלו, מכשיר איוורור באנרגיה של האוויר. מכשיר שכזה עומד בארמונו, ואם גרנוי מוכן להעמיד את עצמו להדגמה מדעית, הרי הוא מוכן לשחרר אותו מן הזיהום הממאיר בגאז-האדמה ולהוסיף לו עוד מתת זהב הגונה.
מכשיר האוורור היה כמין כלוב של לוחות אורן צפופים ובתיקרתו ארובה גבוהה המכניסה אליו זרם אוויר גבהים נטול גאז קטלני. אחר כן האוויר נפלט ויוצא מלמטה דרך שסתום עור ניתן לויסות. את המתקן הזה הפעיל צוות שלם של משרתים, שהצטווה לדאוג שהמאווררים הקבועים בארובה לא יחדלו אף רגע מפעולתם.
גרנוי שכן לו שם אפוא מוקף בזרם של אוויר מטוהר ומוזן במזון דיאטטי שמקורותיו רחוקים מן האדמה: מרק יונים צח, ממרח עפרונים, צלי אווזי-בר, מרקחת פרי-עץ, לחם מסוגי חיטה שגבעוליהם גבוהים במיוחד, יין מן הפירנאים, חלב-יעלים, ומקצפת ביצים מתרנגולות שגודלו בעליית הגג של הארמון.'
העלילה עוסקת בצעיר צרפתי, גרנוי, שחי בשלהי תקופת המלוכה, ערב המהפכה הצרפתית.
גרנוי, שנולד באשפתות וגדל בבית יתומים, מגלה חוש ריח מפותח במיוחד.
תכונה זאת מתפתחת אצלו יחד עם תכונות אופי שטניות.
הוא הופך להיות להיות שוליה של יצרן בשמים מפורסם בפריז.
התלמיד מתעלה על רבו, ורוקח בשמים יוצאי דופן באיכותם.
הוא יוצא לחפש אחר הבושם המושלם במחוז גידול פרחי הבושם, פרובאנס.
בדרך הוא מסתתר במערה בראש הר למשך שבע שנים, כדי להימנע מגיוס לצבא.
בעת חזרתו אל בני האדם הוא מתארח אצל מרקיז תמהוני.
בפרובאנס הוא הופך מומחה לזיקוק הפרחים לשמן התמצית לבשמים.
אך הוא אינו מסתפק בכך ושואף, בכל מחיר, ליצר את הבושם עם הריח המושלם.
הריח המושלם הוא ריח בתולות, שאותן הוא רוצח על מנת להפיק אותו.
סופו שהוא נופל בעצמו קורבן לריח המושלם, שכן לאחר שהוא מנסה אותו על גופו הוא הופך מקור משיכה להמון אדם, שמתנפל עליו והורגו בשכרון חושים.
הבושם הוא חומר שנע באמצעות האוויר. בזכות התיאורים המרתקים הרבים של ייצורו, תכונותיו, והשפעותיו על המין האנושי, נוצרת עבור הקורא חווית קריאה מרתקת.
מעבר לכך, גיבור הספר בוחר להתבודד במערה בראש הר, מה שמחדד את חווית המעוף עוד יותר.
אך מה שמדגיש יותר מכל את הזיקה הפסיכולוגית הנאיבית למרומים, באותה תקופה של ערב המצאת הכדור הפורח, הוא המרקיז שמנסה ל'רפא' את גרנוי באמצעות פילוסופיה וטכניקה מיוחדת.
להלן ציטוטים מתוך הספר של עיקרי השיטה:
'המרקיז הטיל את עצמו בהתלהבות לכתיבת מסה מקיפה על אודות הקשרים שבין הקרבה לאדמה ובין כוח-החיות.
התיזה שלו היתה, שאין החיים יכולים להתפתח אלא במרחק מסוים מן האדמה, מאחר שהאדמה אינה חדלה להדיף גאז משחית, המשתק את כוח החיות ובמוקדם או במאוחר מביא לכליה מוחלטת.
לפיכך נוטים כל הדברים החיים להתרחק מן האדמה בצמיחתם, כלומר הם צומחים ומתרחקים ממנה ולא צומחים, למשל, לתוכה.
זאת הסיבה מפני מה את חלקיהם החשובים הם שולחים אל על: החיטה את שיבוליה, הצמח את הפרח שלו, האדם את ראשו.
וכך אפוא, כיוון שהם מזדקנים וגוום מתכופף והם שחים ומשתוחחים אל האדמה, אין להם מנוס אלא ליפול שוב לידי הגאז הקטלני, ובהגיע השעה אף להיות לחלק ממנו, באמצעות תהליך הריקבון שלאחר המוות.
כשגונב לאוזנו של המרקיז שנמצא אדם שבילה שבע שנים במערה - כלומר נתון כולו לחסדי היסוד המשחית של האדמה - יצא מכליו מרוב העונג והורה שיביאו אליו את גרנוי מיד למעבדתו, ושם בדק אותו בדיקה יסודית ומצא בו חיזוק ציורי מאין כמותו לתיאוריות שלו.
''הגאז הקטלני'' כבר השפיע על גרנוי השפעה רבה כל כך, עד שבגופו בן העשרים ווחמש ניכרת בבירור התנוונות של זקנה. ודאי כבר היה מת, הצהיר המרקיז, לולא ניזון בתקופת מאסרו בצמחים רחוקים מן האדמה, דהיינו לחם ופירות. ועתה לא יוכל לשוב לבריאותו הקודמת אלא אם יסולק הגאז סילוק מוחלט בעזרת המצאה שלו, מכשיר איוורור באנרגיה של האוויר. מכשיר שכזה עומד בארמונו, ואם גרנוי מוכן להעמיד את עצמו להדגמה מדעית, הרי הוא מוכן לשחרר אותו מן הזיהום הממאיר בגאז-האדמה ולהוסיף לו עוד מתת זהב הגונה.
מכשיר האוורור היה כמין כלוב של לוחות אורן צפופים ובתיקרתו ארובה גבוהה המכניסה אליו זרם אוויר גבהים נטול גאז קטלני. אחר כן האוויר נפלט ויוצא מלמטה דרך שסתום עור ניתן לויסות. את המתקן הזה הפעיל צוות שלם של משרתים, שהצטווה לדאוג שהמאווררים הקבועים בארובה לא יחדלו אף רגע מפעולתם.
גרנוי שכן לו שם אפוא מוקף בזרם של אוויר מטוהר ומוזן במזון דיאטטי שמקורותיו רחוקים מן האדמה: מרק יונים צח, ממרח עפרונים, צלי אווזי-בר, מרקחת פרי-עץ, לחם מסוגי חיטה שגבעוליהם גבוהים במיוחד, יין מן הפירנאים, חלב-יעלים, ומקצפת ביצים מתרנגולות שגודלו בעליית הגג של הארמון.'
