ברווח בין עולם לצעצוע

על המודל בתרבות הישראלית

מאת: תמר ברגר

מודל הוא ייצוג מסוג מיוחד של דבר, של חפץ או של רעיון: הוא נועד לשמש דוגמה – דוגמה במובן של מופת, במובן של המחשה, או בשני המובנים גם יחד. המודל מעניין בגלל היחס הכפול, של דומות ושל שונות, שמתקיים בינו לבין נושאו. עליו לייצג אותו באופן ברור מספיק כדי שיזוהה, אבל אין הוא יכול להיות זהה לו לחלוטין, עד לבלי הכר.

ספרה של תמר ברגר, ברווח בין עולם לצעצוע, מציע שיטוט בהוויה הישראלית דרך זווית מיוחדת: התבוננות בשורה של מודלים מסוגים שונים, המשמשים נקודות מוצא למסות נפרדות, שבהצטרפותן זו לזו יוצרות טקסט אחד ביקורתי, כואב ואוהב, על הישראליות. אוטו צעצוע עשוי קרטון שנמצא בראש ערימת אשפה בשכונת דַחְיית אל בָּריד, פסל-בובה של נער שחור ענק במוזיאון תל-אביב, תצלום של ג'יפ שלל המשמש לאימוני הצבא, מפת קיר של מדינת ישראל משנת 1951, הוראות הבנייה של המשכן האלוהי בספר שמות, דירה-לדוגמה וירטואלית בנס-ציונה, תצוגת פוחלצים בפתח-תקווה, מיצב של חדר איזולציה קיבוצי והאוטופיה הציונית "אלטנוילנד" – אלה נקודות המוצא לדיון המוביל אל עוד מודלים ואל טקסטים, נופים וחוויות, חוצה בדרכו יבשות וזמנים.

וכך מוביל האוטו העשוי קרטון וצבוע בצבעי הדגל הפלסטיני אל בודלר, ואל מלאני קליין, ובחזרה אל המחסום שלידו נמצא; ופסלו של הנער הנפיל, שחור-עור ועצום-עיניים, מוביל אל בובות מין, ואל אולימפיה של את"א הופמן, ואל רילקה; ותצלום הג'יפ המשמש מטרת ירי מוביל אל מודל ממוחשב של העיר עזה, ואל 11 בספטמבר, ואל הגליל הערבי; והמפה של מדינת ישראל משנת 1951, המבקשת לסמן בבירור גבולות, מובילה אל פריצתם; ותצוגת הפוחלצים בגן החיות בפתח-תקווה מובילה אל התצוגה של מוזיאון "יד לבנים"; ותיאור בניית המשכן בספר שמות מוביל אל אתר מיני ישראל; והדירה-לדוגמה הווירטואלית בנס-ציונה מובילה אל הולנד של המאה ה-17; ומיטה במיצב של חדר איזולציה קיבוצי מובילה אל הלֶלֶה של קַסאי, ואל שקספיר, ואל דידו ואנֵיאס; והרצל מוביל אל אמיל חביבי.

תמר ברגר כותבת על המרחב הישראלי. ספרה "דיוניסוס בסנטר" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1998).