ראשית הפרשה בפסוקים המזכירים בחלוקתם לשניים את שירת האזינו, ויש ביניהם אחד המרמז כי חלוקה זאת היא לימין ושמאל:מימינו אש - ודת משמאלו.
הברכה היא, אם כך, המשך לפרשות הקודמות, שמסבירות את התורה כהתגלמות עיקרון הצדק הטבעי, כמו שמתבטא במושג המאזניים, הידועים גם בכינוי מאזני צדק.
הבן שמעון, אשר שמו נגזר מהפועל 'לשמוע', נעדר מבין מקבלי הברכה. שמו, והביוגרפיה שלו, מקבלים משמעות מיוחדת בזכות זאת.
שמות הבנים המופיעים בברכה אינם על פי סדר הולדתם הידוע.
כמו שכל הילדים שווים בעיני הוריהם, כך גם הסדר מעורב.
הברכה היא לפיכך תיאור דינאמי וחי של מושג הצדק הטיבעי.
זאת כהמשך של התיאורים הפחות מוחשיים שבפרשות הקודמות.
ניתן אף, כיד הדימיון הטובה, לקבוע את מיקומו של כל בן כאחד מחלקי המאזניים:
בתרשים כזה ראובן יהיה בודאי הבסיס, יהודה המוט האנכי, לוי ראש המאזניים, יוסף ובנימין מוט הרוחב, ויתר הבנים יהיו כפות המאזניים ומשקלותיהם.
פירוש זה של פרשת השבוע מאפשר מעבר קל אל פרשת בראשית הראשונה בתורה.
פרשת בראשית פותחת בחלוקת היקום לשניים על ידי האלוהים: אור וחושך, טוב ורע, אדם וחוה.
הפרשה השניה, פרשת נוח, עוסקת בתיבת נוח, שהיא היצירה ההנדסית הגדולה מכל, מקיפת היקום כולו.
תיבת נוח נבנתה בכלי מלאכה, שהם כולם נגזרים של המאזניים, ולדוגמא: האנך, הפלס, המטר, וכדומה.
