‏הצגת רשומות עם תוויות סרטים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סרטים. הצג את כל הרשומות

6.2.2022

הספר ''שמיים פתוחים'' והסרט ''עין בשמיים''




המבוא לספר ''שמיים פתוחים'' [Open Sky, 1997], מאת פול ויריליו, מתחיל בצורה שגרתית. הוא מכנה את השמיים ''חוף הים הראשוני''. השמיים מפרידים בין המלאות של האדמה לריקנות של החלל החיצון. עם המצאת הפרספקטיבה האמנותית בתקופת הרנסאנס, המתמקדת בנקודת מגוז אופקית, התרחק האדם מהקשר הטבעי לניגוד האנכי הראשוני שמיים-ארץ, המגולם בכוח המשיכה. כיום, כאשר השמיים מאוכלסים בגופי תעופה רבים מספור, מן הראוי לחזור ולהתמקד באופק האנכי.

מכאן ואילך ויריליו פונה לתאוריה מקורית: החלל החיצון אינו קיים כמו שהסבירו לנו המדענים. המהות השולטת ביקום היא הזמן, שהוא חומר בפני עצמו. הזמן הוא החומר האפל של היקום. מהאפילה הקוסמית הראשונית משתלשלת הכרתנו את הזמן כחומר. חומר-זמן זה יוצר את המרחב המוכר לנו. את הזמן החולף המוכר אנו צריכים לכנות בשם ''המשכיות''. ההמשכיות קיימת בפני עצמה כחומר, החל מההמשכיות שקיימת בין חלקיקי אטומים, וכלה בהמשכיות שנמדדת בטווחי בריאת היקום. היא חומר שעוצמתו נמדדת במהירותו, שהיא ביחס למהירות האור. 


על אף חוסר הביסוס המדעי של התיאוריה, המשכיות הזמן כחומר בפני עצמו היא מוחשית היטב לכל מי שעוסק בעריכת סרטים. עורך הסרטים מחבר בין קטעי חומר גלם מצולמים. בין כל שני קטעים כאלה יש קטע של מסך שחור. כל קטע כזה מקבל אצל העורך תחושת מוחשיות מלאה. האתגר שלו הוא להתמודד מולו לחתוך אותו מהתוצאה הסופית, בדיוק כמו שהוא חותך ומצמצם קטעים מצולמים. קטעי המסך השחור שבין פיסות חומר הגלם המצולמות הופכים להיות ישות פיזית. ישות זאת היא בלתי ניתנת להגדרה מקובלת. היא דומה מבחינת התחושה לחומר המצולם. לפיכך היא נדמית כחומר בפני עצמו. הטבע מתעב ריקנות לשמה. 

ויריליו זנח את התעניינותו הרבה בקולנוע לטובת התעניינות במימד הזמן, דבר שאפשר לו לחקור את ערי העל בעולם כמרחב קריטי, המשועבד לטכנולוגיה מואצת.


ריקנות שבה הזמן הרגיל הופך לחומר, מאפיינת את סצנת הפתיחה של הסרט ''עין בשמיים'' [Eye in the Sky, 2015]. גיבורת הסרט היא קולונל, האחראית מלונדון על מבצע חיסול באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, שמתרחש באפריקה. 

מיד בראשית ההקרנה אנו נחשפים לכך שלא מדובר בסרט פשוט. הפתיח של הכותרות הוא תמונה מפוארת, במבט מהחלל, של כדור הארץ החג על צירו, לצלילי תזמורת סימפונית, בסגנון ''מלחמת הכוכבים''. זה הפתיח של חברת ''יוניברסל'' מפיקת הסרט. כותרות ההמשך, של מפיקי המשנה, הן בסגנון דומה. אך פס הקול שלהן הוא של מוזיקה מדיטטיבית מזרחית. הסך הכל מכין אותנו לצפיה בלתי שגרתית.

המוטו בראשית הסרט הוא: ''במלחמה, האמת היא הקורבן הראשון''. המוטו הוא תמצית הגותו של ויריליו, העוסקת ברובה בטכנולוגיות התצפית וקבלת ההחלטות בתחום התעופה הצבאית, והשפעתן על החשיבה החזותית בימינו, שבהם המיידיות ממלאת תפקיד מרכזי, בשל גודש הדימויים.

שוט הפתיחה של הסרט ''עין בשמיים'' הוא נועז ומפתיע. הוא מצולם מתוך תנור אפיה פרימיטיבי בחצר בית באפריקה. מתוך החלל השחור של התנור מגיחים לאור העולם, ורואים אישה מכניסה לחם לתנור באמצעות מוט אפיה. המצלמה יוצאת עם המוט מהתנור ועוברת לחצר, לסצנת הפתיחה המלאה. הצילום מתוך התנור מזכיר, בעיקר, אץ סצנת הסיום בסרט 'שליחות גורלית', שבה הטרמינטור מחוסל באמצעות מכבש תעשיתי שלתוכו הוא זוחל.

הסצנה ממשיכה ומראה, בצילומי חצי גוף, ילדה באפריקה בחצר בבוקר שמשי, צופה באמא אופה לחמים, ובמקביל משחקת בחישוק הולה-הופ, לצד אביה שמתקן אופניים. החישוק הוא סמלי. הוא מציין, על פי תפיסת העולם של ויריליו, בהשראת הפיזיקאי הנודע סטפן הוקינג, את הזמן והמרחב הרגילים, המגולמים בקווי הרוחב ההולכים וגדלים על פי קוטרו של כדור הארץ. ויריליו מתאר זאת בספרו ''תאוצה קוטבית'' [Polar Inertia, 1990]. 

באמצעות צילום רחפן, המצלמה מתרחקת בהדרגה מהחצר לעבר הרחוב, שבו נע ג'יפ צבאי ועליו אנשים חמושים. הג'יפ נראה דרך כוונת מטרה של כטב''ם העוקב אחריו. המצלמה ממשיכה להתרחק, וההתרחקות שלה גורמת לכך שנקודת המבט של הצופה הופכת להיות על הציר האנכי, שעל פי ויריליו והוקינג מציין את הזמן והמרחב המופשטים. זאת בדומה לשרטוט של קווי האורך של כדור הארץ, האחידים כולם בקוטר שלהם. קווי הכוונת הופכים לאות E בשם הסרט המופיע על המסך. 

בסוף הסצנה, בשיא התרחקות המצלמה מהשכונה, רואים את עיר הענק האפריקאית שמשתרעת עד מעבר לאופק, כגיבוב בלתי מסודר של בתים נמוכים ומאולתרים, אשר במרכזו קו של גורדי שחקים. צילום זה נראה כתיעוד גאוגרפי אותנטי, שלא כמו הקטעים המבוימים עד כה. לפיכך הוא נקודת התייחסות דוקומנטרית לסרט. תחום עיסוקו העיקרי של ויריליו, במקצועו כפרופסור לארכיטקטורה, היה השפעתם של ערי העל בעולם על האוכלוסיה. ערים אלה הפכו לטרמינלים, המקושרים ביניהן לעיר עולמית אחת, תוך ניתוק קשרי הקהילה המסורתיים. השכונה הדלה, שהיא אתר הצילומים המרכזי של הסרט, מנותקת משני צידיה מהעיר הגדולה, באמצעות קווים ישרים של מסילת ברזל ותעלת מים.


התמונה  עוברת לקולונל, שהיא אישה מבוגרת אותה מגלמת הלן מירן. היא נראית בסצנת פתיחה ארוכה שניה, בקלוז אפ של פניה בחשיכה מוחלטת, כשהיא מתעוררת במיטתה בביתה הכפרי, לקראת יום עבודה. השעה היא עדיין שעת לילה. התאורה היא ערפילית וחמה, באמצעות מנורות לילה בבית ובחוץ. בניגוד לתחושת המציאות הברורה באפריקה, התחושה כאן היא של מציאות בלתי מוגדרת, מיסטית. כאילו הזמן כחומר הוא המימד המרכזי, ולא האדם או המרחב בו הוא פועל. 

המצלמה עוקבת אחריה בצילומי חצי גוף: כשהיא עדיין מנומנמת היא עוטה חלוק, מוציאה את הכלב לחצר, ופותחת את המחשב באמצעות טביעת אצבע. על הקיר תמונות פני הטרוריסטים שהיא מתמקדת בהם. התמונה מתחדדת. התצלומים מעוררים אותה סופית, יחד עם מייל בהול. 


עין בשמיים - הסרט המלא ביוטיוב







1.6.2021

הטייס כגיבור על בקולנוע הישראלי


טייס הקרב הישראלי כגיבור על

לסיסמה "הטובים לטיס" יש עדיין משקל סגולי משמעותי במדינת ישראל. רוב הציבור מייחס לטייס יוקרה וחשיבות רבה. מלחמת-העולם השנייה הנציחה את הטייס כדמות מיתולוגית. סיפורי ''הקרב על בריטניה'' תיארו אותו באופן הירואי.  וינסטון צ'רצ'יל אמר: ''מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך''.  עזר ויצמן, אשר שירת כטייס בחיל האויר הבריטי במלחמת העולם השניה ושימש כ-8 שנים כמפקדו של חיל האויר הישראלי, הפך לסמל המובהק ביותר של הטייס הישראלי. הוא יצר את הסיסמה המקומית. היא מעידה על הצטיינות ומשתמע ממנה כי מי שטס הוא טוב.

הגורם ההיסטורי העיקרי להתפתחות מיתוס זה בישראל הוא המלחמות הרבות שהוכרעו בכוחה. מבצע קדש בשנת 1956 היה מוצלח יחסית מבחינת חיל-האוויר, אבל לא העצים את המיתוס בצורה משמעותית. במלחמת ששת הימים נקבעו שיאי הישגיו של חיל האויר והסרטים הדוקומנטרים אודותיו הבליטו את מיתוס הטייס הישראלי. אחריה, כשחיל-האוויר נקשר אוטומטית עם הצלחות והפלות, היתה עלייה עצומה בכמות המתנדבים לקורס-טיס. הביטחון העצמי היה גבוה ועטפו את הטייסים בהרבה אהבה. 

הדימוי של הטייס הגיבור הכל-יכול נותר בתודעת האזרחים גם במלחמת יום כיפור. על אף המורל הנמוך שהביאה עמה, חיל-האוויר הצטייר במלחמה זאת כחומת המגן העיקרית. סטריאוטיפ הטייס הונצח בה כגיבור המושלם, שהוא גם ''קורבן גואל'', המוכן לסכן את נפשו ולהקריב את חייו למען מדינת ישראל.  

אחרי מלחמת יום הכיפורים  הטייסים פחות התהדרו בכנפיים. זה קרה בעיקר אצל הצעירים. אבל גם אם היתה הפוגה קלה בהערצה הציבורית כלפי טייסים, הם הצליחו לרכוש בחזרה את ההילה, בזכות  מבצעים מוצלחים כמו ''אנטבה" ו''תקיפת הכור בעיראק''. המבצעים האלו ניחנו בסגנון שהשווה לטייס הישראלי נופך הוליוודי.

כיום הצבא אינו יותר ערך-על בחברה הישראלית, ומותר לבקר אותו, כולל את חיל-האוויר. עדיין, הדימוי של טייס הקרב בציבור יותר טוב משל אנשי הצבא האחרים. כיום החברה היא אינדיבידואלית והטייס מבטא בדיוק את הערך הזה. אם מוסיפים לזה מרכיבים כמו תגובה מהירה, החלטיות, אומץ, אתגריות, שליטה עצמית ודיוק, מגיעים למסקנה שמדובר בדמות הגיבור הפופולרי.

שאלה מעניינת היא לאיזה כיוון תתפתח דמות הטייס בעתיד, שבו המלחמה תתנהל במידה רבה באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, אשר דורשים מאפיינים ומגזרי אוכלוסיה שונים.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי תעשיית הקולנוע היתה, מראשיתה, מקור תעסוקה חשוב לאנשי חילות האויר ברחבי תבל, לאחר שהשתחררו מהשירות הצבאי. הם השתלבו בתעשייה זאת בכל התחומים והדרגים. אנשים אלה הם שעיצבו את דמות ''טייס הקרב האבירי'' בתרבות הפופולרית.


מיתוס התעופה במדיה החזותית במדינת ישראל

מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את התעופה כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים ''מודעות אוירית'' ו''תודעה אוירית''. ההבדל ביניהם הוא, בקצרה, הוא כמו ההבדל בין המושגים ''אמן'' ו''אומן''. 

המושג ''מודעות אוירית'' מסביר את ההתלהבות של יחידים מהמכונה המעופפת, המצטברת ליצירה עצמאית ופעילות וולונטרית של יצירת מסורות וסמלים בנושא. 

במעצמות המערב, כמו ארה''ב, אנגליה, וצרפת, המודעות האוירית שמה במרכז את האינדיבידואל העצמאי שמתעניין בתעופה. היא הדומיננטית ובהתאם לכך מעוצבת דמות הטייס כגיבור בודד, בעל נפש רגישה. הוא מפעיל מכונה מורכבת ביותר תוך תנועה פיזית מתמדת במציאות תלת-מימדית. הוא חווה חוויות, חי מראות ומקבל החלטות שאינן נחלת האדם הפשוט, שחי בסביבה דו-מימדית. טייס הקרב הוא לפיכך ''אמן''. 

המושג ''תודעה אוירית'' משמעותו שימוש מושכל בתעופה ליצירת זהות לאומית וחברתית מקיפה, ובהתאם לכך הטייס הוא חלק מהמערכת החברתית ואינו מטיל בה ספק. במלחמת העולם השניה היו ארבע מדינות שהשליטו את ''התודעה האווירית'', במה שניתן לכנות ''דיקטטורה אווירית''. מדינות אלה הן: גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, יפן הקיסרית וברית המועצות הקומוניסטית. מכיוון שבמדינות אלה הדגש בהכשרה היה על הכמות לעומת האיכות, התואר שמתאים לטייס בהן הוא ''אומן''.

בתווך נמצאות המדינות שאינן משתייכות באורח מובהק לאחד משני הגושים וביניהן ישראל, אשר יצרה תרבות תעופה ייחודית. מלבד היותו חלק ממיתוס וסאגת ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם'', הדימויים אודות טייס הקרב הישראלי כגיבור על ניזונים גם מקשריה של ישראל עם ארצות הברית הם כוללים את התרבות הפופולרית האמריקנית, עם תרבות גיבורי העל שלה. בניגוד לדימוי ה''קאובוי'', הצרכים הבטחוניים תרמו גם לעיצוב דמות טייס קרב ישראלי בעל עמדות פוליטיות ואפוף ביקורת חברתית, בסרטים ובמציאות, כמו במקרה של יפתח ספקטור, שהפך לאחד מראשי המבקרים של מדיניות הביטחון הישראלית. 

אירועי תעופה אמריקניים אמיתיים במחצית המאה האחרונה השפיעו על החברה הישראלית, באמצעות הטלוויזיה אשר סיקרה אותן גם כאירועי מדיה בולטים ומרתקים. לדוגמא ''מלחמת המפרץ הראשונה'' שהתרחשה בשנים 1990-1991. במהלכה, סרטוני הפצצות מדויקות אמריקניות קיבלו זמן מסך ממושך מידי ערב. סרטי תעופה עלילתיים וביניהם ''אהבה בשחקים'' (1986), ממחישים את הקשר ההדוק בין חיל האויר האמריקאי לישראלי, בזכות הרקע החברתי והאידיאלים הדומים, השימוש במטוסים זהים והאימונים והיעדים המשותפים. 

הארוע התעופתי-טלויזיוני החשוב ביותר עד כה הוא הנחיתה הראשונה על הירח, ביולי 1969. כמו בכל העולם, גם בישראל עקבו בחרדה ובהתרגשות אחר מסעם המופלא של שלושת טייסי אפולו 11: כתבים נשלחו למרכז החלל של נאס''א, דיווחים שוטפים בטלוויזיה וברדיו סיקרו את המאורע מכל זווית אפשרית ופרשנים ומלומדים התווכחו בשאלת משמעותה ההיסטורית, המדעית והרוחנית של הנחיתה. האסטרונאוטים של אפולו 11 זכו למעמד של גיבורי תרבות בתקשורת המקומית ומוספים שלמים הוקדשו לקורותיהם. 

התרבות הפופולרית בארה''ב מחזקת מאד את מיתוס התעופה, אך במקביל גם את דימוי הטייס כאדם פרטי בעל צרכים אישיים. סאגת סרטי ''מלחמת הכוכבים'', שבה בולטת דמות הטייס כגיבור על,  ניתנת לניתוח כטקסט מקראי אודות הקרב הקוסמי בין כוחות הטוב והרע, והרצון לשרוד בעזרת האל - ''הכוח''. יש מלומדים יהודים שמאתגרים את ההפרדה הרעיונית בין התרבות הפופולרית לחיים הדתיים, ומקשרים בין אפיזודות בסאגה לדת  ולהיסטוריה היהודית. הסאגה מאפשרת דיון ביקורתי מקומי בסוגיות שונות, כמו פמיניזם ומגדר, ממשל ומיעוטים, נפש ואישיות, איכות חיים וסביבה, ועוד. ל''מלחמת הכוכבים'' יש גם חשיבות מעשית בישראל מבחינה צבאית, כשם נרדף ללוחמה בחלל, וכמקור ללימוד אסטרטגיות צבאיות. 


סרטים עלילתיים בנושא טייס הקרב במדינת ישראל 

לעומת המקום הנרחב שיש לחיל האויר בחברה הישראלית, והספרים הרבים שנכתבו אודותיו, נעשו במדינה מעט סרטים עלילתיים אודות נושא טייס הקרב. בסרטים המעטים שנוצרו במדינת ישראל, האייקון הפך בהדרגה מלאומי לאישי, ובתווך גם חשוף לביקורת חברתית. 

הסרט ''סיניה'' (1961) הוא סרט תעופה עלילתי ייחודי בקולנוע הישראלי, שעלילתו מתרחשת במהלך מבצע סיני. כיכב בו טייס קרב ישראלי, יפתח ספקטור, שהושאל לסרט מחיל האויר ולימים הפך אחד מבכירי הטייסים והמפקדים שלו. הסרט נוצר כשהוא היה עדיין טייס צעיר. הוא מבוסס בקווים כלליים על אירוע אמיתי. ספקטור משחק בתפקיד עצמו כטייס ישראלי, שמטוס המיסטר שלו התרסק ליד מאהל בדואי בסיני. הוא מצליח להשתלט על מטוס פייפר מצרי, מתקן אותו במאהל וממריא עם התינוקת הבדואית הפצועה סיניה והאם שלה. המטוס מתרסק והטייס מת. סיניה נותרת בחיים ונאספת על ידי קצין ישראלי אחר, שנותר להמתין לחילוץ. דמותו של ספקטור מעניקה מימד מיתולוגי לסרט, כיוון שהוא מגלם את דמות הצבר האגדי.

הסרטים העלילתיים המוקדמים, כמו ''סיניה'' ו''שמונה בעקבות אחד'' (1964), מנציחים את מיתוס טייס הקרב כגיבור על מקומי. הסרטים המאוחרים הם ביקורתיים יותר. יש סרטי תעופה ישראלים שמשתמשים במיתוס זה על מנת להציג ביקורת כלפי המדיניות הלאומית, או ביקורת עצמית כלפי דמות הטייס האישית כגיבור על. בסרטי עלילה כמו ''דרך הנשר'' (1990) ו''העפיפונים של ארמנד'' (2011), דמות הטייס הגיבור כפופה לביקורת עצמית וחיצונית. 

דוגמא מהתקופה האחרונה היא הסרט "הרפתקה בשחקים'' (2019), שמשולבים בו קטעי תוכן חזותי ממוחשב. נער ונערה חובבי תעופה מוצאים גרוטאה של מטוס "מסרשמידט" של חיל האויר. יחד עם זקן מתבודד ומסתורי, שהיה מכונאי מטוסים במלחמת העצמאות. הם מחליטים לשפץ את המטוס ולהטיס אותו במפגן יום העצמאות. לאורך הסרט ניתן למצוא זיקה הדוקה לטייסת הקרב הראשונה של חיל-האוויר, אך דמויות משנה אנטגוניסטיות קומיות, שמציגות את השחצנות שמזוהה לעיתים עם מקצוע הטייס, מצליחות לשמור על הצביון הביקורתי. 

בין דמות הטייס כגיבור לאומי לבין הביקורת עליו נמצאת האישיות הפרטית. טייס הקרב הישראלי מהלך על חבל מתוח, אשר שזור ממקצועו  ומצפונו כאחד.  התוצאה, לרוב, מחדדת את הביקורת העצמית, שהיא גם כלי מרכזי ביכולתו לשפר את ביצועיו, במסגרת ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. 


הסרט ''כל ממזר מלך" (1968)

הדיון בערכיות דמות הטייס עולה שלב נוסף בסרטו העלילתי של אורי זוהר ''כל ממזר מלך'' (1968), שאת התסריט עבורו כתב אלי תבור והפיק אברהם דשא. הסרט זכה להצלחה רבה. הסרט מוקדש לכוחות הבטחון שפעלו במלחמת ששת הימים. הוא היברידי, כיוון שהוא כולל קטעי קרבות דוקומנטריים ארוכים. ההיברידיות היא גם אמצעי אמנותי להמחשת המסר העיקרי של הסרט, כמו שיתואר להלן. זה סרט שניתן להבנה וניתוח מלא כסרט תעופתי, כיוון שהפרוטגוניסט מייצג את דמות הטייס כגיבור על, למרות שהוא טייס פרטי, שפועל ממניעים אישיים. הסרט מספר את סיפורו האמיתי של אייבי נתן וטיסת השלום שלו. 

את הסרט מרכיבים שלושה צירים עלילתיים: הציר הראשון עוסק בטייס השלום רפי כהן (עודד קוטלר) שדמותו מעוצבת על פי אייבי נתן. הציר השני עוסק בדמות חברו יהורם (יהורם גאון) שהופך ללוחם אמיץ במלחמה. הציר השלישי עוסק בעיתונאי אמריקני, רוי המינגס (וויליאם ברגר), שבא לסקר את  המלחמה המתקרבת  יחד עם רעייתו איילין (פייר אנג'לי). 

אייבי נתן, בעל מסעדה ופעיל שלום, המריא באופן פרטי במטוס פרטי קל למצרים בפברואר 1966, בנסיון לשוחח עם נאצר. הסרט מעניק לטיסה משמעות אנושית וייצוגית שחורגת מהארוע האזוטרי. הוא מוכתר בו כאייקון חלופי לטייס גיבור העל. משפט מפתח בסוף הסרט הוא: ''אם אתה רוצה לחיות - תלמד לטוס''. 

הסרט מתחיל בשיירת מכוניות קטנה, שבה במכונית המובילה נוהג יהורם, כשלצידו יושב רפי. יחד עימם במכונית נמצאת האלמנה איילין. הם נוסעים לשדה התעופה בלוד. השיירה עוברת בין המטוסים, חונה ומעלה למטוס נוסעים גדול ארון מתים עטוף דגל ארצות הברית, שבו גופת רוי המינגס. באותה התקופה נחשבו שדה התעופה והתחבורה האוירית כביטוי נוסף של העליונות האוירית הישראלית. הסצנה מבשרת את המציאות בימינו, שבה הטיסה במטוסי נוסעים הפכה להמונית ומייגעת. 

לאחר מכן מתחיל הנרטיב הכרונולוגי, שנפתח בתאור שמקליט המינגס, של המצב בארץ ערב המלחמה: ''ישראל היא אסופה שיטתית ומבולגנת של פרדוקסים, שאיכשהו יש בה איזשהו היגיון, שאי אפשר להסביר. כל מה שתגיד על הישראלים ההיפך הוא הנכון.'' דבריו נשמעים על רקע תמונת מטוס אל-על מבהיק, שממריא עם ארון המתים שלו. 

המימד המיסטי-דתי משתלב, כאשר רפי מוביל שבעה מפגינים, הצועדים לירושלים למען השלום. הם אומרים להמינגס שאם הפוליטיקאים לא הביאו שלום, אולי רפי יצליח. יהורם אומר שהאומץ של רפי נובע מיאוש. הוא פעם הציל את חיי רפי במסיבת גג, שבה הוא הלך על המעקה כדי לעשות רושם על בחורה וכמעט נפל לתהום. הסיפור מסופר על רקע סצנה בפלאש בק, של יהורם הצנחן וחבריו צונחים ממטוס צבאי גדול. יהורם מספר כי הצניחה היא הדבר הטוב ביותר בעולם, אך לצאת מהמטוס זה מפחיד. 

המינגס מגלה את שאיפת המלחמה הקולקטיבית של הערבים. רואים בפלאשבק את הארוע שבו רפי הלך על מעקה הגג, מסופר שוב על יד רפי בעצמו, לאיילין שעימה הוא מפתח רומן. ברפי יש יצר הרס עצמי. יתכן והוא מעוניין להיות ''קורבן גואל''. גם הדיאלקטיקה הארצית, ששיאה הוא רעיון האהבה, היא חסרת יכולת לפתור את בעיותיו.  

המינגס מתרעם על כך שיהורם נהגו לקח חיילת כטרמפיסטית, אך יהורם אומר שהוא ''חופשי כמו ציפור'' ועובד בשביל לחיות. המינגס חוזר על המשפט כשהוא מקליט את חוויות היום. התסבוכת הרומנטית מתרחבת עם הקשר של יהורם ואיילין. 

המינגס מקבל טלפון מרפי שמעוניין לשוחח עימו על טיסה חוזרת למצרים. רפי מספר להמינגס כי הוא טס לא בגלל מה שהוא, שהוא חסר משמעות מבחינתו,  אלא למרות מי שהוא. 

רפי מספר להמינגס על הטיסה למצרים. סצנת הטיסה מופיעה במלואה: הכנות להמראה, טיסה, התגובות הספונטניות בציבור. לרגע חוזרים לשניהם כשהם בדיסקוטק. המינגס מנסה להבין את הארוע כ''נס''. רפי עונה לו שאם הוא רוצה להבין, ''עליו לטוס''. לאחר מכן: נחיתה באל עריש, חיילים מצרים מקיפים את רפי שאומר שרוצה לדבר עם נאצר על שלום, שיחה עם המושל המצרי על הזכויות של עם ישראל על ארץ ישראל, הטיסה חזרה לתל אביב, קבלת הפנים, ההמונית והדימיונית בחלקה, לגיבור שנישא על כפיים.

לאחר השיחה בין המינגס לרפי, שומעים מתוך הדיסקוטק קריין רדיו, שמספר על כפר שדרקון מאיים על תושביו. משום מקום מגיע גיבור במטרה להרוג אותו ומצליח באמצעות חרב נייר. בתפנית טראגית, תושבי הכפר הורגים את הגיבור, כיוון שאין להם צורך יותר בו. ''מסע הגיבור'' האמיתי אינו נעשה על ידי מי ששואף להיות גיבור, אלא מעוצב בדיעבד על ידי ההמונים. 

יהורם מקבל צו קריאה. המלחמה מתחילה, בסצנות דוקומנטריות ממושכות, אשר מנציחות את הארועים ההיסטוריים. למרות שהן נראות לכאורה בלתי שייכות לעלילה, הן מבטאות בהצלחה את המסר הסימבולי של הסרט. הטנקים נכנסים לפעולה, בסצנת קרב של כיבוש פתחת רפיח. ציפור קטנה שעומדת על ענף רועד ברוח משולבת בין הקטעים. פס הקול העלילתי מתחלף בקולות ממכשירי הקשר הצבאיים. מראות הטנקים משולבים במראות הלוחמים הנלחמים והפצועים, בעיקר בסיפור הגבורה של הלוחם יוסי, שהוא השיא הדרמטי של הסרט. למרות שבסצנות המלחמה לא מופיע חיל האויר, הדבר אינו גורע מהילת הניצחון שלו.

בסןף הסרט, בשש אחרי המלחמה, המינגס עולה בטעות על שדה מוקשים.  למרות האזהרות של רפי, הוא דורך על  מוקש ונהרג. לפני מותו מהדהד במוחו המשפט של רפי: ''אתה רוצה להבין? תטוס!'' לאחר מכן נשמעת הקלטה שלו מראשית הסרט על המצב בישראל. זאת על רקע מטוס הנוסעים שממריא עם ארון המתים. בסצנה האחרונה, יהורם ורפי נפרדים בטרמינל. 

''כל ממזר מלך'' מציב מראה מול החברה הישראלית של ערב מלחמת ששת הימים. הוא מציג מתאם מרתק בין רוח התקופה לדמות הטייס האינדיבידואל. הסרט חוקר את תודעת התעופה לעומת מודעות התעופה. מצב התודעה הראשון הוא של רפי, שרואה בתעופה את חזות הכול. השני הוא של המינגס, שרואה בתעופה מודעות בלתי מחייבת. יהורם מציג את דמות הביניים הביקורתית.

במקביל, הסרט חוקר שני סוגי דיאלקטיקות: אופקית ואנכית. הדיאלקטיקה האופקית מחפשת, מתוך הרגל קיומי, אחר מה שמצוי על פני השטח, את הארצי. הדיאלקטיקה האנכית שואפת, מתוך שורת הנחות אידאיות, כלפי מעלה, אל הנשגב. יש בסרט סצנות אישיות שמבליטות את הפער בין שני סוגי הדיאלקטיקות. לדוגמא, איילין, שמתוארת כחסרת זהות לאומית אמיתית, מנהלת מערכות יחסים עם שלושת הגברים. ניתן להגדיר את הסצנות האישיות גם כ''טרומיות'' ומציגות משך זמן בלתי מובחן. לעומתן, סצנות התעופה והמלחמה הן ''סימבוליות'', כיוון שהן מציגות מודעות וסדר. 

הסרט עורך דה-קונסטרוקציה למציאות הישראלית. הוא מפרק ומאתגר את המבנה הסטרוקטורלי שעליו מתבססת המדינה. הסרט מתבהר כמאדיר את מיתוס התעופה, המאפשרת לכל אדם בהירות רוחנית עצמאית ובלתי תלויה, בלי קשר לסטריאוטיפ טייס הקרב האבירי. 



31.5.2021

ג'ורג' לוקאס וסדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים''


לאורך חייו היו לג'ורג' לוקאס מספר תחומי עניין מרכזיים  בנוסף לקולנוע: אנתרופולוגיה, פוליטיקה, היסטוריה, מיתולוגיה, סיפורי הרפתקאות ומהירות. הוא חיבר כל אלה אל השחרור ממוסכמות של הסיקסטיז ואל השחרור מכח המשיכה בחלל החיצון. הוא התחיל להמיר לפנטזיית חלל מושגים וסמלים שתכנן להשתמש בהם ב''אפוקליפסה עכשיו'' [1979], סרט המחאה על מלחמת וייטנאם, שיצר לבסוף שותפו פרנסיס פורד קופולה.

לוקאס דמיין אימפרית חלל טכנולוגית ופאשיסטית גדולה רודפת קבוצה קטנה של לוחמי חופש. הוא התחיל בשבר רעיון בכתב-יד בן שני עמודים, המספר את סיפורו של לוחם ג'דיי נערץ, כמו שסופר על ידי חניכו. תסריט מתקדם יותר, בן עשרה עמודים, שכותרתו "מלחמת הכוכבים", ומתוארך למאי 1973, נשען במבנהו על סרט של אקירה קורוסאווה, ''המבצר הנסתר'' (1958). לסרט זה היתה השפעה רבה עליו. ללוקאס לא היתה עלילה בסיסית, והוא השתמש בקשר שמופיע בסרט זה בין הסמוראי לחניכו. קורוסאווה גם השפיע עליו חזותית, באמצעות הדו קרבות בחרבות, סצנות קרבות אפיות, והעריכה המהירה. אמנויות הלחימה של הג'דיי ב''מלחמת הכוכבים'' הביאו לגל של הפקות סרטים עם גיבורי על בקטגוריה זאת בשנות ה-1980, ולדוגמא ''נינג'ה אמריקאי'' (1985) בהפקת מנחם גולן. 

לאורך השנים  1973 ו-1974, לוקאס עבד על התסריט, כותב וחי רוב הזמן לבדו. הוא ניסה ליצור תמונת ז'אנר קלאסית של סרט הרפתקאות. כתוצאה מכך הוא ביקש להתחבר אל הלא מודע הקולקטיבי שקיים באגדות. בין המלומדים שהשפיעו עליו היו ברונו בטלהיים וקרלוס קסטנדה, אך החשוב ביותר היה ג'וזף קמפבל. 

לוקאס השלים את הטיוטה הגסה במאי 1974. זהו סיפור רחב יריעה, שמופיעים בו הרבה אלמנטים שיופיעו בטיוטות עוקבות: הג'דיי מול הסית', שני רובוטים חביבים, הנסיכה ליה, האן סולו. אך שום דבר לא נמצא עדיין בצורתו הסופית. לוקאס סיים את הדראפט הראשון ביולי 1974.

גרסת התסריט הראשונית שלוקאס כתב כוללת סצנות רבות עם תמרונים וקרבות חלליות. הוא רצה למכור את התסריט לאולפנים, אך לא ידע כיצד להמחיש להם אותו מבחינה חזותית. הפתרון היה להעסיק אמנים שיצרו איורים ודגמי הפקה, אשר יספקו בסיס להערכות תקציב. האמן שנבחר, בנובמבר 1974, היה ראלף מקווארי, לשעבר מאייר בחברת בואינג. מקווארי צייר סדרת רישומים מרהיבי עין של כוכבים, חלליות, דמויות וסצנות, תוך שיתוף  פעולה עם לוקאס. בהמשך, יחד עם מאיירים נוספים, התפתחו הרישומים הראשונים לתוצר החזותי שמוכר כיום. בדרך זאת התפתחו גם התסריט והדמויות. 

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת בעיקר על דפוס גיבורי העל בסיפורי המיתולוגיה. במסגרת סדרת הסרטים הזאת יצאו תשעה סרטי המשך, שמהווים את הקנון של הסדרה כאפוס עלילתי. הסרט הראשון בסדרה, ''תקווה חדשה'', יצא לאקרנים בשנת 1977. האחרון , ''עלייתו של סקייווקר'', יצא בסוף שנת 2019. 

הסדרה זכתה לפופולריות חסרת תקדים. כה רבה היתה חשיבות הסדרה בשעתו, עד שהמוזיאון הלאומי לתעופה וחלל בוושינגטון הקדיש לה תערוכה מיוחדת, שהציגה את המסר המיתי של ''מסע הגיבור'' של לוק סקייווקר.  

קיימים שלושה גורמים מרכזיים להצלחתה הראשונית של סדרת ''מלחמת הכוכבים'': א. מבנה הנרטיב. ג'ורג' לוקאס ועמיתיו ליצירת הסדרה הושפעו על ידי מקורות השראה רבים. הבולט שבהם היה ג'וזף קמפבל וספרו אודות תורת המונומיתוס. ב. סדר הגודל של האפוס. כיום אנו מוצפים בסרטי מדע בדיוני דומים, עתירי תקציב ושוברי קופות. בעת הפקת הטרילוגיה הראשונה בסדרת ''מלחמת הכוכבים'' לא נעשו עדיין הפקות דומות.  ג. ''מלחמת הכוכבים'' היתה תוצר של תקופתה, באמצע שנות ה-1970, והיא הדהדה יחד עם רוח התקופה. היא נגעה בחרדות והמתחים של התודעה הציבורית באותה תקופה, ובפרט בנושאי המלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם.
 
הסדרה הוגדרה כמגדירה מחדש את הקולנוע, כיוון שיצרה יקום דמיוני עתיר פרטים. היא מוכרת כמעט בכל בית בתבל, ורכשה מיליוני מעריצים אדוקים, ביניהם גם ברמה של מאמינים דתיים, אשר רואים בה ביטוי מודרני של המאבק המקראי בין טוב לרע. 

הקנון בן תשעת הסרטים מורכב משלוש טרילוגיות, שמייצגות את חלקי נפש האדם והתפתחותה, על פי איד, אגו, סופר אגו. חברת דיסני, שרכשה מלוקאס את הזיכיון על המותג, מפתחת אותו גם באמצעות סרטי אנתולוגיה, מתחמים בפארקי השעשועים שלה, סדרות טלוויזיה, סדרות אנימציה, משחקי מחשב, ספרים, חוברות קומיקס, ביגוד וצעצועים. בדרך זאת מגיע המותג לכל נפש באופן ההולם ביותר, על פי גישות המיתוג והשיווק החדישות ביותר, והתוכנית לעתיד היא להמשיך ולפתח אותו באינטנסיביות. 

פרופ' ג'וזף קמפבל נחשב למומחה עולמי לתורת המיתוסים, שפיתח קרל יונג. קמפבל חקר ומצא כי בכל התרבויות בתבל קיימים מיתוסים בעלי מאפיינים זהים, שלכולם ביחד אפשר לקרוא בשם ''מונומיתוס''. ספריו שימשו מקור השראה מרכזי לג'ורג' לוקאס. ספרו המרכזי הוא ''הגיבור בעל אלף הפנים''. ספר זה מציג את המאפיינים הקבועים של דמות גיבור העל, אשר נשמרים מאחורי התגלמויותיה הרבות בתרבויות ובתקופות שונות. 

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת כולה על תורה זאת. הסרטים כוללים גלרית דמויות ארכיטיפיות אופייניות לעולם המיתולוגיה, כמו גיבור העל, המנטור, העלמה במצוקה, הטריקסטר, הגיבור הרע, הקוסם הכל יכול, הצמד הבינארי, החבורה, ועוד. במקביל, עובר גיבור העל בסרטי הסדרה מסע, שידוע בטרמינולוגיה בשם ''מסע הגיבור''. מסע זה כולל שלבי התפתחות רבים, אשר מאופיינים היטב בסיפוריהם של גיבורי על מכל התרבויות. 

ג'ורג' לוקאס נשא דברים בכנס שנערך לכבוד פרופסור ג'ורג' קמפבל בשנת 1985, וקמפבל השיב לו. אפשר ללמוד רבות מחילופי הדברים ביניהם לגבי סדרת ''מלחמת הכוכבים''. לוקאס סיפר בכנס כי לפני כעשר שנים התכוון לכתוב תסריט לסרט ילדים, והיה לו רעיון ליצור סיפור אגדה מודרני. זאת למרות התנגדות חבריו, שחשבו שעליו לעשות משהו חשוב ורלוונטי יותר מבחינה חברתית. לוקאס התחיל בעבודת מחקר וכתיבה, וחלפה שנה בלי שהתקדם, את שנתקל בספר ''הגיבור בעל אלף הפנים'', קרא אותו והתחיל להתמקד. הוא מצא במחקר זה הקבלות לכתיבה האינטואיטיבית שלו, ותשובות לשאלות רבות שעלו במוחו. הוא המשיך בקריאת ספריו של קמפבל, ובמקביל בכתיבת התסריט, בתהליך שנמשך שנים אחדות והסתיים בתסריט של מאות עמודים. 

קמפבל השיב בנאומו כי לא ראה סרטים במשך שנים רבות, כיוון שהיה שקוע במחקר. הוא הגיע כדף חלק לאחוזתו של לוקאס, אשר הזמין אותו להתארח ולצפות בשלושת סרטי הטרילוגיה האמצעית. הוא היה נפעם מרוב התפעלות. לוקאס היה בעיניו אדם שמבין את השימוש במטאפורה. חוסר השימוש במטאפורות היה בעיניו חולשה מובנית של האמנות האמריקנית. מה שראה היו דברים שהיו בספרים שלו, אך הוגשו במונחים של בעיה מודרנית, שהיא האדם והמכונה: האם המכונה עומדת לשרת את חיי האדם, או שהיא עומדת להיות האדון ולהכתיב. הגדרת ה''מכונה'' כוללת גם את המדינה הטוטליטרית, בין אם היא פשיסטית או קומוניסטית, וכוללת גם דברים שקורים בארצות הברית, כמו תופעת הביורוקרט שהוא האדם-מכונה. 

מכיוון שבמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל במקרים רבים עם חלוצי הטיסה במטוסים וחלליות, גיבור על משני חשוב מאד בסדרה הוא האן סולו, הטייס הפוטוגני והציני שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר, הנער האידיאליסט שהוא גיבור הסדרה. החללית ''מילניום פלקון'' של האן, בעלת החרטום הכפול, היא המהירה ביותר בגלקסיה. היא החפץ שמזוהה יותר מכל עם הסדרה, למעט חרב האור של לוק. במתחם הסדרה בפארק השעשועים של דיסני, החללית בקנה מידה מלא היא האטרקציה המרכזית. 

חשיבות דמותו של האן סולו היא רבה, כיוון שהתעופה קשורה בסדרה לכישורי גיבור העל. אנאקין סקייווקר ולוק בנו מתוארים כטייסים הטובים ביותר בגלקסיה, לפני שהם הופכים ללוחמי ג'דיי. הריסון פורד, שמגלם את הדמות בסדרה, זכה למעמד של כוכב על, ולגילום דמות של גיבורים בדיוניים נוספים בסרטים, וביניהם אינדיאנה ג'ונס. במקביל לזהות המחוספסת של דמות הטייס הקאובוי, עובר האן גם התעוררות מוסרית. תהליך התפתחותו לגיבור על ממשיך לאחר מותו באמצעות בנו בן, שהופך מיורשו של דארת' ויידר לדמות חיובית.
 
קשר מובהק שני בין התעופה ל''מלחמת הכוכבים'' הוא קטעי קרבות חלליות, שהם מרכיב מרכזי בסדרה. לוקאס שאב את ההשראה עבורן מסרטי תעופה של מלחמת העולם השניה, בהם צפה בשנים הארוכות של כתיבת גירסאות התסריט, תוך ציפיה ליישומם. אוסף קטעי קרבות האויר בסרטים אלה, שהוא צילם וערך בסרט 16 מ''מ, היו חלק בלתי נפרד מהצגת הקונספט, ומאוחר יותר הבסיס העיקרי לסצנות קרבות החלליות. סצנות הטיסה בסדרה הן תמיד מופע מרהיב עין, שמלווה בתצוגות פירוטכניות של ירי והתרסקות חלליות, שמחזקות את תחושת הקשר האלכימי שמחבר בין הדמויות האנושיות לחפצים המתכתיים. 

על מנת לביים סצנות אלה הקים לוקאס חברה מיוחדת, שתעסוק בנושא האפקטים החזותיים המיוחדים. החברה, ILM (אור וקסם תעשייתיים). לאחר הצלחת ''תקווה חדשה'' הפכה ILM לאחת החברות המצליחות בתעשייה. כל סרטי סאגת ''מלחמת הכוכבים'' צולמו בה, ובנוסף צולמו בה האפקטים החזותיים המיוחדים של סדרות סרטים מצליחות רבות נוספות. 

קיים דמיון בין סרטי ''מלחמת הכוכבים'' לסרטי התעופה הנאציים במישורים אחדים: 
א. הדגש על הפוטוגניות של כלי הטיס וריבוי סצנות התעופה. 
ב. סרטי התעופה במשטר הנאצי פיתחו את דמות טייס הקרב לצרכי תעמולה, ובדרך זאת הם תרמו לעיצוב דמות הטייס גם בסדרת ''מלחמת הכוכבים''. 
ג. דמויות  הרשעים פלפטין ודארת' ואדר מזכירים את היטלר והימלר. 
ד. מדי לוחמי אימפרית הרשע דומים למדים הנאציים וכך גם המסדרים ההמוניים. 
ה. הסרטים הפופולריים ביותר במשטר הנאצי היו דרמות תעופה, שבהם הקשרים הרומנטיים נרקמים בין קטעי טיסה במלחמה, וגם בכך הם דומים לסרטי ''מלחמת הכוכבים''. 

סאגת ''מלחמת הכוכבים'' ניתנת לניתוח כטקסט מקראי אודות הקרב הקוסמי בין כוחות הטוב והרע, והרצון לשרוד בעזרת האל - ''הכוח''. יש מלומדים יהודים שמאתגרים את ההפרדה הרעיונית בין התרבות הפופולרית לחיים הדתיים, ומקשרים בין אפיזודות בסאגה לדת  ולהיסטוריה היהודית. הסאגה מאפשרת דיון ביקורתי מקומי בסוגיות שונות, כמו פמיניזם ומגדר, ממשל ומיעוטים, נפש ואישיות, איכות חיים וסביבה ועוד.
 
ל''מלחמת הכוכבים'' יש גם חשיבות מעשית בישראל מבחינה צבאית, כשם נרדף ללוחמה בחלל, וכמקור ללימוד אסטרטגיות צבאיות. מנקודת המבט הישראלית, התרבות הפופולרית בארה''ב מחזקת מאד את מיתוס התעופה, אך במקביל גם את דימוי הטייס כאדם פרטי בעל לבטים אישיים, שמקבלים ביטוי גם בקולנוע העלילתי המקומי.


30.5.2021

הטייס כגיבור על בקולנוע ההוליוודי


גיבורי העל בתרבות הפופולרית בארה''ב במאה העשרים

הלוחמים היו מוקד להערצה בכל דור ודור, בחייהם ובמותם. תכונותיהם היו ממוקדות בדמות אחת, שהיתה לציבור למופת ומושיע, וקיבלה צביון מיתי. גיבור נערץ במיוחד הוא גיבור-על, כל יכול, בעל כוחות על אנושיים. במהלך ההיסטוריה עברו גיבורי העל תהליכי שינוי תמידיים, שנוצר כיוון שהם השתייכו לתרבות הפופולרית של תקופתם, אשר היתה בעלת דגשים אופיניים, והשתמשה באמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותה.  דמויות גיבורי העל הקדומות, מהתנ''ך והמיתולוגיה היוונית, הפכו לאבירים על סוסים בחברות ימי הביניים, ולחלוצי התעופה וטייסי הקרב והחלל במאה העשרים. במקביל היתה התפתחות בטכניקת הסיפור: על פה, כתב, דפוס, קולנוע, מחשב. 

ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הפך הצורך בארכיטיפים מיתיים חשוב יותר. בתהליך התפתחות הגיבור האמריקני הפופולרי מגיבור המערב המסורתי להרפתקן העיתונות הזולה, ולגיבור העל של חוברות הקומיקס, אנו מוצאים תגובה יצירתית לאורבניזם ולשינויים החברתיים אשר, בכל אופן, שימרו הנחות מוצא מושרשות לעומק של גזע, גבריות, וערכים, אשר עוצבו על פי המסורת האירופאית וההתנסות במערב הפרוע. גיבורי הרפתקאות סיפקו לדורות עוקבים של קוראים מסגרות להתמודדות, ובסופו של דבר לאימוץ שינויים, שחוזקו על ידי מושגי הגבורה ששיער הגבר הלבן. 

בכל שלב, הגיבור האמריקני ניווט בקשיים שבין הברבריות לציביליזציה, והתמודד מול רצף של סביבה עוינת. גיבור המערב הפרוע הביא חוק וסדר, ובאותה עת שגשג באוירת החירות שם. גיבור העיתונות הצהובה הרחיב סדר זה לפינות המרוחקות והחשוכות ביותר של הגלובוס, לעבר זמן אגדתי ולסכנות שגרמו החיים האורבניים. גיבור העל של חוברות הקומיקס פתר את הבעיות שיצר האורבניזם בהביאו סיטואציות פנטסטיות לרקעים מוכרים, במטרה ליצור מסגרת מיתית לקיום המודרני. 

עיבוד חוזר ונשנה של הרפתקאות סביב נוסחאות עלילתיות בלתי משתנות, איפשר לגיבורי העל האמריקנים להישאר רלוונטיים עבור תקוותיו ופחדיו של כל דור. 

גיבורי העל הבידיוניים בחוברות הקומיקס הצבעוניות היו פופולריים מאד בארצות הברית בתקופה שבין שתי המלחמות. מגבלות הפקה טכנולוגיות לא אפשרו, עד שנות האלפיים, עיצוב קולנועי משכנע של החזיון החיוני להצגת הרפתקאות גיבורי העל מחוברות הקומיקס. סמוך לתחילת שנות ה-2000, עם התפתחות טכנולוגית ההדמיה הממוחשבת, הפכו גיבורי העל הבידיוניים לפופולריים מאד גם בסרטים. 


טייס הקרב האבירי בתור הזהב של הקולנוע ההוליוודי

גיבורי העל של חוברות הקומיקס התפתחו במקביל לדמות טייס הקרב האבירי, שהיה תוצר של תעשיית הקולנוע. הקולנוע, כמדיום רב תחומי ורב משתתפים, הוא מקום שבו מרבה המיתוס להופיע, כיוון שהן הקולנוע והן המיתוס פונים באורח מובהק למכנים משותפים רבים ככל האפשר. אפשר להסביר כך את תפוצתם הרבה של סרטים אשר מיתוס התעופה והטייס בולט בהם. 

בהוליווד נעשו שלושה סרטי תעופה מרכזיים בין שתי מלחמות העולם. שלושתם מנציחים את סטריאוטיפ טייס הקרב האבירי. על פיהם נעשו עשרות חיקויים, כולל תוך שימוש בחומרי צילום מיותרים. הסרטים  הם:

''כנפיים'' (1927) - הסרט הראשון שזכה בפרס האוסקר בתואר ''הסרט הטוב ביותר'', בטקס האוסקר שהחל להתקיים משנת 1928, וסרט הראינוע היחיד שזכה בפרס זה.  הסרט עוסק בטייסי הקרב האמריקאים הצעירים של מלחמת העולם הראשונה, וכולל דיאלוגים רומנטיים קלילים בצד סצנות קרבות אויר דרמטיות. יש לכל אורכו פסקול מרשים של קונצרט מוסיקלי בלתי פוסק בסגנון ריכארד וואגנר. 

''מלאכי הגיהנום'' (1930) - הפקתו היוקרתית של המיליארדר הווארד יוז, האישיות אשר מזוהה עם התקופה כולה, כמפיק קולנוע ותעשיין מטוסים. בסרט הביוגרפי אודותיו, ''הטייס'' (2004) של מרטין סקורסזה, מוצג המימד האינדיבידואלי והקפיטליסטי של דמותו, שאופייני לתרבות האמריקאית, אשר הציגה את דמות הטייס בהקבלה לדמות הקאובוי. העלילה של ''מלאכי הגיהנום'' עוסקת בשני חברים שנלחמים כטייסי קרב מול הגרמנים, כשהם חולקים אהבה לאותה נערה. סצנות טיסה ארוכות מציגות הפצצות של ספינות אויר ומפציצים, בצד קרבות אויר קלאסיים בין מטוסי קרב, בהשתתפות עשרות מטוסים אמיתיים, צולם פעמים אחדות, בין היתר בשל המעבר לסרט המדבר, שהתרחש במהלך הפקתו. למרות התארכות ההפקה והעליה בהוצאות הוא הפך לרווחי. 

''פטרול עם שחר'' (1938) - סרט שמתייחד בכך שהדגש בו אינו על דמות הטייס הרומנטית והאבירית, אלא על הקורבנות הרבים שתבעה החזית האוירית. כוכבי הסרט, בתפקידי טייסים בכירים, היו דייויד ניבן וארול פלין. לויכוח שמתנהל ביניהם בסרט אודות נחיצות ההקרבה יש משמעות שחורגת מגדר הסרט: הטייסים, כגיבורי העל של השחקים, הם גם בעלי הסמכות המוסרית העליונה להחליט על גורל המשימות שהוטלו עליהם.

תעשיית הקולנוע היתה, מראשיתה, מקור תעסוקה חשוב לאנשי חילות האויר ברחבי תבל, לאחר שהשתחררו מהשירות הצבאי. הם השתלבו בתעשייה זאת בכל התחומים והדרגים. שחקני קולנוע בעלי רישיונות טייס אזרחיים השתלבו בצמרת גלריית הכוכבים של אולפני הוליווד. דוגמאות ידועות של כוכבי על שהיו גם טייסים פעילים הם: ג'ימי סטיוארט, צ'אק נוריס, קלינט איסטווד, ג'ון טרבולטה, טום קרוז, והריסון פורד. תחביב  הטיסה שלהם סייע לטיפוח קריירה קולנועית מזהירה, ממושכת ויציבה של תפקידי גיבורים ראשיים. 


התעופה ותרבות הסיקסטיז

לאחר מלחמת העולם השניה, ההתלהבות הציבורית מהטיסה בארצות הברית סייעה ביצירת ציפיות מוגזמות מהכוח האוירי בקרב תומכיו הרבים. מאמרים בעיתונות הפופולרית היללו את העתיד שיובטח על ידי עליונות אוירית אמריקאית. דמויות צבאיות בכירות, אושיות רדיו-טלוויזיה, דמויות קומיקס פופולריות כמו סטיב קניון, וכוכבי קולנוע כמו ג'ימי סטיוארט, שיחקו תפקידי מפתח בקמפיין המתפתח. סרטים הוליוודיים סיפקו לדמיון הציבורי תמונות נעות שאישרו את מה שנפך להיות החוכמה המקובלת: שניתן להבטיח בצורה הטובה ביותר את ביטחונה של אמריקה כנגד האיום הסובייטי באמצעות כוח אוירי, יחד עם יכולת גרעינית. 

בתחילת המחצית השניה של המאה העשרים התחילה האנושות לפרוץ את גבולות כדור הארץ לעבר החלל החיצון, ושינתה בכך את תפישת העולם של בני האדם. בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, במסגרת ''מאזן האימה'' של טילים בין יבשתיים נושאי ראשי נפץ אטומיים. במקביל התנהל מירוץ אזרחי לחלל, שראשיתו בשיגור ה''ספוטניק'' לחלל על ידי ברה''מ, ושיאו בחללית אפולו 11 מארה''ב, שבה נחת האדם הראשון על הירח. 

רוב טייסי החלליות המאוישות, ולדוגמא יורי גגארין וניל ארמסטרונג, הגיעו מרקע של טייסי קרב. בדרך זאת, המקום החשוב בתקשורת שתפש טייס הקרב לפני המלחמה, התמלא בטבעיות על ידי טייס החללית לאחר מלחמת העולם השנייה. הטיל והחללית הפכו לנושא מרכזי ב''מדורת השבט האלקטרונית'', שהוא כינוי רווח לטלוויזיה בעלת הערוצים הבודדים של התקופה. 

היתה זאת תקופה שנשלטה על ידי מספר מצומצם של פוליטיקאים וגנרלים יודעי סוד, שבה החשש ממלחמת פתע אטומית היה מוחשי, והשתקף גם בסרטי האימה הדמיוניים ובסרטי ה''פילם נואר'' שרווחו באותה התקופה. תחושת חוסר ההיגיון של מירוץ החימוש התפשטה בקרב הצעירים בכל פינה בכדור הארץ. היא יצרה את החברה הפוסט-מודרנית, שבבסיסה ניכור, ייאוש וספקנות כלפי הממסד, ובמקביל הישענות על העצמי בלבד וחיפוש אחר תרבות אלטרנטיבית.

מלחמת וייטנאם היתה סימן היכר מובהק של התקופה. במהלכה נשלחו מאות אלפי צעירים אמריקנים למדינה בדרום מזרח אסיה, להילחם למען משטר מושחת, ורבים מאד מצעירים אלה הקריבו את חייהם בה. המלחמה התנהלה כאשר היה ידוע מראש, עוד בתחילת שנות ה-1960, שאין אפשרות לנצח אותה בדרך שבה היא נוהלה. המלחמה נוהלה באורח מוגבל על ידי ארה''ב, בלי עירוב של מלוא כוחה הצבאי, תוך שימוש רב בכלי טיס, וללא הצלחה בשליטה הקרקעית. האמריקנים השתמשו במסוקים לצרכי שינוע כוחות, ביצעו תקיפות שטח באמצעות מטוסי קרב, וערכו הפצצות אסטרטגיות באמצעות מפציצים כבדים. זירת לחימה מרכזית חדשה היתה של המטוסים מול טילי הקרקע-אויר, שבמסגרתה נעשה לראשונה גם שימוש סודי ונרחב בכלי טיס בלתי מאוישים.

ככל שהמלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם נמשכו, החלה להופיע בקולנוע ובטלויזיה ביקורות לגבי הקשר בין התעופה, הממשל ואמצעי התקשורת. דימויי הגבורה והפטריוטית התחלפו בסאטירות, עם סרטים כמו ''ד"ר סטריינג'לאב'' (1964), ''מילכוד 22'' (1970), וסדרת הטלויזיה ''מ.א.ש''.

יותר מכל זכור עשור  שנות ה-1960 בזכות תרבות הצעירים המתירנית שהתפתחה בצפון אמריקה ובאירופה, שכונתה גם תרבות ''ילדי הפרחים''. תרבות זאת, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים וההחפצה הפירסומית. ה''סיקסטיז'' הפך למונח, המשמש כדי לתאר את תרבות הנגד, והמהפכה בנורמות חברתיות בלבוש, מוסיקה, סמים, אמנות, מנהגים חברתיים, שחרור האישה ועוד, שאפיינו את העשור, והשפעתם הניכרת נמשכת עד היום. 

אחד הביטויים של מחאת הצעירים בסיקסטיז היה הקולנוע העצמאי, שנוצר מחוץ למסגרת האולפנים, אשר נתפסו כחלק מהשיטה הפוליטית המיושנת. אולפנים אלה יצרו באותה תקופה סרטים מסחריים דלי תוכן. דור חדש של יוצרים שאף ליצור סרטים שיבטאו את עולמו. כישוריהם הביאו אותם להוליווד, והם שינו בה את השיטה. הקולנוע העצמאי התחיל לחדור ללב הוליווד התאגידית, ויצר את ''הוליווד החדשה'', באמצעות במאים כמו מרטין סקורסזה, פרנסיס קופולה, בריאן דה פאלמה, רוברט אלטמן, וודי אלן, סטיבן ספילברג, ואחרים.

ג'ורג' לוקאס, חובב סרטי התעופה, השתייך לחבורת היוצרים הזאת. גם הוא קיבל חופש פעולה יחסי ליצור את יצירותיו הקולנועיות המקוריות, שהיו פופולריות ורווחיות. 

בשנת 1976 חגגה ארצות הברית את שנת המאתיים לעצמאותה. לוקאס הגה באותה תקופה את סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' אשר הציעה, החל משנת 1977, אלטרנטיבה קולנועית מפשרת בתחום התעופה והמרוץ לחלל


29.5.2021

הקולנוען הטייס הנאצי האנס ברטרם


האנס ברטרם הוא השלישי במשטר הנאצי, לאחר ארנסט אודט  וקרל ריטר, אשר שילב קריירה כטייס קרב עם קריירה קולנועית.  ברטרם נולד בשנת 1906 בגרמניה. בתחילת שנות ה-1920 למד לטוס והפך לטייס מקצועי. משנת 1927 הוא היה יועץ תעופה לממשלת סין, והיה מעורב בהקמת שירות התעופה הימי שלה.

הרפתקת ''טיסה אל הגיהנום'' - באפריל 1928, כשנה לאחר הטיסה ההיסטורית של צ'רלס לינדברג מניו יורק לפאריס, חצה מטוס מדגם מטוס ימי מדגם יונקרס W-33, לראשונה, את האוקיינוס האטלנטי ממזרח למערב, והטייסים הגרמנים זכו לתהלוכת ניצחון בניו יורק. שבועות אחדים לאחר מכן נערכו בחירות בגרמניה, בהן זכתה המפלגה הנאצית, לראשונה, ב-12 מושבים בפרלמנט.

כארבע שנים לאחר מכן, ב- 29 בפברואר 1932 יצאו הטייס האנס ברטרם והמכונאי אדולף קלוזמן מהעיר קלן בגרמניה לטיסה מסביב לעולם  במטוס מדגם זה. במשך כעשרה שבועות  הם טסו בהצלחה מזרחה. ב- 15 במאי 1932, הם יצאו מטימור, במטרה לבצע טיסת לילה הראשונה לאוסטרליה. הם טעו בניווט, ונחתו מאות קילומטרים מערבית ליעד המקורי. הם טעו גם בדרכם חזרה, והתרחקו עוד יותר מהציביליזציה. הם נאבקו להישרד בדרכים שונות, וחולצו בסופו של דבר לאחר 52 יום, מתוכם ארבעים ללא אוכל. החיפושים אחריהם הניבו כותרות ראשיות בעיתונות הבינלאומית של התקופה.

לאחר שהחלים חזר ברטרם למטוס, והמשיך בטיסה ברחבי אוסטרליה, ומשם חזרה לגרמניה.  היטלר עלה לשלטון ב-30 בינואר 1933, וביסס את שלטונו בערך עד חג הפסחא 1933, התאריך בו ברטרהם חזר במטוסו לברלין, שם קיבל קבלת פנים של גיבור.

ברטרם כתב את קורותיו בספר בשם ''טיסה אל הגיהנום'', שהפך לרב מכר של מיליוני עותקים, ונמכר בהצלחה גם כיום. שם הספר מזכיר את שם סרטו של הווארד יוז ''מלאכי הגיהנום''' (1930). בשנת 1987 תאגיד השידור האוסטרלי הפיק מיני סידרה שמבוססת על הספר.

בשנת 1934 הצטרף ברטרם למפלגה הנאצית, ופנה לכתיבת תסריטים ובימוי סרטים. במקביל הוא המשיך במקביל לשרת כטייס לופטוואפה.

סרטי הרפתקאות בחו''ל - סרטי מסע דוקומנטריים היו ז'אנר פופולרי ברפובליקת ויימאר וברייך השלישי. לכאורה היה זה ז'אנר שמתעד מסע אותנטי לחו"ל כדי להשיג מידע מדעי. הקולנוען בהם תואר כזאב בודד, לעיתים קרובות טייס, שנלחם בגבורה כדי לתעד מידע מדעי שלא יסולא בפז. למעשה, המשלחת שלו הציגה את ערכי הלחימה של כוח, נחישות והקרבה עצמית. היא נלחמה כדי להביא למולדת אוצרות יקרי ערך. באמצעות עדשת המצלמה, ככלי הנשק שלו, יוצר הסרט תפש שטחים פוטנציאליים עבור מרחב המחיה החדש. 

בנוסף לסרטים הדוקומנטריים, סרטי מסע עלילתיים, שנושאיהם הרפתקאות בחו''ל, היו חלק חיוני בין כל הסגנונות שרווחו בגרמניה הנאצית. הם סיפקו לקהל הצופים בבית תחושת שותפות במסעות מחקר לארצות רחוקות, יחד עם שותפות בבניית האימפריה, מבלי שיצטרכו לצאת מהבית. סרטים אלה היו כ-10 אחוזים מסך כל הסרטים שהופקו בשנת 1933, וקרוב ל-20 אחוזים בשנת 1939 . סרטים אלה עסקו בשאלות יסוד של החברה, וביניהן: היחס של בן הגזע הארי לאחרים, תחושת הקהילה והנאמנות לחבריה, הצורך במשאבים, בנית בית גרמני בארץ רחוקה, התמודדות עם המיניות בסביבה חסרת נשים, ועוד. השילוב הנפוץ בהם בין תחושת ריאליזם חזקה לבין תעמולה, יחד עם סוף טראגי, ביסס את רגש ה''היימאט'', הגעגועים לבית הגרמני הטהור. הם הצדיקו את תחושת הבעלות של הגרמנים הנחושים על אדמות ב''מרחב המחיה''.

''נשים להר הזהב'' (1938), שהאנס ברטרם כתב לו את התסריט, היה סרט הרפתקאות בחו''ל אופייני. הסרט עוסק בקבוצת כורי זהב בהר נידח באוסטרליה אשר מזמינים רעיות באמצעות הדואר. הנשים מתאקלמות היטב, אך מאבק על לב הבולטת מביניהן יוצר עימות בין שני גברים, שמסתיים בהריגת אחד מהם על ידי חברו, שהוא טייס לשעבר. הטייס בורח מהמקום, אך חוזר במטוס לאתר את חבריו, לאחר שנותק הקשר עימם בעקבות סערת חול.

סרטי התעופה של האנס ברטרם - עבודתו של ברטרם בסגנון ההרפתקאות יצרה את הבסיס לסרטי המלחמה הבאים שלו, שעסקו בחייהם של טייסים צעירים, החל מראשית אימוניהם בלופטוואפה ועד להשתתפותם במלחמה. הסרטים מציגים חברים צעירים במפלגה הנאצית, אשר מתמודדים עם הריחוק מהבית, ומפגינים את עצמאותם וכישוריהם, יחד עם גבריותם. 

''טבילת האש (1940)'', הוא סרט דוקומנטרי של האנס ברטרם. הסרט מראה בדייקנות כיצד הורס הלופטוואפה את מתקני התקשורת הפולניים, שדות התעופה, ומעניק סיוע אוירי צמוד לכוחות הקרקע בתנועתם המהירה. הקריין מספר לצופים כי ''הלופטוואפה הצעיר ערוך להילחם ולהשמיד כמו חרב בשמיים, מוכן לקרב, נחוש למלחמה, וישמיד את כל מי שמנסים לחבל בשלום באירופה''. הסרט מסתיים בדברי גרינג: ''תמונות מרשימות מאד אלה מביאות הביתה, לעם הגרמני, את ההשפעה הרבה של המערכה בפולין, ובמיוחד את חלקו של הלופטוואפה שלנו, אשר ביצע משימות קרביות למען הדורות הבאים. אנו חייבים ללופטוואפה, בעיקר, את התרומה לתבוסה וההשמדה של האויב…''. ''טבילת האש'' היה יעיל מאד כתעמולת הפחדה, והוקרן בשגרירויות גרמניות ברחבי אירופה, לעיני קהל מוזמנים מקומי.

''D III 88'' (שנת 1939) הוא סרט תעופה מלחמתי-תעמולתי של ברטרם, שעלילתו עוסקת בשני חברים טייסים בטייסת מטוסי-ים, שמתחרים זה בזה באויר ומושעים מטיסה. הם יוצאים בכל זאת לטיסת חירום שבה הם מצליחים לגלות את צי האויב, אך נוחתים בים ומטוסם מתהפך. לחפש אותם יוצא רס''ר הטייסת הותיק, במטוס קרב שנותר ממלחמת העולם הראשונה, שמספרו הסידורי כשם הסרט. מיתוס התעופה בולט במיוחד בקטע זה. הילה של ערפל מיסטי מקיפה את המטוס העתיק, שמאוחסן בהאנגר נפרד כפריט מוזיאוני. על הקיר תלויות תמונות הטייסים שטסו בו ומתו. מתחיל קטע פלאשבק ארוך, המתאר את טיסתו האחרונה של המטוס. המטוס נשמר שלם בזכות הטייס שלו, שהפך ל''קורבן גואל''. הסרט זכה להצלחה רבה, והומלץ על ידי הביקורת הנאצית. 

''כנף המפציצים לוצאו'' (1941) הוא סרט מלחמה ותעמולה נאצי של ברטרם. הסרט הוא למעשה המשך פופולרי ל- ''D III 88'', עם אותם משתתפים. העלילה עוסקת בצוותים של  כנף מפציצים, שהתגבשו יחד במהלך מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים בספרד, וחוויותיהם בתקופת שלום. הם צריכים להוכיח את עצמם בעת המתקפה על פולין,  ולאחר מכן מבצעת הכנף משימות בחזית המערבית ונגד אנגליה. 

במהלך שנת 1941 הופל מטוסו של האנס ברטרם בלוב. הוא נשבה ונשלח, כנראה, למחנה שבויים באוסטרליה.

בסך הכל ברטרם כתב את התסריטים של 10 סרטים שהושלמו בין השנים 1938 ל- 1985, וביים שישה סרטים. בתחילת שנות ה-1950 הוא הקים בגרמניה חברה לצילומי אויר. הוא נפטר בשנת 1993 במינכן. 


27.5.2021

גיבורי על וטייסים בתעשיית הקולנוע הנאצית


בהתחשב במספר הרב של סרטי תעופה, מפתיע הוא שהקשר בין ''קולנוע, תעופה, לאומיות ומיתוס'' נחקר כה מעט. הקשרים ביניהם קיימים החל מהסרטים הראשונים שנעשו בתחילת המאה העשרים. הוליווד יצרה סרטים רבים יותר בז'אנר זה מאשר בכל מדינה אחרת. אך תהליכים דומים התרחשו ברחבי תבל. הם יצרו אייקון של ''טייס הקרב האבירי'', סטריאוטיפ שמשפיע על התרבות הפופולרית  עד ימינו. סרטי הז'אנר הראשונים תיארו אותה כעידן זהב של קידמה, ואת הטייס כדמות רומנטית ואבירית. 

במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייסי קרב אחדים, שהיו המוצלחים ביותר, קודמו במהרה והפכו לאייקונים מתוקשרים של גבורה, לוחמים שעטו את רוח הלאום במלחמה. תופעה זאת בלטה במיוחד בגרמניה, בדמותם של טייסי להק ''הקרקס המעופף'' ומפקדם ריכטהופן. הם הפכו לסמל לאומי, עם נוכחות בולטת בקולנוע ובדפוס, ובכל חוגי החברה. הזיכרון של מלחמת העולם הראשונה נבנה באמצעות המיתוס של חווית המלחמה שלהם, שהעניק לה לגיטימציה על ידי שינוי תמונת המציאות הקטלנית האמיתית. התדמית העיקרית החקוקה בזיכרון הקולקטיבי מהמלחמה הזאת, עד ימינו, נוצרה במידה רבה באמצעות סרטי קולנוע אודותם.

הקולנוע בין שתי המלחמות ניצל את הפחדים מהפצצה אווירית במלחמה הגדולה הבאה. במקביל, השתמש הקולנוע בתקופה זאת בתצלומים של הטיס ושל המטוס לתעמולה לאומנית, שהראתה הישגים בנושא כחוד החנית של היוזמה הטכנולוגית הלאומית. ברחבי תבל, טיסות שוברות שיאים הפכו טייסים לידוענים עם פולחן אישיות. ברחבי תבל, ובגרמניה הנאצית בפרט, ענף התעופה הפך למרכיב כלכלי, צבאי וחברתי מרכזי, שמצא ביטוי רחב ומגוון גם בקולנוע. 

סרטי תעמולה אויריים היו חשובים יותר במדינות שבהן הגאווה הלאומית ספגה מהלומה כתוצאה מהמלחמה, והן היו מובסות או כועסות. הקידמה הטכנולוגית נתפשה כהוכחה להשתקמות ולעליונות. במהלך שנות ה-1920, התפתחות המטוסים המהירה התחילה להציע בהדרגה תובנות מעשיות יותר מכלי טיס אחרים לשיקום האומה. בגרמניה, המעמד ההרואי של אנשי צוות האויר, ההתפשטות המהירה של מועדוני הדאיה וספורט הטיסה, הצמיחה בתעופה המסחרית, והצלחת החברה הלאומית ''לופטהאנזה'', העידו כולם על הפופולריות והתמיכה הציבורית בנושא. 

התעופה והקולנוע השתלבו בתרבות הפופולרית ששלטה ברפובליקת וויימאר. סרטים כמו ''הכסף'' (1928) ו''אישה בירח'' (1929), משלבים בעלילותיהם בין אוירת השגשוג שיצרו שיאי התעופה החדשים לבין הרדיפה אחר הכסף, שהיתה אופינית לתקופה שלפני השפל הכלכלי הגדול. 

הטיסה והטייס היו גם מטאפורות משמעותיות למודרניות המיתית של הפאשיזם האיטלקי והנאציזם הגרמני. הביוגרפיות של גבריאל ד'אנונציו והרמן גרינג מבססות את הקשר בין חווית המלחמה והתרבות ההיפר-גברית של שנות ה-1920 וה-1930. היו להם תחושות עליונות וגזענות, דומות לאלה של קבוצות מן הימין באותה עת.

הסמלים והמטאפורות הלשוניים שקשורים לשיח התעופתי, תפישתו ופירושו, הם רבים, והמקורות שעליהם אפשר להסתמך בהקשר זה הם רבים מאד. הם כוללים אירועים תרבותיים חשובים, יצירות אמנות, ספרים, מגזינים, מוצרי תעמולה, ועוד. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו, אלא הקונספציות הכרוכות היו במוקד תשומת הלב. ביטויי התעופה במשטר לא היו ישירים בלבד. הם היו גם עקיפים. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר. 

סדר היום החברתי, שהיה במוקד תשומת הלב במשטרים פאשיסטים, מתבהר באמצעות הנרטיב של גיבורי התעופה, ובאמצעות החזון של האדם החדש שהפאשיזם ניסה להפוך למציאות באמצעות מהפכה אנתרופולוגית. דמויות הגיבורים היו מודלים ואבות טיפוס שהאזרחים נדרשו להשתמש בהם על מנת לעצב את חייהם. הנורמות והערכים שהמדיה פירסמה כמגולמים באותם גיבורים חילחלו למציאות החברתית, והעולם הובן בהתאם למירשם. 

גרמניה הנאצית כולה שימשה כרקע למישטר התודעה האוירית. תצוגות אויריות מתוזמנות היטב משכו מאות אלפי צופים, כל אחת, במהלך שנות ה-1930. רחובות רבים בערים נקראו על שמות גיבורי תעופה מהמלחמה הראשונה, כמו ריכטהופן, בולקה ואימלמן. תוכניות רדיו רבות כללו תכנים בנושא. בבתי ספר היו לימודי חובה בנושא, והתעופה שמשה כמנוף לימודי בתחומים רבים.

הרמן גרינג, המשנה להיטלר שהיה בעברו מחליפו בתפקיד של ריכטהופן, והפך להיות הפוליטיקאי האהוד ביותר בגרמניה, הכריז: ''אנו חייבים להיות אומה של טייסים''. הוא הכריז על המחויבות לא רק לאימון רזרבות של טייסים צבאיים, אלא גם להטמיע ולטפח את הערכים המוסריים של התעופה, שהיו הקרבה עצמית ושירות לקהילת הלאום. באמצעות מיניסטריון מיוחד, הנאצים נטלו שליטה מלאה על כל הפעילות בנושא, והתחילו בהקמת הלופטוואפה. 

בגרמניה הנאצית בלטו שלושה טייסי קרב אשר פנו לתעשית הקולנוע: 

ארנסט אודט מ''הקרקס המעופף'', שהפך לטייס פעלולים וגילם בסרטים אחדים את דמות הטייס הנועז שמציל לכודים בשלג גתחילת שנות ה-1930, והפך בן חסותו של הרמן גרינג וגנרל בכיר בתעשיה האוירית הנאצילת. 

קרל ריטר, טייס קרב ומדריך טיסה בן דורו של אודט, שהשתייך למעגל הפנימי של הקנאים הנאצים, והפך לקולנוען הבכיר והפורה ביותר בגרמניה הנאצית, תוך התמחות ביצירת סרטים תעופתיים וסרטי תעמולה. 

האנס ברטרהם, שהיה הרפתקן מפורסם שכתב רב מכר על הישרדות, והיה גם טייס קרב ויוצר קולנוע שיצר סרטי תעופה, בעיקר בתחילת מלחמת העולם השניה.

בגרמניה הנאצית לא היו פופולריים גיבורי העל הבדיוניים  בדוגמת חוברות הקומיקס האמריקאיות. גיבורי העל הקולנועיים שלה היו טייסים כמו ריכטהופן, דמויות היסטוריות כמו פרידריך הגדול וביסמארק, ודמויות מהמיתולוגיה הגרמנית-פגאנית, כמו גיבורי האופרות של וואגנר. 

טייס הקרב כגיבור על בקולנוע הנאצי היה חלק מהמערכת החברתית שיצר המשטר. הוא לא ניחן בכוחות על, אך היה מסוגל לבצע יחד עם חבריו משימות לאומיות שכללו הקרבה עצמית. דמותו הוגדרה על פי הפילוסוף הנאצי ארנסט יונגר, כלוחם עממי שחושל בחזית, וחזר לאזרחות על מנת להנחיל בה את ערכי המלחמה המטהרים. 

בעקבות שרשרת הכשלונות של הלופטוואפה, החל מסוף שנת 1940, התמקדה גרמניה בפיתוח דור חדש של כלי נשק אויריים מהפכניים, כמו מטוס הסילון והטיל הבליסטי. במקביל, אופ''א, תעשית הקולנוע הנאצית המולאמת, התחילה, בהנחית גבלס, בהפקת סרטים רחבי יריעה אפיים וצבעוניים, שהתאימו גם להתפתחות הטכנולוגית בענף זה. 

כך נוצר הסרט בצבעים ''הברון מינכהאוזן'', שהיה היחיד שגיבורו דומה לגיבור על מחוברות הקומיקס. מינכהאוזן בסרט הוא גיבור על רציני ופוטוגני. חווית הטיסה הדמיוניות שלו הן מרכזיות בעלילה: הוא טס על גבי כדור תותח, מגיע לירח בכדור פורח, ועוד. הסרט היה הפקת ענק, ויצא לאקרנים במרץ 1943, במסגרת חגיגות 25 שנה לאופ''א, כחודש לאחר התבוסה הגרמנית בסטלינגרד. במסגרת קשר השתיקה אשר אפף את החברה הגרמנית, שבמסגרתו לא דנו בציבור בנושאים רבים, הפך  הסרט גם למרמז על קיום ''נשקי פלא''.



26.5.2021

מתי סרט הוא תעופתי

מתי סרט הוא תעופתי היא שאלה שסרטים הרבים שנוצרו אודות מטוסים וטייסים מאפשרים לענות עליה, באמצעות מיון והשוואה בינם לסרטים מז'אנרים אחרים. ההתרשמות הביקורתית,  מכל יצירה קולנועית או אמנותית כלשהיא, יוצרת מבול של הקשרים. כדי לקלוט את פעולתם, יש לחפש בסבלנות את נטיותיהם כלפי משמעות מסוימת. סרטי התעופה מאופיינים כמאדירים בבירור את מיתוס התעופה, באמצעות סצנות טיסה רבות ובעלות משקל בעלילתם. 

התיאוריות הקולנועיות השונות מאפשרות להראות כיצד מיתוס התעופה מוצג בדרכים שונות. התיאוריות התפתחו האחת מתוך השניה, בסינרגיה כרונולוגית ומבנית, וניתן להציב את נושא התעופה בכל אחת מהן:

ריאליזם - התעופה בוודאי היא מציאות מעשית. בתחילת התיעוד הקולנועי שלה, הסרטונים האקטואליים שיקפו בלי פרשנות את האירועים. אך מהר מאד הם עברו מהצהרת עובדות להצגה שיטתית של רעיונות. עוד בשנת 1909, באמצעות כותרות שנוסחו בקפידה, ובאמצעות התמקדות בתמונות נבחרות, יוצרי הסרטים הצליחו ליצור תמונה רעיונית. לדוגמא, הקורבנות שכיבוש האויר תבע. בדרך זאת הם הקצינו את המימד הדרמטי והמסוכן של הטיסה, וכתוצאה מכך האצילו את דמות הטייס למדרגת גיבור, אדם אשר מסכן את חייו בהתמדה. 

פורמליזם - סרטי התעופה העלילתיים הם פורמליסטיים. לפי התפישה הפורמליסטית, הפוטוגניות, או האיכות האסתטית שמוקנית לאובייקטים מצולמים, היא תולדה של אופן הצגת האובייקט בעזרת אמצעי המבע של הסרט, ואינה תלויה במהות האובייקט או באיכויות נסתרות שלו. הפוטוגניות מעוררת את אופן ההכרה הרגשי, האסתטי, שמאפשר ידיעה ישירה של העולם. בכל סרט תעופה שנוצר עדי היום, דגמי המטוסים השונים, לכל סוגיהם ובכל הרכביהם, מככבים על המסך ומקבלים זמן צפיה ממושך, ושטח מסך גדול, בצילומי תקריב דרמטיים של חלקיהם הפוטוגניים, בצילומי מדיום שוט שמראים את השתלבותם עם הצוות כאחדות אחת, וצילומי לונג שוט שמראים אותם חולפים כשליטים מעל פני הנוף. 

סטרוקטורליזם - הסטרוקטורליזם מביא לידי ביטוי בקולנוע את תכונותיה המובהקות ביותר של התעופה, באופן שלמעשה הופך אותה לשליטים ללא עוררין על מסך הכסף בתחרות על כיבוש ליבו של הצופה. המטוס הוא מוצר בעל הקשר אידיאולוגי, נמצא ביחסים טבעיים עם הממשל, ונועד לשרת אותו. מערכת קבלת החלטות לאומית הפכה את המטוס למיתוס בסיסי, אשר מעובד לתוצרי משנה מגוונים של ארכיטיפים אייקוניים, שנמצאים בשימוש יומיומי רווח בתיקשורת ובתרבות הפופולרית, שצמאה להגדרות שמציבות את האדם במקומו הנכון במשחק התפקידים החברתי. בסרטי התעופה נמצאים במעגל הראשון צוותי האויר, במעגל השני צוותי הקרקע, ובמעגל השלישי נמצאת חזית העורף. 

אידיאולוגיה - המשטרים הדיקטטוריים היו מבוססים על ''תודעה אוירית'', שראתה בתעופה את חזות הלאום, והביאה ליצירת  סרטים בז'אנר זה שמדגישים את חשיבות הכלל. בחברות הדמוקרטיות, לעומת זאת, מיתוס התעופה מתקיים במסגרת ''מודעות אוירית'', שפונה אל האינדיבידואל, הפועל בכלכלת השוק החופשי, וסרטי הז'אנר מדגישים את חשיבות הפרט. 

מיגדר - בסרטי התעופה הצופים הם ברובם גברים צעירים, אשר מרגישים כי הם מקופחים מסיבות שונות. סרטי התעופה, ודמות טייס הקרב האבירי בפרט, היו מראשית דרכם גם סוג של תגובת נגד גברית לתנועה לשיוויון זכויות האישה, שערערה על החברה הפטריארכלית.

פסיכולוגיה - תעשיית החלומות הקולנועית מיוסדת על עקרונות פסיכולוגיים. קטעי הטיסה מחליפים את שלב ההסטה בחלום, שהוא העברת תשומת לב לנושא טפל, ומטמיעים את נושא התעופה בעלילה באופן בלתי נפרד. קטעי תעופה מרהיבים, שמגיעים בעקבות נקודות המפנה בעלילה, נועדו לשמש בסרטים אלה כמגבר עוצמה עלילתי, והם פועלים גם כמרכיבי החלום הנוספים. סרטים רבים מתחילים ומסתיימים בקטעי טיסה, שמאומה לא מצריך אותם, אך הם מסבירים הכל. מחקר שנערך בקרב ילדים, הראה שכאשר ניתנים להם, בעת משחק וידיאו, יכולות של גיבורי על בעלי כישורי תעופה, גובר אצלם הרצון לעזור לזולת. 

על פי לקאן, תחושת הזהות הראשונית של האדם מושתתת על בבואה אשליתית מלאה ורציפה של עצמו, שהיא שלמה ממנו. בבואה חסרת ממשות זאת ממקמת את האדם בכיוון בדיוני, שאינו ניתן לגישור. לקאן מדמה תחושת זהות ראשונית זו ל''אני האידיאלי'' של פרויד. האדם נמצא דרך קבע במעבר בין שני סוגי הכרה בסיסיים.  בשלב טרומי הוא בהכרה ''דמיונית'', שמתאפיינת בתפיסת הסביבה כמשך בלתי מובחן. בשלב שני חל מעבר למודעות ולסדר הכרה סימבולי. מוקד ההזדהות של הצופה הוא נקודת מבטה של המצלמה ותנועתה. באמצעות הנעת המצלמה מניע הקולנוע את נקודת המבט של הצופה במרחב ובזמן. כאשר תנועות המצלמה משולבות בסצנות תעופה, ניתן להתגבר על ההפרדה בין השלב הטרומי לשלב הסימבולי. חווית הצפיה הופכת אצל הצופה גם לחווית מעוף. כח המשיכה, שמזוהה עם המימד האנכי, מתבטל בפרספקטיבה הדמיונית. 

המטוס החליף את העין האנושית עוד במלחמת העולם הראשונה, כשמצלמות ריגול משוכללות התחילו לספק תמונות חדות של פני השטח. כשהשתכללו  טכנולוגיות הצילום והעריכה, התאפשר ליצור בקולנוע סצנות שבהן מבצע הטייס בכלי הטיס פעולות מרהיבות שנתפשו כנחלת הדמיון בלבד. באמצעות הטכנולוגיות החדישות השונות מתחזק הקשר בין הטייס האנושי לגיבורי העל הדימיוניים.


24.5.2021

הקשר ההדוק בין התעופה לקולנוע ולגיבורי על


נופי ההרים הגבוהים הם, משחר האנושות, מקורם של הדתי, המיסטי, הסימבולי, והנועז, שמגולמים במימד האנכי. משה רבנו קיבל את התורה על הר סיני, ובית המקדש נבנה בהר המוריה בירושלים, בירת מדינת ישראל. גם הקולנוע עסק בנושא, ולדוגמא סרטו של סטיבן ספילברג ''מפגשים מהסוג השלישי'' (1977), שתוכנו הוא מפגש חיובי עם חוצנים תבוניים בראש הר נישא ובודד. סדרת ''מלחמת הכוכבים'' נוצרה ברוח זאת: היא עוסקת בכוח על טבעי, שמכונה בפשטות ''הכוח'', המופעל בזירת חלליות הטסות בין כוכבים בגלקסיה רחוקה. 

המעוף הרוחני הוא סמל מרכזי של רוח האדם וחירותו. המימד האוירי מספק קווים מנחים כלליים וחשובים לנסיקה, צמיחה, והזדככות. קווים מנחים אלה חייבים להיחשב כעקרונות יסוד בפסיכולוגיה שאפשר לכנות ''פסיכולוגית הנסיקה''. הצמד הבינארי ''דדאלוס ואיקארוס'' הוא אחד המיתוסים החשובים ביותר בקנון הספרות המערבית. אינספור ספרי ילדים ונוער, מפיטר פן ועד הברון מינכהאוזן, משתמשים כולם בחווית המעוף לצורך יצירת יצירות הספרות הקסומות ביותר שאנו מכירים. ספר רב מכר בשנות ה-1970 היה הספר ''ג'ונתן ליוינגסטון השחף'', שתיאר את מסע החניכה שעובר שחף קטן ואמיץ, השואף להיפרד מהלהקה שכובלת את רוחו, ולעוף באופן עצמאי למחוזות חדשים. 

המטוס הוא אמצעי תחבורה שמאפשר תנועה פיזית של אנשים וסחורות ממקום למקום, תוך התגברות על כל המכשולים הפיזיים. הוא יצר שינוי מוחלט במאזן הכוחות בין העמים. קיים קשר כרונולוגי בין ההתפתחויות בתחום זה לבין האירועים ההיסטוריים החשובים בעידן המודרני: הכדור הפורח, שהומצא בשנת 1783, אומץ מיד בהתלהבות על ידי הציבור כסימלה הנאצל של ההשכלה וההארה, יצר מהפכה בתחומים רבים, והמהפכה הצרפתית התרחשה 6 שנים לאחר המצאתו. מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914, כעשר שנים אחרי הטיסה הראשונה בשנת 1903. מלחמת העולם השנייה החלה בשנת 1939, בעידן ''תור הזהב של התעופה'', כתוצאה מ''מדיניות התעופה'' של היטלר. חלוצי התעופה היו אייקונים של הרוח והחופש האנושיים ברחבי תבל. ככל שהתבררה חשיבותה הבטחונית והמעשית של התעופה, היא הפכה להיות במרכז ההתעניינות והעשייה הלאומיים. 

חשיבות התעופה בתרבות הפופולרית היא רבה. הספר ''אויר וחלומות'' מתאר את הסינתזה האלכימית שבין התעופה המעשית לחווית המעוף הנפשית בהשראת ספרי סנט אקזופרי.  הספר ''התשוקה לכנפיים: התעופה והדמיון בתרבות המערב'' מראה כי המצאת המטוס הייתה הן הגשמת פנטזיה אנושית עתיקה, שלכדה את דמיונם של אנשי הרוח, ועזרה לעצב דימוי חדש של העולם. על פי הספר ''דיקטטורה של האויר: תרבות התעופה וגורלה של רוסיה המודרנית'', חווית המקור שנוצרה בקרב  אזרחי רוסיה בתחילת עידן זה היתה חוויה דתית-לאומית, והמטוס הפך לסמל הקידמה שכיסה על מחדלים בתחומים אחרים. חלוצי הטיסה הפכו לגיבורי העל של תקופתם בתרבות הפופולרית. בסוף המאה ה-19 הפך חלוץ הדאיה אוטו ליליינטאל לגיבור תרבות, באמצעות תצלומי הטיסות שלו הרבים בדאונים, שהופיעו בעיתונות המודפסת. ספינת האויר, שהומצאה ע''י הגראף צפלין באותה התקופה, הפכה לאחד האייקונים הידועים ביותר בתרבות הפופולרית, שתרם רבות גם לקידום הצילום מהאויר. 

התעופה והקולנוע  צמחו יחד במהלך המאה העשרים, מינקות, דרך התבגרות מהירה, לבשלות. בעוד השחקנים והמנהלים של אולפני הוליווד למדו את האמנות של יצירת סרטים, תעשיית המטוסים והטייסים למדו כיצד לכבוש את השמים. בשלום ובמלחמה, בשגשוג ובשפל, התעופה והקולנוע הפכו לחלק מהתרבות. הקשר היה סימביוטי. בעוד סרטי מטוסים עזרו למכור כרטיסים לקופות, הסרטים סייעו לקידום התעופה. מעריצי הקולנוע וחובבי התעופה מצאו קשר משותף בז'אנר קולנועי מרתק. הסרטים סיפרו את סיפור התעופה, ממטוסי הבוכנה הראשונים, דרך מטוסי הסילון, ועד לחלליות. 

''תור הזהב של התעופה'' ו''תור הזהב של הקולנוע'', הם שני כינויים אשר נוצרו בנפרד,  לתקופה זהה, בין שתי מלחמות העולם במאה העשרים. הקולנוע חיזק את תדמית התעופה, ויוצרי סרטים גייסו את דעת הקהל לטובת התעופה. התעופה והקולנוע התפתחו באותה מהירות ודרמטיות, ושניהם התבססו במהרה כצורה המרגשת והפופולרית ביותר של פנאי ופעילות, ובתוך כך הפכו לערוץ יעיל להפליא להפצת רעיונות, עמדות ואיכויות שהחברה ראויה לשמור. 

התעופה והקולנוע התפתחו במגע קרוב, טכני, אישי וציבורי, על ידי אנשי דומים באופיים. אחת התוצאות של החיבור המלהיב הזה היתה תאונות טיסה קטלניות רבות בעת צילומי פעלולי תעופה. החיבור האנושי תרם מאד על עיצוב דמות ''טייס הקרב האבירי'' בקולנוע. בדרך זאת, של פרשנות אישית, החיבור תרם גם לעיצוב דעת הקהל לגבי ארועים משמעותיים, ובפרט לגבי מלחמת העולם הראשונה, שהונצחה מנקודת מבטם של טייסי הקרב לשעבר שעברו לתעשיית הסרטים. 

הסרט העלילתי הראשון, ''הטיסה לירח'' (1902) של מילייה, היה תעופתי בדיוני, וגיבוריו ניתנים להגדרה כ''גיבורי על'' דמיוניים. הטיסה הראשונה במטוס, של האחים רייט, התרחשה בשנת 1903, והאחים הפכו לגיבורי תרבות. יומני החדשות הקולנועיים תרמו לכך. חלוצי התעופה הפכו בהם לבעלי הילה של גיבורי על, אשר ביצעו טיסות אפיות. הדבר קיבל ביטוי נרחב גם בקולנוע העלילתי, שהתפתח במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסרט הראשון שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר היה סרט התעופה האילם ''כנפיים'' (1927), עם פס הקול המוזיקלי הדרמטי.

הזהות התרבותית, האישית, הלאומית והבינלאומית, התחזקה מאד, באמצעות התפתחות התעופה והקולנוע, בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, ולמעשה כל המדינות המודרניות בתבל. המאמר ''זוגות מהירים: טכנולוגיה, מגדר ומודרניות בבריטניה ובגרמניה במהלך שנות השלושים'', סוקר תופעה זאת. לסרטי ויומני הקולנוע בין שתי המלחמות היתה פופולריות רבה. הקשר בהם בין החיזיון האוירי לחיזיון הקולנועי הלהיב את ההמונים, והביא ליצירת תופעת הידוענים, ובראשם צ'רלס לינדברג, אשר הצית את דמיון ההמונים בתקופתו. הוא הוכתר כ''גיבור הכל אמריקני'', חלוץ ופורץ גבולות. למרות רצונו להציג את הטיסה כהישג טכני, שנוצר על ידי גורמים רבים. ההמון חגג את השילוב בין היחיד למכונה, בלי לתת את הדעת לקונפליקט שעלול להיווצר ביניהם.



23.5.2021

סדרת ''מלחמת הכוכבים'' ודמות הטייס כגיבור על - 1


התעופה זוהתה מימיה הראשונים עם המעוף הרוחני, ובדומה אליו הפכה לסמל ארכיטיפי של הרוח והחופש האנושיים. במקביל היא נמצאת, עקב חשיבותה הבטחונית והמעשית, במרכז ההתעניינות והעשייה הלאומיים. היא הפכה למוקד תשומת לב ציבורית ראשון במעלה. לכן נוצר קשר הדוק בינה לבין הקולנוע.  

בין שתי מלחמות העולם במאה העשרים, תור הזהב של התעופה חפף את תור הזהב  של הקולנוע. הקולנוע התפתח באותה מהירות ודרמטיות בדיוק כמו הטיסה. שניהם התבססו במהרה כצורה המרגשת והפופולרית ביותר של פנאי ופעילות, ובתוך כך הפכו לערוץ יעיל להפליא להפצת רעיונות. 

מוקד ההזדהות של הצופה בסרט אינו העלילה או השחקנים, אלא נקודת מבטה של המצלמה ותנועתה. כאשר תנועה זאת משולבות בסצנות תעופה, ניתן להתגבר על הדיכוטומיה שמפרידה בתודעה בין השלב הטרומי לשלב הסימבולי בתהליך ההזדהות. כוח המשיכה מתבטל בדמיון, ולצופה מתאפשר שחזור העונג שבגיבוש הזהות הראשונית. 

סדר היום החברתי, שהיה במוקד תשומת הלב במשטרים פאשיסטים, מתבהר באמצעות הנרטיב של גיבורי התעופה, ובאמצעות החזון של האדם העליון שהפאשיזם ניסה להפוך למציאות באמצעות מהפכה אנתרופולוגית. דמויות הגיבורים היו מודלים ואבות טיפוס, שהאזרחים נדרשו להשתמש בהם על מנת לעצב את חייהם. 

סרטי תעופה בגרמניה הנציחו, למטרות תעמולה, את דמות הטייס כגיבור לאומי עוד במלחמת העולם הראשונה. בתקופת רפובליקת ווימאר היו נפוץ זאנר ''סרטי הרים'' שהיה בלעדי לגרמניה, ובמסגרתו הוצגה פעילות הטיפוס האלפינית כמחשלת ובעלת אופי של כת, שבמהלך השנים הפכה מסימבולית ללאומנית. בסרטים המאוחרים בסדרה, ההקשר הפאשיסטי נוצר באמצעות שילוב טייס הפעלולים המפורסם ארנסט אודט כטייס נועז שמציל לכודים בשלג. קרל ריטר, טייס קרב בן הדור של אודט, הפך לקולנוען בכיר בגרמניה הנאצית, והתמחה ביצירת סרטים עלילתיים-תעמולתיים אשר הציגו את הפוטוגניות של המטוס, גבורת הטייס העממי, והמכלול החברתי של התעופה. 

האנס ברטרהם היה גם הוא טייס קרב ויוצר קולנוע במשטר הנאצי, אשר יצר בעקבות קודמיו, בעיקר במהלך מלחמת העולם השניה. לפני שהפך לנאצי, ערך ברטרהם מסע, שהפך לספר רב מכר שכתב. המסע  התרחש לאחר שמטוס בו ניסה להקיף את העולם נחת בטעות בחבל ארץ נידח בצפון אוסטרליה, וסיפור הישרדותו זכה לכותרות בעיתונות העולמית. המסע התרחש במהלך השנה שבה עלו הנאצים לשלטון, והיטלר הפך את גרמניה לדיקטטורה, עם הרמן גרינג כסגנו. 

בגרמניה הנאצית היתה דמותו של הטייס בקולנוע מקובעת בהקשר הלאומני. בארצות הברית התפתחה הילת הטייס כגיבור אינדיבידואלי, ברוח איש המערב. אחד הביטויים של מחאת הצעירים בארצות הברית בשנות ה-1960 היה הקולנוע העצמאי, שנוצר מחוץ למסגרת האולפנים ההוליוודיים, אשר יצרו באותה תקופה סרטים מסחריים דלי תוכן. דור חדש של יוצרים שאף ליצור סרטים שיבטאו את עולמו, וכישוריהם הביאו אותם לאולפנים. יוצרים צעירים, וביניהם ג'ורג' לוקאס, קיבלו חופש פעולה יחסי ליצור את יצירותיהם המקוריות, שהפכו פופולריות ורווחיות. 

ג'ורג' לוקאס שאב השראה רבה מקרבות האויר של מלחמת העולם השניה. במשך שנים צפה בסרטים אלה וליקט את קרבות האויר בהם. לאחר הצלחות ראשונות בהוליווד פנה להגשים את חלומו, וליצור סרט בדיוני תעופתי שמבוסס על קטעים אלה. הסרט הפך לסדרת הסרטים ''מלחמת הכוכבים'', שהיא המצליחה ביותר בתולדות הקולנוע, ובעלת השפעה רבה בתרבות הפופולרית. ניתוח סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מראה כי מדובר בסרט תעופתיים, הן על פי ריבוי הסצנות התעופתיות, והן על פי חשיבותן לעלילה. 

קיימים שלושה גורמים מרכזיים, בנוסף למרכיב התעופה, שתרמו להצלחתה הראשונית של סדרת ''מלחמת הכוכבים'': 

א. מבנה הנרטיב. ג'ורג' לוקאס ועמיתיו ליצירת הסדרה הושפעו על ידי מקורות השראה רבים. הבולט שבהם היה ג'וזף קמפבל וספרו אודות תורת המונומיתוס - אחדות המיתוסים בתרבויות שונות. 
ב. סדר הגודל של האפוס. כיום אנו מוצפים בסרטי מדע בדיוני דומים, עתירי תקציב ושוברי קופות. בעת הפקת הטרילוגיה הראשונה בסדרת ''מלחמת הכוכבים'' לא נעשו עדיין הפקות דומות.  
ג. ''מלחמת הכוכבים'' היתה תוצר של תקופתה, באמצע שנות ה-1970, והיא הדהדה יחד עם רוח התקופה. היא נגעה בחרדות והמתחים של התודעה הציבורית באותה תקופה, ובפרט בנושאי המלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם. 

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת על דפוס גיבורי העל  בסיפורי המיתולוגיה. גיבורי הרפתקאות סיפקו במהלך הדורות מסגרות להתמודדות ואימוץ שינויים, שחוזקו על ידי מושגי הגבורה. ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הפך הצורך בארכיטיפים מיתיים חשוב יותר. בתהליך התפתחותי, הגיבור האמריקני הפופולרי הפך מגיבור המערב המסורתי להרפתקן העיתונות הזולה, לגיבור העל של חוברות הקומיקס, ולגיבור העל הקולנועי.

במסגרת סדרת הסרטים הזאת יצאו תשעה סרטי המשך, שמהווים את הקנון של הסדרה כאפוס עלילתי. הסרט הראשון בסדרה, ''תקווה חדשה'', יצא לאקרנים בשנת 1977. הסרט האחרון, ''עלייתו של סקייווקר'', יצא בסוף שנת 2019. הסדרה זכתה לפופולריות חסרת תקדים. כה רבה היתה חשיבות הסדרה בשעתו, עד שהמוזיאון הלאומי לתעופה וחלל בוושינגטון הקדיש לה תערוכה מיוחדת, שהציגה את המסר המיתי של ''מסע הגיבור'' של לוק סקייווקר.  

לוקאס הקים חברה מיוחדת, ILM (אור וקסם תעשייתיים), כדי שתעסוק בנושא האפקטים החזותיים המיוחדים. לאחר הצלחת ''תקווה חדשה'' הפכה ILM לאחת החברות המצליחות בתעשייה. כל סרטי סאגת ''מלחמת הכוכבים'' צולמו בה, ובנוסף צולמו בה האפקטים החזותיים המיוחדים של סדרות סרטים מצליחות רבות נוספות. 

במעבר מדור אחד לשני היו ילדים רבים שקיבלו את מורשת הסדרה מהוריהם, ועבורם גם נוצרה טרילוגית הפרקים 1,2,3. אך הדור הצעיר יכול היה לבחור גם בסרטים שחיקו את הסדרה, עם התאמות מדויקות יותר עבורם. החשוב בסרטים אלה היה ''שר הטבעות'' הראשון, וגם סדרות ''ספיידרמן'' ''באטמן'' ו''הנוקמים'' נגסו בקהל הפוטנציאלי. 

מכיוון שבמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל עם חלוצי הטיסה במטוסים ובחלליות, גיבור על משני חשוב מאד בסדרת ''מלחמת הכוכבים'' הוא האן סולו,  הטייס  שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר גיבור העל הראשי. את דמות הטיס גילם בסרטי הסדרה כוכב העל הריסון פורד. 

חשיבות דמותו של סולו היא רבה, כיוון שהתעופה קשורה בסדרה לכישורי גיבורי העל בסדרה כטייסים הטובים ביותר, וגם כי בן סולו, בנו הסורר של האן, הוא דמות ראשית בכל סרטי הסדרה החל מפרק 7. בן הוא בן זוגה של ריי, לוחמת הג'דיי שעוברת ''מסע גיבור'' נשי בטרילוגיה האחרונה, ומחזירה את בן למוטב. 

בסרטי התעופה העלילתיים המעטים שנוצרו במדינת ישראל, האייקון הפך בהדרגה לנתון לביקורת. מדינת ישראל תלויה בתעופה לצורך קשריה הבינלאומיים, ובחיל האויר לצורך הרתעה וחיסול איומי אויב. כתוצאה מכך התפתחה בה סאגת ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. חיל האויר הישראלי התעצם בהדרגה עד למלחמת ששת הימים בשנת 1967. במלחמה זאת הביס חיל האויר הישראלי את חילות האויר של צבאות ערב בתוך שעות ספורות, והיה גורם מרכזי בנצחון. מיתוס טייס הקרב כגיבור על הגיע לאחר המלחמה לשיאו, בין היתר בזכות סרטים דוקומנטריים ועלילתיים אודות המלחמה, אשר השתלבו באוירת הנצחון. 

בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, חיל האויר הצליח לשמור על שמיים נקיים ועליונות אוירית, אך טייסיו הפכו גם ל''קורבן גואל'', והשחיקה בדמותם כגיבורי על היתה רבה. שיקום דמות הטייס נעשה בעקבות מבצעים בודדים מזהירים כמו תקיפת הכור בעיראק, שתועדו היטב בתקשורת. למרות זאת, אייקון הטייס הישראלי המשיך לדעוך בהדרגה, כיוון שהצבא אינו יותר ערך-על בחברה הישראלית ומותר לבקר אותו. 

לעומת המקום הנרחב שיש לתעופה בחברה ובתקשורת בישראל, נעשו במהלך השנים מעט סרטים עלילתיים אודות הנושא. המוקדמים מנציחים את מיתוס טייס הקרב כגיבור על מקומי, והמאוחרים מעלים ביקורת עליו. בתווך בולט הסרט ''כל ממזר מלך'', שמתייחד בכך שהוא עורך דה קונסטרוקציה לדמות הטייס כגיבור לאומי, והופך אותה לדמות אישית.

בימינו תופשים כלי הטייס הבלתי מאוישים במהירות רבה את מקום המטוסים, והשמיים הופכים להיות צפופים כמו הקרקע. יתר על כן, הכטבמי''ם הפכו את המלחמה הקרקעית למיותרת בעיני רבים. לכן נותרה בעינה החשיבות הרבה של מיתוס התעופה, ושל דמות הטייס כגיבור על בתרבות הפופולרית. זאת כחלק מהותי מהדיאלוג בין האדם לטכנולוגיה, שהופך להיות סבוך ככל שהאוטומציה משתלטת על חיינו. 

היכולת להציג, במסגרת דיאלוג זה, דמויות אנושיות בעלות שלבי התפתחות אנושית על פי נוסחה פסיכולוגית-מיתולוגית, היא ייחודית לסדרת ''מלחמת הכוכבים''.  חברת דיסני, בעלת הזיכיון לסדרה, מבצרת בדרך זאת את מעמדה כיוצרת הראשית בתבל של סרטי תעופה, ושל דמות הטייס בתרבות הפופולרית.