פרשת שלח לך - תריסר המרגלים, ימת כינרת ומצוות ציצית

במרכזו של ציר האנרגיה השלישי של דמות האדם של ארץ הקודש נמצאים ימת כינרת המגלמת את העין, והר הכרמל המגלם את האף.

עיצבי העין והאף קשורים לגזע המוח, לגירוי והתגובה, ולפיכך ליצרים הקדמונים ולתיפקוד הספונטאני של האדם.

העין והאף עוסקים במה שכאן ועכשיו בלבד, וטועה מי שנשען עליהם בלבד במחשבתו.

פרשת שלח לך המקבילה בספר במדבר עוסקת במראית העין:

הסיפור המרכזי בפרשה הוא חטא המרגלים שנשלחו לתור את הארץ.

משה ביקש מתריסר המרגלים: 'וראיתם את הארץ מה היא...'

אך התרשמות רובם היתה חיצונית ושטחית בלבד. הם הסתכלו בקנקן ולא טרחו לבדוק מה יש בו.

לאחר חזרתם, דיווחם פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר: 'זָבַת חָלָב ודְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ...'

העם כולו השתכנע מדבריהם, וכל היתרון הרוחני שלו נעלם מיד, לאחר שניקנה במדבר בעמל רב.

התוצאה היא עונש חמור במיוחד של הליכה במשך ארבעים שנה במדבר. העונש מתגלגל מדור לדור באותו התאריך בשנה, כל פעם באסון אחר המתרחש על עם ישראל, מחורבן בית ראשון ועד השואה.

כדי למנוע מבני ישראל הליכה אחר מראית העין באה מצוות ציצית בסוף הפרשה: 'וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת...ולֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.'

כנגד ההליכה אחר חוש הריח מופעים בפרשה דיני נסכים: 'כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה'.

אחד ממשחקי הילדים הנפוצים בארץ הוא כזה: ילד צובט בחזקה את חברו בזרועו ושואל אותו: 'איזה ארץ כבש יהושע?'

הילד שעונה בצעקת כאב: 'א''י!' עונה את התשובה הנכונה [א''י= ארץ ישראל], ובכך נגמר המשחק.

המשחק הפשוט בא ללמד שאין לשפוט את המציאות לפי מראית העין בלבד, וכי כל הטוב הקיים לעינינו הוא פרי תהליכי תולדה ממושכים וכואבים.

צילום: פליקר