איך הליכוד פרם את עצמו מחוק טל ועד בית הדין בהאג

בנימין נתניהו זכה לתמיכת הציבור בבחירות הקודמות על רקע שני נושאים: הכלכלי והמדיני. הוא הבטיח את שיקום כלכלת מדינת ישראל ועמידה איתנה מול הסחף הבינלאומי בנושא הפלסטיני בזכות כישוריו. אך בתחומים אלה כשלה ממשלתו.

כאשר בנימין נתניהו הכריז כי אינו מסוגל להמשיך בתפקידו על רקע התקציב זה היה סימן מובהק לכך כי משהו רקוב בממלכתו.

ההכרזה על הקדמת הבחירות נעשתה באופן תמוה ושרירותי על ידי ראש הממשלה החזק ובעל הממשלה היציבה, שימים ספורים קודם לכן הוכתר בעיתונות הבינלאומית כ'ביבי מלך ישראל'.

ככל הנראה הסיבה לחוסר היכולת להכריע בענין התקציב היתה לחץ מצד השותפים הדתיים, שרצו בהמשך 'חוק טל' שהעניק להם הטבות כספיות מפליגות.

הקדמת הבחירות התפרשה כחולשה בעיני החמאס בעזה, שהתחיל להתגרות בחיילי צה''ל שעל קו הגבול ולשגר טילים לעבר ישראל.

על מנת להשיב לחמאס, ובאותה הזדמנות גם להשיב את התמיכה בו בבית, פתח בנימין נתניהו במבצע 'עמוד ענן'.

המבצע המוצלח מבחינה צבאית נערך ופוליטית מקומית נערך בעיתוי גרוע מבחינה מדינית בינלאומית, ערב נאומו של אבו מאזן באו''ם על ההכרזה על פלשתין כמדינה.
הנאום היה שיאו של מאמץ בינלאומי שנמשך שנים אחדות, כך שהכל היה צפוי מראש: התאריך, התוכן, והתמיכה. ממשלת ישראל היתה צריכה לשריין עצמה לקראתו ולא לקראת מערכת בחירות משולבת במבצע צבאי.

מדינת ישראל ניצבה בעצרת האו''ם כשהיא מותשת מ'עמוד ענן' ומהקדמת הבחירות, ובלי שום מוכנות מדינית. ראש הממשלה לא הגיע, ומדינת ישראל נחלה תבוסה מדינית קשה. מרבית המדינות שהן ידידות מסורתיות שלה הצביעו באופן גורף בעד ההצעה הפלשתינית.

בנימין נתניהו חשש לעזוב את המדינה כיוון שבזמן העצרת באו''ם היתה עסוקה מפלגת ה'ליכוד' בפריימריס לקראת הבחירות הקרובות. בפריימריס האלה פרמו המועמדים את עצמם לדעת כשהם עסוקים בדילים, ראיונות, ושליחת מסרונים, תוך שהם מתעלמים מהקריסה המדינית של ישראל שהתרחשה לנגד עיניהם.

הרשות הפלשתינאית תמנף חיש מהר את הכרזת המדינה בית הדין הבינלאומי בהאג, שבו היא תתבע את מדינת ישראל בראש ובראשונה על הקמת ההתנחלויות.

בבית הדין בהאג תיאלץ מדינת ישראל, בשארית כוחותיה הדלים, להגן על ישובים אלה, שבהם מתגוררת אותה האוכלוסיה שמממן חוק טל, שבגללו כאמור לא הצליחה הממשלה הנוכחית להמשיך ולתפקד. כך ניסגר המעגל.

לא היה צריך להיות חכם גדול כדי לחזות מבעוד מועד את כל מה שהתרחש.  לא היה צורך במאמץ רב כדי לאכוף את התקציב, אשר לא הוכרע כנראה אלא על קוצו של יוד בלבד. אלמלא הקדמת הבחירות חסרת האחריות היתה מדינת ישראל עומדת היטב במערכה המדינית, ואולי גם היה נחסך מבצע 'עמוד ענן'.

על קוצו של יוד חרבה ביתר לפני כאלפיים שנה וגם כיום המצב דומה. 

מיצוי הרווח הפוליטי מכיפת ברזל

הכדאיות של כיפת ברזל היא רבה יותר פי כמה וכמה מאשר ההערכות האופטימיות ביותר שהועלו.

זאת מכיוון שכבר באמצעות היירוט הראשון, של טילים בודדים, השיגה המערכת את מלוא המטרות של ביטחון ישראל.

ברגע שהאויב יודע כי המטרה שאליה הוא מכוון היא מוגנת בעיקרון, אין זה משנה אם אחוז קטן מהטילים ששיגר פגע. ניטל עוקצם של כל פעולותיו, כי כל חישוביו יורדים לטימיון.

האויב רכש אלפים רבים מאד של טילים יקרים ובנה סביבם מערכת אנושית ופיזית גדולה, סבוכה ויקרה מאד. הם המשענת הצבאית העיקרית שלו, ולפיכך גם המכשיר העיקרי להבטחת השילטון. כאשר המערכת הזאת שבנה בעמל רב כושלת, מתמוטט כל הבסיס הצבאי והשילטוני שלו.

בנוסף, מערכת כיפת ברזל, ובאותה מידה גם מערכת ההגנה נגד טילים מעיל רוח המורכבת על טנקים, ומערכת החץ המשודרגת, מיועדות להשמיד טילים שמיוצרים בתעשיות צבאיות ברחבי תבל בהיקפים אדירים. לפיכך צפוי בקרוב חיסולם של תעשיות נשק שלמות, מהגדולות והמובילות ביותר שמדינות רבות, ובראשן מעצמות שאינן ידידותיות לישראל, השקיעו בהן משאבי עתק.

משמעות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ היא אם כן שינוי מקיף של מאזן האימה ושל מפת היחסים הבינלאומיים. המרד הערבי המתחולל במזרח התיכון בימים אלה הוא במידה רבה ביטוי ראשוני לשינוי זה.

בימים אלה, שבהם משנה המערכת הבינלאומית את פניה ולובשת פנים חדשות, על ישראל להביט אל מעבר להן ולראות כי מאחוריהן מסתתרות המגמות הישנות, של התועלת הכלכלית ושפת הכוח.

על מדינת ישראל להשכיל ולמנף את מערכות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ, עד תום. זאת באמצעות פריטה מירבית לפרוטות של כל מעלותיהן בכל הזמן, המרחב והתחומים האפשריים.

הטיל והאש

מתוך הספר 'שואה ותעופה'

באמצעות הטיל מתחברת התעופה אל היסוד האינטנסיבי ביותר מבין ארבעת היסודות, יסוד האש. הטיל הוא חפץ מעופף, אך תכונות הקליע שלו גורמות לכך שמטיבעו הוא מתקשר אל יסוד האש יותר מאשר אל יסוד האויר. הלהבה האדירה הנפלטת מהטיל היא הרושם המוחשי ביותר שנוצר ממנו. כאשר מתבוננים בטיל ממריא, רואים כי הלהבה גדולה הרבה יותר מאשר הטיל עצמו. בסופו של דבר הטיל אינו נראה יותר, אך הלהבה ממשיכה להיראות למשך זמן רב, עד שהיא הופכת להיות זעירה ככוכב. יותר מכך, הטיל תלוי לחלוטין לצורך מעופו באיתנות הלהבה. תחושת האש גוברת על תחושת האויר.

בימי קדם, הזיקה בין הרקטה לאש היתה ברורה הרבה יותר, בזכות המבנה הפרימיטיבי שלה. בימינו הפכה הרקטה לטיל, כשההבדל בין השניים הוא ביכולת ההנחיה של הטיל, ובשכלולים הטכנולוגיים הרבים. אך העיקרון זהה: מדובר בגליל מעופף, שעיקר תוכנו הוא חומר בעירה רב עוצמה. הדלק מתפרץ מאחור בבת אחת בלהבה אדירה וחסרת שליטה, שמתכלה לאחר זמן קצר.

מפתיע לגלות עד כמה מועטים הם דימויי האש החשובים של האדם, לעומת מרכזיותה של האש בתודעה. האויר, המים והאדמה, הם עתירי דימויים הרבה יותר.
הטיל משתלב באורח טיבעי בין דימויי האש המעטים אך חזקים. הוא ניצב בשורה אחת יחד עם: השמש - הזורחת ושוקעת, המזון - הבשר והמשקה החריף, האש עצמה - המדורה והשריפה, האדמה הפורחת – שדה השיבולים ומטע התפוזים, והמאור – הנר והמנורה.
הטיל, מבחינה זאת, הוא מייצג של שתי קבוצות מרכזיות של דימויי אש: א. הקליע, כלי הנשק והמלחמה. ב. הזיקוק והאש לראווה.

עוצמתה של אש הטיל בתודעה היא רבה עוד יותר בזכות חיבורו לתעופה. הטיל נוגע בעוצמה בשלושה היבטים מרכזיים של הרוח האנושית: מימד הלהט – הבסיסי בחיי האדם, מימד האנכיות - הכרוך בתעוזה, ומימד הגבול האחרון - הכרוך במדע.

הטיל קנה מיד, עקב כל אלה, אחיזה מהירה ואיתנה בתודעת ההנהגה הנאצית, אשר ראתה בו אמצעי העיקרי להבטחת שילטונה, מהבחינות האידיאולוגית, החברתית, הכלכלית והצבאית גם יחד. פיתוח הטיל וי-2 זכה לעדיפות עליונה בהקצאת משאבים, בשלב הקריטי של המלחמה, על חשבון כל אמצעי הלוחמה האחרים. מכונת התעמולה הנאצית הפיצה במיומנות רמזים בציבור אודות 'נשק יום הדין הסודי והפילאי', כאשר התכוונה בכך בעיקר לטיל.

לאחר מלחמת העולם השנייה תפש הטיל מקום חשוב בתשומת הלב של דעת הקהל והתיקשורת העולמית. הוא הפך לאחת ממדורות השבט המרכזיות שלה. במהלך המחצית השניה של המאה העשרים היו החשש ממתקפת טילים אטומיים וכיבוש החלל הנושאים הלוהטים ביותר בתיקשורת. המדורה האלקטרונית, שהוא כינוי רווח לטלוויזיה, היתה לאמצעי דרכו שודרו כל החדשות בנושא.

הטיל המודרני נתפש בתודעה האנושית ככלי נשק מסוכן ביותר מצד אחד, וכאמצעי תחבורה מלהיב לכיבוש החלל מצד שני. הטיל יצר בדרך זאת מציאות אנושית חדשה. זאת כמו שהדו-קרב באקדחים עיצב את המערב הפרוע וגם את תודעת הנוער בראשית המאה העשרים. הטיל, באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, הוא רפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. כמו 'דבר והיפוכו' ניטשאי, הטיל הוא גם מה שמשחרר מפחד זה באמצעות מעופו המרהיב לגבולות לא נודעים.